אתגר מייקרים – סיפור 1

האם ניתן לכתוב סיפור קבוצתי על ידי בחירה בגרסה הטובה ביותר כל פרק ?

עדכוני תמונות 17.4.2022

פרולוג

תאריך 237.2120 (היום ה-237 לשנת 2120)

בירת איחוד הפלנטות, סול 3 (שנקרא גם כדור הארץ), מערכת כוכבים סול.

          זאת הייתה אמורה להיות התקופה הטובה ביותר של השנה הבין כוכבית. לאורך כל ההיסטוריה עד כה, תמיד היו אלו ימים של אווירת חג מלאים ציפייה לקראת היום השנה הבין כוכבי החשוב ביותר שעמד בפתח. בימים כאלה מקובל היה לראות המוני אנשים מכל הגילים מתרוצצים בשדרות החנויות כדי לחפש מתנות לאנשים הקרובים אליהם, אותם הם שלחו בדואר בין כוכבי מהיר אל יקיריהם שגרו מעבר לכוכבי הלכת בו הם עצמם חיו. בזמן זה היו גם אמורים להיות הרבה יותר הזמנות לחבילות נופש ולטיסות נופש בין כוכביות מאחר ומשפחות שלמות העדיפו בימים אלו לנצל את ימי החופש כדי לנפוש באתר אקזוטי או לשלב את הנופש עם מפגש משפחתי בכוכבי לכת שבו נאספו קרוביהם לאחר שנים רבות של תקשורת וירטואלית בלבד, וזאת למרות המחיר הגבוה והלוגיסטיקה המסובכת. בסופו של עניין, לא היו רבים שלא היה להם משימות חשובות לכבוד יום הציון השנתי להקמת איחוד הפלנטות.

הסיבה ליום השנה, שנקרא באופן רשמי יום הקמת איחוד הפלנטות, הייתה כנקודת הציון לאירוע שהיווה נקודת מפנה חד משמעית במהלך ההיסטוריה של בני האדם באשר הם, בין אם היו הם אלו שגרו בכוכבי הלכת של האיחוד הפרוש על מערכות כוכבים רבים כל כך, או אלה ששייטו בחלל הרחק משם אל שטחם של ממלכות אחרות בגלקסיה הרחבה. היה זה היום שבו לראשונה הפך חלקו הארי של המושבות האנושיות האוטונומיות הגדולות לישות אחת מוגדרת עם חוקה ובית נציגים. עם הזמן גדל האיחוד ואסף לתוכו את כל המושבות האנושיות, כך שבסופו של דבר בני האדם כולם מצאו את עצמם תחת שלטון מרכזי אחד לראשונה בהיסטוריה האנושית. העובדה החשובה שהיה זה צורך מלחמה אשר הביא לשינוי המצב ולהתחזקותה של האנושות, נשכחה אולי מזיכרונותיהם של רוב האנשים לאחר שנים רבות כל כך, אך האירוניה שבמצבם הנוכחי לא נמלטה מעיני ההיסטוריונים.

לכבוד יום החג כמובן שהושקעו בטרם עת מאמצים ומשאבים אדירים עבור תכנון אירועים ציבוריים רחבי היקף, שכללו הופעות ענק ותהלוכות ראווה ברחובות הערים המרכזיות בכל המושבות, כשהגדולה מכולם הייתה צריכה להיערך בכדור הארץ הישן והטוב, כוכב הבירה הוותיק של איחוד הפלנטות, והאירועים הגדולים והראוותנים ביותר היו צריכים להיות משודרים אל שאר מושבות האיחוד ללא הפסק בעזרתה של התקשורת שהתכוננה לאירוע כבר לפני חודשים. לרוע המזל, נראה היה ששום דבר מזה לא עומד להתממש. לאנשים החיים ברחבי מערכת הכוכבים שנקראה מערכת סול היו כעת דאגות גדולות שסילקו כל זכר ליום זה ממחשבותיהם.

לבני האדם אשר נותרו על כדור הארץ, שחוו את תסריט האימה התופס צורה מול פניהם, נראה היה כאילו קירות בלתי נראים נסגרו עליהם מכל צד, והם מצאו את עצמם מול מציאות אותה לא יכול היה אף אחד להעלות על דעתו עד לפני שלושים ימים סטנדרטיים. כל אפשרות של השפעה ישירה על גורלם נלקחה מהם מבלי שיהיה להם זמן לעכל את המצב או להגיב אליו בצורה כלשהי, ואפשרות הברורה, שניקרה בראשם ללא הרף, הייתה שהם ומשפחותיהם עלולים למות בקרוב.

אפילו הסיוטים הגרועים ביותר לא הכינו את תושבי כוכב-הלכת הוותיק ביותר באיחוד הפלנטות למה שעמד כעת בפניהם, וכאילו העתיד לא היה מספיק מדכא, הפך גם ההווה לבלתי נסבל. כדור הארץ הפך ממקום שבו נקבעים מהלכים אסטרטגיים עבור כל אזור שליטתה של איחוד הפלנטות, אל פלנטה שכבר לא הייתה לה שליטה על גורלה שלה ושל אזרחיה. תוך ימים התרחש מעבר חד ביותר מחברה מתקדמת טכנולוגית אל ימי הביניים החשוכים, ואיתו נעלמו כל הדברים עליהם הסתמכו אזרחיה בחיי היומיום מבלי לתת עליהם את הדעת, ולקחו באופן מובן מאליו עשרות שנים.

אלו שעוד נותרה בליבם תקווה כלשהי ביצעו את ההכנות האחרונות שלהם בקדחתניות, ממהרים ככל יכולתם לוודא שהחפצים החיוניים והיקרים ביותר לא ישכחו מאחור, זורקים אותם לתוך מזוודות קטנות או תיקים נוחים לנשיאה, ויוצאים במסע רגלי ארוך לכיוון התורים הארוכים בנמלי החלל העמוסים ממילא, למרות הסיכויים הקלושים מאוד שהם יצליחו למצוא דרך לברוח מכוכב הבירה. אלו שכבר נואשו מראש הסתובבו מוכי יגון ברחובות הערים או שהם פשוט נכנסו למצב קטטוני, ותופעת ההתאבדות התגברה ככל שעבר הזמן. רוב הקטטונים מצאו לבסוף מקום להתיישב בו, ושם הם העבירו את מחשבותיהם בבועה המוגנת מן המציאות הקודרת שם הם גוועו לאיטם.

כל מערכות החיים בערים הגדולות שפעלו באופן שגרתי עד לפני שבוע הפסיקו כעת לחלוטין, ואנשים נזרקו אל מציאות מפחידה כשעליהם מוטלת המשימה לדאוג לצרכיהם ולהמשיך לחיות בכוחות עצמם. כמובן שבתנאים החדשים של המציאות הקיימת זה לא היה אפשרי, בעיקר באזורים המאוכלסים בצפיפות שהסתמכו תמיד על קבלת שירותים בסיסיים ומוצרים חיוניים מהאזורים הפחות מאוכלסים.

בתחילה היו אלה מערכות האנרגיה שהחלו לקרטע עד שפסקו לחלוטין בעקבות אי הגעתה של אספקת חומרי גלם לתחנות הכוח. כמעט מיד לאחר מכן היו אלו מערכות התחבורה הציבוריות שנאלצו להפסיק את פעולתם, ולבסוף היו אלו מערכות המים שכילו את כל מקורות החירום להפעלת מתקניהם, משאירים אנשים ללא מקורות מים בטוחים לשתייה. רק רשויות שהיה להן מקור חלופי עצמאי לכל המערכות הללו יכלו עדיין להמשיך לספק את צרכי החיים הבסיסיים ללא כל שינוי, אך גם פיתרון כזה היה זמני בלבד משום שאף אחד לא העלה בדעתו שיהיה צורך לגבות את כל המערכות הללו לתקופה ארוכה כל כך בעזרת מאגרי החירום מקומיים. המצב התברר מהר מאוד כבלתי הפיך, כי גם כאשר ניסו לחדש את אספקת חומרי הגלם לכוכב הלכת כמעשה חסד אחרון, מיד התגלה שלא נותר אף אחד שיתפעל את שרשרת האספקה. בעלי התפקידים המיומנים בחברות השירותים השונים, שאמורים היו לתחזק ולבקר את המערכות השונות עזבו מזמן את כוכב הלכת או שהם פשוט הפסיקו להגיע לעבודתם ועשו את דרכם אל הנמלים הבין כוכביים. תושבי כדור הארץ היו נתונים בפאניקה שאותה הם כבר מזמן לא טרחו להסתיר.

מערכת המדיה הצבאית לזמן חירום, שהייתה היחידה שהמשיכה לפעול בכל התקופה, דיווחה ללא הפסק על התגודדויות ענק מסביב לנמלי החלל, וגם על ההיסטריה הרבה שבה אנשים מנסים למצוא לעצמם ולמשפחתם מקום על כל ספינת חלל אפשרית שעמדה לעזוב את כדור הארץ, תוך שהם ממעיטים להזכיר שכמעט שלא נותרו עוד מקומות כאלה. מספר ההרוגים עד כה כתוצאה מגל ההיסטריה והעומס הנורא בנמלים הגיע ליותר משבעים אלף גברים, נשים וטף בהערכה כוללנית ועל פי מידע כללי בלבד, בעוד שכוחות הצבא ברחבי הכוכב הלכת נאבקו לשמור בו זמנית על הסדר בנמלי החלל וגם על חייהם שלהם מפני אנשים מיואשים וחמומי מוח. בחלקים הפרועים יותר של היבשות, ממדי הבעיה גדלו כל כך עד שהיה זה נוהל קבוע שבכל פעם שניסה הקהל לפרוץ אל הנמל, מיד היו כוחות הצבא יורים בכלי נשק לתוך קהל האנשים ללא הבחנה, ועקב כך הוכפל מספר ההרוגים בכל יום שחלף ככל שתאריך היעד התקרב יותר ויותר.

צרה נוספת הייתה מכת מחלות שלא נראו כבר עשרות שנים בערי הענק המפותחות, אשר החלו להתפשט ולקטול אנשים במהירות שלא תיאמן, בעיקר בריכוזים הצפופים שמסביב לנמלי החלל. בני אדם מתו בהמוניהם מבלי שאף אחד ינסה למנוע זאת, וזה כבר לא ממש השפיע על רוב האנשים מאחר וכל תשומת ליבם הייתה נתונה להצלתם שלהם, וכל נושא אחר היה משני לחלוטין כשזה קרה למישהו אחר.

מעבורות וספינות חלל מועטות בלבד הגיעו בשבועות האחרונים אל כדור הארץ על מנת להציל עוד כמה אנשים, אך כל המקומות בהם הוזמנו מראש בתפוסה של עד פי שלוש ממספר הכיסאות שעליהן, או עד מקסימום האנשים שבה יכלה לתמוך מערכת קיום החיים מבלי לגרום למוות בקרב הנוסעים. לא הייתה זאת נסיעה נעימה כלל, אך כל דבר היה עדיף על פני המתנה נוספת. תופעות מכוערות התווספו למצב כשבעלי ספינות המשא ההרפתקניים והחמדנים באיחוד אשר ראו כמובן גם את הצד הרווחי במצב, רוקנו לגמרי את מחסני ספינותיהם ונהרו לכדור הארץ כשהם מציעים להעלות אנשים בתעריף מופרז ביותר, מודעים היטב לכך שאף אדם לא יתקמצן על מנת להבטיח את בריחת משפחתו מכל אזור מערכת השמש. ממשל האיחוד לא עשה דבר על מנת למנוע את התופעה מאחר וכל ספינה שהגיעה הצילה חיים, ועל כן לא רצה אף אחד לפגוע בתוצאה הסופית. היו גם בעלי ספינות מעטים שעשו זאת ללא כל תמורה, אך הכמות הכוללת של הספינות הייתה מזערית יחסית לאוכלוסיה הנותרת, כך שהסיכוי לעלות לכל ספינה שהיא היה כמעט אפסי.

היה זה כורח המציאות שבעיתות של אסון, אלו שהיו האמצעים בידיהם לא היו צריכים להמתין עם ההמונים. משפחות אמידות יותר שהיו גם בעלי ספינות פרטיות קטנות לקחו איתם כבר לפני ימים רבים את משפחותיהם ורכושם, ויצרו שיירות ארוכות ומאורגנות בדרכם לעומק שטח האיחוד. כל מקום שנותר על ספינות אלו התמלא באנשים נוספים על פי צו מיוחד שהוצא על ידי רשויות הצבא לפני שניתן האישור ליציאת כלי החלל השונים, אך היה זה כמו להכיל זרם אדיר של מים על ידי כוסות קטנטנות.

היחידים שלא היו צריכים לדאוג לעצמם היו משפחות אנשי החיל שרוכזו בבסיסי הצבא על מנת שאפשר יהיה להעלות אותם במהירות הרבה ביותר לספינות החלל הצבאיות כשתתקבל הפקודה לעזוב. הייתה זאת הדרך של צבא האיחוד להבטיח את תפקודם של החיילים, וזה עבד. הייתה זאת זכות היסטורית שמעולם לא נוצלה הלכה למעשה עד למקרה זה.

          על מאדים וירחיו היה המצב טוב לאין שיעור מזה שעל כדה"א כתוצאה מכך שאחד מנמלי החלל הגדולים ביותר באיחוד פעל במסלול חללי מסביב לכוכב הלכת הירוק, כך שספינות הסוחר הגדולות ביותר עברו בתדירות גבוהה דרך כוכב לכת זה, וזאת בנוסף לכמות התושבים הקטנה בהרבה משכנו המאוכלס בצפיפות רבה יותר, מה שאפשר את הפינוי המוקדם של כמעט כל התושבים שהיו עליו ועל ירחיו ושל עובדי התעשייה במפעלי החלל שסביבו, למעט החיילים ומשפחותיהם בבסיסי הצבא שחיכו לפקודה ממועצת ההגנה של האיחוד לנטוש את המערכת. כל הספינות הצבאיות שניתן היה לוותר עליהן ועוד נותר בהם מקום קבעו כבר נתיב לכדור הארץ על מנת לאסוף עוד אזרחים לפני צאתם לעומק האיחוד, וכך ספינות המשא והסוחר שהיה אפשר לדחוס לתוכם עוד אנשים.

          מושבות ירחי צדק, שבתאי ונפטון הספורים שתמיד היו מאוכלסים בדלילות לא היוו בעיה, וכך גם שאר המוצבים הצבאיים והמכרות על הכוכבי הלכת הרחוקים יותר. כולם היו מתוכננים בטרם עת לפינוי מלא, ולכן ההיסטריה לא אפיינה את התנהגותם כפי שקרה על כדור-הארץ.

                                                ***

          נשיא האיחוד עצמו, ד"ר קיין רנדיר, שהה באותו זמן בבנייני מינהל איחוד הפלנטות על כדור הארץ, מפקח על העלאת ארכיוני המידע החשובים של המינהל על ספינות מיוחדות שיועדו למטרה זאת בלבד.  הוא מעולם לא חשב שיהיה בהן צורך אמיתי, אך כעת הן היו מוכנות ליציאה על פי הוראתו, ואליהן תתלווה גם ספינתו האישית, הקוברה, שעליה פיקדו צוות האבטחה הנשיאותית ועוד שלושה ספינות קרב צבאיות מלוות. היה זה חשוב ביותר ששום ציוד המכיל מידע לא יושאר מאחור על מנת שהאויב לא יוכל לעשות בו שימוש, ואם לא ניתן היה לקחת אותו, הוא תוכנן להיות מושמד בפיצוץ של מטעני האנרגיה שימחקו לחלוטין את הבניין.

          הנשיא הביט בדאגה בשמיים שהיו מנוקדים בדלילות בשיירות צבעוניות של ספינות חלל בגדלים שונים עושות את דרכן אל מחוץ לאטמוספרה של כדור הארץ, יודע שרובן היו ספינות צבאיות ולא אזרחיות. השעה הייתה מועד שעת שקיעת השמש ביום קיצי יפה, כשהשחקים היו כמעט ריקים מעננים, והוא אפילו יכול היה להבחין בצבירים של נקודות שבהקו מקרני השמש הנותרות מקובצות בנקודות שונות במסלול מעגלי מחוץ לכדור הארץ שייצגו את הספינות שחיכו שם.

          "מה התחזית לגבי מספר הנותרים ?" שאל הנשיא את עוזרו מבלי להפסיק לבהות במחזה שמחוץ לחלונות משרדו.

          "בסביבות שלוש מאות ושמונים מיליון אנשים, על פי הנתונים האחרונים שהועברו מרשויות נמלי החלל בהתחשב במספר הספינות שהודיעו על בואם לכאן. יתכן שיהיו עוד ספינות שיבואו ללא הודעה, כך שאי אפשר לדעת בוודאות," ענה העוזר, מסיים בנימה חיובית ככל האפשר, בעוד שהוא יודע בליבו שרוב הסיכויים הם שאף ספינה נוספת לא תבוא.

          הנשיא לא אמר דבר בעניין, והמשיך לבהות בפה קפוץ בשמיים ובנוף הנגלה ממרומי המשרד הגבוה ביותר בבניין. הוא ניסה לחקוק בזיכרונו את פרטי המחזה מולו ביודעו שזאת תהיה הפעם האחרונה שהוא יזכה לראות את כדור הארץ. קרני השמש הישנה והטובה השלימו את התמונה האידילית, אך היה עליו לחזור לענייני היום.

          "מה המצב של משפחתי ?" שאל הנשיא לאחר כמה שניות.

          "הם הועברו כבר לספינתך. נוכל לצאת בעוד שמונה שעות לערך. לאחר הטענת כל ספינות המשא."

          "בסדר גמור," אמר הנשיא, והמשיך לאחר שנייה של שקט מהורהר, "כעת מה שאני צריך ממך כעת הוא שתלך ותצטרף למשפחתך, ותוודא שהם התמקמו על הקוברה. אני אפגוש אותך שם בעוד שמונה שעות. בין כה וכה לא נותרו עוד הרבה דברים שצריכים להיעשות עד לסוף ההטענה."

          "תודה רבה, הנשיא רנדיר," אמר העוזר בהכרת תודה, כשחיוך נבוך נסוך על פניו. הוא יצא מהמשרד במהירות, פניו מועדות למשטח הנחיתה הנשיאותי שם חיכתה לו משפחתו.

                                                ***

          "אם כך אין לך שום הצעה ?!" צעק הנשיא רנדיר בפנים מאדימות.

          "לא, אדוני הנשיא. אנחנו לא יכולים לעשות דבר בנידון," השיב בשקט אדמירל טארון בדרו, שר ההגנה של רביע אלפא. "הכוחות שלהם מתקדמים במהירות גבוהה, ואנחנו לא יכולים להקים הגנה שתוכל לעצור אותם בזמן שנותר לנו. אנחנו חייבים לסגת, ולמצוא את המקום המתאים להקים מחדש את ההגנה שלנו."

          הנשיא לא אמר דבר. הוא רק הסתובב ממסך התקשורת, ראשו הולם בכאב מכל המחשבות שרצו במוחו.

          קרב הבלימה לא התנהל כפי שהוא תוכנן. הצי הדוקאני פרץ כמעט חצי שנה לפני כן בהפתעה גמורה דרך הגבול הישן בכוח גדול יותר ממה שהיה לאיחוד, ומאז הוא התקדם לאט ובביטחון תוך שהוא מספח לאימפריה שלהם עוד שטחים שהיוו בעבר חלקים מהאיחוד. הפסדים אלו היו בהחלט צורבים, אך לא היו אלו משאבים שגרמו לשינוי קריטי בסכום המשאבים הכולל של האיחוד, אך זה עמד להשתנות כי המערך הקרבי שהדוקאנים שלחו הפעם היה בדרכו אל מערכת הכוכבים הותיקה ביותר של האנושות , וכוח הגנה גדול שהצליח האיחוד לאסוף אכן יירט אותו בדרכו, אך הכוח התוקף היה עדיף מבחינה מספרית ומצויד טוב יותר מהכוח המגן, והתוצאה הבלתי נמנעת הייתה כישלון צורב שבו חוסל שליש מכוח ההגנה. במספרים אבסולוטיים המאזניים נטו לכיוון האיחוד, אך למרות שהכוח המובס גרם לאבידות רבות יותר לכוחות האימפריה היה זה עדיין כישלון, משום שיחסי הכוחות היו לרעתם, והמשך הלחימה היה, בסופו של דבר, גורם לקריסה מוחלטת ומוביל לחיסולו של כל כוח ההגנה. תוצאתו הסופית של הקרב האחרון היה שכוח האויב המשיך בדרכו אל מערכת הכוכבים סול ואל כדור הארץ, כוכב הבירה של איחוד הפלנטות.

האיחוד כבר איבד כשישית משטחו במלחמה עד כה, אך כעת הוא עמד לאבד את כוכב המולדת של האנושות, וזאת הייתה פגיעה קשה, אם לא אנושה, שלאחריה עתיד קיומו של האיחוד יהיה מוטל בספק. הסכנה של התפוררות כללית הייתה מוחשית, והנשיא הטיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי למנוע זאת. חוסר האונים במצב היה מתסכל עוד יותר, משום שאי אפשר היה להעביר את תושבי כל מערכת השמש, ואי אפשר היה להגן עליהם. כל שנותר היה להביט באימפריה הדוקאנית מספחת ביד קשה את האזור כולו. כל תושבי כוכבי הלכת המיושבים יושמדו או שהם יגוועו למוות, כפי שעשו תמיד הדוקאנים, והמתיישבים החדשים ישתמשו בהריסות הכוכב להקים מושבות משלהם.

"אני רוצה שהם ישלמו על הכול," אמר הנשיא כשהוא עוצם את עיניו.

"גם אני רוצה בכך, אבל כעת זה לא הרגע הנכון לכך," השיב האדמירל בקול קשה וקר. "אנחנו עוד נגמול להם, אבל לפני כן נצטרך לעצור את ההתקדמות שלהם."

"בסדר, תן את הפקודה לסגת," פלט הנשיא בקול צרוד לאחר כמה שניות. "נארגן את כל הכוחות הנותרים שלנו, ונגן על הגבול החדש."

"כן, אדוני הנשיא," אמר האדמירל, וניתק את התקשורת.

                                                ***

          כוח הסיור הקדמי הדוקאני הגיע אל מערכת השמש תוך שבוע, ורק לאחר מכן הצטרף אליו הכוח העיקרי. עד אז מאדים היה ריק לחלוטין, אבל כוחות משוריינים ורגליים נשלחו בכל זאת אל הקרקע כדי להשמיד את כל מי שעלול היה להישאר על כוכב הלכת. לאחר מכן, המשיך כל הכוח אל כדור הארץ, שהתושבים שנותרו עליו כבר לא מיהרו לשום מקום, מחכים בייאוש ובהשלמה למה שעמד להתרחש. אלה שלא רצו לחוות את האסון הקרב התאבדו בכל דרך אפשרית, והם לקחו איתם את כל משפחתם. היה זה כנראה עדיף מאשר למות בידיהם של אויביהם.

          ספינות קרב גדולות נכנסו אל מסלולים מסביב לכוכב הלכת הכחול, והחלו להפציץ תחילה את ערי הענק. ההפצצה השיטתית נמשכה עשרה ימים, כשכל שטח אדמה בנוי מופגז עד שלא נותרו עליו מבנים כלשהם. האדמה רעדה ללא הפסק מתחת לאנשים ולחיות שנותרו בחיים על פני הקרקע עד שגם בהם פגעה אחת מהפצצות. לאחר עשרה ימים אלו של גיהינום מעשי ידי הטכנולוגיה כבר נמחקה כמעט כל אוכלוסיית הפלנטה, וענני אבק ותמרות עשן גדולות עלו מפני היבשה כשכוחות קרקע יסודיים סרקו את השטח לגילוי ניצולים. היה זה תהליך הכנה סטנדרטי לקראת בואם של מתיישבים חדשים שיישבו עוד פלנטה כבושה, אך מעבר לכך הייתה זה ציון דרך לעוצמתה של האימפריה, שהצליחה להשמיד את כוכב הבירה של האיחוד הפלנטות. הדוקאנים קיבלו זאת כסימן מעודד – התחלת הסוף של איחוד הפלנטות, ותושבי האיחוד לא יכלו שלא לתהות האם זאת סופה של האנושות.

פרק ראשון

תאריך  130.2131 (היום ה-130 לשנת 2131),

רביע אלפא, סקטורים 12 ו-13,

לשעבר שטח אימפריית דוקאניה.

          ספינות המלחמה של איחוד הפלנטות היו בשלבים האחרונים של המבצע הצבאי הגדול ביותר מאז תומה של מלחמת הייאוש. חלקם המשיכו בסיוריהם המתוגברים ברחבי הסקטורים כשהם עדיין נושאים עליהם את העדויות של הלחימה האחרונה, בעוד האחרים שהו במסלולים מסביב לבסיסים החדשים שבנייתם עדיין לא הושלם.

          מטרת המבצע האחרון הייתה להחזיר לאיחוד חלקים ממרחבי החלל שאותם היא איבדה שמונה שנים לפני כן במלחמה שבה היא נחלה מפלות צורבות, ובתוך כך גם להחזיר לה מעט מהכבוד וגאווה שאבדו בזמנים הקשים ההם. שישה מערכי קרב מלאים שנשלחו מתוך איחוד הפלנטות אל שטח האימפריה הדוקאנית שלושה חודשים לפני כן, שלטו כעת למעשה על כל מרחבי שני הסקטורים האלה וגם מעט מעבר להם, ובכך הם החזירו אותם שוב לשליטת בני האדם. היה זה שלב נוסף באירועים האלימים שנמשכו מאז החלה המלחמה הראשונה בין שתי ישויות החלל העוינות השכנות, אבל לא היה זה מצב נדיר למדי במאבקי השליטה המתמשכים בין תושבי גלקסיית שביל החלב על קביעת הגבולות ביניהם וניצול המשאבים המגוונים שנכללו בשטחם, למרות שאירוע זה הבדיל את עצמו ממבצעים קודמים לו בכמות הכוחות בהם נעשה שימוש ובמרחבים שכללה הפעולה. היה זה סיכון מחושב, שאולי יחשב במבט היסטורי כפעולה ראשונית שגררה התפרצות מחודשת של מלחמה כוללת, אבל השתתפו בה כמעט רבע מכוחות הצי של האיחוד, והתנועה שלהם התפרסה על שני סקטורים שלמים בזמן קצר ביותר. תקריות גבול בין שני האויבים היו עניין שבשגרה לכל אורכו של הזמן מאז הפסקת האש האחרונה, וזאת הייתה כנראה הסיבה לכך שהדוקאנים לא התייחסו לכך בתחילה בבהילות. העובדה שהדוקאנים היו עסוקים במלחמה אחרת הייתה עוד סיבה נוספת לכך שהמבצע האחרון היה מוצלח.

          המבצע הצבאי, ששמו הרשמי היה "שש אבירים", כלל במהלכו ההתחלתי את מתן פקודת ההתקדמות שנשמרה בחשאיות מוחלטת, לאחר תכנון מדוקדק ואיסוף מודיעין של חודשים ארוכים. הפקודה הורתה על איסוף הכוח הראשוני והחדירה שלו אל מעבר לגבול הפסקת האש תוך ניצול אלמנט ההפתעה והטכנולוגיה החדישה ביותר כדי לחסל את כל אמצעי ההתראה באזור, ולאחר מכן גם את כל מערכי ההגנה הקדמית של האויב בנקודות החדירה. לאחר מכן, כשכל מערכי התקיפה של האיחוד עברו כבר את הגבול, גילוי כוח התקיפה הפך הרבה פחות רלוונטי, והמבצע שינה בחדות את אופיו מפעולה חשאית וכירורגית לפעולה ברוטאלית ואגרסיבית בפשטותה, כשהמטרה הנכספת אל מול עיני צוותי הספינות היא לסלק כל נוכחות של כוחות אויב מהאזור, תוך מתן עדיפות עליונה להשמדה של ספינות הצי של האויב, והחזרת הסקטורים לשליטת האיחוד.

          בשלב הראשוני של המבצע נשלחו ספינות יירוט, שהותקנו עליהן המערכות החדישות ביותר לטכנולוגיית הסוואה וחדירה חשאית, על מנת למנוע מספינות הסיור הדוקאניות להתריע על נוכחות הכוחות בתוך גבולות הסקטורים. ספינות היירוט דאגו לחסום את תשדורות הספינות, ומיד אחר כך להשמיד או להוציא אותן מפעולה, ובכך הן פינו את הדרך לכניסתם של ה"תותחים הכבדים" של הצבא.

          שישה מערכי הקרב, שחצו את הגבול, כיוונו את נתיבם אל שישה הבסיסים של האימפריה שנועדו להגן על הסקטורים אלפא 12 ו-אלפא 13. מאחר ולא שודרה התרעה מקדימה כלשהי, לא הצליחו תגבורות מסקטורים אחרים להגיע אל הבסיסים הדוקאנים לפני שההתקפה הרצינית החלה, והבסיסים לא יכלו גם לרכז באפקטיביות את כל כוחותיהם להגנה, משום שבדרך קבע היו רובם פזורים ברחבי הסקטורים בצוותים קטנים עסוקים במשימות סיור ארוכי טווח. היה צורך בתזמון מדויק על מנת להביא את כל ששת מערכי הקרב לטווח הגילוי של הבסיסים בפרק זמן קצר, והמציאות הוכיחה שלא הכול התרחש כפי שניבאה תוכנית הפעולה האופטימית. אבל,למרות זאת, הוכתר המבצע כהצלחה מדהימה.

          ברגע שספינות האיחוד נכנסו אל טווח הגילוי של הבסיסים כבר לא היה צריך לנהוג בחשאיות, וכל מערכי הקרב מיהרו להתקדם במהירות הטובה ביותר שנמצאה בידיהם, תוך שמירה על כך שמבנה התקיפה אשר נקבע בטרם עת יישמר באדיקות לאורך כל זמן ההתקרבות כדי להתכונן לאפשרות של תקיפה נגדית. זהירות זאת התבררה במבט לאחור כפעולה לא נחוצה, מאחר וטקטיקה זאת לא ננקטה על ידי הדוקאנים המופתעים באף אחד מהמקרים.

נושאות החלליות הם האיטיות ביותר מכל הספינות, ולכן היו הן אלו שקבעו את המהירות המרבית של המערך כשהן מהוות את גרעין הקבוצה ושאר הספינות שייטו מסביבן. לעומת זאת, לפני תחילת המתקפה כנגד הבסיסים השתנו סדרי הכוחות, וכתוצאה מכך ספינות המערכה והמשמידות נכנסו תחילה לפעולה, ורק אחריהן נושאות החלליות כשהן מוקפות בענן חלליות תקיפה קטנות. לנוכח יתרון הכוח וההפתעה הרבה, הצליחה הטקטיקה מעל ומעבר למשוער. כבר במכת הפגיעה הראשונה הושמדו חלק ניכר מהספינות הגדולות שהגנו על הבסיסים, ובכך נפתחה הדרך לכוחות האיחוד לתקוף בקלות יחסית את מערכות ההגנה הקרקעיות של הבסיסים. כוחות האויב נכתשו ביעילות למרות הנחישות שהם הפגינו, והבסיסים באזור נכבשו כולם. לאחר מכן, כל שנותר היה לטהר את הסקטורים מספינות אויב שנותרו בסביבה, ותוך ימים ספורים שלטו שישה מערכי הקרב על כל מרחב שני הסקטורים, והתפרסו לאורך הגבול החדש להגנה מפני כוחות תגבור.

כוחות התגבור של האימפריה שהגיעו באיחור רב היו מועטים והרבה פחות מקצועיים מהחיילים שהוצבו בסקטורים האלו, ורוב הצי הדוקאני היה עסוק ממילא במשך שמונה חודשים במלחמה מתמשכת מול איחוד הממלכות הנרמוניות ברביע ביתא. כתוצאה מכך נחלה האימפריה מפלה נוספת כשרוב כוחות אלו הושמדו בקרב, ושאריתם הונסה חזרה לשטחה.

כעת עסקו רוב כוחות האיחוד ביעד האחרון של המבצע, שכלל את בניית בסיסי הצי באזור כדי להגן על הסקטורים הכבושים מפני תקיפה נגדית, והקמת מערך אספקה שיקצר את קווי האספקה אל הגבול החדש והכוחות המפטרלים לאורכו.

כמובן שהידיעות הרשמיות על הצלחת המבצע הועברו מיד בסיומה של משימת הכיבוש המחודש על ידי כל מערכות המדיה הפרושות ברחבי האיחוד, וחגיגות ספונטאניות פרצו בכל כוכבי הלכת, ירחים, אסטרואידים ושאר מושבות האיחוד שעליהם התגורר בני אנוש.

כוחות האיחוד בסקטורים החדשים לא היו מודעים לכך, שבהסוואה מושלמת מכל חיישן ארוך טווח שהיה ברשותם, נעה לה קבוצה של שלוש ספינות מוזרות למראה, אשר מערכות ההטעיה שלהם הסתירו אותם כליל מעיניים סורקות בסקטורים הכבושים, ותיעדו ביעילות את המצב. הספינות בעלות המעטה הסגול כהה, אשר דמו בצורתן החיצונית לטיפת נוזל נופלת בשדה כבידה, היו חסרות הזיהוי, ומאפייניהם החיצוניים היו עדות לכך שהם לא השתייכו לאיחוד הפלנטות ולא לאימפריה הדוקאנית, אך הם התעניינו מאוד במהלך העניינים, והם דאגו להסתיר את קיומם מהחיישנים של ספינות האיחוד. רק לאחר שהם סיימו את משימת התיעוד הנוכחית הם נעו במהירות מדהימה אל כיוונה של מרכז הגלקסיה כשהם יוצאים משטחה של האיחוד מבלי להותיר זכר.

תאריך  134.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא 37.

          שעת בוקר מוקדמת.

השמש הכתומה של מערכת קונדור שטפה באורה את מרחבי האדמה והמים על פני כוכב הלכת הישנוני, מעירה את האנשים שחיו על פניו לעוד יום עבודה חדש. כוכב הלכת הזה, שנקרא על שמו של כדור הארץ הישן, היה אחד מכוכבי הלכת הראשונים שהתגלו על ידי ספינות המחקר בסקטור רביע דלתא שהיו בו תנאים מקדימים המתאימים להתיישבות אנושית ללא התערבות אנושית, והוענקה לו הזכות לשמו הנוכחי בגלל הדמיון החיצוני הרב שלו לכוכב הבית של הגזע האנושי בתחילת דרכה. היה זה רק מן הראוי שלאחר איבוד כוכב הלכת שעל שמו הוא נקרא, בעקבות תוצאות המלחמה, אשר שימש כמושב מינהל האיחוד מאז ומתמיד, יתפוס זה את מקומו, ומיקומו הנוח והמרכזי הרחק מגבולות האיחוד הוסיפו והטו את כף המאזניים לטובתו.

אך, לא תמיד היה המקום מסביר פנים כפי שהוא הפך להיות. כוכב לכת שהיה בו תנאים מתאימים להתיישבות, לא בהכרח סיפק מקום נטול בעיות משל עצמו, וכך היה גם במקרה הזה. פלנטות שהייתה בהם אטמוספרה מתאימה לנשימה או שניתן היה לשנות את האטמוספרה כדי שהיא תתאים לבני אדם התאימו רק לקריטריון אחד בקביעת מקומות מתאימים להתיישבות. נושא נוסף שהיה חשוב לבדוק הם הסכנות מהתנאים בהם שהה כוכב הלכת במסלול סביב השמש שלו, ואלו כללו קרינה גבוהה, מטאוריטים או אסטרואידים שנפלו באופן תדיר, וסופות ענק שחרצו את פני השטח. הציפיות שעלו בדמיונם של המתיישבים הראשונים בעקבות שמו התבררו בתחילה כרחוקות ממה שהם שיערו, והמקום עצמו היה מיושב בדלילות רבה לפני המלחמה בגלל המחלות הקשות שפגעו במתיישבים שבאו מרחבי האיחוד. העדרם של מחצבים חשובים בכמויות מסחריות באדמת כוכב הלכת לא משך חברות כרייה ותעשייה גדולות, אך לאחר שהוקמו בו מושב הסנט ואחוזת הנשיא, הוא הפך תוך זמן קצר לשטח הנדל"ן הנחשק ביותר בכל רחבי האיחוד. כל התאגידים הגדולים שמרו על נוכחות בולטת קרוב ככל האפשר למרכזי הכוח השלטוני, וגורדי שחקים ניקבו את השמיים בגבהים הולכים וגדלים במרוץ מטורף להביט על אחרים מלמעלה. הרובע הכלכלי בעיר הבירה היה, בלי כל ספק, ריכוז העושר הגדול ביותר בכל האיחוד, ובהתאם לכך גם הפעילות הלא פוסקת בו שהייתה שונה לחלוטין ממקומות אחרים על כוכב-הלכת.

                                                ***

          אור השמש ההולך ומתגבר חדר כעת ישירות דרך חלונות האחוזה הנשיאותית המפוארת, מגרש את החשיכה הלילית מהמקומות האפלים ביותר בחלקיו הגלויים של המבנה המרכזי. האחוזה הענקית, שהוקפה בשטחי צמחייה רחבים, הורכבה מקומפלקס של שלושה מבנים גליליים הסובבים בחצי גורן מבנה מרכזי עגול ורחב בעל כיפה ענקית שהתנשאה לגובה ארבעים מטרים, וכולם היו מחוברים ביניהם בגשרים צינוריים מתכתיים לגישה מהירה בכל עת. חומרי הבניה המיוחדים שבהם השתמשו להקמת האחוזה יועדו בכוונה להחזיר חלק מקרני האור באופן שיראה לאדם המביט ממרחק במבנה כאילו האבנים עצמם זוהרות באור פנימי משלהן. הכיפה הגדולה במבנה המרכזי שימשה כחדר מגורים שטוף שמש אדיר מימדים, הודות למשושים שהרכיבו את כיפת הבניין, שהיו עשויים תרכובת מתכת בעלת שקיפות ניתנת לכוונון, אשר העבירו את רוב אור השמש העולה היישר אל הדמויות שישנו באותה שעה במיטה.

          הנשיא טאלן סונמורה התעורר משנתו באיטיות רבה, מופתע מעט מהמהירות הרבה שהשמש השלימה את סיבובה סביב כוכב הלכת, כשהוא עדיין מרגיש שרק הרגע הוא הצליח להירדם. השמש של מערכת הכוכבים הזאת ביצעה סיבוב מלא תוך שמונה עשרה שעות, חמישים ושלוש דקות, ושלושים ושניים שניות סטנדרטיות, ולכן אנשים שגרו על כוכב הלכת לא נטו לקום או ללכת לישון על פי השמש, אלא על פי זמני בקרה ממחושבים במעונותיהם. טאלן, לעומת זאת, אהב לקום על פי השמש בכל פעם שהדבר הזדמן לו, וזה קרה רק במקרים שבהם לא היו לו פגישות מוקדמות באותו יום. למרבה המזל, זה היה אחד מהימים הללו.

העייפות עדיין הייתה מורגשת בגופו, אבל מוחו היה הרבה פחות מטושטש מליל אמש, והוא המשיך לשכב במיטה לכמה דקות נוספות על מנת לסלק בעדינות את קורי השינה, ולחשוב על מטלות היום שעומד לפניו. רק לאחר מכן הוא הסתובב אל צידו הימיני, כשהוא פונה אל ג'ני, עוזרתו האישית, ששכבה לצידו כשגבה מופנה אליו, ושערה השחור היה פזור על הכרית. עורה נראה נוצץ באור הבוקר המוקדם באזורים שהיו חשופים לו, וכך גם השיער הסגול החלק, דבר שהקסים אותו תמיד. הנשימות שלה היו רדודות ושקטות, והבגד הדק שכיסה את רוב גופה נע יחד איתן.

הוא שלח את ידו כשהוא נוגע בעדינות בשיער החלק, מסיט אותו מעורפה הדק, וממשש את בסיס הראש. הוא נזקק לפחות משנייה כדי למצוא את המתג הקפיצי הקטן, ואז הוא משך אותו מטה למשך שתי שניות.קול זמזום החל מיד להישמע, וטאלן החל לספור בליבו כמנהגו : "אחד.. שניים.. שלוש.. ארבע.. חמש".

          כתמיד, כמעט מיד באותו הרגע שבו הוא סיים את ספירתו התמתחה ג'ני והסתובבה אליו, כשהיא מעבירה את ידה השמאלית מעל לראשו, רגלה הימינית המכופפת מעט על רגלו, ועיניה מביטות היישר אל תוך עיניו.

"בוקר טוב," היא אמרה בקולה החושני.

"בוקר טוב," השיב טאלן כשהוא מביט אל תוך האישונים הסגולים בעיניה.

"בוקר טוב," היא אמרה שוב בחיוך קטן.

"בוקר מצוין," הוא השיב לה.

"אז מה אוכלים היום ?" היא שאלה בקול עליז. "אני רעבה כל כך שהייתי יכולה לאכול גמל או שניים".

ההערה המוזרה העלתה על שפתיו של טאלן חיוך רחב, מאחר והוא לא ציפה למשפט כזה, אבל זה רק שימח אותו, כי זה רק הוכיח שהוא עדיין לא יכול היה לנבא את דפוסי ההתנהגות של האישה הרובוטית שליוותה אותו בכל.

"אני לא בטוח שזה רעיון טוב, מאחר והגזע כולו מוגן על ידי החוק, והפריטים היחידים שעוד נותרו מהם שמורים בשמורות טבע מיוחדות. לא הייתי רוצה להשתמש בכוחי הפוליטי כדי לחסל עוד פריט מהחיות המסכנות. לפחות, יהיה כדאי לתת להם להתרבות עוד כמה עשרות שנים עד שנעשה דבר כזה.

אבל, בינתיים, מה דעתך על משהו פשוט יותר כמו אולי אותו כריך פרוסות בשר סינטטי דק שאת מכינה במומחיות רבה כל כך ?" הוא הציע.

"ובאיזה טעם ?" שאלה היא.

"אין לי ממש העדפה היום, אז אני משאיר זאת לך," הוא השיב לה.

"בסדר גמור," אמרה היא בעוד היא עוברת למצב ישיבה. "אני אלך לארגן את זה תוך פחות מחמש עשרה דקות, ואוסיף אפילו כמה עוגיות ושתייה חמה, אבל רצוי מאוד שתקום גם אתה בהקדם. יש לנו יום עמוס היום," ותוך כדי דברים קמה בזינוק מהמיטה.

טאלן נאנח בקול, ואז לקח כמה נשימות ארוכות. "כן, הגיע הזמן לקום," הוא חשב לעצמו, אך במקום זה הוא נשאר במיטה עוד עשר דקות לפני שהוא הצליח לגרור את עצמו אל המקלחת.

                                      ***

          היום הראשון של השבוע,זה שבא מיד לאחר יום המנוחה, הוא תמיד היום הקשה ביותר מכל ימות השבוע, אבל כנראה שכך זה היה מאז ומתמיד, וזה בוודאי לא גם ישתנה לעולם. כמובן שבנוסף לכך היו לנשיא האיחוד פגישות ודיונים שמילאו את המשך היום עד תומו, והיה עליו להתחיל לעמוד בהתחייבויותיו לפני שאלו יתחילו להיערם.

לאחר שהוא התרענן מהמקלחת המהירה, הרים טאלן את מכשיר הקרונוס האישי שלו מעל השידה, וענד אותו על ידו השמאלית. המכשיר המתכתי שבין היתר הראה את הזמן, התאריך ומזג האוויר, החל לאסוף מיד מידע על מצבו הרפואי של האדם שענד אותו, ושידר אותו בזמן אמת אל תחנת הקליטה במרפאה שמוקמה באחד ממבני האחוזה הגליליים. אותה מרפאה נשיאותית הייתה מאוישת בכל שעות היממה בצוותי הרפואה הטובים ביותר שיכול אדם לבקש לעצמו, כשתפקידם היה לנטר את מצבו של נשיאם כל זמן שהוא ענד את מכשיר הקרונוס שלו, ולהציל את חייו במקרה שמתקבלת  התרעה על מצב חירום רפואי. אנשים אלו היו מסוגלים לטפל בכל סוג של אירוע רפואי, וההכשרה שלכם כללה פגיעות שעלולות להיגרם כתוצאה מניסיונות התנקשות. כולם היו בעלי ניסיון רב שנים בתחומם שהתבקשו להתנדב למשרה לאחר בדיקות רקע וסיווג ארוכות, והיה להם מוניטין של עושי נפלאות. המרפאה עצמה צוידה במכשור המשוכלל ביותר שכסף יכול לקנות, ולמרות שטאלן עצמו לא היה זקוק מעולם לטיפול חירום כלשהו, חיי כמה מאנשיו כבר ניצלו הודות לציוד ולמיומנות הצוות בניסיונות התנקשות קודמים. העובדה הידועה לכל בני האדם הייתה שתפקיד נשיא האיחוד היה אחד התפקידים המסוכנים ביותר בגלקסיה, וצוותי האבטחה שלו היו מודעים לכך יותר מכל האחרים. עשרים ושלושה אנשים מתוכם הקריבו את חייהם במסגרת תפקידם בחמש עשרה השנים האחרונות.

חמישה צפצופים קצרים ומוכרים הודיעו לטאלן שמערכת התקשורת עומדת להיות מופעלת, ובתוך כך המיקרופונים והרמקולים שפוזרו ברחבי החדר יתחילו לקלוט ולשדר. הוא ידע בביטחון כמעט מוחלט את זהות האדם שניסה ליצור איתו קשר עוד לפני שמסך התקשורת הציג את פרטי האדם המתקשר, וגם הפעם הוא לא טעה. היה זה עוד חלק מהשגרה היומית הקבועה שלו.

"מחשב. מאשר תקשורת," הורה טאלן, והמחשב פלט צפצוף קצר בתגובה.

          "בוקר טוב, הנשיא סונמורה," קולו של ד"ר פיטר סרקרה בקע ממסך המדיה שנייה לפני שהופיעו פניו הארוכות.

          "בוקר טוב גם לך, פיטר," השיב טאלן בעייפות. "מה שלומי היום ?"

          "ובכן, על פי הנתונים שאני מקבל עכשיו….., אני כבר יכול לראות שמצב בריאותך הוא טוב יחסית, למרות שאתה כנראה עוד עייף, אך זה הרי מובן בהתחשב בכך שנשארת לעבוד עד השעות המאוחרות מאוד של יום האתמול."

ד"ר סרקרה נד בראשו בזמן שהבעה לא מרוצה בעליל הופיעה על פניו, והוסיף : "אתה חייב להשלים את שעות השינה שלך, אדוני הנשיא. אחרת, התפקוד שלך יתדרדר, ואם יותר לי להוסיף, בתור הרופא הראשי שלך, אני סבור שאסור לך לאבד שעות שינה בגלל נושאים שלא היו אמורים כלל לגזול את זמנך היקר. הדברים האלו הם תחת האחריות של אנשי מקצוע, ושם זה צריך להישאר ! אינני מבין מדוע אתה צריך להיות טרוד בעניינים כאלה, ובעיקר כשאלו הם רק אחדים מפרויקטי הצעצועים שנמצאים בפיתוח ?!"

עבר רק חלקיק של שנייה, לפני שדבריו של הרופא הציתו כעס בטאלן, אבל גם אז היה זה רק כעס עצור. טבעו של התפקיד לימד את הנשיא לא להגיב באימפולסיביות, אבל דבריו עדיין ביטאו היטב את דעתו בנושא.

          "פיטר, כבר הסברתי לך בעבר שזהו פרויקט חשוב מאוד," הוא אמר בנוקשות. "פיתוח מערכת ההנעה החדשה היא בעדיפות העליונה לכל האיחוד, והכנסת המערכת לשימוש תשפיע על כולנו בכך שהיא תעזור לנו להגביר את החיסכון בגבישי אנרגיה," הוא הטיח בכעס גובר והולך. "אני יודע שאתה לא ממש מתעניין בנושאים שלא קשורים לרפואה, אבל זה קשור לביטחון של כולנו, אז אני מבקש ממך שלא תטריד אותי יותר בהערותיך לגבי הנושא הזה. חוץ מזה, אני לא עובד ממש בפרויקט, אלא רק מסייע בבדיקות הניסוי."

          "אני מתנצל, אדוני הנשיא," אמר הרופא בהיסוס, "ברור שהרגזתי אותך, אך אני אמרתי את הדברים רק בגלל שאני מודאג." עיניו של הרופא נדדו אל המרקעים שעמדו מימינו. "אוי לי…, אני יכול כבר לראות שלחץ הדם שלך ביצע קפיצה רצינית, ופעימות הלב שלך ממש דוהרות. אני באמת מצטער על ההערות הקודמות שלי, ואני מבטיח לא להזכיר זאת שוב. אני מקווה שתוכל לסלוח לי, ונוכל להשאיר את העניין מאחורינו."

          שתי שניות של שקט מביך נתלו באוויר עד שטאלן הנהן קלות.

          "בוא נעבור לנושאים החשובים של היום," המשיך הרופא הנשיאותי בהקלה. "לרוע המזל שלך, על פי לוח המעקב הרפואי אני אמור לתת לך את זריקת נוגדת הרעלים החודשית, וגם את הכמוסה הקריאונית."

          "לעזאזל, אני לא מאמין איזה כיף מחכה לי היום," העיר טאלן בציניות. "לא שיערתי לעצמי שעבר זמן רב כל כך מהפעם האחרונה שקיבלתי בו זמנית את הזריקה וגם את הכמוסה המגעילה הזאת שמשאירה כל כך ערב לחיך של אוכל רקוב. נראה שיש לי מזל גדול היום."

          "כן, אני מסכים בהחלט, זה באמת צירוף מקרים לא נעים," הסכים הדוקטור. "אם תרצה, אני אוכל לתת לך כמוסות להפחתה של כמה מתופעות הלוואי, אבל זה יגרום לך להיות ישנוני. האם אתה מעוניין בכך ?"

          "לא תודה, פיטר," השיב טאלן מיידית. "אני חייב להיות ערני ככל האפשר, ובייחוד היום. אבל, היי,  אולי נוכל לדחות את הזריקה או את הכמוסה ליום אחר. מה דעתך ?!" ניסה הנשיא בבדיחות דעת לשכנע את רופאו האישי, למרות שהוא ידע שלא היה זה סביר.

          "מצטער, אבל אין שום אפשרות כזאת," פסק איש הרפואה המבוגר. "אתה הרי יודע היטב שיש לנו נהלים ברורים בנושא," אמר הרופא ברצינות תהומית. "מה יקרה אם מישהו ינסה להרעיל אותך בימים הקרובים ?! מה אז נעשה ?! הזריקה הזאת תציל את חייך במקרה שמישהו ינסה להרעיל אותך במשך החודש הקרוב, ולכן אני לא יכול לוותר עליה. בכל אופן, ראש האבטחה בוודאי ימלוק את ראשי באופן אישי, אם הוא ישמע על כך…."

          "… והגלולה חייבת להילקח בפרקי זמן מוגדרים היטב על ידי כולם, כדי שהיא תהיה אפקטיבית באמת. תוכל אולי להתנחם בכך שאתה לא היחידי שצריך לסבול היום את הטעם הנורא הזה. אתה הרי לא רוצה לחיות עד מאה שנים, חולה במחלות זקנה שכבר עברו מהעולם הזה, נכון ?!"

          "לא, כמובן שלא," הסכים טאלן בהכנעה. "אני פשוט לא סובל את הרעיון שהטעם הזה ילווה אותי לאורך כל היום."

          "תפסיק להתלונן," אמר הרופא בחיוך קטן. "אתה צריך לשמוח שעדיין לא הגעת לגיל שבו אתה צריך לקבל מינון כפול. אני אבוא אליך בעוד ארבעים וחמש דקות, אחרי שתספיק לאכול משהו."

          "אני אהיה פה," אישר טאלן את מועד הפגישה, וניתק את התקשורת בלחיצה על כפתור.

                                                ***

          "אז מה מתוכנן לנו היום ?" שאל טאלן את עוזרתו האישית בעוד הוא מתיישב על כורסת הישיבה היוקרתית שלו בחדר העבודה שבקומה הראשונה.

          "בוא נראה…," אמרה היא, ועברה במהירות הבזק על פרטי יומן האירועים של אותו יום אשר נשמר בזיכרונה האלקטרוני. היא השיבה לאחר חצי שנייה בעודה ממשיכה לעמוד מולו כשידיה מאחורי גבה.

"ובכן, הדבר הראשון שעומד על הפרק היא ועידה הולוגרפית בשעה עשר עם מועצת ההגנה. בשעה שתיים עשרה אתה אמור להופיע בכינוס השנתי של מועצת הכלכלה, לשם אמורים להגיע גם אגודת המדענים הפלנטריים, ראשי תאגידים פיננסיים גדולים ומנהלי תאגידים תעשייתיים. הכינוס מתקיים באולם הכינוסים המלכותי החדש, שם אתה צריך לשאת את הנאום שהוכן עבורך…."

ג'ני הבחינה כמובן את הבעתו המשועממת של טאלן. היא עצרה את שטף דיבורה, והוסיפה מיד, "כן, אני יודעת עד כמה אתה שונא לנאום, אבל במקרה הזה במיוחד אתה לא חייב לדבוק בנאום המקורי. לפי דעתי, יהיה זה מן הראוי שתשבח אותם על תרומתם למבצע האחרון ועל חלקם בהצלחתו ושגשוגו של האיחוד. שנינו יודעים שהם באמת עשו מעל ומעבר, ועל כך באמת מגיעה להם הכרה אמיתית."

          "יש משהו בדבריך," הסכים טאלן שהוא מזדקף בכורסתו. "חלקם באמת עשה עבודה נפלאה, ומגיע להם שאשבח אותם על המאמץ המיוחד שהם השקיעו בנושא, ובמיוחד בפיתוח המערכות הצבאיות המתקדמות ויישומן בספינות הצי, כי זה סיפק לנו יתרון רציני במבצע האחרון."

          "בכל אופן," קטעה ג'ני את מחשבותיו, " אם נחזור לעניין הפגישות היום: בשעה שבע עשרה אנחנו אמורים לצאת לגזרת אלפא-12, כפי שתיכננו, עם ליווי של המשמידה "טורנאדו". זאת למרות קיומן של התרעות חמורות ממינהל הביטחון הנשיאותי על אפשרות של שאריות כוחות אויב באזור."

          "הוא דואג יותר מדי !" ביטל טאלן את דבריה בהחלטיות. " לא סביר שנותרו כוחות אויב רציניים במרחב הזה. כל חללית בגודל משמידה ומעלה הייתה מתגלה ונתפסת כבר לפני זמן רב, ואין שום סיכוי שהדוקאנים הצליחו להסתנן מוקדם כל כך דרך הגבול החדש."

                                                ***

          אולם המלחמה הנשיאותי נבנה בעומק של מאה מטרים מתחת למבנה הראשי של אחוזת הנשיא, תחת שכבות רבות של חומר חסין להפצצות. לוחות מתכת וחיישנים עטפו את היקף הקירות החיצוניים כדי להגן כנגד התקפות קלות יותר, והאוויר נבחן וסונן כנגד חומרים שעלולים היו לרחף פנימה, יוצרים בעצם מבצר לעיתות חירום. גודל המקום היה עצום, וזאת בגלל שהוא אמור היה להכיל את כל אנשי צוות האחוזה. המטרה הראשונית של המקום הייתה לשמר את קשר הנשיא עם כוחות הצבא שלו במקרה של מלחמה, אבל גם להוות מקום מסתור מהפצצות אם כוחות עוינים יצליחו אי פעם להגיע עד לכוכב-הלכת. בנוסף לכל, היו גם שלושה מנהרות חשאיות שהיו ידועות רק לנשיא ולמשמר האישי שלו שקישרו את האולם אל מבנים אחרים שהיו מפוזרים בשטח האחוזה כדי שניתן יהיה להימלט מסכנה בשעת הצורך, וכל הכניסות אליהן היו תחת שמירה כבדה בכל שעות היממה. האולם עצמו היה מלא בציודים שונים ומתוחכמים שפעלו ללא הרף, ומספר עצום של מסכי מדיה שנועדו להעביר את מצב הכוחות בכל אזור מלחמה נבחר ברחבי האיחוד היישר אל עיני הנשיא , ואלו פוזרו לאורך היקף הקירות כשחלקם מראים את מצב הכוחות הנוכחי.

באמצע האולם הזה הוצבה רצפת מתכת מוברשת עגולה, ובהיקף המעגל כיסא ישיבות מפואר אחד בלבד. היה זה המתקן ההולוגרפי, שבעזרתו נהג הנשיא לדבר באופן וירטואלי עם שרי הצבא שלו או עם שרים רמי משרה בעלי אותו ציוד, ובכך נחסך לו הצורך לבזבז ימים שלמים במסעות חלל מייגעים ברחבי האיחוד. המתקן כבר היה פעיל כשהנשיא טאלן ישב בכיסאו, וחמש דמויות התממשו מול עיניו על היקף המעגל, כשכולם רואים את כולם כאילו הם ישבו זה ליד זה ממש באותו חדר.

          האווירה הייתה נינוחה ואפילו שמחה, למרות ששרי ההגנה ישבו במדים מלאים, כפי שהם תמיד עשו בפגישה רשמית עם נשיא האיחוד. הנשיא היה היחיד שלא היה לבוש במדים, למרות שזאת הייתה אחת מהפריבילגיות שלו, ולמרות היותו איש צבא לשעבר. כולם בחדר ידעו היטב את הפרטים המדויקים של שירותו הצבאי המזהיר כמפקד ספינת היירוט "עקרב 215" בזמן מלחמת הייאוש.

ספינת היירוט האגדתית שלו הייתה זאת שנבחרה להוביל את מבצע "סגול כהה" ההיסטורי, שבו השמידו כוחות האיחוד את ספינת קיסר דוקאניה בזמן שהוא ומרבית מועצת המלחמה שלו שהו עליה. המבצע הגורלי והנועז הזה היה בעצם נקודת המפנה שגרמה לשינוי המיוחל במצב המלחמה העגום עד לאותו זמן. מאזן המלחמה השתנה מקצה לקצה כשהכוחות הדוקאנים שנותרו עדיין המומים מאיבוד הקיסר וההנהגה הצבאית שלהם בו זמנית, המשיכו לתקוף באותה עוצמה, אך מבלי שתהיה להם לוגיסטיקה מתאימה ומפקדים בעלי ראייה אסטרטגית וניסיון קרבי, ועקב כך כל גלי התקיפות התרסקו אל מול ההגנה המחכה להם, וההתקדמות הפכה תוך זמן קצר לנסיגה לא מאורגנת.

           אדמירל טארון בדרו, שר ההגנה של גזרת הגבול דוקאניה באותה תקופה ויוזם תוכנית ההגנה, היה זה שעזר לאיחוד לנצל עד תום את ההזדמנות הנכספת לה הם קיוו במשך זמן רב כל כך. בעוד שהאימפריה עדיין הייתה עסוקה בתהליכי מילוי התפקידים שהתפנו באופן מפתיע, הוא כבר חילק את כוחות הצי הצבאי, והחל להלום ללא רחם בכוחות האויב. במאמץ אדיר ומרוכז הצליחו כוחות הצי לכבוש מחדש חלק מהגזרות שאותם הם היו צריכים לנטוש לפני כן ברביע אלפא ודלתא, תוך שהם משמידים בדרכם את כוחות האימפריה. אך, למרות זאת, הקרבות הללו גבו מחיר כבד מציי שני הצדדים, וגבול חדש נקבע באופן לא רשמי לאחר הפסקת האש החמישית, כשהוא מותיר את האיחוד עם מעט יותר משלושה רבעים מתחום שליטתו לפני המלחמה, אך לפחות קיים עדיין.

          והנה עתה לצידו הימיני של טאלן ישב רב אדמירל טארון בדרו בכבוד ובעצמו, כעת בתפקידו כראש מועצת ההגנה של איחוד הפלנטות, עם מעט שיער שחור שעוד נותר בשיערו הכסוף, אך עיניו השחורות בהקו ונצצו כפי שהיו בצעירותן. מימדיו של הרב אדמירל היו מטעים למתבונן מהצד. גופו המלא וגובהו שנמתח לאורך מטר ושישים וחמש סנטימטרים, בהחלט לא התאימו ללוחם קרבי ייצוגי, אך מוחו המבריק היווה יתרון מכריע אשר תרם להישרדותם של כוחות הצבא של האיחוד בקרבות אינספור מול כוחות אויב, והפך אותו לאסטרטג הטוב ביותר בתולדות האיחוד. הוא היה איש רציני בדרך כלל, אבל היום נראו פניו שונות, וחיוך קטן נראה על פניו.

          מימינו של הרב אדמירל ישב אדמירל לאקר קריסוף, שר ההגנה האחראי על גזרת גבולות רביע אלפא. אדמירל קריסוף היה התגלמותה של הגרסה ההפוכה לחיצוניותו של רב-האדמירל. הוא היה שרירי וגבוה מאוד, הילוכו היה גמלוני מעט, והוא היה אדם חייכן בדרך כלל. שארית שערו הבלונדיני על ראשו המקריח היה אסוף בצמה ארוכה שלא נקצצה כבר חמש שנים. עיניו הכחולות סרקו את האנשים שלפניו, וחיוך רחב עיטר את פניו המלאות.

          היישר מול כיסאו של הנשיא טאלן, מימינו של אדמירל קריסוף ישב אדמירל לי סיימון, שר ההגנה של גזרת גבולות רביע גמא. אדמירל סיימון היה אדם גבוה בעל שיער שחור קצר מסופר בקפידה, עיניו הירוקות-בהירות יכלו להתרכז באופן כזה, שנתנו לאדם בו הוא הסתכל תחושה לא נוחה שהוא מסוגל לקרוא מחשבות. צד שפתיו הימניות, היו מעוקמות תמידית בחיוך קטן וערמומי.

          מימינו של האדמירל לי, ישבה האדמירל טארה פלרוק, שרת ההגנה של רביע דלתא. אדמירל פלרוק ישבה בכיסאה בנינוחות, שערה החלק והסגול באופן טבעי, שהגיע עד כתפיה השריריות, רמז על מוצאה מהכוכב סמלון 7 שבגזרת אלפא-4, ועיניה השחורות ברקו כשעל שפתיה נח חיוך קטן.

          האחרון לסגור את המעגל, ממש מצידו השמאלי של הנשיא, היה ראש הסוכנות למודיעין, האדמירל סנג'יר ארגון. שיערו של האדמירל היה לבן לחלוטין, אך לא בגלל גילו, שהרי האדמירל ארגון היה האדמירל הצעיר ביותר בתולדות צבא האיחוד. שערו היה אופייני לתושבי כוכב הלכת קרדיוס 2, כוכב הלכת המיושב הקרוב ביותר ל"אזור האסור", שבמרכז הגלקסיה. פניו של האדמירל היו מרבית הזמן רציניות, ורק לעיתים רחוקות הופיע חיוך קטן על פניו, שתמיד נעלם במהרה. הפעם גם הוא השיב לחיוכים של האנשים שמסביבו.

          "בוקר טוב לכולם," פתח טאלן את הישיבה, כפי שהיה תמיד נהוג. "הבה נתחיל את הישיבה עם הדיווח על המתרחש בגזרות אלפא 12 ואלפא-13 . אדמירל קריסוף, מה קורה כעת באזור?"

          לאקר ניקה את גרונו, ופתח בדיווחו: "ובכן, כפי שאתם בוודאי יודעים – אנו נמצאים כעת בשלבים הסופיים של מבצע "שש אבירים". כוחות הצי לא מצאו שום התנגדות רצינית נוספת בשבועיים האחרונים, ואין עדות לכוחות חדשים שנאספים מולנו להתקפת נגד. בינתיים, אנחנו ממשיכים בבניית בסיסי הצבא החדשים בשני הסקטורים, וצוותי הבנייה נמצאים בשלבי סיום של הקמת מערך התרעה לאורך הגבול החדש. היו מעט תקיפות לא רציניות מכיוון האימפריה לאורך הגבול, אך זה לא משנה את הצפי שלנו לזמן הסיום של כל העבודות העיקריות. אפשר כבר כעת להוציא מכרזים לבניית מתקנים לתמיכת חיים על כוכבי הלכת, כך שנוכל להתחיל לבנות מושבות אזרחיות בהקדם האפשרי."

          "טוב מאוד," אמר הנשיא, והנהן בסיפוק, "אם כך, אני אדאג שיטפלו בזה בהקדם האפשרי. האם יש עוד משהו שאנחנו צריכים לדעת ?"

          "ובכן….," אמר אדמירל קריסוף בפנים רציניות. "בידינו נמצאים כעת הנתונים של הדוח סופי לגבי מספר האבידות לשני הצדדים בכל המבצע." הוא לחץ על כפתור בכיסאו, והנתונים הופיעו באמצע המתקן ההולגרפי כדי שכולם יוכלו לבחון אותם. "בסיכומו של עניין, הדוקאנים איבדו קרוב לחמש עשרה אלף חלליות וספינות קרב קטנות, ארבעים וחמש משמידות, שבע עשרה ספינות סיור, תשעה ספינות מערכה, ארבעה נושאות חלליות וכמובן שישה בסיסי צי. מספר האבידות בנפש נאמד במיליון ורבע חיילי אויב, ויותר משלושה מיליון תושבי האימפריה. אנחנו, לעומת זאת, איבדנו ארבעת אלפים שש מאות חמישים וארבע חלליות קרב, ארבעה משמידות, שתי ספינות יירוט ושתי ספינות מערכה, כשמספר חללנו מגיע לעשרים ושמונה אלף חמש מאות שמונים ושש חיילים. זה הסיכום הסופי."

          הייתה שתיקה ארוכה לפני שהייתה תגובה לדברי האדמירל.

          "למרות שאני לא מקל ראש באבידות לכוחותינו אני חייב לומר שזהו הישג יוצא דופן," העיר אדמירל לי סיימון, "העובדה שהצלחנו לבצע מבצע מרשים בסדר גודל של גזרות שלמות בהצלחה רבה כל כך, מהווה את כוח ההרתעה הטוב ביותר כנגד אויבנו. הם בהחלט יחשבו פעמיים לפני שיעזו לתכנן תוכניות התקפיות כלשהם."

          "אני דווקא חושבת שכמות האבידות לצי הדוקאני הוא ההרתעה הטובה ביותר, ויחס האבידות בהשוואה לאלו שלנו בהחלט מרשים," אמרה אדמירל פלרוק בקור רוח. "אני משערת שאירועי הגבול והפשיטות שמהם סבלנו במשך זמן רב כל כך יפסקו כעת, לאחר שהם קיבלו מנה הגונה, וזה אמור לספק לנו שקט לזמן ממושך מצידם. בתנאי שהמלחמה בין האימפריה הדוקאנית ואיחוד הממלכות הנרמוניות תימשך לאורך זמן."

          "אני מקווה מאוד שטארה צודקת בהערכתה," הוסיף רב אדמירל בדרו, "אך הדבר החשוב ביותר לגבינו הוא שסוף סוף יש לנו שוב גישה ישירה למכרות אנוסטריום גדולי היקף. כפי שידוע לרובכם, יש לנו כרגע מלאי מוגבל של כשישה חודשים בלבד, ולמרות שהיבוא מאיחוד המערכות הוורקניות ממשיך, הכמות אינה מפצה על קצב השימוש, ולכן אנו נמצאים בגרעון גובר. כמובן, שהרואנים ממשיכים עדיין לגרום לעיכובים ומעבירים כמויות זעומות בלבד של מטעני גבישים בטענות על בעיות כרייה, וזאת בניגוד מוחלט לדיווחים האחרונים של סוכנות המודיעין שבהם מצטייר שהסחר שלהם בגבישי אנרגיה לאזורים אחרים בגלקסיה לא נפגע כלל. בכל מקרה, כעת מששוב יש בשליטתנו מקורות לכריית גבישי אנרגיה , אנו נהיה פחות רגישים ליבוא חיצוני."

          "כמה זמן תמשך עבודות הקמת תחנות כרייה, ויצירת קווי אספקה לתוך האיחוד ?" שאל אדמירל סיימון.

          "כל התהליך ייקח לפחות ארבעה חודשים," ענה רב אדמירל בדרו, "וזה בתנאי שחיל ההנדסה יחל מיד את העבודות בשיתוף עם חברות אזרחיות. אם נוציא את העניין למכרז של חברות אזרחיות זה יגזול הרבה מאוד זמן שאין לנו, ולכן עדיף יהיה שההקמה והתפעול הראשוני תתבצע על ידי החיל, ולאחר שנמלא את המלאי שלנו בכמות מספקת נוכל להוציא את המכרות למכרזים. על כל מקרה, דנתי בנושא הזה עם הנשיא, ובהתחשב במצב קיבלנו החלטה לעבור למצב חסכון בגבישים בצי. זאת אומרת פחות אימונים בבסיסים לא קרביים או שהאימונים יעשו במסגרת פעילות מבצעית."

          האדמירלים הרצינו מיידית לשמע ההודעה, מוחותיהם סורקים אוטומטית את השינויים שהם יצטרכו לבצע.

          "אין ברירה," הוסיף רב האדמירל. "נצטרך להדק את החגורה לכמה חודשים, אבל זה יהיה רק לתקופה קצרה,  כאמצעי בטחון על מנת להבטיח את קיום מלאי האספקה לטווח גדול יותר במקרה החירום."

          "יתכן שנוכל להקל במעט על המצב בתוך זמן לא רב," אמר טאלן בנימה מעודדת. "פרויקט מערכת ההנעה החדשה לספינות קרב קטנות עומד להסתיים בקרוב, והוא מהווה הצלחה גדולה. אני יודע זאת בגלל שהייתי מעורב אישית בנושא ואפילו הייתי נוכח בהתקדמות הבדיקות האחרונות. בתוך כחודש תוכלו לקבל את המפרטים החדשים, כך שלאחר יישומם תוכלו לנצל טוב יותר את מלאי גבישי האנרגיה. זה יעזור למלאי האנרגיה שלנו להחזיק לתקופה ארוכה, ולהתמלא במהירות לאחר פתיחת המכרות. אתם תקלו מידע על הנושא בהקדם.

          כעת, הייתי רוצה לעבור לנושא הגבול החדש. לאקר, מה מצב כוחות האויב ? והאם יש התארגנות כלשהי מצידם ?"

          "לפי כל הראיות בשטח נראה שאין לנו כל סיבה לדאגה," הביע האדמירל את דעתו בעודו מעסה את עורפו. "לפחות לא בזמן הקרוב, וכמובן שזה תלוי מאוד במלחמה האחרת שמנהלת האימפריה. כרגע, הכוחות שלהם פזורים ולא מאורגנים, כך שאילו רצינו להכות בהם שוב, היינו יכולים לעשות זאת מבלי שתהיה התנגדות ממשית. אך, מכיוון שקווי האספקה שלנו יימתחו מעבר למקסימום, לא הייתי ממליץ על כך. האימפריה אספה כבר את הכוחות הנותרים שלה, והיא מעבירה תגבורת מאזורים אחרים, אך אלו עדיין כוחות מועטים יחסית, ונראה לנו שתפקידם הוא להתפרס לאורך הגבול החדש. יעבור זמן מה עד שהם יוכלו לגייס כוח גדול מספיק כדי לאיים עלינו, ועניין זה פועל לטובתנו, כי התקופה זאת מאפשרת לנו להקים מערך הגנה בשקט יחסי."

          "טוב מאוד," אמר טאלן בהנהון ראש, והיפנה את תשומת ליבו לראש סוכנות המודיעין. "אדמירל ארגון, מה אתה חושב על ההערכה הזאת ?"

          "המסקנות של אדמירל לאקר תואמות את המידע שהגיע לידיי. לפי ההערכות של הסוכנות למודיעין, הדוקאנים קיבלו מכה רצינית, והם לא ינסו לתקוף אותנו בצורה נרחבת לפחות למשך שנה שלמה, אך זה תלוי, כמובן, במצב המלחמה שלהם מול הנרמונים."

          "מצוין. אם כך, אני מקווה שאיחוד הממלכות יעסיקו אותם כמה שיותר זמן. דרך אגב, מה המצב שם ?" שאל הנשיא כבדרך אגב.

          "קרבות רציניים ללא תפיסת שטח משמעותית," אמר אדמירל ארגון. "הנרמונים עדיין לא החזירו לעצמם את השטח שהם איבדו בתחילת הלחימה, וכנראה שהם לא יוותרו לדוקאנים עד שהם יחזירו לעצמם את השטח ויותר מזה. הכוחות שקולים, ואין לאף אחד מהם יתרון ממשי על השני, כך שהמצב עלול להימשך זמן רב.

אבל, אם יורשה לי, אדוני הנשיא, יש נושא אחר שהייתי רוצה לעדכן אתכם בו מאחר וכולנו כבר כאן, והוא שהרואנים הודיעו לנו על קיומם של התרגילים המרחביים שלהם בעוד כשלושים ימים, כפי שהם עושים בכל שנה. לפי דבריהם, בתרגיל ישתתפו אותם סדרי כוחות כמו בשנה הקודמת. אנו לא צופים בעיות מיוחדות, אך אנו נמשיך לעקוב אחריהם. חשוב שהיה לי להעביר את הנושא לידיעתכם הכללית."

          "טוב, אם כך אני חושב שסיימנו כאן. האם למישהו יש עוד דבר מה להוסיף ?" שאל טאלן את הנוכחים.

          אף אחד לא פצה את פיו, וכולם הזדקפו בכיסאותיהם לפני סיום הישיבה.

          "אם כך הישיבה הזאת הסתיימה. תודה על זמנכם, וניפגש בשבוע הבא."

          כל שנותר לנשיא סונמורה היה להסתכל מסביבו, כשהדמויות ההולוגרפיות נעלמו זה אחר זה עד שהוא נותר לבדו באולם השקט. "הפגישה הזאת הייתה מוצלחת במיוחד," הוא חשב לעצמו.

פרק שני

תאריך 134.2131 (היום ה-134 לשנת 2131),

על סיפונה של הספינה הנשיאותית,

במסלול מסביב לכדור הארץ החדש,

מערכת קונדור, סקטור דלתא 37.

          כל חברי המשלחת הנשיאותית, שהורכבה לטובת הסיור, עלו זה מכבר על סיפונה של הספינה הנשיאותית, הצפע, מחכים רק לבואה של המשמידה "טורנאדו", שאמורה הייתה ללוות אותם אל גזרת אלפא-12. הצפע, ספינה בגודל בינוני שנבנתה במיוחד במספנות הצי עבור נשיא האיחוד, הייתה זהה כמעט בגודלה לספינות הטיולים של האנשים העשירים ביותר באיחוד, אך צורתה החיצונית הייתה דומה יותר לספינות הבינוניות של הצי – המשמידות, בהבדלי גודל יחסיים של אחד לחמש. העיצוב היעיל כלל בעיקרו גוף דלתון כשחלקו המוארך מלפנים והקצר מאוד מאחור. תא הפיקוד היה ממוקם באופן מסורתי מלפנים, חדרי המגורים מוקמו באמצע הספינה היכן שרוחבה היה הגדול ביותר, והאולמות שהכילו את מערכות ההנעה – בסופה. מאפיינים נוספים שהבדילו את הספינה מהעיצוב הצבאי היו עגלגלותם של פינות הספינה והעיצוב הזורם יותר שעמד בניגוד לחדות הזוויתית של המשמידות, ובנוסף היו גם שילובי צבעים של ירוק, אפור וכסף אשר עיטרו את כל חלקי הספינה, בניגוד לפסיפס הכחול הכהה והשחור של ספינות הצי, והחשוב מכל : שתי כנפיים משולשות ועבות שהיו מחוברות אל הגוף המרכזי בזויות הצד ששימשו לצורכי טיסה ונחיתה על כוכבי לכת וירחים. מאפיין אותו לא היו צריכות המשמידות כלל, מאחר והם לא היו מיועדות לירידה אל פני השטח.

כמובן שלשם הגנה הותקנו על הכלי החללי ציוד צבאי משוכלל שכלל שני תותחי אנרגיה מהירים שבלטו מקצהו הקדמי של כל כנף, אשר נועדו לשגר מטחי אנרגיה מרוכזים, משגר טורפדות בקדמת הגוף הראשי, שהיה בעצם דומה לטילים מימי העבר, וכל הגוף צופה במיגון יעיל במיוחד בדרגת סבילות רמת 6, שהיה הישג לא מבוטל ביחס לספינה בגודל הזה. כל חלקי הספינה נבנו מהחומרים המתקדמים ביותר והטובים ביותר בנמצא, כשהעלות לא היוותה שיקול בבנייתה. לספינה הייתה אופציה נוספת להישרדות שלא הייתה ברשותן של משמידות הצי – היא יכלה לברוח במהירות מדהימה מהאויב אם הנסיבות הובילו למצב נואש כל כך. מערכת ההנעה יכלה להאיץ את ספינת החלל למהירות-על 11.6, שהייתה מהירות גבוהה יותר מכל ספינות הקרב בצי איחוד הפלנטות ובצי האימפריה הדוקאנית, ואף להתמיד בכך לאורך זמן. מחולל שדה הכבידה שאפשר זאת היה אב טיפוס ייחודי מסוגו, והוא נבנה בהזמנה מיוחדת במפעלי ההנעה של הצי.

הנוהל הרגיל הנוגע לסיורים נשיאותיים קובע שלכל מקום אליו משייט נשיא האיחוד בספינתו, חייבת פמליה של ספינות קרב ללוות אותו במשך כל אותו זמן, כדי לדאוג לחלץ אותו מכל צרה שיכולה להיקרא בנתיבו. מלבד הסכנה הברורה מצד אויבי האיחוד שחיפשו הזדמנויות לחסל יריבים בדרכים לא קונוונציונליות, היו גם שודדי חלל, שהיו מוכנים לנצל כל הזדמנות ולא עניין אותם מול מי הם נלחמים, כל עוד היה סיכוי לשלל ורווח הגון, אבל אלו היו מרוכזים בעיקר בקרבת הגבולות של האיחוד. ארבעת המשמידות שיועדו לפמליית הליווי היו יותר ממספיקות על מנת להרתיע כל שודד כבר בסריקה הראשונית שהוא יבצע בכניסה לטווח החיישנים.

          ההמתנה לתחילת המסע התארכה מעבר לצפוי כשקצין הטיסה הראשי הודיע לנוסעי הספינה שבואה של ראש קבוצת הליווי, הטורנאדו, יתעכב. לנשיא התגלה מאוחר יותר שהסיבה לדחייה הייתה הופעתה המפתיעה של ספינת סיור דוקאנית, במהלך סריקה חוזרת ואקראית של חלק מנתיב הסיור המתוכנן, משוטטת באזור נתיב היעד של השיירה המיועדת. ספינות הליווי של האיחוד מיהרו כמובן לאגף את ספינת האויב, אך היא לא נכנעה ללא קרב. לאחר הקרב הקצר עדיין צריך היה להעביר אותה ואת חייליה הנותרים אל מחנות הכלא של הצי, והתוצאה הסופית הייתה שהיה על הנוסעים להמתין עוד מחצית השעה עד ליציאה המיוחלת.

                                                ***

          קומנדר לאגן לידו, הטייס הראשי של הצפע, בדק את תצוגות הטיסה בפעם השמינית, מוודא שוב שהכול היה תקין לקראת המסע, וטייס המשנה, קומנדר אלמנדיר מוער, בדק את מסלול הטיסה שתוכנת על ידי המחשב הספינה.

          "אל, אתה מוודא שלא נגיע בטעות אל תוך מרחב האימפריה, נכון ?!" הקניט טאלן את טייס המשנה בחיוך מהכיסא הנוסף שבתא הפיקוד הצפוף.

          אלמנדיר הסתובב, והעווה את פרצופו בחיוך עקום.

          "זאת המטרה המרכזית שלי, אדוני. אני בהחלט סבור שאנו עלולים למצוא את עצמנו בבעיה רצינית אם ניכנס בטעות אל תוך המרחב שלהם בהתחשב בעובדה שאתה הוא נשיא איחוד הפלנטות, אשר הורת לצי האיחוד להשמיד חלק גדול מהצי שלהם ולכבוש בחזרה שתי גזרות שלמות."

          "כן, זה יהיה באמת מאוד לא נוח," הסכים איתו טאלן בגיחוך. "כדאי מאוד שתעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר, כי הגיע אלי שמועה שיש להם כיסאות די מוזרים שקשה לבן אנוש לשבת עליהם בנוחות, וגם האוכל לא משהו בכלל, אז בוא לא נגיע למצב הזה.

בכל אופן, אני חוזר כעת אל אזור הפנים כדי לדבר עם האחרים. תקראו לי אם יגיעו ידיעות נוספות," הוא הוסיף ברצינות.

          "בסדר, אבל אין צורך לדאוג, אדוני. אתה הרי יודע שאנו הטובים ביותר," קרא לאגן בעוד נשיא האיחוד יוצא מחדר הפיקוד.

          טאלן רק חייך ולא אמר דבר, מאחר והוא ידע ההערה האחרונה, למרות היותה שחצנית, הייתה נכונה לגמרי. טייסי הספינה הנשיאותית היו באמת בין הטובים ביותר שנמצאו באיחוד.

הוא יצא אל המסדרון הראשי לחפש את חבריו לסיור שהתפזרו כעת ברחבי הספינה, ולאחר חמש דקות הוא מצא כמה מהם באולם התצפית. הם התיישבו כשמולם התפרש כדור הארץ החדש במלוא תפארתו, וספינות חלל נעו בחלל מסביבו ללא הרף. רובוטים אוטומטיים בגודל של קופסת נעליים נעו על גלגליהם ברחבי החדר, כשהם מנקים ללא לאות את המקום.

          "מה המצב שלנו ?" שאל אותו ד"ר סרקרה, לאחר שהוא התקרב אליהם.

          "הכול בסדר גמור," ענה טאלן והתיישב על אחד הכיסאות. "אין מה לדאוג. טורנאדו אמורה להיכנס לטווח הסורקים בעוד חצי שעה, וברגע שנזהה אותה, נוכל לצאת סוף כל סוף לדרכנו."

          "ומהם פרטי האמת בשמועה המוזרה שמסתובבת בין האנשים על ספינה דוקאנית שעיכבה אותנו ?" שאל בשקט פרופסור קומן סמט, חברו הוותיק של טאלן ומדען בכיר בסוכנות לפיתוח טכנולוגיות, בהבעה מתעניינת.

          "ובכן, נראה שמפקד ספינת סיור בשם "קלוג'ן", שהצליחה בדרך כלשהי להתחמק מהשמדה בזמן המבצע הגדול האחרון, החליט לצאת לסיור קטן בשטח אלפא-12, שגובל באלפא-1. ספינות סיור של הצי גילו את הספינה על קצה מרחב הביטחון של המסלול שלנו, רדפו אחריה ולבסוף תפסו אותה קרוב מאוד לגבול החדש לאחר קרב קצר. כמובן שאחרי לקיחתה בשבי היה צריך ללוות אותה לבסיס הצי, וזאת בדיוק הסיבה שאנו מתעכבים כאן מעט. ספינות הליווי שהוקצו לנו כבר פרוסות לאורך הנתיב שלנו. "כוכב בוהק" נשארה על גבול אלפא-12 ואלפא-2. "גאות שחורה" נמצאת באמצע המסלול בסקטור אלפא-2, וה"נסיך האדום" מחכה לנו בין סקטור אלפא-2 ודלתא-37. הצפע תצא לדרך ברגע שתכנס טורנאדו אל טווח החיישנים של הספינה."

          "מעניין איך יכלה הספינה להתחבא כל כך הרבה זמן מבלי להתגלות ?! תהה בקול פרופסור סמט.

          "יתכן שהיה לה הרבה מאוד מזל עד כה," אמר טאלן בתגובה. "אל תשכח שזאת הייתה ספינת סיור, כלומר שהיא יכולה בדרך כלל לראות את הספינות מולה במרחק רב יותר מאשר ספינות רגילות. זה יכול להסביר את הדרך בה היא הצליחה להתחמק מגילוי עד עכשיו."

          "אני משער שזה אפשרי," העיר הפרופסור בטון הססני, "אבל מאוד לא סביר. אני תוהה למה הם לא חצו את הגבול חזרה לאימפריה שלהם ? מה נותר להם לחפש בשטח האויב ?!"

          על פניו של טאלן התפשט חיוך מתחכם. "אולי הם בילו על אחד מכוכבי הקיט באזור. אני יודע בוודאות שיש באזור מקומות שאפשר לחיות בהם בשקט ושלווה מבלי שאף אחד יטריד אותך במשך שבועות," אמר טאלן בחיוך. "רק אתה והנוף הקסום שמסביב."

          "זה ממש לא סביר," החזיר לו סמט תוך שהוא צוחק. "אמצעי התשלום הדוקנים לעולם לא יכובדו במקומות האלה."

          חצי שעה לאחר מכן, התגלתה טורנאדו בסורקי הספינה, והצפע התחילה את הבדיקות האחרונות לפני תנועתה במסלול שהותווה מראש. טאלן וחברו סמט ישבו עדיין באולם התצפית, מדברים על הפרויקטים הנוכחיים של הסוכנות לפיתוח טכנולוגיות, אך עיקר דיבורם נסב סביב מערכת ההנעה החדשה לחלליות תקיפה קטנות שהייתה הפרויקט המרכזי של הפרופסור בימים אלו. הוא לא התנגד לשתף את חברו בכל הפרטים הקטנים של התקדמות המחקר.

הסוכנות לפיתוח טכנולוגיות, שהמוניטין המצוין שלה היה ידוע לכל המדענים באיחוד ומחוצה לו, הייתה גוף מדעי טכנולוגי שהוקם בתמיכת האיחוד שנועד לחקור, לעזור בפיתוח, ולהכניס לשימוש טכנולוגיות חדשות בכל תחומי המדע, החל ממערכות הנעה חדישות וכלי נשק מתקדמים, ועד פיתוח צמחים לקבלת תפוקה טובה יותר. פיתוחים חדשים אשר יכלו להועיל לצרכי הצי קיבלו כמובן עדיפות גבוהה יותר, וכזה בדיוק היה הפרויקט עליו עבד הפרופסור.

          קול זמזום רם קטע בחדות את דבריהם, ולאחריו קולו של הטייס הראשי הדהד באולם: "הנשיא סונמורה, הטורנדו נמצאת בטווח הסורקים. אנו יוצאים בעוד דקה."

          "טוב מאוד," השיב טאלן, "מסור להם את הערכתנו הכנה על ביצוע עבודה מצוינת."

          "כן, אדוני," באה התשובה, והקשר ניתק.

                                                ***

תאריך 136.2131,

על סיפון הצפע,

בין סקטור אלפא-2 לאלפא-12.

          המסע אל גזרת אלפא-12 היה שליו, ואנשי הצוות הנשיאותי נהנו מהשינוי בשגרת חייהם ביומיים האחרונים, ובעיקר ממגוון אמצעי הבידור שמילאו את אחת הספינות המתקדמות ביותר בצי. מערכת ההנעה המיוחדת שהותקנה בצפע הייתה חרישית לגמרי במהירות אשר בה הם התקדמו, והספינה עצמה הייתה מורכבת מהחומרים היעילים ביותר לשיוט בחלל. כל זה הוביל להרגשה מדומה כאילו הם עדיין היו מצויים על אדמה מוצקה, וכל התופעות הלא רצויות של מסע בחלל נמנע מהם. שתי הספינות נעו יחדיו במהירות-על 5 על פי הנתיב שנקבע, דבר שאפשר להם לאסוף את המשמידות גאות שחורה והנסיך האדום בתוך שלושים ושבע שעות, ולהמשיך לכיוון גזרת אלפא-12.

          אותו שינוי חד בפעילות היומית אליה היו רגילים חלק מהאנשים גרמה לכך, שבעוד רוב האנשים על הספינה המשיכו להעביר את זמנם בשינה ארוכה, יצאו טאלן וחברו הפרופסור, שני האנשים המשועממים ביותר, לאולם האימונים ששכן בירכתי הספינה. האולם המצויד הכיל בתוכו סוגים שונים של מכשירים לפיתוח גוף, מיטות עיסוי עם רובוטים יעודים ומגרש משחקים רב תכליתי בעל כוח כבידה ניתן לשינוי, וכל אלו היוו הוכחה למאמץ הרב שהושקע על מנת להעביר בהנאה את זמנם הפנוי של הצוות ונוסעיו במסעותיהם הארוכים. תצורת המגרש שנבחרה על ידי השניים הייתה דומה מאוד למשחק הכדורסל, שהיה נפוץ בכדור הארץ הישן לפני זמן רב כל כך, אלא שהכבידה במגרש כוונה לדרגה מופחתת, כך שהאנשים שעליו יכלו לקפוץ לגובה רב יותר, ובהתאם לכך הורמה טבעת המתכת האנכית אליו יועד להיכנס אותו כדור קופצני עד לגובה של חמישה מטרים. הם שיחקו על המגרש במשך שעה וחצי עד ששניהם היו מותשים לחלוטין, והם נשכבו עם גבם על רצפת המגרש בעודם מתנשפים במרץ, זיעה ניגרת מכל חלקת עור בגופם. רק לאחר תקופת התאוששות קלה של חמש דקות תמימות שבה נשימתם לתקנה, והם יכלו לאגור מספיק כוח לקום וללכת למגוריהם כדי להתרענן, כשהם קובעים להיפגש שוב בחדר האוכל. מערכת הניהול של הספינה שידרה את ההוראות המתאימות, והרובוטים באולם החלו לנקות את רצפת המגרש עבור אחרים שעלולים לרצות להשתמש במתקן.

          כשטאלן וג'ני הגיעו אל חדר האוכל הוא כבר היה מלא למחצה ברעש של אנשים רעבים. כל הצוות הרפואי ואנשי המשמר הנשיאותי שלא היו בכוננות ישבו בשולחנות העגולים שפוזרו ברחבי החדר, כשצלחותיהם מלאות באוכל שהוכן על ידי השפים האנושיים והטבחים האנדרואידים שבספינה. השניים לקחו צלחות מתכת ממורקת, מילאו אותן בכל טוב, ואז עשו את דרכם לשולחן בו ישבו פרופסור סמט וחלק מהצוות הרפואי.

          "שלום לכולם," בירכה ג'ני את יושבי השולחן, והיא נענתה בברכת שלום מחויכת מכולם.

          "אני מרגיש היום טוב כל כך, ומזמן לא הרגשתי כך," העיר בחיוך רחב ד"ר סרקרה. "אני לא יודע מה דעתכם, אבל נראה לי שישנתי טוב מאי פעם באחוזה הנשיאותית או בביתי. לפי דעתי, יש משהו מיוחד בספינה הזאת שגורם לי להרגיש מצוין לאחר שינה ארוכה, וזאת לא הפעם הראשונה שהבחנתי בזה. אני משוכנע שיש משהו מיוחד במערכות של הספינה הזאת שגורם להרגשה יותר רגועה. יום אחד הייתי רוצה לבדוק את הסיבה לכך באופן מדעי ויסודי, ואני בטוח זה יכול להוביל לרעיון עסקי ריווחי מאוד. מה אתה אומר, פרופסור ?"

          "ובכן, אני לא ביליתי זמן רב על גבי הספינה הזאת כמוכם, אבל עכשיו שאתה מעלה את הנקודה זאת, נראה לי שבאמת ישנה הרגשה שונה לאחר שינה. מעין רגיעה עמוקה שלא הרגשתי באף ספינה אחרת בה הייתי. כמובן שזאת יכולה להיות גם תוצאה של השינוי הקיצוני ממצב העומס הרגיל שבו כולנו נושאים בעבודה שלנו היישר אל מנוחה גמורה."

          "יתכן, אך אני לא חושב שזה כל העניין…" התחיל לטעון ד"ר סרקרה, אך באותו רגע נשמע קול זמזום ברחבי החדר, ומיד לאחריו הגיע לאוזניהם קולו של הטייס הראשי : "הנשיא סונמורה, אנא תגיע לחדר הפיקוד."

          מבטיהם של כל הנוכחים הופנו מיד אל נשיאם כשדאגה קלה ניכרה בפניהם, וגם בליבו של טאלן התעורר חשש קטן, אך הוא לא הניח לו להשתקף בפניו. השימוש במערכת הכריזה של הספינה בזמן ארוחת הבוקר רמזה על בעיה רצינית.

          "תסלחו לי," אמר טאלן בקור רוח, וקם מכיסאו, משאיר בצער את צלחתו מלאה כמעט לחלוטין. הוא לקח פרוסת עוגה, אותה הוא התכוון להשאיר לקינוח, ובלע אותה בשלושה נגיסות.

          "אני אבוא איתך, " הוסיף מיד פרופסור סמט, וקם גם הוא מהשולחן.

          השניים הלכו בקצב מהיר אל חדר הפיקוד, שם חיכו להם טייסי הספינה בקוצר רוח, כשהבעה רצינית על פניהם.

          "מה הבעיה ?" שאל טאלן את קומנדר לידו ששימש בתפקיד הטייס הראשי.

          הדאגה ניכרה באיש עוד לפני שהוא פצה את פיו.

          "המצב הוא כזה : חצינו את גבול גזרות אלפא-2 ואלפא-12 לפני יותר מרבע שעה, ועד כה לא מצאנו כל סימן לכוכב בוהק בכל האזור כולו."

          "מה לגבי הסורקים ארוכי הטווח ?" שאל הפרופסור את קומנדר לידו.

          "כבר דיברתי עם מפקדי הספינות המלוות, והם הודיעו לנו שחוץ ממצבור גדול של אסטרואידים על קצה הסריקה לכיוון סקטור אלפא-1, אין שום דבר על הצגים שלהם."

          "תקשר אותי, בבקשה, עם מפקד הליווי הנשיאותי על הטורנאדו," הורה טאלן לקומנדר לידו לאחר כמה שניות של מחשבה.

          הטייס הראשי התפנה מיד לבצע את ההוראה בעוד שהטייס המשני העביר את התקשורת למסך הראשי. אחרי עשר שניות נוצר הקשר, ופניו הכהות של מפקד הטורנאדו, קפטן ראקש גליובר, הופיעו על המסך. קפטן גליובר היה מפקד משמר הליווי בסיור הנשיאותי הזה, וכולם היו צריכים לפעול על פי פקודותיו, ובתוכם גם אנשי הספינה הנשיאותית. הנשיא הכיר אותו היטב ממסעות קודמים שלהם יחדיו, והוא ידע שניתן לסמוך עליו ועל החלטותיו.

          "בוקר טוב, הנשיא סונמורה," פתח ראקש.

          "הלו, ראקש," השיב טאלן. "הרגע שמעתי את הדיווח על המצב הנוכחי שלנו. מה אנחנו עומדים לעשות בעניין ?"

          "יש לנו שלושה אפשרויות, אדוני הנשיא. אפשרות ראשונה תהיה להסתלק מכאן מיד בדרך בה באנו חזרה לכדור הארץ החדש. אפשרות שנייה היא לחכות כאן עד שתגבורת תישלח אלינו מבסיס הצי הקרוב ביותר. אפשרות אחרונה, וזאת האפשרות הגרועה ביותר בעיני, היא להתעלם מהעובדה שכוכב בוהק נעלמה ללא סימן וזכר ומבלי שהיא תשלח לנו תשדורת כלשהי באשר למצבה, ולאסוף תגבורת נוספת בהמשך דרכנו." הקפטן סיים את דבריו, והביט בנשיא בשקט מתוח.

          "ומה אתה ממליץ לעשות ?" שאל הנשיא.

          "לפי דעתי, עלינו להסתלק מכאן במהירות הרבה ביותר. כל מהלך האירועים האחרון נראה לי חשוד ביותר. בתחילה אנחנו מוצאים ספינת סיור דוקאנית, ולאחר מכן ספינת צי בסדר גודל של כוכב בוהק נעלמת ללא זכר. נראה לי שיהיה זה עדיף שלא נחכה כאן כמו מטרות נייחות."

          "אם כך, אני מסכים איתך," אמר טאלן בהחלטיות. "בואו נסתלק מכאן. אנא תדרך את הספינות האחרות להתכונן לחזרה במסלול בו הגענו, ואנחנו נודיע לבסיס "נאוטילוס" שאנו לא נגיע."

          "בסדר גמור," אמר הקפטן, והוסיף מיד : "אבל לפני שנזוז אני מציע לשלוח ספינה אחת קדימה, כדי לגשש את השטח לפנינו."

          "בהחלט. רק תודיע לנו מתי נוכל לצאת שוב."

          "קיבלתי," אמר ראקש, וניתק את התקשורת.

          טאלן חיכה שתי שניות לפני שהוא פנה שלו אל האחרים. "קומנדר לידו, תעדכן את בסיס נאוטילוס על מצבנו. קומנדר מוער, אנא עדכן את הצוות של הספינה."

          רבע שעה לאחר מכן, בעוד הנסיך האדום ממשיכה בסריקתה על מנת לוודא את בטיחותה של הדרך חזרה, ישבו טאלן, ג'ני וד"ר סרקרה בחדר הפנאי שותים משקאות ונהנים ממוזיקה שקטה.

          "איזה מזל מחורבן," העיר פיטר בפתאומיות. "כל כך ציפיתי לראות את כוכב "לוקסור 4" שעליו נולדתי, ועכשיו נראה שהתרגשתי לחינם. הזדמנות כזאת בוודאי לא תחזור בקרוב."

          "שטויות," אמר טאלן. "אני אדאג לכך שנעשה את מה רצינו לעשות מיד כשנחזור, וכל העניינים הבעייתיים יתבהרו. נוכל בוודאי להמשיך את הסיור הזה מהמקום שהפסקנו אותו. נכון, ג'ני ?!"

          "בטח שנוכל," היא הסכימה בהנהון ראש. "נצטרך כמובן לפנות שבוע של פגישות, אבל זה בהחלט אפשרי."

          "אל תדאג, פיטר," ניחם אותו טאלן. "אני לא מתכוון לוותר על הטיול שלי. הייתי עסוק יותר מדי זמן בישיבות וכינוסים, ואני חושב שמגיע לי קצת מנוחה. אני מתכוון להשלים את הטיול בהזדמנות הראשונה שתהיה לי."

          "מצוין !" קרא פיטר בשמחה גלויה. "אל תשכחו להכליל אותי ברשימת הנוסעים, מכיוון שאני מתכוון להצטרף, אפילו אם אני אצטרך לוותר על כל ימי החופשה שלי למשך השנתיים הבאות."

          "אני לא חושב שיהיה צורך בכך," אמר טאלן בחיוך, "אבל, אם אתה מתעקש אפשר כמובן ל…"

          קול אזעקה בכל רחבי הספינה קטע בגסות את דבריו של טאלן.

          "כוננות הגנה, כוננות הגנה," נשמע הקול הגברי המלאכותי של הספינה. "על כל בעלי התפקידים לגשת לעמדותיהם." ההודעה חזרה על עצמה חמישה פעמים בזמן שהאנשים מיהרו ללכת למקומותיהם המיועדים במצבי חירום, וטאלן רץ אל חדר הפיקוד, בעוד ששני האחרים פנו אל מרפאת הספינה.

          "לאגן, מה קורה ?" הוא שאל בקול מתוח את הטייס הראשי.

          "טוב שהגעת במהירות, אדוני הנשיא. אנחנו שקועים הפעם בבוץ ממש עמוק. לפני דקה וחצי בערך, החלו התרעת החיישנים של המלוות שלנו לפעול. בסריקה שלהם התגלו שבעה ספינות קרב דוקאניות שנכנסו לטווח החיישנים בתבנית כיתור רחבה, והן סוגרות במהירות את המעגל כשאנחנו במרכז." קומנדר לידו שמר על קור רוחו, אבל אפשר היה לראות את הדאגה והמתח בפניו.

          הנשיא היה המום מהדיווח. שבעה ספינות קרב באמצע שטח כבוש, בדיוק כשהפמליה שלו עוברת באזור. זה לא יכול היה להיות צירוף מקרים. הוא פנה אל קצינת הנשק של הספינה, קומנדר קריסטה דליאן, שישבה כעת בעמדתה מול צגי הקרב.

          "מה את רואה, קריסטה ?" הוא שאל אותה.

          דמותן של המשמידות הופיעו על מסך התצוגה מול הקצינה, והנתונים נרשמו בצד ההדמיה התלת ממדית. היו למשמידות האימפריה גוף מרכזי עגול וקטן יחסית עם כנפיים ישרות, רחבות וארוכות בולטות מצידיו, שחלקן הקיצוני נושא בליטות מרובעות שיוצאות קדימה. באמצע הגוף המרכזי של הספינה הייתה בליטה גדולה, היכן שמוקם חדר הפיקוד, ומשני צדדיו בלטו הרחק קדימה שני מרכבי גוף משולשים שהחזיקו חלק מתותחי הספינה אשר הוצבו הרחק מעבר לגוף המרכזי שהיה צבוע כולו שחור. מאפיין אחרון שתפס את עיני המתבונן היה זנב קצר, שאפיין גם את הספינות הגדולות יותר בצי שלהם, שהכיל מערכות חיישנים, והוא היה מחובר אל הגוף המרכזי.

          "שבעה משמידות דוקניות, הינע של מקסימום 11. החימוש שלהן כולל שני תותחי אנרגיה מהירים, תותח אנרגיה רב קני איטי ומשגר טורפדות אחד. המיגון החיצוני של הספינות הוא מסוג 4." קצינת הנשק הרימה את ראשה מהצג, והביטה באחרים, "נראה שדרכנו על משהו מסריח במיוחד."

          "ומה אומר מפקד הטורנאדו על כל זה ?" המשיך לשאול טאלן.

          "הוא אומר שהספינות המכתרות אותנו בוודאי התחילו בכך הרחק מעבר לתחום החיישנים שלנו. הנחה זאת עלולה להצביע על כך שהן ידעו בדיוק איפה נהיה."

          "כמה זמן נותר לנו עד שהם יכנסו לטווח קרבי ?"

          "במצב הנוכחי שלנו בעוד 38 דקות," השיבה קומנדר דליאן.

          טאלן פנה אל הטייסים, והורה להם להעלות את מפקד הטורנאדו על המסך הראשי כדי שכולם יוכלו לשמוע אותו.

          "ראקש, אנו חייבים לפעול במהירות לפני שטבעת הכיתור תתהדק עלינו. אם הם יודעים את זהותנו, אין שום סיכוי לצאת מהעניין בכניעה. הם ישמידו אותנו ללא מחשבה נוספת," אמר טאלן לקפטן. "מה נוכל לעשות ?"

          "שלחתי תשדורת לבסיס נאוטילוס על מצבנו, אבל אם הדוקנים משבשים את התקשורת, כפי שסביר שהם יעשו, לא נוכל להסתמך כרגע על עזרה מהכיוון הזה. בינתיים קראתי לנסיך האדום להצטרך אלינו, כי רק ביחד יש לנו סיכוי לצאת מהסבך, אבל כדאי שנעשה את זה בתיאום ומהר. כדי שלא נבזבז זמן אני מתכוון להעלות את המפקדים האחרים על מסך תקשורת משותף, כדי שאני אוכל להסביר את הרעיון. תישארו איתנו לכמה שניות."

עברו כמה רגעים, בעוד שהמפקדים האחרים הופיעו על המסך, ואז המשיך הקפטן בדבריו. " ראשית כל, ברצוני להזכיר לכולם שמטרתנו הראשונה היא להבטיח את הישרדותה של הצפע, אך למרות זאת אני מאוד מקווה שכולנו נוכל לצאת בשלום מהעניין, ולכן התוכנית שלי מתבססת על העובדה שלספינות שלנו יש עדיפות בתחום הנשק והמיגון, בעוד שלאויבנו יש עדיפות במהירות. אני מתכוון לנצל את העובדה שהאויבים שלנו השאירו מרווח גדול יותר בין הספינות בכיוון של הגבול עם סקטור אלפא-1, שם על פי המפות של האיחוד יש מצבור אסטרואידים, ואנחנו נשתמש בו כמגן. נפרוץ דרך מעגל הכיתור היישר מול הספינה היחידה בכיוון, וכשנגיע למצבור נכנס עמוק לתוכו ונהדוף כל מי שיעז לעקוב אחרינו. טורנאדו מובילה, כשהשאר מצידיה של הצפע, מהירות-על 8.9, ותרגילי התחמקות אקראיים כשנגיע אל קרבת הספינה הדוקאנית. למישהו יש הערות כלשהן ?" הוא שאל לבסוף.

          אף אחד לא אמר דבר.

          "מצוין," אמר ראקש בחיוך, "השאירו את הקשר פתוח, וחכו לסימן שלי."

          לא עברו ארבע שניות, והספירה לאחור החלה : "שלוש.. שתיים.. אחד.. קדימה!"

          ארבעת הספינות נענו לאות של קפטן הטורנאדו בתיאום שגרם לרעש הנעת הספינות להישמע כרעש אחד ויחיד.

          המבנה המשולש שנוצר במהירות כשטורנאדו בראש, פנה בחדות לכיוון סקטור אלפא-1, שומר על מרווחים גדולים בין הספינות שינוצלו לצורך תמרוני קרב. המהירות של המבנה טיפסה עד למהירות-על 8.9, כמעט המהירות המקסימאלית של ספינות הקרב הגדולות, דבר שגרם לרעידות קשות בכל המשמידות. לעומת זאת, הצפע, בעלת מערכת ההנעה החדישה, סבלה מרעידות אקראיות קלות, בעודה שומרת עדיין על האופציה להגיע למהירות-על 11.6, שיכלה למלט אותה מהאזור ללא ליווי.

          "ספינות האויב מאיצות במטרה לסגור את המרווח במעגל הכיתור," דיווח הטייס הראשי.

          "כמה זמן עד לטווח קרבי ?" שאל טאלן את קצינת הנשק.

          "18.6 דקות עד לטווח קרבי, "היא ענתה.

          "ועוד כמה זמן עד שנגיע לאסטרואידים ?"

          "37.3 דקות עד למצבור," היא ענתה לאחר כמה רגעים.

          קפטן הטורנדו פנה אל כל הנוכחים : "צפע, לפי החישובים שלי, רק ספינה אחת עומדת בדרכנו אל מחסה, וכשנעבור אותה נהיה בטוחים. ברגע שנגיע אליה אני רוצה שתאטו מעט, ותבצעו עיקוף רחב לצד ימין, בעוד אני והשאר נעסיק אותה מעט. לאחר שתעברו אותנו, אני רוצה שתגיעו לאסטרואידים במהירות הכי גבוהה שלכם, שם אתם תחכו לנו עד שנגיע אליכם, ורק אם תהיה לכם אפשרות, תטווחו כל מי שיבוא בעקבותינו. האם זה ברור ?" הוא שאל.

          "ברור לחלוטין," אמר הטייס הראשי.

          "גאות," המשיך הקפטן, "התפקיד שלכם יהיה להקיף את הספינה מצד שמאל, לפנות מאחוריו ולפגוע בו."

          "קיבלתי," אמר מפקד גאות שחורה בהנהון.

          "נסיך, אותו דבר שצד ימין."

          "מובן," אישר מפקד קפטן הנסיך האדום.

          "אל תשכחו לשנות זווית כדי שלא נהיה בנתיב הירי," המשיך קפטן, " ותשמרו על מרווח סביר. המטרה היא לא להשמיד את הספינה, אלא רק לפגוע בה כך שהיא לא תוכל להפריע לנו, אז אל תישארו במקומכם יותר מדי. האם זה ברור ?"

          כל הראשים הנהנו.

          "יופי, עכשיו בואו נעשה את זה."

          קריאות עידוד הדהדו בחדרי הפיקוד של ארבעת הספינות, ראשי כל האנשים התרוקנו מאי וודאות, ונחישות נראתה על פניהם. מחשבותיהם היחידות הופנו לטובת הקרב שלפניהם.

                                                ***

          "דקה לטווח קרבי," הודיעה קומנדר דליאן.

          כולם ישבו בדממה בעוד הספינה מולם התקרבה יותר ויותר, מאיטה את מהירותה, כנראה במטרה לעכב אותם עד שחברותיה יוכלו להצטרף.

          "ארבעים שניות…" המשיכה קצינת הנשק לדווח. "שלושים שניות… עשרים שניות…"

          קומנדר לידו, הטייס הראשי של הצפע, החל בהאטת הספינה, בעוד המלוות שלה מתרחקות ממנה.

          המבנה המשולש החל להשתנות בעוד הספינות הקיצוניות החלו מתרחקות אחת מהשנייה, והטורנאדו האטה על מנת למשוך את ספינת האויב למרכז המבנה החדש, כשהיא מיועדת להיות הראשונה שתפתח עליה באש. אך מפקד המשמידה הדוקאנית לא היה טיפש. הוא הבין מה הייתה הכוונה של יריביו, והוא לא התכוון להיכנס למלכודת. הספינה שלו פנתה מיד מכיוון נקודת האש הצולבת אל כיוונה של הנסיך האדום, כשהיא ממטירה עליה אש.

          הנסיך האדום האטה בתגובה, והשיבה באש.

          "צפע, אל תעקפו מימין," פקד מיד ראקש.

          קומנדר לידו כבר הפנה באותו זמן את הצפע לכיוון שמאל, הרחק מהאש, והאיץ למהירות המרבית. מטחי אנרגיה שנשלחו לעברה על ידי הספינה הדוקאנית , שעקפה כבר את הנסיך האדום, החטיאו את הצפע בעוד היא עוברת את שלושת הספינות האחרות.

          "כולם אחרי הצפע ! ," אמר מיד ראקש, "אל תסתובבו. תמשיכו לאסטרואידים."

          הספינות האיצו מיד בעקבות הספינה הנשיאותית, בעוד המשמידה הדוקאנית ביצעה סיבוב רחב, וחזרה לדלוק אחריהן, כשמרחק לא גדול מפריד בין הרודף לנרדף.

          "המשמידה שדולקת אחרינו מאיצה למהירות 10.5," דיווחה קצינת הנשק, "היא תטווח את הספינות המלוות שלנו בעוד 1.4 דקות ."

          "תגובה יפה, צפע," אמר בהערכה כנה מפקד הטורנאדו.

          "הצלחנו לצאת מהמצב הזה," אמר הנשיא, "אבל בעוד 1.4 דקות עומדים לחרוך לכם את הזנב."

          "אל תדאג, יש לי תוכנית," השיב הוא בחיוך.

          "משמידה דוקאנית נוספת עומדת להצטרף אליכם בעוד 10 דקות," העיר קפטן לידו, "אני מקווה שאתם לא מתכוונים להתעכב."

          כעבור יותר מדקה הייתה הצפע קרובה מאוד לאסטרואידים, ומאחוריה נגררו עדיין המלוות, כשספינת האויב מתקרבת אליהם במהירות.

          "נסיך וגאות, התחילו בתרגילי התחמקות," הורה קפטן הטורנאדו.

          שלושת הספינות החלו מיד לשנות מיקום בצורה אקראית, כשהם עדיין ממשיכים לכיוון האסטרואידים. המשמידה העוקבת החלה להמטיר אש רצופה לכיוון המלוות, ועד מהרה החלו הספינות לספוג פגיעות, למרות שרובן נעצרו במיגון האחורי.

          אחרי דקה מורטת עצבים של המשך בריחה, נתן מפקד הטורנאדו את הפקודה המיוחלת, ושלושת המשמידות הסתובבו בו זמנית, מפנים לספינת האויב את תותחיהם, כשהספינות עצמן ממשיכות בכוח האינרציה לכיוון הצביר. היה זה תרגיל מבצעי היישר מספרי הלימוד שנקרא סבסוב צירי, והוא בוצע בתיאום מושלם של הספינות. ברגע ששלושת הספינות התייצבו נוכח הספינה הדוקאנית, שלושתן שיגרו טורפדות ומטחי תותחים היישר אל קדמת ספינת האויב.

          המשמידה הדוקאנית ניסתה להאט ולהתחמק, אך היה זה כבר מאוחר מדי.

          שלושת הטורפדות התפוצצו יחדיו מסביב למשמידה, לא פוגעות בה ישירות, אך בכוחן המשולב חודרות דרך המגנים, ובתוך כך גורמות להרס רב ומוציאות את הספינה מכלל פעולה.

          שאגות שימחה פרצו בארבעת הספינות, כשהספינה הדוקאנית החלה לאבד את כיוונה, ולהאט. שלושת המלוות הסתובבו שוב, והאיצו שוב למהירות מרבית אל כיוון האסטרואידים.

          "כל הכבוד," החמיא הנשיא,  "ביצוע מושלם."

          "תודה רבה , אדוני הנשיא," אמר מפקד הטורנאדו בצניעות. "אני שולח כעת תשדורות אל בסיס נאוטילוס. אני חושב שכעת הם יוכלו לקבל אותם."

                                                ***

          שמונה דקות לאחר מכן, כבר יכלו כל אנשי הצוות על הספינות לנשום לרווחה. כל הספינות נכנסו אל תוך צביר האסטרואידים מבלי להיפגע, מלבד כמה פגיעות קלות במיגון החיצוני. הם מצאו לעצמם מרווח גדול מספיק אך קשה לכניסה מחוץ לצביר, כך שהם יכלו להפציץ כל מי שהיה טיפש דיו להיכנס למלכודת שבה ארבעה ספינות יכלו לטווח אותו באש צולבת מבלי שיהיה לו מרווח ניווט כלשהו על מנת לחמוק מהפגיעות.

          "ראקש, תסביר לי, בבקשה, איך זה יתכן שכל כך הרבה ספינות אויב מופיעות מאחורי הגבול לאחר שטרחנו כל כך לכבוש את השטח ולאבטח את הגבול ?" שאל הנשיא את מפקד הטורנאדו במערכת התקשורת.

          "אין לי תשובה בשבילך," ענה הקפטן במבוכה. "לפי המידע שלנו, אין לדוקאנים טכנולוגיה ברמה כזאת שתאפשר להם לעבור את הגבול בלי שאנו נבחין בהם. אמצעי האבטחה שלנו הדוקים מאוד, ואנשינו היו עוצרים כל ניסיון כזה."

          "אני מסכים איתך, אבל העובדה היא שספינות אויב מכתרות אותנו ברגע זה, וספינה נוספת התגלתה על ידכם יומיים לפני כן."

          "את הספינה שהראשונה יכולתי להסביר באפשרות שהיא חמקה מאיתנו מאז המבצע, אך כעת ההסבר הזה לא סביר. האפשרות הנותרת שעולה בראשי היא שהם עברו דרך האזור האסור."

          התשובה המפתיעה גררה שקט מוחלט בחדר הפיקוד.

          "אתה באמת חושב שיש אפשרות שהם מצאו דרך כלשהי לעבור את הגבול שמסביב למקום הזה ?" שאל טאלן בספק גלוי.

          "תראה, אדוני הנשיא," אמר ראקש, "קשה לי לדמיין את זה, אבל זאת אפשרות."

          "לעזאזל ! אם הם באמת מצאו דרך לחצות את האזור האסור, אז אנחנו בצרות צרורות," אמר הנשיא בדאגה. "הם יוכלו לתקוף אותנו בכל מקום שהם רק ירצו, ואנחנו אפילו לא נוכל להגיב על אפשרות כזאת. נצטרך במקרה כזה להקציב כוחות להגנת הגבול שלנו עם האזור, וזה בלתי אפשרי."

          "אולי אני טועה, והייתה באמת איזושהי תקלה שאפשרה התגנבות דרך הגבול שלא דווחה למפקדות הצי," הציע הקפטן. "בכל מקרה, אני רק יודע שצריך לברר את זה בהקדם האפשרי."

          "נצטרך לטפל בשאלה הזאת אחרי שיחלצו אותנו מכאן," הוסיף טאלן. "מתי נאוטילוס אמרו שתגיע התגבורת ?"

          "נושאת החלליות ושאר המלוות יגיעו בעוד שבע שעות, אבל עד אז אני בטוח שנוכל לשבת כאן בשקט ובבטחה. אף משמידה לא תעז להתקרב אלינו, כי זאת תהיה התאבדות ממדרגה ראשונה, והדוקאנים מעולם לא היו טיפשים. חוץ מזה, יחסי הכוחות לא כל כך רעים אחרי שהוצאנו מפעולה משמידה אחת. כלי הנשק שלנו חזקים יותר משלהם."

          "אני מסכים, אבל אני יודע שיוקל לי מאוד כשהתגבורת הזאת תגיע," אמר הנשיא, ואחר כך הוסיף : "אולי לאחר מכן גם נוכל לעקוב אחריהם כדי לדעת מהיכן הם מגיעים."

                                                ***

          האווירה בספינות הייתה רגועה יותר ויותר ככל שהזמן עבר והאויב המשיך להסתובב מסביבם מבלי להראות נכונות להיכנס לצביר האסטרואידים. העובדה שהם הצליחו לצאת ממצב ביש בלי פגיעות קשות, ובאותו זמן להוציא מכלל פעולה משמידה מצי האויב, העלתה רגשות גאווה בכל אנשי האיחוד. אחרי שעה וחצי של המתנה איטית, כשנעלמו כל המשמידות מטווח החיישנים, כולם הרגישו הקלה אמיתית.

          מפקדי הספינות החליטו לאחר דיון משותף להישאר ברמת כוננות בינונית, שבה האנשים שלא היו בתפקיד חיוני יחזרו אל מגוריהם או אל המטלות הרגילות שלהם, וכך עברו יותר מארבע שעות כשכל הצוותים המופקדים על ההגנה עדיין נמצאים בעמדותיהם, משוחחים ביניהם על מה שהתרחש לפני כן.

          "הם הסתלקו די במהירות," העיר קומנדר מוער, טייסה המשני של הצפע. "מעניין אם זה מעיד על משהו."

          "הדבר היחיד שזה מעיד הוא שלדוקאנים יש קצת שכל בראש ," אמרה קצינת הנשק. "הם הבינו שאין להם מספיק עוצמה ואמצעים להוציא אותנו מהמחבוא שלנו, והחליטו לעשות את הדבר היחיד שהם יכלו לעשות, שהוא להסתלק במהירות הרבה ביותר לפני שהתגבורת שלנו תגיע."

          "זה עדיין לא מסביר למה הם נעו לכיוונים מנוגדים," טען כנגדה אלמנדיר.

          "אולי הם חשבו שברגע שהם יעזבו אנחנו, אנחנו נצא מהבונקר שלנו. ניסיון אחרון לפתות אותנו לצאת מהמחבוא," היא השיבה נמרצות.

          "אם כך, יכול מאוד להיות שהם עדיין מחכים שם. מחכים לנו," הסיק אלמנדיר.

          "סביר להניח שלא," ביטלה הקצינה את דבריו. "אחרי כל כך הרבה זמן, אני משערת שהם בדרכם חזרה לאימפריה שלהם."

          הם המשיכו לדבר ביניהם על נושאים שונים שקשורים להתקפה הלא צפויה, עד שגם נושאי השיחה האלו אזלו, ושרר שקט בתא. לרוע המזל, אזעקות הספינה הקפיצו אותם ממקומם לאחר זמן לא רב.

          "מה עכשיו ?" שאל טאלן כשהוא נכנס בריצה אל חדר הפיקוד.

          "בעיות, המפקד," השיבה קריסטה. "המשמידות הדוקניות חזרו, ואיתן תגבורת של שתי ספינות מערכה. חימוש ספינות המערכה כולל חמישה תותחי אנרגיה מהירים, שני תותחי אנרגיה רבי-קנים מהירים, שלושה משגרי טורפדות ומתקן לקרן גרביטציה. מיגון מדרגה 9."

          "לעזאזל, רק זה היה חסר לנו," פלט קומנדר לידו. "בואו נעלה את מפקדי הספינות האחרות על המסך."

          כל המפקדים האחרים היו המומים לגמרי מנוכחותן של שתי ספינות מערכה דוקאניות. המצב התהפך שוב, והפעם חזרה לרעתם. היה ברור כעת המחסה שלהם לא יעזור להם עוד במצב הזה, והוא אולי אפילו יפעל לרעתם.

          "בקצב הזה נראה כאילו כל הצי הדוקאני המחורבן עומד להצטרף למסיבה," אמר בכעס מפקד גאות שחורה.

          "אז מה עושים ?" שאל קפטן הנסיך האדום.

          "בורחים," השיב קפטן הטורנדו בפשטות. "ברגע שספינות המערכה יגיעו לכאן, הן תתחלנה לפנות מקום בצביר, אם בפיצוצים או בעזרת קרן הגרביטציה. ברגע שהן תוכלנה לפנות מספיק מקום – כל שאר הקבוצה יקרעו אותנו לגזרים. זה מה שאני הייתי עושה. אנחנו לא יכולים להתמודד נגד ספינות המערכה האלה, ולכן אנחנו נברח מהם לתוך הצביר. ברגע שהן יכנסו עמוק אחרינו אל תוך הצביר, אנחנו נצטרך לנסות את סיכויינו בבריחה החוצה ממנו. אני מציע לברוח לכיוון בסיס נאוטילוס בתקווה שנוכל לצמצם מרחק לתגבורת שאמורה להיות בדרכה אלינו. במהירות הגבוהה ביותר שלנו נוכל לפגוש אותם אחרי שעה ורבע בערך, במקום לחכות כאן שלוש שעות. מה אתם אומרים ?"

          "נשמע טוב," הסכים מפקד גאות שחורה.

          "אני תומך," אמר מפקד הנסיך האדום.

          "אז בואו נצא מהמלכודת הזאת," אמר מפקד הטורנדו.

          לאחר גיבוש אופן הביצוע הכללי, חיכו המפקדים לראות מהיכן בדיוק יכנסו ספינות המערכה לתוך הצביר. מפקדי האויב החליטו להכניס את שתי ספינות המערכה לתוך הצביר משני צדדי הצביר, ובכך לאלץ את הספינות המתחבאות לצאת מהצביר או להילחם בתווך ביניהן.

          ספינות האיחוד החלו מיד לפלס להן נתיב החוצה מהצביר, כשהם משתמשות בתותחי האנרגיה שלהם כמפוצצי אסטרואידים, אבל הפיצוצים הקרובים יצרו ענני אבק מלאים גושי אסטרואידים שפגעו בספינות הקרובות, גורמים להתעקמות הלוחות החיצוניים במקרה הטוב, ולבקיעים של ממש במקרים הגרועים יותר. כמובן שהנתיב הברור שהם יצרו אפשר למשמידות המחכות להם בחוץ לדעת להיכן בדיוק הן מנווטות, וברגע שהן הגיעו אל קצה הצביר הומטרה עליהן אש תופת.

          מיגון משמידות האיחוד היה בנוי לדרגת סבילות 6, והוא ספג את ההמטרה הקשה, אך הוא החל להיחלש במהירות. הסממן הראשון למיגון שקרס היה פיצוץ גדול על סיפון הנסיך האדום מיד לאחר פגיעת טורפדות אויב, והנסיך החל לקרטע מאחורי הספינות האחרות.

          משמידה דוקאנית אחת הוצעה מכלל פעולה כשמטח מכוון היטב מהטורנאדו פגע במערכות ההנעה שלה. הפיצוץ הגדול פער חור גדול ומפוחם בחלקה האחורי של הספינה, והיא הפסיקה לירות. שמונה טורפדות שנשלחו אל הספינה חסרת האונים, מיד לאחר מכן, גרמו להתפרקות הספינה עוד לפני שהטורפדו האחרון פגע בה.

          פיצוצה של הספינה, שלכאורה היה אכזרי וחסר כל תועלת, היה חישוב הישרדותי קר ומחושב, משום שהוא נועד לגרום נזק רב יותר ממה שיכלו לגרום תריסר טורפדות. חלקי הספינה המרוסקת התפזרו בעוצמה רבה אל הסביבה הקרובה אליה שבה נמצאו באותו רגע ספינות האחות שלה. הכנף הימינית של הספינה, שנשאר ברובו שלם, התעופף אל משמידה אחרת, מתרסק על גבה וגורם בכך לפיצוץ והרס של החלק העליון של הספינה חסרת המזל, משאיר את הספינה ללא פיקוד כלשהו. הספינה הזאת נסחפה ללא ניווט אל קרבת האסטרואידים עד שהיא הגיעה לעצירה כשהיא נתקלה באחד מהם. משמידה אחרת ספגה את רסיסי הפיצוץ של ספינת האחות שלה שהובילו לנזק במערכות הניווט שלה, גורמים לה להיות מטרה נייחת יותר. שני טורפדות מכוונים היטב מהגאות השחורה פגעו בכנפה השמאלית, מנתקים אותה לחלוטין מהגוף המרכזי. הספינה החלה מסתחררת ללא שליטה על ציר כנפה השלמה, תנועה שהצילה אותה משאר הטורפדות שנשלחו לעברה.

          בינתיים, המשיכו שלושת המשמידות האחרות לירות על הספינות הבורחות אש כבדה, ובמיוחד לכיוונה של הצפע שהצליחה לחמוק עד כה מרובה המכריע. משמידות האויב הבחינו במהרה גם בקרטועה של הנסיך האדום, והפנו את כוונותיהן אליה. פיצוצים עזים החלו לרסק את הספינה כשמכת האש חדרה את גוף המשמידה, עד שלבסוף התרחש הפיצוץ הבלתי נמנע, והספינה התפרקה לחלוטין.

          על צג מסך התקשורת בספינה הנשיאותית השחיר האזור בו הוצג חדר הפיקוד של הנסיך.

          "צפע, צאו מהאזור במהירות ! זאת פקודה !" צעק מפקד הטורנאדו.

          "מבצע !" אמר מיד קומנדר לידו, והצפע ניווטה בין הספינות ויצאה מהאזור.

          "קומנדר לידו," פנה הנשיא אל הטייס הראשי, "חזור אל מאחורי אחת מספינות האימפריה, והתחל לטווח אותה."

          "מצטער, אדוני הנשיא, " אמר הטייס בעקשנות, "אני קיבלתי הוראה, ואני חייב לבצע אותה."

          "קיבלת הוראה וביצעת אותה, קומנדר. אנחנו כרגע מחוץ לאזור הקרב. עכשיו אני רוצה שנחזור לעזור לחברים שלנו," השיב הנשיא ברצינות.

          "קומנדר לידו," אמרה פתאום קצינת הנשק, "הספינה הימינית ביותר איבדה את המיגון שלה אך היא עדיין יורה על הספינות שלנו. אם תיקח אותי אליה בהפתעה, אני אולי אוכל להשתיק אותה."

          "בסדר," אמר הטייס, " אני אביא אותנו מתחת לספינה, אבל כדאי מאוד שתדייקי בפגיעות שלך, אחרת הם יפנו את התותחים אלינו, וזה לא יהיה נעים."

          "אני אעשה את מה שאוכל," אמרה היא.

          הצפע התקרבה במהירות רבה אל המשמידה, מגיחה מאחוריה ונעצרת מתחתיה.

          קומנדר דליאן חיכתה שהרעידות יפסקו, ושיגרה שני טורפדות אל מרכז מערכות הנשק . מיד לאחר מכן, החל קומנדר לידו להאיץ את הספינה, בעוד שהתותחים של המשמידה החלו להתכוון עליהם. כולם ידעו שהמרחק קטן מכדי שאפשר היה להתחמק ללא פגיעה, והם נאחזו חזק בסביבתם מוכנים לפגיעה שאמורה לבוא. אך, למרבה המזל, באותו רגע ממש שני פיצוצים נשמעו, והמשמידה הסתחררה כשחלקה התחתון מפוחם לגמרי.

          "פגיעה מצוינת !" הריע קומנדר מוער.

          "כל הכבוד !" אמר הנשיא.

          "איזו הקלה," אמר קומנדר לידו בעיניים פעורות, "עוד שנייה והם היו באמת מכאיבים לנו."

          "תודה," אמר קצינת הנשק בחיוך רחב, ומיד הוסיפה, "כדאי שנעוף מפה משום שספינות המערכה יגיעו לכאן עוד שתי דקות."

          "טורנאדו, בואו נסתלק מכאן," אמר קומנדר לידו.

          "עוד שנייה," באה התשובה ממפקדה.

          על המסך נראה בבירור איך טורפדות הטורנאדו מוציאות מכלל פעולה עוד משמידה דוקאנית.

          "עכשיו, אפשר לצאת !" קרא קפטן הטורנאדו בזעם גלוי. "מהירות מרבית."

          שלושת ספינות האיחוד יצאו במהירות מאזור הקרב מלא השרידים, בעוד המשמידה היחידה שנותרה שלמה ירתה לכיוונן, אך לא ניסתה לרדוף אחרי הקבוצה. קריאות שמחה פרצו כשכולם הבינו שהסיוט שלהם נגמר.

פרק שלישי

תאריך 136.2131,

בסיס נאוטילוס, כוכב הלכת קסטיליה 12,

מערכת קסטיליה, סקטור אלפא-12.

          חמש שעות וחצי לאחר שחברו הספינה הנשיאותית ושתי מלוותיה אל התגבורת הכבדה שנשלחה לעזרתם, הגיעה השיירה לבסוף לבסיס נאוטילוס. הייתה זאת שעת לילה מוקדמת על גבי כוכב הלכת מתוך מעט יותר משבעים וארבע שעות היממה של קסטיליה-12 במעגלה מסביב לשמש הצהובה העצומה שלה, אבל הביטחון שהשרה הבסיס על האנשים ששבו מהקרב הורגש כבר כשהוא נגלה לעיניהם ממרחק. היה זה כוכב לכת גדול במערכת כוכבים שאוכלסה בהרבה מאוד כוכבי לכת שלא ניתנים היו לישוב, אך הירחים השוממים שלהם היו בעלי פוטנציאל רב מבחינת מחצבים נדרשים, ולמרבה ההפתעה הדוקאנים לא ניצלו אותם מעבר למטרות כרייה קטנת היקף. כוכב הלכת קסטיליה 12, לעומת זאת, היה כוכב ירוק, גדול ובעל כבידה ממוצעת, עם שכבת אטמוספרה כבדה של חמצן ופחמן דו חמצני, והייתה לו צמחיה ובעלי חיים ייחודיים שהתפתחו עליו במשך השנים. האימפריה מחקה ביסודיות כל זכר לישובים האנושיים שהוקמו על הפלנטה בתקופה שבה הוא היה עדיין בשליטת האיחוד, אך הם לא נגעו בצמחיה או בבעלי החיים, וכך שמר המקום על יופיו הראשוני לאורך השנים.

המשימה הראשונה של צוותי הספינות הפגועות ואנשי הרפואה של הבסיס היה להעביר את פצועי הקרבות אל בתי החולים הצבאיים שבבסיס הענק, בעוד שגופות ההרוגים נלקחו אל מתקני הקפאה עד שיוחלט מה בדיוק לעשות בהן. התשובה לכך התקבלה מהחובה של מילוי סעיף שגרתי באחד מהטפסים הממוחשבים שמילא כל איש צבא בראשית דרכו בצי, ושם הוא נשאל איך והיכן הוא או היא היו מעדיפים להיקבר אם יעלה הצורך בכך, וזאת כמובן במידה והאפשרות אכן תינתן לכך שהרי לא תמיד הייתה גופה. חלק בחרו להיקבר בכוכב הלכת בו הם נולדו או בזה בו הם גדלו, אך חלק גדול יותר ביקש להיקבר יחד עם עמיתיהם. במקרה האחרון הנוהג היה לקבור אותם בכוכב הלכת הידידותי הראשון אליו מגיעות הספינות, ולכן בית הקברות הצבאי של כוכב קסטיליה-12 עמד לקבל את דייריו החדשים. טקס הקבורה נקבע לשעת ערב מקומית בעוד שני ימים סטנדרטיים מיום הגעתם, ולמשפחות המתים והנעדרים נשלחו הודעות מתאימות לגבי מועד הטקס שבו הם יוכלו להשתתף באופן וירטואלי על ידי שידור מיוחד. היה זה המעט שיכל הצי לעשות למען אנשיו.

          הספינות הפגועות הוכנסו מיד עם הגיעם למבדוקי המספנות של הבסיס במסלולים הגיאו סינכרוניים הקבועים, שם הוערך הנזק והזמן הדרוש לתיקון הספינות. היה ברור לכולם שתהליך השיפוץ ייקח זמן רב, אפילו לספינה הנשיאותית שנפגעה בצורה קלה יחסית, ולכן חלק מאנשי הצוות שלא יכלו להישאר בספינותיהם קיבלו מגורים זמניים בבסיס, וכולם גם קיבלו חופשה עד למועד טקס הקבורה שאליה היו חייבים כולם להופיע.

          רק בתום המטלות הללו יכלו הנשיא ומפקד הטורנאדו להרשות לעצמם להסתובב ברחובות עיר הבסיס הענקית בדרכם לפגישה עם מפקדה והסגל הבכיר שלו. הנשיא טאלן ידע שצוות האבטחה הרגיל שלו ימשוך מיד תשומת לב לא רצויה, לכן הוא לקח איתו שלושה מאבטחים בלבד, כולם לבושים בגדים אזרחיים רגילים, הולכים באיטיות יחד איתו כאילו הם היו מבקרים רגילים שאך זה הגיעו לכוכב הלכת, והוא הופתע לגלות שלא היה קשה להיטמע בשטח משום שהיו די הרבה אנשים כאלה. את ההצעה של מפקד הבסיס להסעה מיוחדת הוא דחה כדי שהוא יוכל לחזות באופן אישי בהתקדמות העבודה, והוא אכן התרשם ממה שהוא ראה שם.

          בסיס הצי החדש הזה הוקם על גבי שרידי הבסיס הדוקאני, "קרטאן", שהושמד ברובו במבצע שש אבירים, אך עדיין אפשר היה לראות שרידים ישנים של מבנים שונים מבצבצים ברחבי הבסיס בעוד עבודות הבניה האוטומטיות ממשיכות. מכונות הבניה הענקיות פעלו כמעט ללא השגחה כשהן משתמשות בחלקים מהשרידים התקינים כבסיס לבניה החדשה על מנת שזמן ההקמה יתקצר משמעותית. הכול התנהל ביעילות מרבית, תוך בזבוז זמן מועט, ושטח המקום שהיה רק עיי חורבות לפני פחות מחודשיים היה כעת עיר צבאית שוקקת חיים.

          לאחר הליכה של פחות מחמש עשרה דקות הם הגיעו אל מפקדת הבסיס שמוקמה בטבורו של אזור הבניה הראשון שהושלם לחלוטין. בניין המפקדה לא נראה גדול יותר או מפואר יותר מכל בניין אחר בסביבתו, מבנהו הגלילי והאפור היה דומה לסוג הבנייה הצבאי המוכר, ואנשי צי נכנסו ויצאו ממנו ללא הרף. אדמירל האיקו טריאשי, מפקד הבסיס, חיכה להם בהתרגשות כבושה במבוא הבניין יחד עם פמליה קטנה של אנשי צי, דבר שהפנה מבטים סקרניים לעברם כששתי הקבוצות נפגשו, אך נראה שמראה ה"אזרחים" הלבושים בפשטות לא הותיר בהם רושם עד שהם זיהו את נשיאם. האדמירל עצמו היה גבר חייכני, נמוך וגוצי, בעל עיניים שחורות כפחם ושיער שחור שמחציתו כבר האפיר. הוא שירת את הצי כבר הרבה מאוד שנים, וכעת הוא התקרב למועד פרישתו.

          "אדוני הנשיא, זה פשוט עונג לפגוש אותך," פתח האדמירל.

          "תודה רבה, אדמירל," אמר טאלן, והציג את מלווהו, " זהו קפטן גליובר, מפקד הטורנאדו."

          לחיצת ידו של האדמירל הייתה חזקה להפליא, והוא הציג את השניים בפני הסגן שלו, תת-אדמירל ונדיר ניסן. גם תת-האדמירל היה מבוגר בשנים, אך הוא היה אדם גבוה בעל פנים חדות מאוד והבעה רצינית, והוא לחץ את ידיהם בחוזקה מפתיעה.

          "רבותי, אין לכן מושג כמה אנו שמחים לראות אתכם פה איתנו," אמר האדמירל בחיוך. "אם לומר את האמת, חששנו שאתם גמורים."

          "כך זה נראה בתחילה גם לנו," השיב לו ראקש בחיוך.

          "בואו איתי, ואני אקח אתכם למשרדי הפרטי שם נוכל לדבר בפרטיות," אמר האדמירל, והוביל אותם במבוך המסדרונות עד למשרדו האישי בקומה העליונה בבניין. אנשים מכל רחבי הבניין הביטו בהם כעת בחיוך, וחלקם נפנפו לנשיא כשהחבורה עברה במסדרונות. הידיעה על בואו של הנשיא כנראה עדיין לא הגיעה לעיר הבסיס, אך לא היה אדם אחד בבניין המפקדה שלא קיבל דיווח מפורט על המאורעות האחרונים, ועל כך שהנשיא אמור לבקר אותם בקרוב.

          האדמירל סגר את דלת משרדו המפואר, בעוד צוות האבטחה של אנשי הנשיא נעמד בחוץ, וחסם את הגישה למקום.

          "כפי שאתם רואים, שמועות עדיין עוברות מהר יותר מהתקשורת החדישה ביותר," התנצל האדמירל.

          "אין צורך להתנצל," אמר הנשיא.

          "מה תרצו לשתות ?" שאל האדמירל את השניים.

          "תה עשבים בשבילי," אמר הנשיא.

          "אני אשתה מיץ קר מכל סוג," אמר ראקש.

          האדמירל העביר את הבקשה למזכירו האישי, ותוך עשר שניות נכנס הבחור כשבידיו מגש ועליו המשקאות וכיבוד קל. הוא הניח אותו על השולחן ביניהם, ויצא מהחדר.

          "על פי מה שהבנתי מהתשדורת שלכם, נראה שיש לנו פה מצב מסוכן מאוד. כוח עוין של שתי ספינות מערכה ושבעה משמידות זה לא משהו שאנו יכולים להתעלם ממנו. מה אתם יכולים לספר לי על כך ?" שאל האדמירל.

          הנשיא היה זה שהגיב ראשון. "ובכן," הוא אמר, "שבעת המשמידות כיתרו אותנו הרחק מטווח החיישנים שלנו, כך שנראה שהיה להם מידע מוקדם לגבי המיקום המדויק שלנו או הנתיב שאותו נבחר. רק לאחר שהצלחנו להתחבא בצביר האסטרואידים הם חזרו עם שתי ספינות המערכה. על פניו זה נראה כמו פעולה מתואמת היטב. השאלה החשובה באמת היא מאין כל הספינות האלה הגיעו ?"

          "יצרנו קשר עם כל הספינות המפטרלות על הגבול החדש, אך אף אחת מהן לא חסרה, ואין שום דיווחים על מגע עם ספינות דוקאניות כלשהן או זיהוי כזה על ידי החיישנים הארוכים," ענה תת-אדמירל ניסן. "בנוסף, ידוע לי שבוצעו סריקות נרחבות לאחר כיבוש הסקטור הזה, וכל הספינות שנמצאו בשטח הושמדו או נלכדו. מערך ספינות בסדר גודל שאיתו נפגשתם היה חייב להתגלות לפני כן. הוא גדול מדי מכדי שניתן יהיה לשחק משחקי חתול ועכבר במשך כל התקופה האחרונה."

          "אם כך מה האפשרויות הנותרות לנו ?" שאל אדמירל טריאשי.

          "ובכן, כל שאר האפשרויות שנראות לנו כרגע לא סבירות. אחת מהן חייבת להיות נכונה," אמר ראקש.

          "מה לגבי ציוד הסוואה וחדירה מיוחד שיאפשר להם לחדור אלינו מבעד לגבול מבלי להיראות ?" הציע תת-האדמירל.

          "לפי המידע שנאסף על ידינו," השיב הנשיא, "אין שום פריצת דרך טכנולוגית ברמה כזאת. כמובן שקשה להיות בטוח לגמרי, מאחר והסודיות בכל הנוגע לדברים כאלו היא גבוהה מאוד. אני אצטרך לדבר עם מנהל הסוכנות למודיעין, ולבקש ממנו להקצות משאבים כדי לבדוק זאת. נושא זה יקבל את העדיפות הגבוהה ביותר."

          "ישנה עוד אפשרות לא סבירה," אמר האדמירל.

          "האזור האסור," אמר מפקד הטורנאדו.

          "כן, נכון. האזור האסור. אין לנו שום מידע על המקום הזה מלבד העובדה שאי אפשר לעבור דרכו, אבל אולי הצליחו הדוקאנים למצוא דרך ?"

          "קשה לי להאמין," פלט תת-האדמירל בחוסר אמון.

          "זאת גם אפשרות," אמר הנשיא, "אם כי קלושה."

          "זאת אפשרות די מפחידה," המשיך האדמירל, "אם היא תתברר כנכונה, המשמעות היא שהם יוכלו להגיע אל תוך הסקטורים הפנימיים של האיחוד ללא שום מכשול, ולתקוף ללא התרעה. זה יהיה הסיוט הגדול ביותר בשבילנו."

          "מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשלול את האפשרות הזאת בהקדם האפשרי," אמר הנשיא בכובד ראש. "בינתיים, נצטרך לבדוק האם ניתן לשמור גם על גבול האזור האסור. אני אצטרך לדבר על אפשרות כזאת עם ראש מועצת ההגנה."

          "מה לגבי המשמידה כוכב בוהק, והשרידים של הנסיך האדום ?" שאל ראקש.

          "שלחנו חזרה את התגבורת שהביאה אתכם אלינו בתוספת עוד כמה משמידות על מנת לסרוק את השטח. אם הם יגלו את הכוח שתקף אתכם ניתנה להם פקודה להשמיד אותו או ללכוד אותו בשבי. הם יהיו גם אלה שיאספו את כל שרידי גופות ושברי הספינות שמפוזרים שם, ויחזירו אותם לכאן. לגבי המשמידה כוכב בוהק, ובכן… אני הורתי לכוחות שלנו לסרוק היטב את האזור לרמזים שיעזרו לנו לקבוע מה בדיוק קרה למשמידה. אם נשארו עדויות כלשהם, אנחנו נמצא אותם."

                                                ***

          השיחה עם מפקד הבסיס התארכה הרבה מעבר לזמן שהוקצב לה, והנשיא ומפקד הטורנאדו פרשו לבסוף למגוריהם הזמניים בבסיס כשהם תשושים לגמרי. אחרי שעות רבות כל כך של חוסר שינה ומתח, הם נרדמו ברגע שהם נשכבו על מיטותיהם.

          אחרי אחת עשר שעות של שינה רצופה, בעוד הלילה הארוך של כוכב הלכת נמשך, התעורר הנשיא למצוא את הבסיס שוקק חיים כרגיל, כי לאנשיה המורגלים בכך לא היה זה משנה מה הייתה השעה או האם השמש כבר זרחה. היה זה שונה לחלוטין מביתו שעל כוכב בארץ החדש, שם יממה אחת היה שווה למעט פחות מתשעה עשר שעות, ולכן שעונו הפנימי היה רגיל להתעורר לאורה של שמש כתומה וחמימה.

כוכב הלכת עצמו היה משופע בצמחייה ובבעלי חיים בצורה בלתי רגילה אפילו לגבי פלנטות אחרות בגלקסיה, ולפני מלחמת היאוש הוא היה יעד מרכזי לתיירות מכל רחבי האיחוד. הקמת הבסיס הצבאי הדוקאני לאחר הסיפוח הביאה איתה גם הקמת ערים אזרחיות נוספות על הפלנטה, שתושביה הושמדו במהלך המבצע האחרון, וכעת הן עמדו ריקות לגמרי, מחכות למתיישבים חדשים שיבואו ליישב אותן. יהיה זה מקום מצוין לגור בו, חשב טאלן. האוויר הכיל חמצן באופן טבעי וחלקו היחסי היה די דומה באחוזים שלו לאטמוספרה של כדור הארץ הישן, ולכן לא היה צריך לטפל בו באופן מלאכותי כמו בכוכבי התיישבות אחרים, אם כי הוא היה מעט יבש יותר בגלל לחות נמוכה. האדמה הייתה פורייה בגלל מאגרי המים הגדולים מתחת לפני האדמה, וצפיפות האוכלוסין כעת, יחסית לשטח הכללי, הייתה כמעט אפסית. הכול הצביע על כך שכוכב זה עומד להיות בעתיד אחד מהכוכבים המובחרים ביותר למגורים באיחוד. הייתה בעיה של מים נגישים וגלויים בכוכב, אך אפשר היה להתגבר בקלות על כך בעזרת קידוחי מים או יצור מקומי, כך שזאת לא הייתה סוגיה קריטית.

          הודעה רשומה, שנמסרה על ידי קצין צבאי ממפקדת נאוטילוס, בישרה לנשיא שהכוחות אשר נשלחו לסרוק את השטח בו נערך המארב דיווחו שהם לא מצאו שם ספינות אויב, אלא רק שברים רבים, זכר לקרב שנערך שם. שברים מועטים נמצאו גם באזור בו הייתה אמורה כוכב בוהק להיות. השברים ישלחו לבדיקה מדעית מדוקדקת, וכל שנותר היה לחכות לספינות שיחזרו.

          את הזמן שנותר להם עד לקבלת תוצאות הבדיקה החליטו הנשיא וחברו הטוב קומן להעביר בסיור של מרכז המסחר הגדול ששכן באזור הפנאי המרכזי של עיר הבסיס, באחד משלושת הפרברים האזרחיים הסמוכים אל הבסיס הענקי, וקפטן גליובר החליט להצטרף אליהם. טאלן התעקש הפעם לא לקחת את המשמר שלו, ובתמורה הסכים לתחפושת קטנה ששינתה כליל את צבע שיערו, והוסיפה שפם קצוץ מעל לשפתיו, כך שמי שהביט בו לא יכול היה לנחש מי באמת עומד לפניו. קשה היה לדמיין נשיא עם שיער כחול מבריק מסתובב ברחובות לעיני כל, והבגדים הססגוניים שהוא לבש השלימו את ההסוואה. במהלך טיוליהם הרגליים התברר להם מיד שהפרבר הצמוד ביותר לבסיס היה גדול יותר ממה שהם דמיינו, למרות שהוא הוקם רק לפני זמן לא רב, והוא אוכלס באזרחים מכל השכבות והמינים שבאו להתגורר, לסחור ובאופן כללי לשכנע את החיילים להוציא את כספם במגוון רחב של פעילויות אחרי שעות העבודה. על פני שלושה רחובות מקבילים הציעו מוכרים אלקטרוניים, בעלי פלג גוף עליון בלבד, את כל סוגי האוכל והשתייה האפשריים. בחלק השוק של המקום, על שטח של חמישה רחובות רחבים וארוכים מכרו הסוחרים כל סחורה שאפשר היה לחשוב עליה, החל משטויות קטנות וזולות ועד לספינות משא ומעבורות. אזור אחר היווה את ריכוז אולמות ההולוגרמות שבו יכול כל איש ואישה לממש את המשאלות האישיות שלו או את הפנטזיות האישיות שלו עם בני או בנות זוג או עם שותף אנדרואיד מלא, או שניתן גם היה להשתתף במשחקים מרובי משתתפים. בשוליים של אותו אזור התרכזו גם מועדוני המוזיקה והמסעדות, אליהם הגיעו אנשים שנמאס להם מהשכפולים האלקטרוניים, והם חיפשו להכיר אנשים רגילים כמותם או כאלו שרצו פשוט להעביר את זמנם בדרך הישנה והטובה יחד עם מכריהם בישיבה מסביב לשולחן עמוס אוכל כשמוסיקה נשמעת ברקע.

          לאחר שהשלושה סיימו את סיוריהם ואכלו לשובע, השתנתה מטרת הסיור של הנשיא וחבריו, והם יצאו שוב אל אזור החנויות על מנת למצוא מקום טוב בו הם יוכלו להשכיר אופנועי ריחוף כדי לסייר במרחבים הירוקים ולהתבונן בצמחייה ובחיות המיוחדות על הפלנטה, כי בעוד זמן קצר עמדה השמש להופיע, והם תכננו לראות הזריחה שלה מעל הנקודה הגבוהה ביותר של רכס הרים קרוב. חנות ההשכרה אותה הם בחרו, בסופו של דבר, עמדה בשולי אזור השוק, והוא היה מלא באופנועים חדישים שהושכרו במחיר סביר יחסית, כך שלא עבר זמן רב והשלושה יצאו לבושים חליפות כבדות ורכובים על גבי האופנועים אל תוך האזורים הטבעיים והשטח הפתוח. האוויר הצח והקריר של הכוכב פגע בכלים במהירות של 340 קמ"ש, ואילולא קסדות הנשימה המיוחדות שהם חבשו, ספק רב אם הם היו יכולים בכלל לנשום. כל רוכב היה כבול אל האופנוע ברצועות מיוחדות שלא אפשרו לו לעוף בטעות מהכלי, ומסיטי רוח מיוחדים הפנו את האוויר כדי שהוא לא יפריע בתפעול הכלי. האופנועים היו כלים מסיביים ואווירודינאמיים אך בטיחותיים ביותר, למרות מהירותם הרבה. מחשב ראשי שהוזן על ידי מספר רב של חיישנים נטל פיקוד במקרה של סכנה אמיתית לאיבוד שליטה או התקדמות בנתיב התרסקות אל מכשול, וביצע את הפעולות המתאימות לבלימת הכלי במהירות עצומה. על תכונה זאת השלושה היו אסירי תודה, משום שבלעדיה הם היו מתרסקים מספר פעמים על גבי סלעים ענקיים או קבוצות עצים שיצרו מכשולים בלתי עבירים בדרכם.

          בתחילה עברה החבורה מרחק עצום אל מקום תצפית מדהים ביופיו שחלש על האזור כולו בדיוק כשהשמש התחילה את מסעה החדש ברקיע, והמראה אכן היה עוצר נשימה. השמש הנוסקת הביאה איתה גם את התעוררות חיות הבר, וכך ניתנה להם ההזדמנות לסייר ולראות איך הכוכב מתעורר לחיים. לאחר שנמאס להם מחוסר המעש, הם החלו לבדוק את יכולתם האישית בניווט האופנועים במהירויות גבוהות וגובה נמוך מעל השטח, שם שוב באה לידי ביטוי מערכת הבטיחות של הרכבים, שהצילה אותם ממפגש לא נעים עם קבוצות נוספות של רוכבים שהסתובבו גם הם באזור, למרות שאלו העדיפו לנוע במהירות נמוכה יותר מהשלושה.

          לקראת הדרך חזרה החליטו טאלן וראקש להתחרות ביניהם מי יצליח ראשון להגיע לסלע ענקי שאותו הם ראו מרחוק. השניים החליטו לבצע זאת במרחק הקרוב ביותר לקרקע, כשפרופסור סמט מרחף בגובה מאה מטרים בתפקיד השופט כדי לוודא שאף אחד לא מרמה, ולקבוע מי הראשון שיגיע לסלע ויזכה בהתערבות. הם נעמדו במקביל בהתרגשות, ואז האדמה היטשטשה במהרה מתחתם כשהם החלו להאיץ באופנועיהם לאחר שניתנה אות הפתיחה, מנווטים בין המכשולים הראשונים באיטיות יחסית ומאיצים בפרצי כוח קצרים במקומות הפתוחים. היה זה מרוץ צמוד מאוד עד שטאלן הגיע אל מצבור עצים נפולים שאילץ אותו לפנות בחדות ימינה היישר אל גוש סלעים שיצר חומה בגובה עשרים מטרים שנמשכה ימינה. מאחר ולא הייתה לו אפשרות לעקוף את החומה הגבוהה, הוא טס במקביל לחומה שנמשכה הלאה והלאה, יודע שהוא מאבד שניות קריטיות ומתרחק מהנתיב הישיר ליעד. הוא היה מוכן לפנות שמאלה, כשהוא ראה את סוף החומה לפניו, אך מאחורי הסיבוב הופיע רוכב אחר על אופנוע ריחוף, מגיח בדיוק מולו בנתיב התנגשות ודאי. העצירה הייתה מהירה וחדה כששני המחשבים שבאופנועים תפסו את הפיקוד ובלמו את הכלים במרחק קטן, ונשימתו של טאלן נעתקה ממנו בכוחות העצירה העצומים.

          טאלן קילל ביודעו שהוא הפסיד בהתערבות, וקם למצב ישיבה כשהוא מוריד את קסדה בתוך כך. ליבו הלם במהירות רבה, והוא נשם לתוכו את האוויר הצלול במהירות. הרוכב השני לעומת זאת התיישב, אך לא הוריד את קסדתו.

          "היי," פתח טאלן, "זאת הייתה עצירה מהירה באמת. אני מקווה שלא הפחדתי אותך יותר מדי ?!"

          "לא," חזרה אליו התשובה, והדמות השנייה הורידה את הקסדה תוך שהיא מפזרת את שערה הלבן, החלק והארוך. זוג עיניים חומות הביטו בו מתוך פנים מעודנות של צעירה מהממת בעלת עור בגוון הדבש, בעוד היא הסיטה לאחור את שערה מקדמת פניה. "לא הפחדת אותי. אבל אני משערת שהפרעתי לך באמצע משהו, כי נראה שמיהרת מאוד. דרך אגב, שמי הוא מאקי," היא אמרה בחיוך.

          היא קמה ממושבה, והושיטה לו את ידה, אותה הוא לחץ. הלחיצה הייתה חזקה ויציבה, וברור היה שיש כוח בידיים עדינות המראה.

          "היי, שמי הוא טאלן," אמר הוא בחיוך משלו.

          "אתה נראה לי מוכר," היא העירה.

          "מצטער, אבל אני בטוח שהייתי זוכר אותך," הוא השיב, מקווה שהיא לא תגלה את זהותו האמיתי מתחת לתחפושת הקלה שלו.

          "האם אתה משרת בבסיס ?" היא שאלה.

          "לא, אני רק מעביר סחורה בספינת המשא שלי," שיקר טאלן, ופניו לא גילו דבר. "אני וחבריי החלטנו לנצל את הזמן ולראות את האזור הפראי של המקום. מה איתך ?"

          "אני סוחרת בשוק," השיבה היא. "מטעני מזון מכל סוג. המקום החדש הזה פותח ליזמים הרבה הזדמנויות עסקיות מצוינות, ואני מקווה להיות חלק מכך."

          "אני מסכים איתך לחלוטין. בנוסף לכך שהכוכב הזה באמת יפה מאוד, יש לו גם פוטנציאל עסקי עצום. אני משער שאת מחכה למכרזי הקרקע בעוד חודשיים."

          "כן," היא ענתה בחיוך, "אני רוצה פיסת אדמה גדולה מספיק על מנת לבנות כמה מחסני סחורות. לאחר מכן, אני אתחיל להביא לכאן את כל המצרכים שיש באיחוד, ולאחר המכרזים בוודאי יגיעו לכאן עוד ועוד אנשים מן האיחוד, ואני אהיה זאת שתספק להם חלק מהאוכל. רעיון טוב, לא ?!"

          "רעיון מצוין," הסכים איתה טאלן, "אנשים צריכים לאכול. זה העסק היחיד שהוא בטוח בכל מקום, והביקוש אליו תמיד עולה בהתמדה. חבל שאין לי אישור להובלה של מטעני מזון, אולי היינו יכולים לשתף פעולה."

          "באמת חבל. אבל אם תצליח להשיג אישור כזה, נוכל לעשות עסקים נהדרים," היא אמרה בחיוך. "מה דעתך לבוא היום למועדון 'החתול הכחול' ונוכל לדבר על כך ? אני יודעת שאמורה להיות היום הופעה של להקה חיה, והאוכל שם תמיד מצוין."

          טאלן היסס לחלקיק שנייה בלבד לפני שענה. "נשמע מעניין מאוד, ואני תמיד שמח לבקר במקומות שיש בהם אוכל טוב."

          "מצוין. בוא נקבע בסביבות השעה העשרים ואחת ?" שאלה היא.

          "אני אהיה שם," הוא ענה בחיוך.

          "אתה לא תצטער כשתטעם את האוכל. בכל מקרה, אני מתנצלת שאני חייבת לסיים את השיחה הזאת, אך יש לי כמה עניינים חשובים שאני צריכה לטפל בהם היום, אבל אני אראה אותך שם, טאלן," היא אמרה בחיוך משלה, חבשה את קסדתה, והאיצה משם במהירות.

          הנשיא היה נטוע במקומו בעוד הוא מביט בה עד שהיא נעלמה מטווח הראייה. הצעירה היפה, חובבת המהירות, השכיחה ממוחו כל מחשבה אחרת מלבד הפגישה באותו מועדון, ובתוך כך גם את המרוץ שהוא ניהל עד לפני זמן לא רב. רק הצעקות שקראו בשמו אשר הגיעו לבסוף לאוזניו, הזכירו לו את חבריו המחכים.

          "טאלן, איפה היית ??? " קרא לו ראקש ממרחק. "אתה חייב לי ארוחה."

          "כן, אני יודע. מצטער, פשוט התעכבתי קצת," הוא ענה, והצטרף אל חברו.

          "אני חושב ברצינות לעבור לכאן," העיר פרופסור סמט. "המקום הזה הוא גן עדן אמיתי."

          "כן, אני חושב שאתה צודק," הסכים איתו טאלן בחיוך.

                                                ***

          בשעה העשרים ואחת היה עדיין אור השמש בהיר מאוד בחוץ, מאחר והייתה זאת עדיין שעת צהריים על צד זה של כוכב-הלכת. האוויר היה הפעם הרבה פחות נעים, והיעדר המים הגלויים על הכוכב הפך את האוויר ליבש יותר וקשה יותר לנשימה, ולכן גם פחות אנשים הסתובבו ברחובות עיר הבסיס. הנשיא טאלן יצא שוב, למורת רוחו של ראש צוות האבטחה הנשיאותית, ללא שום משמר כשהוא משתמש עדיין בתחפושת שסודרה לו בטיולו הקודם, לבוש מכנסיים ארוכים בצבע לבן עמום וחולצת צווארון כחולה כהה וקלילה בעלת שרוולים קצרים. הוא הסתובב באזור המועדונים, מחפש את המועדון שם הוא אמור לפגוש את מאקי, ועד מהרה התברר לו שהמועדון היה אחד הקטנים מבין כל המועדונים באזור. לקח לו זמן למצוא את השלט הקטן של המועדון, שנבלע בין שלטי האורות הענקיים של המועדונים האחרים, והוא כיוון אותו למקום הנכון, אך כשטאלן בחן את חיצוניותו של המבנה הוא לא התפעל.

הבניין בו שכן המועדון היה בניין דוקאני לשעבר, שרובו נבנה מתחת לאדמה כשרק כיפה מכסה את חלקו הבולט החוצה, וצבעו הכחול הישן התקלף במקומות רבים. הוא מצא את הכניסה שהייתה מצויה מתחת למפלס האדמה ואת המדרגות מועטות המובילות אליה, והחיצוניות העלובה של דלת המתכת העידה שהיא הייתה שריד מההריסות שהותאמה בגסות לפתח המרובע. הוא נכנס אל המועדון האפלולי והקריר, מביט סביבו בעוד הוא יורד במדרגות נוספות אל האולם הראשי ומציין לעצמו שהמקום היה הרבה יותר נקי ממה שהוא ציפה לראות. בר ענקי, מבריק ומצויד היטב ניצב באמצע החלל הגדול של האולם כשמסביבו יושבים אנשים שונים שדיברו ביניהם בשקט ושתו באיטיות את המשקאות שלהם. במה נמוכה עמדה לה בצד הנגדי של הכניסה, ועליה עמדה להקה וניגנה שירים שקטים שהתאימו מאוד לאווירה הרגועה, לטובת האנשים שאכלו מסביב לשולחנות שפוזרו בין הבמה לבר.

          טאלן הסתכל מסביבו, מנסה לזהות את מאקי בין האנשים הספורים שהיו שם, אך הוא לא ראה אותה שם. לעומת זאת, הוא הבחין שהיה שם ריכוז גדול של אנשים בעלי שיער לבן.

"אם כך נחכה," הוא מלמל לעצמו.

הוא ניגש אל הבר, והתיישב על אחד הכיסאות הגבוהים שהיו פנויים, כשהוא ממשיך לבחון את המקום. תוך פחות מדקה ניגש אליו ברמן אנושי בעל פנים מזוקנות ומבט חייכני, ושאל אותו מה הוא רוצה לשתות. טאלן הזמין בירה קרה שהגיעה מיד, והוא הניח על הבר חמישה מטבעות כסף קטנות, אותו לקח הברמן בחיוך והסתלק בחזרה לעיסוקיו האחרים. לאחר שלוש עשרה דקות של המתנה, כשכוס הבירה שלו כבר הייתה כמעט ריקה, והמוסיקה החלה להתנגן במוחו, קטע לפתע קול אישה את מחשבותיו.

          "האם המקום הזה תפוס ?" שאל הקול הנשי בעליזות.

טאלן הסתובב, וראה את מאקי לבושה מכנס שחור ארוך, חולצה ירוקה וארוכה ששרווליה מופשלים ותליון בצורת משולש ענוד על צווארה בשרשרת עדינה. "ממש לא," הוא אמר בחיוך.

"אז אתה לא מתכוון להזמין אותי לשבת ?" שאלה היא בטון עוקצני.

"את צריכה הזמנה ?"הוא שאל בתשובה.

" ובכן, אני משערת שלא, מאחר והמקום הזה שייך לי," היא אמרה, והתיישבה.

          "אם כך, הספקת לעשות הרבה מאז הגעת לפה," טאלן העיר בהערכה כנה. "אני מתרשם לטובה."

          "כן, עבדתי קשה מאז באתי לפה, ולא ביצעתי את המעבר לכאן ללא אמצעים כלשהם כפי שאנשים אחרים עשו. אני מתכוונת להתחיל את חיי פה ברגל ימין."

          הברמן הופיע מיד לאחר מכן, וחיוך גדול על פניו. "היי, מאקי. מה אפשר להביא לך ?"

          מאקי הסיתה את מבטה אל טאלן, ואמרה בקול מתנצל : "אני גוועת מרעב, כי רק כרגע חזרתי מהשוק, ולא אכלתי דבר מהבוקר. מה דעתך שנשב לאכול משהו ? על חשבוני, כמובן, מאחר ואתה האורח שלי."

          "אין לי כל התנגדות, כל עוד נסכים בינינו שאני אהיה חייב לך ארוחה על חשבוני," הוא ענה לה.

          "סיכמנו, אם כך," היא אמרה לו בחיוך, ואז פנתה לברמן, "תביא לנו בבקשה שתיים מהמנות המיוחדות אל השולחן הזה," והיא הצביעה אל אחד השולחנות הצדדיים. "וגם קנקן בירה קרה, ושתי כוסות גדולות."

          "מיד בוס," אמר הברמן.

          השניים עברו אל השולחן הצדדי, ושתו מקנקן הבירה שהביא הברמן אליהם.

          "אז כמה זמן את רוכבת על אופנועי הריחוף ?" טאלן שאל אותה.

          "מאז שהייתי קטנה. בערך בגיל שלוש עשרה, כשגרתי על צידו ההררי של קרדיוס-2. זאת הייתה בעבר הדרך היחידה לנוע שם ביעילות, והיו לנו שם חוות ומטעים גדולים, כך שהרכיבה עליהם מהווה כבר חלק ממני. בכל פעם שיש לי קצת זמן פנוי אני נוסעת לאזורים הטבעיים עם האופנוע האישי שלי. ומה איתך ?"

          "אני לא רוכב לעיתים קרובות כפי שהייתי רוצה," השיב טאלן בכנות. "רק כשאנו מגיעים לבסיסי קבע מתאפשר לי לרכוב עליהם."

          "אתה עובד הרבה עם הצי ?" שאלה היא.

          "כן," הוא אמר בחיוך. "די הרבה."

          הברמן הגיע עם האוכל החם, הניח אותו במהירות על השולחן, וחזר לעמדתו שמאחורי הבר.

          "אתה יודע, אני עדיין מרגישה שאני מכירה אותך ממקום כלשהו," אמרה מאקי בעוד היא אוכלת במהירות מצלחתה.

          "אני מסתובב הרבה," טען טאלן, "יתכן שנפגשנו בקרדיוס-2, אני מגיע לשם די הרבה," הוא שיקר.

          "יכול להיות," אמרה היא במשיכת כתפיים. "לא משנה, בוא נעזוב את זה ונתרכז בדברים החשובים. מה דעתך על האוכל ?"

          "מעולה," הוא אמר הפעם מבלי לשקר. "אף פעם לא טעמתי דבר כזה."

          "מתכון סודי של המשפחה שלי," היא אמרה בחיוך רחב.

                                                ***

          בשעות המאוחרות יותר של אותו יום ארוך של קסטיליה 12, קם טאלן באיטיות והביט מסביבו. האור עדיין האיר בחוץ, ולקח לו זמן להבין היכן הוא בדיוק נמצא, אך הכול חזר אליו לאחר כמה שניות. הוא שכב במיטתה של מאקי באזור המגורים של הסוחרים. היא עצמה כבר לא הייתה במיטה, אלא השאירה פתק קטן עליו היא רשמה בכתב מסולסל שהיא הלכה לסידורים, ושהיא תשוב מאוחר יותר. אבל טאלן לא התכוון לחכות עד שהיא תשוב, ולכן הוא התלבש ורשם לה פתק בו הוא כתב שהוא יצור איתה קשר מאוחר יותר. לאחר מכן הוא יצא שוב אל הרחובות הריקים של עיר הבסיס, כשהאוויר החם נשב כעת בכוח, מעלה איתו ענני אבק. הוא הלך במהירות אל המגורים שלו, שם כבר חיכו לו אנשי המשמר הנשיאותי ומפקד הטורנאדו כדי לצאת אל הפגישה עם מפקד הבסיס. תחפושתו הוסרה במהירות האפשרית על ידי הצוות הרפואי שלו, והוא לבש את הטרונוס שלו.

          "מוכן, אדוני הנשיא ?" שאל קפטן גליובר.

          "כן," הוא ענה, והנהן קצרות. "בואו נלך."

          הישיבה התקיימה הפעם בחדר הישיבות של פיקוד הבסיס, ובנוסף למשתתפים הקודמים בפגישה האחרונה הצטרף אליהם גם רב קומנדר פרננדו קרטר, מנהל מבדוקי הספינות בבסיס.

          "אז מה הנזק ?" שאל קפטן הטורנאדו.

          "ובכן," אמר האיש הנמוך בקול מחוספס, "אחרי כל הבדיקות שעשינו, אני יכול להעריך את זמן התיקונים בשבועיים לספינת צפע, וחודש למשמידות המלוות שלה. נותר לנו עדיין להוציא את שברי האסטרואידים מהשריון החיצוני ולבצע תיקון, במקרה הטוב, או להחליף לחלוטין את לוחות השריון, במקרה הגרוע. ישנן גם פגיעות בשלד המשמידות היכן שמטחי האויב חדרו פנימה, וכמובן פגיעה בצנרת החיצונית של הספינות ובמערכות השליטה. לטורנאדו יש חור עצום מפגיעת טורפדו בחלק האחורי שלה, אשר פגע גם בחלק ממערכות ההנעה שלה, כך שאת זה לא ניתן יהיה לתקן כאן, ואם לומר את האמת אני די מופתע שהצלחתם להגיע עד לכאן בכוחות עצמכם," הוא העיר לסיום.

          "הטורנאדו היא באמת ספינה מצוינת," אמר ראקש בחיוך רחב.

          "אם כך, מה שאתה אומר בעצם הוא שכל הספינות מקורקעות לפחות לשבועיים," אמר הנשיא.

          "כן, אדוני הנשיא," הסכים המהנדס הצבאי. "אתה חייב להבין שאנו עדיין בונים את עצמנו כאן, וזאת אומרת שאנו לא פועלים במלוא היכולת כמו בבסיסים ותיקים. כשנסיים את הבנייה נוכל לעשות את כל העבודות, ובחצי הזמן שציינתי, אבל יעבור זמן רב עד שזה יקרה. בנוסף, יש לנו רשימה ענקית של ספינות שמחכות לתיקונים בעקבות המבצע האחרון, ואנו עובדים בשיא המהירות."

          "הבנתי, קומנדר," אמר טאלן קצרות. "זה ברור לי שאתם עושים את ככל יכולתכם במשאבים הנוכחיים שלכם. האם יש דברים מסוימים שחסרים לכם ?" הוא שאל אותו ישירות. "אני אוכל לדבר עם רב אדמירל טארון, ואולי יחדיו נוכל לזרז את הגעתם של מכונות נוספות ואספקה רבה יותר. כמובן שאני לא יכול להבטיח דבר, אבל זה לא יזיק לנסות."

          "כל דבר נוסף בהחלט יעזור," השיב פרננדו ברצינות, והעביר את ידו בשערו האדמוני.

          "אם כך, תכין לי רשימה של דברים נחוצים, ואני אעביר אותה הלאה," ביקש הנשיא.

          "תודה, הנשיא. זה יעזור לנו מאוד," אמר אדמירל טריאשי בהכרת תודה אמיתית.

          "מה תוכניותיך, הנשיא סונמורה, לגבי המשך הסיור שלך ?" שאל סגן מפקד הבסיס, תת-אדמירל ונדיר ניסן.

          "ובכן, אני חושב שהדבר הנכון ביותר לעשות יהיה לחזור חזרה לכדור הארץ החדש. איבדנו כבר שליש מהזמן שהקצבנו לכל הסיור. עד שתגיע ספינת הגיבוי עם ליווי מתאים יעבור עוד שבוע, ואנו נצטרך כבר לחזור."

          "אם יורשה לי להציע רעיון," אמר תת-האדמירל כשהוא משלב את אצבעות ידיו. "יש לנו כמה ספינות מערכה שנזקקות לטיפול במספנות הצי. אנחנו התכוונו לשלוח אותן אל בסיס אטלנטה שבסקטור אלפא-2, אבל קיימת אפשרות שנוכל לשלוח אותן במקום זה לבסיס סנטוריאן, משם תוכל בקלות להגיע לאן שאתה צריך. נוכל אפילו לשלוח את אחת מנושאות החלליות שלנו שממילא זקוקות לטיפול, ואני די בטוח שליווי כזה ירתיע אפילו את הכוח הגדול שתקף אתכם. תוכל להתארח על אחת הספינות, ואפשר יהיה לקבוע מסלול שיאפשר לך לראות חלק ממערכות הכוכבים שרצית לראות בסיור המקורי שלך."

          "זה רעיון מצוין," אמר אדמירל טריאשי בהתלהבות. "אתה זקוק לליווי מתאים, וזה בהחלט יתאים למשימה, אדוני הנשיא.  אם תרצה בכך נוכל להסדיר את הנושא כדי שתוכלו לצאת כבר מחר."

          "זה בהחלט נשמע טוב," אמר טאלן בהנהון. "לא יזיק לי להצטרף לצוותה של ספינת קרב, אבל אני אצטרך מקום גם לצוות האישי שלי."

          "זאת כלל לא בעיה," טען האדמירל. "תוכלו להצטרף אל נושאת החלליות. יש די והותר מקום פנוי, וניתן להוסיף גם צוות של בסיס קטן."

          "מצוין," אמר טאלן בהרהור, "ככל שנקדים לצאת, נוכל לראות יותר מהמערכות בגזרה הזאת. כל הכבוד על הרעיון, תת-אדמירל. אני אודה לכם אם תעשו את הסידורים הדרושים."

                                                ***

          למחרת כבר הייתה השיירה מוכנה לצאת לדרכה כשהנשיא בכבודו ובעצמו נמצא על סיפונה של נושאת החלליות "שטוקהולם", ומלוותיה היו שלושה ספינות המערכה. טאלן ידע שאין כל אפשרות שהוא יוכל לשמור על קשר עם מאקי, ולכן הוא נפרד ממנה אישית שעות לפני כן בטענה השקרית שיש לו עבודה בכוכב מרוחק יותר. אך, היא קיבלה את הידיעה בשיווין נפש מפתיע, ואיחלה לו כל טוב מבלי להפגין שום טינה. טאלן שיער בליבו שהיא הייתה מודעת לכך שחייו של מפקד ספינת משא מאלצות אותו לנדוד ללא הרף, והיה זה ברור לה שהוא חייב ללכת לאן שהובילה עבודתו. בכל זאת הם העבירו את זמנם הנותר ביחד, וטאלן ידע שהוא לא ישכח אותה.

          הדבר היחיד שעוד נותר לבצע לפני עזיבתם היה טקס ההלוויה לחיילים המתים שהתקיים בשעת ערב מקומית בבית הקברות הצבאי, על גבעה ענקית שהשקיפה על נוף מדהים של יערות. זה היה טקס רשמי קצר ומתורגל היטב, שצי האיחוד היה מורגל בו, למרבה הצער, ואווירה כבדה נותרה בליבם גם לאחר שחזרו כולם לבסיס.

בשעה היעודה יצאה השיירה הצבאית כשהיא נושאת פניה אל מערכת לוקסור, ואז היא המשיכה משם הלאה בדרך עקלקלה שנמשכה שבוע ימים עד לסקטור דלתא-37 ולבסיס הצי סנטוריאן.

פרק רביעי

תאריך 147.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא 37.

          שטחה של מעבדת המחקר הראשית של הסוכנות לפיתוח טכנולוגי השתרעה על מיליון ומאה שמונים אלף קילומטרים מרובעים של האדמה בעלת מאפייני הקרקע המגוונים ביותר על צידו המזרחי של הפלנטה, והיא הכילה בתוכה גם את האגם הגדול ביותר על כוכב הלכת. שטחי היבשה שלטו בבירור בפלנטה הזה, ובניגוד לקונוטציות היסטוריות שהעלו שמה, לא היו עליה מקווי מים ענקיים כמו האוקיינוסים הרחבים בכדור הארץ הישן, אך אחוזי הלחות באוויר היו כמעט זהים בשניהם בגלל ריבוי האגמים והימות שניקדו את השטח.

במרחבי שטח נרחבים אלו של המעבדה הענקית שקדו מדעני הסוכנות על פרויקטים מכל תחומי החיים באיחוד, הרחק מהפרעות יומיומיות ומעיניים בולשות. רוב העבודה נעשתה בסודיות רבה, מאחר והחלק הארי של המחקרים והניסויים המתקדמים אשר התבצעו במקום היו ראשונים במעלת החשיבות עבור צבא האיחוד וחייליה. ממשל האיחוד הזרים בכל שנה סכומי כסף אדירים למימון כל שלבי הפיתוח של הפרויקטים השונים שהתבצעו במקום. סכומים שרק התאגידים הכלכליים הגדולים ביותר יכלו להשתוות אליהם בהשקעותיהם, ותקצוב זה גדל בהתמדה כל כמה שנים כשהחזרים כספיים מדיווידנדים אשר התקבלו מפיתוחים קודמים הוחזרו אל הסוכנות. נוסחה זאת, שהוכיחה את עצמה כבר פעמים אין ספור במהלך השנים, הצביעה בבירור על כך שתרומתם הסופית של כל המחקרים שבוצעו במקום היו גדולים לאין שיעור מההשקעה הכוללת בהם, למרות שחלק ניכר מהמחקרים לא הניבו תוצאה חיובית ורווח כספי.

השקעות אלו אפשרו להעסיק את המדענים והמהנדסים הטובים ביותר באיחוד, ואחד היצירתיים ביותר מביניהם היה פרופסור קומן סמט. מדען רב ניסיון בתחום מערכות הנעה לספינות חלל, שעבד על פרויקט מערכת ההנעה החדשני לטובת צי האיחוד. הפרויקט האחרון הזה כלל תכנון ובניה של מערכת חדשה לחלוטין עבור ספינות קטנות, על מנת לשפר את נצילות האנרגיה שלהם, וחברו הטוב של הפרופסור, הנשיא של האיחוד, התעניין באופן אישי בנושא.

          שני חברים אלו היו כעת בדרכם אל המבנה בו התנהל הניסוי הבא של אחד המרכיבים במערכת הניסיונית, והם צעדו בצעד מהיר במתחם הניסויים הראשי והגדול ביותר מכל עשרים ושישה מתחמי הניסויים שפוזרו במרחבי שטחי הסוכנות. השטח הזה התאפיין בבניה מרווחת של מבנים בתצורות הנדסיות מגוונות שהכילו בתוכם חומרה טכנולוגית בשלבים שונים של בנייה או מחקר, וצמחייה נמוכה ודלילה שהייתה ילידת המקום עיטרה את מסלולי הגישה בין המבנים. המקום נראה שומם כמעט לגמרי, מלבד כמה רובוטי תחזוקה מלבניים וכתומים שניקו את השבילים מלכלוך בעודם נעים על ששת הגלגלים שלהם.

הבניין אליו הם שמו את פעמיהם היה בעל צורה סימטרית מושלמת, וניתן רק היה לתאר אותה בדרך הטובה ביותר ככדור כחול כהה שכמעט הצליח לצאת לגמרי מהקרקע, אך בשלבים האחרונים אזלו כוחותיו. חלונות עגולים בגדלים שונים נפערו בהיקף המבנה, כאילו אלו פוזרו על פניו בסדר שנראה אקראי, אך למעשה התצורה חושבה בקפדנות על מנת לחסוך בהוצאות צרכי האור ותנאי שמירת טמפרטורה נכונה ללא צורך במכשור מלאכותי. היה זה פרויקט ישן בנושא שימור אנרגיה שכשל מאחר והוא לא הצליח לספק את הציפיות של מתכנניו, אך לא היה הפסד גמור מאחר והוא סיפק כעת מקום למחקרים אחרים. אחת משתי הכניסות אל המבנה המשונה התגלתה בסופו של כביש גישה רחב, והיא הורחבה עד לגודלה הנוכחי כדי לאפשר את הכנסתה של חללית תקיפה קטנה ללא צורך בפירוקה הקודם. הכניסה השנייה נועדה להכניס את המדענים למתקן, והיא עברה דרך דלת מתכתית מצופה נחושת.

מחשב הכניסה התיר את כניסתם לאחר שהם זוהו עוד בקרבם אל השטח, ודלת חרישית נפתחה לפניהם, מאפשרת להם להיכנס אל מסדרון הטיהור שהוקם לפני הכניסה לאולם הראשי. השניים צעדו במסדרון שהואר באור סגול מוחלש והרגישו ברסס נוזל קליל בעודם עומדים מול דלת נוספת. לאחר שלוש שניות של משב אוויר אופקי וקול שריקה חרישי של יניקת אוויר, הפך האור ירוק, והם המשיכו אל האולם אדיר המימדים שבעברה השני. כמעט שני תריסרי אנשים בחלוקים כחולים הסתובבו מסביב לחלק הנבחן בעל צורת הקובייה שהועמד על שולחן מתכת, בודקים ומנטרים את המצב הנוכחי של תתי המערכת לפני תחילת הניסוי. החלק בעל פאת המטר ועשרים סנטימטרים היה רק חלק קטן ממערכת ההנעה, וכבר ממבט מהיר ניתן היה לדעת זאת על פי גודלה הצנום, אך סדרת בדיקות אלו היו חלק לא פחות חשוב מנהלי הבדיקות הקפדניים שתוכננו לפני הכנסת המערכת לשימוש.

הנשיא לא יכול היה שלא להתפלא כפי שהיה בחלק מביקוריו הקודמים במעבדות עד כמה מרשים היה אותו מחזה בו אנשים רבים כל כך יכלו להסתובב מסביב לחלק קטן יחסית ועדיין לא להיתקל כל הזמן אחד לשני. נראה היה שכל צוות עבד על נושא מסוים כאילו הוא היה לבדו שם, בעוד הם רושמים ומעדכנים נתונים בעמדת בקרה ייעודית לגבי תת-מערכת כלשהי עבור השוואה עתידית בזמן הבדיקה ולאחריה. כל עמדות בקרה אלו היו מקושרות בתורם על ידי מערכת כבלים אל עמדת הפיקוח הראשית של בקרת הניסוי בעלת שמונת המסכים, שעליה היה מופקד גבר גבוה בעל שיער שיבה ארוך עד כתפיו שעמד כעת מול אחד ממסכי עמדת הבקרה, מביט בנתונים בתשומת לב. השניים כיוונו את צעדיהם אל האיש הזה.

האיש המבוגר שפיקד על הפעילות הערה היה פרופסור סינב אוקלנד, ממציא מערכת ההנעה החדשנית שעליה עבדו הצוותים. הוא היה גאון בכל הקשור למערכות הנעה, ופיתוחיו הרבים נכנסו לשימוש בצי הצבאי והאזרחי של האיחוד, וחלקן אפילו הותקנו בכמה מציי הסוחר של השכנים שלהם בגלקסיה. הוא היה נערץ מאוד על אנשי האיחוד, ולכן גם זכה בכבוד הנדיר לראות את דמותו מוטבעת על מטבע אספני בזמן חייו. גובהו של הפרופסור היה חריג למדי ביחס לאחרים, והוא היתמר למטר ותשעים ושמונה סנטימטרים, אשר גרמו לו להתנשא מעל לרוב האנשים, ולמרות שלעת זקנה היה גבו כפוף מעט, עדיין היו אנשים צריכים להרים את ראשם בזמן שהם דיברו איתו. שיער השיבה של הפרופסור היה ארוך ולא מסורק, וגופו הרזה היה עדות לכך שתזונתו הייתה לקויה במקצת, כך שקשה היה לדעת ממבט ראשוני שזהו אחד האנשים העשירים ביותר בפדרציה. אך, למרות כל זאת, עיניו החומות היו ערניות, ומוחו פעל באותה בהירות בה הוא הצטיין.

"בוקר טוב, פרופסור סינב," אמר סמט לאחר כמה שניות בהם הם עמדו לצידו.

הפרופסור הסתובב אליהם והביט בהם בהבעה ריקנית, ופניו לא גילו שום רמז להכרה כלשהיא של האנשים שלידו. עברה שנייה ומחצית עד שניצוץ הכרה הופיע בעיניו של הפרופסור לאחר שמחשבותיו האחרות נדחקו הצידה, וחיוך רחב הופיע על פרצופו המקומט.

          "בוקר טוב לכם, חברים יקרים," אמר הפרופסור בקולו העמוק, ולחץ את ידיהם בשמחה גלויה כשהוא טופח בידו השמאלית על כתפיהם. "אינכם משערים עד כמה שמח אני לראות אתכם פה איתנו מאז שהגיעו לאוזניי דיווחי מערכות המדיה על הבעיות הרציניות בהם נתקלתם במהלך הסיור שלכם. כולנו כאן היינו מוטרדים ממהלך האירועים, למרות שהידיעות הצהירו בבירור שאנשי צוות ספינת הנשיא לא נפגעו, ובכל זאת אני מרוצה לראות אתכם בריאים ושלמים."

          "תודה, פרופסור, על הדאגה שלך," השיב סמט. "זאת בהחלט הייתה חוויה שלא הייתי רוצה לחזור עליה, אבל לא באמת חשבת שנוותר על כל העבודה שעשינו כאן, ונפספס את הניסוי המעשי של מערכת ההנעה בשבוע הבא ?!"

          הפרופסור קיבל את התשובה בחיוך.

          "ובכן, כולם יודעים שתמיד הערכתי דבקות במשימה, ולכן טוב לי לראות אתכם איתנו כעת, אך חבל שלא הייתם פה לפני יומיים. ביצענו אז בדיקה של מערכת תפוקת האנרגיה, ונראה שהגזמתי מעט בציפיות שלי," אמר הפרופסור בחיוך עקום. "כתוצאה מכך, כל המבנה שבו הייתה המערכת התפרק לחלוטין. מזלנו הוא שביצענו הכול בתנאי בטיחות מרביים ואף אחד לא נפגע, אבל זה היה פיצוץ רציני מאוד. בכל מקרה, לא היה זה הפסד גמור כי למרות הנזק שנגרם, היו גם מסקנות חיוביות מהמקרה. כעת אנו יודעים מהם גבולות הבטיחות של המערכת, ומה אסור לעשות במערכת תפוקת האנרגיה."

          "חבל מאוד שפספסנו את ההתרגשות," אמר טאלן ברצינות,"אבל גם אנחנו ראינו פיצוצים. חלקם היו מאוד קרובים אלינו".

          "כן, ראיתי את צילומי הספינות הפגועות שלכם. אני משער שזה בוודאי היה קרב קשה," העיר הזקן בדאגה אמיתית.

          "די קשה," הסכים הנשיא.

          "ובכן, תצטרכו לספר לי על כך בהזדמנות מאוחרת, מאחר וכעת אנו צריכים לחזור לענייננו. הניסוי הזה אמור לבחון את הקרינה הנפלטת במצבים שונים מיחידת ההזנה. אנו מקווים למדוד גבולות שימוש, כדי לדעת כמה עומס אפשר יהיה להטיל על היחידה מבלי לפגוע במערכת או בסביבתה בקרינה מסוכנת. אנחנו נבצע את הניסוי, לאחר שנסגור הרמטית את היחידה בסופגי קרינה. אתם מוכנים לעזור ?" הוא שאל לבסוף.

          "בשביל זה אנחנו פה," אמר טאלן.

          "יופי, אתה תתפוס את העמדה השמאלית הזאת," אמר לו הפרופסור הזקן והצביע אל העמדה משמאלו. "אני רוצה שתשים עין על מצב התפוקה והקרינה כל הזמן. אתה, סמט, תשווה את הנתונים לבדיקה הקודמת שעשינו, ותדווח לי על כל שינוי חריג במהלכי הניסויים. אתה תיקח את העמדה הזאת," והוא הצביע על העמדה הימינית. "כבר הכנתי את תצוגות הניסויים, אז אם אתה רואה שינויים חדים תודיע לי מיד." שניים נעו מיד אל העמדות שהוקצו להם, והביטו בתצוגות שלפניהם. "מצוין ! אני חושב שאנחנו יכולים להתחיל בהתקנת מגני הקרינה," הוסיף הפרופסור, והחל ללחוץ מקשי התצוגה שלו על מנת להכין את הניסוי הראשון.

          "פרופסור, יש לך הערכה כמה זמן יעבור עד שמערכת תהיה מבצעית ?" התעניין טאלן.

          "עדיין לא, לצערי. צריך יהיה לבדוק אותה במשך זמן מסוים על מנת לראות שהכול באמת כפי שהוא צריך להיות. אני משער שיעברו עוד חודשיים של בדיקות אינטנסיביות, ולאחר מכן יהיה אפשר להתחיל את ההסבה. בשביל להתקין את המערכת ידרשו בערך יומיים של עבודה לכל חללית. אולי פחות עבור צוות מיומן יותר."

          "זה עדיין בתחום הזמן שהקצבנו לעצמנו," העיר סמט תוך שהוא מביט בחברו.

          "יהיה זה טוב יותר אילו יכולנו להקדים מעט את לוח הזמנים," אמר טאלן בצער. "אנחנו חייבים להכניס את המערכת החדשה אל הצי במהירות הרבה ביותר האפשרית על מנת לצמצם את צריכת האנרגיה."

          "אם כך, בואו לא נבזבז עוד זמן, ונתחיל בניסוי," אמר הפרופסור בקוצר רוח, ואז הוא פנה אל הצוותים האחרים האולם: "ניתן להתחיל בהתקנת הציפוי," הוא צעק.

                                                ***

          "יש לי חדשות רעות, אדוני הנשיא."

          פניו של רב-אדמירל טארון היו רציניות לחלוטין, ונשיא הפדרציה הביט בו בריכוז דרך מסך המדיה, כל גופו דרוך לאחר האמירה האחרונה.

          "הדוחות הראשוניים של חיל ההנדסה בנוגע למצב מכרות האנוסטריום לא מעודדים כלל," המשיך טארון. "צוותי הסקירה הראשונים שנשלחו אל המכרות הגדולים ביותר הידועים לנו, מדווחים על כך שהם כמעט ריקים ממחצבים, ועל פי הראיות בשטח נראה גם שהם עומדים במצבם הנוכחי כבר זמן רב. על פי המסקנות הראשוניות מסתמן שהדוקאנים דאגו לבצע עבודה מהירה ויסודית במכרות האלו מאז שהאזור עבר לשליטתם. אנחנו מדברים על כמות שאמורה הייתה להספיק לצרכי האיחוד ליותר ממאתיים שנים, כך שאני מתקשה להבין איך יתכן שהם כרו כמות גדולה כל כך."

          הייתה שתיקה קצרה בעוד משמעות הדברים נקלטו במוחו של טאלן.

          "אני לא מאמין !" אמר הנשיא בתדהמה, ומחה את מצחו בידו הימינית. "אתה מתכוון לומר לי שכל המבצע האחרון היה לשווא ?!

שאיבדנו כל כך הרבה אנשים ומשאבים לטובת השגת הסקטורים האלו, וכעת מתברר שהמכרות ריקים ?!"

גרונו של הנשיא התייבש בעוד הוא אמר את המילים האחרונות.

"ובכן, אדוני הנשיא, ידענו בוודאות עוד לפני המבצע שישנם מכרות פעילים בסקטורים האלו, רק שלא ידענו בדיוק אלו הם. לרוע מזלנו, כעת מתחוור שהמכרות הגדולים ביותר, שידענו עליהם מהעבר, אזלו. הצוותים של חיל ההנדסה אמורים להמשיך לבדוק את המכרות הקטנים יותר, שם הסיכוי גדול יותר למצוא גבישים, אבל אלו לא יהיו הנכסים החשובים שרצינו שיהיו בידינו."

          טאלן לא ידע מה לומר, עד לפני כמה שניות הוא היה נתון תחת הנחה שהאיחוד יתחזק ברגע שהוא ישלים את שליטתו על הסקטורים והמכרות הגדולים שבהם. עכשיו נראה היה שהאיחוד דווקא נחלש ממהלך האירועים, וזה עלול להיות מסוכן. המבצע האחרון צרך כמות גדולה של גבישי אנרגיה, ובכך רק הצטמצמה כמות המלאי הנמוכה ממילא.

          "איך הם השתמשו בכמות כל כך גדולה ?" הוא תהה בקול לבסוף.

          "יתכן שהם צרכו את כל הכמות, או שאולי הם כרו כל כמות רצינית ואגרו אותה במאגרים לשימוש עתידי. לפי המידע שיש בידינו האימפריה לא הייתה יצואנית גדולה של גבישי אנוסטריום בשנים האחרונות, כך שהסבירות הגדולה ביותר היא שהם אגרו את המחצב לשימוש עתידי במאגרים בפנים האימפריה. בסיכומו של דבר, הפרס הגדול ביותר שלנו נלקח מאיתנו. המכרות הקטנים יעזרו, אך הם יספקו רק מעט מהצריכה של האיחוד."

          "ומה נעשה עכשיו ?" שאל טאלן.

          "מה שעשינו עד כה," השיב טארון בקול מעודד. "נמשיך לחסוך בגבישים ונבטל כל פעילות של הצי שהיא לא חיונית. בנוסף, הייתי מציע גם שלא נעביר כוחות לשמירת הגבול עם האזור האסור עד שנדע בוודאות שמשם הם מגיעים."

          "לעזאזל, טארון, זה משאיר אותנו חשופים לגמרי," התפרץ טאלן.

          "כן, זה סיכון," הסכים רב האדמירל והנהן בראשו, "אבל אנחנו חייבים לקחת אותו, אחרת נגיע במהרה למצב שנצטרך להשבית ספינות שפועלות במקומות חשובים יותר. אבל הדבר החשוב ביותר שאנו צריכים לעשות הוא למנוע כל שמועה בקשר למצב שלנו, כי אם האויבים שלנו ישמעו על הבעיות האלו, אנחנו נהיה בסכנה רצינית."

          "זאת עוד סיבה להכניס את מערכת ההנעה החדשה בהקדם האפשרי," אמר טאלן בקול מהורהר.

          "זה בהחלט יעזור, אבל יעבור זמן עד שנעדכן את כל צי החלליות שלנו, כך שהמצב שלנו לא ישתפר בתקופה הקרובה. בכל מקרה, אני אתן את ההוראות להיות מוכנים להאצת תהליך הכנסת המערכת, אבל אנחנו נצטרך למצוא דרכים אחרות לייבא גבישים."

          הנשיא סונמורה הסכים איתו. המצב הנוכחי היה בלתי נסבל, והם יהיו חייבים למצוא דרך למלא את המאגרים.

          "אני אדבר עם השגריר הרואני," אמר לבסוף טאלן, "אולי אני אוכל לשכנע אותו לעשות משהו לגבי חידוש היבוא."

          "זה בוודאי לא יזיק, אדוני הנשיא," אמר טארון.

          "אני אקבע איתו פגישה כבר עכשיו. תודה, טארון, על העדכון," סיים טאלן את השיחה.

          "אני מצטער שאין בפי חדשות טובות יותר," השיב רב-האדמירל, וניתק את התקשורת.

                                                ***

          בעיות וצרות הן מנת חלקו של כל אחד ביקום, לא משנה אם הוא העובד הכי זוטר במפעל ייצור כלשהו או ראש ישות בין כוכבית, ולכן כל אדם צריך מדי פעם בפעם להסיט את מחשבותיו מהדאגות היומיומיות שלו, להתנתק מהכול, ולתת לעצמו מנוחה בעודו עושים דברים אחרים – מהנים יותר. טאלן היה זקוק לכך במיוחד לאחר השיחה האחרונה שהייתה לו עם השגריר הרואני בנוגע לחידוש אספקת גבישי האנרגיה. תוצאות השיחה הפעם היו מכעיסות במיוחד, כי השגריר התעקש שהוא לא יכול לעשות דבר בנידון מאחר והקושי נעוץ בקשיים בכרייה, טענה שהייתה שקרית על פי המידע המודיעיני שקיבל הנשיא, וכי פקידי הממשל של קיסרות רואניה לא יכלו להתערב בעניינים כאלה. הנשיא ניסה להסית בעדינות את נושא השיחה אל היקף המסחר היורד בשנים האחרונות, דבר שאמור היה להטריד את שני הצדדים, אך הרואני טען בעיקשות שאין זה קשור למדיניות של האימפריה, אלא תוצאה של בעיות מקומיות שגורמות לעיכובים, ואלו יבואו על פתרונן בבוא הזמן. המשכה של השיחה סבבה סביב עניינים זוטרים אחרים הקשורים לביטחון הסחר בין שני הישויות, והיא נוהלה באופן רשמי מאוד ומעורפל מאוד, עד שטאלן לא יכול היה להימנע מלדמיין את עצמו חונק את הרואני היהיר למוות בידיו בעוד שזה המשיך במלמולים חסרי תועלת.

           ולכן, לאחר ביצוע כל עיסוקיו האחרים לאותו יום, שאותם הוא סיים בחוסר עניין בולט, החלטה נחושה התקבלה על ידו לעשות משהו שהוא לא התפנה לבצע כבר הרבה זמן. ישנם אנשים שאוהבים ליצור דברים בזמנם החופשי, ואחרים שמעדיפים לברוח מהמציאות בצפייה במערכות המדיה השונות שהציגו סרטים או סדרות, אך הנשיא סונמורה, לבוש חולצה ירוקה פשוטה, מכנסי בד ארוכים ונעלי ריצה, בחר ללכת אל אולם ההולוגרמות האישי שלו כדי לשחק בפנטזיה ממוחשבת שתוכננה על פי העדפותיו לפני זמן רב.   האולם עצמו לא היה גדול במיוחד, אבל גם לא היה צורך בכך. הרצפה הנעה של האולם נשלטה על ידי מחשב מיוחד שעקב אחרי תנועתו של המשתמש, והוא הזיז את הרצפה העשויה חוליות במהירות איטית ובלתי מורגשת בכיוון הנגדי שאליו זז המשתמש כדי להשאיר אותו במרכז החדר בכל הזמן, ובכך הוא סיפק לו תחושה של מרחב אינסופי.

טאלן עצר בכניסה אל האולם כדי לקחת את החרב המיוחדת, הקשת ואשפת חיצים מלאה, ששימשו כעזרים מיוחדים בסביבת אולם ההולוגרמות, וגם את הקסדה השקופה שאמורה הייתה לעטוף את כל ראשו, אשר הייתה בעצם מסך מתוחכם מאוד, ורק אז הוא נכנס אל השטח המיועד. הוא חבש את הקסדה המיוחדת על ראשו, ועקצוץ קל הורגש בעורו כשהאולם הגדול מסביבו הפך בהרף עין לאזור של גבעות ירוקות מכוסות ערפל, והוא מצא את עצמו עומד על שביל שהתמשך עד ליער עבות שמילא את כל האופק. הוא החל להלך באיטיות בשביל ונכנס אל היער, והשלווה החודרת מחקה ממוחו כל זכר לדאגותיו הקודמים. מידי פעם הוא הצליח להבחין בחיה קטנה או ציפור, אך אלו הופיעו ונעלמו חיש מהר לאחר שהם הבחינו בזר המתקרב אליהם, ולכן רוב הזמן רשרוש העלים העדין היה הדבר היחיד שנשמע באזור. כעבור זמן מה פינה היער את מקומו לשטחי גבעות עשב פתוחים שחלשו על העמק הפרוש מתחתיהם, ומשם יכול טאלן לצפות בגוף מים גדול שעל גדותיו מוקמה עיירת דיג קטנה, אשר בתיה הנמוכים היו מפוזרים בה באי סדר.

ככל שהוא התקרב יותר אל העיירה המוכרת היא נראתה יפה יותר בעיניו, והריחות העזים התגברו בכל רגע. רוב בתיה היו מכוסים מטפסים מסוגים שונים, עד שאי אפשר היה לדעת מהו צבעו המקורי של הבניין והיכן בדיוק החלונות. ריח האוויר המלוח היה מעורר, ושמץ של בישול לא מוגדר, אך מגרה, העיד על ארוחה טובה מתוכננת במקום כלשהו. השביל הראשי בו הוא הלך, התפתל בין בתי העיירה עד שהגיע לסיום בכיכר קטנה במרחק קטן מקו המים בה התאספו כמות נכבדה של גברים, נשים וטף, כשהם מקשיבים לגבר בעל כרס גדולה שעמד על במת עץ. האיש היה לבוש טוב יותר משאר האנשים שהביטו בו, ופניו המעוגלות היו חסרות שיער זקן או שפם, וקרחת מעוגלת עיטרה את חלקה העליון של ראשו.

          "אנחנו חייבים לפעול בעניין, ועכשיו !" קרא הנואם.

          קול ענות חלושה יצאה מהקהל, ורוב האנשים הנהנו בראשם.

          "מה אתה מציע ?" שאל גבר מזוקן מהקהל.

          "אני מציע שנאסוף מספר אנשים חמושים, ונשלח אותם אל היערות בחיפוש אחר המפלצת הזאת כדי להרוג אותה," השיב האיש בהתלהבות. "מי שמוכן לצאת שירים את ידו !" הוא הוסיף בצעקה.

          אנשי העיירה הסתכלו אחד בשני, מחפשים לראות מי יהיו המתנדבים לצאת למשימה, אך עברו עשר שניות מביכות, ואף אחד לא הרים את ידו.

          "מה קורה לכם ?" צעק האיש שעל הבימה. "אתם לא רוצים להציל את העדרים שלכם מהשמדה ?"

          "למה שלא תרים אתה את ידך. גם לך יש עדר בסכנה !" קרא גבר מהקהל.

          "אם אני אלך – מי יישאר לנהל את ענייני העיירה ?!" התגונן האיש על הבמה.

          כל הקהל החל לדבר בו זמנית, והיה ברור שהתשובה של ראש העיירה לא מצאה חן בעיניהם. לאחר כמה שניות ארוכות חזר השקט, וזקן אחד פלט : "לאף אחד בעיירה הזאת אין מספיק אומץ לבצע את המשימה."

          עברו עוד כמה שניות, ועדיין לא היה אפילו אדם אחד שהרים את ידו. לבסוף היה זה טאלן ששבר את השתיקה.

          "אני מוכן לצאת," הוא צעק.

          כל העיניים הופנו אליו תוך שבריר שנייה, ושקט השתרר בקהל.

          "ומי אתה ?" שאל ראש העירייה.

          "קוראים לי טאלן. אני חייל לשעבר," הוא ענה.

          "אתה לא מהסביבה הזאת," קבע האיש השמן. "מה בדיוק הסיבה שאתה מוכן לצאת ? מה אתה רוצה בתמורה ?"

          "אני רואה שאתם נמצאים בצרה, ולכן אני מוכן להיות הראשון להתנדב לצאת איתכם, אבל תצטרכו לשלם לי בעבור הסיכון," השיב טאלן בחיוך.

          "וכמה אתה רוצה עבור השירות הזה ?" שאל האיש בפנים חשדניות.

          "נראה לי שחמישה מטבעות זהב יספיקו," אמר טאלן בחיוך.

          מלמול של זעם עבר בקהל האנשים, ופנים כעוסות הופנו אליו.

          "חמישה מטבעות זהב זה מוגזם !" פלט האיש בעל הכרס בפנים אדומות. "אנחנו יכולים להסתדר גם בלי העזרה שלך !"

          "קדימה, בוא נראה אתכם," עקץ אותו טאלן.

          "קדימה בחורים, אתם מעדיפים לשלם למישהו אחר שיעשה את העבודה, במקום להסתמך על עצמכם ?!"

          מבטיהם של האנשים ננעצו בקרקע לאחר שאף אחד לא הרים את ידו, ושוב שקט מעיק השתרר בכיכר.

          "בוא ניתן לו את הכסף, ושהוא יעשה את העבודה לבדו," פלט אחד הגברים.

          קריאות נוספות תמכו בהצעה.

          "טוב," אמר ראש העיירה ברוגז, ופנה אל טאלן : "האם אתה מסכים ללכת לבד ?"

          "כן !" אמר טאלן בנחישות, "אבל במקרה כזה ביצוע המשימה יעלה לכם שמונה מטבעות זהב, ואני דורש שחצי מהכסף יונח בידי לפני שאני אצא."

          "רבע !" התמקח האיש השמן.

          "מוסכם !" אמר טאלן בתגובה, וסיים את המקח.

                                                *

          שעה וחצי לאחר מכן צפה טאלן ביצור המוזר כשהוא היה מחטט בפגרו של פר גדול.

          החיה, שאורכה הגיע לשני מטרים ושלושים סנטימטרים, הייתה דומה במבנה גופה לאריה, וחברבורות כיסו את פרוותה. ראשה היה דומה לראש תנין, ושורות שיניים חדות בצבצו מבין הבשר הקרוע והמדמם שהיא תלשה מהפגר.

          לפתע, הרימה החיה את ראשה והחלה לרחרח את האוויר. היה ברור שחוש הריח המפותח שלה הצליח לגלות את הימצאותו של אדם בסביבה הקרובה, מאחר והיא הסתובבה במהירות לכיוונו, והחלה סורקת במבטה את השטח בו הוא הסתתר.

          טאלן החליט שהגיע הזמן לתקוף והוא קם ממקומו, מניח לחיה לראות אותו. הוא שיפר את מיקומו כשהחיה החלה לרוץ לכיוונו, והרים יחדיו את הקשת ואחד החיצים, ואז הוא המתין כדי שהיא תיכנס לטווח הירי. הוא כיוון אל ראש החיה, שלשונה האדום נתלתה בצידה השמאלי, ושחרר את החץ. החץ הראשון החטיא את המטרה בחצי מטר ונתקע בגזע עץ חלול משמאלה ברעש עמום. טאלן הוציא חץ נוסף במהירות וכיוון אותו, והפעם ננעץ החץ ברגלה הימינית של היצור, אך למרבה ההפתעה לא הייתה לכך השפעה כלשהי על מהירותה של החיה, והיא המשיכה את מרוצתה מבלי להאט כלל. למראה חוסר ההשפעה זרק טאלן את הקשת ואשפת החיצים והוציא את החרב מנדנה.

          החיה זינקה עליו בפה פעור ממרחק של שלושה מטרים, והוא בקושי הצליח לחמוק ממנה כשסנטימטרים בודדים מפרידים ביניהם. לאחר ההתחמקות הוא הרים בידו השמאלית ענף רחב וארוך שהיה זרוק על הרצפה, והפריד בינו ובין החיה הזועמת. החיה החכמה, שראתה שאין היא יכולה לנעוץ את שיניה בטרפה, בעטה ברגלה הימינית קדמית והעיפה בקלות את הענף מידו. בעיטה מהירה נוספת גרמה לחתכים עמוקים בידו השמאלית, ודם החל לנזול מהפצעים. כעת נותרה החרב בלבד כדבר היחיד שהפריד ביניהם. החיה מצדה המשיכה לנשוך ולבעוט, מחטיאה עד כה את מטרתה, עד שלבסוף ראה טאלן הזדמנות וניצל אותה. חתך רחב הופיע על כף הרגל הימינית המדממת, לאחר שלהב החרב שיסף את צידה הפנימי. החיה הכועסת החלה כעת לבצע ניסיונות נשיכה נועזים יותר, וטאלן הגיב בהתחמקות ובהנפות חרב רחבות. לבסוף בניסיון נשיכה חסר זהירות, הצליח טאלן לחמוק ולשלוח מכת חרב חזקה על צידה הימיני של הראש הענקי. החיה נפלה על צידה המומה, ראשה המרוסק מתנדנד באיטיות, אך טאלן לא חיכה והנחית מכה מדויקת על עורפה של החיה, ודם רב החל לפרוץ מבעד לצוואר הקצוץ בעוד הראש התגלגל על האדמה.

          הוא התרחק מהחיה המבותרת בעוד זאת עדיין מנפנפת ברגליה בגסיסתה, מוחה את זיעתו ומנסה להסדיר את נשימתו, ולפתע פתאום מחיאות כפיים נשמעו מאחוריו. הוא עצר את נשימתו באופן אינסטינקטיבי, והסתובב בהפתעה.

          "קרב מרשים מאוד," אמרה הדמות שיצאה מאחורי עץ גדול.

          תדהמתו של טאלן רק התגברה כשזהותה של הדמות שהופיעה לפניו התבררה לו.

          "מאקי ?! מה את עושה פה ?" שאל טאלן בהתנשמות כבדה.

          "אל תדאג, באתי רק להתבונן בך," אמרה היא בפשטות, "ולומר לך שבאה השעה שתתקל בסימנים שיובילו אותך אלינו. אל תתנגד להם כי התועלת לכולם תתגלה בעתיד."

          "אל מי את מתכוונת כשאת אומרת 'אלינו' ?" הוא שאל.

          "אנחנו עוד נפגש," היא השיבה בחיוך מסתורי, וחזרה בהילוך אחורי אל המקום ממנו היא הופיעה לראשונה.

          טאלן רץ אל העץ, אך לא היה כל זכר להימצאותה של מאקי שם.

          "מחשב הדמיה, עצור תוכנית !" הוא אמר בקול ברור. "מה הייתה הדמות שעמדה כאן לפני כמה שניות ?" שאל טאלן, מפנה את שאלתו אל האוויר.

          "הדמות הייתה הפרעה חיצונית בתרחיש. אין לי אפשרות להבין איך זה נגרם או מה מקור הבעיה," באה התשובה בקול נשי.

          'מוזר מאוד,' חשב טאלן לעצמו. "מחשב הדמיה, סיים תוכנית !"

          הנוף נעלם לחלוטין, והחתכים על גופו נעלמו ללא זכר. הוא עמד באמצע אולם ההולוגרמות, ולא היה אף אחד מסביבו.

פרק חמישי

תאריך 149.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא 37.

          נשיא איחוד הפלנטות ישב בחוסר סבלנות מופגן במשרדו הגדול כשהוא מלא כעס עד שאפשר היה לראות את לסתותיו החשוקות בולטות מצידי פניו, וידיו היו מאוגרפות בזעם עצור. רגליו המורמות על השולחן היו משולבות, והן נעו ללא הרף בקצב מהיר. הוא חיכה כבר יותר מחצי שעה לבואו של השר לענייני חוץ, והאיש אפילו לא טרח להודיע על איחור. העובדה שהוא תיעב את השר רק הגבירה את האש שבערה בו, והוא הרגיש את אוזניו מתחממות יותר ויותר ככל שעבר הזמן. הוא חשב בפעם המאה ומשהו על הרעיון לפטר אותו ולהחליפו במישהו יעיל יותר, אך דחה את הרעיון לאחר זמן מה. השר ווילאס דגזנוט היה רק אחד מבין חברי מועצת הנבחרים הזוטרים בזמן כהונתו של נשיא האיחוד הקודם, והסיבה היחידה שהוא הצליח לקבל את משרת השר הזאת הייתה בגלל שאנשי סיעתו הצליחו לאלץ את טאלן לבחור בו לתפקיד החשוב בתמורה לתמיכתם בבחירתו לנשיא. היה זה ידוע ברבים שהשר תרם רבות לקופותיהם של כמה מחברי מועצת הנבחרים, שהיוו את בית הנבחרים של איחוד הפלנטות, ובכך הוא למעשה קנה את תמיכתם בו, ובנוסף לכך היה זה ידוע לכולם שהוא יכול היה לקנות דברים יקרים הרבה יותר מאחר והוא היה נצר למשפחה עתירת ממון. לרוע המזל, חכמה לא הייתה בין התכונות שאפיינו אותו, והממון הרב שלו לא יכול היה להקנות זאת לו, כך שנותר רק אדם עיקש ומתנשא שהשתוקק לקחת חלק בתפקידים פוליטיים יוקרתיים אך ורק בגלל המעמד הכרוך בהם, והאפשרות להתחכך בבעלי תפקידים רמים מהאיחוד ומחוצה לו.

          רק כעבור ארבעים וחמש דקות ממועד הפגישה המיועד הודיעו לבסוף שומרי הכניסה על בואו של השר, והוא הובל מיד אל משרדו של הנשיא על ידי שומר מאנשי המשמר הנשיאותי. הייתה דפיקה על הדלת, וטאלן נשם נשימה עמוקה, החזיק אותה למשך שניה, ואז הוציא אותה באיטיות, מנסה לשחרר את הכעס והמתח שהצטברו בו. בעבר עשה הנשיא כל שהיה ביכולתו על מנת להימנע מחברתו האישית של השר כשהוא יוצר איתו קשר בעזרת תקשורת ויזואלית, ולכן במבט ראשון נראה היה לו שווילאס העלה משקל נוסף מאז הפעם האחרונה שהשניים נפגשו, והילוכו דמה יותר לזה של פינגווין שמן. הוא לבש חליפה שחורה יוקרתית מעל חולצה אדומה כדם, שבלטה מעל כרסו העצומה, ופניו היו אדומות לגמרי בעוד אגלי זיעה ניגרו בצידי פניו. הוא התנשם בכבדות, דבר שהעיד על כך שהוא לא היה מורגל בפעילות גופנית כלשהי, כך שגם הצעדה הקצרה בין מנחת המעבורות ועד למשרד הנשיאותי הקשתה עליו, אבל שערו הבלונדיני היה מסורק היטב, ושפם קטן התנוסס מעל שפתיו העליונות.

          "אני מצטער על האיחור, אדוני הנשיא. לא יכולתי להימנע מכך, מאחר והכנס של אגודת הסוחרים התארך הרבה מעבר למצופה, והוא לווה בסיומו בארוחה מדהימה שהתפרשה על שני אולמות שלמים. חבל מאוד שלא יכולת להיות שם בעצמך, אדוני הנשיא, כי מנהלי הכנס דאגו לספק בשר משובח שהוכן על ידי אשפי האוכל הטובים ביותר באיחוד, והמשקאות שהוכנו היו המצוינים ביותר בנמצא. זה היה אירוע מושקע ויוקרתי מאוד."

          טאלן חייך חיוך מאולץ, אך בתוך תוכו הוא בער עוד יותר. 'אפשר היה לחשוב שחסר לו אוכל,' הוא העיר לעצמו, אך הוא שמר על קור רוחו בעוד שהוא אמר : "זה בהחלט נשמע ממש מצוין, אבל היו לי דברים שהייתי צריך לטפל בהם שלא היו ניתנים לדחייה. ובכן, בוא תשב, בבקשה, כדי שנוכל להתחיל בעניינינו."

          השר התיישב על אחד הכורסאות, וניגב את אגלי הזיעה. "הטיסה לכאן מהאסיפה עייפה אותי מאוד," הוא העיר בפיזור נפש.

          "ובכן, בוא נתחיל," התעלם טאלן מההערה, והמשיך בדיבורו: "השר דגזנוט, אני מקווה שאתה מעודכן בכל האירועים האחרונים שקרו בזמן הסיור האחרון שלי."

          "כן, קראתי את הדיווח," אישר השר.

          "אם כך אתה יודע שהמשמידה כוכב בוהק נעדרת כבר זמן רב, ללא שום רמז או הודאה מהאימפריה הדוקאנית…"

          "סליחה, אדוני הנשיא," קטע אותו השר. "מדוע אתה חושב שהדוקאנים אחראים להיעלמות של המשמידה ?"

          "ובכן, המשמידה נעלמה בזמן משימת אבטחה של הסיור הנשיאותי, ממש לפני שהותקפנו על ידי משמידות וספינות מערכה של האימפריה. אני חושב שתסכים איתי שזהו צירוף מקרים מחשיד למדי. אני לא מודע למישהו אחר שיעז לתקוף משמידה של צי האיחוד, בייחוד כשמדובר בשטח שהוא מרוחק מגבולות אחרים ומצוי עמוק במרחב הפנימי שלנו. בנוסף, הבה לא נשכח שנמצאו שברים ייחודים שמקורם זוהה בוודאות מכוכב בוהק בקרבת המקום בו היא אמורה הייתה לחכות לנו."

          "כן, אבל זאת עדיין לא הוכחה לזהות מבצע המעשה," קבע השר.

          "איזה הוכחה אתה רוצה ?!" שאל טאלן בכעס עצור. "הודאה מלאה בביצוע המעשה מאנשיהם ?! היה קשה להשיג זאת כשהם ירו עלינו."

          "טוב, נניח שאלו הם הדוקאנים שאחראים למעשה. מה בדיוק אתה רוצה שאני אעשה ?" שאל השר בהתגוננות.

          הנשיא לקח נשימה עמוקה, ורק אז המשיך : "ראשית כל, עלינו להעביר להם מסר שאנו רואים בהם אחראים לשלומם של האנשים שלנו. אין לפגוע בהם בשום דרך, ויש לדאוג לכל צרכיהם. שנית, כמובן שיש להתחיל במשא ומתן להחלפת שבויים במהירות האפשרית. מי, לפי דעתך, יוכל לסייע לנו בנושא הזה ?"

          "עד כמה שאני רואה יש לנו רק שלוש אפשרויות : איחוד המערכות הוורקניות, הקיסרות הרואנית וקהילת הכוכבים. כל השאר לא ישקלו אפילו להתערב בעניין. אני הייתי בוחר בקהילת הכוכבים כמתווכים, וזאת גם בגלל שהם בעלי משקל פוליטי רב, וגם בגלל שהם עזרו לנו בדברים מסוג זה בפעמים קודמות."

          "יופי, קהילת הכוכבים תהיה בחירה טובה," קבע טאלן, למרות שהוא ידע מה תהיה הבחירה כבר לפני כן. "רק תדאג להעביר את המסר בבירור ובמהירות האפשרית. אני לא רוצה להשאיר את האנשים שלנו בידי האימפריה לאורך זמן. יש בידינו כמות גדולה שבויים כתוצאה מהמבצע האחרון, והגיע הזמן להחזיר חלק גדול מהם."

          "אם כך אני אעביר את המסר בהקדם האפשרי," אמר השר בעוד שהוא מהנהן בראשו לחיוב.

          "טוב מאוד. עכשיו אני רוצה שתעדכן אותי בנוגע לשאלה מדוע הרואנים צמצמו את יבוא גבישי אנוסטריום אלינו ? ולמה הם לא מחדשים את הסחר במהירות הרצויה ? המצב הזה נמשך זמן רב הרבה יותר ממה שהוא צריך היה, וכתוצאה מכך הדרדר סכום המסחר בינינו לביניהם."

          "ובכן, אדוני הנשיא. הם טוענים שיש להם בעיות בכרייה," השיב השר בגמגום.

          "נכון, אבל המצב נמשך כבר הרבה זמן, ובינתיים הכמות של גבישי האנרגיה אשר מגיעה אלינו היא קטנה מאוד. אנא, דבר בהקדם עם השר המתאים שלהם על מנת שהם יתקנו את הבעיה, ועשה זאת בעדינות. אל תיתן להם שום נתונים על מצבנו, אלא תדגיש יותר את סוגיית היקף הסחר המצומצם, ואת העובדה שהוא ירד לשלושה רבעים מההיקף בשנה הסולרית שעברה."

          "בסדר גמור, אדוני הנשיא."

          "מצוין," אמר טאלן לסיום, "אני מודה לך שבאת לכאן, ווילאס."

          "תודה לך, אדוני הנשיא," אמר השר בהקלה כשהוא לוחץ את ידו, ויצא מהחדר במהירות.

          הנשיא סונמורה תהה לעצמו כעת רק עד כמה הוא יכול לסמוך על השר שלו שיעשה את עבודתו, ועד כמה הוא ישמע לדבריו, אך הוא ידע שאין לו אפשרות אחרת. מחשבות אלו הופרעו כשרגעים לאחר מכן הודיעו לו שומרי הכניסה על בואו המוקדם של אדמירל סנג'יר ארגון, ראש הסוכנות למודיעין, והוא הורה להם להכניס את ראש המודיעין מיד.

          האדמירל נכנס אל המשרד הפתוח, ולחץ בחום את ידו של הנשיא.

          "ראיתי את השר דגזנוט בחוץ," הוא פתח. "הוא נראה ממהר מאוד לצאת מכאן. בקושי הספקתי לומר לו שלום."

          הנשיא נאנח בקול בעוד הידיעה הצטיירה במוחו.

          "כן, אני חושב שהוא מיהר לחזור אל הארוחה בכנס אגודת הסוחרים בתקווה שנשארו עוד שאריות," הוא העיר בצחוק.

          סנג'יר צחק בקול, והוסיף : "הוא באמת הופך נרגש מאוד כשהוא רעב."

          השניים התיישבו בכיסאות הנוחים, ודיברו על דברים נושאים טריוויאליים עד שהכיבוד הגיע, והאווירה הפכה מיד עניינית.

          "סנג'יר, יש לנו בעיה רצינית," אמר טאלן לאחר כמה שניות כשהוא אוחז בספל החם בשתי ידיו. "אם לסכם את המצב, מתברר שאנו מגששים באפילה לגבי נושאים חשובים, וזה מצב גרוע עבור כל האיחוד. ראשית, עלינו לדעת באיזו דרך הגיעו הספינות הדוקאניות אל תוך השטח שלנו מבלי להתגלות. זה העניין החשוב ביותר עבורנו, מאחר וברור שקיימת פרצה בתוך גבולותינו שדרכה חודרים כוחות האימפריה, ולנו אין שום מושג איפה היא נמצאת. אנו חייבים לענות על השאלה הזאת כמה שיותר מהר, כי אנחנו חשופים בכל רגע לתקיפה מבלי שתהיה לנו התרעה כלשהי, ואי ודאות כזאת עלולה להרוס את המורל של הצי.

השאלה החיונית ביותר שעליה אנו צריכים להשיב היא האם האימפריה הצליחה למצוא דרך לעבור מבעד לאזור האסור, ואם התשובה לכך היא כן אז עלינו לגלות איך בדיוק הם עושים את זה ?! כרגע איננו אפילו ערוכים להגן על הגזרות שגובלות במרחב הזה, ולכן אם השערה זאת נכונה יהיה ברור לכל שאנחנו נותרים במצב פגיע מאוד וקיימת סכנה אמיתית לכל האזרחים שחיים באזור."

          "האם לא ניתן להפנות מעט כוחות להגנת אזור הגבול הזה ?" שאל סנג'יר לאחר השהייה קלה. "בוודאי נוכל לקחת חלק מהכוחות המוצבים באזורים אחרים, ולהפנות אותם למטרה הזאת ?!"

          "הסיבה העיקרית לכך שאיננו יכולים לעשות זאת היא כתוצאה ישירה מכך שהמכרות האנוסטריום הגדולים שכבשנו במבצע האחרון התגלו כריקים," טאלן נתן למילותיו להיקלט בטרם הוא המשיך, "וזאת בנוסף לכך שכמות המלאי המוגבלת שלנו שאוזלת במהירות לאורך תקופה די ארוכה. כפי שאתה כבר יודע היו לנו בעיות ביבוא של הגבישים מהמקורות הרגילים, ולכן לא נותרה לנו שום דרך למלא אותו בקרוב באמצעים אחרים. הקצאה נוספת של ספינות מלחמה גם לגבול זה, ישאיר אותנו בקרוב מאוד ללא מקורות אנרגיה כלשהם, ואני בטוח שאתה יודע מה יקרה אז."

          אדמירל סנג'יר היה מופתע. המידע החדש הזה עדיין לא הגיע אליו.

          "מתי גיליתם את זה ?" הוא שאל בדאגה גלויה כשקמטים מופיעים על מצחו.

          "הממצאים הראשונים התקבלו רק בימים האחרונים מצוותי חיל ההנדסה שנשלחו לאחר סיום מבצע האחרון כדי לסקור את מצב המכרות. עד כה הם בדקו את המכרות הגדולים ביותר, והגישו את המסקנות הדוח הראשוני לפני יומיים," ענה הנשיא.

          "אם להיות גלוי, אני מתקשה להבין איך יכלו מקורות המידע שלנו לפספס מידע כל כך קריטי. זאת הייתה הנחת העבודה המרכזית שעליה הסתמכנו לפני שפתחנו במבצע הזה, ודווקא היא התבררה כשגויה. איזה מצב מחורבן."

          "בדיוק," הסכים הנשיא.

          "מה לגבי תנועת הספינות שנראתה באזור לכל אורך השנים?  עבורנו הייתה זאת עדות לפעילות קיימת במכרות הממופים שלנו."

          "חלק מאתרי המכרות שימשו כאתרי אחסון לציוד צבאי חלופי. מצאנו הרבה מהם שם, אך זה כמובן לא עוזר לנו. אחרים שימשו כאתרי אחסון עבור סחורות שונות."

          היה שקט לכמה שניות בעוד השניים לא דיברו. פניו של אדמירל סנג'יר היו אטומות בעוד שהמשמעויות של הממצאים האחרונים נפרסו במוחו, ומשמעויות אלו הובילו להערכות מצב שהתפרשו לסדרות של משימות שיהיה צריך לבצע.

          "אני לקוח על עצמי את כל האחריות של המחדל הזה," אמר האדמירל בהחלטיות, והוא הישיר את עיניו אל אלו של הנשיא שישב מולו.

          "אין כל צורך בהטלת אשמה כלשהיא," דחה הנשיא את הצעתו של האיש הצעיר. "אני די בטוח שלא יכולת לדעת זאת על פי המידע שהיה בידינו באותו זמן. האם הסתרת מידע כלשהו ממני ?"

          "לא, בוודאי שלא."

          "אם כך, נקבל את התרחשות הדברים כפי שהם, ונמשיך מכאן," סיכם הנשיא.

          אדמירל סנג'יר הנהן במבט של השלמה קודרת. למרות שהנשיא שלו לא התייחס לכך ככישלון אישי, הוא היה ביקורתי יותר כלפי עצמו.

          "אני אפנה משאבים נוספים בסוכנות לבדיקת החדירה של ספינות האימפריה, ואני אדאג להגדיר זאת כעדיפות הראשונה שלנו, אבל אני אצטרך תוספת של תקציב," העיר אדמירל ארגון. "אם נוכל לתגמל את הסוכנים הזרים שלנו ביותר זהב, נוכל אולי לקבל תשובה מהר יותר, אבל אני לא יכול להבטיח שום דבר עד שננסה."

          "תוציא כמה שצריך, אבל אני רוצה תוצאות בתמורה להוצאות, ואל תדאג, אני אגבה אותך בועידת הכספים." ההבטחה של הנשיא היה כל מה שהיה האדמירל צריך.

          סנג'יר קימט את מצחו, וחשב לכמה שניות. נראה היה שהוא מתלבט האם להעלות נושא מסוים מול הנשיא. לבסוף הוא החליט לדבר, אבל דיבורו היה מסויג.

          "אדוני הנשיא, כידוע לך, יש לנו בסוכנות תוכניות מגירה להמון מצבי חירום תיאורטיים, מהדברים הצפויים ביותר, אל האפשרויות שהסבירות להן היא נמוכה ביותר. מבין תוכניות אלו ישנן רק שתי הצעות לגבי אפשרויות של יבוא גבישי אנוסטריום במצבי חירום, שאותן קראתי ברפרוף לפני זמן לא רב כשרק החלו בעיות ההספקה שלנו. לפני שאעיז לשטוח אותן לפניך, אני חייב להזהיר אותך לפני כן שההצעות יכולות שלא למצוא חן בעיניך, ויש בהם סיכון של השפעה מזיקה ישירה עליך אם נחליט לפעול על פיהן."

          הנשיא סונמורה נדרך לשמע האזהרות האלה, אך הוא היה סקרן לשמוע מה בפיו של האדמירל. "בוא נשמע תחילה את ההצעות, ואחר כך אני אשפוט אותן," הוא אמר.

          "ובכן, יש שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שניקח בכוח את מה שאנחנו צריכים. ביסודו של דבר, התיאוריה אומרת, אם אף אחד לא מוכן לספק לנו את הסחורה, אז אנו נדאג בעצמנו לאספקתה."

          "מה זאת אומרת 'ניקח מה שאנחנו צריכים' ?" שאל הנשיא.

          "כרגע כמעט כל ספינות המשא שמעבירות כל סחורה יקרה בנתיבי הסחר המסוכנים יותר, מלווה בכמה ספינות קרב אזרחיות למקרה ששודדי חלל יתקפו אותן. אנחנו יכולים, בעזרת מודיעין מדויק, להופיע עם כוח גדול יותר ממה שיהיה להם ולקחת את המטען מהידיים שלהם," ענה האדמירל בפשטות. "אני בטוח שאם הכוח שלנו יהיה גדול מספיק, יחסי הכוחות הלא שקולים יאפשרו לנו להימנע מרוב הקרבות. כמובן שאנו נופיע בספינות לא מזוהות, על מנת שלא יהיה כל רמז שיקשר את המקרה אל האיחוד."

          הנשיא שתק בעודו חושב על ההצעה, ומוחו החל לחשב את הסיכונים האפשריים שלה. לא לקח לו זמן רב להחליט שהרעיון לא קסם לו, וזאת בעיקר בגלל מעורבותה הישירה של האיחוד בפשעים.

          "לא, סנג'יר. התשובה היא לא. אני לא חושב שאנו יכולים להסתכן בשליחת אנשינו לנהל שוד ברחבי הגלקסיה. זה לא אפשרי מבחינתי לדרוש זאת מאנשינו, ובנוסף, הפגיעה האפשרית באיחוד כתוצאה מקשירתה למעשי שוד מאורגן כזה יכול להוביל להחרמתה של האיחוד מכל הסכמי הסחר, ואולי אף למלחמות נוספות, וזה נוגד את המטרה המקורית של המשימה שבעצם אמורה לשמור על קיומו של האיחוד."

          "ובכן, זאת היא התכנית הראשונה, ואוכל לומר שגם אני לא אהבתי את המשמעויות האפשרויות הנובעות ממנה, אך רציתי להציג לך את התוכנית כדי שתהיה לך בחירה," אמר האדמירל במשיכת כתפיים קלושה. "התכנית השנייה היא להקים מחלקה מיוחדת שתאסוף גבישי אנרגיה ממקורות עצמאיים בגלקסיה שלא קשורים לסחר הרשמי. כולם יודעים שישנם יצורים מגוונים ברחבי הגלקסיה שיהיו מוכנים למכור כל דבר בעבור מטען זהב, וביניהם גם את גבישי אנוסטריום. מדוע אם כן שלא נקנה מהם ?!"

          "וממי בדיוק תקנה המחלקה הזאת את הגבישים ?" שאל הנשיא בהתעניינות.

          "מכל מי שמוכר. אלו יכולים להיות סוחרים עצמאיים, פקידים מושחתים או שודדי חלל. במצבנו אני לא חושב שאנו יכולים להיות בררניים. עיקרון התוכנית הוא להקים רשת של ספקי גבישים, מבלי להתייחס מהיכן אלו השיגו אותם. הקניה תתבצע מבלי שהמוכרים ידעו אל מי הסחורה מועברת ודרך אנשי קשר כך שאי אפשר יהיה לדעת מהו היעד הסופי. הרשת תאפשר לנו לקנות כמויות קטנות יחסית ממקורות שונים, על מנת שלא נפנה תשומת לב לא רצויה אל העסקאות, כשבסך הכול הסיכון יהיה קטן מאוד. כל הכמות שתירכש תועבר אל האיחוד בספינות משא אזרחיות, ואל מחסנים זמניים שמיקומם ישונה מפעם לפעם. משם יועברו הגבישים לבסיסי הצי בלבד, כדי שהאספקה לספינות הצי לא תיפגע. יש לנו כבר רשימה קטנה של ספקים קטנים שעוסקים בסחורה שאנו רוצים, ואנו מנסים להרחיב זאת בעזרת הידע הקיים של צוות מיוחד מאנשי הסוכנות."

          " אדמירל ארגון, אני רואה שחשבתם על הכול," אמר טאלן בחיוך.

          "ובכן, לא חשבתי שנעשה בתוכנית שימוש עד לרגע שאמרת שהמכרות החדשים שלנו ריקים. רציתי שתהיה לנו תוכניות גיבוי מאז התחילו בעיות האספקה עם הקיסרות של רואניה, אבל התכוונתי להציג אותן לך רק במקרה חירום. אני מתאר לעצמי שהזמן הזה הגיע," השיב האדמירל ברצינות.

          "ובכן, הרעיון האחרון נראה לי כבעל סיכון נמוך הרבה יותר, אם נבצע אותו כהלכה. האפשרות שמישהו יוכל לדעת מהו היעד הסופי חייב להיות קטן ככל האפשר, ואני סומך עליך שתדאג לכך. אבל, נותר רק דבר אחד שאותו לא הזכרת. מאין יגיע הזהב לשלם על הכול ?"

          "לפי הבנתי, אנחנו מעכבים את התשלומים שהיו אמורים להימסר לחברות הרואניות בתמורה ליבוא שהופסק. אני מציע שנשתמש במשאבים אלו לצורך העניין, ואני בטוח שנצטרך הרבה פחות ממה שהיינו צריכים לשלם לקיסרות."

          "רעיון מצוין, סנג'יר, ויש לו סיכוי טוב להוציא אותנו מהמצוקה שלנו," החמיא לו טאלן. "אני שמח להיווכח שהיית מוכן לאפשרויות שונות."

          "תודה, אדוני הנשיא. אני תמיד עושה זאת," העיר סנג'יר בחיוך רחב.

          "אגב, אדמירל, לאיזה אגף בסוכנות ייעדת את תפקיד האחראי על המבצע ?" שאל הנשיא.

          "אני סבור שמבצעי חוץ צריכים לטפל בעניין, אדוני הנשיא. יש להם את הניסיון המעשי לבצע את המשימה מבלי שמידע כלשהו ידלוף, וברור שככל שפחות אנשים לא מוכרים ידעו מה קורה, כך נהיה בטוחים יותר."

          "אני מצפה לדו"ח מלא בנושא," אישר הנשיא.

          "בהקדם האפשרי, אדוני."

          "דבר אחרון, סנג'יר. אני רוצה לדעת מה קרה לכוכב בוהק ואנשי צוותה. נפגשתי עם השר לענייני חוץ על מנת שהוא יעביר מסר ברור לאימפריה שירתיע אותם מלפגוע באנשינו וכדי לפתוח במשא ומתן לחילופי שבויים, אבל אני לא בטוח שהדוקאנים יגיבו לפניות שלנו במקרה המסוים הזה. נסה בבקשה לברר מה קרה להם ? האם הם מתים או חיים ? ואם זה אפשרי, היכן הם נמצאים ?"

          "אני אבדוק מה אפשר לעשות בעניין," ענה האדמירל בהנהון.

                                                ***

          צוק אנדרומדה.

          "צוק אנדרומדה" הוא לא בדיוק מקום מוגדר שניתן לסמן על מפה דו ממדית, וגודלו לעולם לא היה קבוע. הצוק השתרע שלושה קילומטרים מעל קניון "הנחש האדום", והוא ניתן לו עקב התנגשות של זרמי רוחות עיקריים בצד המזרחי של כדור הארץ החדש, וירידתם הפתאומית והמשותפת אל הקניון הענקי שמתחתם. המקום היה מפורסם בקרב האנשים שעסקו בספורט גלישת הרוח, ואלו הגיעו אליו מכל רחבי האיחוד. הציוד ההכרחי לתחביב זה כלל קסדה אטומה עם מנגנון ויסות נשימה שהזרים מספיק חמצן לגולש, חליפה מיוחדת שהיו לה קרומים מיוחדים בין הידיים למותני החליפה אשר סיפקו את הדרך לנווט בין זרמי האוויר החזקים, מיכל הנעה של גז דחוס שנלבש על גבו של כל גולש שסיפק את האפשרות לנוע לכל כיוון במהירות עצומה, ומתקן ריחוף עצמאי שנקשר אל חזהו של הגולש אשר אפשר את ריחופו של אותו אדם בכל גובה ובכל עת שרק ירצה.

          מעבורת אויר קטנה ולא בולטת העלתה את טאלן וג'ני אל הגובה המתאים, בעוד השניים לבשו את חליפותיהם וחבשו את קסדותיהם, פתחי הרקטות העלו להבה כחולה מארבעת פינות המעבורת כשהם הקפיצו את רכב האוויר המרחף אל המיקום הנדרש בהצתה ארוכה אחת. הדלת החיצונית הימינית נפתחה לאחר שלחץ האוויר ווסת בשריקה רמה, ורוחות עזות החלו מיד לטלטל את המעבורת הקטנה. הנוף היפה שנפרש לרגליהם של השניים היה מדהים ומפחיד בו זמנית, והם אחזו היטב בידיות המתכת שנקבעו בתקרה כדי ליהנות ממנו. נהר גדול ביתר את השטח הירוק בעוד ששתי גדותיו היו מלאים צמחייה עבותה, ומעבר להם היו מצויים שדות הגידולים הרחבים של איכרי האזור, כשכל שדה נצבע בצבע שונה אשר תחם את גבולות ההיקף של כל חלקה בצורה ברורה. השמש הכתומה השתקפה בנהר הגועש, והאור שנשבר במקומות רבים יצר מזרקות של אורות נוצצים בשלל צבעי הקשת אשר נראו היטב מלמעלה.

          טאלן סימן לג'ני באגודלו שהתנאים מצוינים, והיא החזירה לו הנהון קצר. לאחר מכן היא בדקה את כל הסגרים בחליפתה הירוקה, הפעילה את המחשב, והתקרבה אל פתח הקפיצה, כשטאלן מיישם את אותה הפרוצדורה מאחוריה. קול הטייס נשמע בתא הרועש : "התנאים מצוינים לגלישת רוח. הרוחות נושבות במהירות ממוצעת של 130 קמ"ש. שיהיה לכם יום נעים."

          ג'ני השתהתה לשנייה בלבד, ואז היא קפצה בכוח רב, כשידיה מוצמדות היטב לצדי גופה, הישר אל מחוץ למעבורת. שתי שניות לאחר מכן היא פרשה את ידיה, ובתוך כך גם את קרומי הגלישה, תופסת גל רוח חזק שנשא אותה למעלה והרחק מהרכב.

          ליבו של טאלן דהר במהירות כשהוא התכונן לקפיצה, והוא יכול היה לשמוע את פעימות ליבו באוזניו. נדמה היה לו שהזמן האיץ את קצבו עד לזמן הקפיצה עצמה, ואז הוא האט בקיצוניות כשטאלן יצא בקפיצה מהדלת. הצלילה מטה התמתנה לאחר שגל רוח גדול עלה מתחתיו, והוא החליט לתפוס אותו בכך שהוא פרש את ידיו. התגובה המיידית הייתה שהוא הועף בזווית קהה למעלה במהירות עוצרת נשימה, והרחק מהרכב שהביא אותו לשם. הוא התקדם בזהירות לאזור הראייה של הטייס המעבורת, וסימן לו מספר פעמים בידיו שהכול תקין. בתגובה החל הרכב לאבד גובה, ולאחר זמן מה נע באיטיות למקום האיסוף שנקבע מראש.

          בינתיים, ג'ני וטאלן כבר החלו במרוץ ריחוף מענג חושים כשכל אחד מפעיל את קרומי הרחיפה ביעילות, מנצלים את כוח הרוח על מנת להגיע למהירויות גדולות יותר ויותר. ג'ני דאתה על גל אשר הרחיק אותה מטאלן למרחק של מאה מטרים, ואילו זה החזיר לה בעלייה מהירה לגובה רב בעזרת מיכל ההנעה, ומשם צלל באלכסון קדימה במהירות גדולה כל כך, עד שקשה היה לו לפרוש את ידיו. הוא נעזר שוב במיכל ההנעה, וביצע לולאה גדולה שהאטה את מהירותו.

          ג'ני דאתה כעת מעליו בסיבובים רחבים פורשת את ידיה וגופה בזוית קלה, מחכה שהוא יבוא אליה. טאלן הבין את כוונתה, ותוך ניצול גל אוויר עולה טיפס איתו לגובה זהה, והחל להסתובב במעגלים צמודים לאלה שלה. היא סימנה לו לעקוב אחריה, והחלה מיד בירידה תלולה לאזור הנהר. הוא זינב בה במהירות, משאיר את המרחק ביניהם בטווח של פחות מארבעים מטרים. היא עלתה על גל מהיר שהעיף אותה שמאלה, ומיד נסחף גם טאלן איתו. פרישת יד ימין בלבד הביא לכך שג'ני עזבה את הגל ההוא, ותפסה גל אחר שסיבב אותה לגמרי שלוש מאות ושישים מעלות, אולם כשטאלן ניסה לעשות את אותו הדבר הוא הצליח רק לגרום לגופו לבצע סיבוב פרסה ימינית. ג'ני המשיכה לבצע סיבובים מסובכים שונים כשהיא משוויצה ביכולותיה הטובות יותר כאילו היה זה טבע שני עבורה, בעוד טאלן נכשל ברוב ניסיונותיו לשכפל את ביצועיה.

          לאחר רבע שעה של מפח נפש, הם החליפו את התפקידים, וכעת הייתה זאת היא שהייתה צריכה לשכפל את פעלוליו. לרוע המזל, לא היה לו סיכוי, וכל מה שהוא ביצע היא יכלה לבצע ואפילו בצורה טובה יותר, עד שלבסוף לא נותר לו אלא לוותר.

          כעת הם נעו אל פני השטח כשהם נעזרים במכלי ההנעה שלהם. ג'ני אותתה לו לראות מה היא עושה, וצללה למטה בזוית חדה כל כך עד שטאלן חשב שהיא עומדת לפגוע בנהר. ברגע האחרון ממש היא התאזנה תוך שליחת יד אל המים, יוצרת אדוות בכיוון התקדמותה. לאחר חמש שניות נוספות היא הפעילה את מכלי ההנעה ועלתה שוב לגובה של מאה וחמישים מטרים.

          טאלן צלל אל פני הנהר הכחולים-ירקרקים, מביט בשמש המנצנצת בתוכם, וחיכה עד שהוא הרגיש את משב הרוח שנישא על פני המים, ואז ברגע האחרון הוא התאזן ושלח את ידו אל המים הקרים. מאושר מהצלחתו הוא נעזר במכלי ההנעה לעלות היישר למעלה, אך לאחר חמש עשרה שניות של עלייה רצופה, החלה המערכת להשתנק, ולאחר שלוש שניות נוספות היא הפסיקה לעבוד.

          'מה, לעזאזל, קרה לציוד ?' חשב טאלן לעצמו, בעוד הוא מביט בשעון שעל פרק ידו השמאלי שהראה שהמיכל עדיין חצי מלא. הוא החליט מיד להפעיל את מתקן הריחוף העצמאי, ולרדת אל השטח. הוא לחץ על כפתור ההפעלה האדום של המתקן שעל חזהו, אך שום דבר רצוי לא קרה, ופחד החל להתגנב לליבו. הוא לחץ בעצבנות על הכפתור בפעם השנייה והשלישית, מצפה לשמוע את הזמזום של המתקן, אך לשווא.

          הפחד החל להציף אותו בעוד הוא צולל במהירות כלפי מטה, אך הקיפאון הזמני עבר לאחר שנייה, והוא פרש את ידיו בחוזקה, שולט שוב על עצביו, ודואג להסתובב במעגלים רחבים שאיבדו מעט מגובהם בכל פעם, מחכה שג'ני תבוא אליו. הוא נזקק לעזרתה על מנת להגיע לקרקע בצורה בטוחה.

          ג'ני הגיעה אליו רק לאחר חמש שניות, מביעה בידיה את השאלה :'מה קרה ?!'

          הוא הצביע על כפתור ההנעה של ועל מתקן הריחוף באגודלו הימיני, ונד בראשו לשלילה, ומיד לאחר מכן הוא הצביע על מתקן הריחוף שלה.

          ג'ני הבינה את בקשתו, ולחצה על כפתור ההפעלה של המתקן. לחיצה אחת, שנייה ושלישית, וכלום לא קרה. המתקן שלה גם לא עבד. ברגע זה ידעו שניהם שיש להם בעיה רצינית, מאחר והם לא יכלו לנחות בבטחה ללא המתקן. טאלן הפעיל מיד את כפתור המצוקה על הטרונוס שלו, אך הוא ידע שיעבור זמן רב עד שמישהו יגיע אליו, ועד אז הם בוודאי כבר יגיעו לקרקע.

          ג'ני סימנה לו לתפוס את רגליה, והחלה להתקרב אליו באיטיות. בניסיון הרביעי הוא הצליח לעשות זאת, ואז יחד הם התחילו לפנות אל הנהר. היא סימנה לו משהו בידיה, אך הוא לא הצליח לפענח את כוונתה, ולכן הוא לא הגיב לה. היא חזרה על סימוניה ביתר הדגשה, ורק אז הוא הבין. כוונתה הייתה לומר לו שכשהם יגיעו לנהר היא תנסוק, ואז הוא צריך לעזוב את רגליה. הוא הנהן בחיוב, והתכונן לבאות.

          שניהם צללו במהירות האיטית ביותר האפשרית אל פני המים תוך שמירה על זווית רחבה ככל הניתן, ואז ברגע שג'ני החלה לנסוק, הוא עזב את רגליה. לרוע המזל, הזווית והמהירות לא היו מוצלחות, והוא ניתז על פני המים במהירות גדולה עד שהוא נחת במים הרדודים של הנהר. הוא פגע בקרקע תחילה ברגליו ואחר כל בראשו, מאבד את הכרתו, ובכך נחסכו ממנו המאורעות שקרו לאחר מכן.

          ג'ני לא הצליחה לנסוק לגובה רב לאחר מכן, כיוון שמיכל ההנעה שלה לא הגיב יותר, והיא התרסקה מגובה חמישים מטרים אל הקרקע בצידו השני של הנהר. ההתרסקות הייתה מחרידה בתוצאותיה. הגוף המלאכותי נחת על הקרקע הקשה תוך שהוא מתפרק לחלקים רבים, יוצר בתוך כך שקע קטן באדמה. עור ודם מלאכותי התפזר לכל עבר, וגם שברים של השלד.

          רכב ריחוף מיוחד הגיע לאחר כמה דקות אל האתר, וצוות הרופאים יצא בריצה בהולה מתוכו.

          "הוא נושם," אמר ד"ר סרקרה לאחרים לאחר בדיקה מהירה. "הביאו אלונקה. נצטרך להעביר אותו למרפאה שבאחוזה."

          "רגל שמאל שבורה !" הודיע רופא אחר.

          "גם יד שמאל !" הודיע רופא אחר.

          "אני די בטוח שקיימות גם פגיעות פנימיות מעוצמת הפגיעה," אמר ד"ר סרקרה. "בואו נקבע אותו במהירות, וניקח אותו מיד למרפאה."

עדכון : 17.4.2022

פרק שישי

תאריך 152.2131,

כוכב איו-5, מערכת איו,

סקטור אלפא-8.

          שני גברים לבושים חליפות שני חלקים שחורות מסורתיות עם פסי אורך אפורים מעל חולצות כחולות בהירות יצאו מרכב הריחוף הנוצץ בחניון הפרטי של מלון "סורבור" היוקרתי. נעלי העור המדומות השחורות והכבדות, שתאמו בצבעיהן את ההופעה, נתנו לשניים מראה רשמי מאוד שלא ממש התאימו לאווירה במקום אליו הם הלכו כעת. המלון המרובע בעל שלד המשולשים החיצוני, היתמר מעליהם בהדר של שמונים ושניים הקומות שלו, והזכוכית המתכתית שמילאה את פניו נצנצה כשאור השתקף ממנה. השניים עשו את דרכם אל הכניסה למלון, שם עמד שומר לבוש במדי המלון הכחולים מעל חולצה לבנה אשר בירך אותם בברכת ערב טוב, ופתח בפניהם את דלת הזכוכית הגדולה, המעוטרת בפסי גלים כחולים וזהובים. פנים המלון היה מהודר מאוד, וניכרה בו הקפדה רבה בפרטים הקטנים ביותר, כפי שהיה בולט בחיצוניותו של המלון וסביבתו. הם עברו את גלאי הנשק הנסתר מבלי לגרום לאזעקה כלשהי, למרות שהם נשאו עליהם כלי נשק, ונכנסו אל אולם גדול שהואר בנברשות עתיקות מימי כדור הארץ. שטיח אדום נפרש מהכניסה אל אולם הקבלה של המלון, ומשם הוא התפצל שמאלה למעליות שמובילות לקומות העליונות אשר הכילו את דירות המגורים, וימינה אל המסעדה הנחשבת של המלון. הם פנו ימינה אל המסעדה, נתנו את שמם וחיכו שלוש דקות עד שמלצר הואיל להוביל אותם אל שולחן שנשמר עבורם בפינה השמאלית של המסעדה. היה ברור שאנשי הכוח הגדולים שמרו לעצמם את השולחנות הטובים ביותר, ולכן כל אורח מזדמן היה צריך להתפשר על המקומות הנותרים אשר גם להם היה ביקוש רב. כל מקומות הישיבה תוכננו לספק פרטיות מרבית לסועדים, ללא טווח ראייה בין שולחן אחד לשני על מנת שלא ניתן היה לעקוב אחרי אנשים שנכחו במסעדה, וזה היה אחד היתרונות שבגללה הפכה רשת המסעדות למוצלחת כל כך. יתרון שני היה האוכל המצוין שהוכן בהקפדה על ידי שפים מומחים מהחומרים הטבעיים והמשובחים ביותר באיחוד ומחוצה לו, ובהתאם לכך נקבע גם סכום החשבון בסופה של הארוחה.

          השניים עברו על מסכי התפריטים שעל השולחן, מביטים בהשתוממות בשמות הלא מוכרים של המאכלים שהוגשו במסעדה היוקרתית, מנסים למצוא משהו מוכר ובטוח להזמנה למרות שהם כלל לא היו מורגלים לאכול במקומות כאלה. מלצר קפוא פנים וחסר סבלנות בא אליהם לאחר כמה דקות על מנת לקחת את הזמנותיהם, והשניים התפשרו על משהו שנראה כבטוח לאכילה, אבל בטרם המלצר עזב עם פנקסו האלקטרוני, עצר אותו המבוגר מבין השניים.

          "האם קאמר בורדון נמצא כאן כרגע ?" הוא שאל.

          "לא ידוע לי," אמר המלצר בפסקנות. "האם זה יהיה הכול ?"

          "אולי תוכל להעביר לאדון בורדון את המעטפה הזאת כשהוא יגיע ? זה מאוד חשוב," אמר האיש והוציא את המעטפה הירוקה הדקה, ויחד איתה הוא שם על השולחן גם שני מטבעות זהב קטנים. "אנחנו נהיה ממש אסירי תודה לך."

          המלצר חייך חיוך רחב, ואז אמר : "בטח, אדוני, ברגע שהוא יבוא !" שני מטבעות הזהב נעלמו חיש קל בכיסו יחד עם המעטפה.

          קאמר בורדון היה אחד מאותם האנשים אשר הגורל העניק להם את תשומת ליבו במובן החיובי ביותר, ורוב הדברים תמיד הסתדרו עבורו על הצד הטוב ביותר. הוא נולד על ספינת חלוצים שנשלחה מהאיחוד אל השטח הבלתי ידוע אז שבסקטור דלתא, למטרות של הרחבת תחום שליטתה של האיחוד שנולדה רק זמן קצר לפני כן. הילד הרך, אשר היה רגיל מטבעו לנסיעות ארוכות בחלל, היה צריך לעזוב יחד עם המתיישבים האחרים את כוכב-הלכת בו הם התיישבו לאחר חתימת הסכמי ההכרה ההדדיים בין איחוד הפלנטות לאיחוד המערכות הוורקניות, שבגינם הועברו שטחים מצד לצד וגבול הוצב בין שתי הישויות. המתיישבים בשטחים שיצאו משליטת האיחוד נאלצו לעקור לתוך תחום האיחוד, ומשפחתו של קאמר עברה אל כוכב-לכת אחר בסקטור דלתא-32. כוכב-לכת הזה שבתחילה נראה כחסר סיכוי להתפתחות רצינית שינה לחלוטין את הערכה ראשונית זאת לאחר שהתגלו בו מאגרים תת-קרקעיים ענקיים של מחצבים יקרים, ומשפחת בורדון שקנתה חלק מהזיכיונות לכרייה על הפלנטה הפכו לעשירים תוך זמן קצר. אביו, שלא הסתפק רק במעורבות כלכלית בלבד, נבחר עוד לפני כן לראש המושבה, תפקיד שהוא המשיך לבצע בתור ראש מועצת כוכב-הלכת, תוך פיתוח אדיר של המושבה השוממת והפיכתה למרכז תעשייתי מצליח לאזור כולו. מתפקיד זה, אותו הוא ביצע בהצלחה רבה כל כך, הוא עבר להיות חבר במועצת הנבחרים עד שלסוף הוא החליט לפרוש מסיבות אישיות שהיו קשורות לגילו המתקדם. קאמר, לעומת זאת, לא נמשך לפוליטיקה כמו אביו. הוא הקים את חברת "ווראקס", אשר התפתחה לחברת המסחר הגדולה ביותר ברביע דלתא, שעיסוקה  העיקרי היה  בסחר בין איחוד הפלנטות לאיחוד הוורקני. בתוך כך הוא צבר הון רב, אותו הוא השקיע בבנייה של מיזמים עסקיים מוצלחים אחרים, וביניהם גם את רשת מלונות סורבור היוקרתיים.

          אותו קאמר ירד באותה עת מן הסוויטה הענקית שלו שבראש המלון בלוויית צעירה נאה וסגולת שיער לבושה שמלה סגולה חושפנית בעלת מחשוף נדיב, שהדגישה את קימורי גופה. הוא, לעומת זאת, היה לבוש מקטורן ספורט כחול מבריק בסגנון סיני עתיק מעל חולצה בצבע תכלת ומכנסיים שחורות מחויטות מעוטרות בפיתוחי חוטי זהב טהור, ועדיין התלבושת היוקרתית שהותאמה במיוחד עבורו לא מנעה מגופו החסון לנוע בקלילות. היו לו עיניים שחורות חודרות, ושיער תואם שקוצץ לאחרונה וסורק ברשלנות אופיינית. הזוג נע אל השולחן הקבוע שלו אשר הוצב במפלס גבוה מעל שאר הסועדים, ממנו נפרש במלוא עוצמתו הנוף המדברי זרוע הכוכבים שמעבר לכיפת הזכוכית השקופה. השניים התיישבו בכיסאותיהם כשהופיע המלצר לצידם, מלמל לקאמר מספר מילים, ואז הגיש לו את המעטפה הירוקה החתומה. קאמר פתח את המעטפה לאחר שהמלצר לקח את הזמנותיהם, וקרא את המכתב הקצר שהיה בו פעמיים.

          "ממי המכתב ?"שאלה הצעירה את קאמר.

          "זה לא משהו חשוב," הוא ענה לה.

          "אתה נראה קצת מוטרד מאז שקראת אותו," היא העירה. "מה היה רשום שם ?"

          "אמרתי לך, זה באמת כלום. מישהו פשוט רוצה להיפגש איתי, זה הכול. לא נושא חשוב לדאוג בגללו."

          קאמר רשם במהירות מעט מילים על תחתית המכתב, והורה למלצר להחזיר את המעטפה לשולחיו.

          שני הגברים בחליפות האפורות סיימו את הארוחה העיקרית, ועסקו באכילת הקינוח, כשהמלצר החזיר להם את המכתב.

          "תודה," אמר המבוגר, ופתח את המעטפה.

          "מה הוא רשם ?" שאל הצעיר בעוד הוא ממשיך לאכול בהנאה את הקינוח שלו מהקערית הקטנה.

          המבוגר קיפל את המכתב, הכניס אותו אל כיס חליפתו, וענה : "הוא מוכן להיפגש איתנו. קדימה, סיים את הקינוח שלך, ובוא נזוז מכאן."

                                                ***

          הפארק העירוני של העיר היה אי יחודי של צמחייה ירוקה וענפה על כוכב לכת שהיה ברובו מדברי וצחיח. שמונת אלפי הדונמים שלו שיכפלו למעשה את אזורי המחייה העיקריים שהיו קיימים בכדור הארץ הישן. צמחים ובעלי חיים שנתרמו על ידי אנשים מכל רחבי כוכב-הלכת איו-5 אפשרו להפוך את המקום לאטרקציה ראשונה במעלה בכל רחבי האיחוד. הפארק תוכנן כך שאנשים יוכלו להיכנס אליו בעזרת רכבים, ולשוטט באזורים השונים כאילו הם היו לבדם, והוא מוקם במרחק ראייה ממלון סורבור, כך שניתן היה לצפות מגגו על כל נוף הפארק.

          שני גברים לבושי חולצות כחולות קצרות שרוול ומכנסיים ארוכות וקלות ישבו ברכבם על צד הדרך ואכלו חטיפים, בעודם קוראים עיתוני מחשב מדף הסיליקון שבידיהם. הם לא חיכו הרבה בטרם רכב ריחוף יקר למראה, צבוע בגוון כחול פנינה, נעצר לצידם. הנהג אותת להם לבוא אחריו, והם המשיכו עד לאזור יערות העד. השלושה יצאו מהמכוניות, והתקדמו לנקודת מפגש ביניהם תוך בחינה מדוקדקת של הצד השני.

          "בוקר טוב, מר בורדון, אני מודה לך שהסכמת להיפגש איתנו," פתח הגבר המבוגר והושיט את ידו ללחיצה. "קוראים לי איסמיר, וזהו סטן."

          "איסמיר וסטן," חזר אחריו קאמר, "ללא שום שם משפחה. עכשיו אני בטוח שאתם לא חבריו של קאל. מי אתם בדיוק ?"

          "השניים הביטו אחד בשני, מנסים להחליט מה לעשות כעת שתרמיתם התגלתה. אחרי מספר שניות היה זה איסמיר שהחליט לדבר.

          "אתה צודק. אנחנו לא חבריו של קאל. נאלצנו להשתמש בשם שלו על מנת להיפגש איתך בפרטיות מאחר וידענו שיהיה קשה לקבוע פגישה אישית רגילה בזמן קצר כל כך. אני מאוד מתנצל על כך, אבל זהו באמת מצב חירום. תראה, אני אחסוך לך את כל בלבולי המוח ואגש לעיקר. אנו רוצים להשתמש בשירותיה של החברה שלך. כמובן שבתמורה לשירותים הללו תקבל חברתך עמלות נדיבות ביותר שיעלו פי כמה על ההוצאות שעלולות להיות לכם. הרבה יותר ממה שאתם גובים עבור משלוחים רגילים."

          "את כל זה יכולתם לעשות גם בפנייה אל המשרד הראשי שלי. אני בטוח שעם הצעה כזאת יטפלו בכם באדיבות ובמקצועיות.

          עכשיו, רבותי, אם תסלחו לי, יש לי עניינים דחופים שמחכים לטיפולי," ובזאת הוא הסתובב, ופנה לחזור לרכבו.

          שני הגברים המופתעים מההתנהגות האדישה, מיהרו ללכת בעקבותיו.

          "מר בורדון, תוכל אולי להקשיב לכל דברינו ?! הרי הגעת כבר עד כאן. אני מבטיח לך שפנינו אליך בצורה הזאת מכורח הנסיבות בלבד. תן לנו להסביר לך את המצב, ואז אני בטוח שתוכל להבין את הדחיפות של הנושא. עלי רק לציין שכל המידע שאנו נעביר לך יהיה מסווג כסודי ביותר, וכל פרסום או שימוש במידע יחשב בגידה באיחוד…"

          קאמר נעצר בפתאומיות והסתובב, כמעט גורם להתנגשות משולשת.

          "איך תוכלו לדעת שאני לא אשתמש במידע הסודי הזה ?! אולי אני סוכן של האויב ?!" הוא התגרה בהם.

          "זה לא סביר," אמר הבחור הצעיר שנקרא סטן. "בדקנו את עברך בדקדוק רב. אנחנו יודעים שאחיך נהרג בשנה הראשונה למלחמת הייאוש, ושגם אתה שרתת במלחמה הזאת, ועל כך קיבלת את אות 'האיחוד המוזהב', כך שהסיכוי לכך שאתה תהיה סוכן אויב כמעט לא קיים. מלבד זאת כל תגמול כספי יהיה זניח מאחר ויש לך כבר ממון בכמויות עצומות, כך שבחירתך לא הייתה מקרית."

          "אני רואה שהכנתם את שיעורי הבית שלכם," העיר קאמר בהסתייגות גלויה מהמידע האישי שהיה להם, "ואני אהיה מוכן להקשיב לכם, אבל תצטרכו לענות על שאלה לפני כן."

          "מה השאלה ?" שאל סטן.

          "מה קרה לקאל ?"

          שני הגברים היססו לשנייה, ואז איסמיר ענה. "הוא נהרג במהלך התקפה של שודדי חלל על ספינת סחר שהוא הוביל בשבילך."

          סקרנותו של קאמר גברה. היה ברור ששני האנשים האלו היו אנשי אחד האגפים שהרכיבו את הסוכנות למודיעין. המידע האחרון היה מסווג, וידוע לאנשים מועטים בלבד.

          "קדימה, בואו נסתובב, ותוכלו לספר לי את כל הפרטים."

                                                ***

תאריך 153.2131,

בסיס סודי של הצי הדוקאני,

כוכב ארמנר, סקטור אלפא-20.

          דשדוש רגליים נשמע במסדרון החשוך של מרתפי הכלא התת קרקעי. דוקאני מעוות למראה עצר לפני הדלת השלישית מצידו השמאלי, העביר את ידו בקורא הקבוע בכניסה, ונכנס אל התא החשוך.

          מעט אור שהגיע דרך המסדרון סנוור את שלושת האנשים שנמצאו בפנים, יוצר הילה מסביב לסוהר הכפוף ומסתיר את פניו. האור החלש הציג את תכולתו המעטה של התא, ואת הלכלוך שבו השלושה היו צריכים לחיות. שלושה מיטות מתכת רעועות הוצמדו לקירות התא, מצוידות במזרונים דקים ומלוכלכים עליהם נשכבו שלושת הגברים, כשידיהם כבולות בכבלים דקים וחזקים במיוחד לנקודות קבועות בקיר. שלושה מערכות כלים שכללו מגש, צלחת וכוס הונחו על רצפת התא המטונפת, וחור אחד ברצפתה של אחת מפינות החדר, שעלה ממנו צחנה, שימש לעשיית צרכים.

          האנשים הכבולים התיישבו בהיסוס על מיטותיהם, עיניהם ממצמצות, מחכים לראות מה מצפה להם כעת. כולם עברו עינויים כאלו או אחרים, אך לא היה זה כדי להוציא מהם מידע מדויק, אלא רק על מנת לשעשע את החוקרים או על מנת שאלו יוכלו להוציא את כעסם על מעשיה האחרונים של האיחוד. הדוקאני הצביע על אחד מהם, והורה לו לגשת אליו. הגבר נענה לו בהיסוס מה, הולך באיטיות, מצפה למכה שתטיל אותו ארצה. אך למרבה הפלא, כשהסוהר שלח את ידיו בעלות ארבעת הטפרים, הם לא נשלחו אל פניו של השבוי, אלא אל ידיו הכבולות. מפתח מיוחד פתח את הקשר בין כפיתת הידיים לכבל המתוח, והכבל חזר אל הקיר כשרק קצהו מבצבץ ממנו.

          הסוהר דחף בחוזקה את האיש אל כיוון הדלת כשהוא רוטן משהו לא מובן, עוקב אחרי כל תנועותיו, וברגע שהם יצאו מהתא הוא סגר את הדלת ולחץ על כפתור הנעילה. לאחר מכן כוסו עיניו של האסיר בפיסת בד שחורה, והוא הובל במבוך התת קרקעי ימינה ושמאלה, דרך מספר לא ברור של מעברים עד שהם הגיעו למקום בו הפסיקו להישמע הדי צעדיהם. כיסוי העיניים הוסר, ולראשונה מאז הבאתו למקום הזה התאפשר לו לראות את אור השמש.

          המבנה הכיפתי היה פתוח מכל צדדיו על ידי חלונות ענקיים פתוחים שאפשרו לאוויר רווי פחמן דו-חמצני להיכנס אל תוך חלל האולם, ואיתו נכנסה גם כמות קטנה יחסית של חמצן שהספיקה לנשימת אדם. האסיר שכבר התרגל למבנה האוויר שאף מלוא ריאותיו אוויר נקי, והסתכל בנוף ההררי שנשקף מחלונות המבנה, מתעלם מדוקאני נכבד למראה שישב מולו. הוא חקק את המראה בזיכרונו, יודע שהוא לא יזכה לראות נוף כזה בעתיד הקרוב, עד שמכת יד אכזרית מלאה טפרים נחתה על גבו, משאירה חתכים בעורו היכן שנקבו הטפרים את העור, ומפילה אותו על גבי הרצפה כשברכיו כפופות וידיו הכפותות עוצרות את נפילתו.

הדוקאני שמולו לא אמר דבר. הוא ישב על שרפרף גבוה, כשכל ארבעת רגליו נתונים במנוחה וזנבו מסתלסל מאחוריו. ארבעת ידיו נתלו לצידי גופו המעוגל, וראש הלטאה שלו בלט מעל צוואר ארוך. כל גף כזה הסתיים בארבעה טפרים חדים אשר שימשו היטב את בעל הגוף בקרבות מגע, ובפה חסר השפתיים היו נעוצות שורות של שיניים קטנות וקטלניות שיכלו גם הן לגרום לנזק רציני. העיניים הקטנות שלו ניבטו מצדי הראש, האוזניים היו חורים בנקודת החיבור של הלסת עם הצוואר, ועור משונן וקשה כמין סנפיר גב של דג עיטרו את אחורי הראש ונמשכו ועד אמצע הגוף, ובכך השלימו דמות של דוקאני ממוצע, מלבד, כמובן, התכשיטים הרבים שכיסו את ידיו ורגליו, והאבנט שנכרך מסביב לגופו שזיהה אותו כאיש ממשל.

הדוקאני הישוב סימן לאחד הסוהרים, וזה התקרב אל האסיר ושם מכשיר תרגום מתוצרת האיחוד באוזנו. דבריו של איש הממשל המכובד החלו להישמע בקול אנושי מלאכותי דרך אוזנית המתרגם.

"אתה הוא קפטן ני'גר קולרדי מפקדה של משמידת איחוד הפלנטות כוכב בוהק. האם זה נכון ?" הוא שאל.

"כן," ענה השבוי בפשטות. "ומי אתה ?"

"אני הוא סגן ראש המחלקה ליחסי זרים. אל פחד, אין בכוונתנו לפגוע בך כעת. אני נמצא כאן על מנת להודיע לך על העובדה שאתם מוכרזים רשמית שבויי מלחמה, וכדי לדעת מהם בקשותיכם לגבי הסדרי המגורים שלכם. האם אתם מרוצים מההסדר הקיים ?"

הקפטן התעודד מעט לשמע הדברים. ברגע שהם הוכרו כשבויי מלחמה, מצבם העתידי אמור להיות טוב יותר ממוות איטי. כל הסיכויים כעת הם שבמועד מאוחר יותר הם יוחלפו בשבויים דוקאנים שנתפסו על ידי האיחוד.

"לא, אנחנו לא מרוצים," הוא אמר. "תנאי המחייה שלנו הם פרימיטיביים. אני משוכנע שהשבויים שלכם שוהים באיחוד בתנאי מחייה טובים יותר ממה שאנחנו קיבלנו."

"אנחנו נדאג להעתיק את צורת המגורים מהספינה שלכם," אמר הדוקאני. "האם יש עוד משהו ?"

"כן. האוכל שלכם הוא איום ונורא. אנחנו לא יכולים לאכול את האוכל הזה."

"אני אבדוק מה אפשר לעשות בנידון."

הדוקאני כבר הראה סימנים של חוסר סבלנות, והוא עמד לסיים את המפגש הבלתי נעים מבחינתו.

"הכבלים האלו גורמים לנו לפציעות, ואנחנו צריכים לצאת לשמש," הוסיף הקפטן.

"זה כבר מוגזם, ולא מתקבל על הדעת !" פסק הדוקאני בכעס. "אתם צריכים להודות לנו שלא הרגנו אתכם, ואני מצטער כעת שלא עשינו זאת. הראיון הזה תם," הוא אמר, ויצא ברוגז מהאולם.

מכה אדירה הונחתה על גבו של ניג'ר מיד לאחר יציאת המכובד, והוא הוטל מופתע ופשוט אברים על הרצפה הקרה. בעיטה נשלחה מיד לאחר מכן אל צד בטנו, והוא התקפל בכאבים על צידו. הסוהר המעוות שהכה אותו התכוון להמשיך ולבעוט בפניו, אך השבוי תפס את הרגל הבועטת, סופג את המכה בידיו, ומיד לאחר מכן עיקם את הרגל. הדוקאני הניף בתגובה את הזנב שלו על מנת ללמד את האסיר לקח, אך הוא לא הספיק לסיים את התנועה מכיוון שהקפטן שלח בעיטה חזקה אל רגליו האחרות של הסוהר. רעש מחליא של שבירה נשמע באולם, והסוהר קרס על הרצפה מתפתל בכאב.

הקפטן כבר היה מכווץ כולו כשהוא יודע מה יקרה עתה, אבל הסיפוק רומם את רוחו. דשדוש רגליים רבות התקרבו אליו, ובעיטות החלו לפגוע בכל חלק בגופו יחד עם זרמי חשמל מהממים ממוטות תקיפה שעברו בגופו, ואלו נמשכו עד שהוא התעלף. דמו של הקפטן זרם מהחתכים הרבים שנגרמו לו, ושלולית קטנה הצטברה מתחתיו.

"האנוש הזה מטורף," אמר אחד השומרים אל חברו.

"כן, וגם מסוכן. החלאה האנושית עוד כבול בידיו, והוא העז לתקוף סוהר, ואף לשבור את רגלו. היה עלינו להרוג אותם לפני כן, וכעת זה כבר הרבה יותר בעייתי."

"אני אתקשר למרפאה שיבואו לקחת את שני אלה."

"תעשה את זה," אמר השני, ושלח עוד בעיטה אל גופו של האסיר הדומם.

פרק שביעי

תאריך 153.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          נשיא האיחוד התעורר אט אט משנתו המאולצת שנכפתה עליו מכמויות גדולות של חומרים להקלת כאבים אשר נמרחו על עורו, ומחומרים מרדימים שהוזרקו לו. עינו השמאלית הייתה נפוחה עד כדי כך שהוא לא יכול היה לפתוח אותה, ועינו הימינית נפתחה רק כסדק, מעבירה לו תמונה מעוותת של העולם שמסביבו. התמונה התבהרה לאחר כמה שניות, והוא הבין שהוא מביט בתקרה המקומרת של מבנה צבוע לבן. מסביבו נשמעו קולותיהם הקצביים של מכשירים רפואיים שאותם הוא הכיר קודם לכן מפציעות קודמות שלו ושל אנשים באחריותו. משהו לא מוגדר התנועע מצידו השמאלי, אך הוא לא הצליח להזיז את ראשו לכיוונו בגלל זרועות הסד שקיבעו את צדי ראשו, ולכן הוא ויתר. האדם התקרב אליו לאחר כמה שניות ונכנס אל טווח הראייה שלו, אך בתחילה לא נראה לו אותו גבר מוכר כלל.

          הדמות חייכה אליו חיוך רחום, ורק אז נזכר טאלן מי היה האיש שלפניו.

ד"ר סרקרה העביר את ידו ברפרוף על זרועו השמאלית, ושאל בלחש : "איך אתה מרגיש ?"

          "כמו מלך," השיב טאלן בקול צרוד וחלש, וחייך חיוך קטן שגרם לו כאבים. "אפשר אולי לקבל קצת מים ?"

          "יצאת בזול," אמר הרופא בזמן שהוא השקה אותו בבקבוק שחוברה אליו קשית ארוכה וגמישה. "על פי מצב העניינים יכולת להתרסק מגובה רב יותר. ספק אם היית חי לאחר מכן."

          "לפחות לא הייתי צריך לסבול את הכאבים האלה," העיר טאלן בציניות.

          "אדוני הנשיא, הייתי מעדיף שלא היית צוחק על הנושא הזה. הרשה לי להזכיר לך שאנו נמצאים במצב מלחמה מזה שנים, ואני ממש לא רוצה לדמיין מה היה קורה ברחבי האיחוד אילו מתת."

          "האם יש משהו חדש שאני צריך לדעת ?" שאל טאלן בכאב.

          "בבדיקות של צוות האבטחה נמצאו ממצאים מעניינים לגבי הציוד שלכם," ענה הרופא כשהוא ממשיך לבחון את נתוני הציוד הרפואי.

          "אל תגיד לי. מישהו 'התעסק' בציוד."

          "כן, נכון," אמר ד"ר סרקרה בהפתעה. "הבדיקה הראתה שהמיכלים היו מלאים רק ברבע מהכמות והשעונים שלהם כוילו לא נכון, וכמובן שמתקני הריחוף העצמאי שלכם הושבתו בצורה מתוחכמת כלשהי. איך ידעת ?"

          "יותר מדי תקלות עבור ציוד שאמור היה להיבדק לפני שהוא ניתן לנו. חשדתי בכך עוד כשהייתי באוויר, אבל אז לא יכולתי כבר לעשות דבר בנידון. בפעם הבאה אני אכין אישית את הציוד."

          הבעת הפתעה הופיעה על פניו של הרופא הנשיאותי לשמע הדברים האלה.

          "אני מבין מדבריך שהמקרה הזה לא הפחיד אותך בכלל, ואתה מתכוון להמשיך עם התחביב המסוכן הזה. אם להיות גלוי, אני באמת לא מבין את ההיגיון שלך, אבל זאת לא הפעם הראשונה, ואני משער שזאת לא תהיה האחרונה. כמובן שצוות האבטחה הנשיאותי פתח בחקירה רשמית, והוא בודק ברגעים אלו את כל האנשים שהייתה להם גישה לציוד. הם הטילו עוצר זמני על כל העובדים והמבקרים שהיו באחוזה עד לגמר החקירות, ועד אז גם אני צריך להישאר כאן."

          "מי שעשה את זה קיבל את הזהב שלו, והוא בטח כבר נמצא הרחק מכאן או שהוא ימצא מת במקום כלשהו," דיבורו האיטי של הנשיא נחלש עם כל מילה ומילה עד שהוא בקושי נשמע.

          "אני בטוח שאנשי הצוות יתפסו אותו," אמר פיטר בביטחון. "על פי מערכות המדיה נראה שהתנועה האזרחית מכדור הארץ החדש ואליו הופסקה כליל בטוענה כלשהי. הם, בוודאי, מנטרים כל תנועה חשודה."

          "מה קרה לג'ני ?" שאל לפתע טאלן בקול ניחר לאחר שהבזקי זיכרון מהאירועים האחרונים חזרו אליו במפתיע. "היא הצליחה לנחות ?"

          פניו של פיטר נפלו, והוא היסס כשהוא אמר : "ג'ני התרסקה לגמרי, אדוני הנשיא. כנראה שהכוח במיכל ההנעה נגמר בדיוק כשהיא ניסתה להאט את ירידתה המהירה לקרקע, ותוצאה מכך היא התרסקה על גדת הנהר. מלבד הראש המחוזק, שהגן היטב על המחשב ויחידת הזיכרון, לא נותר דבר שלם."

          מוחו של טאלן עיכל את הידיעה, והוא החל לדמיין את המראות שקרו לאחר נחיתתו הגסה. לאחר מכן החל מוחו שוב לשקוע בשינה כבדה.

                                                ***

תאריך 159.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          בחמשת הימים שלאחר פציעתו של הנשיא סונמורה, הוא עדיין לא יכול היה לזוז ממקומו מבלי שכל גופו יכאב קשות. פגישות רבות בוטלו בטענות שונות על מנת לא לפרסם את ניסיון ההתנקשות בחיי נשיא האיחוד. החשש היה שידיעות מעין אלה יגרמו לאי ודאות בקרב תושבי האיחוד ולהגברת כוחם של אויבי האיחוד אשר יזמו את ההתקפה, ואת המצב המסוכן הזה הם חייבים היו למנוע בכל מחיר. כתוצאה משיקולים אלו התקבלה ההחלטה לדחות את הפרסום של האירוע כולו עד להחלמתו הכמעט מלאה של הנשיא, שלאחריו הוא יוכל להופיע במערכות המדיה השונות על מנת להוכיח לכולם שהוא בריא ושלם, ובכך לשלול כל יתרון שיוזמי האירוע יכלו להפיק מהעניין. כך למעשה קרה שמלבד מעגל האנשים הקרוב ביותר לממשל האיחוד, לא ידע אף אחד אחר שהאיחוד היה שרוי במצב פגיע מאוד.

          לאחר חמשת הימים שבהם הוא היה מרותק למיטתו בחדרו האישי, החליט טאלן שנמאס לו לצפות כל היום במסך המדיה, והוא ירד ממיטתו כשהוא אוחז במקל הליכה. הכאבים הראשוניים היו עדיין די חזקים למרות שגפיו עמדו בלחץ, והוא שקל את הרעיון לחזור למיטה. אך כעבור זמן מה הם פחתו עד שהוא יכול היה להתגבר עליהם. השברים בידו וברגלו תוקנו כבר והמקבעים הוסרו, אך האזור עדיין היה רגיש והשרירים מעט תפוסים, והוא צלע על רגלו הימינית.

          לפתע קול צעדים נשמע במעלה המדרגות, וראש בצבץ במורד המדרגות.

          "הרופא יתעצבן מאוד כשהוא יראה אותך !" העיר חברו הטוב של טאלן, כשהוא מדלג על המדרגות האחרונות.

          "הוא בכל מקרה תמיד עצבני על משהו," ענה הנשיא בחיוך. "נמאס לי כבר לשבת כאן באפס מעשה. אני כבר לא יכול לסבול את השעמום, ולכן אני חייב לעשות משהו. העיקר לא לשבת כאן, אחרת אני אשתגע."

          "יש ברשותי הפתרון לכל בקשותיך," אמר הפרופסור ברצינות. "מה דעתך שאני אביא לך מתקן ריחוף עצמאי ומתקן הנעה ?"

          טאלן העווה את פניו ברגע שהוא שמע את זה. "אתה מטורף ?! רק לפני חמישה ימים ניצלתי מהדבר הזה, ואתה רוצה שאני אשתמש שוב בציוד הזה  בעוד אני מחלים ?! אתה רוצה לחסל אותי ?!"

          "חס וחלילה," אמר הפרופסור ונד בראשו לשלילה, "אל תדאג, אני בדקתי את הציוד הזה בעצמי, וגם תכננתי אותו שהוא ירחף במקסימום גובה של מטר מעל למשטח שמתחתיו. אני מבטיח לך שהמתקן הזה בטוח לחלוטין, אבל אם אתה רוצה להיתקע כאן אז אני לא אכריח אותך."

          טאלן כמובן לא רצה להישאר בחדר השינה, וחברו ידע זאת.

          "טוב, בסדר," הוא הסכים לבסוף. "אני מוכן לנסות, אבל אם יקרה משהו, אז אתה יודע מי יהיה אשם."

          "אין בעיה. השארתי את זה למטה, ואני מיד מעלה את זה," הודיע חברו, וירד במהירות במדרגות. לאחר כמה שניות הוא חזר עם הציוד שהולבש תוך חמש דקות.

          טאלן לקח נשימה עמוקה כדי להרגיע את פחדיו, ולחץ על כפתור ההנעה. זמזום קל נשמע, ואלן הרגיש שהוא מתרומם מהרצפה. הוא ניסה את העלייה המקסימאלית, ואכן הוא הגיע עד מטר בלבד.

          "אמרתי לך, זה בטוח לגמרי," הוכיח אותו חברו.

          טאלן שחש הקלה, החליט לנוע מעט בחדר. הוא לחץ קלות על כפתור התנועה קדימה שעל השלט שבידו, אך הלחיצה הקצרה גרמה לתאוצה מפתיעה אשר גרמה לקיר מולו להתקרב במהירות מאיימת, מבטיחה לו התנגשות מכאיבה. הוא לחץ על כפתור התנועה אחורה, אך המרחק מהקיר היה כעת רק שני מטרים, והוא התקצר במהירות. זרועו השמאלית של טאלן עלתה באופן לא מודע להגן על פניו מפני המכה הקרבה, ועיניו נעצמו בחוזקה. הוא יכול היה לחוש בכאב שעתיד היה לבוא.

          עברה שנייה, ועוד שנייה, והמכה לא הגיעה.

          הוא פתח את עיניו, והציץ אל מעבר לזרועו. הקיר ממולו היה במרחק של עשרה סנטימטרים בלבד. אנחה קולנית נשמעה כשנשימתו הכלואה שוחררה בהקלה.

          פרופסור סמט שיחרר גם הוא את נשימתו אותה הוא עצר באופן  אינסטינקטיבי, ובמבט נבוך פלט מילה אחת בלבד : "אופס".

                                                ***

          טאלן דידה באיטיות אל המשרד שלו, והתיישב מול מסך המדיה שלו, מפעיל אותו בלחיצה קלה.

          על המסך הופיעה פרצופה של אדמירל טארה פלרוק, עיניה התרוממו מערימת הדוחות שלפניה והתמקדו בו, וחיוך רפה הופיע על פניה.

          "היי, טארה. מה קורה ?" הוא שאל אותה בעליזות.

          "שלום, אדוני הנשיא. ראשית כל, דיברתי הרגע עם שר ההגנה המקביל שלי באיחוד הוורקני. הוא שולח את ברכותיו לגבי המבצע האחרון שלנו, ואת תקוותיו שנמשיך כך."

          הנשיא חייך חיוך רחב. אי אפשר היה לא לאהוב את הוורקנים. הם היו היחידים שעזרו באופן פעיל לאיחוד במהלך מלחמת הייאוש, וסלידתם מהאימפריה הדואקנית הייתה ידועה לכול. למעשה, הם לא פחדו להודיע על כך בכל פורום.

          "מה לגבי נושא הגבישים ?" הוא שאל אותה.

          "הוא אמר לי שהם יפעלו להגברת הכמות שהם מעבירים לנו," היא ענתה, "אבל הוא לא יכול להבטיח כמות מסוימת, כי הרואנים הקטינו באחרונה גם את המשלוחים אליהם. אני בטוחה שהוא יעשה כמיטב יכולתו."

          "יופי, כל עזרה תתקבל בברכה."

          "בהחלט, אדוני."

          "מה עוד יש לך לספר לי ?" שאל הנשיא.

"דברים מוזרים קורים ברביע גמא," היא אמרה. "אני לא יודעת אם הספיקו לעדכן אותך בנושא."

"אלו דברים מוזרים ?" התעניין הנשיא.

"ובכן, כפי שבוודאי ידוע לך, הרואנים מבצעים כל שנה תרגיל מרחבי גדול של הגנה על אזורים גדולים והדיפת תוקפים, תרגיל עליו הם מדווחים לנו מראש. התרגיל השנה אמור היה להתקיים בעוד עשרה ימים, או כך לפחות נכתב בהתרעה שקיבלנו מהם, אבל הפעם מתברר שהם הקדימו את התרגיל בעשרה ימים, והוא החל כבר היום. הם מעולם לא עשו את זה לפני כן, והתרגיל הזה היה גדול יותר מכל תרגיל שהתקיים עד כה. לפי דיווחי המודיעין, אופי התרגיל היה ברובו התקפי, והשתתפו בו רבע מכוחות הצי שלהם."

"זה אכן תרגיל גדול," הסכים איתה טאלן. "מה, לפי דעתך, יכולה להיות הסיבה לשינויים האלה ?" הוא שאל.

"יתכן מאוד, אדוני הנשיא, שנמאס להם מהשקט שיש להם כעת, והם מחפשים מלחמה. על פי השמועות שהגיעו לאוזני הקיסר שלהם לא יציב במיוחד, והוא הורג את אנשיו שלו בלי חשבון. יתכן שהוא מחפש עכשיו קורבנות אחרים."

"אם כך נותרת השאלה את מי הוא מתכוון לתקוף ?" העיר הנשיא. "יש להם רק שלוש אפשרויות."

"כן. אותנו, את האיחוד הוורקני ואת קהילת הכוכבים," השלימה האדמירל.

"אלו חדשות רעות לכולם," העיר הנשיא. "אני מקווה שהוא יחזור לעשתונותיו לפני ביצוע מהלך כזה, ושמישהו מיועציו ישכנע אותו לא לתקוף אף אחד מאיתנו. במקרה הרע, השכנים הטובים שלנו יפגעו, ובמקרה הגרוע יותר הוא יתקיף אותנו, כך שזה יהיה לרעתנו בכל מקרה."

"בנוסף, אם תשים לב לפרטים, תראה שגם תזמונו של התרגיל האחרון הוא די חשוד. אם ניסיון ההתנקשות בחייך היה מצליח, הכוחות של הקיסרות היו בעמדה מתאימה לנצל את תוהו ובוהו שעתיד היה לבוא," היא אמרה בהיגיון קר. "הכוחות שלהם היו צריכים לעשות בדיוק את הדבר שהם תרגלו מבעוד מועד. גם כך מצבנו הוא היותר פגיע מבין כל השכנים של הקיסרות בגלל היותנו באמצעה של מלחמה קטנה משלנו, כך שעל פניו נראה שאנחנו עלולים להיות הבחירה המוצלחת ביותר מבחינתם."

הנשיא חשב על הערותיה של האדמירל, והוא התחיל לבחון את השערותיה כנגד מחשבותיו.

"את צודקת בכך ששכנינו מתנהגים באופן חשוד מאוד לגבי הרבה דברים בזמן האחרון," העיר טאלן, "אבל האם הם ירחיקו לכת עד כדי שהם יהיו אחראים לניסיון ההתנקשות ?! אני הנחתי מיד שהיו אלה הדוקאנים, אבל את מעלה כאן אפשרות מעניינת נוספת."

"הכול עדיין בגדר השערות בלבד, אבל המקריות גדולה מדי."

"ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון ?" שאל הוא.

"אני לא יודעת, אדוני. נצטרך לעמוד על המשמר."

"עוד משהו לדאוג בגללו," נאנח טאלן. "תודה בכל זאת על העדכון. הארת את עיני פעם נוספת, אדמירל."

"אין בעד מה, אדוני," היא אמרה בחיוך, "אבל לפני שאסיים אולי תוכל לומר לי מה שלום היד והרגל שלך ?"

"אה.. בסדר גמור. פיטר אומר שתוך שבועיים אי אפשר יהיה להבחין שעברתי תאונה."

"יפה מאוד, ואני מאחלת לך החלמה מהירה, אדוני הנשיא," היא אמרה, ואז התכופפה מעט קדימה בכיסאה ואמרה בשקט : "ובבקשה תזהר, אדוני. יש לי הרגשה שהאויבים שמסביבנו רק מחכים לשעת הכושר לחבוט בנו, והפגיעה בך תספק להם את התמריץ לפעול."

"אל תדאגי," ביטל טאלן את דבריה, "הם לא יוכלו להיפטר ממני במהירות רבה כל כך."

היא חייכה אליו חיוך מהורהר, ואמרה : "אבל כבר פעמיים שהם היו קרובים מאוד לכך. יותר מדי קרובים." והיא ניתקה את הקשר.

                                                ***

          באולם קטן במעבדת המחקר של הסוכנות לפיתוח טכנולוגיות עמלו מספר טכנאים על דמות אנושית שהוחזקה באוויר על ידי כבלים שירדו מהתקרה. הגוף היה עדיין חסר ראש, אך מלבד זה כל שאר חלקיו היו מחוברים.

          "כמה זמן ייקח לסיים את כל העניין ?" שאל טאלן את חברו.

          "ובכן, יש לנו בעיה גדולה אחת. רצינו ליצור את האנדרואיד בדמותה של ג'ני, בדיוק כפי שהיא הייתה לפני האירוע המצער, וחשבנו שעד מחר נוכל לסיים את כל ההרכבה. הבעיה התעוררה רק היום במהלך חיפוש של אחד הטכנאים במחסנים. מאחר ופניה של ג'ני המקורית עוותו באופן חמור, היינו צריכים לחפש ראש זהה במחסנים שלנו. כעת מתברר שאין אפשרות למצוא את הראש המסוים הזה, מאחר והוא היה מהדורה מיוחדת שיוצרה במיוחד בשבילך."

          "כן, נכון. אני זוכר את זה," אישר טאלן.

          "ובכן, אין לנו עוד ראש כזה, ואני לא יכול להבטיח שמפעל היצור יוכל להכין העתק כזה בזמן הקרוב, אז כרגע לפחות תצטרך לבחור בראש אחר. אנחנו נבצע את ההתאמות לגוף לאחר מכן."

          "זה יהיה קצת מוזר," אמר טאלן. "מה לגבי הזיכרונות שלה ?"

          "לא נגרם נזק שאי אפשר היה לתקן. היא אמורה להיות בדיוק אותה ג'ני כמו מקודם."

          "בסדר גמור. אני אצטרך להסתגל מעט, אך זאת לא תהיה בעיה. לאן אנו הולכים כדי לבחור את הראש ?" שאל טאלן.

          "בוא איתי ונמצא לך משהו שימצא חן בעיניך," אמר הפרופסור, והוביל את טאלן דרך דלת צדדית שהובילה אל מחסן סגור בו היו מאוחסנים חלקי הגוף השונים, ממוינים בחדרים נפרדים. הם פתחו את הדלת שעליה היה רשום ראשי נשים, ונכנסו אל החדר שהאור בו נדלק אוטומטית. כל ראש כזה היה מאוחסן בנפרד מאחורי תיבת זכוכית מיוחדת, והמגוון הרחב של הראשים האנושיים כל כך העניקו לחדר אווירה מפחידה. היה זה כאילו הם נכנסו אל בית קברות של ראשים אמיתיים שסודרו בשורות ישרות, והעיניים חסרות המבט שלהם עדיין הביטו בחלל שמולן.

          "הבחירה היא שלך," אמר קומן בתיאטרליות, כשהוא מחווה בידו על כל החדר. "אל תשכח שאתה צריך להיתקע עם הראש הזה למשך זמן."

          טאלן עבר בין שורות הראשים הרבות שהציגו פני נשים רגילות עד מדהימות, אך הוא חיפש מבנה פנים דומה ככל האפשר לזה של ג'ני, ודווקא כזאת לא נראתה בסביבה. בעוד הוא עובר במהירות על פני ראשי הנשים השונות, הוא נתקל בפנים אותם הוא לא ציפה כלל לפגוש, והדבר הקפיץ את ליבו באופן בלתי נשלט. הוא נעצר מיד באופן לא מודע, והביט ארוכות בפנים שמולו. פני האישה היו בגוון הדבש, עיניה היו חומות ושיערה היה לבן וארוך. הדמיון היה כל כך מדהים, שהוא נרתע מעט. היו אלה הפנים של מאקי. החל מתווי הפנים, ועד לשיער ולעיניים.

          קומן שהבחין בהתנהגות חברו, התקרב אליו מודאג.

          "מה קרה ?" הוא שאל בדאגה.

          "תגיד לי, קומן," שאל טאלן, "הראשים האלו מוחלפים מידי פעם או שהם נמצאים כאן כבר הרבה זמן ?"

          "תלוי על איזה ראש אתה מדבר. חלק מהם הופכים מיושנים, ולכן מחליפים אותם. שורת הראשים הזאת היא חדשה לגמרי. מדוע אתה שואל ?"

          "אני נשבע לך שהראש הזה קיים במציאות, והיא לא אנדרואיד," הוא ענה בעוד הוא הסתובב להביט בעיני חברו. "פגשתי אותה בבסיס נאוטילוס, ובילינו קצת ביחד. לאחר מכן כשחזרנו לכאן ראיתי אותה פעם נוספת באולם ההולוגרמות באמצע הדמיית הרפתקה. היא הופיעה ללא שום התרעה, ואמרה משהו שלא ממש הבנתי. עיקר דבריה היו קשורים לרמזים שאמורים להוביל אותי אליהם, ואז היא נעלמה."

          "מי זה 'אליהם' ?" שאל הפרופסור.

          "אין לי מושג מי זה 'אליהם'. זאת בדיוק הבעיה."

          "והיא לא הייתה חלק מההדמיה ?!" שאל קומן מסתכל בפניו של חברו בחשדנות. הוא חשד שהייתה זאת מתיחה כלשהיא.

          "כששאלתי את המחשב לפשר האירוע המוזר, הוא רק ענה שהייתה הפרעה כלשהי שהוא לא יודע את מקורה. אני נשבע לך, קומן. אני לא מנסה לעבוד עליך."

          "אולי זה אחד הסימנים ?!" העיר הפרופסור לאחר כמה שניות.

          "אין לי מושג, אבל אני מתכוון לגלות. אני רוצה את הראש הזה, אבל תבצעו את כל הבדיקות האפשריות לבדיקתו היסודית לפני הרכבתו על הגוף."

          "בסדר גמור. אני אדאג לכך אישית," אמר סמט, והתבונן בראש בהבעה מהורהרת, "אם יהיה שם משהו חשוד, אני כבר אמצא אותו."

פרק שמיני

תאריך 156.2131,

סקטור אלפא-12.

          המשמידה 'להב כחול' המשיכה לסייר, בהתאם להוראות בסיס הצי נאוטילוס, במרחב העצום של הסקטור שהכיל את אזור ההיתקלות אשר בו הותקפו ספינת הנשיא והמלוות שלה על ידי ספינות האויב במטרה להתעמת ישירות בכוחות אויב שעלולים להימצא שם או על מנת לזהות את המקום ממנו הן מגיחות לתקיפותיהן, וללא הצלחה. עד כה בוצעו עוד שתי תקיפות כנגד שיירות אספקה אשר נעו באזור, שבעקבותיהם אבדו כמחצית מספינות השיירה, אך בשני המקרים הללו דיווחו הספינות על תקיפתן בידי כוחות האויב כבר בזמן הגילוי הראשוני. פרטי הדיווחים האחרונים העידו על שתי משמידות בלבד ששיחרו לטרף באזור, אבל עצם העובדה שספינות האימפריה הדוקאנית המשיכו בהתקפותיהן בעומק המרחב של האיחוד הטריד את כל אנשי הצי, ובעיקר את קפטן רוברט ג'ונס, מפקד המשמידה.

          יותר מכך, תוצאות התקרית בה הייתה מעורבת השיירה הנשיאותית הציבה חידה מפחידה שנחוץ היה לפתור אותה במהירות, והסיבה לכך הייתה כי למרות הצלחת ספינות הצי להשמיד חלק מהספינות התוקפות ולהוציא חלק אחר מכלל פעולה, נעלמו כל הספינות שלא הושמדו כליל כאילו החלל עצמו בלע אותן, ויחד אתן נעלמה גם המשמידה כוכב בוהק. היה זה מובן מאליו שהמצב בו הם היו נתונים לא מצא חן בעיניו של הקפטן בגלל היתרון הברור שנותר לדוקאנים בנוגע להכרת המרחב הזה ומאפייניו הרבים שהיה עדיין חדש עבור צי האיחוד. הדבר היחיד ששיפר במקצת את מצב רוחו הייתה ספינת המערכה "כוכב הצפון" שסיירה יחד עם ספינתו באזור המסוכן, אך הוא עדיין הרגיש אי נוחות מעצם היותו במקום הזה.

          סיוריהם התנהלו ברובם במהירות נמוכה מאוד, גם בגלל הצורך להקרין נוכחות באזור לאורך זמן על מנת להפגין שליטה ואפשרות להושטת עזרה לשיירות שעברו באזור, וגם בגלל הצורך לקבל את מרב הנתונים ממערכי הסריקה ארוכי הטווח, ולכן היה זה מומלץ לשייט במהירות מינימאלית כזאת שלא תגרום הפרעות ועיוותים לנתונים שנאספו. שתי ספינות הצבא היו פטורות מהצורך לחסוך בגבישי אנרגיה בגלל משימתן הנוכחית, אך עדיין ניתנה לכך עדיפות כדי שהם לא יזדקקו לתדלוק באחד הבסיסים הקרובים.

          קפטן המשמידה שהה באותו זמן באולם הכושר הפרטי שלו, מזיע כולו בעודו ממשיך להפעיל את מכשירי הכושר, כשהודעת מחשב הספינה הודיעה לו שקפטן טום פירס, מפקדה של כוכב הצפון, מבקש לדבר איתו. רוברט הורה לנתב את השיחה אל מסך התקשורת שבאולם הכושר, ומיד הופיעו פניו המחייכים של קפטן ספינת המערכה.

          "ממתי התחלת להתאמן, רוברט ?! בפעם האחרונה שראיתי אותך עושה זאת היינו בתקופת ההכשרה למבחני קצינים," הוא העיר בעוקצנות.

          "אני מתאמן באופן קבוע כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם לא הייתי מתאמן כעת הייתי בוודאי משתגע מדאגות," השיב קפטן ג'ונס ברצינות בעוד הוא ממשיך במעשיו. "למרות שכל הסקטור הזה שורץ בספינות צי, אני עדיין מרגיש לא נוח עם העובדה שמישהו משחק איתנו בחתול ועכבר. בייחוד כשאנו מצויים בתפקיד העכבר בתסריט הזה."

          "כמוך כמוני," הסכים קפטן פירס. "אני לא מצליח לישון כמו שצריך מאז קיבלנו את ההוראות האחרונות למשימה, ויש לי הרגשה לא נוחה באזור הזה. אני חושב שחוסר הידיעה שבמצבנו מתחיל להשפיע עלי."

          רוברט הפסיק להתאמן, ומחה את הזיעה. "אתה יודע," הוא אמר לבסוף, "בקרב של אחד על אחד בכוחות שווים, אני הייתי נותן את רוב הסיכויים אלינו, בגלל ששריון ספינותינו מאפשר לנו לספוג יותר פגיעות מאויבנו, ובאותו זמן להמשיך להשיב אש, כמו לדוגמה במארב לסיור הנשיאותי שהתרחש לא הרחק מכאן. אם נשמיט את ספינות המערכה מחישוב מאזן הכוחות בגלל העובדה שהם לא ממש נלחמו, יהיה זה עדיין שבע מול שלוש וחצי, וזה מצוין לכל דעה."

          "יהיה נכון יותר לומר שהיה זה בעצם קרב של שש ספינות מול שלוש וחצי ספינות, מאחר ואחת המשמידות שלהם הוצאה מפעולה עוד בתחילת הקרב, אבל גם יחסי כוחות כאלה עדיין נחשבים טובים מאוד," הסכים מפקד ספינת המערכה.

          "וזאת בדיוק הסיבה שהם לעולם לא תוקפים בעזרת כוח שווה בגודלו לשלנו. הדוקאנים בהחלט לא טיפשים. הם באים תמיד בכוח עדיף או שהם לא באים כלל. מפקדי הצבא שלהם הולכים על אסטרטגיה בטוחה, וכאן נעוצה בעייתנו מאחר ומהירותן של ספינותינו נחותה בהשוואה לזאת של האויב, וכל שנותר בידינו לעשות זה לנסות לברוח בצורה כלשהי או לחכות לעזרה."

          "אני מעדיף סיבולת מאשר מהירות," העיר קפטן פירס. "מהירות גבוהה טובה רק כשאתה בורח או רודף אחרי מישהו. אני מעדיף קרב פנים מול פנים."

          "אני הייתי מעדיף שיהיה לנו את שניהם גם יחד, כי אז היינו באמת יכולים לשנות את המצב. עד אז אני יכול להיות בטוח רק בכך שאני הולך להתקלח, אז תעדכן אותי אם יקרה משהו."

          "ברור שנעשה זאת, אבל כדאי שתהיה מוכן לכל דבר שעלול לצוץ בפתאומיות," אמר טום, וניתק את התקשורת.

                                                ***

          "מה העניין ?" שאל קפטן פירס את קצין הניווט שלו בדאגה מוסתרת היטב. הוא הכין את עצמו נפשית לכל דבר מאז שהוא קיבל את הקריאה.

          "המפקד, לפני עשר דקות הופיעה התפרצות אנרגיה ממקור לא ידוע על קצה טווח מערך הסורקים הארוכים. בדיקה של האירוע הצליחה למקם את המקור לכך בצביר אסטרואידים ענקי. אני סבור שזהו אותו צביר אשר בו התחבאו ספינות המשלחת הנשיאותית."

          "מה הגורם להתפרצות ?" התעניין הקפטן.

          "לא ידוע כרגע, המפקד. המרחק גדול מכדי לדעת בוודאות, אך יתכן שעקב התנגשויות בין אסטרואידים מסוגים שונים משתחררת אנרגיה. זה לא דבר נדיר כשהאסטרואידים מורכבים מיסודות פעילים."

          טום הכיר היטב את התופעות המשונות שעלולות להתחולל בצביר אסטרואידים אותם אי אפשר היה לצפות מראש בגלל מגוון החומרים שהרכיבו את המצבור. חלק קטן מהצבירים היו שדות ענקיים של אנרגיה מגנטית, אחרים היוו שדות מוקשים טבעיים, אך רובם היו רק גושי אבק או קרח שנאספו בגלל כוח משיכה הדדי. בכל מקרה, הוא היה זקוק למידע מפורט יותר על המקום על מנת לפטור את האירוע כרגיל וטבעי.

          "תעדכן את קצין הניווט של להב כחול בנוגע לאירוע, ותאמר לו שאנו מתכוונים לבדוק את המקום."

          "מיד, קפטן," ענה קצין הניווט.

          במשך חמישים דקות התקרבו שתי הספינות יותר ויותר אל מקום ההתפרצות כשהן סורקות ללא הרף את הצביר במהירות נמוכה.

          "אני עדיין לא מצליח לחדור עמוק אל תוך הצביר," הודיע קצין הניווט באכזבה גלויה, "צפיפותו של שדה האסטרואידים גבוהה מאוד, והוא מכיל תרכובות שחוסמות את החיישנים שלנו, אך לא נקלטות עוד התפרצויות אנרגיה מאז האירוע בו הבחנו. ניתן לקבוע כבר כעת שהצביר הזה מורכב מחמישה סוגים עיקריים של יסודות, רובם מתכתיים, והשאר עשויים תרכובות פחמן ומימן. יתכן שהתנגשות של אסטרואידים מתכתיים הציתה ענני גז דליקים. אינני מצליח לראות כל סיבה אחרת שיכולה להסביר את התפרצות האנרגיה."

          "טוב, אם כך בואו נסתלק מכאן," הורה קפטן פירס לאחר מחשבה קצרה. "אנו נעביר את הממצאים למפקדת נאוטילוס, והם יחליטו אם יש צורך לשלוח לכאן עוד ספינות סיור. חזור לנתיב הסריקה הקודם."

          "כן, קפטן," באה התשובה.

          הפקודה הועברה הלאה במהירות, ותוך שניות החלו הספינות להסתובב באיטיות, והחלו להתרחק מהצביר חזרה אל המסלול.

          "אני אהיה במשרד הפרטי שלי," הודיע הקפטן, וקצין המשמרת נע מיד כדי לקבל עליו את הניהול השגרתי.

          טום נכנס דרך דלת צדדית אל מסדרון קצר שהוביל את המשרד בו ניהל הקפטן את ענייני הספינה, ממוקם בכוונה במרחק הליכה אל חדר הפיקוד. באנחת הקלה הוא התיישב בכורסתו המהודרת, והחל לעבור על הדוחות שהיה עליו להשלים. הוא הספיק לקרוא דוח אחד מלא, והיה באמצעו של השני כשהחלה אזעקה להישמע ברחבי הספינה : "כוננות הגנה. כוננות הגנה. על כל בעלי התפקידים לגשת לעמדותיהם. כוננות הגנה. כוננות הגנה."

          "לעזאזל," פלט קפטן פירס בעוד הוא נעמד על רגליו, ורץ חזרה לחדר הפיקוד. הדיווח הראשוני הדאיג אותו מאוד, אך הוא פעל מיד וללא היסוס.

          על סיפון המשמידה להב כחול התקבלה באותו רגע אות האזעקה, וקפטן רוברט ג'ונס הופתע מאחר וצוותו לא גילה שום דבר מאיים.

          "תשיגי לי את מפקד הכוכב הצפון," הורה הקפטן לקצינת התקשורת שלו.

          "מבצעת," השיבה היא, תוך שניות הופיעה דמותו של קפטן פירס בחדר הפיקוד שלו.

          "טום, אולי תוכל להסביר לי, מדוע בדיוק שלחתם את אות אזעקה ?" שאל מפקד המשמידה בדאגה. "עד כה לא הצלחנו לגלות שום איום מסביבנו !"

          "לפני כן, אני רוצה שנתרחק מכאן במהירות, ולאחר מכן אני אסביר לכם מה הסיבה לבהלה. בינתיים, אני מבקש שתעשו בדיוק מה שאנחנו עומדים לעשות," אמר הקפטן בפנים רציניות, ואז הוא פנה אל קצין ההגאים שלו, " מהירות-על 7.2, ישר קדימה, עכשיו."

          "מבצע," השיב הקצין.

          שתי הספינות שעטו קדימה בפרץ אנרגיה, כשהמשמידה מובילה את הדרך.

          "ובכן, בתשובה לשאלתך," אמר טום לאחר כמה שניות ,"תסתכל בעזרת החיישנים האופטיים על הצביר, ותגיד לי מה אתם רואים ?"

          מפקד המשמידה פעל כפי שהציע עמיתו והתבונן בצביר, אך בתחילה הוא לא ראה דבר מלבד אסטרואידים נעים באי סדר. רק לאחר כמה שניות הוא הצליח להבחין בתנועה חשודה, ובמבט מוגדל יותר הוא יכול היה לראות שתי ספינות מערכה דוקאניות עושות את דרכן במהירות אל מחוץ לצביר.

          "מאיפה, לעזאזל, אלו הופיעו ?" התפלא רוברט.

          "הצביר חוסם את הסריקות שלנו, ולכן אי אפשר היה לגלות את הספינות לפני כן. לפי דעתי, חלק מהפתרון לשאלה מאין ספינות האויב מגיעות, טמונה בצביר האסטרואידים הזה. הצביר הזה הוא המקום המושלם להתחבא בו, בגלל העובדה שהוא מכיל הרבה יסודות מתכתיים. הוא מגן עליהם מגילוי אקראי, ומספק עמדת הגנה מעולה כך שצריך להביא לכאן צי קטן על מנת לנקות את השטח. הם מצידם יכולים לסרוק את כל השטח שמסביבם בעוד שהם עצמם לא נראים, ולצאת ממנו לתקיפות מתי שמתחשק להם."

          "אתה חושב שהם הסתתרו בצביר במשך כל הזמן הזה ?! " הקפטן של להב כחול לא נראה משוכנע. "אם לומר את דעתי, זה נשמע לא סביר בהתחשב בכל הזמן שעבר מאז סיום המבצע. בידוד כזה לא מסביר איך הם ידעו היכן ומתי לתקוף את הסיור הנשיאותי, וקיימת גם השאלה מהיכן הם מקבלים אספקה. אני באמת סבור שזאת תהיה מקריות מוגזמת על מנת להסביר איך הם יכלו לעשות את מה שהם עשו ללא הוראות מדויקות."

          "רוברט, אני לא יודע איך בדיוק הם הגיעו לכאן, אבל אני מוכן להתערב על המשכורת החודשית שלי שהצביר הזה הוא אחד מהתחנות שלהם. הם יכולים להחביא בו חלק מצי שלהם, ועדיין יהיה קשה לגלות אותו. אנחנו חייבים להעביר את כל המידע הזה לאיחוד."

          "אם כך, כדאי שתעביר את המידע כבר עכשיו, כי נראה לי שאנו נהיה עסוקים מאוד לאחר מכן," האיץ בו קפטן המשמידה.

          "תשכח מזה. ניסינו כבר להשתמש במערכות התקשורת כמה פעמים, ועדיין לא הצלחנו לקבל תשובה מהבסיס. נראה שהם הצליחו לחסום בצורה כלשהי את התקשורת ארוכת הטווח."

          "המפקד," נשמע קולו המתוח של קצין הנשק בחדר הפיקוד של כוכב הצפון, "ספינות האויב יצאו מהצביר, ועתה הן רודפות אחרינו במהירות-על 8.3. הם יירטו אותנו בעוד ארבע וחצי דקות. האם אתה רוצה את מפרט הספינות ?"

          "לא, אני כבר יודע אותן בעל פה," אמר מפקדו.

          "אני מציע שנישאר ביחד," אמר קפטן ג'ונס. "יש לנו יותר סיכויים לשרוד את העניין הזה ביחד."

          מפקד ספינת המערכה חייך קלושות. הוא ידע שהמשמידה יכלה לברוח מספינות האויב אילו הם רצו בכך, מאחר והמהירות המרבית שלה הייתה גבוהה יותר, אך היה זה מותיר את ספינתו לבד בשדה הקרב, ותוצאות מצב זה היה ברור. עמיתו הבין זאת היטב, וההצעה שלו הייתה הביטוי המעשי הטוב ביותר לאחווה ששררה בצי.

          "אני מתאר לעצמי שכעת נוכל לבדוק האם כוחן של ספינות הצי עולה על אלו של ספינות האימפריה, נכון ?!" העיר טום.

          "יחסי הכוחות לא שווים, ולכן ניצחון בהחלט יאשר את התיאוריה," השיב חברו, "אבל כדאי יהיה להשאיר מידע על האירוע…לכל מקרה…"

          "כל דבר בגודל של חללית תקיפה או יותר יאותר ויושמד על ידם."

          "אל תדאג, אני אטפל בזה," אמר רוברט במסתוריות.

          "עשה זאת, ואני אנסה לשלוח מסר לבסיס נאוטילוס או לכל ספינה ידידותית אחרת שתוכל לקלוט אותנו," הוסיף קפטן פירס. "אני אחזור אליך בעוד ארבע דקות."

          שני הקפטנים ניתקו את התקשורת, ופנו מיד אל משימותיהם הדחופות. קפטן רוברט ג'ונס הורה להעביר את כל המידע שנאסף על ידי חיישני הספינות אל שני גבישי מידע, כשהוא מוסיף בעצמו את סיכום המאורעות האחרונים. הגבישים הוטענו על גבי שני אוטומטי חלל, שהיו מכונות עצמאיות אשר יכלו לטפל בתיקונים חיצוניים דחופים בספינה. האוטומטים היו בעלי תקשורת קצרת טווח בלבד, מאחר והם תמיד פעלו בקרבתה של הספינה, אך אם המזל יאיר פניו למי שיחפש אחריהם, הם יוכלו להגיע למרחק שממנו האות החלש יתגלה. הנתיב בו הם היו צריכים לסייר היה ידוע לבסיס נאוטילוס, אך הם התרחקו כל כך מהנתיב הזה, עד שלא היה בטוח שספינות ידידותיות יחפשו בכלל באזור הנכון. הכול יהיה תלוי במזל. שני האוטומטים נפלטו מפתחי התחזוקה אל כיוון פנים האיחוד מבלי שמערכות ההנעה שלהם יופעלו, והם המשיכו להסתחרר בעודם מתרחקים במהירות מהספינה עד שאי אפשר היה אפילו להבחין בהם.

          בינתיים, המשיכו ספינות המערכה להתקרב אל שתי משמידות הצי כשהן סוגרות את הפער ביניהן בהתמדה. כל נשקיהם היו כבר טעונים ומוכנים לשימוש, ולא בוצע אף ניסיון לתקשורת. שני הצדדים ידעו מה הצד השני רוצה, ומאחר ואף צד לא התכוון לוותר, אי אפשר היה למנוע את הקרב. לכל אחת מספינות האויב היו חמישה תותחי אנרגיה מהירים, שני תותחי אנרגיה רב-קנים איטיים ושלושה משגרי טורפדות, כולם מפוזרים על קצוות הגוף השחור בעל צורת טריגון-ים בעל זנב קצר. לספינה להב כחול היו תותח אנרגיה מהיר אחד, שני תותחי אנרגיה רב-קנים ומשגר טורפדות אחד, ולכוכב צפון היו שני תותחי אנרגיה מהירים, שלושה תותחי אנרגיה רב-קנים איטיים וארבעה משגרי טורפדות, כך שמבחינת נשק היו ספינות האיחוד בעמדת נחיתות. השריון העדיף היה יתרון, אך השאלה הקריטית הייתה כמה זמן נוסף הוא יוכל לספק להם.

          הקרב החל לאחר שהספינות הבורחות התייאשו מהניסיון ליצור קשר עם בסיסם, ובהתייעצות משותפת הן החליטו לפגוש את רודפיהן פנים מול פנים. הן התרחקו אחת מהשנייה כדי לנסות לפצל את הכוחות נגדם, אך אלו לא פעלו כמצופה. ספינות המערכה פנו היישר אל להב כחול שהיוותה את הטרף הקל ביותר. המשמידה לא יכלה לברוח מהאזור בגלל שהיא הייתה משאירה את חברתה לבדה, ולכן היא הייתה חייבת להישאר בקרבתה של כוכב הצפון. התמודדות זאת עמדה להפוך לקרב סכינים צפוף וקטלני.

          האש שהומטרה על המשמידה החטיאה כשהיא שינתה את מיקומה ונעה במהירות אל מאחורי חברתה שנעה קדימה. כוכב הצפון החלה לספוג חלק מההמטרה הזאת כשהיא משיבה אש בכל תותחיה שהתמקדו על אחת מספינות האויב, חולפת על פני ספינות המערכה שהמשיכו לדלוק אחרי המשמידה. להב כחול תמרנה במהירות מצד לצד כשהיא מתחמקת מהאש הקטלנית כמיטב יכולתה, אך הפגיעות בה המשיכו להצטבר. היא ביצעה סיבוב ארוך, ושוב חלפו ספינות האויב על פניה של כוכב הצפון במעין קרב רמחים, כשהפגיעות באחת מהן מתרבות יותר ויותר. בסיבוב השלישי כבר הצליחה לפגוע אחת מהטורפדות במערכת ההנעה של הספינה הדוקאנית, והיא לא יכלה עוד להמשיך המרדף, לכן הן שינו את האסטרטגיה שלהן, וכעת שתי הספינות החלו לטווח את כוכב הצפון. לאחר דקות ארוכות החלו הפגיעות הרבות ליצור בקיעים בשריון הספינה, והתפוצצויות תכופות יותר העידו שבמקומות מסוימים נעלם השריון כליל, בעוד האש פגעה במערכות הפנימיות של הספינה עד שחצי ממערכות הנשק נותרו מושבתות. להב כחול המשיכה מצידה לצלוף בספינה הדוקאנית הפגועה, אך היא לא הצליחה לגרום לה נזק גדול. המפקדים הדוקאנים חיכו כעת שהיא תתקרב, והספינה שלא נפגעה התחילה שוב לרדוף אחרי המשמידה, בעוד האחרת ממשיכה להפגיז את הכוכב הצפון. היה זה מזל רע לקפטן רוברט ג'ונס ואנשיו שמגני הספינה לא הצליחו לעצור את ההתקפות שבאו לאחר מכן, כי אחד הטורפדות חדר את המגנים הפגועים בקדמת המשמידה ופגע בחדר הפיקוד, הורג את כל אנשי הצוות ששהו שם באותו זמן. הספינה הפכה למטרה נייחת, ולא נותר עוד לספינה הדוקאנית דבר מלשלוח עוד ארבעה מטחי טורפדות, כדי לפוצץ את המשמידה לחלוטין.

          קפטן טום פירס הביט בייאוש בשברי המשמידה. גורלו היה ברור כעת, אך הוא לא התכוון למות ללא השבת מלחמה, בתקווה לקחת איתו כמה מאויביו. הוא יכול היה רק לצפות בספינה המערכה שהשמידה את להב כחול מצטרפת אל חברתה, והמטחים הנוספים לכיוונו החלו להלום בספינת המערכה.

                                                ***

תאריך 156.2131,

כוכב הבירה של קיסרות רואניה,

סינטקורואן, סקטור גמא-12,

הארמון הקיסרי.

          מזג האוויר המצוין בכוכב הבירה היווה ניגוד קוטבי למתרחש בתוך הארמון הנשיאותי המפואר, שם האווירה הייתה קודרת ביותר. המשרתים בעלי הגלימות העצומות השתדלו להימנע משהייה ממושכת בחברתו של הקיסר שלהם, בעיקר כשהוא היה שרוי באחד ממצבי הרוח הקטלניים שלו. רק לפני יומיים התרגז הקיסר על אחד המשרתים בגלל שהוא שפך קנקן שתייה מול עיניו, והקיסר הורה לענות אותו יומיים שלמים לפני שהתיר להרוג אותו. גופתו הייתה עדיין תלויה על עמוד בכניסה לארמון, וצרחותיו האיומות עדיין הדהדו באוזניהם.

          הרואני בעל העור הירוק-אפרפר התהלך באותה זמן במהירות רבה לפני כסאו המשובץ אבני חן, ובתוך כך פלט קללות רבות על משרתים שסביבו ועל שני רואנים שעמדו מולו. גלימתו הירוקה, שעטפה את גזע גופו הגיעה עד לשלושת רגלי התמנון שלו, ושני זרועות התמנון שלו התנופפו בעצבנות לכל עבר. עיניו הענקיות, כעיני הזבוב, בלטו יותר מהרגיל, וזרבוביתו שדרכה הוא אכל, רטטה בעצבנות בקדמת ראשו הביצתי, סימן שהעיד על זעם רב. שני הרואנים רמי המעלה שמולו ידעו שעליהם לפעול בתבונה אם ברצונם להינצל מהמפגש הזה.

          "….אני לא מוכן לסבול את זה. אתם שומעים ! אני לא מוכן לקבל את זה. מה זאת אומרת הוא הצליח להינצל ?! אתם הייתם אמורים לדאוג לכך שהוא לא ינצל, וזה היה תפקידכם. הכול היה מוכן ! חיכינו שנתיים עד שהגיע הזמן המתאים, ועכשיו אתם אומרים לי שלא הצלחתם לבצע את המשימה הפשוטה שלכם, פרעושים שכמותכם ! מוצצי דם עלובים ! האם אני אמור לקבל את זה ???"

          "הקיסר, אנחנו עשינו את כל אשר יכולנו כדי להבטיח את חיסולו של הנשיא שלהם. שילמנו ממון רב לסוכנים שלנו, דאגנו להטבות רבות לכל המקורות שלנו והשקענו זמן ניכר לתיאום וביצוע העבודה. הבעיה הייתה שהסוכן הראשי הצליח לחבל בציוד הריחוף, אבל הוא לא הצליח להטמין את מטען הנפץ, ולכן הצליח הנשיא שלהם לשרוד את ההתרסקות," ניסה ראש המודיעין להסביר.

          הקיסר עצר מהילוכו, הביט בריכוז בראש המודיעין שלו, וצעק : "האם זה אמור להשקיט את זעמי ?! האם תירוצים אני רוצה לשמוע ?!"

          "לא, הקיסר," אמר ראש המודיעין, והשפיל את מבטו.

          "יפה ! אם כך, ראשית כל, אני רוצה שהסוכן הזה יומת מיד על מנת שהוא לא יוכל לספק מידע לאיש על מעשיו, ובכך הוא צריך לשלם על חוסר יכולתו לבצע את המשימה עליה שילמנו לו ממון רב…"

          "דבר זה כבר נעשה," אמר ראש המודיעין בגאווה.

          "…ושנית, על האדם האחראי לכל המקרה המצער הזה לשלם על טעותו," אמר הקיסר בארסיות, ואז הוא הרים את קולו : "ראש הצבא, אני רוצה שתשמיד את העלוקה הלא מוצלחת העומדת מולי. הוא רק מחליא אותי."

          ראש הצבא הוציא במהירות את חרבו הכבדה מנדנה, כשראש המודיעין השתטח על הרצפה והחל לייבב בקול ולבקש את רחמיו של קיסרו, אך הקיסר לא שעה לתחינותיו. החרב הורמה אל על באיטיות, ואז הורדה בכוח על הגוף הרופס. מפקד הצבא ידע שעליו לספק את תאוות הדם של הקיסר, לכן הוא לא תכנן להרוג מיד את עמיתו. החרב נחתה על צד גופו של הרואני, חותכת בקיע ענקי שדרכו התחיל הדם הלבן לזרום. הרואני צרח צריחה חזקה, ואחז בחרב התקועה בגופו בעוד דמו החל להיקוות בשלולית שהעניקה לרצפה ברק מוזר אשר גרם לקיסר אושר רב.

          ראש הצבא חילץ את החרב באכזריות, תוך שהוא גורם לרואני שלרגליו כאבים עזים, ואז הוא הרים את החרב פעם אחר פעם, כשהוא מנחית אותה במומחיות בכל פעם באזור לא פגוע אחר על הגוף, נזהר מאוד שלא לפגוע באיברים החשובים, ובכך מאריך את סופו של הרואני שהיה עד לפני זמן קצר בעל התפקיד החמישי בחשיבותו בקיסרות. לבסוף, לאחר שפסקו זעקות הכאב, הונחתה החרב על הצוואר, והראש הביצתי התגלגל לכיוונו של הכיסא הקיסרי, מותיר שובל דם לבן בעקבותיו.

          הקיסר הרואני עקב בראשו אחרי מראה הראש הכרות, ועיניו היו בורקות. הוא החל לגרגר בצחוק אשר נהפך חזק יותר ככל שהדם המשיך לזרום, עד שכל הרואנים שמסביבו גם החלו לגרגר בצחוק. רק לאחר עשרים שניות תמימות, כשכולם מלבדו חדלו, הפסיק הקיסר את גרגוריו, ופנה אל מפקד הצבא שלו.

          "ראש הצבא, עלינו למצוא רואני שיוכל למלא ביתר כישרון את תפקידו של זה. האם יש לך הצעות ?"

          המפקד הצבאי ידע שיהיה זה מסוכן להמליץ ישירות על מישהו שאולי יבצע טעות במסגרת תפקידו, ואז הוא, למעשה, ימצא אשם בהמלצתו, ולכן הוא ענה : "לא, קיסרי. אני לא יכול לחשוב על מישהו מלבד סגן ראש הסוכנות למודיעין או ראש המחלקה הדוקאנית בסוכנות המודיעין. שני בעלי התפקידים האלה הם הבאים בתור בשרשרת הפיקוד."

הוא ידע שסגנו של ראש המודיעין לשעבר לא השאיר רושם רב על הקיסר בפגישתם האחרונה. הוא לא היה מספיק כוחני, וחסרה בו האכזריות הדרושה לתפקיד כזה. לעומת זאת, ראש מחלקה הדוקאנית היה אחד ממקורביו, והוא היה מתאים ביותר לתפקיד. בכך שהוא העניק לקיסר את הבחירה בין השניים הוא, בעצם, הסיר מגבו את הסיכון שבאחריות לבחירה, בעוד שלא היה לו ספק רב בתוצאת הבחירה.

          "אם כך, אני רוצה שראש המחלקה הדוקאנית יקבל את מינוי ראש המודיעין," פסק הקיסר. "דאג לכך !"

          "כן, בוודאי. אני מיד אבצע זאת," אמר ראש הצבא תוך שהוא מכופף את ראשו בהכנעה.

פרק תשיעי

תאריך 158.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא 37.

          שיחת היום בבסיסי הצי ועל סיפונן של ספינות הצבא סבבה סביב הידיעה על היעלמותן המסתורית של שתי ספינות האיחוד, כוכב הצפון ולהב כחול, במהלך משימת הסיור האחרונה שלהן. כדרכה של רכילות חמה גם הידיעה הלא רשמית הזאת פשטה כאש ברחבי הצי עוד לפני שהודעה רשמית פורסמה, וכתוצאה מכך תחושת האופוריה, שעוד נותרה בעקבות מבצע שש אבירים, פינתה את מקומה לפחד וחששות. חלק מהאנשים החלו להתייחס אל האזור בסקטור אלפא-12 כאל אזור מקולל כשהם מאשימים בכך את האזור האסור הסמוך לתקריות אשר תמיד היה חסום למעבר, בעוד אחרים החלו לדבר על האפשרות שהאויב הדוקאני הצליח למצוא דרך לעבור דרך האזור האסור. אבל הדבר המטריד ביותר היה שלא נותרו שום רמזים שיכלו לספק הסבר מוצק לשאלות הטורדניות שריחפו במוחות האנשים : מה קרה לשתי הספינות ובמה בדיוק הן נתקלו. חוסר המידע הזה אפשר לאנשים לתת דרור לדמיונם, ואי ודאות זאת הייתה גם הדרך הגרועה והקצרה להורדת המורל של אנשי הצי.

          "לעזאזל, " העיר נשיא האיחוד בקול, לאחר שאדמירל לאקר קריסוף, שר ההגנה של גבול רביע אלפא, סיפר לו את החדשות הרעות. "אנחנו מאבדים יותר מדי ספינות בשטח הזה. אנחנו לא יכולים להמשיך כך, לאקר. מה אנחנו עושים בנידון ?"

          האדמירל בצד השני של מסך המדיה נראה עייף, ומצחו היה חרוש קמטים.

          "אם לומר את האמת, האפשרויות שנותרו בידי הן מוגבלות מאוד. אני מסכים איתך לחלוטין בכך שהמצב בוודאי לא יכול להימשך כך, מאחר וחיילים לא מגיבים טוב למצב של חוסר ידיעת מיקום האויב, ואני חושש שאנו מפסידים בקרב הזה. לכן, הכוונה שלי הייתה להגדיל את מספר הכוחות המסיירים באזור," השיב איש הצבא. "זה נוגד כמובן את התוכנית לחיסכון באנרגיה שעליה החלטנו לא מכבר, אבל אני בטוח שתסכים איתי שזה לא הזמן המתאים להפעלת התוכנית."

          "אל תדאג בנוגע לגבישים. אנו נדאג שעבור הפעילות הזאת תקבל כל מה שאתה צריך. החיסכון נמצא בעדיפות שנייה אחרי הבעיה הזאת, ואני אדאג שתקבל את כל הגיבוי שתצטרך. מה לגבי תגבורת כוחות ? האם אתה צריך כוחות נוספים לביצוע סיורים ?" שאל הנשיא.

          "שוחחתי כבר עם טארון בנוגע להעברת כוחות מאזורים שקטים אל האזור הבעייתי, והוא אישר שנוכל להתחיל לקבל תגבורת בעוד כמה ימים. בינתיים, אני מתכוון להוציא נוהל מחייב שכל תנועה באזור ירוכזו בשיירות של לפחות שלושה ספינות, וזה חל גם לגבי הסיורים שלנו. אם אוייבינו הצליחו להביס צוות של ספינת מערכה ומשמידה, זה מעיד על כך שהכוח שלהם הוא די גדול או שיש בידם עוצמת אש עדיפה עד כה. מיניתי גם צוות חקירה מיוחד שנשלח כבר לחפש רמזים לגבי גורל הספינות שלנו, והם סורקים את האזור ביסודיות.

האם ישנן ידיעות כלשהן לגבי גורל כוכב בוהק ואנשיה ?"

          טאלן נד בראשו באיטיות לשלילה.

"אם להיות גלוי, לא היה לי זמן לשאול את השר דגזנוט האם התקבלו תוצאות כלשהן לגבי עניין זה, למרות שאני משוכנע שהוא העביר את המסר שלנו. הוא היה מעדכן אותי לו היו ידיעות חדשות מאז."

          הייתה שתיקה של כמה שניות, לפני שהאדמירל דיבר.

          "אדוני הנשיא, האימפריה לא מודה מרצונה שספינת הסיור שלהם, אשר נתפסה על ידינו לפני יציאתך לשליחות, הייתה במשימה מלחמתית מטעמה, ומאחר ועד כה לא קיבלנו שום דרישות או הצהרות לגביה או לגבי אנשיה, האם זה לא אומר שבאופן רשמי הספינה שלהם לא נמצאת בידיים שלנו ?!"

          מבטו של האמירל היה מהורהר בעודו אומר את המילים האלה, ועיניו בהו דרך הנשיא במבט לא מרוכז.

          "לא. באופן רשמי, הם לא בידיים שלנו," אישר הנשיא. "אבל לאן בדיוק אתה חותר, לאקר ?"

          "ישנה אולי דרך לגלות איך הגיעו הספינות הדוקאניות אל האזור," השיב האדמירל ברצינות תהומית.

          "אני לא בטוח שזה רעיון טוב," אמר מיד הנשיא תוך שהוא מבין את מחשבותיו של שר ההגנה.

          עיניו של איש הצבא חזרו לפוקוס, והם התמקדו בעיני הנשיא.

          "אנחנו נמצאים במצב מלחמה, ובמלחמה נעשים דברים שהם לא תמיד הגונים או מוסריים, אך דברים אלו חייבים להיעשות באותה מידה," טען לאקר. "אני לא מציע שנענה אותם למוות. אנחנו צריכים רק להפחיד אותם במידה כזאת שהם יספרו לנו את כל מה שהם יודעים על הדרך בה הם נכנסו אל הסקטור."

          "מה יקרה אם מישהו מהשבויים ימות בחקירות ?" טען כנגד הנשיא. "יהיה קשה להסביר זאת לאימפריה, ובייחוד כשהם מחזיקים ברבים מאנשינו כשבויים. התוצאות עלולות לעלות בחיי אנשינו."

          "אם כך נדאג לכך שלא נגיע למצב מסוכן כזה. יהיה עליך לאשר לסוכנות המודיעין יותר חופש פעולה, אך אני בטוח שאם נפעיל טווחי זהירות רחבים, נוכל לבצע זאת מבלי שמישהו יצטרך להיפגע ממש."

          טאלן חשב על כך לכמה שניות, ורק אז השיב : "אני אדבר עם טארון על כך. אני אמור להיפגש איתו היום בלאו הכי, אבל אני לא מבטיח דבר."

          "אם הייתה דרך אחרת לגלות זאת הייתי שמח לבחור בה, אך העובדה היא שאין לנו ברירות וככל שהזמן עובר, בסופו של דבר אנחנו נשלם על כך ביוקר," הוסיף האדמירל בקול משכנע.

          "אני יודע שאתה צודק בדבריך, אבל זהו מעשה של אנשים מיואשים, ואני עדיין מקווה שלא הגענו לדרגה הזאת. בכל מקרה, אני אעדכן אותך לגבי ההחלטה בהקדם."

          "תודה, אדוני הנשיא. אני לא יכול לבקש יותר מכך," אמר האדמירל, ודמותו נעלמה ממסך התקשורת.

                                                ***

תאריך 158.2131,

המפקדה הראשית של צי איחוד הפנלטות,

בסיס סנטוריאן, כוכב קרוניה 2,

מערכת קרוניה, סקטור דלתא-37.

          מפקדתה הראשית של צי האיחוד הייתה ממוקמת על כוכב-לכת שרק לפני עשרים שנה היה רק מכוסה כולו קרח-עד ושומם לחלוטין, אבל מאז גילויו בוצעו בו שינויים פלנטאריים מקיפים שהפכו אותו לכוכב ממוזג, בעל אטמוספרה על בסיס הליום וחמצן, מכוסה אוקיינוסים רחבים, ואנשים יכלו להתיישב עליו ולהמשיך לפתח אותו. הפלנטה שבתחילת ימיה באיחוד הייתה מקום שרק לעיתים רחוקות הגיעו אליו סיירים, הפכה לנקודה מרכזית בנתיבי הסחר לאחר העברת המפקדה הראשית של הצי אליו באמצעה של המלחמה. הכמות הגדולה של אנשי הצי שקיבלו שכר קבוע וטוב מהממוצע הפך את כוכב-הלכת גם למבוסס כלכלית, למרות שלא היו עליו משאבים חשובים בכמויות גדולות. הכוכב היה פשוט כוכב מגורים עם חקלאות מתקדמת, ובסיס תיקונים ענקי לצי.

שתי נקישות נשמעו על דלת העץ הממורקת והפתוחה אל המשרד. העץ המלא בצבעו החום כהה נשמע היטב בקול הנקישות.

          "שלום. אפשר להיכנס ?" שאל הנשיא בעודו מחכה בפתח משרדו של ראש מועצת ההגנה.

          רב אדמירל טארון בדרו ניצב באותו זמן מול חלון משרדו הענק, כשהוא בוהה בנוף האוקיינוס הנרחב. הוא הסתובב מיד, כשפניו חרושות הקמטים מחייכות לשמע הקול המוכר.

          "בוודאי ובוודאי," הוא קרא, מושיט את ידו הימינית כדי לקדם את טאלן. "ברוך בואך. אני שמח לראות אותך פנים מול פנים סוף כל סוף, אדוני. כבר זמן רב שלא נפגשנו בצורה כזאת, עד שהתרגלתי לזכור רק את החלק העליון של גופך, ממש כפי שאתה מופיע על מסך התקשורת שלי."

          "יותר מארבעה חודשים," העיר טאלן בחיוך, כשהוא לחץ את ידו של הגבר המבוגר, וטופח על צד כתפו בידו השנייה. "מה שלומך ?"

          "טוב מאוד. אני לא יכול להתלונן. בוא, שב בנוחות בכורסא," הוא אמר והחווה על כורסאות העור. "לקחתי על עצמי להכין לנו הפתעה קטנה לכבוד האירוע. משהו שאני בטוח שימצא חן בעיניך." באותו זמן ממש נשמעה דפיקה על דלת הכניסה, ושני מזכירים נכנסו אל המשרד, מחזיקים בידיהם מגשי מתכת ענקיים מכוסים במכסי נחושת עגולים בעלי ידיות עץ, מפיצים בעוברם ריח מגרה שהפעיל מיידית את בלוטות הריח של הנשיא, אשר דחקו בו אינטסיקטיבית לנסות ולגלות מה הסתתר מתחת להם. המכסים הוסרו במהירות בעוד אדים מהבילים עלו אל כיוון התקרה, וצלחות מלאות מטעמים מכל הסוגים נפרשו על שולחן העץ שהפריד בין הכורסאות.

          "ואוו, זה מריח נפלא," אמר הנשיא כשתחושת הרעב מתעוררת בו.

          "אז אל תבהה בזה. תתחיל לאכול כל עוד זה חם. הרי אתה יודע מה אומרים החכמים : הנאה קודמת לעסקים. ואני, כידוע לך , דוגל יותר באמרה הנצחית שאומרת : האוכל קודם לכול."

          שני הגברים הסיטו את מחשבותיהם אל הארוחה, וכל הנושאים הקשורים לעבודתם נשכחו לפרק זמן זה.

          רק לאחר עשרים דקות שבהם אכלו השניים את כל מה שהיה על השולחן וכל המגשים פונו זה מכבר, החלו השניים לדבר על ענייני העבודה.

          "ובכן, טארון, אני לא יודע אם דיברת עם לאקר, אבל הוא העלה בפני הצעה. האם ידוע לך על כך ?"

          רב האדמירל הנהן בראשו לחיוב, והשיב בקול שקט : "כן, הוא סיפר לי את הרעיון שלו לפני שבאת, ואני חייב להודות שאני רואה בחיוב את התועלת הרבה שמידע כזה יכול לספק לנו. אם זאת אכן האפשרות המהירה והיחידה הידועה לנו להשיג את האינפורמציה, אז אני תומך בהצעה. אנו לא יכולים לתת למצב הזה להימשך יותר מדי זמן. נתין לראות שזה כבר פוגע במורל הצי."

          "אבל ישנו סיכון די גדול בכל העניין הזה," טען כנגדו טאלן. "מה לגבי התוצאות  האפשריות ?!"

          "אם הדאגה שלך נובעת מהאפשרות שאחד השבויים ימות, אז נוכל לדאוג להשתמש בכל אמצעי הבטיחות שישנם כדי לא להגיע למצב כזה. נוכל לעשות את זה על ידי כך שלא נאפשר הפעלת כוח פיסי מוגזם, וכל סימן קלוש ביותר שעלול להוביל לפגיעה יוביל להפסקה של החקירה. נדאג לנוכחות של רופא צי, שמכיר היטב את הפיסיולוגיה של מבנה הגוף הדוקאני אשר יפקח על כל התהליך, או אפילו מומחה אזרחי שיועסק במיוחד לנושא."

          "אני עדיין לא בטוח שכדאי שנלך בדרך הזאת," אמר טאלן בהיסוס, "לא כל עוד יש לנו אפשרויות אחרות. הפיסיולוגיה של הגוף הדוקאני היא נושא בעייתי, שלא נחקר כראוי לפני כן, כך שיהיה קשה לחזות את התגובות הגוף שלהם לחומרים שונים. אנו לא יודעים מהם המינונים הנכונים, ואילו מינונים יהיו קטלניים."

          "הסיבה למצב זה בדיוק היא שהצי מעולם לא קיבל רשות לבדוק את הנושא לעומק," העיר טארון בהגיון קר. "תמיד היו דאגות וחששות לגבי התוצאות האפשריות, אך אנו צריכים להתגבר עליהם ולברר היטב את הנושא."

          "האם זה הזמן הנכון להתחיל בכך ?" שאל טאלן בנוקשות. "ובייחוד כשחיי אנשינו נמצאים בידם ?!"

          "חיי אנשינו היו בידיהם מאז שהם פתחו במלחמה הזאת, וזה כנראה לא עומד להשתנות במהרה. השאלה הנכונה היא האם המצב הגיע עד לכך שאתה תהיה מוכן להסתכן בשיטת חקירה זאת ?"

          "בדיוק," הסכים הנשיא.

          "זאת עדיין ההחלטה שלך, ואני לא אוכל לומר לך מה לעשות בנידון. ההמלצה שלי היא לבצע מה שצריך."

          שקט השתרר בחדר לאחר שסיים הרב אדמירל את דבריו, והנשיא רק יכול היה להפוך את הנושא בראשו שוב ושוב. ההחלטה עדיין לא הייתה מוגמרת בדעתו.

          "שמת לב שכל האירועים המסתוריים בסקטור אלפא-12 קרו באזור מסוים אחד," שינה טארון את הנושא בחדות. "אני לא חושב שזה מקרי. זה אזור מרוחק מכל עזרה קרובה, וכך אפשר לפעול בו מבלי לחשוש מתגבורת. עלה בראשי הרעיון שאנו צריכים בסיס כוח שיוכל להגיש עזרה מיידית לכל ספינה בצרה. מעין בסיס שיוכל לשלוח כוחות שיגיעו תוך זמן קצר אל סיורים קרובים אליו. הרי זה ידוע לכולם שמהירות הספינות שלנו נחותה לעומת ספינות האימפריה, ועל ידי נדמה לי שנוכל לפצות במעט על הקושי הזה."

          "הבעיה היא שאנו נצטרך להקים מקום כזה ממש מכלום, ועבודה כזאת תדרוש מאיתנו הרבה עבודה והשקעה של משאבים רבים, וכמובן זמן שממילא אין לנו," התנגד טאלן בנחרצות. "הקמת הבסיסים החדשים שלנו בסקטורים החדשים אמורה לגזול שלושה חודשים, ובמקרה שלהם אנחנו מדברים על בנייה בעזרת שרידים שנותרו לפני כן. הצעה כמו שלך תחייב אותנו להעביר את כל החומרים לשם, ולהתחיל לבנות מחדש. זה לא נראה לי יעיל ביותר."

          "נכון, אני מסכים איתך אילו היה מדובר על בנייה מאפס, אבל אני לא מתכוון לבסיס במלוא מובן המילה." רב האדמירל נד בראשו לשלילה. "הכוונה היא יותר למעין מוצב. מקום שישמש מרכז לצוותי הספינות שישהו באזור לזמן ממושך. כך צוותי סיור לא יצטרכו לחזור בכל פעם אל בסיס נאוטילוס, דבר שיקטין את צריכת האנרגיה שלהן. ספינות מסוג נושאות חלליות וספינות מערכה ישהו שם דרך קבע על מנת לספק למקום הגנה מתאימה וכדי לעזור לספינות במצוקה, כך שהזמן עד להגעת תגבורת יתקצר משמעותית, וזה יהיה חיוני מאוד במהלך מארב לא צפוי."

          "מה בנוגע לתיקונים לספינות הקרב ? הרי נצטרך להקים איזושהי מספנה לתיקונים ולתחזוקה כללית ?!"

          "אפשר יהיה לבנות משהו קטן שיוכל לטפל בפגיעות בינוניות, כשאת שאר הדברים המסובכים יותר נשלח לנאוטילוס," הסביר רב האדמירל.

          "טוב, זה נשמע הגיוני כשאתה מתאר זאת כך. השאלה הנותרת היא איך נקים את המוצב הזה ?"

          "ובכן, על פי הרעיון שלי לא נצטרך כלל לבנות אותו באתר הנבחר. נוכל להביא אותו כמעט מוכן, ולמקם אותו במקום הנוח לנו ביותר," אמר טארון ברצינות.

          הנשיא הביט ברב האדמירל בהפתעה, ואז החל לצחוק. "טארון, אתה לא רציני ! זה ייקח הרבה יותר זמן לבנות קומפלקס כזה, ולהביא אותו ליעד שלו. נצטרך לגרור מבנה כזה במהירות נמוכה, אחרת הוא יתפרק לגורמים הרבה לפני שהוא יגיע ליעדו."

          טארון חייך, ונד בראשו.

          "לא. לא נצטרך לבנות אותו או לגרור אותו אם הוא יועד מראש למסע בחלל, ויש בו כבר מרחב נרחב למגורים ולשאר הפעילויות."

          "ומהיכן נשיג כלי כזה בזמן קצר כל כך ?" שאל הנשיא ברוגז מופגן. הוא שנא שרב האדמירל סבב סביב הנושא ולא פירט מיד למה הוא מתכוון, אבל הוא עדיין היה סקרן לדעת על מה חשב איש הצי הוותיק.

          "אנו לא צריכים להשיג אותו. הוא נמצא ברשותנו, והוא כשיר לתזוזה עד כמה שאני יודע, או שהוא יוכל להיות כזה בתוך זמן קצר."

          "אתה מתבדח על חשבוני, טארון, ואני לא מוצא שזה מצחיק. לא ידוע לי על שום דבר שאפילו מתקרב לתיאור שלך."

          "אני לא מהתל בך," אמר רב האדמירל בחיוך קטן. "יש ברשותנו ספינה כזאת, למרות שמזמן לא נעשה בה כל שימוש. הספינה נמצאת כרגע במוזיאון החלל של האיחוד בקרוניה-5. היא נקראת דרקוניה ,והיא תוכל לבצע את התפקיד ביעילות רבה."

          עיניו של טאלן נפערו בהפתעה, והן נותרו כך לשניות מספר בעוד הוא מנסה להיזכר בתולדות הספינה הישנה.

          "טארון," אמר הנשיא באי אמון, "זוהי אחת הספינות העתיקות ביותר שנמצאת בידינו ! היא נוצרה עוד בתקופת ההתפשטות השנייה של האנושות בגלקסיה לפני בערך עשרים ושש שנים ארוכות, אם אני לא טועה."

          "עשרים ושלוש שנים, ליתר דיוק," תיקן אותו טארון, "אבל היא עדיין הספינה הגדולה היחידה שתוכל לבצע את התפקיד הזה. יש לה שריון מיושן, אבל הוא עדיין יספוג כמה פגיעות במקרה חירום, וזה עדיף מלהחרים ספינת נופש ענקית, ולהתחיל לצפות אותה בשריון."

          "אבל באיזה מהירות היא יכולה לנוע ?! הרי מנועיה הישנים בוודאי לא מגיעים ל-1.5 ממהירות-העל ! זאת, כמובן, בהנחה שאפשר יהיה בכלל להפעיל אותם."

          "נכון. היא יכולה להגיע למקסימום 1.2, אבל, להערכתי, אפשר יהיה לחבר אותה לנושאת חלליות, וכך להגיע למהירות של יותר מ-3, שזה בהחלט יפה."

          "תן לי להבין. אתה רוצה לקחת ספינה עתיקה שיוצרה לפני עשרים ושלוש שנים ממוזיאון החלל, לחבר אותה אל נושאת חלליות ולשלוח אותה לגזרה אלפא-12, על מנת שהיא תהיה בסיס זמני לכוחותינו."

          "בדיוק," אישר רב האדמירל בעיניים נוצצות, ובחיוך רחב.

          טאלן חשב על כך חמש שניות כשהוא שוקל את העניין בראשו, ולאחר מכן הוא הסתכל בטארון, והבעתו הספקנית נעלמה. "זה אחד הרעיונות המטורפים והיותר מוצלחים ששמעתי השבוע…"

                                                ***

תאריך 159.2131,

מוזיאון החלל של האיחוד,

כוכב קרוניה-5, מערכת קרוניה,

סקטור דלתא-37.

          הספינה דרקוניה הייתה ספינה ישנה בגודל נושאת חלליות מודרנית, ויעודה העיקרי בשנות שירותה היה לשמש מוצב קדמי של האיחוד המתפשט בגל השני מתוך שלושת הגדולים, כמעין חוד חנית של התיישבות אנושית. הספינות הענקיות מסוגה הכילו מספר רב של אנשים, אשר טיפלו בכל הקשור להגנה על אזורי הספר של האיחוד. הם היו מבצרים עצמאיים שאפשר היה להזיז למיקום חדש כשעלה הצורך בכך. המיגון שלהן היה שווה ערך לבעל סיבולת 0.8 , נתון שהיה מכובד מאוד באותה תקופה, אך הוא היה כבד מאוד ותפס נפח רב מהמעטפת החיצונית, וכל זה בא על חשבון המהירות ומקום המחיה. דרקוניה ביצעה בנאמנות את תפקידיה הרבים בקביעת הגבולות של האיחוד, שהתרחבו והתקצרו עם השנים, והיא הוצאה משירות יחד עם חברותיה לאחר שהופיעו נושאות החלליות הראשונות.

          כעת נחה לה הספינה על שטח מישורי רחב ידיים בשטח מוזיאון החלל של האיחוד, גופה המלבני והארוך שפינותיו מעוגלים בולט מעל לפני הקרקע כמעין במה מלאכותית. צבעה החיצוני של הספינה שהיה במקור כחול כהה, כוסה עם השנים באבק ועפר והפך חום אדמדם, ולכן ממרחק היה קשה היה להבחין בה מאחר והיא נבלעה בנוף שמסביבה.

          סם דוורנק, מנהל מוזיאון החלל, סייר אותה שעה ברחבי המוזיאון הענקי, מוודא אישית שהכול מתנהל כפי שצריך להיות. הוא הביט בהנאה אמיתית באנשים המסתובבים בין הספינות השונות ששימשו את האיחוד בעשורים האחרונים, ועזרו לעצב את ההיסטוריה של האנושות. כל הספינות מלבד שתיים היו אמיתיות לחלוטין, וחלק ניכר מהן נאסף ושופץ על ידו זמן רב בטרם הוא הפך למנהל המוסד. רוב הספינות הללו היו מפורקות עד לשלדיהן או שהם פשוט ננטשו על כוכבים וירחים לאחר שלא היה בהם יותר צורך, והמוזיאון נאלץ להשקיע ממון רב על מנת לשפץ אותן למצב התצוגה, ולהביא אותן לשטח המוזיאון.

          סם סובב את ראשו אל שטח המוזיאון הפתוח, שם מוקמו רוב הספינות הגדולות, ולפתע משהו נראה לו שונה מהפעם האחרונה. הוא הביט שוב בנוף ביתר תשומת לב עד שמשהו תפס את מבטו. הייתה זאת הספינה דרקוניה אשר הובאה על ידו מאחד מכוכבי-הלכת הרחוקים של האיחוד, לאחר שהיא ננטשה שם במשך שנים. הוא היה זה שדאג לשפץ אותה, ולהטיס אותה אישית אל מקומה העכשווי, אבל כעת הוא ראה כתמים מוזרים על גופה החום.

          בדאגה רבה הוא נסע באחד מרכבי המוזיאון אל האתר בו שכבה הספינה, אך בעודו מתקרב אל המקום, הוא הבחין להפתעתו בצוותים רבים של אנשים שנעו ממקום למקום על גופה של הספינה הזקנה, מחזיקים בידם מכשירים שונים. חלק מהצוותים ניקו את הגוף מאבק ועפר, בעוד אחרים נכנסו ויצאו מתוך פתחי הכניסה, והשאר בדקו את מכלולי הספינה החיצוניים.

          "מי נתן לכם רשות לנגוע בספינה ?" צעק סם בכעס לעבר האנשים, לאחר שהוא יצא מהרכב.

          "הנשיא !" השיב קול צלול ונשי מאחוריו.

          סם הסתובב והביט באי אמון באישה גבוהה לבושה מדי צי שעמדה שם, ותיק מסמכים בידה. היא ענדה דרגות של קומנדר, ומבטה היה רציני.

          "מה אמרת ?!" הוא פלט, בעוד היא התקרבה אליו.

          "אמרתי שהנשיא נתן לנו את הרשות לקבל לרשותנו את הספינה הזאת. אני מודעת לכך שזה פתאומי, ואני באמת מצטערת על כך, אבל הספינה הזאת חוזרת לשירות פעיל."

          "הספינה העתיקה הזאת חוזרת לשירות ?! לא שמעתי שטויות כאלו כבר שנים. זה לא יתכן, אתם בוודאי צוחקים עלי. איך ספינה כזאת יכולה לעזור לאיחוד כשיש לה ספינות מתקדמות פי כמה וחזקות אפילו יותר ?!"

          "זה באמת נשמע מגוחך," הסכימה הקצינה, "ואני הגבתי בדיוק באותה צורה כשנודע על כך, אבל מתברר שהספינה הזאת היא בדיוק הדבר אותו צריכים כוחות הצי כדי לבצע את עבודתם."

          "אני לא מאמין לך !" הוא אמר בהבעה חשדנית.

          "קח, ותראה בעצמך," היא אמרה, והגישה לו את המסמכים מכיס מכנסיה.

          סם רפרף במהירות במסמכים הרשמיים, מוחו עדיין לא מאמין למילים שקראו עיניו, והוא נוכח לדעת שהם היו מסמכים רשמיים אמיתיים שאישרו את כל דבריה של הקצינה. החתימה על המסמך הייתה של רב אדמירל טארון בדרו בכבודו ובעצמו, והוא התפלא מאוד שאדם כל כך חשוב היה מעורב אישית בעניין זה.

          "אני מקווה שזה לא משימת התאבדות. אני ניהלתי את השיפוצים את הספינה הזאת כשהיא הייתה מקולקלת ונטושה, ואני בעצמי עבדתי קשה מאוד עליה כדי שהיא תוכל להגיע לכאן !" הוא אמר בכעס לאחר שהוא הרים את עיניו מהמסמכים.

          "תירגע, אדוני. אנו מודעים לכל מה שעשית, ומתברר שכך גם הנשיא עצמו. אני לא רואה סיבה שהספינה לא תחזור למקום הזה לאחר שהיא תסיים את תפקידה בסיום הפעולה. אני אמורה למסור לך שעליך לצפות לשיחה מהנשיא עצמו בשעה תשע. יום טוב, אדוני, ואל תיתן להם לחכות."

האישה הגבוהה עזבה את המנהל עם המסמכים, וחזרה אל עבודת הפיקוח.

סם היה המום. מעולם לא התרחש לו מקרה מוזר כזה, והוא היה מופתע כפליים לדעת שהנשיא עצמו עומד לדבר עימו. הוא הביט במסמכים שבידיו מתרשם מכך שהם השתמשו בנייר אמיתי, ופיו נפער בהפתעה לאחר שהוא הבחין שעל כל הדפים היה מודפס באותיות אדומות גדולות המילים "סודי ביותר".

          שלוש שעות לאחר מכן כבר הייתה הדרקוניה נקייה לחלוטין מאבק ועפר וצבעה הכחול המקורי נראה כעת לכל. מהנדסים מיוחדים שהתמחו במערכות הנעה ישנות עבדו במשך כל הזמן על מערכת ההנעה, בודקים את כל מכלוליה לפני הפעלת הספינה. להפתעתם הרבה הייתה הספינה במצב מצוין, יחסית לספינה שעשתה את זמנה במוזיאון, ולאחר תיקונים קלים והחלפת חלקים פגומים היא הייתה מוכנה סופית לפעולה. שמונה ספינות משא מיוחדות ריחפו מעל הספינה הענקית, כשכבלים מיוחדים מתחברים מהן אל נקודות שונות על גבי הספינה הזקנה. הרכבים החלו להתרומם לאט כשהם מותחים את הכבלים החזקים עד שאלו היו ישרים לחלוטין. לרגע היה נדמה שהם לא יצליחו להרים את המשא הכבד, אך אז החלה מערכת ההנעה של הספינה העתיקה לפעול, וזמזום רם נשמע. הספינה החלה להתרומם לאיטה מעל מקום מנוחתה, וקצב ההתרוממות האיץ בהתמדה. אנחה כללית הושמעה, וחיוכים רחבים הופיעו,  כשכולם נוכחו לדעת שהמנוע הספינה עובד כראוי למרות כל השנים.

פרק עשירי

תאריך 159.2131,

סקטור דלתא-38.

          ספינתו של קאמר בורדון, האנטנה, שייטה במהירות גבוהה בנתיבי החלל בדרכה אל כוכב הלכת בסקטור דלתא-32 שבו שכן המשרד הראשי של חברת ווראקס. שם מתוכננים היו להצטרף אליה ספינות נוספות מצי החברה אשר יהוו את כוח האבטחה במשימה החדשה והמסוכנת שבעליה לקח על עצמו.

האנטנה הייתה שילוב ייחודי במינו של ספינת סוחר וטיולים, וכבר ממבט חטוף נראה השוני הגדול אל מול ספינות חלל אחרות שיוצרו ביצור סדרתי. שוני זה היה גדול אף יותר בפרטים הפנימיים שהיו חבויים מתחת לחיצוניותה המשוריינת, והסיבה להיותה כזאת הייתה בגלל שהיא תוכננה מהשלב הרעיוני תחת פיקוחו הצמוד של קאמר, ובבניתה ניתנה הקפדה דקדקנית על כל פרט ופרט בה עד לסיומן של עבודות הגימור, החל מכלי הנשק שהורכבו על שלדתה ועד לעיצוב הפנימי בחדרים האישיים של הצוות. גודל הספינה היה דומה לזאת של ספינת משא בינונית ארוכת טווח, גדולה בהרבה מכל ספינת טיולים פרטית שנמכרו לאנשים אחרים, והיא צוידה במיטב הטכנולוגיה שממון יכול היה לקנות, תוך מתן תשומת לב מיוחדת במערכות ההגנה של הספינה. היה לה שריון מגן חדשני שדורג ברמת ספיגה 8, טוב יותר מכל משמידה בצי האיחוד והישג טכנולוגי בפני עצמו מאחר ובדרך כלל גודלה של הספינה קבע מה תהיה דרגת הספיגה שלה, וככל שהספינה היה גדולה יותר כך ניתן היה להגדיל את השריון החיצוני על חשבון המרחב הפנימי. מהירותה המרבית הגיעה 10.6, כך שבמקרה חירום עדיין הייתה לה אפשרות לברוח מהקרב אם יחסי הכוחות נטו לרעתה. היו על סיפונה גם שני תותחי אנרגיה מהירי טעינה ומשגר טורפדות עבור מקרים בהם היה עליה להגן על עצמה או על ספינות אחרות בחברתה, וכולם הוסתרו היטב מתחת למעטה תמים כל עוד לא היה צורך בהם. קאמר טען בפני חבריו שזאת הייתה ספינת קרב מוסווית שיעודה המרכזי היה סיורים ארוכים בשטחים עוינים, והיא אכן תוכננה מראש עם דרישות שאפתניות ששמו להן כמטרה להתמודד בשוויון כוחות מול משמידה מהאיחוד או משמידה דוקאנית, למרות שהסבירות שצוותה יצטרך אי פעם לבחון זאת במציאות הייתה קלושה. צורת הספינה הייתה גם היא ייחודית יחסית לספינות אחרות בצי החברה או בצי האיחוד. היו לה שני מבני גוף קדמיים, כמו של כנפי מטוס שהופנו היישר קדימה והקבילו אחד לשני, ואלו היו מקושרים ביניהם בחלקם האחורי בגוף ביצה גדול וחלק שחלקו הצר נטה יותר לכיוון הקידמי. הגוף המרכזי הביצתי הכיל את כל חדרי המגורים והפנאי עבור הצוות, ובחלל הכנפיים אוחסנה האספקה עבור המסעות הארוכים, חלקי חילוף לתיקונים דחופים וסחורות יקרות ערך למקרה שהיה צורך בסחר חליפין. שני התותחים הותקנו על צדו הקדמי של כל כנף, ומשגר הטורפדות הורכב על צידו התחתון קדמי של הגוף המרכזי, וכולם הוסתרו תחת פתחים שנפתחו ונסגרו על פי פקודה מחשב הספינה. צבעה היה שילוב של פסים גליים בצבע אדום-דם מעל למעטה שחור שהעניק לה מראה קטלני, והיא הייתה יפיפייה.

כל ארבע עשרה אנשי הצוות הקבועים של הספינה התנדבו לצאת למשימה הנוכחית למרות שמעבידם לא סיפר להם את פרטי המשימה כפי שהוא עשה בדרך כלל, ואליהם נוספו עוד שמונה גברים ונשים שהגיעו מספינות אחרות על מנת למלא את המשרות הפנויות בצוות. הם ידעו מניסיונם הקודם בעבודתם תחת סמכותו, שבנוסף למוניטין הידוע של קאמר כאדם קשוח מאוד שדבק במילוי משימתו כמנטרת חיים, הוא מעולם לא סיכן את חיי אנשיו שלא לצורך, והיה לו חוש שיקול דעת מצוין להעריך בצורה נכונה את המצבים בהם הוא יכול היה להילחם ואת המצבים בהם היה עליו לוותר. אנשי הצוות הנוכחי שנבחרו מצי הסוחר של החברה, היו בעלי המקצוע הטובים בתחומי התמחותם, ובתמורה הם קיבלו שכר מתאים שלא היה מבייש את בעלי התפקידים המקבילים להם בספינות הסוחר הגדולות ביותר בחברות מקבילות. לא הייתה כל בעיה במילוי דרישת כוח האדם עבור המשימה הנוכחית בכל הספינות שנועדו לצאת למסע בגלל השכר המתגמל וגם בגלל שנקבע בונוס מיוחד בתום מילויה, ואנשיו נלחמו ביניהם על הזכות להצטרף למסע.

          קאמר ישב על כסאו הישן בסמוך לשולחן משרדי מתכתי מבהיק, וקרא מדף תצוגת סיליקון שקוף למחצה דיווחים אשר נאספו בתקופה האחרונה ממערכות המדיה של האיחוד הוורקני הנוגעים לתקריות של שוד ואלימות באזורים אליהם הוא עמד לעבור, כשדפיקה קלה נשמעה מכיוון הדלת והפרה את ריכוזו.

          "היכנס," הוא קרא לאחר כמה שניות, כשהוא קוטע את עבודתו ומסיט את עיניו העייפות לכיוון הכניסה.

          הדלת נפתחה פנימה כמעט מבלי להשמיע קול, ואז נכנסה באיטיות דמות ענקית שסרקה את החדר במהירות, ועשתה את דרכה אל כיוון שולחן העבודה. הגבר הגדול שנע כעת במהירות רבה יותר היה חסר שיער כמעט לחלוטין, כפי שהיו רוב תושבי מערכת פטרנוס בה הוא נולד וגדל. שמשה של המערכת הייתה זקנה וחלשה מאוד, ולכן גם התנוונו בלוטות השיער של התושבים, ואלו שנולדו וגדלו לאורה היו הרבה פחות שעירים משאר אזרחי האיחוד. כך היה גם במקרה של הגבר אשר התקרב אל קאמר, ומלבד גבות אדמוניות דקות מאוד, כל שיער נוסף על גופו היה חסר לחלוטין. לעומת זאת, הוא היה גבוה ושרירי מאוד, ולעומתו נראה קאמר החסון כגבר רגיל. הילוכו היה נוקשה במקצת, אך על פניו נמתח חיוך קטן שלעיתים רחוקות בלבד נעלם. שמו של הגבר היה דיוויד קונהי, הטייס הראשי של האנטנה, ואחד מחבריו הקרובים של קאמר.

          "האם אני מפריע ?" הוא שאל בהיסוס.

          "לא, בכלל לא," ענה קאמר כשהוא משפשף את עיניו. "אתה הרי יודע שאני יכול לעבוד ימים שלמים מבלי להפסיק. מה רצית ?"

          חברו התיישב על אחד הכיסאות באנחה קלה.

          "ובכן, לא רציתי להעלות זאת מול שאר האנשים, אך יש לי חששות מאוד מטרידים עקב החשאיות הרבה שבה נקטת במסע הזה, ואני בטוח שגם שאר הצוות תוהים על כך. הדבר הראשון שהדאיג אותי היה שלא סיפרת לנו מהי המטרה של המסע הזה. בפעמים הקודמות שתכננו משימה תמיד העברת לנו באופן כללי את פרטי המשימה לפני שיצאנו לדרכנו, ואילו הפעם לא קיבלנו אפילו שביב מידע שיסביר את מטרתנו. הדבר השני שמטריד אותי הוא שבזמן שעברתי על רשומות המסע, לא יכולתי שלא להבחין בכך שנתיב השיוט שלנו עובר בכוונה דרך המקומות הבעייתיים ביותר בגלקסיה, במקום להימנע מהם, וצירוף דברים כזה מדאיג אותי."

          "זאת לא הפעם הראשונה שאנו עוברים דרך המקומות הללו," העיר קאמר בפנים חתומות.

          "נכון, אבל מעולם לא ברצף כזה. הנתיב מוביל אותנו היישר ממקום מסוכן אחד אל מקום מסוכן לא פחות, כשבתווך אנו נעים בנתיבים שמועדים לפורעות. אני חושש שאנו עלולים לפגוש בהרבה יצורים לא סימפטיים בדרך, והסיכויים לכך עולים ככל שאנו ממשיכים לעבור ביותר נתיבי חלל מסוכנים.

          אתה יודע שאתה יכול לבטוח בי בכל נושא ועניין, ושאני לא אגלה דבר לאף אחד אחר, אז אולי תספר לי בפרטיות מה בדיוק אנחנו עומדים לעשות ?"

          קאמר חייך קלות, אך מוחו ניסה לשקול כמה בדיוק עליו לגלות לחברו.

          "ובכן," הוא החל בהיסוס, "אנחנו נשכרנו על ידי גוף מסוים על מנת לבצע עבודה מסוימת, אבל המסע הזה הוא בעיקרו איסוף מידע ויצירת קשרים, כך שאנו לא מסתכנים בהובלת סחורה כלשהי. אני מסתמך על כך שכקבוצה גדולה אנו נראה הרבה פחות קלים להפחדה, ואם נצטרך להילחם – יהיה לצידינו יתרון ההפתעה כשנחשוף את כלי הנשק שאנו נושאים. יותר מזה אני לא יכול לספר לך. אני מתנצל, אך התחייבתי לשמור את כל פרטי הנושא בסוד."

          "איסוף מידע ויצירת קשרים ?!" הגיב דיוויד בהפתעה. "אתה לא באמת באמת חושב ששודדי החלל יעזבו אותנו לנפשנו לאחר שהם יראו את הספינות שלנו ?!

אני יכול להבטיח לך שחלקם יתקפו אותנו בכוח גדול ברגע שניכנס אל שטח ההשפעה שלהם, בתקווה לזכות בשלל כלשהו. הספינה הזאת מושכת תשומת לב, וכך גם שאר המלוות שלנו, ועל פי דעתי, דווקא שיירה גדולה כמו שלנו עלולה למשוך את תשומת הלב של כנופיות שודדים חזקות מהרגיל. גם כלי הנשק שלנו עלולים להיות לא מספקים למטורפים שביניהם.

אני ממש שונא לבצע משימות בעיניים עצומות, אז אולי לפחות תוכל לומר לי מי הגוף ששכר את שירותי החברה ?"

          קאמר רק נד בראשו לשלילה, ומשך בכתפיו. "מצטער, אבל אני לא יכול לומר לך. בכל מקרה, אנחנו לא מתכוונים להשתהות זמן רב במקום מסוים על מנת למנוע את הסיכוי שהשודדים יוכלו לאסוף מספיק מידע עלינו, ואנו גם לא יוצאים ללא הגנה. אנו נהווה כוח מרתיע באמת לאחר שנאסוף את שאר הספינות כשנגיע למפקדה."

          "זאת הפעם הראשונה שאתה מסתיר את שמה של החברה ששכרה את שירותינו, וזה ממש לא נראה לי. אני מקווה מאוד שאתה יודע מה אתה עושה."

          "אני יכול להבטיח לך שברגע שאני אוכל לספר לך את כל הפרטים, אתה תהיה מרוצה שלקחנו על עצמנו את העבודה הזאת. העניין המרכזי במשימה הזאת הוא לא שכר הטרחה שלנו, למרות שמובטחים לנו רווחים נאים, אלא תועלת כללית גדולה יותר, שלמרבה הצער, אני לא יכול לדבר עליה.

אתה הרי יודע שאני לא אסכן את חיי האנשים שלי ואת ספינות החברה רק למטרת צבירת עוד ממון שבכל מקרה אין לי מה לעשות בו מאשר לאגור אותו. אל תשכח שאני מסכן גם את החיים שלי."

          דיוויד קונהי חשב על הנושא, והוא בהחלט הבין את המסקנות שנבעו מדבריו של חברו. רווחים עתידיים לא היו חשובים לקאמר עד למצב שהוא יסכן את אנשיו וספינותיו רק לצורך גריפת ממון נוסף. הוא ממילא לא פיזר את כספו בקצב שזה נאגר בכספות האישיות שלו, ואמון אנשיו בו היו תמיד השיקול הראשון במעלה בכל דבר שהוא עשה.

          "הסכמתי עם הטיעונים שלך עד שהזכרת את סיכון החיים שלך," הוא אמר בעוקצנות, מחייך מאוזן לאוזן.

          "אתה מרים את האף שלך יותר מדי, דיוויד. נראה לי שמישהו צריך להוריד אותו מעט בשבילך," העיר קאמר.

          "אולי במשחק קצר ?" שאל חברו.

          "בטח, אבל אתה עדיין חייב לי על המשחק האחרון," העיר קאמר.

          "מה זה שלושים אלף מטבעות זהב בין חברים ותיקים כמונו ?! לא נעים לי להעיר  לך על כך בגלוי, אבל אני חייב לומר לך שאתה ממש קמצן. אתה יודע את זה, נכון ?!" אמר דיוויד בחיוך.

          "איך אתה חושב שנהייתי כל כך עשיר ?!" משך קאמר בכתפיו.

                                                ***

תאריך 160.2131,

סקטור דלתא-32,

על גבול איחוד המערכות הוורקניות.

          תחנת המעבר הקבועה של חברת ווראקס הייתה הגדולה ביותר מבין שבעה תחנות מעבר לאורך הגבול עם האיחוד הוורקני. החברה החזיקה ביותר משבעים אחוז ממניות השליטה בתחנה הרווחית, שבתורה העבירה תמלוגים נכבדים מהרווחים אל קופת החברה. המטרה של תחנות המעבר הייתה לנטר אחר תנועת הספינות שחצו את הגבול, לספק להן את כל צרכיהן להמשך מסעם, ולגבות דמי מעבר עבור סחורות שהגיעו מהצד השני של הגבול, כשמנגד להן היה לאיחוד הוורקני מספר זהה של תחנות שביצעו את אותן הפעולות בצד הגבול שלהם. כל ספינה הייתה חייבת לעבור דרך אחת מהתחנות בכל צד על מנת שהיא תקבל את האישורים המתאימים, ובדיקות פתע נערכו לספינות סוחר בשני צדי הגבול. היחידים שלא עברו דרך התחנות הללו היו המבריחים, שסיכנו את חייהם באפשרות שאחת מספינות מלחמה אשר סיירו לאורך הגבול תיירט אותם, ותחרים את הספינה על תכולתה, במקרה הטוב, או פשוט תפוצץ אותם לרסיסים, במקרה הרע. תפקיד לא רשמי נוסף של התחנות היה גם לספק מידע עדכני לגבי נתיבי הסחר ומצבם, ומידע זה כלל ידיעות על ספינות שהותקפו על ידי שודדי חלל, ועל ספינות שנעלמו כליל. ידע כזה היה קריטי לכל מפקד ספינה על מנת לזהות מבעוד מועד איזה נתיב עליו לבחור כדי לנווט בין האזורים המסוכנים ביותר, ולהימנע מפגישה לא סימפטית עם שודדי חלל.

          ספינתו של קאמר עגנה ברציף שיועד לספינות סוחר גדולות, כשהציוד למסע מוטען לתוכה בעזרת מערכת מסועים ואוטומטיים מיוחדים למטען. לא היה זה נדיר לראות את האנטנה מועמסת בכל כך הרבה ציוד משום שקאמר היה יוצא לעיתים קרובות אל מסעותיו העסקיים שנמשכו פרקי זמן ארוכים. למרות עושרו הרב הוא לא יכול היה להישאר על כוכב לכת כלשהו יותר מחודשיים ימים, וחושיו תמיד היו דרוכים לקבלת מידע חדש על אפשרויות סחר נוספות.

          זמן ההמתנה הארוך אפשר להם לאסוף עוד מידע על האזורים אליהם הם צריכים להגיע, ואחד ממקורות המידע הטובים ביותר שלו היה חברו הוותיק של קאמר, עיירן טמיר. הוא הכיר אותו לראשונה בזמן המלחמה האחרונה כששניהם התגייסו באותו זמן למיליציות הצי. אותן מיליציות היו בעצם ספינות סוחר מסוגים שונים שעברו הסבה מהירה לספינות מלחמה, כשעל סיפונן שירתו מתנדבים אזרחיים שנענו לקריאת נשיא האיחוד להתגייס לצי האיחוד. השניים עברו הדרכה אינטנסיבית במערכות הנשק ובטקטיקה צבאית, ולאחר מכן הם סווגו במבחני התאמה אל המערכות המתאימות ביותר להם, ובמקרה של השניים היה זה לפקד על ספינות סוחר חדישות לחלוטין שהוסבו בהתאם לצרכי המלחמה. שני החברים הקרובים שמרו על קשר גם בזמן המלחמה, ועד מהרה התפתחה תחרות עזה בין צוותי הספינות על מספר ההשמדות הרב ביותר שכל אחד השיג. בתום המלחמה התברר לכולם שמספר ההשמדות של הספינות שלהם היה הגבוה מבין כל ספינות המיליציה, והם אף עברו בהפרש ניכר את מספר ההשמדות הממוצע של הספינות המקצועיות. בתמורה להישג זה קיבלו כל צוותי הספינות את אות "האיחוד המוזהב". לאחר המלחמה התחיל קאמר לפתח את חברת הסחר הקטנה שלו, והוא אפילו צירף את עיירן כשותף זוטר בחברה המתפתחת. בשנים השקטות יחסית שלאחר המלחמה החברה שגשגה במהירות בזמן שהסחר של האיחוד גדל והתפתח, והיא הפכה לאחת החברות הגדולות ביותר באיחוד. אך, השניים לא הפסיקו לעבוד בה למרות כל העושר הרב שהם הרוויחו. עיירן המשיך להשיט את ספינות החברה כפי שהוא נהג בתחילת דרכו, וקאמר התמקד בניהול ופיתוח קשרי המסחר של החברה לכיוונים חדשים.

          "כן, יש בידי את המידע המעודכן ביותר על שודדי חלל וסוחרי ביניים. מאגר המידע האישי שלי שמור בזיכרון של הספינה," אמר עיירן.

          "מצוין," אמר קאמר. "אני אהיה חייב להעתיק את המידע אל הזיכרון הספינה שלי, כי מידע כזה באמת יוכל לעזור לי במסע הזה. תוכל לשלוח לי אותו ?"

          "בוודאי שאני יכול, אבל אני עדיין מופתע שהחלטת לקחת על עצמך את העבודה הזאת. חוץ מזה, עדיין לא סיפרת לי מי שכר את שירותיה של החברה כדי להקים את מערכת הקשרים העסקיים הזאת ? וגם לא הזכרת איזה סחורה בדיוק אתה מחפש ?"

          "מצטער, אני הבטחתי להם שאני אשמור על זהותם בסוד, ואני מתכוון אישית לדאוג לכך שהעסק יעבוד כמו שצריך. אני לא יכול לך לספר לך יותר מזה, אך אני מניח שברגע שנתחיל להזרים את הסחורה, תוכל להבין לבד מי המעסיק שלנו."

          "לעזאזל, זה נשמע חשאי ביותר, וכמעט פלילי." עיירן הביט בפניו של קאמר בתשומת לב. "אתה היית מספר לי אם היית נתון בצרה כלשהי ?"

          "אל תדאג, אני לא נמצא בשום צרה," השיב קאמר בחיוך. "כפי שאמרתי כבר לדיוויד, אנחנו פועלים עבור מטרה טובה, אבל כרגע תצטרכו לבטוח בדבריי בעיניים עצומות."

          "מה לגבי הסחורה ? אתה לא יכול לומר לי מה הסחורה שאתה אמור לקנות ?" שאל חברו.

          "לא, עדיין לא. מצטער."

          "זאת הפעם הראשונה שאתה מסתיר דבר כזה ממני, שותף בכיר, אבל לא אכפת לי כי זה נשמע כמו מתכון להרפתקה משובחת. אף פעם לא ביצעתי דבר ללא שידעתי למה בדיוק אני מתחייב, אבל המסתוריות שלך לגבי הנושא סקרנה אותי. מה דעתך לצרף גם אותי למסע הזה ?"

          קאמר נד בראשו מיד לשלילה.

          "אני לא יכול לעשות זאת, למרות שאני מודה שחשבתי על כך. אתה רק שבת כעת ממסע של שלושה שבועות, ואני לא יכול לבקש ממך דבר כזה. חוץ מזה, יש לך משפחה שמצפה מאוד לראות אותך, ואני לא יכול לעשות את זה להם."

          "אתה לא צריך לבקש ממני כי אני אתנדב," הציע עיירן בחיוך. "אם לומר את האמת, אני נמצא כאן כבר שבוע מבלי לעשות דבר בעוד שטיה והילדים נמצאים אצל הוריה, והם לא אמורים לחזור משם עוד שבועיים לפחות, כך שזה מסתכם בכך שאני פנוי לגמרי. דרך אגב, שמעתי שיש בונוס בסיום העבודה."

          "כן, ישנו בונוס," אישר קאמר. "אבל מה זה כבר משנה לך ? אתה הרי ממילא יכול לקנות כוכב לכת קטן או שניים. מה אתה תעשה עם הבונוס הנוסף הזה ?"

          "אני רוצה גם כמה ירחים לעיטור הפלנטה שלי," השיב לו עיירן בחיוך רחב. "אז מה אתה אומר ? אני אצטרף אליך למסע הזה, ולאחר מכן אני אצא לחופשה ארוכה עם המשפחה. האם עשינו עסק ?"

          "בסדר גמור," הסכים קאמר. "אני יכול להסכים עם זה, כי ממילא אתה תגרום לי, בסופו של דבר, לעשות את מה שאתה רוצה. אני רק מקווה שאשתך לא תפנה אליי בטענה שאני מעביד אותך יותר מדי קשה. היא עלולה עוד לחשוב שאני מתייחס אל העובדים שלי כמו לעבדים."

                                                ***

          ההכנות לקראת המסע התנהלו ביעילות הרגילה והידועה של חברת ווראקס, וארבעה ספינות ליווי אזרחיות מצי החברה היו מוכנות ומזומנות לצאת עם האנטנה במסעה. הספינות היו בעצם ספינות סוחר בגודל בינוני מיצור סדרתי, אך מלבד מערכות נשק ואספקה לא היה דבר על סיפונן, ותפקידן היחיד היה לשמור על ספינות הסוחר האמיתיות במסעותיהן הארוכים אל שכנות האיחוד ובחזרה. היה זה נוהל קבוע שכל חברה גדולה נקטה בו על מנת לספק אמינות משלוח, ולמרות שתוספת זאת העלתה את מחיר ההובלה, העלות הנוספת השתלמה כשרוב המטענים הגיעו ליעדן. חברות קטנות יותר פעלו בשיטת החמישים אחוז ופחות, ובמצב זה היווה המזל גורם חשוב לריווחיות של החברה ולגורל צוותיה. מהירותן המרבית של הספינות היה 8.7, המיגון היה מדרגה 4, וכל אחת נשאה עימה שני תותחי אנרגיה מהירים שיכלו להישלף ממחבואם במהירות. כל החומרה שהותקנה על ספינה כזאת הייתה כמעט זהה לחומרה הצבאית שצי האיחוד היה מצויד בו, וסכום העוצמה המרוכזת של כל ספינות השיירה נועד להרתיע את השודדים הקטנים ביותר שינסו ליירט אותם, ולהכריע את הגדולים יותר שיעזו לעצור אותם.

          בעוד קאמר עבר בפעם האחרונה על רשימת הדברים אותם הוא קבע לבצע לפני היציאה, קטע מחשב הספינה את מחשבותיו, ובישר לו על שיחה פרטית שממתינה לו. הוא קיבל את השיחה בחדרו הפרטי , והוא הופתע מהדמות שהופיעה במסך שמולו, אותה הוא לא הכיר לפני כן. הדמות הייתה אישה נאה למראה, בעלת שיער חום גולש עד מעבר לכתפיה, שהביטה בו ברצינות מוחלטת מבעד לעיניה הירוקות.

          "שלום," אמר קאמר בחיוך.

          "נעים להכיר אותך, מר בורדון. יש לנו ידידים משותפים על כוכב איו-5. אני משערת שהם סיפרו לך שאני אמורה ליצור קשר איתך," היא אמרה ברשמיות.

          "כן, הם אמרו לי, אבל לא ציפיתי שזאת תהיה בחורה יפה כל כך," החמיא לה קאמר.

          "תודה רבה, אבל זה ממש לא קשור לענייננו, ואני מקווה שזה לא ישפיע על יחסי העבודה שלנו," העירה היא ברוגז קל.

          "לא, בהחלט. אני חושב שהיחסים שלנו יכולים להיות מאוד טובים. דרך אגב, אני לא יודע מה השם שלך."

          "אתה יכול לקרוא לי קורי," היא אמרה בסמכותיות. "זה לא השם האמיתי שלי, אבל הוא יתאים לעת עתה. ובכן, מר בורדון…."

          "קאמר," הוא קטע אותה.

          "סליחה ?!" קמטים קלים הופיעו על מצחה.

          "את יכולה לקרוא לי קאמר. כשאת קוראת לי מר בורדון אני מרגיש כאילו אני בן מאתיים שנה, או לפחות מאה. חוץ מזה, הייתי רוצה שיהיו לנו יחסים קרובים. אני רוצה שתכירי אותי כפי שאני באמת ולא לפי החיצוניות…"

          "קאמר, בבקשה. אין לי הרבה זמן," אמרה היא בקשיחות.

          "טוב, בסדר," הוא אמר, ונאנח בהפגנתיות.

          "תודה. עכשיו אולי תוכל לספר לי מה קורה בענייננו ?"

          "חשבתי שאת לא רוצה לדבר עלינו ?!" הוא אמר בפנים תמימות.

          קורי עצמה את עיניה, והחזיקה את ראשה כאילו הוא עומד להתפוצץ, וקאמר החליט להפסיק להתבדח.

          "מצטער, לא יכולתי להתאפק," הוא התנצל. "לענייננו ! אנחנו כרגע עוסקים בהכנות האחרונות של המסע. אני משער שקיבלת את דוח המסע שלי, כך שאת יודעת לאן אנו צריכים להגיע. הכול כמעט מוכן, ואנו נצא בקרוב."

          "אני אשלח לך את המידע הנוסף לגבי נקודות המפגש האפשריות להעברת סחורות לפני שתעבור את הגבול, והמידע יהיה מוצפן."

          "קיבלתי את החבילה המיוחדת ששלחתם לי לפני יומיים, והיא נמצאת בחדרי הפרטי כשהיא מוגנת היטב."

          "טוב מאוד. לא היינו רוצים שזה ייפול לידיים לא מורשות," אמרה היא. "דרך אגב, אני לא יודעת אם אתה זוכר שלא העברת לנו עדיין נקודות מעבר שבהם הספינות שלך אמורות לעבור את הגבול עם הסחורה ?"

          "כן, זה עדיין לא נקבע סופית, אבל אני אדאג לעדכן אותך לגבי הנושא ברגע שיהיו לנו החלטות. אני עדיין צריך לדבר על כך עם מפקדי הספינות, כי אני מעדיף לתת להם להחליט מאחר והם מסכנים את חייהם. אני אשלח את המידע לכל היותר בעוד יומיים."

          "מצוין ! אז עם כמה ספינות אתה יוצא ?" שאלה קורי.

          "הספינה שלי יוצאת עם עוד ארבעה ספינות ליווי," הוא ענה.

          "ואתה לא חושב שזה מעט מדי ? אתה עומד לעבור דרך אזורים מסוכנים מאוד. לא עדיף להוסיף עוד כמה ספינות ?"

          "לא, אני לא חושב שזה מעט מדי, כי אם אוסיף עוד כמה ספינות נמשוך אלינו תשומת לב מיותרת, ואני מנוסה מספיק על מנת לדעת זאת, אז תתני לי לעשות את מה שאני חושב לנכון," אמר קאמר בקשיחות קלה.

          "בסדר, הבנתי את הרמז. אני רק מתעניינת, ולא מייעצת," היא הגיבה בקול שקט. "אני בטוחה שאתה יודע היטב את עבודתך, ואני מתנצלת."

          "אין כל צורך. אני מעט עצבני לקראת המשימה הזאת," אמר הוא בתגובה מתנצלת משלו.

          "זה מובן בהחלט," אמרה קורי בהנהון ראש. "אני לא רוצה לגזול עוד מזמנך, מאחר ואני בטוחה שיש לך עוד הרבה דברים שמעסיקים אותך, ולכן אני אסיים בכך שאאחל לך מסע מוצלח. אתה יודע היטב כמה כולנו תלויים בהצלחתך."

          "אני בהחלט מודע לכך," הוא אמר לה בפנים רציניות.

פרק אחד עשרה

תאריך 160.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          חדר השינה המפואר בראש המבנה הגבוה באחוזה היה שטוף באורה של השמש הכתומה אשר חדרה מבעד משושי המתכת השקופים בתקרה, מסלקת את קורי השינה האחרונים של הלילה הקודם. נשיא האיחוד התהפך אל צידו, ופנה אל ג'ני ששכבה לצידו. הוא עדיין לא הסתגל לחלוטין להבדל החיצוני שבין ג'ני שחורת השיער לג'ני החדשה ששיערה היה לבן לגמרי, וכתוצאה מזה קרו מקרים בהם הוא נרתע מעט כשהוא הביט בה, מצפה לראות את דמות שונה ממה שהופיע לפניו, אך אלו התרחשו בעיקר כשדעתו הייתה מוסחת בעניינים אחרים. ג'ני, לבנת השיער, הועברה אליו רק ביום האתמול, ועד כה היא התנהגה כפי שהיא הייתה תמיד, אך עדיין היה זה מוזר לדבר איתה כשאישיותה והתנהגותה, יחד עם כל זיכרונותיה הישנים, התגלמו בגוף וקול שונים, ופניה הנוכחיים היו בעצם שייכים לאישיות אחרת לגמרי.

          לאחר כמה שניות ארוכות החליט טאלן שחובותיו למשך אותו יום לא יכולים היו להידחות יותר בעוד שהוא שכב במיטה הגדולה, מאחר ונותרו עוד הרבה מטלות שהיה עליו לבצע בעקבות הימים שבהם הוא היה מנוטרל, ולכן הוא הסיט את שערה הלבן והחלק מעורפה, החליק את אצבעותיו על העור הרך, והסיט את מתג ההפעלה הקפיצי הקטן למצב פעולה. זמזום רם החל להישמע מיד בעוד מערכות הגוף האנדרואידי החלו לעבור למצב פעולה מלא.

          ג'ני התמתחה והסתובבה אליו, כשהיא מעבירה את ידה השמאלית מעל לראשו, רגלה הימינית המכופפת מעט על רגלו, ועיניה מביטות היישר אל תוך עיניו.

          "בוקר טוב, טאלן," אמרה היא בקולה החדש.

          "בוקר טוב," אמר הוא בחיוך קל, בעוד הוא מביט אל עיניה בגוון הדבש.

          "מה קרה ?" היא שאלה בעוד הוא מביט בה.

          "שום דבר חשוב," הוא ענה. "אני פשוט עדיין מתקשה מעט להתרגל לדמות החדשה שלך, זה הכול. אני בטוח שאני אסתגל לכך בתוך כמה ימים, אבל מעניין אותי לדעת האם את מודעת לדמות החדשה שלך ?"

          "כן," היא ענתה בהנהון ראש. "תמונת גופי החדש הוכנסה אל תוך הזיכרון שלי. כך שאני מודעת היטב לשינוי, ואני גם מבחינה בקולי השונה. האם אתה מעדיף את הדמות הישנה שלי ?"

          "לא," הוא ענה מיידית בשלילה. "העניין הוא לא בכך שאני מעדיף דמות מסוימת. אני פשוט צריך להתרגל למצב החדש. אני משער שעם הזמן זיכרון דמותך הקודמת תפסיק להיות הדמות הראשונה שאותה מוחי יקשר אליך, והיא תוחלף עם דמותך החדשה."

          "מצוין !" חיוך רחב הופיע על פניה, ואז היא הוסיפה : "כי אני די מרוצה ממראי החדש, והרי אין שום רע בשינוי מדי פעם בפעם. אני חושבת שזה מוסיף עניין לחיים. אתה לא חושב כך ?!"

          טאלן השתהה לשנייה קלה בעוד הוא חשב מעט על דבריה, והוא רק נד בראשו מצד לצד.

          "אין שום רע בכך," הוא פלט בסוף.

"אם כך בוא נשאיר את הדברים הללו כפי שהם כי יש לנו יום עמוס היום, ואנו חייבים לקום. דרך אגב, מה נאכל הבוקר ?"

"אני באמת לא יודע. תחליטי את. אני מוכן לכל."

          ג'ני קמה בזינוקה האופייני מהמיטה, כשכותונת לילה בצבע תכלת עם כתפיות דקיקות מכסה את גופה, אך היא נעצרה באמצע הילוכה, ולאחר שנייה הסתובבה חזרה.

          "אתה יודע, טאלן, מאחר והגוף שלי שונה, אני חושבת שהייתי מעדיפה אילו היית קורא לי בשם אחר. השם הקודם הוא השינוי היחיד שעוד נותר מדמותי הקודמת."

          "אני לא משוכנע שזה רעיון טוב," אמר הוא בהבעה מתחמקת. "כל השינויים האלה בזמן האחרון יובילו לכך שאני אתחיל להתבלבל בשמות, ואני בוודאי ימשיך לקרוא לך בשמך הקודם. אבל, אם זה באמת חשוב לך, אני משער שניתן לעשות זאת, וכנראה שככל שנעשה זאת מוקדם יותר יהיה לי קל יותר להתרגל לעניין. האם כבר חשבת על שמות מסויימים או שיש לך העדפה כלשהיא ?"

          היא חשבה לשלוש שניות בעוד קמטים הופיעו על מצחה, ואז נראה שהיא הגיעה להחלטה, והיא אמרה בהחלטיות : "השם שאני הייתי בוחרת בו הוא מאקי. זה שם נחמד וקצר, ומשום מה הוא מוצא חן בעיני יותר מהשאר. אני רוצה להיקרא בשם הזה." היא חייכה חיוך רחב, ופנתה שוב לדרכה.

          מחשבותיו של טאלן השתוללו במוחו, ופיו נפער בהפתעה גמורה כשהוא הביט בה מתרחקת ממנו.

                                                ***

          מאוחר יותר באותו יום פגש טאלן את סמט לארוחת צהריים בשטח מצפה הכוכבים של המעבדה לפיתוח טכנולוגי,  ושניהם נהנו בחיק הטבע מארוחה שהוכנה בהזמנה מיוחדת על ידי מסעדה מקומית. המצפה נבנה שנים רבות לפני כן, עוד כשקבוצת המתיישבים הראשונה הגיעה אל כוכב הלכת, ומצבו התדרדר עם השנים בגלל חוסר התעניינות ותחזוקה מתאימה עד שהמבנה כמעט קרס. הסוכנות המדעית סיפחה את כל השטח שמסביב לאתר ההיסטורי באקט של הצלה, והיא לקחה על עצמה לשפץ אותו ולהחזירו למצבו הקודם. תמיכה זאת אפשרה להפוך את כל המקום לשטח נהדר עבור ארוחה עם נוף בחיק הטבע, מאחר והאתר שבה נבנה המצפה היה ממוקם על ההר השני בגובהו על כוכב-הלכת, וניתן היה להשקיף ממנה על כל האזור היפה שמסביב. השטח מסביב למבנה היה מנוקד בסלעים גדולים, מעוגלים וחלקים שהיו פזורים בדלילות על ראש ההר שאופיין בצמחייה ילידית ירוקה ונמוכה אשר מילאה כל חלקה אפשרית, והשניים מצאו להם מקום נוח לישיבה על סלע שטוח וענקי לא הרחק מהמצפה.

          "עכשיו אני משוכנע שיש משהו מוזר מאוד בהתנהגותה של ג'ני," העיר טאלן לאחר שהוא סיים את ארוחתו. "לפני כן היתה זאת רק הרגשה, אך היום בבוקר כשהפעלתי אותה היא הפתיעה אותי בכך שהיא ביקשה ממני לקרוא לה מאקי."

          "כן, ו… ?"  שאל חברו בעוד שהוא עדיין לועס את שארית הכריך שלו.

"טוב, אני משער שאתה לא זוכר שסיפרתי לך על כך לפני כן, אבל זהו בדיוק שם הבחורה אותה פגשתי בבסיס נאוטילוס, והיא גם זאת שהראש והקול שלה זהים לחלוטין לדמות החדשה של ג'ני. אתה חייב להסכים איתי שזה הרבה מעבר לכל צירוף מקרים אפשרי.

בנוסף לכל, לאחר מכן היא הלכה אל הספרייה הנשיאותית בטענה שהיא לקרוא ספר. אני בטוח שתסכים איתי שמעשה כזה הוא מוזר לחלוטין , כי אתה הרי יודע כמוני שהיא מכירה כל ספר ישן שנמצא שם בעל פה, והיא יכולה לטעון לזיכרון שלה כל ספר חדש תוך חלקי השניות על ידי התחברות לרשת התקשורת."

          "מאקי ?! אותה אחת שהופיעה באולם ההולגרמות ?" התפלא חברו לאחר שהוא סיים לבלוע את האוכל שבפיו.

          "כן, בדיוק זאת ! אני אומר לך, זה בטוח לא צירוף מקרים. יש כאן התערבות שאין ביכולתי להסביר אותה או את מטרתה, אבל אני חושב שכל האירועים הללו עלולים להיות מעשים מכוונים שנועדו להוביל אותי למשהו לא ידוע. אישית , הייתי מעדיף שהאחראים לכך היו עושים זאת בצורה גלויה יותר, כי אז הייתי מרגיש פחות מוטרד."

          "זה באמת מוזר," הסכים הפרופסור, "וזאת הפעם הראשונה ששמעתי על דמוי אדם שביקש לשנות את השם שלו. עד כמה שאני מבין בעניינים האלה, זה לא אמור להיות נושא חשוב בתפקוד של תוכנת האישיות שלה או לשאר התפקודים הנלווים."

          "גם אני לא שמעתי על כך מעולם," אמר טאלן, "אבל זה עוד לא הכול. דברים מוזרים נוספים מתרחשים מאז הערתי אותה הבוקר, כי לאחר שהיא סיימה את הקריאה בספרייה, היא החליטה לצאת לטיול קצר. נראה עד כה שאין שום דבר חריג בהתנהגותה, נכון ?!

ובכן כשניסיתי להשיג אותה לאחר כמחצית השעה, לא הצלחתי אפילו לגלות היכן בכלל היא נמצאת, כי מתקן האיתור הודיע שהיא לא מוצא אותה על כוכב-הלכת הזה."

חברו של טאלן קימט את מצחו, והבעה של תמיהה נראתה על פרצופו, הוא לגם ארוכות מבקבוק השתייה שלו.

          "אני לא מומחה בתחום דמויי האדם," הוא אמר בהיסוס, "אך יתכן שהמחשב הראשי שלה עדיין לא התרגל לאיברים החדשים, ולכן הוא עדיין נמצא בתהליך של תיקון אי התאמות בנתונים. אני יודע בוודאות שהתכנות של האנדרואידים החדשים הוא מורכב הרבה יותר מפעם. אולי פשוט נדרשת לה תקופת הסתגלות לסביבה ?!"

          "זה באמת לא נראה ככה. היא מכירה את כל המשימות שהיא הייתה עושה לפני כן בלי היסוסים נראים לעין, מפעילה את כל איבריה ממש כאילו הם חלקים מגופה, ולא ראיתי שום בעיה בתפקודים של דיבור והבנה. אני לא חושב שזאת הבעיה."

          "אם אתה באמת מעוניין לבדוק זאת, תביא אותה אל המעבדה מחר בעשר וחצי, ואני אבדוק אותה שוב עם כמה מומחים בתחום. אנחנו נבצע בדיקה יסודית של ההתאמה של המערכות כדי לדעת האם ישנן בעיות של אי תאימות או תקלות זיכרון. אני בטוח שאמצא משהו לא תקין במסדי המידע או בתקשורת."

          "אני חייב להודות שאני מעדיף שתמצא משהו, מאשר שלא תמצא דבר," העיר טאלן. "כי אני לא יודע אם אני יכול לבטוח בה במצבה הנוכחי."

          "אל תדאג. רק תביא אותה אלי מחר, ואני אמצא את הבעיה," עודד אותו חברו.

                                                ***

          הפגישה הוירטואלית בין שני בעלי התפקידים הבכירים במשרדו של הנשיא הייתה מתוחה מעט, ופניו של האדמירל סנג'יר ארגון, ראש הסוכנות למודיעין, היו רציניות יותר מתמיד.

          "שמעתי את עיקרי הרעיון של לאקר," אמר אדמירל ארגון, "ואני חייב לומר, אדוני הנשיא, שלפי דעתי זה רעיון טוב מאוד, ואנו צריכים לפעול לפיו מיד."

          "אני לא חושב כך," התנגד הנשיא כשהוא נד בראשו.

          "אני מצטער, אדוני הנשיא, אבל אני לא מבין את ההתנגדות שלך. אנחנו נמצאים במצב קשה שמצריך גישה שונה. כל רגע שנחכה עלול להביא איתו התקפת פתע, ואני לא חושב שאנו יכולים לחכות לה בשילוב ידיים. אנחנו צריכים לנקוט בכל האפשרויות שיש בידינו בטרם יהיה מאוחר מדי."

          "אני מסכים שאנחנו נמצאים במצב מסוכן מאוד," אמר טאלן בתגובה, "אבל אני לא חושב שהגענו למצב כזה שאנו צריכים לפנות לאמצעים מסוג אלו. אתה הרי יודע מה הייתה תגובתו של האיחוד כשנודע לנו שאנשינו מתו בעינויים בשבי הדוקאנים, ואני בטוח שאם גם אנחנו נהרוג באותה צורה כמה מהחיילים שלהם, התגובה מצדם תהיה זהה. אני לא מוכן לסכן את אנשינו כשישנה אפשרות סבירה שאפילו לא נקבל את המידע הדרוש לנו."

          "אני לא חושב שהסיכון גדול כל כך," טען האדמירל כנגדו. "יחד עם השגחה קפדנית וצוות רפואי מתאים אפשר יהיה לגלות את המידע שאנו צריכים מבלי לפגוע באופן תמידי באף אחד. גם כך השבויים שלהם לא נמצאים בידינו באופן רשמי."

          "סנג'יר, שנינו יודעים שזה לא ישנה להם אם זה רשמי או לא. התגובה תהיה אותה תגובה, ובעניין זה אני לא מעוניין להסתכן."

          "אבל, זה משאיר אותנו מגששים בחושך לגבי נושא קריטי כל כך, וזה בהחלט לא מצב שהייתי רוצה להישאר בו למשך זמן כה רב. עד כה המקורות הטובים ביותר של הסוכנות לא הצליחו לספק אפילו שביב של מידע על הדרך בה הספינות של האימפריה מגיעות לשטח שלנו, וכך גם לגבי השאלה מה בדיוק קרה לספינות שלנו. כל הניסיונות שלנו נכשלו, למרות כמות הזהב הרבה שהובטחה. נראה כאילו נושא זה הוא סוד שמור היטב שהגישה אליו מותרת רק לבכירים ביותר מבעלי התפקידים, וסביר להניח שהוא ישמר כך עד שהם יחליטו לתקוף בכל הכוח. האם קראת את הדוח על אפשרות של הפסקת אש במלחמה בין האימפריה הדוקאנית לאיחוד הממלכות הנרמוניות ?"

          "כן, קראתי את הדו"ח," אישר הנשיא. "אז מה ?"

          "אז אם ייחתם הסכם הפסקת אש בין השניים, האימפריה הדוקאנית תוכל להעביר את כל הכוחות שלה אל האזור שלנו, ואז נהיה בצרות אמיתיות."

          "ייקח להם הרבה זמן להעביר את הכוחות לכאן. זה לא עניין פעוט כל כך, ואנחנו בוודאי נקבל התראה מתאימה הרבה לפני כן."

          "יהיה זה עדיף להיות מוכנים בטרם עת לצרה כזאת, מאשר למהר ברגע האחרון," העיר סנג'יר.

          "אתה צודק בנקודה הזאת," הסכים טאלן. "בגלל זה ביקשתי שיבוצע מחקר מעמיק על האפשרות להשתמש בחומרים על מנת לדובב את השבויים שבידינו. מינונים, השפעות, רעלים…הכול. אני רוצה שנהיה מוכנים לאפשרות להשתמש בשיטה הזאת, אבל אני לא רוצה שיעשה שוב דבר לשבויים עד שאני אאשר את זה. אני רוצה שתשיגו את  המומחים הטובים ביותר, כדי שיוכלו לייעץ ולפקח על התהליך. מישהו שמתמחה בפיזיולוגיה של דוקאנים."

          "בסדר. אני אדאג להכין את זה, אדוני הנשיא," אמר סנג'יר באכזבה גלויה.

          "מה תוצאות בדיקת המערכות של הספינה ששבינו ?" שינה טאלן את הנושא. "האם יש סימן לציוד חדש שלא ידענו עליו לפני כן ?"

          "הבדיקה של המשמידה קלוג'ן עדיין ממשיכה, אך עד כה אין שום עדות לכך שהדוקנים פיתחו ציוד כזה שיכול לעבור דרך הגבולות והסיורים שלנו מבלי להתגלות. ממצאים חשובים שהתגלו במפתיע במהלך הבדיקות הללו מצביעים על קיומן של תת-מערכות מייצור טורסי אשר מותקנים על גבי ספינת הסיור. התפקוד שלהן עדיין לא ברור, אך הנקודה החשובה שעולה מהנתונים האלו מוכיחה את ההשערה שלנו לגבי שיתוף הפעולה בין הטורסים לדוקאנים בנושא ייצור מערכות צבאיות."

          "אלו באמת חדשות רעות," אמר הנשיא, ונאנח. "עד כה ידענו שהטורסים סוחרים בכל דבר מלבד במערכות צבאיות. אם הם התחילו לשתף פעולה באופן מודע בתחום צבאי, זה עלול להצביע על כך שהם החליטו לפנות נגדנו. נראה שמאזן התמיכה נוטה לרעתנו יותר ויותר בזמן האחרון.

          אני אורה מיד לשר דזגנוט לדון על כך בעדינות עם השגריר הטורסי, למרות שאני בטוח במאת האחוזים שהם יכחישו הכול, אבל אולי זה ירתיע אותם משיתוף פעולה נוסף בעתיד. הם חייבים להיות מודעים לכך שהמשך פעולותיהם מסכנות את הסחר שלהם איתנו."

          "הם יכולים להכחיש את העניין כמה שהם רוצים. יש לנו עדויות חותכות, אדוני הנשיא."

          "תודה, אדמירל. אני מצפה לקרוא את הדיווח שלך, ואני אצור איתך קשר לאחר מכן כדי לדון בדרכי פעולה נוספות בהתאם לכך," סיים טאלן את השיחה.

          דמותו של האדמירל נעלמה חיש קל לאחר מכן.

          טאלן נותר מותש בסיום השיחה הזאת. הוא היה צריך לגייס את כל עקשנותו כדי לא להיענות לבקשות של שרי ההגנה שלו בנושא חקירת השבויים, והוא עצמו התחבט בשאלה מתי כן יהיה מוצדק להשתמש בדרך זאת. הוא הבין את נקודת מבטם, אך מבחינתו הנושא היה מוצא אחרון בלבד, בגלל הסכנה לשלום חיילי האיחוד שהיו שבויים בידי האימפריה הדוקאנית. מספרם של אלה גדל בעקבות המבצע האחרון.

          כמה דקות לאחר מכן נכנסה אל החדר עוזרתו האישית בהפתעה מוחלטת, מחזיקה בידה כוס שתייה קרה אותה היא הגישה לו בחיוך.

          "טאלן, אני יודעת שאתה מודאג מההתנהגות שלי," היא אמרה, "ולכן רק רציתי לומר שכל התופעות האחרונות נובעות כנראה מהעובדה שאני צריכה עדיין להתרגל לגוף החדש הזה. ברגע שאני אהיה מסונכרנת לחלוטין, כל תופעות הלוואי ייעלמו."

          "לא הייתי מודאג מההתנהגות שלך," הוא שיקר בפנים חתומות, "אני רק מקווה שהתפקוד שלך לא נפגע בהתרסקות."

          "אני חושבת שאתה דואג יותר מדי," היא ענתה. "הרי אמרתי לך שאנחנו עוד ניפגש."

          טאלן לא יכול היה שלא להיות מופתע שוב, ומחשבותיו החלו להתרוצץ במוחו. הוא זכר היטב מי הייתה זאת שאמרה לו את אותן המילים, וזאת לא הייתה ג'ני.

          "על מה את מדברת ?" הוא שאל בהיתממות מדומה בעוד הוא מנסה לשמור על קור רוח.

          "אתה לא זוכר שזמן קצר לפני ההתרסקות אמרתי לך שאנחנו ניפגש ? או שאולי שכחת את זה בגלל המכה שקיבלת ?"

          "את לא אמרת לי שום דבר כזה לפני ההתרסקות," הוא ענה לה בפשטות. "אני זוכר את מהלך האירועים במדויק. אף אחד מאיתנו לא יכול היה לדבר בזמן שקרו הדברים."

          "זה מוזר," היא אמרה במצח קמוט, "משום מה זכור לי שאמרתי לך את זה לפני ההתרסקות. כנראה שההתרסקות כן השפיעה על הזיכרון שלי."

          טאלן זכר היטב מתי מישהי אמרה לו שהם יפגשו שוב, וזה קרה יומיים לפני היום ההתרסקות, כשדמותה של מאקי הופיעה משום מקום בחדר ההולוגרמות מבלי שהיא תוכנתה להיות שם. הוא לא אמר זאת בקול, אך הוא ידע שכל העניין הופך מוזר יותר ויותר.

          "בכל מקרה," המשיכה ג'ני בהחלטיות. "העניין הוא שחשבתי על הבעיה האחרונה שלנו, ועלה בדעתי רעיון שאולי ימצא חן בעיניך אם תהיה מעוניין לשמוע אותו. זה קשור לכל נושא התקיפות בסקטור אלפא-12, ואיך ניתן להתמודד עם העניין. אתה מעוניין ?"

          "בטח, למה לא ?!" טאלן משך את כתפיו. הוא נשען לאחור בכסאו, ממתין בסקרנות לשמוע מה עלה בדעתה המלאכותית.

          ג'ני החלה להתהלך בחדר בעוד היא מפרטת את רעיונה, וזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותה עושה זאת. מנהגה הקבוע בעבר היה לעמוד ללא נוע כשהיא דיברה, והוא מיד הבחין בשינוי.

          "ובכן, כרגע בעייתנו הדחופה ביותר היא לפתור את החידה הזאת כמה שיותר מהר, " היא קבעה, "ולכן נושא זה צריך לקבל את העדיפות הגבוהה ביותר. ראשית, אנו צריכים לסקור היטב את כל האפשרויות ולשלול אותן עד שיישאר בידינו הפתרון. האם תוכל לפרט את כל האפשרויות הקיימות ?"

          "בסדר," הסכים טאלן. "בוא נראה…, אפשרות אחת היא שהם פיתחו טכנולוגיה שמאפשרת להם לעבור דרך הגבול מבלי להתגלות. אפשרות זאת היא לא סבירה בגלל שלא נמצאו שום מערכות חדשות כאלה על הספינות שתפסנו באחרונה, ואין שום ידיעות מודיעיניות שיכולות להצביע על פיתוח טכנולוגיה כזאת בעבר הקרוב או יישומה הקרוב בצי הדוקאני. הפיכת מערכת חדשה למבצעית דורשת הרבה מאוד זמן, ואני מסופק אם אפשר היה לעשות זאת בהיקף גדול בחשאיות מוחלטת. אפשרות שנייה היא שהם עברו דרך הגבול מבלי להשתמש בטכנולוגיה מיוחדת, כלומר בדרך הרגילה, ואולי הייתי מוכן להאמין בכך אם הספינות שתוקפות אותנו כעת היו ספינות משמידות בלבד בקבוצות קטנות. ספינות מערכות היו חייבות להתגלות בגלל גודלן והמהירות הנמוכה שלהן, ולכן גם אפשרות זאת לא סבירה…"

          "אל תשכח שבשני המקרים נעלמו כבדרך קסם ספינותינו, וכך גם הספינות הפגועות של האימפריה," היא קטעה אותו. "הרי זה לא סביר שהם לקחו אותן דרך הגבול, כי שם הן לבטח היו מתגלות."

          "נכון, זאת נקודה טובה. הספינות הפגועות לא יכלו לחזור בדרך הזאת. אפשרות שלישית היא שהספינות התוקפות הן שרידים של כוחות שנשארו לאחר המבצע, וכעת הן מתחבאות בשטח שלנו. זאת האפשרות הסבירה ביותר, אך גם בה יש פגמים, כי האזור נסרק כמה פעמים לאחר המבצע הגדול האחרון וגם לאחר ההתקפות האחרונות, והן לא התגלו כשספינות אחרות מהאימפריה כן נתפסו. קשה להאמין שכוח גדול כל כך יכול להתחבא מכל הסריקות הללו. אפשרי, אבל מוטל בספק."

          "במקרה כזה לא תהיה להן שום דרך להשיג אספקה," העירה ג'ני. "מאז תחילת המבצע עבר הרבה מאוד זמן, ובכל הזמן הזה הם היו צריכים להתקיים רק על מה שהיה להם, או על השאריות של הספינות אותן הן תקפו."

          "זאת יכולה להיות הסיבה שבגללה הם התחילו לתקוף את ספינות המשא שלנו. אם אכן נגמרה להם האספקה, והם מחפשים דרכים למלא את המלאי."

          "אני די בטוחה שהם לא יכולים להשתמש באוכל שלנו או ברוב החומרים האחרים שיש על ספינות הצי שלנו," אמרה היא. "הם יעדיפו למות מאשר לאכול את זה."

          "במצבי חירום ינסה כל אחד לשרוד בכל דרך שתהיה פתוחה בפניו, וזה כולל את הדוקאנים. אני בטוח שהם מבינים את מושג ההישרדות היטב," טען טאלן כנגדה.

          "בסדר. אם כך אני מסכימה שזה יתכן, אז בוא נשאיר את האפשרות הזאת בגדר התרחשות סבירה, בסדר ?!" היא אמרה מתוך פשרה.

          טאלן הנהן קצרות, והמשיך : "אפשרות רביעית היא שהם מצאו דרך לחדור דרך האזור האסור ומשם אלינו. גם באפשרות זאת יש לי ספקות כבדים, מאחר והדוקאנים לא השתמשו בדרך הזאת בזמן המבצע האחרון, למרות שזה היה נותן להם יתרון עצום. הם היו יכולים להכות בנו ללא הרף, מבלי שנדע היכן להגן."

          "אבל זאת עדיין אפשרות, "אמרה ג'ני בהתלהבות. "יתכן שהם מצאו דרך לעשות זאת רק לאחרונה. השאלה שלי היא מה אנו עושים על מנת לוודא שזאת אכן לא הדרך בא הם מגיעים."

          "עד כה לא חשבתי על משהו שאפשר לעשות על מנת לבדוק זאת," הוא אמר במשיכת כתפיים. "יש לך רעיון בנידון ?"

          "כן. דווקא יש לי," ענתה היא. "אני מציעה שתרכיב צוות מיוחד של המומחים הטובים ביותר בתחום, אשר ישלחו עם הציוד המתאים אל האזור על מנת לבדוק האם זה אפשרי לעבור דרך המגן הסובב את האזור האסור. אם הצוות יצליח למצוא דרך בה אפשר יהיה להיכנס אל האזור, זה יאמר לנו שאולי גם האימפריה תוכל לעשות זאת, ולכן נצטרך להגן גם על הגבול הזה, אבל אז נוכל גם אנחנו לתקוף את האימפריה דרך אזור זה מהכיוון שלנו בהפתעה מלאה."

          טאלן חשב על כך, והוא היה חייב להסכים שדבריה של ג'ני היו הגיוניים מאוד. צריך היה לבדוק בהקדם את האזור האסור, והוא אמור היה לפעול בנושא הרבה לפני כן. הצעתה הייתה חכמה מאוד, ודרך הפעולה הייתה מחושבת היטב.

          "זה בהחלט רעיון טוב," הוא אמר לבסוף בהערכה כנה, "אני אהיה חייב לדבר עם רב אדמירל טארון, ולהורות לו להקצות את המשאבים המתאימים כדי לבצע זאת מוקדם ככל האפשר, אבל אני בטוח שהוא ימצא את התוכנית כמעשית מאוד, ואולי תצמח מכך תועלת נוספת לצי ולאיחוד.

          לעומת זאת, אני מעדיף שנמצא את הסברה הזאת כלא נכונה, ושלא תהיה כלל אפשרות לעבור דרך האזור האסור לאף אחד מהצדדים, מאחר ובסופו של דבר, זה עלול להעמיד אותנו בעמדה נחותה יותר מול הדוקאנים."

          "זה לא חייב להיות כך," אמרה ג'ני בחיוך. "אף פעם אי אפשר לדעת מה צופן העתיד."

פרק שתים עשרה

תאריך 162.2131,

תחנת מעבר "דיאני זלרקי מולס",

בתוך איחוד המערכות הוורקניות.

          תחנת הגבול "דיאני זלרקי מולס", שכונתה על ידי תושביה האנושיים בשם חיבה דיאנה, הייתה תחנה מועדפת על ידי טייסי ווראקס, מאחר והחברה הענקית החזיקה שבעה אחוזים וחצי מזיכיון השליטה בתחנה הגדולה ביותר בצד הזה של הגבול, ואחזקה נרחבת זאת הייתה הסיבה שהוקמו בה משרדים ראשיים עבור טיפול בבעיות של מתן אישורים, מחסנים גדולים לחידוש האספקה של כל הספינות המבקרות בתחנה ומתקני מגורים ופנאי שיועדו במיוחד עבור צוותי החברה, בין אם הם הוצבו שם לאורך זמן או בין אם הם שהו בה לתקופה קצרה לפני צאתם למשימה הבאה. היה זה אי של בטחון, המרחף לו בחלל הריק, הרחק ממערכות כוכבים קרובים, כשהוא מקרין את הגנתו על סביבתו שוררת הסכנה. האיחוד הוורקני לא היה מצוי במצב של מלחמה עם שכניו כבר שנים רבות, ולמרות זאת כוחותיו השקיעו הרבה פחות מאמצים מאיחוד הפלנטות על מנת למנוע מספינות לא מורשות לעבור דרך הגבול או למגר את תופעת שודדי חלל שפעלו באזור, והתוצאה הייתה פעילות רבה של ספינות לא ידידותיות לאורך כל הגבול. השודדים כמעט לעולם לא תקפו בקרבת תחנות המעבר, אלא הסתפקו במעקב אחר השיירות עד שהן הגיעו לאזור בו הם פעלו, אשר היה נוח יותר למארב, ובכל זאת היו מקרים בהם ספינות הסחר לא התרחקו אפילו למרחק חצי יום לפני שהם נתקלו ספינה כנגד ספינה מול שודדי חלל נועזים. כל מי שרצה לנוע לבדו באזורי הספר של האיחוד הוורקני היה חייב להיות מוכן לאפשרות שהוא יצטרך להגן על עצמו, ומי שלא היה ערוך לכך ומזלו בגד בו היה צריך לשלם בממונו או בספינתו או לשלם בחייו. בניגוד גמור לחוסר המוטיבציה של הוורקנים מחוץ לתחנה, שילוב של צוותי אבטחה קשוחים ומפקד התחנה קשוח עוד יותר הפכו את התחנה למקום שאפשר היה להסתובב בו בחופשיות וללא פחד, וכל פעולה לא חוקית נענשה בחומרה. הפושעים למדו בדרך הקשה להשאיר את התחנה מחוץ לטווח פעולתם, והתחנה שגשגה.

          קומה 14 אגף 6 תא מגורים מספר 1267 –  הכתובת לא השתנתה מאז הפעם האחרונה שהוא ביקר במקום.

          קאמר נכנס אל מעלית התחנה הקרובה אליו, וזאת הטיסה אותו ברחבי המבנה הענקי היישר אל הכניסה למגורים אותם הוא ביקש. הוא לחץ על לחצן הכניסה המואר, וצליל עדין הגיע לאוזניו. שנייה לאחר מכן נפתחה הדלת, ומולו עמדה ילדה גדולה יותר ממה שהוא ציפה לראות. הילדה בעלת השיער השחור והארוך קפצה עליו בשמחה מיד כשהיא זיהתה אותו, וחיוך רחב הופיע על פניה.

          "מה שלומך, חמודה ?" הוא שאל את בתו בעוד היא עדיין מחבקת אותו בחוזקה.

          "מצוין, אבא," היא ענתה בקצרה כשהיא מניחה לו, אך משאירה את ידו בידה בעודה מושכת אותו פנימה.

          "את גובהת במהירות מסחררת. נראה לי כאילו הוספת עוד חצי מטר לפחות," הוא העיר בחיוך בעודו נגרר על ידי בתו אל ספות הישיבה. היא דחפה אותו בכל כוחה אל אחת הכורסאות, קפצה בכוח על ברכיו ועטפה את צווארו בידיה הקטנות. תוך אנחת כאב קטנה הגיע קאמר למסקנה שבתו העלתה גם את משקלה, למרות שהוא לא יכול היה לנחש זאת מהמראה החיצוני שלה. היא עדיין הייתה רזה, אך עיניה הירוקות היו ערניות כתמיד, והמרץ הרב נראה בתנועותיה.

          "אבא, תפסיק. אתה תמיד מגזים. ראית אותי רק לפני חודשיים, כך שאתה יודע שזה לא יתכן. האם הפעם סוף כל סוף אתה מתכוון להישאר להרבה זמן ?" היא שאלה במהירות, מקווה לתשובה חיובית.

          "לא, אני מצטער, אבל אני באמת לא יכול להישאר לאורך זמן," הוא אמר בפנים רציניות. "באתי במיוחד כדי לראות אותך ואת אימא שלך, לפני שאני יוצא למסע די ארוך."

          "אוף ! אתה אף פעם לא נשאר יותר מיומיים. זה ממש לא הוגן, כי אני לא רואה אותך מספיק," היא התלוננה בפנים רגוזות.

          "כבר אמרתי לך שבחופשה הקרובה אני אקח אותך איתי לטיול ארוך ברחבי האיחוד כדי שנוכל לבלות הרבה זמן יחד, וכך יהיו לך מיליון סיפורים שתוכלי לספר לחברותייך…"

          "אבל זה רק בעוד ארבעה חודשים," טענה בתו.

          "מצטער, אבל הלימודים שלך יותר חשובים כרגע, וחוץ מזה לא יזיק לך לפתח קצת סבלנות. בכל מקרה, זה עדיין תלוי בהסכמה של אימא שלך. איפה היא נמצאת ?"

          "היא צריכה להגיע כל רגע," היא ענתה.

          "אז כדאי שתהיי ילדה טובה ומתוקה לאימא כדי שלא תתני לה סיבה לומר לא, בסדר ?!"

          "בסדר !" היא אמרה בפנים חמוצות.

          הדלת נפתחה באותו רגע, ודרכה נכנסה אישה כהת עור בסרבל עבודה ירוק, שעליו נראו מגוון כתמים מחומרים לא ידועים. האישה הייתה נאה מאוד, שיערה השחור בעל הפסים הכחולים היה מתוח לאחור וקשור בצמה ארוכה, ועיניה השחורות נפערו בהפתעה למראה השניים. הסרבל הסתיר את גופה, אך קאמר ידע שהיא הייתה חטובה להפליא.

          "איזו הפתעה," היא אמרה בחיוך רחב.

          "זאת האופנה החדשה כאן ?! ממתי את מתהלכת בסרבלי עבודה ?" שאל קאמר בחיוך משלו.

          "זה חלק מהתפקיד החדש שלי. אחד הטכנאים שלנו יצא לחופשה, אז המהנדסים צריכים להשלים את הפער עד שהוא יחזור. אני חייבת להודות שכעת כשאני יודעת מה בדיוק הם עושים בעבודתם ועם מה הם צריכים להתמודד, יש לי כבוד מחודש אל צוות הטכנאים בתחנה, ואני יכולה להבין למה הם תמיד מתלוננים שהשכר שלהם לא מותאם מספיק לעבודה. יש כל כך הרבה תקלות בתחנה הזאת, ופי ארבעה תלונות רגילות מהתושבים, עד שהצלחתי לשבת רק פעמיים מתחילת המשמרת. אני מרגישה תשושה לגמרי." היא נחתה על כורסא באנחה קולנית, ועצמה את עיניה.

          "בכל מקרה, התלבושת הזאת דווקא מתאימה לך," הוא אמר בעוקצנות. "בייחוד הכתמים הגדולים האלה."

          "אין לי כוח אפילו להגיב," אמרה היא באיטיות, ראשה שמוט לאחור.

          קאמר הניח את בתו על אחד הכורסות שלידו, ונעמד מאחורי הכורסא עליו ישבה אם בתו כשהוא מעסה את צווארה. קריאות הכאב הראשוניות הוחלפו במהירות לקריאות הקלה ועונג.

          "אתה תמיד ידעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים שלי," היא אמרה בהנאה. "אולי תישאר איתנו לכמה זמן, כי אני בהחלט אזדקק להרבה עיסויים כאלה בזמן הקרוב."

          "אני מצטער. זה נשמע טוב, אבל אני לא יכול. יש לי הרבה עבודה, והפעם היא דחופה מאוד," הוא ענה בצער אמיתי.

          "אצלך הכול תמיד דחוף, והעבודה רק מתרבה עם השנים. אולי תיקח פסק זמן ותישאר איתנו קצת. שנינו התגעגענו אליך."

          "אני לא יכול, באמת. אני באמצע משהו חשוב מאוד." קאמר נד בראשו לשלילה. "אבל מה דעתכן שכפיצוי אני אקח אתכן לאכול במסעדה יוקרתית ?"

          "כן, כן ! אימא, אני רוצה לאכול בחוץ היום," האיצה בה בתו.

          "בטח. למה לא. גם כך אין לי כוח להכין כלום. אני רק חייבת להתקלח לפני כן, ומיד לאחר מכן נצא."

          קאמר הביט באם בתו הולכת באיטיות אל חדר המקלחת, והוא שמח בליבו שהיא הייתה זאת שאיתה הוא בחר לחתום על הסכם הילודה. התוצאה הייתה ילדה חכמה שאותה שניהם אהבו מאוד, ואם נהדרת שטיפלה בכל מחסורה וחינכה אותה כיאות. הוא, לעומת זאת, היה יכול רק לבקר בכל פעם שהיה לו זמן פנוי, אך הוא ניסה לעזור להן בכל מה שהן היו צריכות, וגם זה לא היה הרבה כי הן דאגו לעצמן די טוב. המגורים במקום היו חלק מהסכם העבודה של אם בתו עם הנהלת התחנה, כך שהן יכלו להתקיים מהמשכורת שהיא הרוויחה ולחסוך את רובה. לא היה ביניהם שום הסכם אחר לגבי מגורים משותפים או בלעדיות בקשריהם, אך הוא התכוון להעלות את הנושא בקרוב מאוד. הוא רצה לראות את השתיים בקרבתו כל הזמן, ולא רק אחת לחודשיים או שלושה. העובדה הייתה שהוא היה תמיד מאושר כשהוא הגיע לבקר אותן, והוא הצטער מאוד לעזוב אותם. לא היה יום בו הוא לא נזכר בהן בחיבה גדולה, והזיכרון תמיד העלה חיוך קטן על פניו. אולי אם הם יחליטו להישאר ביחד, ניתן יהיה להרחיב את הסכם הילודה, ויהיה לו גם בן שישא את שמו. בינתיים הוא רק הביט בילדתו המושלמת בחום אבהי, והודה בליבו על מזלו הרב.

                                                ***

תאריך 163.2131,

על סיפון האנטנה,

בתוך איחוד המערכות הוורקניות.

          לא עברו יותר משלושים וארבע שעות מאז ששיירת חמשת הספינות עזבה את תחנת המעבר בטרם היא נתקלה בשודדי החלל הראשונים במסעם. היו אלו שבעה ספינות וורקניות בינוניות שראו זמנים טובים יותר בתור ספינות סוחר וטיולים לפני שהחליטו השודדים להסב אותן לספינות קרב בעזרת תוספות מרכב ואלתורים שכיערו את מראן החיצוני, וכולן חיכו יחדיו בחלל הריק כמו משלחת קבלה על אחד הנתיבים המרכזיים שעברו בשולי האיחוד. המפרט שלהן היה טוב יחסית לשודדי חלל, אך היה זה ברור שלא הותקנה על אף אחת מהן מערכת שיכלה לסרוק בטרם עת את הספינות אותן הן יירטו, אחרת הן היו מסתלקות משם לפני בואה של השיירה, מאחר ויחסי הכוחות לא היו הוגנים כלל. ההסבות שעברו הספינות התמקדו בעיקר בתחום המהירות, כדי שהן תהיינה זריזות מספיק על מנת לרדוף אחרי טרפן, ואילו ההשקעה במיגון החיצוני הייתה קטנה בהרבה, כשהשודדים מסתמכים על הרתעתם של תותחי אנרגיה חד-קנים חדישים – אחד לכל ספינה, שהותקנו בהפגנתיות על מנת להטיל פחד יותר מאשר לגרום לנזק.

          "עצרו כולכם !" באה הקריאה המתורגמת מהמנהיג הוורקני. "אין לכם אישור לעבור כאן."

          קאמר החליט להעמיד פני תם, והורה לכל ספינותיו לעצור. הוא בחן את דמותו של השודד, והוא הבחין שהוורקני נע ללא הרף על חמשת גפיו התחתונות חסרות האצבעות, ונפנף בהפגנתיות בשני זרועותיו בעלי ארבעת האצבעות, תוך שזוג עיני הדג הבולטות, אשר מוקמו משני צדי הראש העגול וחסר הצוואר, נעו בעצבנות לכל כיוון. סימן ברור לפגיעת נשק קר נותר כמזכרת ליד פיו של מנהיג השודדים, בגבול בין הגוף העגלגל לבליטת הראש, אך הפגיעה נראתה ישנה מאוד. קאמר הסיק מכך שיריבו לא  עסק בשוד חלל הרבה מאוד זמן, למרות שהיה לו עבר פלילי כלשהו.

          "איזה אישור ?" הוא שאל בתמימות. "אני לא ידעתי שצריך אישור על מנת לעבור בנתיבי השיוט המרכזיים."

          "כל מי שעובר כאן צריך לשלם לי ולאנשי, בהנחה שהם רוצים לחיות," קבע המנהיג הוורקאני של השודדים. "השטח הזה שייך לנו."

          "אני מצטער. חשבנו שהמעבר כאן חופשי," התנצל קאמר. "לא ראינו שום דרישה לכך במדריכי השיוט הגלקטיים. כמה עולה אישור כזה ?"

          "מה אתם מעבירים ?" שאל בתשובה המנהיג, ופיו התעוות במה שנראה כחיוך.

          "אנחנו לא מעבירים דבר. אנחנו נמצאים בדרכנו אל סמניו-8, כדי לבדוק האם יש שם סחורה שנוכל להתעניין בה.  אין שום סחורה על גבי הספינות שלנו, מלבד אספקה אנושית."

          "אם כך, כל ספינה צריכה לשלם מאתיים וחמישים מטבעות זהב גדולים כל אחד ! אלף מאתיים וחמישים מטבעות גדולים סך הכול !"

          הסכום אותו המציא השודד היה מגוחך, וברור היה שאין סיכוי שבעל ספינה כלשהי יוכל לשלם אותו.

          "אתה בוודאי מתלוצץ," הגיב קאמר בכעס. "אלף מאתיים וחמישים מטבעות זהב גדולים הוא מחיר מאוד גבוה. אני מסופק אם ישנם ספינות כלשהן שנושאות איתן כל כך הרבה זהב. אנחנו לא יכולים לעמוד בתשלום הזה, כי אין לנו סכום כזה. אני מצטער, אבל נראה לי שאנחנו נחזור בדרך שבאנו, ונעבור דרך נתיב אחר."

          "לא, ולא ! אתם נכנסתם אל השטח שלנו ועל כך אתם צריכים לשלם. אם לא תעשו זאת, אנו נצטרך למכור את השרידים אשר יוותרו מכם לאחר שנאסוף אותם מהחלל. אם אין לכם סכום זהב מתאים לשלם לנו, אני אהיה מוכן לוותר על התשלום בתמורה לכך שתסכימו למסור לנו אחת מהספינות שלכם. חובות כאלה יש לשלם בדרך כזאת או אחרת."

          "נוכל לשלם לך חמישים מטבעות זהב גדולים, ולא יותר," השיב קאמר בהחלטיות.

          "אלף מאתיים וחמישים מטבעות זהב גדולים או אחת מהספינות שלך," חזר ואמר הוורקני בקשיחות.

          "אני אצטרך לדבר עם שאר אנשי," אמר קאמר בהיסוס מדומה.

          "תעשה את זה מהר, בן אנוש ! הסבלנות שלנו אוזלת מהר מאוד," אמר המנהיג, וניתק את התקשורת.

          בשלב זה הכעס שחש קאמר בער בקרבו. היה זה ברור שהשודד החצוף הזה שם עינו על אחת מספינותיו של קאמר כבר מתחילת השיחה, כי סכום הזהב אותו הוא דרש היה סכום אסטרונומי, שאף יצור הגון לא היה שומר על ספינתו בזמן שהוא נע במקום לא מוכר. השודד בוודאי מנסה להרשים את זה ששלח אותו, או ליצור לעצמו מוניטין רציני על גבם של קורבנות חסרי מזל כבר בתחילת דרכו.

          בכל מקרה, הוא לא היה מוכן לשלם סכום כזה גם אם היה לו סכום זמין כזה בחזקתו, והוא בוודאי לא התכוון לוותר על אחת מספינותיו, ולכן הוא נתן את ההוראות המתאימות אל שאר מפקדי הספינות בערוץ תקשורת מוצפן שהשודדים לא יכלו לפענח. עשר שניות לאחר מכן הוא נתן את האות, וכל חמשת הספינות פנו בבת אחת לכיוונים שונים, תוך שתותחי האנרגיה על כל ספינה יוצאים ממחבואם. השודדים היו המומים לגמרי מהמהלך הפתאומי, אך ההפתעה לא נמשכה זמן רב, והן החלו לרדוף ביריות אחר טרפן, לא מודעים לשינוי במאזן כוח האש. עדיפות ההנעה בספינות החדישות של קאמר אפשרו להן לחמוק ממירב היריות אשר כוונו אליהן ולצאת מטווח היריות, כשהן מפזרות את שבע ספינות הרודפים למרחקים גדולים. פעולה זאת אפשרה להם לפעול בתוך צפיפות נמוכה יותר של שדה קרב, שהייתה סביבה בה הם יוכלו להשתמש במרחב הרב ובמהירותן להתחמקויות תזזיתיות מהאש שנשלחה אליהן, וסיבה נוספת לטקטיקה הייתה בכך שהיא אפשרה להם לטווח את ספינות השודדים המופרדות מבלי שאלה יוכלו לעזור אחת לשנייה. ההלם של השודדים הפך לאימה כשהם נוכחו לדעת שהתפקידים במפגש זה התחלפו מבלי שהם מודעים לכך, וכעת הם אלה שצריכים היו להתגונן.

          ספינותיו של קאמר לא לקחו סיכונים מיותרים, והם ירו ללא רחם תוך שהם מתחמקים במהירות מרוב האש שנשלחה לעברם, חוזרים שוב ושוב לזירת הקרב בסיבובים חדים. הספינות החדישות לא ספגו הרבה פגיעות עקב המהירות שבה הם נעו, ומפעילי תותחי האנרגיה החד-קנים בספינות השודדים התקשו לעקוב אחר שינויי הכיוון המהירים, בעיקר כשספינתם רעדה בחוזקה בכל פעם שהיא נפגעה. שלושה ספינות טיולים לשעבר מספינות השודדים התפוצצו לרסיסים דקות לאחר תחילת הקרב לאחר שמגניהם התמוטטו לחלוטין, והארבע הנותרות החליטו שהגיע זמנן לברוח. אחת מספינות אלו הושמדה על ידי מטח טורפדות שנשלחו מהאנטנה ברגע שהיא פנתה לברוח, ואחרי השלושה האחרות נערך מרדף קצר שהסתיים בהשמדה. כל שנותר מהספינות היו חלקי ספינות מפוייחים שהתפזרו על שטח נרחב.

לא היו שום רחמים על חיי השודדים, משום שהיה זה הכרחי ביותר ששום ידיעות על הקרב לא יתפשטו בקרב שאר שודדי האזור. אלמנט ההפתעה היה קריטי בסביבה הזאת, ורצוי היה לשמור עליו מכל משמר. חוץ מזה, אף פעם אי אפשר היה לדעת מי ירצה לנקום את חיי המתים. היה זה פשוט ויעיל יותר להשמיד את כולם ולהמשיך במשימה החשובה, מאשר לנסות להסגיר אותם לשלטונות המתאימים. דיווח על האירוע ישלח אל השלטונות רק לאחר שהם יחזרו אל שטח האיחוד.

                                                ***

תאריך 163.2131,

כוכב הלכת סמניו-8,

איחוד המערכות הוורקניות.

          כוכב לכת מבודד זה באזור הספר הפרוע של האיחוד הוורקני היה מקום פעיל מבחינה גיאולוגית ודל אוכלוסין שהיווה מוקד מצוין להתיישבות של וורקנים ובני גזעים אחרים שרצו לשמור על אנונימיות וחופש פעולה מוחלט בפעילותם הבלתי חוקית. היה זה מקום אליו הגיע כוחות הצי המקומי לעיתים נדירות ביותר, ואפשר היה לסחור בו בכל סחורה שהיא, בין אם היא חוקית או לאו. התפרצויות געשיות פתאומיות היו תכופות, ועדות לכך היו ארובות העשן הרבות שפלטו גזים שרופים לאטמוספרה הדחוסה. בחלקים אחדים של כוכב הלכת אפשר היה לקום יום אחד משינה עמוקה ולמצוא הר געש חדש גדל לא הרחק מביתך, ולכן התאים המקום ליצורים שסכנה הייתה חלק קבוע מחייהם.

          קאמר ירד אל הכוכב בעזרת חללית מעבורת, יחד עם חברו עיירן טמיר, כשהוא מנווט בקלות בין תנועת המעבורות הדלילה עד למנחת המוזנח על ראש הר געש רדום. הוא שילם על זמן השהות במעגן, ושכר רכב ריחוף ישן אך נקי שלקח אותם אל הבית בעל כיפת המתכת האדומה שהשתייך לאחד מסוחרי הביניים הגדולים באזור. הבית הענקי היה מבנה קובייתי גדול שבכל פינותיו נבנו מבנים גליליים גבוהים יותר, שראשם עוטר במרפסות תצפית מאוישות לכל אורך היממה המקומית בשומרים חמושים שפיקחו על כל הבאים אל הבית. הכיפה הגדולה שלטה על חלקו האמצעי של הגג, והיא הייתה הבהיקה קלושות באור הדימדומים של השמש השוקעת.

          השניים החנו את הרכב במקום המיועד לכך במרחק הליכה קלה מהבית, וניגשו אל דלת הכניסה שיוצרה מאותו חומר ממנו עוצב הכיפה. פיתוחים מורכבים נחרטו עליה בידי אמנים מוכשרים, והיא בוודאי שקלה כמה טונות לפחות.

          "כן ?" שאל הקול בוורקנית לאחר שהם חיכו במשך דקה, ועמדו ללחוץ שוב על כפתור הקריאה.

          "האם אתה מבין אותנו ?" שאל קאמר כשהוא מקווה שלשוער יש מתרגם אוטומטי כפי שהיה להם.

          "אני מבין. מה אתם רוצים ?" שאל השוער.

          "יש לנו פגישה. שמי הוא קאמר בורדון."

          "רק רגע."

          הרגע במונחים וורקניים היה ארוך הרבה יותר מזה שהיה באיחוד הפלנטות, מאחר ועברו יותר משלוש דקות לפני שהדלת נפתחה בחריקה לפניהם. וורקני צעיר למראה פגש אותם בהיכנסם, והוביל אותם במעברי הבית אל חדר גדול מימדים שעוצב על פי מיטב הטעם של הגזע, ועל פי מראהו ניתן היה לנחש שהחדר שימש כמשרדו הפרטי של בעל הבית. קאמר בחן את המקומי הצעיר בעוד זה הלך לפניהם. היו לו אותן שתי עיניים בולטות משני צדי בליטת הראש, שאפשרו להם לראות מסביבם בשלוש מאות ושישים מעלות, פיו היה פתח גדול בחלקו העליון של הגוף הרחב, והוא שמר אותו סגור. שתי ידיים קצרות בעלות ארבע אצבעות ארוכות מאוד נתלו לצידי גופו באופן שהסתיר את הקרומים שביניהם, וחמשת הגפיים העבות והקצרות נעו יחד כמו מרבה רגליים אל הכיוון אליו הוא רצה ללכת. הוא לא נראה עצבני במיוחד, אך קשה היה לדעת האם הם נכנסים היישר למלכודת כלשהי או שבעל הבית היה וורקני "הגון".

          "איפה אדון דזקגיך ?" שאל קאמר לאחר שהם ישבו בחדר מביטים אלו בזה.

          "השאלה היא מה אתם בדיוק רוצים ?" שאל הוורקני.

          "אני מצטער. אני מעוניין לדבר עם אדון דזקגיך בלבד, אז בבקשה קרא לו. אנחנו עשינו דרך ארוכה על מנת לפגוש אותו," השיב קאמר בהחלטיות.

          "אם כך בקשתך מולאה, ואתה כבר מביט בו, מר בורדון," אמר הוורקאני, ופיו התעוות קלות בחיוך. "אני הוא דזקגיך."

          שני המבקרים הביטו אחד בשני בהפתעה, המחשבה שהוורקני מהתל בהם התגבשה מיד במוחותיהם.

          "אבל אתה צעיר מאוד. לא יכול להיות שאתה הוא אחד מסוחרי הביניים הגדולים באזור הזה," אמר קאמר.

          "ובכן, אני באמת צעיר מאוד יחסית לבעלי המקצוע האחרים שעובדים בתחום, אבל אני הוא האיש אותו אתם מחפשים. הסכמתי להיפגש איתכם רק בגלל ששמך כבעל חברת הסחר ווראקס הולך לפניך, מר בורדון. אני חושב שאתה פיקח מאוד, ועד כמה שידוע לי אתה מכבד את העסקאות אותן אתה עושה, ולכן אני חייב להודות שסקרנותי גברה עלי לאחר ששמעתי שאתה מחפש אותי. השאלה שלי היא לאיזה סחורה אתה זקוק, אותו אני יכול לספק לחברה ענקית כמו זאת שלך ?"

          קאמר עדיין לא היה בטוח אם הוא מדבר עם האדם הנכון, מאחר והוא לא ידע איך בן שיחו אמור להיראות, אבל הוא החליט להסתכן.

          "ובכן, אני לא מתכוון לשחק איתך משחקים. אני מחפש ספק לגבישי אנוסטריום. אני יודע שאתה סוחר בכמויות די נכבדות מחומר הגלם, ואני רוצה לקנות כמויות מסוימות. האם אתה מעוניין ?"

          "יתכן…, אני לא סוחר בגבישי אנוסטריום עם כל אחד, כי מסחר כזה דורש רמת אמון בסיסית יחסית גבוהה. האם הכוונה היא שאני אסחר ישירות מול החברה שלך ?"

          "לא," קאמר נד בראשו לשלילה. "העניין חייב להישמר בסוד, בגלל אופי הסחורה ומקורותיה, ולכן אתה תסחר עם חברה בבעלותנו, אך לא עם ווראקס עצמה. אני מעוניין באנונימיות מוחלטת, ולכן באתי אליך."

          "בוודאי, אני מבין. אני דיסקרטי מאוד בכל הקשור לענייני, ולכן אני גם מצליח מאוד," הצהיר הסוחר מבלי להיראות יהיר. "אכפת לכם לומר לי מה היעד הסופי של המטענים ?"

          "אכפת לך לומר לנו מאין אתה משיג את הסחורה ?" שאל קאמר בתגובה.

          הוורקני השמיע קול גיחוך רם.

          "צודק ביותר. השאלה הנותרת היא איזה כמות אתה מעוניין לקנות ובאיזה מחיר, " העיר הצעיר.

          "אנחנו מדברים על כמות גדולה, אחרת לא היינו באים אליך. באשר למחיר, אני חושב שארבעים אחוז מתחת למחיר הרשמי הוא הוגן."

          הוורקני השמיע קול גיחוך נוסף.

          "ארבעים אחוז ! אתה בוודאי צוחק עלי. אני לא אסתפק בפחות מחמש עשרה אחוז מתחת למחיר הרשמי."

          עכשיו היה תורו של קאמר לצחוק, צחוק מתגלגל וארוך, ועיירן היה צריך לדבר במקומו.

          "האם אנחנו צריכים להזכיר לך מהו המקור של הסחורה ?!" הוא אמר ברצינות.

          "בסדר, אני אוכל להסתפק בעשרים וחמש אחוז מתחת למחיר," אמר הוורקני במעין ויתור.

          "שלושים ושש אחוז !" קרא קאמר.

          "עשרים ושמונה אחוז , ואתה כבר מגזים," אמר הוורקני.

          "שלושים ושתיים ! וזה סופי !" אמר קאמר.

          "בסדר, אני יכול לחיות עם שלושים ושתיים אחוז," הסכים דזקגיך. "בתנאי שהוצאות ההובלה יהיו על חשבונכם."

          "לא, לא. שלושים ושתיים אחוז מתחת למחיר הרשמי, והוצאות ההובלה על חשבונך," אמר קאמר.

          "אני מקווה שאתה לא חושב שאנו נעביר את הסחורה עד ליעד ?!" אמר ברוגז הסוחר.

          "לא, רק עד למקומות המוסכמים שם יחכו לכם הספינות שלנו. ברגע שהסחורה תימסר, האחריות תעבור אלינו, והעסקה תושלם. אתם לא צריכים להסתכן במעבר דרך הגבול, ונקודות המסירה יהיו קרובים אליכם עד מקסימום של עשרה שעות שיוט."

          "אתה שודד אותי לאור יום, אבל אני מסכים. בכל זאת, אני מרגיש מחוייב לומר לך מראש שאני לא מתעסק כלל עם אנשים אשר מנסים לשנות הסכמים לאחר שאלו נחתמו. במקרה כזה ההסכם יבוטל מיד, ואני אדאג לגבות את כל ההוצאות שלי בדרך כלשהי. אני מקווה שאתה לא תאכזב אותי."

          "אין לך מה לדאוג. אנחנו נעמוד בתשלומים שנקבעו על כל כמות סחורה שאתה יכול לספק לנו, כל עוד נסכים על הכמויות לפני המסירה ועל תקופת ההסכם, ולטובתך אני מקווה שלא תרמה אותנו."

          "אם כך, אנחנו מבינים אחד את השני," אמר הסוחר בחיוך.

                                                ***

          המטען הראשון של גבישים על פי ההסכם החשאי נמסר שלושה ימים לאחר סיכום ההסכם הראשוני, והכמות הראשונית שהועברה הייתה קטנה יחסית.

          "על מנת לבחון את הקשיים שיכולים להתעורר בתהליך ההעברות," כך לפחות תירץ זאת סוחר הביניים דזקגיך.

          כל הצוות שיועד לטפל בפרטי המסירה בצד האנושי ידעו שהוא עדיין לא בוטח בהם כפי שהם עדיין לא בטחו בו, ובניסיון זה הם בחנו את אמינותו של הסוחר וארגונו.

ספינות משא בינוניות של חברת-נכדה של ווראקס, הועברו יחד עם צוותים של הסוכנות למודיעין שהוקצו לצורך המבצע, והן היו צריכות להמתין במקום המפגש לקבלת הסחורה. הספינות האלה הותאמו במיוחד במערכות הנעה חדישות להסתננות מהירה דרך הגבול על מנת שלא להיבדק בתחנות המעבר, ונתיבים מיוחדים הוקצו להם תוך שמערך תקשורת סודי הודיע להם אם אותם נתיבים היו פנויים או לא. לאור העובדה שאיחוד הפלנטות היה זה שעשה את רוב העבודה בשמירה על הגבול, לא הייתה זאת בעיה מסובכת לבצע את המעברים הללו, והסחורה עשתה דרכה אל מחסנים מיוחדים ומשם אל ספינות צי איחוד הפלנטות. משלוחים נוספים החלו לזרום לאיטם לאחר מכן מכל רחבי הרשת שיצר קאמר בפגישה עם סוחר הביניים הראשון, ומלאי גבישי האנוסטריום של האיחוד החל להאט את קצב ירידתו לראשונה בשנה האחרונה.

          חמשת הספינות בשיירה של קאמר יצאו ממסלולן מסביב לסמניו-8, לאחר תום הסיכומים על פרטי העסקה, ופנו כעת אל עומקו של האיחוד הוורקני.

          האזור אליו הם התכוונו להגיע היה אזור הגבול בין האיחוד לפדרציית המערכות הטורסיות. מרחב

שבו פעלו הרבה שודדי חלל, וכמויות גדולות מאוד של גבישי אנוסטריום, אשר נגנבו ממכרות ומספינות, החליפו בו ידיים באופן שיגרתי. כמובן שהיה עליהם להיזהר, מאחר והם עלולים היו להיות מותקפים על ידי אותם שודדים שאמורים היו לספק להם את הסחורה. זהירות זאת הייתה הסיבה שנדמה היה להם שספינות טיולים פרטיות בדקו אותם מפעם בפעם בצורה לא עקבית תוך שהן שומרות על מרחק שמיקם אותן על קצה הסורקים, אך מדי פעם הן היו נעלמות לחלוטין. ניסיונות להתחמק מהספינות לא צלחו עד כה, מאחר והן היו מהירות יחסית לשיירה, וכל עוד לא הייתה הפגנה של עוינות חיצונית כלשהי, לא טרחה החבורה לרדוף אחר אף אחת מהן. הניחוש הטוב ביותר שלהם היה שאלו היו ספינות סיור של שודדי חלל מקומיים שניסו לקבל מידע על קורבנות אפשריים באזור, כשהשיירה האנושית שלהם עברה בתחום שליטתם. הם קיוו שכל השודדים היו חכמים מספיק כדי להניח להם, והספינות תיעלמנה לאחר זמן מה.

פרק שלוש עשרה

תאריך 164.2131,

בסיס אצטאק,

סקטור דלתא-30.

          העניינים התנהלו במהירות מסחררת בכל הנוגע לסגן קומנדר סנדרה איירהארט, וקשה היה לומר שהיא אהבה זאת. צו הסיפוח אשר הגיע יומיים קודם לכן הורה באופן מיידי על הפסקת עבודתה השגרתית במעבדות המחקר שבבסיס אצטאק, והעברתה הפיקודית לחסות ישירה של מפקדת הצי בסנטוריאן, שם היא תקבל את משימתה החדשה.

          סנדרה, אשר לא הייתה רגילה לשינויים רבים בחייה השגרתיים והמשעממים להחריד, הייתה מוטרדת עקב השינוי המהיר והלא צפוי. מאז שהיא התנדבה לשירות היא כבר יכלה לדמיין לעצמה באופן די מדויק איך יראה עתידה בשנים שלאחר מכן, אך כעת העתיד המתוכנן נמחק לגמרי, ואי ודאות השתלטה על הכול. אף אחד ממפקדיה או מחבריה הקצינים לא ידע מה הסיבה להעברה החפוזה או מה הייתה המשימה החשובה כל כך אליה היא סופחה, ועובדה זאת רק הוסיפה אווירת מסתורין להתרחשות האירועים. היא הייתה מרוצה מאוד בעבודתה, ומעולם לא ביקשה לקבל העברה לתחום אחר או לתפקיד יותר פעלתני בצי. היה לה משרד אישי מרווח, חברים קרובים איתם היא בילתה בשעות הפנאי וכמה פרויקטים מעניינים עליהם היא פיקחה באופן אישי, וזה התאים לה לחלוטין. כעת היה עליה לומר שלום לכל הדברים הללו.

          הצי מימן את לימודיה המתקדמים במכון הטכנולוגי הגבוה של האיחוד שם היא הצטיינה בתחומה, למרות שהמקום נחשב לאחד ממוסדות הלימוד הטובים ביותר בכל רחבי הגלקסיה. ציוניה הגבוהים הבטיחו שאם היא תחליט בעתיד לא להמשיך בשירות הצי, לא תהיה לה בעיה למצוא עבודה אזרחית, מאחר והיא מיד תיחטף על ידי הקונצרנים הגדולים ביותר שתמיד חיפשו לגייס את המצטיינים ביותר מבין יוצאי מוסדות הלימוד המובחרים. לאחר קבלת התואר המבוקש בפיסיקה מתקדמת היא נכנסה היישר אל תפקידה החדש במעבדות הצי בתור מפתחת מערכות מגן חדשניות, פרויקט שבוצע בשיתוף עם הסוכנות לפיתוח, והיא ידעה מיד שהיא לא תעזוב בזמן הקרוב את השירות בגלל שהיא פשוט אהבה את עבודתה. המצב הנוכחי בהחלט לא מצא חן בעיניה, אך לרוע המזל היא לא יכלה לעשות דבר בנידון, משום שזאת הייתה אחת מזכויותיו של הצי.

          בזמן המיועד היא ישבה במקום המוזמן מראש על סיפונה של חללית נוסעים מהירה שאמורה הייתה להעביר אותה אל המפקדה הראשית, והיא התפלאה לראות שרוב המקומות האחרים היו ריקים. בעמקי ליבה היא עדיין קיוותה שהמשימה המסתורית לא תימשך זמן רב, משום שעבודתה הייתה ייחודית ולא היה מישהו אחר שיוכל לקבל עליו את תפקידה בשלב כזה, אך זה לא היה בידיה. בעוד ממשיכות מחשבותיה לנדוד בפיזור נפש, היא הרגישה את העייפות הנוחתת עליה. "הכורסות האלה הרבה יותר נוחים מהכיסאות שבמעבדה", היא חשבה לעצמה, וזה היה היתרון היחיד שהיא ראתה בכל המצב.

                                                ***

תאריך 165.2131,

המפקדה הראשית של צי האיחוד,

בסיס סנטוריאן, כוכב קרוניה 2,

מערכת קרוניה, סקטור דלתא-37.

          הישיבה הסודית התקיימה בבונקר תת קרקעי מאה ושלושים מטרים מתחת לפני הקרקע, באחד האזורים השמורים ביותר בבסיס הענקי. שני תריסר אנשים ישבו בכיסאות מסביב לשולחן העגול, וביניהם גם סגן קומנדר סנדרה איירהארט שעדיין התקשתה לעכל את כל המידע שנחשף בפניהם. רב אדמירל טארון בדרו, שהתעקש להיות זה שיעביר אישית לאוסף המומחים את תיאור המצב, ישב לו באחד הכיסאות, וכל הראשים הופנו אליו בקשב רב כשהוא דיבר. סנדרה אשר לא ראתה אפילו אדמירל אחד בכל שירותה, הביטה בעיניים קרועות לרווחה ברב האדמירל האגדי שלחץ את ידה כשהיא הגיעה למקום, אך עתה גם היא הייתה קשובה לדבריו המטרידים כשקולו הרועם מהדהד ברחבי החדר הסגור.

          "…ולכן, עלינו לענות על השאלה האם הדוקאנים הצליחו לפרוץ דרך האזור האסור. במקרה שיתגלה שהם אכן הצליחו לעשות זאת או שישנה אפשרות לעבור דרך האזור, נצטרך גם אנחנו למצוא את הדרך לעשות זאת. כולכם בוודאי יודעים היטב מה מוטל בסיכון ומה האפשרויות העתידיות שמייצגת משימה זאת, כך שאני לא מתכוון לפרט אותם. ההצלחה של המשימה תלויה בכם, והזמן דוחק. האם יש למישהו שאלות עד כה ?"

          גבר רזה בעל שיער אפור הרים את ידו, ומיד דיבר.

          "ומה יקרה אם לא נוכל לענות על השאלה של מעבר אפשרי דרך רצועת ההגנה של האזור האסור ? מה בדיוק יקרה אז ?"

          "ובכן, זה בהחלט לא יהיה לטובתנו. בעיקרו של עניין, אם לא נדע מהיכן בדיוק מגיעות הספינות של האימפריה, נצטרך להיערך מבלי לדעת היכן בדיוק לרכז את הגנתנו," השיב טארון.

          "אבל, הצי יצטרך להיערך בכל מקרה לאורך הגבול החדש הזה, בין אם נמצא דרך או שלא, נכון ?!"

          "מבלי לדעת היכן בדיוק לרכז את כוחותינו על מנת להגן על האזור, התוצאה תהיה הגנה גרועה ושימוש מבוזבז במשאבים שגם כך נמצאים בעומס גדול מהרגיל. זאת לא תהיה ההעדפה שלי להגנת האזור."

          "מה לגבי ציוד מתאים וכוח אדם נוסף ?" שאלה אישה אחרת.

          "תוכלו לקבל כל ציוד שהצי והסוכנות לפיתוח יוכלו לספק, וההוראה הנשיאותית מאשרת לנו להקצות את כל המשאבים האפשריים שלנו לצורך המשימה הזאת, אבל אם אתם רוצים להביא ציוד נוסף שאתם סבורים שהוא יכול לעזור לנו במשימה, אתם בהחלט מוזמנים לעשות זאת. לגבי כוח אדם נוסף תהיה לנו בעיה בגלל שזה מבצע סודי, ואנו רוצים שכך הוא ישמר. כולכם בעלי סיווג מתאים להתנדב למשימה, אך אני לא יכול להיות בטוח לגבי אנשים אחרים, ולכן אנו מעדיפים לוותר על עזרה חיצונית נוספת. תצטרכו להשתמש בצוות הטכני של הצי על מנת להפעיל את הציוד ולבצע את כל מה שתרצו, אבל אני מבטיח לכם שאלה יהיו אנשים ברמה הטכנית הגבוהה ביותר שלא יתקשו לבצע כל משימה.

          דבר נוסף ששכחתי לציין הוא שאנו מתכוונים לבדוק גם את הטכנולוגיה הדוקאנית, ולכן אנו מתכוונים להביא למקום גם ספינות שלל מהמבצע האחרון על מנת לבחון זאת, כך שאני לא רוצה שתיבהלו כשתראו אותן. חלק ממכם יקבלו לידיהם חומרה דוקאנית שנמצאה על אותן ספינות על מנת שתוכלו לבחון אותה ולהעריך את אופן הפעולה שלה."

          "אני מקווה רק שהדוקאנים האמיתיים לא יחליטו להופיע במקום !" קרא אחד המשתתפים.

          פרץ צחוק קצר הפר את האווירה הקודרת, וכולם חייכו למשמע ההערה. טארון רק הוסיף בחיוך שהספינות תהיינה צבועות בצבעים כאלה, שלא תהיה אפילו אפשרות לבלבול.

          "מי מנהל את כל המשימה הזאת ?" שאלה אחת המשתתפים.

          "ראשית כל, אני רק רוצה לומר שהנשיא עצמו עוקב אישית אחר המשימה הזאת, והוא אישר לי להקצות למשימה את כל המשאבים שיש בידינו. המפקד הכללי של כל המבצע יהיה פרופסור דולבק, ואני חושב שכולכם מכירים אותו…"

          הפרופסור המבוגר נד בראשו, וסנדרה נוכחה לדעת שהוא כמעט לא השתנה מאז שהיא למדה בכיתת לימודיו במכון הטכנולוגי. הוא היה אחד המומחים הגדולים ביותר לשדות משיכה ודחייה, והוא היה מפורסם מאוד בשל מחקריו המתקדמים. בין תפקידיו הרבים הוא שימש גם כבעל חברה שיצרה חלקים שהשתמשו ביישומים המעשיים של הטכנולוגיה, דבר שהפך אותו לאחד העשירים הגדולים ביותר באיחוד הפלנטות.

          "…ועכשיו כשאתם יודעים הכול, אני מבקש מכולכם שתתנדבו למשימה הזאת עם כל האנרגיות שתוכלו להשקיע בעניין קריטי זה. מבלי להתחנף, אני יכול לומר בוודאות שאתם האנשים המתאימים ביותר שיכולים להביא לפתרון החידה הזאת, והאיחוד באמת זקוק לעזרתכם. אני מאחל לכם הצלחה במשימתכם החשובה."

                                                ***

          רב-אדמירל בדרו היה בדרך חזרה למשרדו, היישר מהישיבה הסודית עם הצוות המדעי המיוחד, כשהודעה דחופה הגיעה אליו, מדווחת לו שהנשיא מבקש לשוחח איתו בארבע עיניים. כשהוא הגיע אל מסך המדיה, כבר היה פרצופו הקודר של הנשיא סונמורה מוצג על המסך.

          "מה קרה, אדוני הנשיא ?" הוא שאל בדאגה.

          "קיבלתי דיווח מאדמירל ארגון ממש לפני כמה דקות. ספינת סוחר אזרחית שעברה בסקטור אלפא-12 אל בסיס נאוטילוס גילתה שרידים של כלי קטן אותו היא לא הצליחה לזהות, והיא דיווחה על כך למפקדת הבסיס. הסוכנות למודיעין בדקו את השרידים שנמצאו, והם הצליחו לקבוע שהם חלקים מאוטומט חלל, אותם רובוטים שנועדו לתיקוני חוץ בספינות ובמבנים. האוטומט היה מרוסק לחתיכות מפגיעת תותחי אנרגיה, אך הזיהוי החיצוני שלו מעיד על כך שהוא היה חלק מהציוד של המשמידה להב כחול. אי אפשר היה לגלות מידע נוסף בגלל שהמחשב הושמד לגמרי, והזיכרון נמחק בהתפוצצות."

          "איפה נמצאו השרידים ?" שאל טארון.

          "הם נמצאו הרחק מהאזור שבו הספינות אמורות היו לסייר, כך שאני משער שהספינות ניסו לברוח מרודפיהם, והם שיגרו את האוטומט על מנת שנדע היכן הם היו. יתכן גם שהאוטומט עצמו הכיל מידע כלשהו לגבי ההיתקלות שלהם, אך, לרוע המזל, הדוקאנים כנראה הבחינו בכלי והשמידו אותו."

          "אם אכן הספינות שלנו ברחו, סביר מאוד להניח שהם עמדו מול כוח גדול בהרבה מכוחם. זה בהחלט דפוס הפעולה של האימפריה," העיר רב האדמירל.

          "כן, כך זה נראה," הסכים טאלן. "שיטת הלחימה שלהם לא השתנתה במשך השנים. הם לעולם לא נלחמים מול כוח גדול מהם, ולכן אני משער שהכוח שלהם כלל ספינת מערכה אחת לפחות, ושלושה משמידות, ואולי אף יותר מזה. אנחנו חייבים לקחת זאת בחשבון לטובת הסיורים שמתקיימים כרגע באזור."

          "ברגע שדרקוניה תגיע אל מקומה, יהיה לנו כוח גדול מספיק על מנת להרתיע כוח התקפה גדול פי כמה ממה שהם שלחו עד כה, ואז אני מתאר לעצמי שתהיה רגיעה בהתקפות על הספינות שלנו עד שהם יאספו עוד כוחות. כמובן, שזאת לא תהיה בעיה עבורם אם הדוקאנים יחתמו על הסכם הפסקת האש עם הנרמונים. לפי הבנתי, מגעים להפסקת אש מתקיימים עדיין בין שני הצדדים, ואני מקווה מאוד שאיחוד הממלכות ידחו את הצעתה של האימפריה."

          "השאלה היא מה יבטיחו הדוקאנים להם בתמורה," אמר טאלן. "השמועות גורסות שהם מוכנים להחזיר את כל השטח שהם כבשו, ובנוסף להעניק פיצוי כספי על כל הנזק שנגרם במהלך המלחמה. אם זה באמת נכון, אז זאת הפעם הראשונה שהאימפריה מנסה ליזום מרצונה הפסקת אש שתוצאתה הסופית תהיה שלא יהיו לה שום הישגים בתמורה לכך."

          "נכון, אבל מה שמיוחד במצב זה הוא שבנוסף לכך שמלחמה זאת פרצה ללא שום פרובוקציה מצד הנרמונים, ולכן חלק מאוכלוסיית האימפריה עלולים לראות זאת כהודעה בתבוסה, והם בוודאי יתנגדו לכך. תהיה בוודאי תסיסה עממית כנגד מהלך כזה, כי העם הדוקאני לא היה מעולם מסוגל לסלוח בנושאים כאלו, וזה עלול להוביל לאיום רציני על השלטון הנוכחי. זה רק מוכיח שההנהגה שלהם מעדיפים להלחם בנו מאשר במישהו אחר," אמר רב האדמירל בפנים חתומות.

          "הם מתקיפים אותנו למרות שהם נמצאים במצב מלחמה בגבול אחר, וזה מותח את קווי כוחותיהם, אבל זאת עדיין הוכחה חד משמעית לנחישות הרבה שלהם," הוא המשיך בדבריו. "מעניין מה יקרה כשאנחנו נצטרף למסיבה ?!" הוא תהה בקול, ואחרי שנייה נוספת עיניו ניעורו הלהט מחודש.

"אדוני הנשיא, עד כה לא הגבנו ממש להתקפות האלה כי אין לנו כרגע תשובה הולמת, אבל נוכל תמיד לשנות את הטקטיקה הפסיבית שלנו, ונתחיל להפעיל לחץ מהצד שלנו."

          "למה אתה מתכוון ?" שאל טאלן בהתעניינות.

          "ובכן, הם תוקפים אותנו בסקטור אלפא-12, אז מדוע שאנחנו לא נגמול להם בתוך השטח שלהם. אנחנו יכולים להיכנס אל השטח הדוקאני שבגבול הסקטורים החדשים שלנו, ולתקוף את כל מה שנרצה מבלי שתהיה התנגדות רצינית. הכוחות הדוקאנים עדיין לא מאורגנים מספיק על מנת להוות הגנה חזקה כנגד הכוחות שלנו שפרושים לאורך הגבול. אני חושב שיהיה זה מן הראוי שנהלום בברזל בעוד הוא עדיין חם, אחרת אנו נפספס את ההזדמנות לדלל את הכוחות שלהם. רוב הבסיסים החדשים שלנו כבר מבוססים דיים על מנת לספק קווי אספקה לכוחות, כך שזאת לא תהיה בעיה. כמובן שזה יהרוס לנו את כל התכנית לחסוך בגבישי האנרגיה, אבל אני חושב שאנו חייבים להגיב בצורה כלשהי למעשים האלה. אי תגובה, בעיני האימפריה, היא סימן לחולשה."

          "צודק בהחלט ! אני לא מאמין שלא חשבתי על כך קודם לכן. זה רעיון מצוין, ובדיוק מה שאנחנו צריכים !" אמר טאלן בהתלהבות, "אני רוצה שנתקוף תחילה את בסיסי הכוחות הדוקאנים באזור, ולהשמיד אותם כליל. אנחנו צריכים להפעיל במהירות את הגבול הזה, לפגוע בכוח בכוחות של צי האימפריה, ולפרסם את הידיעות החדשות בכל מערכות המדיה כדי שהידיעות על הלחימה המחודשת יגיעו לנרמונים. אם הם ידעו שאנחנו תוקפים את האימפריה הדוקאנית מצד אחד, הם לא יסכימו להפסיק את הלחימה מהצד שלהם מבלי לקבל ויתורים רציניים יותר בתמורה להפסקת אש, והם אולי אפילו יחליטו להגביר את מאמצי המלחמה שלהם. בכל מקרה, זה ימנע מהאימפריה להעביר עוד כוחות לאזור שלנו, וכוחות הצי שלהם ימשיכו להיות מחולקים בינינו עד שמישהו מאיתנו יחליט להפסיק את הלחימה. זה הפתרון הטוב ביותר לבעיות התקיפה שלנו, ואנחנו חייבים לפעול ליישומו כמה שיותר מהר."

          "כמה עמוק אתה רוצה להיכנס אל שטח האימפריה ?" שאל טארון בחיוך, שמח על שינוי האווירה, ועל כך שהצעתו הפיחה תקווה מחודשת במצבם.

          "אני רוצה שנתקוף לאורך כל הגבול ברביע אלפא, אבל אך ורק בסקטורים שגובלים בגבול החדש. כניסה עמוקה יותר תסכן את כוחותינו ותגרום לאבידות כבדות, שלא לדבר על מצב מלאי האנרגיה שלנו. אנו צריכים להשמיד כמה שיותר ספינות קרב ובסיסים, ולהחרים את כל הספינות האזרחיות שנוכל לתפוס יחד עם מלאי של גבישי אנרגיה. אנחנו נפריע לכל מהלך החיים שלהם שם, כך שאם לנו אין שקט, אז גם להם לא יהיה. טארון, אנחנו צריכים להתחיל בכך בהקדם האפשרי, לפני שהאיחוד הנרמוני יחתום על הסכמים כלשהם, ולכן אני רוצה שתדבר עם אדמירל קריסוף, ותתאם איתו מטרות להתקפה. אני אתאם פגישה עם מועצת ההגנה למחר, אבל אני מעדיף שנהיה כבר מוכנים לתזוזה."

          "בסדר גמור, אדוני הנשיא," אמר טארון. "אנחנו כבר נהיה מוכנים למחר," והוא ניתק את התקשורת.

                                                ***

תאריך 166.2131,

הגבול החדש ברביע אלפא.

          ארבעה נושאות חלליות, שלושה ספינות מערכה, ואחד עשר משמידות חדרו אל מעבר לגבול בין האיחוד לאימפריה מבלי להיתקל בשום התנגדות. הגבול היה, למעשה, פרוץ לחלוטין מהכיוון הנגדי, וזה הפך את משימתם הנוכחית לקלה הרבה יותר. המטרה שלהן הייתה לפגוע באחד הבסיסים הבינוניים, תוך השמדת כל ספינות האויב שעמדו בדרכם, ואז לחזור במהירות אל שטח האיחוד.

כוח המשימה עבר את המרחק במהירות גבוהה תוך שהוא שומר על סריקה מדוקדקת וארוכת טווח של האזור אליו הם התקדמו, על מנת ששום ספינת אויב לא תפתיע אותם. מפקדי הספינות רצו לשמור את אלמנט ההפתעה ככל שניתן היה, לפחות עד שהם יהיו בקרבת המטרה, כדי שלא לאפשר הזעקת תגבורת אל בסיסי האויב.

הבסיס הדוקאני היה מרוחק רק חמש שעות מהגבול החדש, מיקום שהפך אותו למטרה נוחה מאוד להתקפת פגע וברח, וזאת הייתה הסיבה העיקרית שהוא נבחר על ידי מתכנני הפעולה. הוא לא היה בסיס גדול, אך הרבה מהסיורים שאמורים היו לצאת לסרוק את הגבול יצאו ממנו, ונטרולו המוחלט פירושו מרחב פעולה גדול יותר באזור למשימות עתידיות, שפרטיהן תוכננו באותו זמן במפקדת הצי. הגבול עמד לגעוש מחדש כתגובה להתקפות הדוקאניות, והפעם יהיה זה ברור היטב ידו של מי תישאר למעלה.

ספינת סיור הבחינה בכוח המתקרב במרחק שעה וארבעים דקות מהבסיס, והיא החלה לשדר בבהילות לכוחות באזור נתונים על כוח האויב. כתוצאה מכך, איבדו ספינות האיחוד את אלמנט ההפתעה, אך נראה היה שזה לא יפגע במשימתן כפי שהם סברו. המודיעין לגבי הפעולה היה מדויק בהערכתו לגבי כמות הספינות שאמורות היה להיות בסביבת הבסיס, וזה הוכח בזמן ההתקפה על ידי בדיקה של תשדורת הספינות באזור. שלוש ספינות סיור ושמונה משמידות היו כל הכוח שנותר בבסיס, בעוד שבטווח מתאים להצטרף להגנת הבסיס היו רק עוד חמישה משמידות, שתי ספינות מערכה ונושאת חלליות אחת בלבד. מפקדי ספינות האיחוד יכלו להירגע מעט לנוכח הנתונים הללו, מאחר ויחסי הכוחות נטו באופן ברור לטובתם, והם יכלו לאשר את המשך הפעולה. כעת הם נעו במהירות מקסימאלית תוך שהם מוותרים על הזהירות שאפיינה את מסעם עד כה בעוד שלא נותרה עוד סיבה לכך.

שעה לאחר מכן, כבר התאגד כל הכוח שיכל הבסיס לאסוף בזמן, והספינות התמקמו בעמדות הגנה בחלל החיצון שהקיף את כוכב הלכת עליו מוקם הבסיס. תותחי הקרקע העצומים של הבסיס היו מוכנים פעולה, וכך גם אלו שהיו ממוקמים על פלטפורמות ההגנה ההיקפית של הפלנטה. מוקשי הגנה נפרשו במהירות על ידי ספינות ההגנה, בתקווה מועטה שאלו יעכבו לאורך זמן את הכוחות התוקפים, ונושאת החלליות היחידה שלהן פלטה את כל חלליות הקרב שלה, וריכזה אותם מסביב לארבעת פלטפורמות ההגנה.

אבל, ספינות האיחוד לא ניסו אפילו לתקוף את הבסיס, כי מטרתם הראשונה הייתה הספינות הדוקאניות שהגנו עליה. בפקודות המבצע צוין במפורש שעליהם לגרום נזק גדול כלל האפשר לספינות האויב, ולכן נתנו מפקדי הספינות את הפקודה להתעלם מהבסיס לחלוטין, מאשרים לנושאות החלליות, מוקפות נחילי חלליות תקיפה קטנות, להיכנס תחילה לקרב. אש תותחי הקרקע הבסיסיים קידמה את כוח האיחוד ויצרה נתיבים ירוקים בעוד מטחי אנרגיה עושים את דרכם אל עבר הכוח התוקף, ופלטפורמות ההגנה ירו ללא הפסקה אש מתותחי אנרגיה רב-קנים מהירים. החלליות הקטנות של האיחוד היו זריזות מספיק על מנת להתחמק מאש זאת, והמסה הכללית הגדולה שלהם כוונה תחילה כנגד הספינות הקטנות יותר בצי ההגנה. ספינות הסיור של האימפריה היו הראשונות לספוג את הנזק הקולקטיבי של האש המדויקת שנחתה עליהם מכל הכיוונים בו זמנית, ושלושת הספינות בעלות השריון הקל נפגעו בצורה אנושה תוך דקות, והן הסתחררו בחלל בלי אפשרות שליטה או הנעה, מהוות מטרה נוחה לטורפדות מנושאות החלליות. באותו זמן יצרו חלליות האויב מגע עם חלליות האיחוד, כמו שני עננים ענקיים המתנגשים אחד בשני בסערת ברקים, אך מספרן של חלליות האיחוד היה כמעט פי ארבע מזה של אויביהם, ומול מאזן כזה לא הצליח האויב להתמודד. חלליות האויב היו חייבות ליירט את יריביהם תוך שניות ואז לנתק מגע כי אש נחתה עליהן כל הזמן, וטקטיקה זאת האריכה במעט את חייהם, אך היא לא אפשרה להם להטות את מאזן הכוחות. קצב השמדתן היה מהיר מדי מכדי לעשות זאת.

שאר כוח התקיפה של האיחוד התרכז באותו זמן בספינות הגדולות יותר. ספינות המערכה הדוקאניות שהיו להן הגנה טובה יותר וכושר ניווט פחות טוב היו אלו שטווחו תחילה בכוח מרוכז, אך עד מהרה החליטו המפקדים הדוקאנים שאין להם סיכוי לצאת בחיים מהקרב אם הם ימשיכו לספוג עוד פגיעות, ולכן הם ניתקו מגע, וברחו משם.

המשמידות, לעומת זאת, היו בעלות שריון חזק הרבה פחות, ומערכותיהן החלו להיפגע ביסודיות על ידי האש המדויקת של חלק מנחיל החלליות הקטנות. הן הצליחו להשמיד בתגובה כעשרים מהחלליות לאחר ירי מטורף, אך היה זה כמו טיפה באגם. כל שלושה עשר הספינות היו מכוסות נחיל של חלליות שלא הרפו מהם, ומהר מאוד החלה הצטברות הפגיעות לגרום לקריסת מערכות שונות, עד ששני משמידות נקרעו לגזרים מפיצוצים פנימיים וחדלו להגיב. שאר המשמידות החליטו אז להצטרף אל ספינות המערכה בניסיון לברוח משדה הקטל, אך חמישה מהן הוצאו מפעולה לפני שהחבורה יצאה מטווח סכנה.

כעת, נותרו רק נושאת החלליות האיטית שלא היה לה סיכוי לברוח, ושרוב חלליותיה הנותרות פרושות עכשיו מסביבה, פלטפורמות ההגנה של כוכב הלכת ותותחי הבסיס. נחיל חלליות התקיפה של האיחוד התרכז בלחימה מול חלליות התקיפה של האויב, כשהן משאירות את נושאת החלליות ופלטפורמות ההגנה לטיפולן של נושאות החלליות, ספינות המערכה והמשמידות. קרב חלליות במרחב צר כל כך היה תמיד מחזה מבלבל שקשה היה לעקוב מי מנצח בו, עד לרגעים המכריעים ביותר. כמות החלליות של האיחוד הייתה גדולה יותר, אבל טייסי חלליות האויב נלחמו בעקשנות ראויה לציון, תוך שהם מודעים לכך שאין להם כל סיכוי שלצאת מהקרב חיים. מצבם הפך מיואש עוד יותר כשנושאת החלליות שלהם נפגעה קשה על ידי התקפה משולבת של טורפדות מנושאות החלליות שקרעו את גופה לשניים. עשר דקות לאחר מכן, גם יצאו פלטפורמות ההגנה מכלל פעולה, לאחר שספינות המערכה והמשמידות ריכזו עליהן אש רצופה.

כעת כשכל ההגנות החיצוניות היו מנוטרלות המשיכו לבדן תותחי הקרקע לירות מטחי אנרגיה ירוקים אל כיוון ספינות האיחוד, ובתגובה התקרבו נושאות החלליות של האיחוד אל כוכב הלכת, והחלו להפציץ את הבסיס ואת כל הבניינים סביבו, מרכזים את האש תחילה בתותחי הבסיס עד שאלו יצאו מפעולה. ההרס היה פשוט מוחלט. משגרי הטורפדות עבדו ללא הפסק במשך עשרים וחמש דקות תוך שהם ממוטטים כל מבנה בשטח הבנוי של הבסיס והעיר שמסביבו. שני מיליון דוקאנים שחיו על הכוכב הושמדו בתוך רבע שעה, והכוכב חזר להיות שומם כפי שהוא היה בתקופת שלטון האיחוד.

המשימה של מפקדי האיחוד הושלמה לאחר שכל חלליות האויב הושמדו, ונושאות החלליות אספו את החלליות הפגועות שנותרו בשדה הקרב זרוע השברים. הכוח חזר במהירות בדרך שבה הוא הגיע, והידיעות על הפעולה המוצלחת שודרו בכל מערכות המדיה.

יומיים לאחר מכן הפסיקה איחוד הממלכות הנרמוניות את שיחות השלום עם האימפריה הדוקאנית, והמלחמה ביניהם ניצתה שנית.

פרק ארבע עשרה

תאריך 167.2131,

עמוק בתוך איחוד המערכות הוורקניות,

בקרבת הגבול עם פדרציית המערכות הטורסיות.

שיירת חמשת הספינות הגיעה לסוף נתיבה לא הרחק מהגבול בין האיחוד הוורקני למערכות הטורסיות, יומיים לאחר שקאמר סיכם עוד עסקה גדולה וארוכת טווח עם אחד מסוחרי הביניים הגדולים באזור. השם והמוניטין האישי שלו עזרו לו רבות בפגישות הסחר הללו, מאחר ובסיס כל עסקה היה מותנה באמון הסוחרים בצד שכנגד, ללא שום הסכמים רשמיים, אלא רק הסכמה הדדית ואולי הרמת כוסית משקה שסוגרת סופית את הפרטים שנרשמו ברישול על דף נייר סינטטי. הפעם, לעומת זאת, כמויות הסחורה אמורות להיות גדולות הרבה יותר מעסקאות קודמות, בגלל שהאזור היה אחד המקורות הגדולים לכרייה של הגבישים יקרי הערך בחלק זה של הגלקסיה, שחלקו הארי רוכז בצד הטורסי של הגבול. מכרות לא חוקיים, פקידים מושחתים ושודדי חלל הפכו את אזורי הגבול לגן עדן בסחר הגבישים.

המטרה הסופית אליה הם הגיעו הייתה נמל חלל ישן ומתפרק שלא סומן במפות הרשמיות של האזור. היה זה מקום ששמו בלבד הרתיע יצורים שומרי חוק מלהתקרב אליו, בעוד שהם היו חייבים לעגון שם על מנת לפגוש בסוחר ביניים נוסף. הנמל עצמו היה אסופה של מבנים או חלקי מבנים שרותכו יחדיו בערבוביה לא מתוכננת, וחוסר תכנון זה יצר את מראהו המכוער. ספינות ישנות ועזובות ריחפו לא הרחק מהמקום לאחר שבעליהם לא יכלו לתקן אותם או שהם פשוט חיפשו מקום להיפטר מהם, והאתר היווה מעין בית קברות לספינות ישנות. לעומת זאת, במעגני הנמל, לצד ספינות ישנות מאוד, היו גם הרבה ספינות חדישות באמת שנראו מאוד לא מתאימות למקום כשהן מחוברות אל המבנה המוזנח, והימצאותן שם אישר את קיומו של מסחר לא חוקי ריווחי מאוד.

היעדר הסדר רק התעצם לאחר שקאמר ודיוויד קונהי נכנסו אל הנמל עצמו, ונתקלו במה שהתרחש בפנים. נוודי חלל ופליטים מכל מיני אזורים מצאו את ביתם במקום הזה כשהם חיים בעזובה ובלכלוך, וטיפוסים לא סימפטיים נעו בנמל כשהם מחפשים קורבנות שיכלו לספק להם קצת זהב. הם בחנו מיד את שני האורחים החדשים בתשומת לב, אך הטרף נראה חזק מדי, ולכן אף אחד לא התקרב אליהם. השניים המשיכו לסייר מעט בנמל כדי להכיר את הסביבה הקרובה עד שלבסוף הם נכנסו אל אחד מתוך שמונת מוסדות האכילה והשתייה שפעלו בנמל, אותו הם חיפשו במקור. המקום הזה היה נקי יותר יחסית למקומות אחרים והרבה יותר קטן, והם ניגשו אל הבר תוך שהם סוקרים את יושבי המקום.

          אנדרואיד דמוי וורקני, בעל חלק עליון בלבד, שהיה באמצע עבודת הברקת הבר, נפנה מיד אליהם.

          "שלום. מה תרצו, רבותי ?" הוא שאל.

          קאמר התכופף קדימה, ולחש לאנדרואיד : "אני רוצה שתי כוסות ממשקה הבית, ועוד אחד גם עבור חברי שארונל. אני מקווה לפגוש אותו בקרוב." הוא זרק למוזג שתי מטבעות זהב קטנים.

          "אני אבדוק אם זה אפשרי," השיב האנדרואיד, ופנה אל חדר אחורי.

          בינתיים פנו השניים בכיסאותיהם על מנת לסקור טוב יותר את יושבי המסעדה. בפינה אחת של המסעדה ישבה קבוצה של נוודי חלל מגזעים שונים, כולם לבושים סחבות שראו ימים יפים יותר בעברם הרחוק. קאמר יכול היה לראות שלפחות אחד מהם היה גם אנושי. בפינה אחרת ישבו שלושה טורסים מכוערים למראה, מעיפים מבטים חשדניים לכל עבר, שמונה רואנים ווורקנים דיברו בלחש בשולחן אחר, ועוד קבוצה של שבעה וורקנים אמידים למדי בשולחן נוסף. מכל היצורים הללו, הטורסים היו אלו שתפסו את תשומת ליבו של קאמר. הוא ניחש שהם היו עבריינים מסוג כלשהו, והיה ברור שהם היו מסוכנים כי הם לא טרחו אפילו להסתיר את כלי הנשק שלהם. היה להם גוף ארוך וצר שבקצהו העליון בלטו שני צינורות ובקצותיהם נתלו כדורי העיניים. בקצהו התחתון היו להם שני רגליים ארוכות, כמעין תמנון, וזנב ארוך עוד יותר שעזר להם לשמור על שיווי המשקל. ארבע זרועות דומות לרגליים יצאו מצידי הגוף, שניים בכל צד, והיה להם איבר דיבור ואכילה מאונך בחלק התחתון של הגוף, מלא שיניים קטנות. מבנה הגוף והמידות של השלושה היו רגילים לחלוטין, יחסית לגזע, אבל הוא ראה הרבה צלקות על גופם, והוא היה בטוח שהוא כבר נסרק חזותית על ידם. קאמר ודיוויד הביטו אחד בשני בהבנה לא מילולית, ושניהם היו מודעים לאפשרות הסכנה.

          לאחר יותר משתי דקות שב האנדרואיד מהחדר האחורי, והוא הביא איתו את המשקאות שהם הזמינו.

          "שארונל הסכים להיפגש איתך," הוא אמר בפשטות בקול נמוך. "בעוד ארבעים דקות, במעגן 22-53. תבואו רק שניכם."

          "תודה," אמר דיוויד בשקט.

          "עוד דבר קטן," לחש האנדרואיד. "שלושת הטורסים מגלים עניין רב בכם. אני מציע לכם לשים עין עליהם."

          "נעשה זאת," אמר קאמר בחיוך, "תודה על האזהרה."

          הם לקחו את משקאותיהם, והסתובבו כדי להקדים ולראות כל אחד אשר ייגש אליהם. מעשה זה היה חכם, מאחר ולא עברה דקה תמימה כשאחד הטורסים קם לפתע מכיסאו והתקדם באיטיות אל כיוון השניים, מאפשר להם לראות היטב את הצלקות הרבות שעל גופו וידיו, וגם את הסכין הארוכה שהייתה תלויה בנדן מתכתי על צד גופו. המצולק התיישב לצידו של קאמר והזמין משקה, אותו הביא לו האנדרואיד במהירות ושב לעבודות הניקוי האינסופיות שלו. אחרי עוד דקה מתוחה, קמו גם שני חבריו של הטורסי, והם הפנו את צעדיהם אל עבר המקום בו עמדו שני הגברים האנושיים. אחד נעמד מול פניו של דיוויד, והשני לצידו הימיני.

          "מה אתם עושים בנמל הזה ?" שאל המצולק בקול צרצרני גבוה, כשהוא מסיים את משקה שלו, ומטיח אותה בכוח בדלפק.

          "אתה מדבר אלינו ?" שאל קאמר באדישות מופגנת, ופנה אל הדובר שמשמאלו.

          "כן, אני מדבר אליכם, בן אנוש. מה מעשיכם פה ?" חזר ושאל הטורסי, כשהוא מביט הפעם ישירות בקאמר.

          "אנחנו מסיירים באזור. באנו לראות מה יש למקום הזה להציע," השיב קאמר.

          "אם כך, אתם לא שילמתם את המס !" קרא הטורסי, בעוד חבריו התקרבו עוד יותר.

          "בטח ששילמנו," ביטל קאמר את הטענה. "ברגע שהגענו."

          הדובר הטורסי היה מבולבל מהתשובה, ולקח לו כמה שניות להתעשת.

          "אם כך אני צריך לראות קבלה. אני חייב לראות קבלה !" הוא קבע.

          קאמר לא יכול היה שלא לצחוק בפניו של הדובר המצולק. מיסים וקבלות במקום הנידח והזנוח הזה היו דברים בלתי הגיוניים, וטענותיו של היצור מולו היו מגוחכות וטיפשיות, אבל השיחה הקצרה התחילה לעצבן אותו, כי הריח שנדף מהטורסי היה מבחיל כשהוא פתח את פיו מטווח קצר כל כך, ולכן הוא החליט לשים קץ לעניין.

          "אני מתכוון להגיד את זה רק פעם אחת בלבד," הוא סינן בקול ארסי. "כדאי שאתה וחבריך תסתלקו מהמקום כל עוד אתם יכולים."

          המצולק לא התרשם מהאיום, וההערה האחרונה רק הפכה אותו תקיף יותר. הוא שלח את אחת מארבעת ידיו אל הסכין שלצידו, כשהוא משמיע קול נמוך ומאיים כמו אוויר שמשתחרר ממיכל לחץ, אבל קאמר ראה את התנועה, והוא היה כבר דרוך ומוכן. סכין קצרה הופיעה בידו הימינית כהרף עין, והוא נעץ אותה בגופו של דובר החבורה, כשהוא מכוון לחלק העליון של הגוף, היכן שאמור היה להיות המוח. הוא פספס, אבל הטורסי הפצוע התקפל לשניים בצוויחה חזקה. קאמר השתיק אותו כשהוא שלח לו מיד בעיטה קדמית שהעיפה אותו אחורה למרחק שני מטרים, מתרסק היישר תוך אל שורת כסאות. בינתיים, דיוויד שלח בעיטה משלו בטורסי שעמד מולו, ובאותו זמן גם מכת זרוע צדדית, מרסקת עצמות, אל חלק גופו העליון של זה שעמד לצידו, כאילו ידו הייתה אלה. הטורסי שממולו הצליח לספוג את הבעיטה ולאחוז ברגלו, אך זה שקיבל את מכת הזרוע התמוטט לאחור. דיוויד ניסה לשחרר את רגלו מהתפיסה, אך ארבעת ידיו של הטורסי היו חזקות מאוד, והוא סירב לשחרר את האחיזה. קאמר בא מיד לעזרתו כשהוא קפץ על הטורסי מאחור במרפק מוכן. המכה שפגעה בגבו של הטורסי, דחפה אותו קדימה, היישר אל אגרופו המוכן של דיוויד, וגם הוא התמוטט. עד אז כבר קם המצולק שהסכין של קאמר הייתה תקועה בו, והוא החזיק את סכינו הארוכה בידו. דיוויד הוציא את סכין ההטלה שלו, ועוד סכין נתקעה בפלג גופו העליון של הטורסי. רק שהפעם הפגיעה הייתה קטלנית כשהיא חדרה דרך מוח היצור. המנהיג של החבורה נפל לאחור, ודם ירוק החל להיקוות על רצפת המסעדה. שני חבריו האחרים שקמו עתה, הביטו בגופתו של מנהיגם, וניסו להחליט על עתיד פעולתם: האם לנקום את מותו או לברוח ?

          ההחלטה נעשתה בשבילם כשקאמר ודיוויד תקפו את השניים, כשבידיהם סכינים נוספים. הטורסים ניסו להיאבק, אבל היה זה חסר תועלת. תוך עשרים שניות היו עוד שתי גופות מוטלות על הרצפה כשדם ירוק נוזל מחתכים עמוקים בגופם.

          קאמר הביט בעצבנות סביבו, בעוד הוא מאבק את בגדיו, אך אף אחד אחר לא זז ממקומו. השיעור היה קצר, אך מאלף ביותר, ואף אחד לא רצה להתגרות במזלו.

          השניים ניקו את סכיניהם על בגדי הגופות, והחזירו אותם אל מקומותיהם המוסתרים במהירות. הם היו חייבים לצאת מהמקום כדי להימנע מהאפשרות שחברי המתים יופיעו פתאום במסעדה. קאמר הסתובב אל האנדרואיד הוורקני שהמשיך לעסוק בניקוי הבר, וזרק לו מטבע זהב קטן.

          "סליחה על הבלגן," הוא אמר קצרות, והשניים יצאו במהרה לכיוון המחסנים.

                                                ***

          "אני חושב שהוא לא מתכוון להגיע," אמר דיוויד בחוסר סבלנות. "נראה לי שהיתלו בנו."

          עברו כבר עשרים דקות מאז מועד הפגישה, ואף יצור לא עבר במעגן הסחורות המצחין והמלוכלך. מכולות בגדלים שונים מילאו כל מקום פנוי במחסן הענקי, ונוזלים מכל מיני סוגים נקוו על הרצפה, יוצרות תגובות כימיות שהעלו אדים מגעילים. זאת הייתה כנראה הסיבה שאף אחד לא רצה לגור במקום ולכן הוא היה שומם. הוא פשוט הסריח יותר מדי, ועלול היה לחנוק למוות כל מי ששהה בו יותר מדי זמן.

          "כך זה נראה," השיב קאמר במשיכת כתפיים. "אבל בכל זאת נחכה עוד חמש דקות. אם אף אחד לא יופיע עד אז, נחזור אל הספינות ונסתלק מהמקום המכוער הזה."

          הם חיכו עוד עשר דקות, אך המקום היה שומם לחלוטין, ולבסוף הם התייאשו והחלו לחזור בדרך שבה הם באו. דרכם עברה דרך מכולות המטענים השונים שחיכו להטענה על ספינות משא, כשהמרווחים שהושארו בין מכולות סוחר ענקיות מהוות את הדרך הראשית. לפתע קול קריאה חלוש הגיעה לאוזניהם : "היי, אתם !"

          השניים עצרו והביטו סביבם בחשד, אך אף יצור לא נראה בטווח ראייתם.

          "היי, אתם. פה למעלה, תסתכלו למעלה," קרא הקול.

          הם הביטו למעלה, והבחינו בפרצוף מלא פרווה של יצור שהשתייך לגזע הנסדי, תושבי פדרציית קרטמשונר.

          היצור הביט בהם בפני הדוב שלו, ורחרח את האוויר.

          "רציתם לפגוש אותי, נכון ?! אז בואו ותעלו לכאן," קרא שארונל מלמעלה.

          השניים הביטו אחד בשני, מנסים להחליט האם זאת מלכודת כלשהי.

          שארונל הבין מיד את ההיסוס, והוא קרא אליהם : "אם הייתי רוצה להרוג אתכם, הייתי יכול לעשות זאת מזמן."

          הטיעון הזה עבד, והשניים משכו בכתפיהם וטיפסו בסולם מאולתר שהורכב על צידה של מכולה ענקית. הנסדי שנגלה לעיניהם היה אחד הגדולים ביותר שהם ראו מימיהם. גובהו היה מטר ועשרים, והוא שינה לסירוגין את תנוחת גופו מהישענות על כל ארבעת גפיו לעמידה לא נוחה על שתי גפיו האחוריות. גופו היה מכוסה לחלוטין בפרווה עבה ושחורה, וכל אחת מהגפיים נגמרה בשלושה אצבעות פרקים ארוכות. היצור נשם דרך צינורות נשימה קצרים שבלטו מחזהו הקטן, ומעליהם מוקמו עיניו שכמעט ולא נראו מבעד למעבה הפרווה, אך הם היו שם בקדמת הגוף, למרות שהיה קשה לשניים לעקוב אחריהם או לדעת להיכן הן מסתכלות. פיו שאמור היה בין שני צינורות הנשימה לא  נראה כלל, אך הקול הגיע אליהם בבהירות מפתיעה.

          "אני מבין שחיפשתם אותי," אמר שארונל בקול איטי ונמוך.

          "אתה תמיד עושה עסקים במקומות משונים ?" שאל דיוויד.

          "כן. אני לא מעוניין שאנשים לא רצויים יקשיבו לשיחותיי," השיב שארונל. "דיסקרטיות היא מעלה חשובה בכל יצור לא משנה מאיזה גזע הוא. זאת הסיבה שאני אחד מסוחרי הביניים הגדולים ביותר באזור הזה."

          "אני משער שאתה בוודאי יודע זאת טוב יותר מאיתנו," הסכים קאמר.

          "אתם, לעומת זאת, לא הייתם דיסקרטיים כלל, למרות שהייתם יסודיים מאוד במסעדה שלי, וזאת תכונה שאני גם מעריך. זה מוכיח שאתם לא חוששים ללכלך את ידיכם, ושאתם לא משאירים עבודה לא גמורה. הייתי יכול להשתמש בשירותים שלכם, אם הייתם מחפשים עבודה."

          "תודה רבה על ההצעה, אבל טוב לנו במצבנו," הודה לו קאמר. "מה שאנחנו צריכים הוא מישהו שיספק לנו סחורה מסוימת בדיסקרטיות מרבית."

          "אין סחורה בכל הגלקסיה הזאת שאני לא יכול לספק במחיר המתאים," הצהיר שארונל בגאווה גלויה.

          "הייתי רוצה לדעת משהו לפני שנוכל להמשיך, ואני מקווה שלא תיפגע מכך, אבל אם אתה אחד הסוחרים הגדולים באזור הזה, מדוע אתה עדיין חי בנמל המוזנח הזה ?" שאל קאמר בהתעניינות.

          "זה פשוט," השיבה סוחר, "כולם כבר יודעים היכן אני נמצא, ויהיה זה קשה מאוד או אף בלתי אפשרי לעדכן את כל מי שצריך את שירותי על מיקומי החדש, בייחוד במקצוע שלי, אבל אני לא מתכוון להישאר כאן עוד הרבה. אני מתקרב במהירות לגיל הפרישה שלי, וברגע שאני אפרוש מעסקיי, יהיה לי מספיק זהב לחיות כמו אחד מהעשירים בפדרציה שלי."

          "אם כך, ההצעה שלנו תוכל לקרב אותך ליעד שלך," העיר קאמר בחיוך.

          שארונל השמיע גיחוך קל, ואז אמר : "אם כך, בוא נשמע מה יש לכם להציע."

                                                ***

          העניינים עד כה התנהלו בהצלחה לא רגילה. ההסכם עם שארונל סומן כעוד ניצחון שהושג במסע שהתנהל כמעט ללא מכשולים רציניים, אבל הפתעה לא נעימה חיכתה לחמש הספינות לאחר שהם עזבו את נמל החלל הלא מסומן. היו אלו שבעה ספינות חדישות יחסית שחיכו לשיירה בהמשך דרכם, פרושות כמו עניבת חנק שמחכה לקורבן להיכנס למרכזה. קאמר ניסה לעקוף את הספינות, אך נראה שאלו לא התכוונו לוותר בקלות רבה כל כך. הן שינו את מסלולן בהתאמה על מנת ליירט את השיירה בכל פעם שקאמר קבע מסלול שונה, אבל בעוד הם עסוקים בניסיונות התחמקות התגלתה להם הפתעה נוספת, כשעוד עשרה ספינות ישנות יותר החלו לכתר אותם מכיוון הגעתם, מנתקים אותם, למעשה, מנתיב בריחה אפשרי. כעת, לא נותר להם דרך נסיגה, והם היו חייבים לעבור דרך הספינות המקיפות אותם.

          קאמר החליט לפנות אל מפקד הספינות המקיפות אותם על מנת לדעת מה בדיוק היה רצונו. הוא קיווה להוציא את ספינותיו מהמארב בתשלום שוחד כלשהו, למרות שיחסי הכוחות עדיין נטו לטובתו, משום שהערכותיו הרעות ביותר ניבאו שהיה סיכון גדול שכמה מספינותיו יאבדו בקרב, והשאר לא תצאנה ללא פגיעות רציניות.

          פניו המעוותות של וורקאני מבוגר נראו על מסך התקשורת, והוא הביט ישירות אל קאמר מבלי להוציא הגה.

          "מה אתם רוצים ?" שאל קאמר בלי שום הקדמות.

          "אז אתה הוא בן האנוש שאני מחפש כבר ימים," פתח הוורקני. "אתה תשלם על מה שעשית."

          "אני לא יודע על מה אתה מדבר," ענה לו קאמר. "אנו מעוניינים רק לעבור דרך האזור הזה. אין לנו שום סחורה, ואנו נמצאים במשימה של הקמת קשרים מסחריים."

          "אתה השמדת את שבעת הספינות של אחי יחד עם כל האנשים שהיו עליהם ! אל תגיד לי שאתה וחבריך לא עשיתם את זה, כי אני יודע שזה הייתם אתם ! הייתם צריכים לשלם את מס המעבר, אבל הייתם קמצנים. עכשיו אתם תשלמו על כך בחייכם !"

          "אני לא אכחיש שזה באמת היינו אנחנו, אבל אחיך לא נתן לנו שום ברירה. מה דעתך שנגיע להסכמה לגבי פיצוי כלשהו על המקרה המצער. אמור לי מה אתה רוצה ואולי נוכל להגיע להסכם," ניסה קאמר.

          "מה שאני רוצה זה את הראש שלך על הקיר שלי," אמר הוורקני בארסיות, וניתק את התקשורת.

          "אני לא חושב שאני יכול להסכים לכך," העיר קאמר בחיוך עקום, מעלה חיוך על שפתי אנשי צוות הספינה.

          המלכודת מסביבם החלה מיד להתהדק, כשהספינות משני הצדדים סגרו את המרחק במהירות. קאמר ידע שהתגובה שלהם חייבת להיות חזקה ומהירה מספיק על מנת שהם יוכלו לשמור על חייהם. נקודת האור היחידה הייתה שכל אנשי הצוות בספינות שלו היו בין הטובים שבאיחוד הפלנטות, והם ידעו היטב מה הייתה העבודה שלהם. ההוראות המעטות שצריך היה לתת – ניתנו בקיצור, למרות שהן היו כבר ידועות לכולם, והם חיכו בדריכות לאות ההתחלה. האות המבוקש ניתן כשהאנטנה זינקה ממקומה לעבר שבעת הספינות החדישות יותר שלפניהם, וכל יתר הספינות שבשיירה האיצו קדימה, תוך שהן מגדילות את הרווחים ביניהן על מנת לאפשר מרחב מתאים שבו הן יוכלו להשתמש ביעילות באמצעי ההנעה העדיפים שלהם כדי לחמוק מאש עוינת. האנטנה הייתה המהירה ביותר, ולכן גם הראשונה להיפגש בחומת הספינות, ודיוויד קונהי, הטייס הראשי, ניווט את האנטנה היישר אל ספינה מצוידת היטב שהתקדמה מעט לפני חברותיה. טורפדות ומטחי אנרגיה ניחתו על הספינה הוורקנית תוך שזאת השיבה באש משלה, אך האנטנה חמקה מהאש תוך שהיא ממשיכה לטווח רק את הספינה הזאת, ומתעלמת מכל שאר הספינות האחרות. יחסי הכוחות הלא שווים הובילו לסדרת פגיעות שפערו חורים בספינת השודדים, והפיצוצים הרבים המשיכו בעוד קצין הנשק של האנטנה המשיך להפגיז ללא רחם את הספינה. הפיצוצים הובילו לתגובת שרשרת במנוע הספינה, והפיצוץ אדיר ריסק את הספינה, ופיזר את שרידיה על שאר חברותיה. כעת האנטנה יכלה להתחמק מהאש שכוונה אליה משאר הספינות, ולחפש קורבן אחר שסומן על ידי קאמר. הספינה הקטלנית נעה במהירות גבוהה תוך שהיא מתקרבת אל החלק העיוור של ספינת השודדים, בעוד שהיא ממטירה עליהן אש רצופה. ספינת המטרה נפגעה קלות, אך הצליחה להימלט מהשמדה, והמשיכה בהתקפה על הספינות המלוות.

          שאר ספינות הליווי השתמשו גם הן במהירות העדיפה על מנת לנוע באזורים שספינות השודדים לא יכלו לטווח אותם, אך כל אחת בדרגת הצלחה אחרת. ספינה ראשונה הצליחה להתעמת מול אחת מהספינות השודדים, תוך שהיא מרחיקה אותה מהשאר. הטקטיקה הזאת ניצלה את העדיפות שלה בקרב של אחד על אחד, והפגיעות הרבות שהיא גרמה נטרלו את מערכות הנשק וההנעה של הספינה העוינת.

          ספינה נוספת משיירת הליווי הייתה בעיצומם של תרגילי התחמקות משני ספינות שודדים שרדפו אחריה, מנסה להפוך את היוצרות, אך לא מצליחה. כמה פגיעות מוצלחות נראו עליה, אך היא עדיין לא נפגעה באורח רציני.

          ספינה שלישית, שמצבה היה טוב יותר משאר הספינות, רדפה אחרי ספינת שודדים תוך שהיא שולחת מטחי אנרגיה מדויקים אל מערכת ההנעה שלה. לספינה הוורקנית לא היה סיכוי, ולאחר שתי דקות התפוצצה מערכת ההנעה, ואחריה גם הושמדו מערכות הנשק.

          מצבה של ספינתו של עיירן היה הגרוע מכל החמישה. שתי ספינות שודדים רדפו אחריה לאחר שכבר בתחילת הקרב היא ספגה פגיעות במערכת הניווט, שגרמו לה להיות איטית יותר בתרגילי ההתחמקות. הספינה עדיין התחמקה מרוב הפגיעות, אך עשר הספינות הישנות יותר של השודדים עמדו להצטרף לקרב.

          האנטנה לא הצליחה לפגוע בתחילה בספינה אותה היא ניסתה לטווח, אחת מזוג ספינות שרדפו אחרי המלווה השנייה של קאמר, והיא המשיכה בעקשנות בתמרונים צמודים עד שהיא הצליחה לפגוע במערכת ההנעה של ספינת השודדים, מעשה שהפך את הטרף למטרה קלה. פיצוץ אדיר האיר שדה הקרב, כשהספינה הזאת התבקעה לארבעה חלקים.

          "אנטנה, אני צריך עזרה," קרא עיירן בתקשורת, כשהוא מתאמץ לשמור על קור רוח.

          "אנחנו מיד באים," אמר טייסה של האנטנה.

          האנטנה התנתקה ממרדפה אחרי ספינה ישנה שעדיין לא נפגעה קשות על ידה, ופנתה אל ספינתו של עיירן, שהותקפה כעת על ידי חמישה ספינות ישנות שהצטרפו לקרב. היא התקיפה את הספינות בירי משולב, כשהיא מנסה לפלס לספינתו הפגועה של עיירן מרחב שבעזרתו היא תוכל להתרחק מהמקום, אך ספינות השודדים לא הניחו לה, למרות שהן ספגו פגיעות רבות. חלק מהן התקרבו כל כך עד שהייתה סכנה ממשית של התנגשות בין הספינות. לרוע המזל, הקרבה הגדולה לא אפשרה לקצין הנשק על האנטנה לירות מבלי להסתכן בפגיעה בספינה שאותה הם ניסו להציל.

          קאמר שראה את קצין הנשק מהסס, רק אמר : "אנחנו חייבים להמשיך לירות, אחרת נוכל רק לראות את חברינו מושמדים."

          קצין הנשק רק הנהן, והמשיך לירות אל ריכוז הספינות. הפגיעות היו מדויקות, ועוד שתי ספינות שודדים הוצאו מכלל פעולה, אבל מהר מאוד החלה אש תותחי האנרגיה המכוונת אל ספינתו של עיירן להתגבר על השריון שלה, וסדרת פיצוצים הרעידו את הספינה עד שהיא עצרה לחלוטין. ספינות השודדים לא הסתפקו בכך, והם המשיכו לירות בטירוף אל הספינה תוך שהם מנתקים שברים גדולים מגוף הספינה. היה ברור שתוך שניות תקרוס מעטפת הספינה, וכל האוויר יתרוקן לחלוטין.

          "אתה יודע מה לעשות !" צעק קאמר.

          "כן, אדוני," ענה קצין הנשק.

          חמישה טורפדות נשלחו מהאנטנה אל עבר מיקומה של הספינה ההרוסה, מתעלמים משאר הספינות שמסביבה, וחמישה פיצוצים מסנוורים האירו את חשכת החלל מסביב לקבוצת הספינות, פוגעים בכל מי שהיה בתוך המוקד. ספינתו של עיירן נעלמה בפיצוץ כשהיא לוקחת איתה עוד שלושה מהספינות הקרובות אליה, ושאר הספינות גילו שחלק מהמערכות שלהן נפגעו גם כן.

          ארבעת הספינות הנותרות של קאמר לא עצרו לראות את הפיצוץ, הם היו צריכים להגן על חייהם ולהמשיך במשימתם, תוך שהם מתנחמים בכך שזכר חבריהם לא יתבזה על ידי בזיזתם של שרידי הספינה. אחרי מרדף חסר רחמים כל ספינות השודדים הושמדו לחלוטין, ובתוכם גם אלה שהוצאו מכלל פעולה לפני כן, אבל הנקמה לא סיפקה אותם. חבריהם מתו בידי השודדים, וכעת הם לא יזכו לראות אותם אלא רק בזיכרונותיהם.

                                                ***

          צליל עדין נשמע מכיוון דלת הכניסה אל חדרו הפרטי של קאמר בורדון.

          "היכנס," הוא קרא, והמשיך לשבת בכורסתו כשהוא משחק בדגם של רכבת קיטור עתיקת יומין אותה הוא ניסה להחזיר לתקינות. כחלק מתחביבו והערצתו רבת השנים כלפי כוח ההמצאה של האנושות, הוא אהב להתעסק בפריטים עתיקי יומין ולהחזיר אותם לפעולה. תחביב זה אפשר לו לשכוח מדברים אחרים שהעסיקו את מוחו, ובכך נתן לו מנוחה זמנית.

          דיוויד קונהי נכנס אל החדר באיטיות, ונעמד מול חברו.

          "האם אתה בסדר ?" הוא שאל אותו במבוכה.

          "כן, אני בסדר גמור," ענה קאמר, כשהוא ממשיך להתעסק בחפץ מולו.

          "תראה, אני יודע שאתה ועיירן הייתם חברים קרובים מאוד, ורק רציתי להגיד לך שזה היה פשוט מזל מחורבן שהם הצליחו לפגוע במערכת הניווט שלו, אבל זה היה הגורל שלו, ואף אחד לא יכול היה לשנות זאת."

          "לא הייתי צריך לקחת אותו איתנו," אמר קאמר בשקט. "הוא התנדב לבוא איתנו, למרות שהוא רק חזר ממשימה. אני אפילו לא יודע איך אני אספר את החדשות לאשתו. לעזאזל ! פשוט לא הייתי צריך לקחת אותו."

          "עיירן עשה בדיוק מה שהוא אהב. הוא ידע את הסיכונים שבכך, ואני בטוח שגם אשתו ידעה זאת. זאת לא אשמתך."

          "יכולתי למנוע ממנו לבוא איתנו, אבל חשבתי שזה יהיה נחמד לצאת שוב יחד למסעות כפי שעשינו בעבר. הוא היה צריך להיות עכשיו עם משפחתו על כוכב נופש."

          צליל מכיוונו של מסך המדיה הפריע לשיחתם, והודיע שמישהו ניסה להתקשר עם קאמר.

          "אני אלך," אמר מיד דיוויד, "אבל אני חושב שהוא מת בעוד הוא עושה את מה שהוא אהב, וזאת בדיוק הדרך שאני מאחל זאת לעצמי."

          קאמר רק הביט בחברו שיצא מהחדר, ולאחר מכן הוא לחץ על כפתור הקבלה. מולו הופיעה פרצופה המחייך של קורי, אשת הקשר שלו. היא הבחינה מיד שמשהו לא היה תקין, וחיוכה נעלם.

          "מה קרה ?" היא שאלה בדאגה.

          "נתקלנו במארב של שודדי חלל," הוא ענה. "הם הביאו איתם שבעה עשר ספינות, ולא היו מוכנים לדבר. הצלחנו לחסל את כל הספינות, אבל אחת מהספינות שלנו נפגעה כבר בתחילת הקרב, ולא הצלחנו להציל אותה."

          "אני באמת משתתפת בצערך," אמר קורי בכנות. "אני יודעת היטב מה ההרגשה לאבד אנשים שקרובים אליך. מה לגבי שאר האנשים שבשיירה ?"

          "איבדנו שלושה אנשים מפגיעות שונות, אך השאר נפגעו בצורה קלה יותר," ענה קאמר.

          "אתה מתכוון לחזור לתיקונים ?" שאלה היא בעדינות לאחר כמה שניות.

          "אין צורך כרגע לחזור לתיקונים. אנחנו יכולים להסתדר עם מה שיש לנו עד לסיום המשימה.

          מה מצב המשלוחים ?" הוא שאל.

          קורי לא הצליחה להסתיר את הבעת השמחה המהירה שהופיעה על פניה.

          "הכול עבר חלק," היא אמרה. "המשלוח השני הועבר אל הספינות שלנו בלי אף בעיה. אני חייבת להודות, שהתרשמתי לטובה מהארגון של דזקגיך ואנשיו בכך שהם ענייניים ומסודרים מאוד. כל הכמויות היו מדויקות, והעברת הסחורה התבצעה בלי בעיה. בנוסף, הוא מוסר שהמשלוח הבא יהיה גדול הרבה יותר."

          "אני שמח לשמוע זאת. נקווה שגם הסוחרים האחרים ינהגו באופן דומה."

          "הדבר הנותר לי לומר הוא שאני רוצה שתשמרו טוב על עצמכם," היא אמרה בכנות.

          "נעשה זאת," הוא הבטיח לה בחיוך רפה, וניתק את התקשורת.

פרק חמש עשרה

תאריך 170.2131,

סקטור אלפא-2.

          שלושת ספינות המשא הצבאיות והגדולות נעו שוב בנתיב החדש שלהן ממפעלי היצור בסקטור דלתא-30 אל בסיס נאוטילוס בסקטור אלפא-12, נושאות בתוכן מגוון של חומרי גלם וחלקי חילוף לספינות הקרב שחיכו לתיקונים במספנות בסיס היעד. המסלול בן השבוע עבר בדרך כלל דרך סקטור דלתא-36 וסקטור אלפא-2, כמעט במקביל לגבול עם האזור האסור, אך הם החליטו לבצע סיבוב גדול לפני הכניסה לסקטור אלפא-12, כשהם מקפידים לשמור על מרחק בטוח מהאזור המקולל שבו הותקפו באחרונה ספינות הצי, רק כדי לוודא שאף ספינה דוקאנית בסביבה לא תפתיע אותם. כל ספינת משא הייתה מצופה בשריון רציני שיכול היה לעמוד במספר פגיעות גדול, אך מערכות הנשק כללו רק תותח אנרגיה אחד לכל ספינה, כי הנוהל הצבאי חייב, בכל מקרה, להצמיד להן ליווי מתאים באזורי קרבות, ולמרות כל המחאות שלהם אזור זה נחשב כעת כפנים האיחוד, ובתור כזה הוא לא נחשב כנתיב בו יתלווה אליהם ליווי. השיירה הזאת נעה במהירות הגבוהה ביותר שספינותיה יכלו לספק מבלי לפגוע בנוחיות השהייה על גבן, כי דחיפות המשימה הייתה גבוהה יותר מימים רגילים, למרות שהמושג רגיל היה עניין יחסי מאוד. קיום קווי האספקה ומהירות מסירת המטען היו חשובים להמשך התקיפות בשטח האימפריה הדוקאנית, וזה העסיק את כל ספינות המשא הצבאיות בצורה אינטנסיבית למדי.

          קפטן ג'ון שנטום ישב על כסא המפקד במרכז הפיקוד, תוך שהוא קורא את הדו"ח האחרון של האירועים בחזית המלחמה שניצתה שנית מתוך מסך המדיה שהוצב בצד ימינו של כסא המפקד, מעיף מבט מפעם לפעם באנשיו שעבדו מסביבו. הוא היה מלא שמחה ששוב התקיפו כוחות האיחוד את האימפריה במלוא כוחם, למרות כל העבודה הנוספת שהוטלה עליו, בגלל שהוא תיעב ממעמקי ליבו את הדוקאנים על מה שהם עוללו לאיחוד במלחמת הייאוש, ובמיוחד על כך שהוא נותר השריד היחיד מכל משפחתו אשר הושמדה במהלך המלחמה. הוא עצמו ניצל רק בגלל שהותו באקדמיה הצבאית בזמן בו החל הכול, וזאת הייתה הסיבה היחידה שהוא נותר בחיים, כי הדוקאנים היו חסרי רחמים ויסודיים מאוד בכל הנוגע להשמדת בני אדם. הם לא הותירו על המערכות הכוכבים שאותם הם כבשו אף נפש חיה מהמתיישבים האנושיים, וג'ון יכול היה רק לקוות שמשפחתו לא סבלה רבות לפני מותם. את הזעם הרב שהוא אגר בקרבו הוא הוציא בקרבות שהתחוללו אז בהגנה על הגבול הנסוג, והוא עשה זאת בהצלחה רבה כל כך עד שהוא קיבל על כך שתי מדליות. אחת מהם הייתה עבור חלקו בחיסול ספינות של הצי התוקף, ושנייה על הפציעות הרבות שעיטרו את גופו ואובדן רגלו השמאלית עד מתחת לברך בקרב חסר סיכוי. לאחר המלחמה הוא עבר בין תפקידים שונים עד שהוא קיבל לפיקודו את האחריות לספינות התובלה הצבאיות שנעו בקווים הקדמיים של האיחוד, ושם הוא נשאר עד כה. התפקיד היה משעמם, בלי כל ספק, לגבר שעדיין היה מלא באנרגיה ורצה לעזור בלחימה, אבל לאחר זמן מה הוא גילה שהוא דווקא אוהב את השגרה, ובעיקר את העובדה שהוא יכול היה לעזור במאמץ המלחמתי ממרחק קצת יותר בטוח. הוא ראה את המוות מול עיניו כמה פעמים, והוא לא השתוקק לראות אותו שוב בקרוב.

          הידיעות האחרונות בדו"ח האירועים לימדו אותו שכוחות האיחוד התקיפו לאורך כל הגבול החדש תוך שהם משמידים בשיטתיות את הבסיסים הקרובים לגבול. האימפריה איבדה כבר יותר משנים עשר מיליון מחייליה ואזרחיה, והצי הדוקאני באזור, שנפגע קשות בלחימה, התמקם על קו חדש הרחק מקו הגבול, שם עדיין היו לו בסיסים ואספקה. התוצאה הסופית הייתה היווצרות רצועת גבול רחבה ולא מוגנת שממנה יכלו כוחות האיחוד להמשיך לתקוף בלי כל הפרעה.

          "קפטן," קולו של קצין הניווט הביע דחיפות. "נראה לי שיש לנו בעיות."

          "מה הבעיה ?" שאל קפטן שנטום.

          "אני חושב שאנו נמצאים במעקב, אדוני, ושחמישה ספינות מערכה מנסות ליירט אותנו. על פי המהירות שלהן נראה לי…זה נראה כאילו….כאילו הן ספינות דוקאניות."

          הקפטן נרתע אינסטינקטיבית. "זה לא יתכן", הוא חשב לעצמו. "אנחנו עוד רחוקים מסקטור אלפא-12."

          "האם אתה בטוח ?" הוא שאל לבסוף.

          "כך זה נראה. בדקתי את הנתונים כבר פעמיים והצללית החיצונית שלהן דומה מאוד לצורת טריגון-ים עם זנב קצר, אבל הייתי מעדיף שקצין הנשק יבוא ויבדוק בעצמו," אמר הקצין בתשובה.

          קצין הנשק שרץ מיד לעמדתו רק אישר את הפרטים. חמישה ספינות מערכה דוקאניות רדפו אחריהם תוך שהן מצמצמות את המרחק במהירות, וזאת לא הייתה חוכמה גדולה כי מהירות השיירה הייתה כמעט שליש ממהירות ספינות האויב.

          "תעביר לשאר הספינות את המידע הזה ותורה להם לעבור למהירות מקסימאלית," הורה ג'ון לקצין הקשר.

          "מבצע !" אמר הקצין, ומיד הורגש רעד קל שהלך וגבר ככל שהאיץ קצין הניווט את מהירות הספינה.

          "קצין קשר, תשדר בקשה לעזרה לכל מי שיכול לשמוע אותנו, ותמסור להם שיש באזור כוח דוקאני עוין. קצין ניווט, מהו המקום הכי קרוב שנוכל לתפוס בו עמדה ?"

          "יש התיישבות על אחד הירחים במערכת הקרובה, אבל זאת התיישבות מדעית בעיקרה, ולא אמורה להיות שם שום הגנה מסיבית שתוכל לעזור לנו. ישנו גם כוכב לכת באותה מערכת שעליו יש התיישבות קצת יותר רצינית, אך במהירות שלנו לא נגיע אליו לפני שאויב יירט אותנו."

          "איזה מזל מחורבן ! זה בכלל לא טוב. אם הם יחסלו אותנו, הם ימשיכו היישר אל כוכב הלכת. האם יש להם הגנות כלשהן שיוכלו לעזור לנו ?"

          "לא, לא עד כמה שהמחשב יכול לומר, אבל יתכן שהמידע לא מעודכן," השיב קצין הניווט.

          "אם כך נחכה לראות האם יש תגובה לבקשת העזרה שלנו," אמר ג'ון בנוקשות.

          לאחר דקה של דממה מעיקה, הגיעה התשובה מקצין הקשר. הייתה ספינת מערכה אחת וארבעה משמידות בטווח עזרה, ותושבי כוכב הלכת המיושב הודיעו שיש להם מערכות הגנה שיוכלו לעזור להם אם הן תוכלנה להגיע לטווח ההגנה, אך אין להם שום ספינת צי במסלול כוכבי.

          "הם ביקשו שנשיב להם מה בדעתנו לעשות. מה לומר להם ?" שאל הקצין.

          "תגיד להם להתכונן לבואנו," אמר הקפטן, "ותשלח הודעה לבסיס אטלנטה שישלחו עזרה. אנו ננסה לעכב אותם כמה שנוכל."

          "מבצע, " אמר קצין הקשר.

          "נקווה שזה יספיק להרתיע אותם," מלמל ג'ון לעצמו.

                                                ***

          שלוש עשרה דקות וחצי לאחר מכן כבר חברו יחד חלק מהספינות שנענו לבקשת העזרה, כשהם יוצרים מעגל מסביב שלושת ספינות המשא, ושאר הספינות כיוונו את מסלולן אל היעד של השיירה, כוכב הלכת עצמו. ספינות המערכה הדוקאניות לא האטו את מרדפם אחרי הקבוצה הגדולה מהם במספרם, מאחר ומאזן הכוחות עדיין נטה לכיוונן בגלל כוח האש העדיף מול ספינות האיחוד. הסיכוי היחידי של מקבץ ספינות האיחוד היה לנהל נסיגה מסודרת תוך שהם הודפים את ההתקפות, עד שלבסוף הם יהיו במרחב הבטוח יותר של הפלנטה המיושבת. ההתמקמות בטווח ההגנה של כוכבהלכת לא הבטיח שהאויב לא ימשיך לתקוף אותן, אך מפקד כוח האויב יחשוב פעמיים לפני שיעז לשלוח את ספינותיו אל הקרב, כשהוא יודע שהמשמעות של החלטה כזאת עלולה לעלות בחיי אנשיו. זאת הייתה הטקטיקה היחידה שהייתה להם במצב הזה, והם כבר חילקו את התפקידים שכל ספינה תבצע במערך.

          כוכב הלכת היה עתה הרבה יותר גדול, והם יכלו לראות את המאפיינים החיצוניים שהפכו ברורים יותר ויותר ככל שהם התקרבו. היה זה כוכב לכת מדברי שהכיל צמחיה מועטה בלבד, ולא היו עליו מקורות מים גלויים. ההתיישבות עצמה התבססה על כריית מחצבים, ורוב הסחורות שהם הזדקקו להם כדי להתקיים הועברו אליהם ממקומות אחרים באיחוד. זאת הייתה התיישבות חדשה יחסית, רק שבע עשרה שנים מאז הגיעו המתיישבים הראשונים, אבל הקושי לחיות על פני הפלנטה, וכשלון הניסיון לשנות את פניו בעזרת טכנולוגיה, כיבה את תקוות התושבים לגדול למימדים של כוכב לכת מבוסס ותוסס כמושבות אחרות שופעות מים ובעלות אקלים נוח יותר. סופות חול היו דבר שבשגרה בכל שעות היממה, והשמש העצומה צרבה תוך דקות כל אדם שהעז להסתובב מחוץ למבני המגורים ללא לבוש הגנה מתאים, אך למרות זאת המתיישבים החליטו לקחת את הסיכון ולגור במקום, חלקם מתוך תקווה שיתגלו מחצבים יקרי ערך במעמקי כוכב-הלכת, וחלקם בגלל רצונם במרחב ובידוד מהצפיפות בכוכבי הלכת המיושבים האחרים. העובדה החשובה ביותר לאנשי ספינות החלל, הייתה שמנהיגי ההתיישבות לא היססו להזמין את ספינות השיירה למרחב ההגנה שלהם, כשהם יודעים בבירור שעלולות להיות לכך השלכות מסוכנות לגבם ולגבי האזרחים האחרים של כוכב הלכת. העזרה לזולת ללא כל גמול עדיין הייתה קיימת באיחוד כהתנהגות חובה מאז ימי המלחמה האכזריים, וגם הפעם נראה שיש צורך רב בכך.

          השיירה הגיעה, בסופו של דבר, אל מרחב הכוכב תוך שהיא סופגת נזק מפגיעות אחוריות, והספינות הקרביות ניסו להסיט את תשומת הלב של המתקיפים אליהם, תוך שהם יורים בפראות ונעים במהירות מנקודה לנקודה. אחת מספינות שיירת המשא, שספגה חלק ניכר מהירי, הוצאה מכלל שימוש כשטורפדו מדויק חדר את השריון החיצוני והתפוצץ בתוכה, כשהוא הורס את מערכות ההנעה. הספינה הושארה בלית ברירה מאחור כשכל השאר ממשיכים בבריחתם, ולאחר כמה שניות נפערו בה חורים ענקיים כשעוד פגיעות הלמו בה, עד שהיה ברור שאף אחד מיושבי הספינה לא נותר בחיים לאחר מכן. מזלה הרע של הספינה הזאת עזרה לשאר הספינות לברוח, כשהמתקיפים היו צריכים להאט ולהתחמק, על מנת שהם לא יתקלו בספינה או ברסיסים הגדולים שעפו ממנה, ובכך התאפשר לטרפם להגיע למרחב ההגנה של הפלנטה הקרובה מבלי להינזק.

          הייתה התרוממות רוח רגעית כשספינות השיירה נכנסו אל טווח הירי של שלושה פלטפורמות ההגנה מסביב לכוכב, אך היא נעלמה כשהספינות הדוקאניות לא עצרו את מרדפם ונכנסו אל מרחב ההגנה ללא כל היסוס, תוך שהן מכוונות את פעמיהן תחילה אל חמשת ספינות הצי הקרביות. הלחימה נעשתה ממרחקים קטנים, ושדה הקרב הפך להיות קרב סכינים קטלני זרוע שברים בעוד חלקים מהספינות התרסקו, התפוצצו או נקרעו מהגוף העיקרי. ספינת משמידה אחת התפרקה כבר בדקות הראשונות של הקרב לשלושה חלקים כשפיצוצי שרשרת פנימיים קרעו את שלדת הספינה, ושבריה התפזרו לכל עבר. דקה וחצי לאחר מכן הוצאה מכלל פעולה משמידה שנייה כשמערכות ההנעה שלה נפגעו, ולאחר מכן גם כל מערכות הנשק. שלושת פלטפורמות ההגנה וספינות הצי הסבו נזקים רבים לספינות המערכה, אך בגלל השריון העבה יותר לא הצליחה האש לחדור אל המקומות הקריטיים, ולכן יכלו ספינות המערכה להפוך לרסיסים ספינת משמידה נוספת, ולנטרל את אחת מפלטפורמות ההגנה. אז שינו המפקדים הדוקאנים את הטקטיקה, וריכזו את כוחותיהן כנגד ספינת המערכה של האיחוד שעמדה מולם.

          ספינת המערכה היחידה התבררה כקשה יותר להשמדה ממה שנדמה היה, משום שלאחר דקה של קרב חסר רחמים של התחמקויות ואש רצופה משני הצדדים הייתה זאת אחת מהספינות הדוקאניות שהוצאה מכלל פעולה לאחר שפלטפורמות ההגנה פערו חור ענקי בקדמת הספינה, והיא נאלצה לפרוש במהירות מהקרב על מנת לשמור על חייה אנשיה שעדיין נותרו בחיים.

          המשמידה היחידה שנותרה הצליחה עד כה להתחמק מהאש הכבדה שהופנתה אליה ולהנחית פגיעות רבות לכוחות המתקיפים, אך מזלה נגמר בפתאומיות כשטורפדו פגע בכנפה הימינית, מפריד אותה לגמרי מהגוף העיקרי, גורם לגוף לאבד את יכולת ההתחמקות שלו, ובכך הופך אותה למטרה קלה. הפצצה כבדה על ידי ספינות האויב הותירו בתום סדרת הפיצוצים רק שלד מעוך של מתכת שנסחף לעבר הפלנטה, בנתיב התרסקות בטוח.

          כעת כבר לא יכלה ספינת המערכה של האיחוד לשרוד מבלי עזרה של ספינה נוספת. האש המרוכזת שכוונה אליה, הרסה תחילה את מערכות הניווט שלה, לאחר מכן את מערכות ההנעה, ולבסוף את מערכות הנשק. הספינה עצמה לא הושמדה לחלוטין, כשהספינות הדוקאניות מתפנות תחילה להוציא את פלטפורמות ההגנה הפלנטאריות מכלל פעולה. פלטפורמות ההגנה שהיו בעצם לוויינים גדולים שהכילו מערכות נשק מרובות, לא היו כלים ניידים במיוחד. המטרה הייתה להביא אותם לאזור מסוים שם הם יכלו לעזור לספינות הגנה בהטיית המאזן לטובת צד המגן, אך מאחר והניידות שלהן הסתכמה בקביעת האזור בו הן יוצבו, הן לא יכלו להוות כוח משמעותי כנגד ארבעת ספינות המערכה. המשמעות הייתה שהמושבה תוותר תוך דקות ספורות כמעט ללא כל הגנה.

הספינות היחידות שעדיין נותרו היו שתי ספינות המשא כשלכל אחת מהן היה תותח אנרגיה חד-קנה, והן עדיין המשיכו לירות על הספינות הדוקאניות כשאלו התקיפו את פלטפורמות ההגנה, אך לאחר שגם אלו יצאו מכלל פעולה הפסיקו קציני הנשק בהוראתו של קפטן שנטום את הירי. היה זה ברור שהספינות לא היוו כוח משמעותי כנגד ספינות המערכה, ואם היה להם סיכוי כלשהו לשרוד יהיה זה רק אם יחליטו הדוקאנים לקחת אותם בשבי, וירי במצב הזה רק יוביל למוות של אנשי הספינה היורה. המתח היה קשה לנשיאה, כשספינות המערכה החלו להפנות את תשומת ליבן אל ספינות המשא, כשהן חגות מסביב להן. נראה היה לג'ון שמפקדי ספינות המערכה מתגרים בספינות המשא שיירו עליהם, אך הוא לא התכוון לתת להם הזדמנות להרוג את אנשיו אם היה סיכוי קלוש שאנשיו לא ימותו כצאן לטבח. למרות זאת, הפקודה שלו הייתה שאם ספינות המערכה יתחילו לירות עליהם, חייבים קציני הנשק להגיב.

          לאחר דקה של דומייה קשה, כשכל איש על גבי הספינות יכול היה לשמוע את פעימות ליבו, התמקמו שלושה ספינות מערכה מאחורי ספינות המשא, בדיוק מחוץ לטווח הירי של תותחי הספינות, וספינת מערכה אחת התמקמה הרחק מהם, מתקרבת באיטיות אל כוכב הלכת.

          "מה, לעזאזל, הם עושים עכשיו ?", חשב לעצמו קפטן שנטום.

          התשובה התבררה לאחר חמש שניות, כשמתקנים כדוריים גדולים נפלטו מבעד לדלת מיוחדת בתחתית הספינה שמולם, ועשו את דרכם אל הכוכב מתחת.

          "בני זונות !" פלט הקפטן בכעס.

          "הם מתכוונים להפציץ את הכוכב בעוד אנחנו מסתכלים !" צעק קצין הנשק.

          "שילכו לעזאזל ! כל הספינות לפתוח באש !" צעק ג'ון.

          הספינות נעו מיד בסיבוב רחב לעמדות שיאפשרו להם לטווח את ספינות המערכה, ואלו החלו מיד להפגיז אותן.

          יחסי הכוחות הלא שקולים קבעו במהירות את תוצאות הקרב, ושתי הספינות נוטרלו משליטה במערכות הנשק שלהן, וכך גם נפגעו מערכות ההנעה. כל שיכלו האנשים לעשות היה להתבונן בעוד ספינת המערכה ממשיכה להטיל את פצצות הפלזמה על גבי המושבה חסרת ההגנה. הפיצוצים העזים על גבי הקרקע המדברית נראו היטב מהמסלול הכוכבי, וכולם ידעו שכל הערים שעל הכוכב יתאדו בפיצוצים הרבים.

          רק לאחר שההפגזה הסתיימה התפנו שוב ספינות המערכה אל הספינות המשא, מושכות את זמנן באיטיות מייסרת. ספינה אחת החלה לירות בתותחיה אל ספינתו של הקפטן, כשהפגיעות מכוונות בדייקנות אל מרכז הפיקוד. הירי המכוון היטב פערו חורים במעטפת הספינה עד שבירייה האחרונה ניתקה יריעה גדולה ממקומה והועפה החוצה אל החלל שבחוץ.

          קפטן שנטום הרגיש איך הוא נסחף עם האוויר כשזה יצא במהירות מהספינה, וכל ראייתו היטשטשה כשחפצים ואנשים נעו במהירות מול עיניו. לאחר שנייה ארוכה מאוד הוא היה כבר מחוץ לספינתו, מביט בגופה הפגוע בצער, כשהוא מרגיש את חום גופו עולה במהירות. הוא ניסה לקחת נשימה, אך רק מעט מהאוויר שעוד ברח מגוף הספינה הגיע לריאותיו. עיניו כבר התחילו לצרוב, ופיו נפער בכאב. לאחר עוד כמה שניות חום גופו הפך כל כך רב עד שהוא ניסה לצרוח, אך שום קול לא הגיע לאוזניו. ריאותיו ניסו לקחת נשימה נוספת, אך שום דבר לא קרה. כל האוויר כבר התפשט במהירות עד שלא נותרה כמות גדולה מספיק לנשימה. עד אז הוא כבר לא יכול היה לראות דבר, וזה רק החמיר את תחושת חוסר האונים והאימה. הכאב היה עצום כל כך עד שכל מוחו הוצף בהודעות כאב מקצות עצבים באברי גופו, ולבסוף הוא איבד את הכרתו. גופו המשיך להתפרפר באורח בלתי רצוני עוד כמה שניות לפני שהוא נדם סופית.

          הדבר הטוב היחיד במותו האיום של הקפטן היה שהוא לא היה צריך לחזות איך הספינה הנותרת וכל אנשיה מוצאים את מותם.

עדכון : 22.5.2022

                                      פרק שש עשרה

תאריך 176.2131,

סקטור אלפא-12.

          דרקוניה ריחפה לה ללא תנועה בריק החלל בדיוק במיקום שנקבע לה על ידי מפקדת הצי בהדר שיכולה להיות רק מנת חלקה של ספינה עתיקה כל כך. מיד לאחר שהספינה הועלתה למסלול הקפה מסביב לקרוניה-5, בוצעו בה אין ספור שינויים חיצוניים ופנימיים, וכעת המראה החיצוני שלה היה שונה בהרבה מצורתה הקודמת והפשוטה שכללה את המלבן הארוך שפינותיו מעוגלים. משימת התקנת המערכות המתקדמות התבררה כקשה ביותר מאחר וההבדל בין דורות המערכות השונות היו כמו תקשורת בין שני יצורים דוברי שפות שונות לחלוטין ללא שימוש במתרגם אוטומטי. האנשים ששירתו כעת עליה עדיין היו בעיצומו של תהליך למידה שכלל בעיקר תכנון הפרוצדורות שבעזרתן הם יוכלו לעבוד עם המערכות הישנות במהלך שבועיים הימים שנדרשו לספינה המחוברת לנושאת חלליות להגיע למקום המוגדר לה, והתדהמה הראשונית שלהם התחלפה בהתפעלות כשהם נוכחו לדעת שרוב המערכות אכן עבדו לאחר כל כך הרבה זמן. חלק מהרכיבים הישנים היו חייבים בשדרוג, וזה כלל את מערכות הניווט החדשות שהחליפו את הישנות, והמחשב המרכזי הישן שנשמר בתור גיבוי כשחדש יותר הותקן במקומו, אך מלבד זאת כל שאר המערכות נותרו כפי שהן היו בזמן שחזורה לאחר שירותה המבצעי האחרון.

          כעת שימשה הספינה כבסיס חלל של שני תריסרי ספינות צי שהוקצעו לשמור על האזור מהתקפות לא צפויות שהתרחשו באזור. עד כה לא נראתה אפילו צילה של ספינה דוקאנית על הסורקים ארוכי הטווח של הספינות המסיירות, אך כולם שמרו על דריכות בידיעה שהם חייבים להיות מוכנים לתנועה בכל זמן נתון בהתרעה קצרה בלבד. דרקוניה עצמה עברה שינויים נוספים לאחר הגעתה ליעדה על מנת שהיא תוכל לתפקד באופן הרצוי למטרתה. מבדוקים ניידים שהובאו על ידי נושאות חלליות חוברו אל צידי גופה של הספינה הותיקה, מגדילים את שטחה הכולל בשליש, וציוד סריקה ותקשורת חדיש הותקן על גבה, על מנת שהיא תוכל לשמש כמרכז התרעה ותקשורת לכל הספינות באזור. המחזה הכללי שניבט לחיילי הצי בהתקרבם אל הבסיס הארעי, שכלל את הספינה ושאר הספינות שהתחברו אל מבדוקיה, היה של ספינה דמוית תמנון ענקי שהחזיק בזרועות הארוכות שלו ספינות אחרות לטרף, וזאת הייתה הסיבה שהחלו החיילים לכנות את הספינה בשם החיבה – "תמנון".

          תת אדמירל פראטי דקרו, המפקד העליון של כוח המשימה שהוקצע לצורך המשימה, התהלך באותו זמן בעצבנות על נושאת החלליות החדישה שעליה הוא פיקד, טיגריסיה. הוא לא אהב את המשימה הנוכחית שלו, אבל הפקודות שלו היו ברורות, והוא היה מחויב לתפקיד ולהשגת תוצאות. הוא תמיד העדיף את הניידות התמידית, לנוע מסקטור לסקטור ברחבי האיחוד ולא להישאר במקום אחד בו האויב יכול לבחור את הזמן המתאים לפגוע בו, ודווקא כעת צחוק הגורל הטיל בחיקו את הפיקוד על "עמדת השמירה" הזאת כשהאויב מסתובב ברחבי הסקטורים הקרובים כאילו היה זה השטח שלו, מופיע במקומות מפתיעים ללא כל אזהרה מוקדמת, וכל שנותר לכוח ההגנה שלו לעשות היה לשבת ולחכות למזל שיאיר להם פנים, וזה בכלל לא מצא חן בעיניו. הדוח האחרון על השמדתה של עוד שיירת ספינות משא, הפעם אזרחיות, על ידי כוח בלתי ידוע שהצליח להתחמק מגילוי על ידי כוח תגובה שנשלח לאזור, היווה עוד סימן לכך שהאימפריה מחזיקה ביתרון ברור בחלק זה של הגלקסיה. הדבר המבלבל ביותר היה שכוחות האיחוד המשיכו לתקוף ללא הרף את מטרות האימפריה ברביע אלפא ללא כל התנגדות רצינית, כשהם משמידים בסיסים, קווי אספקה וספינות משא, ובכך למעשה מרחיקים את הגבול, ולמרות זאת טווח התקיפה של ספינות האויב בעומק מרחב האיחוד לא הצטמצם אלא גדל. כל הנתונים האלו הובילו את הקפטן למסקנה שהדוקאנים הצליחו בדרך עלומה למצוא דרך לעבור את הגבול הבלתי עביר אל האזור האסור, ומשם הם משגרים את התקפותיהם הקטלניות, אבל הוא לא יכול היה לשלוח את ספינותיו אל האזור הזה משום שהוראותיו היו לשמור על הגזרות הפנימיות יותר ועל קווי האספקה אל הכוחות הלוחמים בגבול. תת האדמירל רק נאנח, וניסה לחשוב על היתרונות שבמצבו. הוא פיקד על אחת הספינות החזקות ביותר בצי האיחוד ועל כוח משימה גדול בכל קנה מידה, ומשימה זאת תוכל להוסיף לו נקודות זכות בתיקו האישי, שיועילו לו מאוד כשיפתח מקום לקידום בעילית הפיקוד הצבאי, היכן שנקבעים הדברים החשובים באמת.

          תת-האדמירל נכנס אל אולם הפיקוד של נושאת החלליות, והיישר אל כיסאו כשדיווח המצב הנוכחי שנמסר לו על ידי סגנו העיד שהכול היה תקין, ושלא התגלו שום סימנים לספינות אויב. מפקד הספינה נאנח שוב וחשב לעצמו שהוא יכול היה להיות באותו זמן על איזה כוכב קיט אקזוטי, ואף אחד לא היה מבחין בהיעדרו.

                                                ***

תאריך 180.2131,

סקטור אלפא-12.

          עברו כבר ארבעה ימים נוספים ללא שום סימן ברור לנוכחות אויב, ולמרבה המזל גם לא היו דיווחים על היעלמותן של ספינות חלל או התקפות כלשהן על מושבות במרחב האיחוד, למרות שפעמיים נראו צללים של ספינות אויב בסורקים ארוכי הטווח של שיירות הסיור, אך אלו נעלמו כליל לפני שכוח המשימה יכול היה להגיע למקום. הסברה הייתה שהדוקאנים ידעו או הבחינו בתגבור המסיבי באזור, והחליטו לדחות לעת עתה את התקיפות המקריות שלהם. זאת הייתה גם תקוותו של תת אדמירל דקרו, אך אז הגיע דיווח ממרכז התקשורת של התמנון, בו נמסר שאחת משיירות הסיור הצליחה להבחין בוודאות בשלושה משמידות דוקאניות בגבול סקטור אלפא-12 ואלפא-2. על פי הדיווח נעו שלושת ספינות האויב אל פנים האיחוד, אך ברגע שהתברר להן שפעולתן החשאית זוהתה, הן שינו מיד כיוון ונעו חזרה לכיוון סקטור אלפא-12, בנתיב ישיר אל הגבול. ספינות הסיור לא הצליחו לעקוב אחריהם לאחר מכן.

          תת האדמירל פקד מיד לשלוח שתי קבוצות גדולות של ספינות. אחת לכיוון מיקומן האחרון של שלושת המשמידות, ושנייה אל עבר נקודת הגבול שאליה נתיבן הופנה. אם הוא יצליח להשמיד או לקחת בשבי את הספינות הללו יהיה זאת ניצחון חשוב, משום שעד כה מאזן הניצחונות נטה בהחלטיות לכיוון אחד בלבד.

          לרוע המזל, שלושת המשמידות נעלמו באותה החשאיות שבה הן הופיעו. קבוצת הספינות שנועדה ליירט את ספינות האויב על הגבול סרקה את המרחב ביסודיות, אך לשווא. אף ספינת אויב לא נראתה על חיישני הטווח הארוך לאורך כל הגבול הדרוך. כעת, היה תת האדמירל משוכנע לחלוטין שדוקאנים אכן הגיעו מהאזור האסור, כי בשבועות האחרונים בוצעו סריקות נרחבות של כל כוכבי הלכת, הירחים, שדות אסטרואידים, ענני גז ואפילו אתרי פסולת חלל, אבל שום מידע מועיל לא התקבל. הייתה זאת משימת חיפוש של מחט בערימת שחת כשהמחט היא בלתי נראית. הצוות התנחם בכך שלפחות הייתה זאת הפעם הראשונה שהתקבל דיווח על זיהוי וודאי ומאושר של ספינות אויב בסקטור, וסביר להניח שספינות הסיור מנעו עוד התקפה על מטרות ידידותיות באיחוד. זה לפחות עודד אותם במידת מה.

                                                ***

          רב קומנדר נגה זוריק ישב ברישול על כיסא המפקד של נושאת החלליות טיגרסיה, ופיקח בערנות חלקית על כל הדברים שנעשו במוצב הארעי באזור הסובב לו. תפקידו היה להחליף את מפקדו הישיר כשזה היה צריך לוותר על הפיקוד, בין אם זה היה לישון או בזמן שהוא ביצע את משימותיו האחרות, ואת תפקיד זה הוא מילא כבר שנה וחצי. בדרך כלל היה עליו לפקד רק על נושאת החלליות ושלושה או ארבעה מלוות, אך במשימה האחרונה הוא היה צריך לפקח על שני תריסר ספינות שסרקו ללא הפסקה את האזור כולו, אבל נוכח לדעת שלא היה זה קשה במיוחד, כי רוב הצוותים ידעו מראש מה נדרש מהם, ותפקידו היה בסך הכול ניהולי. הוא לא היה חייב אפילו להישאר בחדר הפיקוד למשך המשמרת בת עשר השעות, מאחר וחדר אישי צמוד לפיקוד יועד למפקד התורן, שם הוא קרא ומילא את הדוחות השגרתיים שנועדו לנהל את ענייני הספינה הענקית והוא אפילו יכול היה להעביר את זמנו בקריאה להנאתו או במשחק מול המחשב אם נותר לו זמן לכך. מפקדו העדיף משום מה את המשמרת הראשונה, אך לו לא היה איכפת מאחר ובחלל לא היה זה משנה בכלל מהי המשמרת המוקדמת או המאוחרת כי כל אחד תיכנת את מחשב חדרו על פי זמני המשמרת שלו, ביממה שאיבדה ממשמעותה במרחבים האלה, להפיק זריחה וירטואלית או לילה חשוך לחלוטין, הכול לפי דרישה אישית.

          הדברים התנהלו במשמרת זאת באותה שלווה שגרתית ומשעממת כפי שנמשך המצב כבר שבועות עד שהקצין הקשר הכריז על כניסתה של ספינה לתחום הסורקים של הדרקוניה.

          "הספינה היא ספינת איחוד, אך היא לא משדרת פרטים על זהותה," אמר קצין הקשר. "מה אתה רוצה לעשות, המפקד ?"

          רב הקומנדר חשב כמה שניות, ואז ענה :"יתכן שיש להם תקלה בציוד התקשורת. תן להם להתקרב, אבל שידווחו לי על כל דבר חשוד."

          "כן, המפקד."

          עשרים דקות משעממות לאחר מכן פנה הרב קומנדר לקצין הנשק : "האם הספינה נכנסה אל טווח החיישנים שלנו ?"

          "כן, המפקד. היא אמורה להגיע למיקומינו עוד שלושים וחמש דקות."

          "מאיזה כיוון היא מגיעה אלינו ?" שאל נגה.

          "מכיוון אלפא-1, המפקד."

          "זה מוזר," מלמל רב הקומנדר. "האם שלחנו לשם ספינות כלשהן ?"

          "כן, המפקד. שתי קבוצות הכוללות שתי ספינות מערכה ושתי משמידות כל אחת."

          "קשר, תבדוק האם שתי הקבוצות נמצאות בקשר עם תמנון."

          קצין הקשר דיבר עם מרכז התקשורת של דרקוניה אשר הפנה בתורו את שאלותיו אל אנשי הקשר בצוותי הסיור הרחוקים, ואז פנה אל רב הקומנדר בהבעה תמוהה : "המפקד, שתי הקבוצות נמצאות בקשר עם תמנון, והן מדווחות שהן ממשיכות את הסיורים שלהן ללא כל ממצאים."

          "אז מאיפה הגיעה המשמידה היחידה הזאת ?!" העיר בשקט המפקד התורן את שחשבו כעת כולם.

          "נשק, תבדוק ויזואלית מה השם של הספינה, ומה המצב של מערכות הקשר שלה," פקד נגה.

          "המפקד, יש סימני קרב ברורים ביותר על הספינה, וציוד התקשורת שלה נראה הרוס לגמרי."

          "מה לגבי השם ?"

          "אני לא מצליח לראות מהזווית הזאת, המפקד. היא באה היישר מולנו."

          "העירו את תת האדמירל !" קרא רב קומנדר זוריק, וקצין התקשורת העביר את ההוראה אל צוות האבטחה.

          "קשר, בקש מתמנון לשלוח שתי משמידות שילוו את הספינה המתקרבת," הורה נגה, "ותאמר להם גם להיות מוכנים לאפשרות שספינות אויב ינסו להתקרב אלינו בעקבות הספינה."

          "מיד, המפקד."

          תוך עשר דקות היה תת אדמירל דקרו במרכז הפיקוד, כשקצוות שיערו רטובים מהמים ששטפו את פניו. הוא התיישב בכיסא המפקד, וקיבל דיווח מסגנו.

          "עבודה טובה," אמר פראטי בסוף הדיווח. "האם התגלו ספינות אויב בעקבות הספינה שלנו ?" הוא שאל את קצין הנשק.

          "לא, המפקד. הכול נקי," באה התשובה.

          "אני מאוד מקווה שיש בידיי הספינה הזאת מידע על בסיסי הכוח של הדוקאנים באזור. אולי סוף כל סוף נקבל את ההזדמנות לה חיכינו," העיר רב קומנדר זוריק.

          "על פי המראה שלה נראה שהספינה ספגה הרבה מאוד פגיעות. כנראה שהיה שם קרב רציני ביותר. יש לה מזל שהיא מצליחה לשייט במהירות כזאת," אמר פראטי.

          "אולי הם ממהרים כדי לספר לנו את כל המידע שיש בידיהם," שיער בקול קצין הנשק. "מידע חשוב כזה חייב להימסר במהירות."

          "אולי," אמר בתשובה פראטי.

          הדקות חלפו באיטיות משוועת בזמן שכל הספינות ציפו לבאות. המשמידות שנשלחו לקדם את הספינה התמקמו לצידיה במבנה הגנתי, אבל הספינה הפגועה לא האטה את מהירותה אפילו במעט, כאילו פחדו יושביה שהיא עדיין חשופה לפגיעה. הספינה נותרה מרוחקת כעשר דקות בלבד מהמוצב.

          "קשר, תבקש מדרקוניה לדווח על המקרה לבסיס נאוטילוס," הורה תת אדמירל דקרו.

          "כן, המפקד," אמר הקצין, והחל לתקשר עם עמיתיו על הדרקוניה.

          "בסיס נאוטילוס שואל לגבי זהות המשמידה," העביר קצין הקשר את בקשת הבסיס.

          "בקש מהמשמידות שמלוות את הספינה לזהות ויזואלית את שמה," אמר פראטי.

          קצין הקשר העביר את הפקודות, ומבט השתוממות הופיע על פניו כשהתשובה הגיעה לאוזניו.

          "המפקד, המלוות אומרות ששם הספינה הוא כוכב בוהק."

          כל הנוכחים קיבלו את התשובה בתדהמה.

          "לא יתכן," אמר רב הקומנדר זוריק.

          "משהו פה לא נראה לי," העיר תת האדמירל. "נשק, בדוק ויזואלית את שם הספינה."

          "כן, המפקד."

          "קשר, הורה לספינה לעצור מיד !"

          "אבל ציוד התקשורת של הספינה הרוס לגמרי, המפקד."

          פראטי הסתכל במבט נוזף בקצין, והשיב: "תשתמש במערכת החירום לאיתותי אור. בטווח הזה זה נוכל לתקשר ללא מערכות הקשר, כל עוד מישהו שמכיר את הקודים בחדר הפיקוד יסתכל לכיווננו, ויפעיל את מערכת החירום."

          "כן, המפקד," אמר קצין התקשורת נבוך על כך שהוא לא חשב על כך.

          "המפקד נראה לי שזה אכן השם של הספינה, למרות שאני לא יכול להיות בטוח בכך," אמר קצין הנשק.

          "אין תגובה לקריאות או לאיתותים," אמר קצין התקשורת.

          "הספינה לא מאטה את מהירותה," אמר קצין הניווט.

          "קשר, תודיע למשמידות המלוות להתרחק לגמרי מהספינה, ולכל הספינות להיכנס לכוננות הגנה."

          "כן, המפקד."

          "נשק, הכן טורפדות לירי !" קרא פראטי.

          "מה אתה מתכוון לעשות ?" שאל בלחש רב קומנדר זוריק.

          "המפקד, טורפדו מוכן," אמר קצין הנשק.

          "נשק, תכנת טורפדו אחד שיתפוצץ לפני המשמידה, אך לא יפגע בה," ואז הוא פנה אל סגנו: "אני מנסה להודיע להם שיעצרו את הספינה, אם זה לא יבהיר להם זאת אז אני חושש שאנו בבעיה."

          "נשק כוון," אמר קצין הנשק.

          "אש !" הורה מפקדו.

          הטורפדו שייט אל כיוונה של המשמידה, והתפוצץ לפניה, אך הספינה לא האטה ולא ניסתה להתחמק מהירי. היא המשיכה בנתיבה באותה המהירות, עיוורת לטורפדו שנשלח אליה, אשר היה הורס את קדמת הספינה אילולא הוא כוון להתפוצץ בטרם עת.

          "קשר, תודיע לכל הספינות להתרחק ולהתכונן לפיצוץ ! נשק, הכן שני טורפדות מכוונים אל הנעת הספינה על פי פקודתי !"

          קצין הקשר פנה בבהילות לבצע את הפקודה, וקצין הנשק הזיע כשהוא מיהר לבצע את התכנותים המתאימים במהירות שיא.

          "המפקד, הנשק מוכן," אמר קצין הנשק.

          "אש !" נתן תת האדמירל את הפקודה.

          כולם הביטו בשתי נקודות האור המתרחקות במהירות, ופוגעות בהבזק אור בהנעת הספינה. המשמידה החלה להאט מיידית בשניות שלאחר מכן, כצפוי לאחר שההנעה שלה שותקה כליל על ידי הפיצוץ. הדבר אליו הם לא היו מוכנים היה פיצוץ אדיר וכדור האש העצום שנוצרו במהירות שיא לאחר עשר שניות נוספות, והיה זה ברור לכולם שזאת לא הייתה תגובת שרשרת כתוצאה מהפגיעה במערכת ההנעה החיצונית של הספינה, אלא פיצוץ שנוצר בתוך הספינה עצמה, כשהוא מרסק אותה לרסיסים מבפנים.

          "אלוהים אדירים !" היו המילים היחידות שפלט קצין הנשק ממש לפני שהפיצוץ האדיר פגע בספינות.

                                                ***

תאריך 182.2131,

קיסרות רואניה, סקטור גמא-12,

כוכב הבירה סינטקורואן,

הארמון הקיסרי.

          הרואני בעל העור הירוק אפרורי החליט לצאת אל מחוץ לארמון, אך לאחר כמה שניות הוא חזר אל האולם האפל שלו. עיניו לא יכלו לסבול את חוזקה של השמש הגדולה שהעניקה חום ואור למערכת הכוכבים, והכאב לא נעם לא כלל. עבר יותר מדי זמן מאז הוא בילה לאחרונה מחוץ לארמונו.

          שני בעלי תפקידים רמי מעלה חיכו כבר מחוץ לאולם האפל, מוכנים להגיש לקיסר את דיווחיהם האחרונים, וכעת החליט הקיסר הרואני להכניסם. הוא התיישב על כס המלכות המשובץ אבני החן היקרות שלו, ושאב משקה משכר דרך זרבוביתו.

          ראשון נכנס ראש המדור הדוקאני לשעבר בסוכנות המודיעין, שכיהן כעת בתפקיד ראש המודיעין הרואני לאחר שהאחרון הופרד מראשו בפקודת הקיסר. הרואני הצעיר יחסית היה בעל עבר צבאי מפואר שכלל הצטיינות במלחמות שונות שהתרחשו לאורך גבולות הקיסרות, ופעולות יזומות שכללו בעיקר מעשי טבח והרס שלא הועילו באופן טקטי כלשהו, אלא כדי לספק את אכזריותו. מאפיין זה באישיותו דווקא הועיל לו בעלייתו המטאורית בסולם הדרגות הצבאי, עד שהוא החליט לעזוב את הצי הרואני לטובת מודיעין החוץ, משם קודמו יותר רואנים לתפקידים החשובים ביותר. הימור זה התברר כרווחי מאוד, משום שכעת הוא הוצב באחד התפקידים המשפיעים ביותר, וכרואני חכם ושאפתן שהיה מודע לכוח שלו, הוא התכוון לנצל את מעמדו לטובת עשיית מעשים שיפארו את שמו בפי העם הרואני ויקרבו אותו אל הקיסר הקטן וחולני, עד שזה יוכל למות בנסיבות מצערות.

          "הקיסר המכובד קטוי קנטורף דלוריף החמישי," פתח ראש המודיעין בעודו מכופף את גופו לאות כבוד, "יש בידי ידיעות חדשות אשר אני סבור שיעניינו מאוד את כבוד הקיסר הרם."

          "כן ?! ומהם אותם חדשות מעניינות ?" שאל הקיסר בהתעניינות.

          "הגיעו לידיעתי ידיעות מאומתות על התקפה הרסנית ביותר אשר הצליחו ידידינו הדוקאנים לבצע באיחוד הפלנטות. על פי המידע שנמסר לי הצליחה האימפריה להחדיר מטעני נפץ גדולים מאוד לאזור בו היה ריכוז גדול של ספינות צבאיות בסקטור אלפא-12, ולפוצץ אותם תוך גרימת נזק כבד לספינות שהיו שם. ההתקפה פגעה בכמות גדולה של ספינות. נראה שמצב הכוחות הפעילים של בני האנוש הוא די פגיע אם האימפריה מצליחה לבצע מעלל כזה."

          "לאן בדיוק אתה חותר ?" שאל הקיסר מחכך את זרועותיו בהנאה. מבחינתו, מצב העניינים סוף כל סוף הלך והשתפר. מאזן הכוחות בין האיחוד הפלנטות לאימפריה הדוקאנית נטה עדיין לכיוון האיחוד, וזה הקשה עליו לבצע את תוכניותיו לגבי אפשרות של סיפוח מרחבים חדשים לטובת הקיסרות שלו, אך היו לו תוכניות לשינוי המאזן. הייתה זאת תוכניתו להגביל את כמות אספקת גבישי האנוסטריום לאיחוד על מנת להחליש אותה לקראת מלחמה מוגבלת, אך לפני שהוא יכול היה לפעול החלו בני האנוש להילחם באימפריה תוך שהם מספחים מרחבים חדשים שם אמורים להיות מחצבי מקור לגבישי אנוסטריום. האימפריה לא הוכיחה עד כה את כוחה הצבאי בהתקפותיה הנגדיות, אבל אולי המצב עומד להשתנות.

          "ובכן," פתח ראש המודיעין בחיוך קטן, ביודעו שהוא הצליח לעניין את הקיסר, "לפי דעתי, בני האנוש ירצו לנקום על הפגיעה הרצינית בכוחותיהם, ולכן הם ימשיכו לדחוף את כוחותיהם אל תוך מרחב האימפריה. מעשה כזה ישאיר פחות כוחות לשמירה על גבולות אחרים באיחוד."

          "מה סיכויי ההצלחה של צי התקיפה שלנו מול כוחות הפדרציה ?" שאל הקיסר.

          "במצב הנוכחי לא יהיה צורך בהרבה כוחות על מנת לפרוץ דרך הגבולות שלהם. הבעיה היא לעמוד מול כל כוחו של הצי שלהם. כל עוד הצי שלהם מפוזר על שטח גדול הסיכויים להצלחה הם גבוהים. כמובן שאם הגורם התוקף עובד בתיאום עם גורם נוסף, אז הסיכויים משתפרים לעין ערוך."

          "אם כך, רצוני הוא שתדבר עם השגריר הדוקאני ובפגישה סודית משותפת תוכל לשאול אותו מה יכולה הקיסרות של רואניה לעשות לטובת האימפריה הדוקאנית. אני בטוח שהוא יהיה שמח לשמוע זאת."

          ראש המודיעין הנהן בראשו.

          "אני אדאג לבצע את זה בהקדם האפשרי," הוא אמר.

          "טווח הזמן האפקטיבי הוא מוגבל, " העיר הקיסר. "אני מקווה שזה ידוע לך."

          "כן, בוודאי קטוי קנטורף הנכבד. אני אעשה זאת עוד היום," והוא כפף את גופו בקידה עמוקה, ויצא מהאולם.

          שניות לאחר מכן סימן הקיסר לשומריו, ומיד לאחר מכן הופיע רואני זקן למראה, גופו הכפוף דידה באיטיות על הרצפה הבוהקת לכיוון כס הקיסרות. זהותו של הרואני הייתה ידועה לכל תושב חופשי בקיסרות, וכבודו היה מונח במקומו, כמו גם הפחד ממנו ומהחבורה אותה הוא ייצג. היה זה הנביא סורלינף דווריף אשר כיהן בתפקיד ראש ארגון הנביאים המלכותיים. הנביא התקרב אל הכס באיטיות מורטת עצבים, בעוד הקיסר כבר מתחיל לאבד את סבלנותו.

          "הקיסר המכובד קטוי קנטורף דלוריף החמישי, באתי הנה במאמץ רב על מנת להזהיר אותך שהדרך אותה אתה מתכוון לבחור, פירושה סכנה אמיתית למצבה הנוכחי של הקיסרות שלנו. הפחד לגורל העם הרואני הוא הסיבה שבגינה באתי לכאן. אנא ממך, אל תתפתה להמשיך ללכת בדרך זאת."

          "הנביא סורלינף, אינני יודע על מה אתה מדבר," השיב לו הקיסר. "לקיסרות אין אויבים חזקים מספיק על מנת להוות איום על כוחותינו. הדבר היחיד התמוה בעיני היא העובדה שאתם אינכם יכולים לבצע את משימתכם.

          האם אומר הדבר שתפקידו של ראש ארגון הנביאים כבר לא רלוונטי ?! אולי עלי לפזר את אנשי הארגון על מנת שתפסיקו להוות נטל כבד כל כך על כתפי העם הרואני ?" איים עליו הקיסר בארסיות.

          "תוכל לאיים כמה שתרצה, קיסר נכבד," אמר הנביא ביודעו שהקיסר עלול לבצע את איומיו או אף גרוע מזה, "אך לפני כן ראוי שתתהה מה תעשה אם אזהרותינו עלולות להתגשם. במקרה כזה את עצתו של מי תבקש ?!"

          "יש לי מספיק יועצים אמיצים אשר יוכלו לבצע את תפקידכם, ועד כה נראה שהוכחתם את עצכם רק כפחדנים שמתריעים על כל צעד שעשיתי."

          "זאת בגלל שכל צעדיך עד כה היו…מוטעים," השיב בשקט הנביא. "אתה תוביל אותנו אל פי התהום, ואולי אף תדחף אותנו מעבר לה."

          הקיסר שעיניו התכווצו בזעם קם ממקומו, ואמר : "אינני רוצה לראות את היצור הזה יותר כאן לעולם !

שמעתם ?! לעולם !!!!!! שומרים ! קחו אותו מפה ! אינני רוצה לראות אותו או את חבריו יותר !!!!"

          השומרים שהיססו בתחילה, רצו ממקומם על מנת לבצע את פקודותיו של קיסרם. הם הגיעו אל הנביא הזקן, אחזו בגופו בכוח וגררו אותו מחוץ לאולם.

          "תאוות הדם שלך היא זאת שהורסת את הקיסרות שלנו," קרא הנביא הזקן בחולשה, אך הקיסר כבר לא שמע אותו.

                                      פרק שבע עשרה

תאריך 182.2131,

סקטור אלפא-2,

על גבול האזור האסור.

          סגן קומנדר סנדרה איירהארט בהתה בצג שמולה תוך שמחשבותיה מרחפות הרחק משם אל מקומות נעימים יותר מאשר חללית המחקר עליה היא שהתה באותו רגע. היא לא הייתה חייבת להתבונן במסך הגדול שהציג באותה מונוטוניות את הנתונים שהתקבלו מהגשש שנשלח לאורך הקיר הבלתי נראה שהקיף את האזור האסור. היא עשתה זאת פשוט כי לא נותר לה דברים מעניינים יותר לעשות. במהירות הרבה שהיה עליה לארוז סנדרה לא טרחה לקחת עימה יותר מספרון אלקטרוני אחד, אותו היא סיימה כבר לקרוא, ואף לא אחד ממשחקי הפעולה האלקטרוניים שלה שמעבירים את הזמן במקרה של שעמום קריטי. היא מעולם לא העלתה על דעתה שמשימתה הדחופה והחשובה תחייב אותה לבזבז את זמנה בבטלה גמורה. ספינת המחקר הקטנה שיועדה לה ולשלושת חברי צוותה הייתה מצוידת בכל כלי המחקר המדעי החדיש ביותר, אך לא היה על סיפונה אף מתקן לממכר מוצרים, ומאחר והוטל על הצוותים לתקשר עם שאר העולם רק במקרה חשוב ביותר, כדי שלא ניתן יהיה לגלות את מיקומם, היא לא יכלה לקבל קבצים של ספרים אלקטרונים אחרים או אפילו חדשות מהמתרחש באיחוד. בשביל בחורה פעילה ותזזיתית כמו סנדרה הספינה הקטנה הייתה כמו כלא.

          עברו חמישה עשר יום מאז הם החלו לסרוק ביסודיות את המגן של האזור האסור על פי תוכניתו של פרופסור סטנלי דולסק, ועד כה הם הצליחו רק לקבוע את העובדה שהמגן עטף את גבול הסקטורים עד למרחק גדול בעומק החלל העמוק תוך נטייה להתקמר, ונתונים אלו הצביעו על כך שהמגן היה שדה כלשהו בצורת מעגל שחתם את מרכז הגלקסיה וארבעת הסקטורים שבתוכו. הם עדיין לא הצליחו לקבוע האם התופעה הייתה טבעית או מלאכותית או האם הדוקאנים הצליחו לעבור דרך האזור, אבל הייתה זאת רק תחילתה של משימה ארוכה. שאר הצוותים בכוח המשימה היו פרושים לאורך כל גבול המגן באיחוד, מבצעים את אותן הפעולות שהם עשו, ועדיין נדרשו חודשים לסרוק את הרצועה הקרובה לאיחוד.

          סנדרה כבר לא ידעה מה לעשות כדי להעביר את השעמום, והיא החליטה שיהיה זה מעניין להתחיל להתאמן בחדר השליטה. תוך שהיא מודעת לכך שהמחשב יתריע על כל חריגה בשדה המגן שנבחן על ידי הגשש, היא החלה למתוח את שריריה כפי שלימדוה בתקופת הכשרתה בבסיס האימונים של הצי. היא מעולם לא התאמנה באופן אינטנסיבי, מלבד באותה תקופה, אך למרות זאת היא שמרה על גזרתה באימונים לא סדירים כשזמנה אפשר לה, ולפתע פתאום נראה שזאת כבר לא הייתה בעיה. לאחר מכן היא עברה לריצה ברחבי חדר השליטה ובמסדרונות שהקיפו אותו, וזיעה התחילה לבצבץ על מצחה. יד המקרה החליט עבורה שהאימון לא ימשך זמן רב, משום שבעודה עוברת באחד המסדרונות היא שמעה זמזום רם מגיע מכיוון חדר השליטה. הזמזום המיוחל שלח אותה לרוץ במלוא המהירות את שארית המרחק אל המסך של הגשש. היא כיבתה את קול האזעקה, והביטה בדקדוק בייצוג הצבעוני של הנתונים שהתקבלו.

          האנרגיה המשונה שייצגה את המגן הייתה מוצגת בנקודות ירוקות ברמות שונות של בהירות על מנת להדגיש ריכוזים שונים, ותנועת גלים אופיינית צבעה את המסך כל העת בעוד המחשב תוכנת לגלות מקומות בהם ישנם הבדלים משמעותיים בין שני אזורים בשדה. תחילה התקשתה סנדרה להבחין בדבר שגרם לאזעקה של המחשב לפעול, אך בעוד הגשש ממשיך את נתיבו הלאה, התבהר אזור מסוים בפינה השמאלית עליונה של המסך. ההבדלים הפכו גדולים כל כך לאחר זמן קצר עד שהחריגה מילאה רבע ממסך התצוגה. ההתרגשות החלה להציף את סנדרה בעוד היא מעכלת את הממצא רב החשיבות. היא החליטה לסרוק את מלוא גודלו של החריגה, ולשם כך היא ניווטה את הגשש בצורה ידנית כדי שהוא יתקרב אל המגן על מנת שיהיה אפשר להעריך את גודלו של הדבר. הגשש מילא באיטיות את פקודותיה של סנדרה, תוך שהוא מתקרב בסיבוב גדול עד שהוא מיקם את עצמו במרחק קטן יותר מהמגן.

          החריגה נראתה כעת בבירור כמעגל ענקי כשמסביבו ים של אנרגיה ירוקה שנעה לא הרף, אך נהדפה כשהגיעה אל קצותיה. חישובים נוספים שביצעה סנדרה על מנת למדוד את גודלו של המעגל הראה שקוטרו של הדבר יכול היה להשתוות אל שלושה נושאות חלליות המוצבות זו לצד זו.

                                                ***

          כל העיניים שעל גבי שלושת ספינות המחקר הופנו אל ספינת המחקר הרביעית שהייתה בדרכה אל המעגל שבמגן. על סיפונה של ספינת המחקר הזאת היו שלושה אנשים בלבד: סגן-קומנדר סנדרה איירהארט, פרופסור סטנלי דולסק, מנהל הפרוייקט, וקצין ניווט צבאי, שתפקידו היה להניע את הספינה ולתעד את הממצאים בצד השני אם תצליח הספינה לעבור לצד השני.

          גשש המחקר שגילה את המעגל נשלח שעתיים לפני כן על מנת לקבוע האם ניתן היה לעבור את המגן באופן בטוח והאם אפשר לחזור מהצד השני. התשובות לשתי השאלות היו חיוביות. הגשש עבר את המקום, אותו כולם כינו כ"שער", ללא כל בעיות מלבד עליה קלה ברמות הקרינה, ולאחר מכן הוא חזר באותה דרך.

          שלושת האנשים על סיפון ספינת המחקר היו נרגשים לנוכח המעמד, תוך שהם מודעים לחלוטין לכך שמה שהם עושים כעת הוא בעצם היסטוריה. הם יהיו בני האנוש הראשונים לעבור אל צידה השני של שדה המגן שהקיף את האזור האסור, ואם הדוקאנים לא עשו זאת לפניהם, הם יהיו היצורים הראשונים בגלקסיה שעשו זאת. לא ניתן היה להמעיט במעמד האירוע.

          השער שקצותיו רטטו ונעו כל הזמן, סומן על ידי פיזורו של אבקת חומר זוהר כלשהו שנעצר בהיקף השער, כך שלא היה צורך בחיישנים מיוחדים על מנת להבחין בו, והוא המשיך לגדול ככל שהם התקרבו אליו. עברו שלושים שניות מורטות עצבים עד שמילא השער את טווח ראייתם, והם האטו מעט לפני כן. עוד עשר שניות, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש… תחושות מוזרות החלו להציף אותם כשהם הגיעו לקרבת השער. השלושה התנסו במעין חום פנימי שלא היה כואב או מציק, וראייתם התערפלה למשך כמה שניות בעוד הם נמצאים בשער עצמו, עד שהתחושות נעלמו והם ידעו מיד שהם עברו את השער.

          "מתחילים לסרוק את המרחב לשמאלנו," אמר פרופסור דולסק אל מערכת הקשר, בעוד קצין הניווט הניע את הספינה לכיוון המדובר, אך לא הייתה תגובה מהצד השני. נראה היה שהתקשורת הופרעה על ידי שדה הכוח המקיף אותם, ולכן כל שהם יכלו לעשות היה להמשיך בעבודתם תוך תיעוד של הגילויים בעזת מכשיר הקלטה. הסריקה שארכה שלושת רבעי שעה, הראתה עד כה שהמרחב הקרוב היה נקי מספינות דוקאניות או אחרות. ברור היה להם שיש צורך בבדיקה מעמיקה יותר על ידי אחת מהספינות הסיור של הצי, אך לפחות יש כעת יש להם מושג מה נמצא מהעבר השני.

          הם הפנו את ספינתם אל עבר העיגול, ובמהירות עברו דרך השער. התחושות היו הפעם מהירות מאוד עד שהם בקושי הורגשו. הקשר חזר שוב לפעולה ברגע שהם התקרבו לשלושת הספינות שחיכו להם, כשקריאות שמחה נרגשות שודרו מספינה אחת לאחרות.

                                                ***

תאריך 183.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא 37.

          מערכת הקשר זמזמה חמישה פעמים במשרדו הפרטי של הנשיא לפני שזה לחץ על כפתור המענה. הקוד המזהה יידע אותו שהיה זה ראש מועצת ההגנה רב אדמירל טארון בדרו.

          "רב אדמירל, מה שלומך ?", שאל טאלן.

          "מצוין, אדוני הנשיא. ומה שלומך, אדוני ?" שאל הוא.

          "לא יכול להתלונן," השיב הנשיא. "על מה רצית לדבר ?"

          "אדוני הנשיא, יש בידיי חדשות מעניינות מאוד. ספינות המחקר ששלחנו לבדוק את הגבול האזור האסור גילו אתמול דבר מעניין מאוד."

          הנשיא סונמורה הזדקף בכיסאו לשמע הדברים האלו. "מה הם גילו ?"

          "ובכן, הדבר הטוב ביותר לתאר את זה יהיה לכנות אותו בשם "שער", או כך לפחות מכנים אותו המומחים שנמצאים שם. הממצא התגלה בסקטור אלפא-2 על ידי אחת מספינות המחקר. מה שהם מצאו הוא בעצם חור מעגלי במגן העוטף את האזור האסור."

          הנשיא היה המום. הוא נשען לאחור בכיסאו בעודו מעכל את דבריו של הרב אדמירל. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא שמע על שער בשדה המגן. כל הבדיקות שנעשו אי פעם על ידי חוקרים לא גילו שום ממצא כזה מרעיש, למרות שהיו הרבה מאוד בדיקות במשך השנים, וחלקם אף נעשו בסקטור אלפא-2. ההשלכות של גילוי כזה עדיין לא היו ברורים לו, אך הוא ידע שזה אירוע גדול בחשיבותו.

          "האם אפשר לעבור דרך השער הזה ?" הוא שאל לבסוף.

          "כן, אדוני הנשיא. המדענים שלנו כבר שלחו גשש דרך השער והחזירו אותו ללא כל בעיה. לאחר מכן הם שלחו אחת מספינות המחקר דרך השער לסריקה קצרה, ואכן השער יציב, ומאפשר העברה של ספינות ואנשים אל האזור."

          "האם הם הצליחו לגלות ספינות כלשהן בתוך האזור האסור ?"

          "לא בסריקה הזאת, וגם לא בסריקות שנעשו על ידי ספינות הסיור המיוחדות של הצי שנשלחו דרך השער," ענה טארון.

          "אז מה זה אומר לנו ?"

          "לא כלום, בינתיים," אמר רב-האדמירל. "ראשית כל, עלינו לבדוק האם יש עוד שערים כאלו במגן, ולכן שאר צוותי המחקר ממשיכים בעבודתם. ברגע שנדע זאת נוכל לקבוע האם האויב אכן מגיעים דרך האזור ומהיכן בדיוק. עד כה ספינות המחקר לא נתקלו בספינות אויב, אבל רק כשנדע היכן בדיוק נמצאים השערים ונציב עליהם שמירה, נוכל לדעת בוודאות האם הדוקאנים מגיעים משם."

          "זה בוודאי יגזול זמן רב, ובינתיים ימשיכו הדוקאנים להתקיף אותנו. האם אין דרך טובה יותר או מהירה יותר ?"

          "אין דרך אחרת, טאלן. אתה צריך להביט בחצי הכוס המלאה, כי המצב השתפר לעין ערוך מהפעם האחרונה שדיברתי איתך. אם זאת הדרך שבה מגיע האויב, אז נוכל לשמור על כל שער היטב, וזה לא משנה כמה כאלו יתגלו. זה בהחלט עדיף על פני שמירה על כל גבולות הסקטורים האלה. חוץ מזה, תמיד נוכל להשתמש בשערים האלה לטובתנו, והאימפריה אפילו לא תדע מאיפה הונחתה עליהם המכה."

          "זאת תהיה אפשרות מעניינת," הסכים טארון.

          "אני אדווח לך על כל מידע חדש שיתגלה, אדוני הנשיא."

          "אתה יודע, טארון. כל האירועים האלה הם באמת ובתמים אירועים היסטוריים,  מאחר וזאת הפעם הראשונה שבני אנוש עברו אל האזור האסור. אני חושב שהייתי רוצה לראות במו עיני את השער הזה, ואולי אפילו לעבור דרכו. נראה לך שזאת תהיה בעיה ?"

          "לא, אדוני הנשיא. אבל אני לא בטוח שזה רעיון טוב. עדיין לא בדקנו את הדברים לעומקם, ולכן אני לא הייתי רוצה להסתכן בנושא שעליו אנו יודעים מעט מאוד."

          "אבל ספינות הצי הצליחו לחזור דרך השער ללא בעיה. כל עוד הדבר הזה יציב, אני לא חושב שמעברי יכול להשפיע עליו. זה אירוע היסטורי, טארון. אני חייב לעשות זאת."

          "מתי אתה מתכנן לעשות זאת ?" שאל רב האדמירל בהשלמה, יודע שהוא לא יצליח לשנות את דעתו של טאלן.

          "ובכן.. בערך בעוד שלושה ימים על פי מה שידוע לי מלוח הפגישות שלי. נראה לי שזה יהיה הזמן הטוב ביותר. בינתיים תוכלו לחקור כמה שתרצו את השער ואת סביבתו, ועד אז תוכלו בוודאי לקבוע האם הוא יציב או לא."

          "בסדר גמור, אדוני הנשיא. אם כך אני אארגן את הליווי המתאים," אמר רב האדמירל, וניתק את הקשר.

                                                ***

תאריך 187.2131,

סקטור אלפא-2,

על גבול האזור האסור.

          המסע אל השער נמשך שלושים וחמש שעות, כשצפע הייתה מלווה על ידי נושאת חלליות, שלושה ספינות מערכה וארבעה משמידות שהיו מיועדות להישלח בכל מקרה לבסיס נאוטילוס. השיירה הגדולה שייטה במהירות כשהצפע, שאך חזרה מתיקונים, נמצאת במרכזה מוגנת מכל צדדיה. דבר המסע נשמר בסודיות מוחלטת מפני כולם, מפחד תקיפה של ספינות האויב, כך שההפתעה הייתה מושלמת.

          קבלת הפנים כשהוכנה על סיפון ספינת המחקר הייתה צנועה, אך ההתרגשות הרבה הורגשה היטב בעוד שהחוקרים לא האמינו שהנשיא בכבודו בא לבקר אותם. סגן קומנדר סנדרה איירהארט הוצגה אישית על ידי פרופסור סטנלי דולסק, לנשיא כמדענית שגילתה את השער, והנשיא לחץ את ידה בחום. סנדרה שהייתה מופתעת מעצם הופעתו של הנשיא מולה, בלעה את רוקה ובקול מתרגש ענתה על שאלותיו. טאלן מצא את הדיבור עם הבחורה הצעירה כשינוי מעניין, והוחלט מיד שהיא תהיה זאת שתלווה אותו בסיורו אל תוך האזור האסור.

          כצעד הגנתי מקדים נשלחו שלושה ספינות מערכה דרך השער והתמקמו בעמדות הגנה יחד עם שתי ספינות סיור שנשלחו לפני כן, ורק אז הורשתה צפע להתקדם אל השער. המעבר אל הצד השני היה חלק, והנוף הבלתי חקור של מערכות הכוכבים בלתי ידועים התגלה אליהם. במשך יותר מחצי שעה סיירה הצפע יחד עם מלוותיה במרחב הקרוב ביותר, ובאותו הזמן הסבירה סנדרה לנשיא את הנתונים החדשים שהתקבלו בימים האחרונים על מערכות הכוכבים הקרובים ביותר, הרכבם וגודלם. הנתונים עדיין נאספו על ידי גששים ארוכי טווח שנשלחו בימים הקודמים, אך עד כה נראה שכוכבי הלכת, ירחיהם והאסטרואידים שהיו פזורים במרחב היו עשירים במיוחד במינרלים מכל סוג.

          בתום חצי השעה הקצובה לסיור פנתה הצפע חזרה אל כיוון השער, תוך שהיא מתכוונת לחזור אל שטח האיחוד, אך סנדרה ידעה מיד שמשהו לא תקין. החומר הזוהר שנועד להתוות את השער היה פזור יותר ממה שהוא היה בימים האחרונים.

          "אני חושבת שאנו צריכים לעצור, אדוני הנשיא," היא אמרה לטאלן.

          "לעצור ?! למה ?" שאל טאלן בהתעניינות.

          "נראה לי שהשער מתנהג בצורה משונה באופן שלא ראיתי בימים האחרונים. כדאי שנבדוק את זה לפני שנעבור דרכו," היא אמרה בהחלטיות.

          הנשיא הביט בפניה הרציניות, והחליט לפעול על פי הצעתה.

          "קומנדר לידו, עצור את הספינה מיד," הוא הורה מיד לטייס הראשי.

          קומנדר לאגן לידו הסתכל בו לשנייה, ומיד ביצע את הפקודה.

          "מה הבעיה, אדוני הנשיא ?" הוא שאל לאחר שהספינה עצרה.

          "סגן קומנדר איירהארט העלתה את האפשרות שיש בעיה עם השער. אני מעדיף שנהיה זהירים במצב כזה. סנדרה, למה את חושבת שיש בעיה עם השער ?"

          "ובכן, אדוני הנשיא, כדי שנוכל לראות את השער מבלי להשתמש בחיישנים מיוחדים, השתמשנו בחומר זוהר על מנת לסמן את היקף המעגל. האבקה פוזרה בצורה כזאת שהיא תיעצר בשדה הכוח, אילו במעגל עצמו לא יישאר דבר משום שאין שם דבר שיעצור אותו. האבקה נעה עם הזמן ומתפזרת ברחבי השדה, כך שיש צורך לרסס את האבקה כל יום, אבל אם תביטו היטב תוכלו לראות שהאבקה החלה כבר להתפזר לעבר המקום שבו היה המעגל לפני כן…"

          "ומה זה אומר לגבינו ?" קטע אותה קומנדר אלמנדיר מוער, קצין הניווט.

          פניה של סנדרה היו מוטרדים, וקמטים הופיעו על מצחה.

          "ובכן, נראה לי שהשער כבר לא קיים," היא ענתה לבסוף.

          "מה זאת אומרת לא קיים ?" שאל קומנדר לידו בדאגה.

          "לא קיים, נעלם. השער היה יציב במשך חמישה ימים, ובכל הזמן הזה הוא מעולם לא הראה שום תכונה של שינוי גודלו או היעלמות. בכל מקרה, אני מציעה שננסה לעבור דרך הנקודה שבה היה השער במהירות נמוכה מאוד כדי לבדוק שאני אכן צודקת. אני מאוד מקווה שאני טועה בהערכתי, וזאת רק תופעה שולית."

          "אם מה שאת אומרת הוא נכון, אז אנחנו תקועים פה," העיר טאלן, "והרעיון הזה ממש לא נראה לי."

          "ראשית כל, אני מתכוון לבדוק את התיאוריה הזאת," אמר קומנדר לידו, והניע באיטיות את הצפע מיד לאחר שהוא דיווח על המאורעות לשאר הספינות.

          "הבעיה היא שאי אפשר לתקשר עם הספינות מחוץ למגן," אמרה סנדרה לטאלן. "נצטרך למשוך את תשומת ליבם לעניין."

          הצפע נעה בנתיב המיועד אל המעגל שעדיין נראה היטב, אך כולם ראו שהשער לא היה נקי לגמרי, וחלקיקים קטנים ריחפו בו. הספינה צמצמה בעדינות את המרחק הקצר שעוד נותר עד שהורגשה התנגדות גוברת לתנועה והספינה הפסיקה להתקדם. הטענה של סנדרה הייתה נכונה. הם היו תקועים בצד השני של המגן בלי אפשרות לחזור לשטח האיחוד.

          "לעזאזל," אמר קומנדר לידו, ופנה אל סנדרה: "ובכן, לרוע מזלנו, נראה שצדקת בדבריך, סגן קומנדר. השאלה היא מה אנחנו עושים כעת."

          טאלן היה הראשון להגיב.

          "ראשית כל, חזור אחורה אל המקום בו עצרנו, ואז נירה בתותחי האנרגיה לכיוון השער. זה יפנה את תשומת ליבם של אנשינו בצד השני לבעיה. נקווה שהם יוכלו לחשוב על פתרון כלשהו."

          "כן, אדוני הנשיא," אמר קומנדר לידו.

          מטח הירי אכן ביצע את עבודתו, והספינות בצד השני החלו לאותת בעזרת מערכת החירום שפעלה על אותות אור. רצפי האורות היו איטיים, אך הצד השני הצליח להבין מה הייתה הבעיה, והם החלו לבדוק את השער מכיוונם. חמישה גששים נשלחו מספינות המחקר, וסרקו את השטח מהמקום בו היה בעבר המעגל והחוצה.

          "נקווה שהם ימצאו משהו," אמר קומנדר מוער.

          "התזמון של כל העניין חשוד מאוד בעיני," העיר טאלן. "ברור שרק לאחר שצפע עברה את המגן – נסגר השער, ואני לא בטוח שזה רק צירוף מקרים מוזר."

          "נראה לך, אדוני הנשיא, שמישהו תכנן את העניין ?" שאל קומנדר לידו.

          "אני לא יכול לדעת בוודאות, אבל עדיף שכולנו נהיה מוכנים להגן על עצמו במקרה הצורך. תודיע לשאר הספינות שלנו להתקבץ במבנה הגנתי. אם מישהו יחליט לתקוף אותנו, לפחות נוכל להגן אחד על השני."

                                                ***

          שמונה שעות וארבעים וארבע דקות עברו מאז השער נסגר, והזמן נראה עומד מלכת כשהאנשים על גבי הספינה חיכו לידיעות משמחות שלא הגיעו. המחשבות על האפשרות שהם יהיו תקועים באזור האסור מבלי לראות יותר את משפחותיהם הפכו את האווירה המתוחה למייאשת ככל שעבר הזמן. הגששים בצד השני המשיכו בעבודתם, אך היקף השער דרכו הם עברו כבר נעלם לחלוטין כשהחומר שתחם אותו התפזר. המגן סגר עליהם את אחיזתו בעוד הם לכודים בתוכו, והסיכוי היחיד שלהם היה למצוא עוד שער, למרות שמציאת נקודה דומה יכולה שלא לקרות לעולם.

          היה זה אז שחיישני הסורקים של ספינות הסיור הלכודות הבחינו במשהו חשוד שנכנס אל תוך תחום הגלאים הרחוקים שלהם.

          "אדוני הנשיא," הודיע קומנדר קריסטה דליאן, קצינת הנשק, "שתי ספינות הסיור שלנו מדווחות שהן עוקבות אחר עצם שנע לכיווננו במהירות עצומה. הם לא מצליחים לזהות את הספינה, אך נראה שגודלה הוא כשל נושאת חלליות. זמן ההגעה אלינו מוערך בחמש דקות."

          קומנדר דליאן הביטה בנשיאה, מחכה לפקודותיו.

          "כוננות הגנה לכל הספינות," אמר הנשיא סונמורה.

          בתוך דקות מעטות הופיעה נקודה זוהרת מול פניהם, ובמהירות מדהימה, שלא הייתה אפשרית באף ספינה שהם הכירו, היא גדלה וגדלה עד שהאנשים הצליחו לראות את תווי גופה היפיפיים. מבנה הספינה המיוחד לא היה דומה למשהו שהם ראו לפני כן, והטכנולוגיה שנדרשה לעבור את המרחק העצום במהירות כזאת שכנעה אותם שאזרחי אותה ציביליזציה בוודאי מתקדמים בעשרות מונים מהם. הספינה שצבעה הסגול המתכתי כיסה את כולה, הזכירה את צורת הקליע. לא היו בליטות מסביב לגוף, לא אנטנות, או שום מבנה שיכול היה לחלק את הספינה למגורים, למפקדה או להנעה, וחשוב מכל לא היו כלי נשק גלויים על הגוף החלק. הקצה המחודד פנה לכיוון התנועה, אך זה הכול. אורכה של הספינה הזרה היה כשל שני נושאות חלליות, וקוטרה גדול מזה של ספינת מערכה, והיא האטה במהירות כשהיא התקרבה אל קבוצת הספינות של האיחוד.

          דמות הופיעה לאחר שנייה נוספת על מסך התצוגה של הצפע. הדמות הייתה של צעירה נאה מאוד בעלת שיער לבן ארוך ועיניים חומות ועור בגוון הדבש.

          "מאקי !" פלט טאלן בתדהמה.

          "שלום, הנשיא סונמורה," אמרה היא בתשובה.

          "אתה מכיר אותה ?" פלט קומנדר לידו בהפתעה, אבל טאלן התעלם משאלתו.

          "ברוכים הבאים," המשיכה מאקי. "אני מתנצלת על נסיבות פגישתנו, אבל היה זה מעשה שנבע מהכרח. למרות זאת, אנו שמחים לארח אתכם כאורחינו המיוחדים…"

          "האם זה מה שאנחנו ?" קטע אותה טאלן.

          "כן, בוודאי," ענתה לו מאקי, "מאחר ונכנסתם אל שטחנו הרי זה מועיד לנו את תפקיד המארחים. אל תדאגו, כי לא יאונה לכם כל רע, וכולכם תוכלו לחזור לשטח האיחוד."

          "טוב, אם כך אנו רוצים לחזור כעת," אמר מיד טאלן.

          "ובכן, אם נעשה זאת מיד הרי שבכך אנחנו נוותר על כל מאמצינו להביא לפגישה מעין זאת. אני בטוחה שאתם כבר יודעים שאנו הרבה יותר מתקדמים מכם טכנולוגית, ואילו רצינו בכך יכולנו לכפות עליכם את רצוננו. העובדה שלא עשינו זאת, בוודאי מעידה על כוונותינו."

          "איך ידעתם שאני אמור בכלל לבוא לכאן ?" שאל טאלן.

          "יש לנו מקורות מידע, אבל האמת היא שלא היינו בטוחים כלל שאתה אמור לעבור בשער, אך מאחר ואנחנו מאוד מתעניינים במתרחש בין הישויות בגלקסיית שביל החלב, ידענו שבמוקדם או מאוחר, אתם תנסו לבדוק האם הספינות הדוקאניות מגיעות דרך המקום שנקרא בפיכם האזור האסור. זאת הסיבה שיצרנו עבורכם את השער. ידענו שאישיות רבת מעלה כלשהי תבוא למקום על מנת לבחון את השער. הידיעה שאתה מתכוון אישית לבוא למקום ולעבור בשער היוותה הזדמנות פז שאותה היינו חייבים לנצל."

          "עד כה זה מתאים לאירועים האחרונים, אך זה עדיין לא מסביר לשם מה יצרתם את השער ?" שאל טאלן.

          "על מנת ליצור דיאלוג בינינו," ענתה מאקי בחיוך. "יש כמה דברים שעליהם רצינו לשוחח איתך."

          "וזה דורש את הבאתי לכאן ?!" העיר טאלן.

          "כן, משום שהדברים שנספר לך עלולים להיראות כמעשיות, אלא אם תוכל לחזות במו עיניך בעדויות. ברור שזה עדיין לא אומר שאתה תבטח בנו, אך לפחות לא תשלול את דברינו על הסף."

          "אז מה קורה עכשיו ?" הוא שאל.

          "אני מזמינה אותך באופן רשמי, אדוני הנשיא, להתלוות אלי לפגישה המתוכננת. הבחירה נמצאת בידך, אך דע לך שיש בידינו מידע חשוב שיוכל לעזור לכם בעתיד הקרוב. אם תסרב, נחזיר את כולכם לעבר השני של המגן, וסביר להניח שלא תשמע ממנו שוב."

          הנשיא סונמורה חשב לכמה שניות, לפני שהוא נתן את תשובתו.

          "בסדר, אני מסכים," הוא אמר.

          "תודה רבה של האמון, אדוני הנשיא. מה אתה רוצה לעשות לגבי שאר הספינות שלך ? אנחנו מצוידים לקחת רק את הספינה האישית שלך."

          "האם ניתן לאפשר להם לחזור את האיחוד ?"

          "כן, בוודאי. תודיע לשאר הספינות שלך על האירועים, ואני אדאג לפתוח את השער כדי שכל הספינות יוכלו לעבור."

          הסידורים האחרונים דרשו עשרים דקות לפני שהספינות האחרות עברו דרך השער, אך לא לפני שמפקדי הספינות התווכחו כנגד קבלת ההזמנה שנראתה להם מסוכנת ומיותרת. הפקרת הנשיא שלהם בידיהם של יצורים לא מוכרים שלא היו ידועות כוונותיהם, היה סיכון שאותו הם התקשו לקבל. היו אלו רק פקודותיו האישיות של נשיאם ששכנעו אותם לבסוף להיענות.

          "הספינה שלכם לא תוכל לעמוד במהירות בה אנו נעים," הסבירה מאקי, "לכן באנו בספינה המיוחדת הזאת שתפקידה יהיה להכיל את הספינה שלכם. הצפע תוכנס אל תוככי הספינה, והיא תישאר שם למשך המסע."

          "אני מבין. אם כך, אתם יכולים להתחיל לבצע את התהליך," אמר טאלן.

          הספינה הסגולה התקרבה באיטיות אל הצפע, תוך כדי כך שחלקה התחתון, שנראה חלק ואחיד לגמרי, נפרד לשניים כמו דלתות משא, וכוח משיכה מלאכותי משך את הספינה הקטנה לתוך בטנה. ברגע שכל גוף הספינה היה בפנים, נשלחו תריסר תומכים מתוך החלל הפנימי של החללית הסגולה אל עבר השכבה החיצונית של הצפע, משנים את צורת ראשם תוך כדי תנועה על מנת להתאים את פניהם אל קווי המתאר של הספינה הקטנה, והתמצקו על גבי הספינה כאילו הם היו מרותכים לשם כל הזמן. דלתות המשא נסגרו במהירות לאחר מכן תוך שהם לא משאירים סימן לכך שהיה שם אי פעם פתח, ולאנשים על גבי הצפע נותר רק לקוות שהם יזכו לראות את הדלתות שבות ונפתחות.

                                      פרק שמונה עשרה

תאריך 187.2131,

המפקדה הראשית של צי איחוד הפלנטות,

בסיס סנטוריאן, כוכב קרוניה 2,

מערכת קרוניה, סקטור דלתא-37.

          "נעלמה ??? מה זאת אומרת נעלמה ?" שאל אדמירל קריסוף.

          חמשת חברי מועצת ההגנה של האיחוד ישבו מסביב לשולחן ההולוגרפי בישיבה דחופה שזומנה על ידי רב אדמירל טארון בדרו, שם הוא סיפר להם את ההתרחשויות האחרונות הנוגעות להיעלמותה של ספינת הנשיא. רב האדמירל עצמו היה המום כשהוא שמע את החדשות הרעות, אך הוא ידע שעליו לפעול במהירות כי מישהו היה חייב לשלוט במצב. כאיש צבא יסודי הוא שקל את האפשרות שהנשיא לא יחזור ואת ההשפעה על האיחוד במקרה כזה, והתוצאה המיידית הייתה כינוס מועצת ההגנה.

          "אני לא יודע," השיב רב אדמירל טארון בדרו במשיכת כתפיים. "הספינה נעה במהירות עצומה לכיוון מרכז הגלקסיה, ושאר המלוות שלה לא הצליחו לעקוב אחריה בגלל שהיא יצאה תוך זמן קצר מטווח החיישנים."

          "זה הסיפור המוזר ביותר ששמעתי אי פעם. מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו ?" שאל בדאגה אדמירל לי סיימון.

          "זאת שאלה טובה שאין לי תשובה עליה," ענה טארון. "כרגע כל העניינים מתנהלים בצורה שוטפת מאחר והאירועים עדיין לא ידועים לכלל הציבור. ההנחה הרווחת היא שהנשיא נמצא עדיין בסיור, ושזה ימשך לפחות עוד כמה ימים. ברגע שאנשים יתחילו לתהות היכן באמת נמצא הנשיא, אז באמת יתחילו כל הבעיות. נתתי פקודה לכל הספינות שהיו במקום האירוע לשמור על דממת שידור מוחלטת מלבד לצורך פעילות צבאית, וזאת על מנת שהידיעה לא תופץ על ידי אנשי צוות או אזרחים, אבל אני לא יודע עד כמה יהיה אפשר לסמוך על כך שזה יישאר בגדר סוד. בסופו של דבר, מישהו יתחיל לחשוד, ואז יהיה עלינו להכין תשובות."

          "אני לא בטוחה שהציבור יאמין לנו אם נספר לו את הסיפור האמיתי," אמרה אדמירל טארה פלרוק. "בייחוד כשאני מתקשה להאמין לסיפור כזה. אני חוששת שבמקרה כזה חלק מהאנשים עלולים לחשוב שאנו מנסים לטייח את האירועים האמיתיים."

          "זה יכול להוביל לפאניקה רצינית," העיר אדמירל סנג'יר ארגון. "אין דבר גרוע יותר מאי ודאות, כי אז אנשים מתחילים להאמין בסיפורים הגרועים ביותר. אני בטוח שיהיו כמה שיעלו את ההשערה שהנשיא נהרג על ידי הדוקאנים, ושאנו מסתירים את העובדה הזאת בסיפורים."

          "השאלה האמיתית כרגע היא איך נוכל לדעת שהנשיא יחזור אלינו בריא ושלם ?" שאל לאקר. "אנו לא יודעים מהם הכוונות של אותו גזע זר. אנו לא יודעים מה הם עלולים לעשות לנשיא, והאם הוא בכלל יחזור אי פעם."

          "אני חושב שעלינו להתכונן לאפשרות הגרועה ביותר," קבע אדמירל ארגון. "אנו לא יכולים להסתמך על שום דבר. חוץ מזה, גם אם הנשיא סונמורה יחזור, לא נוכל לדעת מה באמת עשו לו אותו גזע מתקדם. האם הם ישפיעו עליו באיזושהי צורה ? האם הוא מתוכנן להיות כלי בידם לשליטה באיחוד ? לפי דעתי, אנו צריכים להיות מוכנים לאפשרות שהנשיא לא יחזור, אבל גם אם הוא יחזור הוא יצטרך לעבור בדיקות מקיפות על מנת שנוכל לוודא שהוא לא הושפע בצורה כלשהי לפני שהוא יוכל לתפוס שוב את תפקידו."

          רב אדמירל בדרו הנהן בראשו. "אני מסכים," הוא אמר בהחלטיות. "עלינו להיות מוכנים לאפשרות שהנשיא כלל לא יחזור, ולכן עלינו להכין מישהו שיתפוס את מקומו לפני שהידיעות תצאנה לציבור ומשם אל אויבנו, כי אני בטוח שהם ינסו לנצל את המהומה על מנת לתקוף אותנו."

          "אני מקווה שאתם לא חושבים לפעול בכיוון של משטר צבאי. אני יכולה לומר לכם כבר עכשיו שאני לא מוכנה לתמוך בצעד כזה," אמרה מיד טארה. "אפילו היעדרותו של הנשיא לא מחייבת נקיטת צעד כזה."

          "לא. אין לי שום כוונה לפעול בצורה כזאת," הרגיע אותה טארון תוך שהוא נד בראשו לשלילה. "אנו חייבים לעשות זאת על פי החוקים המתאימים בלבד, אחרת תהיה התנגדות בכל שכבות הציבור שתגרום לפיצול כוחות האיחוד, וזה יוביל בוודאות לסוף של כולנו. ראשית כל, נפנה אל מועצת הנבחרים ונספר להם את כל מה שקרה. הם חייבים להיות אלה שיבחרו את המחליף של הנשיא, וכולנו נדאג להכשיר אותו לתפקיד במהירות האפשרית. כמובן, שנציג אותו לציבור אך ורק כשיהיה ברור שהנשיא כבר לא חוזר ואנשים יתחילו לשאול שאלות על היעדרותו, ולא לפני כן. אני עדיין לא מוכן לקבוע בתור עובדה שהנשיא לא יחזור."

          "מה לגבי סגן הנשיא ?" היא שאלה. "האם הוא לא יתנגד למהלך כזה ?"

          "סגן הנשיא חולה כבר די הרבה זמן במחלה קשה שלא מאפשרת לו לבצע את תפקידיו שלו. דובר כבר זמן רב על הצורך בהחלפתו, אך הנשיא סונמורה לא התפנה לבצע את המטלה הזאת. הוא כנראה חשב שכל התהליך יפגע בכבודו של סגן הנשיא, והוא בוודאי צדק בכוונותיו, אבל כעת אני לא רואה דרך למנוע זאת."

תאריך 188.2131,

כוכב הקיט פסיילופן-26, מערכת פסיילופן,

סקטור דלתא 39.

          מנוחה. סוף כל סוף מנוחה ללא הפרעות. ללא מחשבות. ללא דאגות.

קאמר בורדון שכב כשפניו מופנות אל השחקים, על פני העלה הענקי והאדום של צמח המים שצף לו על פני המים, וניקה את מוחו כליל ממחשבות. השמש הצהובה הקטנה שלחה את קרני אורה החזקים אל כוכב התיירות הנידח,  אך עד שהם הגיעו ליעדם פחתה עוצמתם עד לעשירית, וזה בתורו יצר כוכב נעים מזג, בעל טמפרטורה אחידה כל ימות השנה, מלא צמחיה ומים. אחרי סיום משימה כל כך מלחיצה וארוכה היה זה הדבר היחיד שקאמר רצה לעשות בטווח הנראה לעין.

          המשימה האחרונה ארכה הרבה יותר זמן ממה שהוא תיאר לעצמו, והוא ציפה לסיומה בכיליון עיניים. קשירת קשרים מסחריים עם אנשים מפוקפקים הייתה משימה מסוכנת ומייגעת, והוא לא היה עושה זאת אילולא היה לו שיקול אידיאולוגי בנושא. מטענים של גבישי אנוסטריום ממקומות עלומים מתוך האיחוד הוורקאני החל לזרום אל האיחוד בעזרתה של חברת ווראקס, וקאמר ידע שהיו עוד הרבה אנשים אחרים שפעלו להשגת הגבישים ממחוזות מרוחקים יותר של הגלקסיה. שרשרת האספקה החלה מסוחרי-הביניים שאספו את המחצב והעבירו אותם אל ספינות ווראקס, שחיכו להם במקומות מיועדים, ולאחר שהסחורה החליפה ידיים ותמורתה שולמה, שייטו ספינות המשא המיוחדות אל עבר הגבול, ומשם הם הוברחו אל האיחוד.

          אבל גם כעת, בעודו משתזף לאור השמש הנעימה, הוא עדיין לא יכול היה לשכוח כליל את זכר פניה הבוכות של אשתו של עיירן כשהוא מסר לה את חדשות מותו. אותה אישה חכמה כבר ניחשה את אופי החדשות כשהיא ראתה את פניו על מסך התקשורת. דמעות זרמו על פניה בעוד היא המשיכה לשאול שאלות בנוגע לנסיבות מותו, וקאמר סיפר לה את כל פרטי האירוע המצער. הוא בישר באופן אישי את מותם של שאר האנשים שמתו במסע למשפחותיהם, והוא הרגיש מרוקן לגמרי לאחר מכן.

          תחושת מחנק עלתה שוב בגרונו של קאמר, והוא דחק את הזיכרון הצידה. "נופש ארוך ללא שום ענייני אחריות, זה מה שאני צריך כעת," הוא חשב לעצמו בעוד הוא מביט בענני הנוצה שחלפו מול עיניו.

          לפתע, הוא החל להבחין ברעש טורדני שבלט בין שאר רעשי הרקע שבסביבתו. הוא ניסה לנחש מה גורם לרעש המוזר, אך הדבר היחיד שהוא ידע בוודאות היה שהרעש הלך וגבר, כלומר, שהדבר הזה עשה את דרכו אל כיוונו. סקרנותו של קאמר התעוררה בעוד הוא מחפש את הכיוון ממנו מגיע הרעש המעצבן, ועד מהרה החל להתברר לו שהקול הגיע הרחק מכיוון ימין, ומה שיצר אותו לא היה יצור טבעי שחי לו על הכוכב.

          יוצר הרעש התברר כרכב ריחוף שסרק באיטיות את השטח מגובה של חמישים מטרים תוך שהוא גורם לבהלה בכל שוכני האיים ויצורי המים שביניהם. מה בדיוק חיפש אותו רכב לא היה ברור לקאמר, שהרי לא היה זה יתכן שמישהו חיפש אותו. אנשי הצוות של ספינתו קיבלו הוראה שלא לגלות לאף אחד היכן הם נמצאים, והוא ידע שרק עינויים יוכלו לנגוד את הוראתו. בנוסף, הוא לא אמר לאף אחד היכן הוא בדיוק ישהה על כוכב הקיט, כך שאם מישהו חיפש אותו היה זה כמו לחפש מחט בערימת שחת, כשאינך יודע היכן בכלל ערימת השחת.

          לאחר חצי שעה של הפרעה מתמדת זיהה הרכב את קאמר, והחל להתקרב אליו בקו ישר. קאמר לא התרגש, אלא המשיך לשכב על העלה כאילו הרכב לא היה אפילו שם. רכב הריחוף הנמיך באיטיות כשהוא נשאר בגובה של שלושה מטרים מפני המים ועשרה מטרים ממקומו של קאמר, שם הוא ריחף לו מבלי לנוע, ופרצופיהם של שני יושבי הרכב הביטו בקאמר בעיון. הם דיברו ביניהם למשך כמה שניות, ואז הבחור לבוש החליפה, שישב לצד הנהג, הרים את קולו בשאלה.

          "היי שם. האם קוראים לך קאמר בורדון ?"

          קאמר הרים את ראשו, והביט בכעס בבחור.

          "לא ! עכשיו תעופו פה בבקשה. אתם מפריעים למנוחה שלי." הוא הוריד את ראשו, והמשיך להביט בשמיים.

          שני הבחורים ברכב נראו מבולבלים. הבחור ענה לתיאור שניתן להם, אך האיש הנרגז הזה טען שזה לא הוא. השניים דיברו ביניהם למשך כמה שניות, ואז החליטו להמשיך בחיפושיהם באזור.

          עברה שעה וחצי עד שהם חזרו שוב אל קאמר, והפעם הם היו יותר נחושים.

          "אתה הוא קאמר בורדון, " קבע הבחור שדיבר לפני כן. "אנחנו מחפשים אחריך כבר עשר שעות."

          "מה לעזאזל אתם רוצים ?" של קאמר.

          "יש לנו הוראות להביא אותך מיד לבסיס סנטוריאן," ענה הבחור.

          "אני לא יודע מי שלח אתכם, אבל תוכלו למסור לו שילך להזדיין. אני בחופשה, ואף אחד לא יפריע לי במהלכה."

          "אבל, אדוני, זה חשוב מאוד. בהוראה נאמר שהמקרה בהול. אתה חייב להתלוות אלינו."

          "חייב ?! אני לא חייב לעשות כלום ! אני בחופשה ! לכו חפשו מישהו אחר להפריע לו, יש לי דברים חשובים יותר לעשות."

          "אדוני, בבקשה. אל תאלץ אותנו לנקוט באמצעים קשים. ההוראה נשלחה בעקבות בקשה רשמית ממועצת ההגנה."

          קאמר הופתע מעט לשמע הידיעה הזאת, אך הוא עדיין לא היה מוכן לסיים את ענייניו על הכוכב.

          "אני אהיה על הספינה שלי בעוד שלוש שעות. עד אז אני בחופשה." הוא הלביש את כוסית הנשימה החצי חדירה על אפו ופיו, ובשני גלגולים צלל אל המים הירקרקים. שני האנשים על רכב הריחוף הביטו במים למשך כמה דקות, אך עד אז כבר היה קאמר הרחק משם.

                                                ***

תאריך 189.2131,

המפקדה הראשית של צי איחוד הפלנטות,

בסיס סנטוריאן, כוכב קרוניה 2,

מערכת קרוניה, סקטור דלתא-37.

          "סליחה, מה אמרת ?" שאל קאמר בפנים מופתעות.

          "מועצת הנבחרים החליטה לבחור בך כמחליף הזמני לנשיא האיחוד," חזר ואמר טארון בפשטות.

          קאמר ישב במשרדו הפרטי של רב האדמירל, והמחשבות התרוצצו במוחו. הכול נראה דמיוני לחלוטין, והוא התקשה להאמין במה שהוא שמע עד כה. הוא חשב שהחדשות על היעלמותו של הנשיא היוו הפתעה מספקת ליום אחד, וכעת "הפילו" עליו עניין חדש לחלוטין שיגרום להשפעה ישירה עליו ועל מעשיו בזמן הקרוב. בתחילה, הוא חשב מיד לסרב, אך לאחר כמה שניות הוא החל לשקול את ההשפעות של היעדר נשיא, ורגש החובה האישי שלו כלפי האיחוד החל להתפשט במוחו שוב, ממש כפי שהוא הופיע כשהחלה מלחמת הייאוש, ואשר בגללו הוא החליט להתנדב לשרת בצי.

          "למה אותי ?" שאל קאמר לאחר כמה שניות בהם שרר שקט במשרד. "אין לי שום ניסיון פוליטי, ואני מעולם לא הפגנתי שום רצון בכיוון הזה. נדמה לי שאני אמור להיות האדם האחרון לתפקיד כזה."

          "אני משער שזאת בדיוק הסיבה שהם בחרו בך," ענה לו טארון. "העובדה שאתה מעולם לא הפגנת שאיפות לתפקיד פוליטי יאפשרו למועצת הנבחרים להחליף אותך, בבוא הזמן, עם מישהו "פוליטי" יותר. כרגע, במצב הנוכחי של האיחוד, אני בטוח שאין הרבה אנשים שירצו בתפקיד. ישנם יותר מדי נעלמים בנוגע לשאלה מי מנצח במאבק הנוכחי, ולכן הם מעדיפים מישהו בעל רקע צבאי, שיוכל לפקד על כוחות הצי. אתה עונה לדרישות האלה, ובנוסף יש לך רקע ניהולי ועסקי מצוין. העובדה שאתה בנו של אחד מנציגי מועצת הנבחרים לשעבר רק מגבירה את התמיכה בך. אני, אישית, חושב שאתה בחירה מאוד מוצלחת לתפקיד בגלל כל הסיבות שמניתי לפני כן, אך גם בגלל שאני יודע שיש בך אומץ נדיר. מועצת הנבחרים לא יודעת על המבצע האחרון שלך, שעלה בחיי חברך ושאר אנשיך, אבל אני מודע לכך. אתה תהיה נשיא מצוין, אם תחליט לקבל את התפקיד."

          "אני לא אדע, אפילו, מאין להתחיל," ביטל קאמר את דברי החנופה.

          "כולנו נעזור לך בנוגע לפרוצדורות ונהלים, אבל אתה תצטרך לקלוט הרבה דברים בפרק זמן קצר. הדבר החשוב ביותר הוא מצב המלחמה, אשר ברגע זה נוטה יותר לטובתנו. אם אתה תהיה הנשיא, תצטרך לשקול מה יהיה מעשינו הבאים. זאת ההחלטה החשובה ביותר שצריכה להתקבל בעתיד הקרוב."

          "מה לגבי החלפתו של הנשיא סונמורה ? איך בדיוק אתם מתכוונים לספר את זה לציבור ?"

          "ובכן, אנחנו מתכוונים לדחות את ההכרזה על מינוי המחליף לנשיא ככל שנוכל, או לפחות עד שמישהו יתחיל לשאול שאלות בנוגע להיעדרותו, ובזמן הזה נוכל לעדכן אותך בכל הדברים שאתה אמור לדעת, אם תסכים לקבל את התפקיד. אני משער שיעברו עוד כמה ימים עד שמועצת הנבחרים תחליט על המועד שבו יקבע שהנשיא כבר לא יחזור, ואז נהיה כבר חייבים להודיע על מינוי חדש, כי אסור לנו להותיר את הנושא פתוח לדיונים או למריבות שיותירו אי בהירות בעיני העם."

          "זאת החלטה חשובה ביותר," העיר קאמר לאחר כמה שניות של שקט.

          "כן, אני יודע, אבל אני חושב שההחלטה צריכה להיות קלה אם אתה האדם הנכון לתפקיד," השיב רב האדמירל. "בכל מקרה, אתה לא חייב לבחור כבר עכשיו, כי אנחנו ניתן לך עוד יום אחד בו תוכל לחשוב על כל העניין. הקצענו עבורך מגורים מרווחים במלון הצבאי לקצינים אם תרצה לשהות קצת בבסיס במקום על ספינתך."

          קאמר לא השיב להצעה האחרונה. הוא ישב רכון קדימה בכיסאו כשאצבעות ידיו משולבות, והביט ברצפה בריכוז עד שטארון חשב שהוא מתרגל מדיטציה.

          "אני אודיע לך על החלטתי מוקדם ככל האפשר," הוא אמר.

          "קאמר, אני יודע שמילוי התפקיד נראה כמו משימה בלתי אפשרית כרגע, אך זה רק נראה כך. למעשה, כל תפקיד דורש את תקופת ההסתגלות שלו על מנת להבין איך פועלים הדברים, לזכור את הפרטים הקטנים ולדעת לפעול בצורה הנכונה, אבל כל הדברים האלה מושפעים מאישיותו של האדם. אם האדם הוא מישהו שמסוגל לקלוט דברים חדשים ויש לו עמדה ברורה של פעולה לגבי נושאים, הרי שהוא יכול לבצע את התפקיד בצורה טובה בלי קשר להכשרתו. אני לא מכיר אותך אישית כך שאני לא יכול לקבוע זאת לגביך, אבל עברך מראה שאתה מתאים לתפקיד. השאלה החשובה היא האם אתה רוצה בתפקיד ?"

          "זאת הבעיה," השיב קאמר. "מעולם לא חשבתי שאני אמלא אי פעם תפקיד ציבורי פוליטי. זה פשוט לא היה חלק מהשאיפות שלי, אבל המצב הזה הוא שונה."

          "בגלל רגש החובה ?" שאל טארון.

          "כן, בגלל זה. אני יודע היטב מה יקרה אם יבחר אדם לא מתאים לתפקיד, כי ההשפעה של תפקיד כזה יכולה להיות הרסנית אם יעשו שגיאות רבות מדי. החלטה יחידה עלולה לעלות בחייהם של מאות אלפי או מיליוני אזרחים, וזה הסיבה שבעל התפקיד חייב להיות מודע לכל תוצאות החלטותיו. הנשיא עשה זאת עד כה בצורה מבריקה, אך זה שיבוא אחריו עלול להרוס הרבה דברים."

          "כן, זה יתכן," הסכים רב-האדמירל בהנהון. "אם יבחר מישהו לא מתאים זה עלול לגרום לפגיעה באיחוד, אבל ישנם הרבה יועצים אשר יכולים לעזור לנשיא החדש לבצע את עבודתו בצורה טובה יותר."

          "אם הבסיס לא בנוי טוב, כל המבנה מעליו נמצא בסכנה," העיר קאמר. "אדם אחד בלבד קובע את עתידו של האיחוד, והפעם הוא לא נבחר על ידי בחירות ישירות של האזרחים, למרות שהם יודעים לבחור היטב באנשים מנוסים בהתבסס על עברם. הבחירה הפעם נעשית על ידי פוליטיקאים, כך שהשיקולים עלולים להיות אחרים לגמרי."

          "המצב הפעם שונה מכל מה שמישהו יכול היה לנבא. אני לא חושב שהפוליטיקאים יבחרו כתוצאה משיקולים צרים, כי גם הם מודעים לתוצאותיה של ההחלטה."

          "אם כך, אני מסכים להחלטה של מועצת הנבחרים," הודיע קאמר בהפתעה לאחר שהוא הזדקף בכיסאו. פניו היו ממוקדות ורציניות.

          "אתה בטוח ?" שאל טארון בחיוך רחב.

          "אני בטוח. מישהו חייב לקחת עליו את התפקיד, לא כן ?! מאחר שהבחירה נתונה בידיי, אז אני מעדיף שאותו אדם יהיה אני."

          "טוב מאוד. אני אודיע על כך מיד למועצת הנבחרים. הם יתייעצו בנוגע להמשך הנהלים לביצוע ההחלפה, אך אנו בינתיים נוכל לעדכן אותך בנוגע למצב המלחמה. האם אתה מעוניין לנוח מעט לפני כן ?

          אני בהחלט אבין זאת אם תרצה קצת מנוחה לפני שאני אתחיל להעביר לך כל כך הרבה מידע. גם כך קיבלת די הרבה חדשות נרעשות בתוך זמן קצר, וההצעה שלי לגבי המגורים במלון הקצינים עדיין תקפה."

          "לא, אין צורך בכך," השיב קאמר. "אני אקלוט את הדברים החשובים ביותר, ואת הדברים האחרים אני אשאיר לטיפולך. אתה יכול להתחיל מתי שתרצה ."

          "כן, אדוני הנשיא," אמר טארון.

                                      פרק תשע עשרה

תאריך 189.2131

המקום לא ידוע.

          בטנה של הספינה הזרה נפתחה רק לאחר שבעה עשר שעות של חוסר וודאות, שנראו לבני האנוש שבתוכה כימים שלמים. החשכה שעטפה אותם באותו מקום והיעדר תחושה כלשהי של תנועה רק הוסיפו לחששותיהם. בדיקה של פנים הספינה, על ידי המערכות האופטיות של הספינה, לא גילו אפילו שמץ של סימני זיהוי או כיתוב כלשהו שיכול היה לספר להם משהו לגבי גזע היצורים איתם הם אמורים להיפגש. טאלן שיער שהחומר ממנה היה מיוצר חלק זה של הספינה אפשר למי ששלט בספינה לעצב את חלקה האחורי בכל צורה שהם חפצו בה, על מנת לספק את החללים והמרכבים שביניהם על פי הצורך, ולכן לא היה כל תועלת בכיתוב. החלק הקדמי יותר של הספינה היה בהיר יותר וצבעו מבריק מעט פחות, וכנראה ששם הייתה הספינה עשויה חומרים פחות ניתנים לשינוי והרבה יותר קונוונציונליים. שם סביר שתהיה עמדת הפיקוד של הספינה.

          רגע ההשתחררות לא לווה בשום הצהרות או אזהרות כלשהן, והדלת הגדולה נפתחה באיטיות, מאפשרת לאור אדום לחדור מבעד לתחתית הספינה. המעגנים שהוצמדו אל הצפע החלו לנתק את עצמם, ומיד לאחר מכן הם נבלעו בגוף הספינה הסגולה ללא השארת כל סימן, בעוד שקרן בלתי נראית דחפה את הספינה הקטנה החוצה. כוננות הוכרזה מיד, ואנשים רצו ברחבי הספינה על מנת להגיע לעמדותיהם, וביניהם היו גם טאלן וסנדרה שמיהרו להגיע למרכז הפיקוד. המראה שנגלה להם מבעד למסכי חדר הפיקוד היה מדהים. כוכב הלכת שבקרבתו הם נעו היה ענק, שהצמחייה בשלל צבעיה האדומים כיסתה את כולו, מהווה ניגוד למאגרי נוזל ורוד שניקדו את השטח ההררי. שמש אדומה שהייתה כנראה בשלבים האחרונים של חייה האירה אל כל מערכת הכוכבים הזאת באור אדמומי ששלט בכל, מספקת את צרכי החיים על כוכבי הלכת שהקיפו אותה. שלושת הירחים שסבבו את כוכב הלכת החזירו את האור שהגיע אליהם, כשהם משנים מעט את הגוון בהתאם למינרלים שלהם. הגדול ביותר היה מכוסה קרח ואטמוספרה צפופה של פחמן דו חמצני שהסיטה את האור לכיוון לכהה יותר, ושני האחרים היו גופים מתכתיים שנתנו לאור ברק מנצנץ.

          השקט במרכז הפיקוד נקטע רק על ידי רעשי המחשב הראשי שהחל לקבל נתונים לגבי סביבתו החדשה.

          "איפה אנחנו נמצאים ?" שאל טאלן.

          קומנדר אלמנדיר מוער, האחראי על מסלולי הניווט הביט במסכי עמדתו בפנים מודאגות. מה שהוא ראה לפניו לא מצא חן בעיניו. הוא החל לקבל את נתוני מערכות הכוכבים שמסביבו, והכול נראה לו חדש לגמרי.

          "אין למחשב הספינה מושג היכן אנחנו נמצאים, ואני לא מוצא כאן שום דבר מוכר. אני אצטרך לבצע חיפוש ארוך טווח כדי לקבוע את מיקומינו, אבל דבר אחד בטוח, וזה שאנחנו כבר לא בגלקסיה שלנו."

          "לעזאזל," קילל קומנדר לאגן לידו. "אנחנו נמצאים במקום אליו לא הגיע אף בן-אנוש לפני כן."

          "זה לא בדיוק נכון." דמותה של מאקי שוב הופיעה על מסך התצוגה הראשי.

          "מה זאת אומרת ?" שאל קומנדר לידו.

          "זה לא חשוב כרגע," ענתה לו מאקי, ואז הוסיפה, "הנשיא סונמורה, אתה מוזמן לרדת במעבורת אל פני הפלנטה. כל שעליך לעשות הוא להיכנס לאטמוספרה, ומשם אנחנו נוביל אותך אל מקום הפגישה."

          "תודה רבה על ההזמנה, ואני מקבל אותה בשמחה," השיב טאלן.

          דמותה של מאקי הנהנה, ונעלמה מהמסך שחזר לשקף את פני כוכב הלכת. סנדרה הייתה הראשונה לפנות אל טאלן.

          "אדוני הנשיא, הייתי רוצה מאוד להצטרף אליך."

          "אני לא חושב שזה רעיון טוב, מאחר ואנחנו לא בדיוק יודעים עם מי אנחנו מתעסקים. חוץ מזה, הם לא אמרו שום דבר על מלווים. יתכן שזה עלול להיות מסוכן."

          "אני משערת שאם יהיה זה מסוכן למטה, אז העובדה שאנחנו נהיה כאן לא תעזור לנו בכלל. כרגע הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, ואנחנו אפילו לא יכולים לברוח. בכל מקרה, אני מאוד סקרנית לראות מה נראה בפגישה."

          "טוב, אם כך, אז את מוזמנת," אמר טאלן במשיכת כתפיים. "קלי, האם אתה מעוניין לבוא איתנו ?

          לפני שתענה אני רוצה להדגיש שזאת בהחלט לא פקודה, ולכן אני משאיר לך את ההחלטה."

          "ברצון רב," אמר מיד קלי.

          "ואת קריסטה ?" שאל טאלן את קומנדר קריסטה דליאן, קצינת הנשק.

          "לא הייתי רוצה לפספס חוויה כזאת," היא ענתה.

          " אם כך, קומנדר מוער ישמור על פיקוד הספינה, וימשיך בניסיונותיו בזיהוי המיקום שלנו. אם נצטרך להעביר מידע כלשהו זה יעשה דרכו. על כולם להתלבש בבגדים ייצוגים, ואל תיקחו איתכם כלי נשק. ניפגש עוד עשרים דקות במעבורת."

          "כן, הנשיא," אישרו השלושה בהנהון.

                                                ***

          המעבורת היורדת אל פני הכוכב נווטה במהירות על ידי קרן כבידה, שמוצאה היה מהכוכב עצמו, היישר אל עבר ההר הגדול ביותר שהם ראו מימיהם. הנוף שנגלה לעיני הארבעה גילה שהיו גם נקודות של בניה אדריכלית זוויתית מאוד, שבצבצה בין הצמחייה, אותם לא ניתן היה לראות ממיקומה של הצפע, אך מספרם של אלו לא היה גדול, ופיזורם היה נרחב מאוד. מבנה מסוים אחד בלט במיוחד מפני השטח כשראש הפירמידה שלו פרץ הרחק אל תוך האטמוספרה. היה קשה לראות את הבסיס לו, אך הגודל העצום היה עדות לאדריכלות מתקדמת מאוד. המעבורת עברה את המבנה, ופנתה אל עבר קבוצת מבנים קטנה לרגלי ההר הגבוה שלא נראתה חשובה במיוחד. עוד כמה דקות עברו והארבעה יכלו לראות שהם מתקרבים במהירות רבה מדי אל מבנה מתכתי מרובע גדול וחסר חלונות. אם הכוונה הייתה להנחית אותם על גבי המבנה הרי שנעשו טעויות חמורות, והם עמדו להתנגש בצידו. כל הארבעה הביטו אחד בשני בחוסר אונים.

          "אני חושב שאנחנו עומדים להתרסק," העיר קומנדר לידו.

          "כדאי שכולם יחזיקו חזק במשהו," אמרה קומנדר דליאן.

          "אני לא בטוח שזה יעזור," הוסיף טאלן.

          חמש שניות לפני מפגש הספינה עם המבנה הם החלו להאט את מהירותם, אך זווית הנחיתה שלהם לא השתנתה, והם התכוננו להתרסקות הבלתי נמנעת. המעבורת נגעה במבנה המרובע, אך שום רעש ריסוק לא נשמע, והמעבורת עברה דרך המבנה כאילו הוא לא היה בכלל קיים. ידיו של טאלן עדיין אחזו בחוזקה במסעד כיסאו כשאצבעותיו לבנות מחוסר דם, בעוד הוא מנסה להבין מה בדיוק קרה באותן שניות, עד שמוחו התעשת והוא הבחין שכעת הם היו במעבר תת קרקעי שהוביל בזווית אל תוך מעמקי האדמה כשמסביב הייתה חשיכה כמעט מוחלטת. אור לבן זהר לו בקצה המנהרה הארוכה, והוא הלך והתגבר עד שלבסוף הם יצאו אל תוך אולם ענקי מוצף אור מרוצף כולו אבן בזלת שחורה ממורקת. המעבורת הונחתה בעדינות על המשטח הנרחב שהיה ריק לגמרי מלבד שלושה יצורים שחיכו בסבלנות לרדת יושבי המעבורת.

          הדבר הראשון שהבחין בו טאלן היה שלכל השלושה היה שיער לבן. על אף שהוא לא יכול היה להיות בטוח לחלוטין בדבר נראה היה לו ששני הראשונים היו גברים, לפחות על פי אמות מידה אנושיות. הם נראו דמויי אנוש מלבד העובדה שגובהם היה מעל שני מטרים ועשרים, ועיניהם היו כצבע הדם האנושי שאישונים קטנים ושחורים קבועים בהם. הדמות השלישית הייתה מאקי שנראתה אנושית לחלוטין מכל הבחינות. היא עמדה לצד האחרים בחיוך, ולא נראה היה שיש הבדלי מעמדות או עליונות כלשהם בין השלושה, לפחות לא למראית עין. כולם לבשו חליפות שני חלקים רפויות, שנראו נוחות ביותר, עשויות בד אדום דק ומבריק.

          "ברוכים הבאים, " קידמה אותם מאקי. "אנו שמחים לראות את כולכם."

          "תודה," ענה טאלן ברשמיות. "אנו שמחים להיות כאן. יש לכם כוכב לכת מרהיב עין."

          "אני מודה לך על המחמאה. אנו דואגים לו כפי שהוא דואג לנו," אמרה מאקי בחיוך, ואז הוסיפה: "הרשו לי להציג תחילה את עצמנו."

היא פנתה אל הגבר הראשון שעמד לצידה : "אני מתכבדת להציג לפניכם את ראש המנהל ליחסינו הדיפלומטיים עם גזעים אחרים. תפקיד זה מקביל למשרת שר החוץ שלכם. שמו הוא טדרמס."

שר החוץ קד בחינניות קידה עמוקה, וארבעת האורחים החזירו בקידה משלהם.

"וזהו ראש כוח ההגנה בגלקסיה שלכם," המשיכה מאקי כשהיא מציגה את הגבר המוצק יותר. "שמו הוא סמדוזג. אני משערת שהוא מקביל בתפקידו לשר הגנה באיחוד."      הגבר הזה קד קידה קצרה יותר, והחבורה הגיבה באותה קידה.

"ושמי הוא מאקי."

          טאלן שם לב שהיא לא פירטה מה היה תפקידה, אך הוא לא אמר דבר. הוא הציג את מלוויו, ומארחיהם הנהנו לכל איש בתורו.

          לאחר ששלב זה תם, הוביל אתם טדרמס אל מסדרון שהוביל מהאולם אל חדר קטן יותר שהיה עשוי כולו חומר סגול, ממש כפי שהייתה הספינה שהביאה אותם לשם. פקודה קולית בשפה שטאלן לא הבין, גרמה לרצפה להשתנות, וכיסאות החלו להיווצר היכן שנעמדו כולם. הארבעה נדהמו לגלות שהכיסאות היו נוחים מאוד,  למרות שאותו חומר ניתן לשינוי נראה מתכתי וקשה.

          טדרמס היה הראשון לדבר.

          "לפני שנתחיל לדון בעניינים שלמטרתם נפגשו כאן, אנו חשבנו שיש צורך להציג לכם כמה דברים בקשר לעבר שיעניינו אתכם. מה שאנו רוצים להראות לכם הוא מידע היסטורי שהצלחנו לאסוף מהארכיון המרכזי שלנו, והוא מתייחס לעבר המשותף שלנו. חלק מהדברים עלולים להיות קשים להבנה מזווית הראייה שלכם, ואני מבקש שתשמרו על דעה ניטרלית ככל האפשר."

          הוא עצר את דיבורו וסימן במנוד ראש למאקי, והיא לחצה על כמה כפתורים במתקן הקטן שהופיע בידה.

          מעגל אור הופיע על רצפת החדר, ומיד לאחר מכן תמונה הופיע בחלל שמעליו. המראה הציג כוכב לכת כחול, מנוקד בכתמים חומים, נע מסביב לשמש צהובה. התמונה הוגדלה במהירות ועברה דרך העננים שצפו באטמוספרה, ופני האדמה שוקקי חיים נגלו לכל כשהתמונה סרקה את השטח ביסודיות. בעלי החיים שהופיעו לא נראו מוכרים בתחילה לארבעת האורחים, אך לאחר כמה זמן הייתה להם הרגשה מוזרה שהם אמורים היו להכיר את המקום, למרות שהזיהוי חמק מהם.

          "בני כמה התמונות האלה ?" שאל טאלן מבלי להסיט את עיניו מהמראה.

          "ובכן, בסביבות שבע עשר אלף שנים," ענה השר לאורחיו בעוד שעיניהם מתרחבות מתדהמה. "הזמן המדויק לא ידוע בוודאות, משום שזהו זמן ארוך גם בשבילנו, ובמהלך ההיסטוריה שלנו אבדו פריטי מידע חשובים בנוגע לארכיון מסיבות שונות. עליכם להבין שיש לנו ארכיון גדול מאוד שנאסף על ידי אנשינו במשך זמן רב."

          "אם כך, אני מנחש שכוכב הלכת הזה הוא כדור הארץ המקורי. כוכב הבירה הישן של האיחוד," הוסיף טאלן באיטיות.

          טדרמס חייך. "כן, זה נכון. אתם אכן מביטים כרגע בפלנטה שנקראת בפיכם כדור הארץ."

          שלושת מלוויו של טאלן הביטו כעת בתמונה המשתנה בפליאה. היה זה כוכב המולדת של האנושות, המקום ממנו התפשטה האנושות לגלקסיה, וכעת הוא אפילו לא היה בשליטת האיחוד.

          "האם הסרט הזה מתעד גם את בני האדם הקדומים ?" שאלה סנדרה.

          "כן, יש תיעוד די נרחב של בני האדם, אבל אלו שנותרו בידינו נעשו ממרחק רב. אתם חייבים להבין שבאותו זמן עדיין לא היה לנו משטר מוסדר כפי שיש לנו כעת. אנשינו יצאו אז לגלות מקומות חדשים, ולרוב הם גם יצרו קשר עם היצורים אותם הם פגשו, וכתוצאה מכך גם השפיעו על מהלך התפתחותם. אני חייב להודות שזאת לא הייתה התקופה הטובה ביותר של הגזע שלנו, אבל כעת זאת היסטוריה שאין באפשרותנו לשנות. הייתה לאנשינו התעניינות גדולה במיוחד בכדור הארץ, ולכן גם התיעוד הוא מקיף יותר. הייחוד שמצאו אנשינו בכוכב שלכם הייתה העובדה הפשוטה שאתם, בני האנוש, הם היצורים הדומים ביותר לנו בכל המקומות שבהם ביקרנו. מלבד העובדה שמבחינה חיצונית אנחנו זהים כמעט לחלוטין, הדמיון קיים גם ברמה תפקודית מולקולרית. אותו רצפי די.אן.איי שקובעים את התפתחות היצור והתנהלותו זהה כמעט לחלוטין אצל שני הגזעים שלנו. אתם אולי לא מבינים את המשמעות הקוסמית של עובדה זאת, אבל אפשר לתאר את זה כאילו הגזעים שלנו הם תאומים שנוצרו בידי הבורא או הקוסמוס, או כפי שכל אחד ינסח זאת לפי אמונתו האישית. תאומים שנוצרו בשני מקומות מרוחקים מאות אלפי שנות אור אחד מהשני."

          "העובדה ששני הגזעים שלנו זהים כמעט לחלוטין היא צירוף מקרים או יד מכוונת כלשהי ?" שאל טאלן בהתעניינות לאחר שהוא עיכל את הדברים.

          "זאת שאלה שעד כה לא הצלחנו לענות עליה," ענה השר. "אמונותינו חלוקות כפי שהם חלוקות גם אצלכם, ואנחנו חקרנו את הנושא ביסודיות כבר כמה אלפי שנים."

          "מה לגבי ההשפעה של בני גזעך בכדור הארץ ?" שאלה סנדרה.

          "בתחילה, הידע על קיומכם היה מצוי רק בידי אלה שהגיעו לחקור את כוכב הלכת, והם שמרו זאת בסוד מהממשל המרכזי. הסוד התגלה רק לאחר כמה מאות שנים, אך ההשפעה של ההתערבות כבר ניכרה בכם עד אז. עד כמה שידוע לנו, הראשונים שיצרו קשר עם בני האנוש נהגו בהם כאל שווים. לרוע המזל, אלו שבאו לאחר מכן, לא חשבו באותה צורה. הם התחזו לאלים, ונהגו בבני האדם כאל נתיניהם או אף גרוע יותר. עדויות לכך תמיד היו מצויות באגדות המיתולוגיה שלכם ובסיפורי העמים שעוד נשארו בידיכם, אך כדרכה של כל עדות המועברת בין אדם לחברו הייתה גם הגזמה והוספת פרטים דמיוניים. למרות זאת, יש הרבה יותר משמץ של אמת בסיפורים, ועניין אחד שלא הומצא היה שחלק מאנשינו אף לקחו להם נשים מבין בנות האדם, ואלו ילדו להם ילדים, מיזוג של שני גזענו.

          כמובן, שברגע שממשלתנו גילתה את כל הדברים האלה היא סילקה את אנשינו ואת ילדיהם מכוכב הלכת, יחד עם כל עדות פיסית לקיומם, אך זה לא מנע את העברת הזיכרונות שנותרו מבני האנוש באותה תקופה לילדיהם, וכך נוצרה מיתולוגיה של גיבורים שיכלו לבצע דברים בלתי רגילים."

          "זה לא יאומן," פלט קומנדר לידו. "מה שאתה מספר לנו כעת זה פרק חדש לחלוטין בהיסטוריה האנושית. אני תמיד האמנתי שסיפורי האלים היוונים, הרומאים, ההודים, הסקנדינבים וכל השאר היו רק אגדות שאנשים המציאו כדי להסביר דברים לא מובנים או לתבל את חייהם המשעממים."

          "יתכן גם שזה מאיר באור שונה הרבה דברים שלא היו ברורים בסיפורים העתיקים שלנו," הוסיפה קומנדר דליאן. "אם אני זוכרת נכון, יש תזכורת קצרה מאוד לגבי הנושא הזה בספרי הדת. ממש בהתחלת ספר בראשית, רשום שם משהו לגבי גזע הנפילים. אני משערת שיתכן שהכוונה היא אליכם."

          "אנחנו לא יכולים לענות על כך בוודאות, אך זה יתכן," השיב השר.

          "מה בדיוק קרה לילדים שנולדו לאנשים שלכם עם בנות האנוש ?" שאלה סנדרה.

          הפעם הייתה זאת מאקי שענתה. "כשהממשל גילה את קיומו של הגזע שלכם ואת כל מה שקרה על כדור הארץ הוא העביר את כל המשפחות המעורבות, כולל הנשים האנושיות, אל כוכבי התיישבות באזורים אחרים, ושם הם המשיכו לחיות את חייהם. ישנם הבדלים קטנים בין הצאצאים האלה לשאר האוכלוסייה, מלבד העיניים והגובה הנמוך יותר, אבל הם הפכו עם הזמן לחלק בלתי נפרד מהגזע. למעשה, אני היא צאצא של אנשים מסוג זה."

          "איך זה שאין לך עיניים אדומות כמו לאחרים, ואת נראית אנושית לגמרי ?" שאל קומנדר לידו.

          "אני קיבלתי את מרב התכונות האנושיות של הורי, ולכן אני נראית כל כך אנושית," השיבה מאקי, "אבל ישנם הרבה מאוד כאלה שחזותם החיצונית היא שילוב של התכונות, וזה לא מטריד אף אחד.

          אני משערת שקשה לעכל את כל הפרטים האלה בפרק זמן קצר כל כך," העירה מאקי לאחר כמה שניות של שקט.

          "אני לא יודע מה לומר," אמר טאלן. "זה מידע חדש, שמשנה לחלוטין את הדרך  בו חשבנו על העבר, והוא גם מעלה תהיות חדשות."

          "אם כך, בואו נעשה הפסקה קלה מהנושא הזה," אמרה מאקי. "הכנו לכם ארוחה קלה, ואני בטוחה שתיהנו ממנה כפליים לאחר הסיור הקצר שתכננו לכם."

          "זה נשמע מצוין," הסכים טאלן.

          "יופי, אם כך, בואו אחרי בבקשה," אמרה מאקי, והסתובבה ללכת.

          "שאלה קטנה, אם יורשה לי לפני כן ?!" עצר אותה טאלן.

          "כן, בוודאי," ענתה מאקי, והסתובבה אליו.

          "איך זה יתכן שאנו מבינים את מה שאתם אומרים ולהיפך ?" הוא שאל.

          מאקי חייכה בנעימות. "חלק נרחב מהאוכלוסייה שלנו למדה את השפה המשותפת שלכם לאחר שהתאגדתם להקמת האיחוד. זה מאפשר לנו לקרוא את הספרות ושאר תוצרי התרבות שלכם, ועל ידי כך להבין אתכם טוב יותר."

          "אני מבין," אמר טאלן באיטיות.

          "אם כך, הבא נלך."

                                                ***

          שעתיים של הנאה צרופה עברו על ארבעת האורחים בהם לקחו אותם לסיור ברחבי כוכב הלכת על גבי רכבי ריחוף בצורת דסקית דקה שנעה ללא רעש. הנוף היה מרהיב כשהשמש עלתה למרומי השמיים, והאירה את כל הכוכב באורה האדום. האוויר היה צלול ומרענן, והייתה בו אפילו רמז של מתיקות. לאחר תום הסיור, הם הובלו אל המקום בו נערכה הארוחה, וקולות תענוג אמיתיים פרצו מפיהם כשהם טעמו כל אחד מהמאכלים שהוכנו לכבודם. הצמחים מהם נעשו המטעמים לא היו מוכרים להם, אבל התוצאה הייתה מרהיבה. כל מאכל התמוסס בפה כאילו היה עשוי קציפת אוויר ולא אוכל מוצק, משאיר אחריו טעמים מופלאים, ועד מהרה הם מילאו את בטנם עד אפס מקום. לאחר הארוחה הגדולה הזאת הם חזרו שוב אל חדר התצוגה הקטן, והשר טדרמס היה זה שפתח בדברים.

          "הנושא הדחוף שבגללו הבאנו אתכם לכאן עלול לפתור חלק מהבעיות של שני הגזעים שלנו," הוא אמר. "חברי סמדוזג יבהיר את הפרטים לגבי הצעתנו."

          שר ההגנה סמדוזג, שמיעט לדבר עד כה, נעמד מולם, קד קידה ופתח בדיבור במבטאו הכבד : "ראשית כל, עליכם להבין שגזענו הוא לא נטול בעיות. למרות הטכנולוגיה המתקדמת שלנו, יש כאלה שמהווים איום על קיומנו, ואנחנו נאלצים להתמודד עם בעיות של הגנה כמו כל ישות אחרת. הגזע שלנו מתפרש על גבי כמה גלקסיות, אך בצפיפות דלילה יחסית, ובעיקר באזורים שמורים כמו האזור האסור המוכר לכם. מצב זה מאפשר לאלה שאנו לא מעוניינים במגע עימם לחמוק מבעד לאזורים נטולי הגנה, ולהיכנס אל שטחנו. עד כה אנחנו היינו מסוגלים למנוע כל חדירה עמוקה אל המרחב שלנו, אך המצב עלול להשתנות בקרוב, כך שלא נוכל להגן על כל השטח, ואף נצטרך בעתיד לוותר על חלק מהשליטה שלנו ולסגת לשטח מצומצם יותר.

          הבעיה המרכזית עבורנו היא ההתקדמות הטכנולוגית של גזעים אחרים ומספר כוחותינו הנמוך. בעוד שאנו חיים זמן ארוך יותר, אין אנו מולידים צאצאים רבים. אם משלבים את אובדן אנשינו בתקריות שונות אל מול הגידול הטבעי שלנו, מתברר שמספרנו הולך ופוחת. אתם, לעומת זאת, מרוכזים במספרים גדולים בשטח האיחוד, מוקפים אויבים שרק מחכים לרגע הנכון על מנת לתקוף אתכם ולספח את מערכות הכוכבים של האיחוד אל האימפריות שלהם. אם נשלב את כוחנו, אולי נוכל להתגבר על שני הבעיות האלו."

          "אני מתנצל על כך שאני קוטע אותך," קרא לפתע טאלן, "אבל היכן בדיוק הייתם בזמן מלחמת הייאוש. האיחוד היה על סף תהום במלחמה ההיא."

          "אנו היינו עסוקים בקרבות גדולים משלנו באותו זמן, כך שלא יכולנו לעזור לכם גם אם רצינו. אך, בדבר אחד הצלחנו לשמור עליכם, וזה היה שהקפדנו להשאיר את האזור האסור חסום למעבר. אני חושב שאתם יכולים לתאר מה היה קורה אילו היינו מפסידים במלחמה, והאזור האסור בקרבתכם היה מאפשר את התקיפה של האיחוד דרכו.

          עד כה המדיניות שלנו הייתה לנטר את מצבכם לכל אורך ההיסטוריה מבלי לגלות את נוכחותנו, ומבלי להשפיע על מהלך האירועים, ונוכחנו לדעת שאפילו בזמנים קשים אתם הצלחתם לעמוד בקשיים. אך, יש לנו חששות גדולים שכוחות עדיפים עלולים להביא בקרוב את תבוסתכם." הוא הפסיק את דיבורו, לחץ על כפתורים במכשיר בידו, ופנה אל מעגל התצוגה שהחל להקרין תמונות של ספינות.

          "אלו הן ספינות רואניות," העירה מיד קומנדר דליאן.

          "כן, אלו הם תמונות שמציגות את המצב לפני שעה אחת בלבד. על פי המקורות המודיעיניים שלנו הקיסרות של רואניה מכינה את הצי שלה להתקפה נגדכם."

          טאלן נדהם מהתמונות. התרכזות רבה כל כך של ספינות בדרך כלל הצביעה על שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה הייתה שהרואנים מבצעים תרגילי קרב לצי שלהם, או שהם באמת מכינים מתקפה נגד מישהו. האפשרות שהאיחוד עומד בפני התקפה מסיבית הייתה מדאיגה מאוד.

          "היכן מרוכזות הספינות הללו ?" הוא שאל את שר ההגנה אדום העיניים.

          "ישנו כוח אחד שהוצב בסקטור גמא-49 וכוח שני במקום כלשהו לאורך הגבול שלכם עם הקיסרות. הכוחות הושארו שם לאחר התרגול האחרון אותו הם ביצעו, אשר נתן להם את ההזדמנות לרכז כוחות רבים כל כך. אנו חושדים גם שהקיסר הרואני היה זה שאחראי לניסיון הרצח האחרון שלך, ואם ניסיון זה היה מצליח, הרי שכוחותיו היו מנצלים את היעדר המנהיגות ותוקפים את האיחוד מיד."

          "אני חייב לחזור מיד לאיחוד," אמר טאלן בסבר פנים כעוסות. "היעדרותו של הנשיא בזמן כזה עלול לגרום לפאניקה."

          "אנו מודעים לכך," אמר טדרמס, "ולכן גם הבאנו אתכם בדחיפות אלינו. איננו יודעים אם תהיה לנו אפשרות נוספת להיפגש כך. היינו חייבים לנצל את ההזדמנות."

          "אז מהי, בעצם, ההצעה שלכם ?" שאל טאלן בקוצר רוח.

          "ובכן, אנו צריכים אנשים שיתנדבו לשרת את מטרותינו, בעוד שאתם צריכים כלי נשק טובים יותר שאיתם תוכלו להתגונן מול ההתקפה המתקרבת," הגיב השר.

מאחר ותהליך למידת כל הטכנולוגיה שלנו תהיה כמעט בלתי אפשרית, הצעתנו היא להקים מעבדה בהם אפשר יהיה לשלב את מוח המתנדבים האנושיים בתוך יחידות שיספקו את הממשק החיצוני הרצוי, ויחידות אלו יעברו הטמעה בספינות החלל שלנו."

          "הטמעה ?! מה זאת אומרת הטמעה ?" שאלה סנדרה במצח קמוט.

          "בעיקרו של דבר, האנשים יהפכו קשורים תמידית לספינה, והיא תספק להם את כל מבוקשם. כוח זה יופנה תחילה למניעה של התקפה על האיחוד, על ידי הצגת עוצמה של הספינות המוטמעות. אם הצגת עוצמה זאת לא תעבוד, יוטל על הכוח להשמיד את כל הכוחות שיאיימו עליכם. לאחר שבעיה זאת תיפתר וביטחונכם יובטח, יועברו כל הספינות לשימוש הגנת מרחבנו. בעזרת ספינות אלו לא יהיו לכם יותר חששות להתקפה כלשהי לאורך זמן רב מאוד. אני יכול להבטיח לכם זאת."

          "רק רגע. מה בדיוק הכוונה בקשורים תמידית לספינה ? מה אתם מתכוונים לעשות להם ?" שאל טאלן.

          "המוח שלהם יופרד מהגוף ויותקן במכשיר מיוחד שיאפשר לו לשלוט בתפקודי הספינה, כשמערכות הספינה ידאגו לאספקת מזון וחמצן. הספינה והאדם יהפכו לישות אחת שנהנית מהיתרונות של שניהם, ולכן הם יהיו קשים יותר להשמדה."

          הבעתם של ארבעת בני האנוש גילתה שהרעיון לא היה מקובל עליהם.

          "האם זאת הדרך בהם אתם מתפעלים את הספינות שלהם ?" שאל קומנדר לידו.

          "לא," ענה שר ההגנה. "יש לנו אנשים רגילים שמכירים את כל הטכנולוגיה, והם מתורגלים לתפעל את הספינות."

          "האם זה משהו שאתם נוהגים לעשות ? כלומר, האם אתם נוהגים להוציא מוחות ולחברן למכונות ?" שאלה סנדרה.

          שר ההגנה נד בראשו לשלילה. "לא, אנחנו לא נוהגים לעשות זאת. אבל, המצב מחייב אמצעים קיצוניים, וכפי שכבר אמרתי למידה של כל הטכנולוגיה תיארך הרבה מאוד זמן, וזאת השיטה המהירה ביותר להקים כוח הגנה גדול מספיק על מנת לבצע את המשימות שלו."

          "הרעיון לא נראה כלל וכלל," העיר טאלן ברצינות. "אני לא מתכוון לשלוח אנשים על מנת שיוציאו להם את המוח, וילבישו אותו בספינה על מנת לבלות את שארית חייהם כמכונה. אני לא מוכן לקחת את האחריות הזאת."

          "מה אם אותם אנשים יתנדבו ?" הציעה מאקי.

          "אני לא יודע. אני לא בטוח שאני רוצה בכלל לתת להם את הבחירה. כמה ספינות כאלה אתם בכלל רוצים לבנות ?"

          "ארבעת אלפים," אמר שר ההגנה בהיסוס.

          "למה, לעזאזל, אתם צריכים ארבעת אלפים ספינות ?!" התפרץ טאלן. "מה עם כל הטכנולוגיה המתקדמת שלכם ?!"

          "זה גודל הכוח שנצטרך על מנת לוודא שגבולותינו ישמרו למשך זמן מספיק ארוך. אנו פרושים על מספר גלקסיות, וזהו מרחב עצום. הטכנולוגיה שלנו אכן מתקדמת, אך קשה יהיה ללא כוח מסיבי מתאים להגן על כל השטח.

          מה תעשו אתם כשהרואנים יתקפו אתכם מצד אחד, והדוקנים מצד שני ? הרי לא תוכלו לעמוד זמן רב מול התקפה כזאת ללא עזרה."

          טאלן לא ענה. האמת הייתה שהוא לא ידע עדיין איך האיחוד יוכל להתגונן מול התקפה כזאת. "נוכל להגן על עצמנו טוב יותר אילו הייתה בידינו טכנולוגיה עדיפה יותר בתחום כלי הנשק או מערכות ההגנה," הוא ענה לאחר כמה שניות.

          שר החוץ נד בראשו מיד, ואמר: "לא. איננו יכולים לעשות זאת. על פי החוקים שלנו, אנו לא יכולים להעביר מידע ללא שליטה עליו. אף אחד לא יוכל לדעת לאן יכול אותו ידע להגיע, ומה יעשה בו. אסור לנו לעשות זאת בשום פנים ואופן."

          "האם אין דרך אחרת בו תוכלו לעזור לנו ?" שאלה סנדרה.

          "זאת האפשרות היחידה שבה אנו יכולים לאפשר לטכנולוגיה שלנו להפר את האיזונים הרגישים מאוד שקיימים בגלקסיה שלכם. אף גזע אחר באזורכם לא יודע על קיומנו, ואנו מתעקשים להשאיר זאת כך," אמר השר טדרמס.

          "אם כך, אין לנו עוד על מה לדון. אני לא רואה שום דרך שבה אני אעביר אנשים חיים לצורך בניית ספינות חכמות. זאת אכזריות, ואני לא מוכן לכך."

          "אנחנו מבינים את ההסתייגות שלך," אמר טדרמס, "ומכבדים את ההחלטה שלך, אבל אני מקווה שאתה מודע לתוצאות של מעשה כזה. אם לא תוכלו להתגבר על אויבכם זאת עלולה להיות סופה של האנושות."

          "אני מודע היטב להשלכות האפשריות של האירועים, אבל אני לא יכול לפעול בניגוד למה שמצפוני מורה לי," השיב טאלן. "בכל מקרה, אני מודה לכם על ההתרעה המוקדמת על ההתקפה, והאיחוד יוכל להשתמש במידע כדי להתגונן מפני התקיפה המתקרבת."

          "אני רק מצטער שזה הדבר היחיד שיכולנו לעשות עבורכם,"העיר השר טדרמס. "אנו נדאג להעבירכם בחזרה לאיחוד, ונאחל לכם רק הצלחה, אבל כדאי שתדעו שההצעה עומדת בעינה אם תשנו את דעתכם. כל שעליכם לעשות הוא להעביר את דברכם אל האנדרואיד של הנשיא, והיא תדאג להעביר את ההודעה אלינו."

                                      פרק עשרים

תאריך 190.2131,

סקטור אלפא-2,

על גבול האזור האסור.

          הדרך חזרה אל האיחוד נראתה הרבה יותר קצרה מהדרך אותה הם עשו רק יממה אחת לפני כן, או כך לפחות זה נראה לאנשים שהיו כלואים בתוך הצפע. הספינה הגדולה בלעה אותם שוב, וספינתם עוגנה היטב לדרך החזרה כשהיא שרויה באפילה. חששות שונים לגמרי ליוו אותם הפעם בניגוד לאלו שהדאיגו אותם בדרכם הקודמת, כי כעת הם לא דאגו לעצמם אלא לאיחוד כולו. הידיעות שמסרו ה"נפילים", שכינוי זה ניתן להם על ידי טאלן, העידו על מתקפה משולבת בשתי חזיתות כנגד האיחוד, כשרוב כוחותיה מרוכזים באותו זמן בחזית מרוחקת מאזור התקיפה. נשיא האיחוד היה חייב לעשות את ההכנות למגננה חדשה, שתעצור כל מתקפה של הקיסרות הרואנית והאימפריה הדוקאנית בתחילת דרכה. אם כוחות האיחוד לא יצליחו לעצור אותם, יתכווץ שוב שטחה של האיחוד, ואף יתכן שהיא תושמד לחלוטין.

          שבע עשרה שעות לאחר תחילת המסע חזרה הם הגיעו שוב אל המקום ממנו הצפע עברה בשער הארעי אל האזור האסור. שתי ספינות מחקר, שתי ספינות מערכה ונושאת חלליות אחת עדיין המתינו להם שם בפקודת ראש מועצת ההגנה, בתקווה שהנשיא אכן יוחזר בשלום, וכמובן שהופעתם עוררה התרגשות רבה בקרב ספינות האיחוד, בעיקר לאחר שהם ראו את הצפע מגיחה מקרבה של הספינה הסגולה הענקית ללא פגע. השער נפתח מחדש וגבולותיו סומנו במהירות על ידי אחת מספינות המחקר בעזרת אותו חומר זוהר, והצפע מיהרה לעבור בו ללא כל קושי לאחר שהיא מסרה את תודתה לספינה הזרה. שניות מספר לאחר מכן, כבר החלו גבולותיו של השער להיעלם, והספינה הענקית האיצה ונעלמה בנתיב שהוביל אותה למרכז הגלקסיה.

          הדבר הראשון אותו עשו אנשי צוות הצפע היה ליצור קשר עם הספינות המחכות להם על מנת להודיע להם ששלומם טוב, ולהתעדכן במאורעות החדשים באיחוד. הוקל לטאלן לדעת שהאיחוד עדיין שלט בלחימה בחזית הדוקאנית, ושהרואנים עדיין לא ביצעו את מהלכם, אך הוא לא ידע כמה זמן עוד נותר לו לבצע את ההכנות הדרושות.

          הוא היה חייב לזמן בדחיפות ישיבה של מועצת ההגנה כדי לספר להם את כל מה שקרה לו, ולתת את הפקודות להפסקת הלחימה בחזית הדוקאנית והפניית הכוחות לגבול הרואני. הדרך היחידה להתכונן לתקיפה משולבת הייתה לסגת אל הגבול שהם יצרו בתום מבצע שש אבירים, ולהגן על הגבול משם. האיחוד לא יוכל להחזיק בשטחים החדשים שנכבשו כי ההגנה על האזורים האלו תהיה משימה שתצריך כוחות גדולים, ובכל מקרה הדוקאנים היוו איום קטן יותר מהאיום הרואני מאחר והם עדיין היו עסוקים במלחמה נוספת בחלק אחר של הגלקסיה. היה עליו להעביר את כל הכוחות שיתפנו עקב הנסיגה  החדשה כדי לקדם כל איום מהצד הרואני.

          טאלן יצר מיידית קשר עם רב אדמירל טארון בדרו, ראש מועצת ההגנה, על מנת להודיע לו על שובו, מאחר והוא ניחש שהיעלמותו גרמה לבעיות רבות. רב האדמירל היה כל כך שמח לראות אותו עד שעיניו נצצו כשדמעות שמחה הציפו אותן, והקלה אמיתית נראתה על פניו כשמשא בלתי נראה הוסר מכתפיו. תגובתו של טארון לסיפורו של הנשיא, ולגבי הידיעות של פלישה אפשרית נעה בין תדהמה לדאגה.

          "אם מה שהם סיפרו לך הוא נכון, אז אנו נמצאים בבעיה," הוא העיר כשמצחו מלא קמטים. "רוב כוחותינו עסוקים בחזית רחוקה."

          "זאת הסיבה שעלינו לפעול מיד," טען טאלן. "אנו לא יודעים מתי הם יתחילו לנוע, ויתכן אף שהם כבר החלו בכך. אנו צריכים להפסיק מיד את התקיפות בחזית הדוקאנית, לסגת לקו העצירה של המבצע האחרון, שכעת הוא כבר אמור להיות מוצק מספיק על מנת לספוג את התקפות האימפריה, ולשלוח את כל הכוחות שעליהם אנו יכולים לוותר לכיוון הגבול עם הקיסרות. יש גם צורך לשריין את כל אזור הגבול ברביע גמא, משום שיתכן מאוד שהדוקאנים יחליטו להפתיע אותנו, ולתקוף דווקא מאזור שתמיד היה שליו על מנת לנצל את אלמנט ההפתעה. אם הם מתאמים את התקפה שלהם עם הרואנים, אז זאת בהחלט תהיה דרך פעולה אפשרית."

          "אדוני הנשיא," העיר איש הצבא במבוכה קלה. "בוודאי ידוע לך שאנו חייבים לבקש ממך לעבור בדיקות מקיפות על מנת לקבוע שלא בוצעו פעולות השפעה כלשהן עליך בזמן שהיית …. נעדר."

          טאלן הבין מיד את חששותיו של טארון, והוא הנהן בחיוב.

          "טארון, אני אעבור כל בדיקה שאתם רוצים לערוך, אבל חשוב מאוד שנתחיל לבצע את מה שביקשתי כבר עכשיו. אם לא נהיה מוכנים בזמן, התוצאות עלולות להיות חמורות. אני יודע שהרבה ממה שסיפרתי לך נשמע עדיין כמו סיפור הזוי, אבל אתה חייב לבטוח בי."

          "אדוני הנשיא, אני סבור שאתה דובר אמת, אך מועצת ההגנה חייבת לקבוע שאתה הינך הנשיא שלנו, ושאתה פועל על פי רצונך האישי בלבד. למרות זאת, אתה צודק בכך שאנו חייבים לפעול מיד, אחרת לא נוכל להיות ערוכים להגנה.

          היו הרבה דברים שהטרידו אותי לגבי התנהלותם האחרונה של הכוחות הדוקאנים, ובעיקר ההתנגדות המועטה שבה נתקלו כוחותינו. יתכן שבדרך זאת הם רצו לעודד אותנו להמשיך בהתקפותינו אל מעמקי האימפריה כדי שההתקפה האמיתית תחל מהצד השני של האיחוד, וכוחותינו יהיו רחוקים משדה הקרב. האימפריה יכולה להרשות לעצמה לנקוט בטקטיקה כזאת."

          "לא נוכל להחזיק בשטחים החדשים שכבשו כוחותינו בגלל שזה יאלץ אותנו למתוח קווי אספקה ולהקצות כוחות נוספים להגנה, ולכן הדרך היחידה היא להסיג את כוחותינו לקו הגבול האחרון כשהבסיסים החדשים שלנו מתפקדים כמוצבי גבול."

          "יהיה קשה לשכנע את יתר מועצת ההגנה בוויתור שכזה," העיר טארון.

          "אני יודע, אך זה חייב להתבצע ללא דיחוי. אנו צריכים, ראשית, לדאוג למקומות שכבר חיים בהם אזרחי האיחוד."

          "הקיסרות הרואנית היא ישות חזקה כלכלית וצבאית. איך נטפל בהם ?" שאל רב האדמירל.

          טאלן משך כתפיו, ואמר :"כוחותינו מגנים על ביתם ועל משפחותיהם, ולכן עלינו לקוות שזה יספק לנו את הכוח הנוסף לעצירת הפלישה, אבל כדאי גם שניצור קשר עם איחוד המערכות הוורקניות ועם קהילת הכוכבים ונזהיר אותם לגבי אפשרות של פלישה רואנית. אני בטוח שהם יבינו שאם אנחנו ניפול – הם יהיו הבאים בתור, ותקוותי היא שטיעון זה יהיה מספק דיו כדי שהם יגישו לנו עזרה אמיתית."

          "אני אפגש עם שר החוץ," אמר טארון, אך טאלן נד מיד בראשו לשלילה.

          "תדבר ישירות עם השגרירים, אחרת שום דבר לא יזוז בזמן," הוא אמר. "ואל תזכיר את מקור הידיעה, כי יהיה זה עדיף שהם ידעו על כך."

          "בסדר. אני אדבר אישית עם השגרירים, ואני אדאג להסיג מיידית את כוחותינו ולהעביר את רובם לגבול הרואני, אבל אלה פעולות קיצוניות מאוד אותם הייתי רוצה לבשר לחברי המועצה. אני אצטרך להודיע לכל אחד משרי ההגנה בגזרות השונות על ההוראות החדשות. מה תהיה האסטרטגיה שלנו ?"

          "נחזיק את הקו כמה שיותר זמן, וניסוג רק כשלא יהיה ברירה. זה כל מה שנוכל לעשות. אין לי אשליות לגבי העובדה שבתחילה נצטרך לוותר של שליטה בגזרות מסוימות, אך אנו חייבים להחזיק בבסיסים הגדולים שלנו. רצוי להתחיל כבר כעת בגיוס המיליציות באזור, כדי שהם יהיו מוכנים תוך זמן קצר, אבל צריך לעשות את זה בשקט. ככל שיהיה לנו יותר זמן להתכונן כך הגנתנו תתחזק."

          "אני מציע שנפרוס אמצעים מיוחדים להאט את תנועת כוחות פולשים ולגרימת נזקים לספינות מלחמה שיעברו במקומות מסוימים. נקנה לעצמנו כך עוד קצת זמן," אמר טארון.

          "עשה כל מה שתראה לנכון, טארון. אני סומך עליך בעיניים עצומות. אני אעשה את דרכי אל בסיס הצי סנטוריאן במהירות האפשרית שם תוכלו לבצע את הבדיקות הדרושות."

          "בסדר גמור, אדוני. אני אדאג שהאנשים המתאימים יחכו לך שם, ויבצעו את הבדיקות. נצטרך להיות במלוא כושרנו על מנת לשרוד סערה מסוג כזה."

          "ואנחנו נעבור אותה," הבטיח טאלן. "אנשינו הפגינו זאת בעבר."

          "אני באמת מקווה כך, אדוני. אני אתחיל לפעול בנושאים עליהם דיברנו, ואני אפגוש אותך כשתגיע לסנטוריאן."

          "מצוין, אני אצא לדרך מיד," אמר טאלן בחיוך. "נתראה אז."

                                                ***

          המסע אל בסיס סנטוריאן התקדם במהירות המקסימאלית שבה יכלו לעמוד שתי ספינות המערכה מבלי לרעוד באופן משמעותי, ונושאת החלליות שחיכתה בשער נשלחה על בסיס נאוטילוס על מנת שהיא לא תעכב אותם. דברים רבים היו צריכים להיעשות בזמן כה קצר, ונעלם הזמן היה האויב אותו היה צריך לנצח. מצב עניינים זה היה הסיבה לכך שאמצעי הזהירות הבסיסיים נשכחו במהומה, ולרוע מזלו של האיחוד מהלך אירועים זה היווה את הזמן שבו בחר חוסר מזלם להופיע שוב.

          שתי ספינות מערכה שליוו את הצפע היוו גורם מרתיע כנגד ספינות אויב או שודדי חלל, אך הליווי הנשיאותי תמיד כלל משמידות או נושאת חלליות, והייתה לכך סיבה טובה. במהומה האחרונה סעיף חשוב זה נשכח מלב האנשים.

          כך התגלגלו להם השתלשלות האירועים ברוגע יחסי בעוד השיירה ממשיכה את דרכה עד שאזעקת הספינה נשמעה לפתע פתאום, מריצים את צוותיה אל עמדות ההגנה שלהם, וביניהם גם את הנשיא טאלן סונמורה שהגיע מיד לחדר הפיקוד של הצפע. הוא יכול היה לראות היטב מה הייתה הסיבה לאזעקה, משום שעל מסך התקשורת הגדול הוצגה תמונה מוגדלת שהגיעה בזמן אמת מהחיישן האופטי.

          שמונה משמידות דוקאניות חיכו להם בנתיב יירוט, כשהן מסודרות בחצי מעגל במרווחים לא גדולים, והן התקדמו כשתותחי האנרגיה בשני קצות הכנפיים הקצרות מוכנים לשימוש, והתותח הרב קני בקדמת הבליטה העגולה שבאמצע הגוף נע ללא הרף מצד לצד בחיפוש אחר מטרות. משגר הטורפדות נחבא עדיין בתחתית הגוף, אך כולם ידעו הוא היה שם.

          "הם נראים חדשים לגמרי," העירה קצינת הנשק, קומנדר קריסטה דליאן. "אני לא חושבת שהם השתתפו בתקיפות על כוחותינו בזמן האחרון."

          "לעזאזל, שכחתי לגמרי מהעניין הזה," פלט בכעס קומנדר לאגן לידו. בתור הטייס הראשי הוא היה אחראי באופן אישי על הגנתה של הספינה, אך בגלל כל האירועים הוא לא טרח לבקש תוספת ליווי, וכעת חוסר תשומת לב זאת התבררה כטעות קריטית. מהירותן הרבה יותר של המשמידות הדוקאניות גברה בקלות על זאת של ספינות המערכה של האיחוד, והסכנה המוחשית הייתה שהן יוכלו לרכז את תקיפתן במהלך ההיתקלות כנגד הצפע תוך שהן מתחמקות ממלוותיה. הספינה הנשיאותית עלולה להישמד בקרב כזה, משום שספינות הליווי לא היו זריזות מספיק על מנת להגן עליה באופן פעיל. יתרונן היה בכך שהן נועדו לספוג פגיעות, ולהמשיך להמטיר אש על האויב לאורך זמן.

          "כולנו שכחנו," אמר טאלן בתגובה. "יותר מדי בעיות נחתו עלינו עד ששכחנו פרטים חשובים פחות. אני משער שאנו כבר לא יכולים לשדר קריאה לעזרה."

          "אנחנו יכולים לשדר קריאה לעזרה, אך אף אחד לא עונה לקריאות שלנו," אישר קומנדר אלמנדיר מוער. "יתכן שספינות המחקר שנותרו מאחור קיבלנו את התשדורת, אך הם לא יוכלו לעזור לנו."

          "אם כך ישנה רק דרך פעולה אחת," קבע קומנדר לידו. "אנחנו חייבים לעשות את דרכנו לבד אל בסיס סנטוריאן. זאת הדרך היחידה שתבטיח שנשרוד את המארב הזה. נצטרך להשאיר את ספינות המערכה ולברוח במהירות המרבית. סביר להניח שהמשמידות ירדפו אחרינו, ויעזבו את הליווי שלנו לנפשם, אך זה תלוי בהערכת יחסי הכוחות שלהם. השאלה החשובה היא האם יש להם משימה מוגדרת."

          "לאימפריה יש מידע מדויק מדי על הספינות שנעות באזור," השיב קומנדר מוער. "אני בטוח שאין זה מקרה שהם הופיעו בדיוק כעת, ואני חושב שהם מודעים לנוכחות הצפע."

          "יתכן שהם עוקבים אחרי התשדורות ממקום כלשהו," הציעה קצינת הנשק.

          "זה לא קשור למזל או לצירוף מקרים," אמר קומנדר לידו בכעס. "יש להם בוודאי מרגלים שמדווחים להם על כל המתרחש מתוך האיחוד עצמו. זה הדבר היחיד שמסביר את העובדה שספינת הנשיא מותקפת פעמיים באותו אזור. נראה שהם תמיד נמצאים כמה צעדים לפנינו."

          "דיון בנושא לא ישנה את מצבנו," העיר הנשיא. "אז בואו נשאיר את ההשערות לזמן אחר. האם מפקדי ספינות המערכה מודעים למצב ?"

          "אני בטוח שהם יודעים מה אנו חייבים לעשות," ענה קומנדר לידו. "אבל אני מעדיף שננסה להוציא מכלל פעולה כמה מהמשמידות לפני שנברח. אני רוצה לשפר מעט את יחסי הכוחות."

          "טוב, תודיע על כך למפקדים האחרים," הסכים טאלן.

                                                ***

          התוכנית של קומנדר לידו הייתה בעיקרה משחק של חתול ועכבר. שלושת ספינות האיחוד פנו לכיוון אחד של קצה חצי המעגל שיצר האויב, מנסים להתמודד עם כמה שפחות ספינות עד שחברותיה יצטרפו לחגיגה. הצפע יועדה להישאר בטווח ההגנה בכך שהיא תחוג במהירות מסביב לספינות המערכה בעוד המשמידות מנסות לטווח אותה, וספינות האיחוד היו צריכות להמטיר אש על הספינות האימפריה בתקווה להוציא כמה מהן מכלל פעולה. זה עדיין הותיר את הצפע במצב פגיע, אך הם היו חייבים לבצע זאת למען חבריהם, וקומנדר לידו היה צריך להחליט מתי תבצע הצפע את בריחתה, בתקווה שהיא לא תפגע לפני כן.

          לרוע המזל, מפקדי המשמידות היו מנוסים מכדי לעשות טעויות שיסכנו את ספינותיהם ואת הצוותים שעליהם. הם תקפו את השלושה כמו דבורים שתוקפים פולש, כשכל פעם משמידה אחת נכנסת לטווח פגיעה בנתיב זוויתי, מנסה את מזלה בהמטרת אש על הצפע בעוד שהאחרות מתרכזות במלוות. המהירות הרבה שהדברים התרחשו לא אפשרו לספינות המערכה לנטרל את התוקפים, למרות מספר רב של פגיעות לא רציניות, ולכן לאחר רבע שעה של ניסיונות הוחלט שאין טעם בהמשך הטקטיקה. הצפע הייתה צריכה לעשות את דרכה לבדה בפרץ התקפה משולב.

          האות ניתן ושלושת הספינות נעו קדימה אל חבורה של משמידות תוך הפעלת כל מערכות הנשק שלהם, ובעזרת אלו הן פילסו דרך מבעד למצור. המשמידות שלא נעו בזמן ספגו פגיעות, אך אף אחת לא יצאה מכלל פעולה.

          רעד קשה וקול התפוצצות נשמע ברחבי הצפע כשאחת המשמידות הצליחה לפגוע בה בעזרת תותחיה, וכל האנשים הקדירו את פניהם בתקווה שהפגיעה לא הייתה קשה מדי.

          "מה הנזק ?" שאל הנשיא לאחר שהם חמקו מהמצור, ונעו במהירות המרבית הרחק משם תוך כדי רעידות קשות בכל רחבי הספינה.

          "למזלנו, לא נפגעה אף מערכת קריטית, אך יש לנו חור במעטפת הספינה," השיב לו קומנדר לידו בקול רועד.

          "משמידה אחת עזבה את ספינות המערכה, והיא רודפת אחרינו במלוא המהירות," הודיעה קצינת הנשק. "אנחנו חייבים להמשיך במהירות המקסימאלית עד שנצא מכלל סכנה."

          "אם כך זה מה שנעשה," אישר הנשיא. "אנו חייבים להודיע לבסיס הקרוב על המצב. האם אנו מקבלים תגובה כלשהי על התשדורות שלנו ?"

          "לא, אנו לא מקבלים תשובה כלשהי," השיב לו קומנדר מוער. "הם עדיין מצליחים לחסום אותנו."

          "אני מקווה שאין יותר הפתעות לפנינו," אמר קומנדר לידו.

          שקט שרר בחדר הפיקוד לאחר מכן במשך עשר דקות, בעוד המשמידה היחידה המשיכה לדלוק בעקבותיהם, ועדיין לא התקבלה תשובה מבסיס נאוטילוס. היה זה מפתיע שלמרות המרחק בין השתיים, אשר גדל בהתמדה, עדיין הצליחה הרודפת לשמור על הפרעת קשר מוחלטת. הדרך שבה היא עשתה זאת התבררה תוך זמן קצר כששתי משמידות הופיעו בנתיבה של הצפע. האימפריה ידעה היטב איך תגיב הספינה הנשיאותית, והיא הכינה את המארב בקפידה רבה, תוך הנחה שטרפם יהיה חייב לעבור דרך אחת מספינות הגיבוי בדרכם אל הבסיס הקרוב. קומנדר לידו שינה מיד את נתיב השיוט, וכעת הוא פנה לכיוון גזרת דלתא-36, בתקווה שיהיה שם מישהו שיבוא לעזרתם, ואכן כמה דקות לאחר מכן הגיע האות לה הם קיוו. ספינת מערכה ושתי משמידות של האיחוד הופיעו על חיישני הספינה, נעות לכיוון מרכז האיחוד.

          "צפע, כאן "כוכב הצפון". אנו בדרכנו אל בסיס נאוטילוס לבצע תיקונים," אמר הקפטן של ספינה המערכה בפנים רציניות מבעד להפרעות קשות בתקשורת שגרמה לתמונה להיות מעורפלת. "האם אתם צריכים עזרה ?"

          "כן, רודפות אחרינו שלושה משמידות דוקאניות," אמר מיד קומנדר לידו. "אנו נודה לכם אם תאספו אותנו בדרככם לבסיס."

          "אנו משנים נתיב מיד," אמר הקפטן. "אנו מעט פגועים, אבל נעשה מה שביכולתנו."

          התקשורת התנתקה, כנראה בגלל פעולותיהם של הדוקאנים, אך משמידות האיחוד שינו את נתיבן, וכעת הם פנו ישירות אל הצפע. ההקלה בחדר הפיקוד של הספינה הנשיאותית הייתה מיידית, וחלק מהאנשים אף הצליחו לחייך.

          "יש לנו מזל גדול שהם עברו כאן," אמר קומנדר מוער. "אחרת היינו חייבים לנסות את מזלנו מול אחת מספינות האימפריה."

          "המשמידות נראות חבולות כהוגן," העירה קומנדר דליאן. "נראה שהם השתתפו בקרב לפני זמן לא רב, והם באמת זקוקים לתיקונים רציניים. אני מקווה שנוכחותם תספיק על מנת להרתיע את הרודפים שלנו."

          "הם בדרך כלל מעדיפים כשיחסי הכוחות נוטים לכיוונם, אך במקרה שלנו זה עלול להיות שיקול משני," אמר טאלן.

          "נצטרך לראות מה יקרה כשנגיע אליהם," העיר קומנדר לידו.

          תוך שבע דקות הגיעה הצפע אל קרבת המשמידות, והדוקאנים האטו בצורה ניכרת את מהירותם. מנקוד מבטם של הבורחים נראה היה שרודפיהם מנסים להחליט האם להילחם או לסגת.

          "אני חושבת שהם יעזבו אותנו," אמר קומנדר מוער.

          רעד חזק עבר בצפע ממש לאחר מכן, ופניהם של כולם הלבינו.

          "מה זה היה ?" שאל טאלן בדאגה.

          קומנדר דליאן לחצה במהירות על מקשים במסך התצוגה שלפניה, והבעת השתוממות על פניה.

          "קומנדר דליאן ?" שאל שוב טאלן בקול ציווי.

          "אדוני הנשיא, ספינת המערכה שלנו אוחזות בנו בקרן כבידה. הם לא מאפשרות לנו לנוע כלל."

          "למה, לעזאזל, הם עשו את זה ?" שאל טאלן בכעס.

          "אדוני, הנשיא. המשמידות שלנו לא עונות לקריאות שלנו," קרא בקול רועד קומנדר מוער.

          "המשמידות הדוקאניות מתקרבות אלינו במהירות," קראה קצינת הנשק בדחיפות.

          "לעזאזל, זה מארב. תירו על ספינת המערכה שלנו. אולי נוכל להשתחרר," הורה מיד טאלן.

          תותחי האנרגיה של הצפע החלו לירות במהירות, בעוד שמטחים נגדיים מרעידים את הספינה הקטנה. הפיצוצים התגברו מסביבם ככל שעבר הזמן, ומערכות שונות של הספינה החלו לכבות בגלל הנזק הרב, וביניהם גם מערכות ההנעה שיצאו מכלל פעולה בירי מרוכז מצד המשמידות. טאלן התעלף כשראשו פגע במחיצת הצד בחדר הפיקוד, ודם החל לזרום מהפצע הפתוח, אך במקום להיקוות על הרצפה הוא התפזר בשובל אקראי בחלל התא, בגלל שמערכות הכבידה המלאכותית הפסיקה לפעול, מתערבל עם דמם של שאר האנשים שהיו שם.

                                      פרק עשרים ואחד

תאריך 192.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          כאב ראש חזק הציף את ראשו של קאמר, והוא ניסה לשווא להקל מעט את תחושת מוחו ההולם על ידי עיסוי רציף של גולגולתו, אך הייתה לכך השפעה מועטה בלבד. שלל המידע שהועבר אליו בתוך עשרים השעות האחרונות היו הרבה מעבר לכל מה שאדם רגיל יכול היה לקלוט. כבר לפני תחילת התדרוכים הוא ידע שיהיה זה נס אם הוא יצליח לזכור אפילו עשירית ממה שנאמר לו, אך למרות זאת הוא לא ניסה לעצור את האנשים שניסו להדריך אותו במצב הקיים במועצת הנבחרים או במבנה התפקידים במחלקות הממשל, וכל שאר המידע שהיה צריך נשיא לדעת. לראשונה בחייו הרגיש קאמר נבוך מכדי לומר לאנשים הללו שהוא לא יכול להקשיב עוד, וכך קרה שהוא המשיך לנסות להקשיב ולסבול בשקט, עד שהוא כבר לא יכול היה לשבת יותר והלהג המונוטוני פסק בהוראתו. אפילו שמותיהם של האנשים החשובים בתפקידי ההנהגה של האיחוד התאחדו יחד בערבוביה אחת גדולה, והוא ידע שהסיכוי היה קלוש שהוא יידע איך לקרוא להם כשהוא באמת יצטרך לפגוש בהם.

          עד כה הוא נפגש רק עם חברי המועצה הכלכלית, שאת שמותיהם הוא ידע הרבה לפני כן, מאחר והוא עקב בעניין אחרי החלטות המועצה כפי שעשו רוב אזרחי האיחוד. העובדה שהם היו קבוצת האנשים המסוקרת ביותר במערכות המדיה, אלו שכל מעשיהם ודעותיהם דווחו באדיקות, רק הקלה על זיהוים. המועצה הכלכלית הייתה קבוצה של אנשים שנבחרו בזכות הישגיהם האישיים בתחום הכלכלה והמסחר לשמש כמתווי הדרך וקובעי ההחלטות לגבי כל הנושאים שהיו קשורים לכלכלת האיחוד, ותקופת משרתם נמשכה החל מחמש שנים כתקופת מינימום ועד פרישתם, החלפתם או מותם. שיטה זאת אפשרה לאיחוד לנהל מדיניות כלכלית כוללת ורצופת שנים לגבי כל הנושאים שיצרו את כלכלת האיחוד תוך הימנעות משינויים תכופים שעשויים להיגרם כתוצאה משינויי שלטון. ההשפעה הפוליטית עדיין התקיימה בצורה מוגבלת כשלנשיא הנבחר הייתה אפשרות למנות שני אישים חדשים לחברי המועצה בתחילתה של כל תקופת נשיאות, ואלה נועדו להחליף שניים מהחברים הותיקים שאת תפקידם הוא לקח בעוד ששלושת החברים הנותרים נשארו בתפקידם לתקופה נוספת עד להחלפתם או פרישתם. הייתה לנשיא הנבחר גם אפשרות להחליף רק אחד מהחברים או להשאיר את המועצה כפי שהיא, אם הוא חשב שהיא לא זקוקה לשינוי, וזה בדיוק מה שקאמר תכנן לעשות במקרה הזה. חברי המועצה הקיימים היו המינויים הטובים ביותר לתפקיד, ולכולם היה ראייה כלכלית ארוכת טווח שנועדה להטיב עם כלל תושבי האיחוד, ובכך הוא אישר את נכונות בחירותיו האחרונות של הנשיא סונמורה אשר תאמו גם את השקפתו הכלכלית של הנשיא החדש. הנושא החשוב ביותר עליהם הם דנו היה כיצד בדיוק לממן את מאמץ ההגנה הנוסף. לאחר ההלם הראשוני, בעקבות הודעתו על מלחמה נוספת, היה עליהם להציע את הדרכים לתמוך בעול הפיננסי של פעולות כאלה תוך שמירת מסגרת התקציב, וההחלטות שהתקבלו בסיום הפגישה היו קשות ולא כולן עברו בקלות בהצבעה, אבל הנושא היה חשוב מכדי לדחות אותו לזמן מאוחר יותר.

          כניסתו לתפקיד בהליכים מהירים, באישור גלוי של מועצת הנבחרים, בוצעה ללא שום התנגדויות, וטקס ההשבעה המהיר שבו הוא הפך רשמית לנשיא נערך בחופזה, תוך שמערכות המדיה מדווחות ללא הפסק על המאורעות המפתיעים לכל אזרחי האיחוד. קאמר עצמו היה די מופתע לגבי המהירות בה שלטון בין כוכבי כגון האיחוד יכול היה להחליף את המנהיגות העליונה ביותר שלו בזמן מלחמה, והוא שיער שהיה לכך פרוטוקול התנהגות מוכן מראש במאגר מידע למצבי חירום, כפי שבוודאי הוכנו כאלה להרבה מצבי חירום אחרים שעדיין לא התרחשו. הסיבות שבגינם כניסתו לתפקיד בהליכים מואצים התקבלה ללא הפרעות הייתה תוצאה של העובדה שאותה קואליציה, שתמכה במועמדותו של הנשיא טאלן סונמורה לתפקידו, הביעה את תמיכתה בו. הוא לא ידע בוודאות אם היה זה שיקול פוליטי קר שבגללה מועמדים אחרים לא ששו לקבל את התפקיד במצבו הנוכחי או תחושת נאמנות לאיחוד שהכתיבה צורך לשמור על אחדות במצבים קשים, אך הוא היה מודע לכך שהשמועות לגבי מלחמה נוספת פשטה במועצת הנבחרים, וכולם בוודאי ניחשו שהתפקיד עומד להיות קשה יותר בתוך זמן קצר.

          הצטברות מתמשכת של כוחות מעבר לגבול הרואני ברביע דלתא ומעבר לגבול הדוקאני ברביע גמא הצביעו על כוונות התקפיות שיופנו בקרוב כנגד האיחוד, אבל, למרבה המזל, העביר הנשיא סונמורה את האזהרה על אפשרות כזאת ואת הפקודות המתאימות לפני שהוא נעלם, וכוחות הצי של האיחוד עשו את דרכם אל האזור המתוח כשהם מעבים את ההגנה הקיימת ומכינים תוכניות לעצירת ההתקפה.

          מצבו של הנשיא לשעבר היה עדיין לוטה בערפל מאחר ולא התקבל שום אישור על נפילתו בשבי או מותו מהאימפריה הדוקאנית, ולכן יצאה הודעה רשמית קצרה בלבד שדיווחה על כך שספינתו של הנשיא הותקפה על ידי ספינות האימפריה, והונח שהוא מת. מאמצים לא רשמיים ניסו תחילה לענות על שאלת מצבו, אך בגלל שהיה צריך למזער את הנזק האפשרי מכל האירוע המצער התקבלה החלטה לקבוע את מותו, כדי שתושבי האיחוד יוצבו כנגד הקביעה שיש להם נשיא אחד. מערכות המדיה ניסו לגלות מה בדיוק קרה במסעו של הנשיא סונמורה, אך איפול גמור הוטל על הפרטים המדויקים, ולא נותר להם אלא לדווח על מהלך האירועים בדרכו חזרה, תוך שהם תוהים בגלוי איך התקיים מחדל כזה באבטחה.

          קאמר הביט בערימת המסמכים החשובים שנחו על שולחנו, אשר הודפסו על נייר אמיתי לחלוטין, ובראשם התנוססו המילים סודי ביותר. הדפים העליונים הכילו את נוסח הפקודה הנשיאותית להפעלת מצב מלחמה כולל, ואישור גיוס החירום של ספינות ואמצעים. בין הדפים הרבים נחה לה גם קריאת גיוס לתחייתן של המיליציות שפורקו לפני שמונה שנים, אליהן הוא השתייך בעבר, כשהיא נושאת את חתימתו. מסמכים אלו העידו בצורה הטובה ביותר על חומרת מצבם, ועל הסכנה האפשרית שאותה הוא ניסה לדחוק ממחשבותיו. פעם אחת כבר ניסו אויביהם להכחיד את האנושות, אבל האיחוד הצליח לבסוף להדוף את התקיפה והגן על עצמו בשטח הנותר. הוא לא רצה לחשוב מה יקרה אם הם לא יוכלו להדוף את ההתקפה המשולבת בגבולות הנוכחיים.

          רב אדמירל טארון קטע את מחשבותיו כשהוא הופיע בכניסה למשרד הנשיאותי, וקאמר סימן לו בידו להיכנס.

          "האם המסמכים מוכנים, אדוני הנשיא ?" הוא שאל.

          "כן, הם מוכנים. אתה כבר יכול לתת את הפקודה להפעלת מצב מלחמה כולל."

          "תודה רבה, אדוני הנשיא."

          רב האדמירל לקח את המסמכים שהושיט לו קאמר, ועבר עליהם במהירות. "אני בטוח שאתה כבר תשוש. מדוע לא תעשה הפסקה קלה, אדוני הנשיא ?"

          "ומה לגבי תוכניות ההגנה שאנו צריכים עוד להכין ?" שאל קאמר.

          "אני בטוח שזה יכול לחכות כמה שעות עד שתוכל להתרענן. ממילא לא תוכל לעזור לנו אם לא תהיה ערני דייך, ובכל מקרה מועצת ההגנה תוכל לסקור את דרכי הפעולה האפשריים ולהביא את הרעיונות הטובים ביותר לאישורך. אתה לא חייב להיות נוכח לכל אורך הישיבה, אני בטוח שכולם יבינו את המצב."

          "יופי, " הסכים קאמר להצעה, "אם כך, אני הולך כבר כעת לישון לשלוש שעות, ולאחריהן אני אצטרף לישיבה."

          "אני מקווה שתוכל לישון היטב, אדוני הנשיא. אתה באמת זקוק לכך, ואני יכול להבטיח לך שכשיתחיל הבלגן האמיתי לא נצליח לישון. קח לך כמה זמן שאתה צריך."

תאריך 193.2131,

גבול האיחוד ברביעים גמא ודלתא.

          כל מי ששירת על ספינות הסיור של האיחוד, שסיירו לאורך הגבול של הקיסרות הרואנית, יכול היה להרגיש בהתרגשות מהולה בייאוש שהתגנבה ללבם של אנשי הצי כשהידיעות על ההתקפה הרואנית הקרבה פשטו ברחבי רשת התקשורת הצבאית. למרות שהוכרז כבר מצב מלחמה כולל, וכל השינויים הדרושים כבר החלו להתבצע, עדיין קשה היה להם להאמין שהגבול השליו במשך עשרות שנים התעורר למציאות של סיוט. קשה היה יותר לעכל את העובדה שהרואנים הם עתה אויביהם, ויתכן אף שהם רוצים בהשמדת האיחוד. היחסים עם תושבי הקיסרות היו ברובם טובים וידידותיים, למרות התנהגות הממשל בזמן האחרון, ומרביתם רק רצו לחיות את חייהם בשלווה ובעושר שהתברכה בה הקיסרות ללא מלחמה שתסכן את מצבם הנוכחי. אותם נתינים נשלחו כעת בפקודת הקיסר למלחמה התקפית, בלי שתהיה שום פרובוקציה מהצד הנגדי, והם היו חייבים לבצע את פקודותיהם גם אם הם לא רצו בכך, כי העונש על אי ביצוע פקודתו של הקיסר הייתה מוות. איסוף וריכוז כוח התקיפה של הקיסרות הופעל בתחילה בחשאיות, אך לאחר שנפוצו הידיעות שאיחוד הפלנטות הודיע על מצב מלחמה כולל ושהוא מעביר כוחות אל אזור הגבול, כבר לא היה צורך להסתיר את הפעילות, ושיירות השתרכו אל כיוון הגבול בעוד הכוחות הקיימים כבר יוצאים לדרכם.

          הכוחות הקדמיים של הצי הרואני התקדמו אל האזור המפורז של הגבול עם האיחוד במהירות מרבית על מנת לנצל את חוסר ההתארגנות בצד השני. כוחותיהם המיועדים לתקיפה חולקו כבר לארבעה ראשי חיצים שהתקדמו בנתיבים שונים בהתאם לתוכנית המתקפה המשותפת לקיסרות הרואנית ולאימפריה הדוקאנית.

          ראש חץ אחד התקדם דרך סקטור גמא-49, שהיה שייך רשמית לאיחוד אך נשלט בפועל על ידי הרואנים, כדי לחבור מאוחר יותר לראש חץ אחר שהתקיף את הגבול בגזרת גמא-50. המטרה של שתי קבוצות אלו היה בסיס הצי "ביזנטיון" שהיווה מרכז פעולה לכל הכוחות באזור. הם ידעו שברגע שייכבש הבסיס, תהיה הדרך לפניהם פנויה אל תוך האיחוד, והם יוכלו להתקדם במקביל לראש הדוקאני היחיד שאמור היה לתקוף את סקטור גמא-55, ומשם אל בסיס "סקנדינביה" הגדול.

          ראש חץ שלישי, קטן יותר בגודלו, כוון כנגד הגבול בסקטור דלתא-25, שם לא היו בסיסים גדולים, ולכן ההתנגדות אמורה הייתה להיות קלה יותר. כוח זה היה צריך לכבוש את הגזרה ולהמשיך לכיוון בסיס "אצטאק" שבסקטור דלתא-30, אך לא לתקוף אותו לפני שראשי החץ הראשונים והכוח הדוקאני יביסו את בסיס סקנדינביה, ויבואו לעזרתו.

          ראש חץ רביעי נועד להעסיק את כוחות האיחוד בגבול דלתא-31, תוך שהם מונעים מכוחות שיבואו מבסיסים אחרים באיחוד להגיע לעזרת חבריהם המותקפים. כוח זה היה גדול דיו גם להתמודד עם איום זה וגם עם האפשרות שכוחות האיחוד ינסו לאגף את הצי שלהם תוך מעבר במרחב הרואני.

          לאחר שכל הכוחות הללו יסיימו את משימותיהם, יישאר סקטור דלתא-37 בו היו כדור הארץ החדש ובסיס סנטוריאן, חשופים להתקפה של כוחות משולבים, שלאחריה לא יוותר מרכז התנגדות רציני, וכל שאר הסקטורים יוכנעו בזה אחר זה במהרה.

          הסכם החלוקה שנחתם בחשאיות בין הקיסרות לאימפריה חילק כבר את השלל העתידי מהכיבושים ביחס של חמישית לאימפריה והשאר לקיסרות, בהתאם לכוחות שכל צד הקציב למלחמה, אך מיותר לומר שההנהגה הדוקאנית הייתה מאושרת מהתנאים הללו משום שרוב כוחותיהם היו עסוקים במלחמה אחרת, והרואנים הסכימו בשמחה לקחת על עצמם את מרב הסיכונים בעימות הקרוב. דיווחי מודיעין הותירו בדוקאנים את הרושם שהקיסר הרואני היה חסר סבלנות, והם היו מודעים לכך שחוסר סבלנות כזאת עלולה להוביל לטעויות קריטיות ובלתי הפיכות, אך אפילו אם תוכניתם המשולבת לא תצלח, והאיחוד יצליח איכשהו למנוע את הכחדתו, מבחינתם יהיה זה מצוין אם רצועת גבול נוספת של האיחוד תהפוך לקו עימות פעיל, כי האיחוד לא יוכל לעמוד לאורך זמן במלחמה לאורך שני מרחבים גדולים כל כך, והם יוכלו לנצל זאת בעתיד כדי לכבוש לעצמם גזרות נוספות.

תאריך 193.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          הישיבה של מועצת ההגנה הייתה הפעם קודרת, ופרצופיהם של כל הנוכחים היו רציניים לנוכח המשימה הקשה שהם היו צריכים לבצע.

          "כוח ההגנה חייב לתקוף ולהאט את התקדמות כוחות האויב על מנת לקבוע קווי הגנה שלאורכם נוכל להתארגן. הם שולחים את הספינות הגדולות והבינוניות שלהם כנגד מוצבי הגבול, אך לא את נושאות החלליות, וזאת כנראה במטרה לשמור אותן למאמץ הקשה מול הבסיסים הגדולים. ננצל את מערכות השריון החזקות של הספינות שלנו כדי להקדים ולתקוף אותם, ולהשמיד את הספינות לפני שהכוח הרציני יגיע," הציע קאמר.

          "זה בדיוק מה שאסור לנו לעשות," אמר טארון. "אנו צריכים להתמקד במוקדי כוח, כגון מוצבים או בסיסים, מאחר והמהירות לא מאפשרת לנו לרדוף אחרי הכוחות או לזנב בהם בעוד הם מתקרבים."

          "אבל זה מגביל אותנו לאזורים מסוימים בלבד, וזה הדבר הגרוע ביותר," התנגד קאמר. "אנו צריכים ליזום פעולות משלנו ולא רק להגיב."

          "האם אפשר להפוך את ספינותינו למהירות יותר ?" שאלה טארה, שרת ההגנה ברביע דלתא.

          "זה ייקח יותר מדי זמן," השיב אדמירל קריסוף, "ונצטרך לוותר על הרבה מהשריון."

          "אולי ניקח כמה מהספינות האזרחיות המגויסות, ונדאג להפוך אותן לכוח התקפי מהיר יותר מאשר כוח הגנה," הציע קאמר. "זה יאפשר לנו לשנות את הטקטיקה שלנו בהתאם לצורך, וגם יקנה לנו יתרון הפתעה כשהרואנים לא יהיו מוכנים לכך."

          "זה יכול לעבוד," העיר בהנהון אדמירל סנג'יר ארגון, ראש הסוכנות למודיעין.

          "אבל השאלה היא האם נוכל להקים כוח גדול בזמן קצר כל כך ? והאם הוא יצדיק את המאמצים שיושקעו בהקמתו ?" תהה אדמירל לי סיימון בקול. הוא היה שר ההגנה ברביע גמא, לשם כוונה ההתקפה המסיבית ביותר, והדאגות ניכרו בו. שיערו השחור המסופר קצר, נראה בהיר יותר בגלל שערות לבנות שהופיעו בזמן קצר, והחיוך הערמומי התמידי שלו כמעט נעלם. "אני הייתי מעדיף לו יכולנו לרכז את כוחותינו למאמץ מרוכז אחד, כדי להדוף את הכוחות המתקרבים. הבעיה היא שזה יכול להוביל לאיגוף של כוחותינו אם הם יצליחו לפרוץ את הגבול במקומות אחרים."

          "לאקר, מה המצב אצלך ?" שאל קאמר את אדמירל קריסוף, שר ההגנה של רביע אלפא.

          "עד כה, הגבול עדיין שקט," ענה האדמירל. "אני לא יודע מה בדיוק הם זוממים, אבל הוריתי לכוח גדול לסייר באזור בסיס נאוטילוס כדי שנוכל להיות מוכנים לתקיפה מצד האימפריה. מאחר ואנו עדיין לא יודעים מהיכן בדיוק הספינות שלהם מגיחות, אנו חייבים להשאיר כמות כוחות מספיקה על מנת להדוף התקפת פתע. אם המצב היה שונה הייתי מפנה כוחות נוספים אל רביע גמא ודלתא, אך אנו פגיעים מאד באזור הזה, ומגששים באפילה."

          "אדוני הנשיא, אני חושב שהגיע הזמן להציג בפניך אפשרות פעולה לגבי גילוי המידע מהיכן בדיוק תוקפים הכוחות של האימפריה," פתח ואמר אדמירל ארגון. "לפי דעתי, חשוב שנחקור את הקצינים הדוקאנים שבידינו כדי לגלות את המידע הזה. הנשיא סונמורה לא הסכים לכך, אבל אני חושב שאנו חייבים לעשות זאת כעת."

          "אני כבר יודע על ההצעה, ואני משוכנע שהוא לא הסכים לכך מסיבה טובה," העיר קאמר בתגובה, ואז הוסיף, "אבל הזמן באמת דחוק, ומצב העניינים לא מאפשר לנו להיות בררניים. אני מאשר את הפעולה, אך אני מבקש שזה יעשה בזהירות מרבית ותוך הפעלת שיקול דעת. אני לא מעוניין שהשבויים שלהם יפגעו באופן תמידי על ידינו."

          אדמירל ארגון רק הנהן בראשו. הוא ידע היטב מה היה עליו לעשות.

          "איך מתנהל גיוס המיליציות ?" שאל קאמר את רב אדמירל טארון בדרו.

          "קצב הגיוס הוא מהיר יותר מהפעם האחרונה, אבל יעברו עוד עשרה ימים עד שיהיו בידינו תוספת כוחות משמעותית. אני אתן את הפקודה להפנות מספר מסוים של ספינות מוסבות לצורכי מהירות, אבל אני חושש יעבור זמן מה עד שהם תהיינה מוכנות, ובינתיים נצטרך לעכב את האויב בעזרת הכוחות הקיימים שלנו."

          "בינתיים, אני אוכל לארגן את הכוחות הקיימים מסביב למוצבי הגבול,  כדי להסב להם אבידות עד שנושאות החלליות שלהם יגיעו למקום," אמר אדמירל סיימון. "זה בוודאי יעכב אותם למשך כמה ימים, אבל לאחר מכן נצטרך לסגת משם. הכוחות הדוקאנים, לעומת זאת, עדיין מתאספים לתקיפת סקטור גמא-55, וההגנות שלנו שם מוכנות לקבל את פניהם, אבל הם, לעומת זאת, לא משאירים את נושאות החלליות שלהם מאחור, אך אני מתאר לעצמי שהם יעדיפו לתת לרואנים לתקוף תחילה כדי לראות איך מתנהל כוחם."

          "אם כך, תעשה את ההכנות כנגד הרואנים ואת כוחות הנסוגים תפנה לבסיס ביזנטיון," הורה הנשיא. "כי שם ירוכזו הכוחות שמגיעים מרחבי האיחוד. אם נצטרך לסגת מביזנטיון, נעביר את כוחותינו אל בסיס סקנדינביה, אבל שם נהיה חייבים לעצור אותם."

          קאמר סקר את הסדרי הכוחות כפי שהם הופיעו על מסך ענקי באולם המלחמה, ופנה אל טארה.

          "אנו חייבים לעצור את הכוחות הרואנים על הגבול בגזרות דלתא, אדמירל פלרוק," הוא אמר. "אם הם יצליחו לחדור דרך סקטור דלתא-25, הם יוסיפו לעצמם עוד כוח לתקיפה של בסיס אצטאק. זה כוח קטן יחסית, אבל אסור שהוא יצטרף לכוחות האחרים. כנ"ל גם לגבי סקטור דלתא-31, למרות ששם קיים כוח גדול יותר. את יודעת היטב מה משמעותה של חדירה כזאת."

          אדמירל פלרוק הנהנה. "כוחות מבסיסים באזור מועברים אל הגנת הסקטורים, ואני אחזיק את כוחות הקיסרות שם. אבל אם נוכל להביס את הכוח בסקטור דלתא-25, נוכל להעביר את הלחימה אל שטח הקיסרות, ומשם לאגף את הכוחות האחרים שלהם. רצוי לרכז את ההתקפה הגדולה נגדם תחילה בגלל גודל הכוח, ואז נוכל להפתיע את הכוח בסקטור דלתא-31 בתקיפה משולבת משני חזיתות. את ספינות המלחמה המהירות שלנו, יהיה כדאי להקצות לעניין הזה תחילה."

          "זאת תהיה הקלה אמיתית אם נוכל להשמיד את הכוחות שלהם," הסכים טארון. "לאחר הבסת הכוחות הללו תהיה לנו אפשרות לסגת אל בסיס אצטאק אם גם בסיס סקנדינביה ייכבש, ושם נוכל להפגין את ההגנה הכי חזקה שלנו."

          קאמר ידע שרב האדמירל לא המשיך לתאר את תוצאות ההפסד, כי כולם ידעו היטב מה יקרה אז. שקט מעיק שרר לכמה שניות בחדר המלחמה, ואף אחד לא פצה את פיו.

          "אני משער שכולם יודעים מה הם צריכים לעשות, אז אין סיבה שנתמהמה כאן," אמר קאמר לבסוף. "הישיבה הזאת הסתיימה."

          דמויותיהם של כל האדמירלים נעלמו במהרה, מלבד רב אדמירל בדרו, וקאמר ידע שהוא עומד לקבל את החדשות הרעות.

          "אין לנו אספקה מספיקה של גבישי אנרגיה לניהול מערכה ארוכה," אמר איש הצבא בשקט. "המלאי שלנו נמוך מאוד, וחידושו לא נראה באופק. יתכן שנצטרך להסכים לויתורים כואבים בתמורה להפסקת אש, אם אנו לא רוצים להגיע למצב שספינותינו יהפכו מטרות נייחות."

          "נצטרך להסתפק במה שיש לנו," השיב קאמר, "ולהגביר את האספקה ממקורות רשמיים ולא רשמיים. אנו חייבים להגיע למצב של הפסקת אש מעמדה חזקה, אחרת האויב יחסל אותנו בדרישותיו. שכנינו הטובים יותר אולי לא רוצים לעזור לנו בלחימה אמיתית, אבל ספק אם הם יסרבו לבקשותינו בנוגע לעזרה מיידית בחומרי גלם. אני אדאג לכך שהם יבינו היטב מה יקרה אם ננוצח."

          "דבר נוסף שהובא לידיעתי הוא שחלק ממשפחתך הקרובה התגייסו למיליציות, והם הוקצו לתפקידים שונים בספינות מלחמה מוסבות. האם אתה רוצה לעשות משהו בנידון ?" הוא שאל בהיסוס מה.

          קאמר חשב לכמה שניות, מאחר והוא ידע היטב למה התכוון איש הצבא הזקן בשאלתו, ואז אמר : "לא, אני לא אפריע לתחושת השליחות שלהם בכך שאשלח אותם לעבודה משרדית כלשהי. זאת הבחירה שלהם. אם לא הייתי בתפקיד זה כעת, הייתי גם אני מצטרף אליהם."

          טארון רק חייך קלות ונעלם, משאיר את נשיאו התוהה עדיין האם הוא יזכה לראות את כל בני משפחתו ביחד שוב.

                                      פרק עשרים ושתיים

תאריך 193.2131,

בסיס סודי של הצי הדוקאני,

כוכב ארמנר, סקטור אלפא-20.

          לכל אחד ישנם ימים שבהם מיד לאחר שהוא מתעורר משנתו הוא מצטער על כך, כי זאת לא המציאות שאותה הוא קיווה למצוא. ימים שבהם המציאות היא הסיוט, ואילו זמן החלום הוא המפלט לכך.

עתה היה זה תורו של טאלן.

          לאחר הקרב הקצר שהיה חסר תועלת לחלוטין, ניסו קציני הספינה להורות על השמדה עצמית של הספינה על מנת לא ליפול בשבי האויב, כשהמטרה העיקרית שלהם היא לדאוג שנשיא האיחוד לא ייתפס חי. היה זה התסריט הגרוע ביותר מבחינתם, והגיע הזמן לבצע את מה שהם היו חייבים לעשות. לרוע המזל, במהלך ההתכתשות האחרונה נפגעה הספינה באופן קשה כל כך עד שכמעט כל מערכות הספינה הוצאו מפעולה, וביניהם אפילו מערכות ההנעה והכבידה. אנשים וחפצים שונים החלו להתעופף בחלל הספינה, כשמערכת הכבידה המלאכותית הפסיקה לעבוד, ופגיעות נוספות מספינות האויב הטיחו בכוח את שלד הספינה באנשים, מותיר את האנשים הנותרים פגועים, חסרי הכרה או מתים. אלו שהיו עדיין בהכרה ניסו להגיע פיזית אל האזור בו הוצבו המערכות הקריטיות, אך בגלל ההרס של מעברי הספינה לא ניתן היה להגיע למקום, וכל שנותר להם היה לצפות לבואם של אויביהם כדי שאלו אולי יצילו אותם. הדוקאנים לא מיהרו כלל להוציא את הניצולים מגופה המעוות של הספינה. לאחר הנחתת פלוגת חיילים לתפיסת השליטה בספינה, הם החליטו לגרור את מה שנותר מהספינה הקטנה אל מקום בטוח יותר בו הם לא יוכלו להתגלות על ידי ספינות חולפות, ורק אז הם החלו להוציא את ניצולי הספינה אל תוך ספינת משמידה שיועדה לכך.

          בפעם הראשונה בו חזרה הכרתו של טאלן הוא תהה האם הוא מת. עיניו הפתוחות לרווחה לא הצליחו להבחין בשום דבר ממשי מלבד חשיכה גמורה.

          "איפה לעזאזל אני נמצא ?" הוא חשב לעצמו. "האם זוהי המנהרה שמתארים אנשים גוססים ?"

          ידיו נשלחו מלוא אורכם קדימה באיטיות אל מול פניו, אך הוא לא הצליח לגעת בכלום. ידיו נפלו אל צידיו באכזבה, ואז הוא הצליח להרגיש בבד שעליו הוא שכב. היו אלו סדיני מיטה מרופטים שעליה הוא שכב.

          "עוד מבחן קטן," הוא אמר בשקט, וצבט את זרועו. הכאב היה ממשי ביותר, וקבע חד משמעית שטאלן עדיין היה חי.

          לאחר ששאלה זאת נפתרה, הוא ניסה להתרכז בריח שאליו הוא לא שם לב לפני כן, מנסה לקבוע מה זה יכול להיות. היה זה ריח טחוב של מבנה שסבל מלחות וחוסר אוורור מספק במשך זמן מה, אבל למרות זאת העובדה שהוא התרגל אליו לפני כן הצביעה על כך שהוא ישן במשך זמן רב.

          "אם כך אני נמצא בשבי הדוקאנים !" הוא חשב לעצמו. "לעזאזל ! הייתי מעדיף למות מאשר לעבור את העינויים שהם בוודאי מכינים לי."

          מחשבותיו של טאלן התרוצצו, והוא העלה בדעתו את האפשרויות, החל מהיעדר אור שמש ועד לעינויים קשים. האימפריה בוודאי לא תודיע בגלוי שהוא נמצא בידיה, ועל כן נורמות הטיפול בשבויי מלחמה לא יהיו מנת חלקו. הוא קם מהמיטה הגדולה, והחל לגשש את סביבתו בידיו ורגליו. על פי ממצאיו הוא הסיק שהמיטה מוקמה בקצהו של חדר בגודל שנים עשר מטרים מרובעים, ארבעה לאורך ושלושה לרוחב, שקירותיו היו קרים וחלקים. דלת גדולה נקבעה בקיר הנגדי, ומצידה הימיני כיור קטן שזרמו בו מים, ואחריו אסלה ארכאית עם מיכל מים פתוח מעליה, שיוצרה על פי הדגמים שהיו נהוגים בימים עתיקים בהרבה לפני קום האיחוד. מצידה השמאלי של הדלת היה דלי מתכת ובתוכו ספוג, ושרפרף קטן בפינת החדר. את חור הניקוז למים הוא לא מצא, אך הוא שיער שכלים אלו נועדו לשמור על ניקיונו.

היה זה כנראה אחד החדרים המהודרים ביותר בכלא, משום שסיפורי השבויים שחזרו מהמקומות הללו העידו על תאים קטנים יותר שלא הכילו דבר מלבד חור לעשיית צרכים. העובדה שהוא לא היה כבול רק הגבירה את ההנחה שהוא קיבל תנאים טובים יותר, אך זה הוביל אותו לחשוב האם זה חלק מטקטיקה שאמורה לעזור להם להוציא ממנו מידע או רק בגלל התפקיד אותו הוא מילא ?

          הוא ידע שתהיות אלו יענו בקרוב מאוד, ולכן אין טעם לדוש בהם.

          הדבר הבא שהיה עליו לעשות הוא לנסות לתקשר עם אסירים אחרים שעלולים להיות מוחזקים בקרבת תאו. הוא ניסה להשתמש בדלי מתכת כדי להקיש על אחד הקירות, אך אף רעש רם לא נשמע, אלא רק צליל חנוק דומה למגע מהיר בבד. היה זה כאילו הקיר נועד לספוג מכות אפשריות, ואף להיות מבודד מקול. הוא החליט להקיש בעזרת הדלי על אחת מרגלי המיטה העשויה מתכת, אך בתום עשר דקות שום תגובה לא הגיעה אליו. בייאושו הוא שכב על המיטה, ונרדם לבסוף עם המחשבה היחידה שאין סיכוי קלוש שהאיחוד יצליח איכשהו להוציא אותו משם.

                                                ***

          הדלת בקצה החדר העלוב נפתחה בפתאומיות, שוטפת את התא באור חלש, אך עדיין היה טאלן חייב להצל בידו על עיניו, עד שהן תוכלנה להתרגל לכך. לאחר כמה שניות הוא יכול היה להבחין בדמויותיהם של שני דוקאנים, לבושים במדי הצי שלהם, עומדים בפתח התא ומחכים עד שהשבוי יתרגל מעט לשינוי באור.

          "בוא איתנו !" ציוה אחד מהם בעזרת מתרגם שהוא הצמיד לפיו.

          טאלן קם ממקומו וניגש אל שתי הדמויות. אגרוף פתאומי נשלח מאחד הדוקאנים אל בטנו של האסיר, תוך הקפדה שהטפרים לא יפגעו בו. טאלן התקפל בכאב, מזכיר לעצמו שמעתה הוא יצטרך להיות מוכן לכל כאב פתאומי שעלולים לגרום לו שוביו. שני הדוקאנים תפסו באותו זמן את פרקי ידיו, והלבישו עליו אזיקים דקים שחיברו את ידיו יחדיו מאחורי גבו, ואז דחפו אותו על פני מסדרון חשוף ומרובה דלתות אל פתח בקצהו שהוביל אל אולם גדול בו עמדו בחוסר סבלנות חמישה דוקאנים לבושים מדים, אשר הקרינו רושם חיצוני שהם היו בעלי סמכות ושררה באימפריה. הוא מיד הבחין שהם נראו מרוצים מאוד מהמעמד, אך השאלה שעלתה בראשו הייתה האם זה בגלל שהוא נמצא בידיהם או בגלל מצבה של האיחוד.

          אחד הדוקאנים קירב מכשיר תרגום אל פיו, ואמר : "אז זהו נשיא האיחוד שהעז לתקוף אותנו, ולכבוש שתי גזרות מידינו. לאיפה נעלם כל הכוח שלך, אדוני הנשיא ?"

          דוקאני אחר העיר משהו בשפה שלהם, ללא מכשיר תרגום, וכל החבורה פרצה בצווחות צחוק. הסוהרים מאחורי טאלן הצטרפו גם הם, ואחד מהם חבט בו בזנבו לרוחב הגב, מקדם אותו מעט.

          "הוא לא נראה שמח לראות אותנו," המשיך הדוקאני הראשון, בעל מכשיר התרגום.

          "להיפך," אמר טאלן בקול יציב, "אני שמח מאוד לראות את המארחים שלי. לא כל יום אני יכול לראות את…"

          הדוקאני אל דיבר טאלן סימן בראשו אל אחד הסוהרים, וזה הניף את אחת מידיו, פורש את ארבעת הטפרים, והכה את טאלן בהם. הכאב הצורב גרם לו להתכווץ, ודם החל לנבוע מבעד לחתכים החדשים, אך הוא המשיך בדיבורו : "…הנהגת האימפריה הדוקאנית פנים מול פנים."

          "שתוק ! חלאה אנושית !" פלט בכעס גלוי הדוקאני המבוגר מבין כל החמישה, לאחר שהוא חטף את מכשיר התרגום מחברו. "אתה תדבר רק כשירשו לך ולא לפני כן. כדאי מאוד שתתרגל לכך לפני שיאזל לך כל הדם."

          החמישה דיברו ביניהם בשקט למשך דקה, ואז שוב פנה אליו המבוגר מביניהם.

          "לידיעתך, אתה נמצא בידינו לשם שעשוע בלבד. האיחוד היקר שלך הכריז על מותך לפני ימים אחדים, כך שלמעשה אנו יכולים לעשות בך מה שאנו רוצים. החיים שלך בידינו, ואף אחד לא מתכוון להציל אותך. אתה תישאר בחיים עד שאנו נחליט על כך שהפסקת לשעשע אותנו."

          לאחר מכן הוא פנה אל הסוהרים, אמר להם כמה דברים, והם גררו את האסיר חזרה למסדרון ממנו הוא בא, אבל הפעם לחדר אחר לגמרי. ממראה ראשוני ידע טאלן שזהו חדר עינויים, והוא ניסה לאגור את כל האומץ שלו לקראת מה שעומד לקרות.

          ללא הקדמות או דיבורים כלשהם קשרו אותו שני הסוהרים לכסא מתכתי, שהייתה לו משענת בצורת לוחית מעוגלת, רצועות עור נכרכו בחוזקה אל ידיו ואל רגליו, והוא הושאר שם לבדו. הכסא הועמד באמצע החדר החשוף, ומאחוריו היה שולחן קטן עמוס בכלים משונים שנועדו כנראה לשמש כמפיקי כאב, אך אף אחד נכנס לחדר. הוא חיכה כך למשך חצי שעה כשהוא נע בחוסר נוחיות במושבו, יודע שכל זה היה חלק מטקטיקת הפחדה ושבירה.

          רק בתום אותם דקות ארוכות נכנס דוקאני נכה וזקן למראה שהיו חסרות לו שתיים מזרועותיו, וזנבו קוצץ בעבר לחצי מאורכו.  איבוד חלק זנבו גרם להליכתו להיראות מוזר, כמעין צעדים קטנים שנועדו לשמור את הזנב על הקרקע בכל העת. הוא לבש מדים זהים לאלו של שאר הסוהרים, אך הם לא היו ממש במידתו, וזה העיד על כך שתפקידו הרגיל לא היה בתחום הכלא, והוא חייך חיוך מרושע ומלא שיניים קטנות ומחודדות כשהוא הביט בשבוי שלו. הזקן יצא מטווח ראייתו של טאלן, ורעשים מתכתיים נשמעו בעוד כלים פגעו אלו באלו, וכשהוא חזר היה בידו כלי דק שכלל מוט קטן שבראשו היה מעוין חד למראה. ללא כל התרעה הוא נעץ את הכלי בחלקה העליון של זרועו השמאלית של טאלן, כשהוא עושה את דרכו באיטיות מטה, מביט באסיר בריכוז תוך הקפדה לתעד את התנהגות בן האנוש.

          הכאב פרץ תוך כמה אלפיות השנייה אל מוחו של נשיא האיחוד לשעבר, מסלק כל מחשבה מלבד הרצון שהכאב החד יפסק. הוא חשק את שיניו בחוזקה, ועיניו נעצמו גם הם, כששרירי הזרוע החיצוניים נחצו לשניים. הכאב גבר כשזקן החליט להניע את הכלי בתוך הפצע המדמם במעגלים קטנים, ואנחת כאב חנוקה נפלטה מפיו של השבוי. הכאב הועם מעט לאחר כמה שניות כשהכלי הוצא, ודם החל להיקוות על רצפת החדר. הזקן חזר אל השולחן שלו, זרק את הכלי שבידו לצלחת שבה היה נוזל כחול, והוציא מיכל קטן שהכיל נוזל שקוף. הוא הסיר את המכסה שלו, והתקרב אל האסיר שוב. חצי מתכולת המיכל נשפכה בבת אחת לתוך החתך הגדול, והכאב שבא בעקבותיו הציף לגמרי את מוחו של טאלן עד שהוא איבד את הכרתו.

                                                ***

          טאלן פקח את עיניו, ושוב הוא ראה רק חשיכה מוחלטת. ההשערה הראשונית שלו הייתה שהוא נמצא בתאו, אך אור חזק האיר בפתאומיות את פניו, גורם לו להסיט את מבטו בעוד ראייתו מנסה לחזור לתקנה. הוא ראה כעת שהוא עדיין כבול לכיסא המתכתי, והבחין שתחבושת הוצמדה אל זרועו, ספוגה בנוזל אדום שהיה כנראה דמו. הוא לא הצליח לראות את  פרטי הדמויות שעמדו מאחורי הפנס החזק, אך צורת גופם העידה שהם היו דוקאנים.

          "יופי, התעוררת," פתח ואמר קול מסתורי. "אתה ממש לא יכול לסבול כאב, אדוני הנשיא. ואני חשבתי שבני אדם הם חזקים יותר."

          טאלן לא השיב.

          "תכננתי עבורך עוד הרבה מבחנים ממש כמו זה האחרון, על מנת לבדוק כמה כאב יוכל לסבול הגוף האנושי והשברירי שלך. אנו נשבור אותך או שאתה תמות, אבל לעולם לא תצא חי מהמקום הזה."

          "אני דווקא חושב שיש לכם אתר נופש יפה מאוד כאן," העיר טאלן בציניות.

          "יופי, כי אתה תשהה הרבה מאוד זמן פה. אני אדאג להשאיר אותך בחיים לפחות עד שהאיחוד שלך יכחד מהעולם הזה."

          טאלן שתק. הוא לא רצה לנסות לשחק במשחקי מוחות שיגרמו לו לפלוט מידע חשוב. הוא הושאר בחיים כי הם רצו לדעת דברים מסוימים, ולכן היה זה חשוב לנסות לא לדבר כלל, כי ככל שהזמן יעבור כך גם המידע יהיה פחות עדכני. הוא החליט לא לדבר כלל במשך זמן רב ככל האפשר, ואז לשקר בצורה שתאפשר לו לבלבל את מעניו. מעט אמת בערבוביה של שקרים יאפשר לו למשוך את הזמן כדי להתאושש, וכך זה יהיה עד שהוא ימות. דרכי ההתנהגות בשבי שהוקנו לו בזמן שירותו הצבאי חזרו אליו, למרות הזמן הרב שעבר מאז, והוא תכנן במוחו איך ליישם זאת. הוא ידע שדבריו יבדקו היטב על ידי אנשי המודיעין, והוא היה צריך ליצור סיפור קל שיתאים למציאות כפי שהיא נראתה על ידי אויביו. הדבר החשוב ביותר היה להבין איזה מידע הם מבקשים, והוא יצטרך לקבוע זאת לפני שהוא ישבר לחלוטין.

          החוקר שמולו כנראה ידע מה בדיוק חושב אסירו, והוא התקדם אליו כשבידו מזרק אלקטרוני שלתוכו הורכבה מבחנה קטנה. הוא לחץ על המקשים הקטנים שעל פני המכשיר, קובע את הכמות המדויקת להזרקה, והצמיד את המכשיר אל זרועו הימינית של טאלן. לחיצה קצרה, והחומר נכנס אל מחזור הדם, והחל לפעול את פעולתו. המזרק לא גרם לתחושת כאב כלשהי, אך טאלן ידע לפי הזמזום החשמלי הקל שהחומר נמצא בגופו.

          מה בדיוק היה החומר ? ואיזה השפעה תהיה לו ? אלו היו המחשבות הראשוניות של טאלן, ולאחר עשרים שניות הוא החל לקבל את התשובה.

          החומר נועד ליצור תחושת רגיעה, ויחד עם זאת להיצמד לקולטנים מיוחדים במוח האנושי שגרם להם לפלוט את הדברים עליהם הם חשבו. הדבר היחיד שעלה מוחו היה לשיר שירים, והוא ניסה לחשוב רק על כך. הוא החל לשיר את השירים שאותם הוא הכיר, למרות שהוא לא ידע את כל המילים, מזמזם כשמילים מסוימות ברחו ממוחו. תוך דקות נעלמו כמעט כל המילים, והזמזום היה הדבר היחיד שעוד נותר מהשירים. הדוקאנים הסתכלו עליו, מנסים להבין מה בדיוק הוא עושה, ולאחר כמה שניות החוקר מביניהם סטר לטאלן בגב ידו. ראשו של טאלן עף לצד אחד, אך הכאב היה עמום בגלל השפעת הזריקה, והוא המשיך לזמזם בעוד חבורה מופיעה על לחיו.

          "תספר לי מה קרה לך בשבוע האחרון !" הורה החוקר.

          רק זמזום לא ברור נשמע בחדר, ועוד סטירה פגעה בפניו של האסיר.

          "ספר לי מה קרה לך בשבוע האחרון !" הוא צעק.

          לא הייתה תגובה, בעוד ראשו של טאלן נותר שמוט לצד אחד, ופיו נע בתנועות חלושות. הזמזום היה חלש מאוד כעת.

          החוקר התקרב אל בן האנוש, והרים את ראשו בעזרת השיער. עיניו של טאלן התרוצצו לכל עבר, וחיוך חולמני היה מרוח על פניו. סטירה שלישית הותירה קצוות שיער בידו של החוקר, אך החיוך עדיין היה שם. הכרתו של טאלן שוב אבדה, והוא היה סרוח בכסא כגוף חסר חיים.

                                                ***

          השפעת הסמים עדיין לא פגה לחלוטין כשהם לקחו אותו שוב לחדר העינויים, אבל הפעם עמד מולו דוקאני צעיר שלא ניסה לעשות שימוש בכלים שהיו בחדר. הוא ישב מול טאלן, מנסה לדובב אותו בכל דרך אפשרית כדי ליצור את הקשר הראשוני שיוביל לדמותו הרחומה והידידותית, אך מאמצים אלו לא צלחו כלל, כי טאלן ישב שם בעיניים בוהות. לבסוף הצעיר קם ממקומו, העיר על כך שטאלן לא עוזר לעצמו, ויצא מהחדר.

          אחריו באו שני חוקרים שכיסו פניהם בכיסויי בד גדולות, שנעשו בהם חורים לראייה ונשימה. הם הניחו על ראשו שק בד שחור, והחלו להכות בו. בתחילה היה זה רק בחלק הגוף העליון, אך לאחר מכן נדדו המכות גם לפניו. הוא הרגיש ושמע את נשימותיו המחורחרות בתוך השק הקטן, ותחושת מחנק עלתה בו. נוזל מיוחד שהוספג בטרם עת לתוך השק, היה אמור להפוך את הנחקר לרדוף פחדים כדי להגביר את חששותיו עד לנקודת השבירה, אך הוא גרם לטאלן להקיא בתוך בשק השחור. הקיא החל לנזול מטה, וכל קדמת חולצתו כוסתה בצבע בז'-צהבהב, מוסיף את ריחו המבחיל לאווירת החדר. החוקרים הדוקאנים נרתעו מהריח, והביטו אחד בשני בשאלה. אחד מהם הרים בגועל את השק מעל ראש הנחקר, וזרק אותו לפינת החדר. שניהם יצאו מיד לאחר מכן, מאפשרים לעצמם לנשום אוויר נעים יותר.

          מיד בצאתם החל החדר להתמלא בגזים ירקרקים שפרצו מבעד לחורים מיוחדים שקובעו בתקרה. הגז הכבד ירד והתערבב עם האוויר, גורם לחוסר הכרה מיידית לאסיר הכפות בכסא.

                                                ***

תאריך 194.2131,

בסיס סודי של הצי הדוקאני,

כוכב ארמנר, סקטור אלפא-20.

          אור שטף את התא בפעם המי יודע כמה כשהדלת נפתחה לרווחה, ושני סוהרים דוקאנים שאחזו בכל ארבעת ידיהם במוטות שחורים עמדו בפתח.

          טאלן שהיה עייף כל כך המשיך את שנתו הטרופה, ואפילו לא הרגיש בנוכחותם.

          אחד הסוהרים, בעל פנים מצולקות בכבדות, סימן לצעיר יותר, ושניהם החלו להכות על פתח הדלת בעזרת המוטות ברעש מחריש אוזניים, וצווחו באותו זמן בשפתם מבלי להשתמש במתרגם.

          האסיר שלהם העדיף לא להתייחס אליהם, והוא המשיך לשכב בתנוחתו הקודמת מבלי להזיז איבר.

          הסוהרים התרגזו כהוגן לאחר כמה שניות, והבכיר מביניהם התקדם אל תוך התא, וללא כל אזהרה החל להכות בפראות בטאלן בעזרת שניים מהמוטות. טאלן נאנק עם כל מכה, והתקפל אינסטינקטיבית לתנוחת עובר תוך שהוא מנסה להגן על ראשו בעזרת ידיו המקופלות. הסוהר המשיך במכותיו עוד כמה שניות, ואז בעט במיטה באחד מרגליו כמה פעמים בכוח רב עד שהמיטה כמעט הוצמדה לקיר השמאלי. הוא השתמש בארבעת ידיו להפוך את המיטה אל צידה, תוך שבכך הוא מטיח את גופו של טאלן אל תוך הקיר, והגוף האנושי המשיך ופגע גם ברצפה.

          טאלן צעק אינסטינקטיבית כשהמיטה נהפכה, והמכה החזקה בקיר הוציאה כליל את האוויר מראותיו, אך הפגיעה ברצפה הייתה כואבת יותר כשהוא פגע בגבו במשטח הקשה. הוא ניסה לשאוף אוויר לריאותיו, אך עברו כמה שניות מפחידות לפני שהוא הרגיש שהם עובדות.

          המיטה ההפוכה הוסטה הצידה בזלזול, והסוהר התקרב אל השבוי, והחל לבעוט בו בכל חלקי גופו הקרובים אליו. בעיטות אכזריות אלו המשיכו למשך יותר מדקה, ואז בפתאומיות הם הפסיקו. הסוהר הבכיר יצא מהתא, והצעיר טרק את הדלת ונעל אותה אחריו.

          טאלן הרים את עצמו מהרצפה בכאב רב לאחר כמה דקות, כשהוא היה סבור שהמענים שלו לא עומדים לחזור בקרוב. הוא הפך חזרה את המיטה למצבה הנכון והחזיר אותה אל מקומה, וגופו קרס עליה באפיסות כוחות.

          אוכל לא הגיע אל בטנו כבר זמן רב, למרות שהוא לא ידע כמה בדיוק, אך לפחות הוא שתה לפני כן מהברז בחדר. מוחו היה מעורפל מחוסר השינה, והכאבים בכל גופו הלמו בקצב משלהם.

          "חרקים מזוינים וחסרי שלד," הוא סינן מבעד לשיניים חשוקות. "הם לא ישברו אותי. הם לא ישברו אותי. הם לא ישברו אותי….."

          תודעתו התערפלה, והוא נרדם שוב עם המילים הללו מסתננות מבעד לשפתיו חזרה אל שנתו הטרופה.

                                                ***

תאריך 195.2131,

בסיס סודי של הצי הדוקאני,

כוכב ארמנר, סקטור אלפא-20.

          יומיים לאחר הבאתו לשם נראה זמן שהייתו במקום כמו שבועיים של עינויים לאסיר החשוב ביותר בכלא הסודי, והוא יכול היה לספור כבר שתי אצבעות שבורות, לפחות צלע אחת שבורה, עשרה חתכים ואינספור חבורות שגרמו לגופו להרגיש כמו עיסה כואבת. עינו השמאלית הייתה נפוחה, והיא נפתחה רק כחרך דק, והוא איבד אחת משיניו. הוא ידע שלא יעבור זמן רב עד שימאס לדוקאנים ממנו, משום שהוא המשיך לזמזם להם בכל פעם שהוא נחקר על ידם. שינה עמוקה נמנעה ממנו לאורך שלושת הימים כטקטיקה לשבירתו הסופית, מלבד פרקים של חצי שעה או פחות שבהם התחלפו החוקרים והוא הושאר בתאו עד שהסוהרים שבו לקחת אותו. הוא הרגיש ממש כמו שיכור, בעוד הוא שכב על המיטה בתאו, מנסה לנצל את הזמן המועט למנוחה, ובתוך שניות הוא נרדם. עייפותו הרבה מנעה ממנו לשמוע את הרעש שהצליח לחדור מבעד לקירות המבודדים.

          רעש האזעקה המחריש נשמע בכל רחבי המתקן הצבאי, גורם לחיילים הדוקאנים המופתעים לרוץ בפחד לעמדותיהם. המחשבה הראשונה של אנשי הצבא הייתה שמישהו עומד לתקוף את הבסיס, ומאחר והם היו במלחמה נגד איחוד הפלנטות ונגד איחוד הממלכות הנרמוניות היה צריך לקבוע מי בדיוק העז להגיע לבסיס סודי עמוק כל כך בתוך שטחה של האימפריה ואיך בדיוק הוא עשה זאת.

          באולם השליטה של הבסיס הייתה הפתעה רבה לנוכח האזעקה שלא הופעלה מעולם, אלא לבדיקת כשירות. הבסיס היה תמיד בסבירות נמוכה ביותר להיות מותקף גם בגלל ריחוקו מכל גבול וגם בגלל ההשקעה ארוכת הטווח בהסוות תפקידו האמיתי, והצגתו ככוכב לכת שעיסוקו העיקרי הוא מכרות תת קרקעיים.

          "מה הסיבה לאזעקה ?" צעק מפקד הבסיס המבוגר אל אחד מפקודיו, ברגע שהוא נכנס אל האולם.

          "ספינה זרה מתקדמת היישר אלינו במהירות גבוהה, המפקד !" השיב קצין מערכות החיישנים בצעקה. "אני לא מסוגל לקבוע מאיזה סוג היא או אלו כלי נשק היא נושאת !"

          "שמישהו ישתיק את האזעקה הארורה הזאת !" שאג המפקד בפקודה.

          פקודתו בוצעה תוך שנייה, ושקט שוב שרר בבסיס.

          "האם הודענו על כך לספינות ההגנה שבאזור ?" שאל המפקד את קצין התקשורת שלו.

          "לא, המפקד !" ענה קצין התקשורת. "כל הספינות נשלחו אל אחת מהחזיתות, מלבד שלושה משמידות שהגיעו לתיקון כשהן פגועות בדרגות שונות."

          "תודיע מיד לספינות הללו להיות מוכנים לקרב," פקד הדוקאני הבכיר, "ושלח אותם ליירט את הספינה המתקרבת."

          "כן, המפקד !"

          "כמה זמן נותר עד להגעת הספינה הזרה ?" שאל המפקד את קצין מערכות החיישנים.

          "ארבע דקות, המפקד," ענה הוא.

          "בסדר. הכן את מערכות ההגנה של הבסיס, ושלח למסלול את כל ספינות ההגנה המיוחדות שלנו."

          "כן, המפקד."

          הבסיס כולו עבר בתוך דקות ממקום שליו שהתנועה בתוכו דלה, למקום תזזיתי  כשספינות ההגנה הקטנות שצורתן כטיל נעו אל החלל שמחוץ לבסיס בזה אחר זה, מתרכזים בנקודה שתחצה את מסלול הספינה הפולשת. באותו זמן רצו חיילים ממקום למקום על מנת לבצע את פקודותיהם, ממהרים לסיים ולתפוס מחסה.

          הספינה הזרה התקרבה אל הכוכב במהירות נמוכה יותר תוך שהיא ממשיכה במסלולה לכיוון ריכוז ספינות ההגנה הקטנות של הבסיס, מתעלמת מקריאות הבסיס שמורים לה להיכנע. תווי המתאר של הספינה הזרה היו שונים ממה יכלו שראו הדוקאנים. גודלה היה כשל משמידה, וצורתה כצורת ביצה שפניה חלקים כמעט לגמרי. צבעה היה סגול כהה, ולא היו כלי נשק גלויים על פניה. היא עצרה במרחק מה מספינות ההגנה שאליהן הצטרפו כבר המשמידות.

          ציפייה דרוכה מילאה את אולם השליטה של הבסיס, ומעט הקלה בגלל העובדה שהספינה הזרה לא תקפה ישירות את ספינותיהם. מחשבותיהם היחידות התרכזו סביב הסיבה האפשרית לביקור מפתיע כזה. היה זה די ברור שהזרים לא באו על מנת להילחם בהם, אך מה רצו היצורים שאכלסו את הספינה הסגולה ?

בדיוק אז החלה הספינה הסגולה לנוע במסלול מסביב לכוכב הלכת.

          "המפקד, אני מבחין בקרינה הנשלחת מהספינה הזאת אל פני השטח. אני חושב שהם סורקים אותנו !" אמר קצין מערכות החיישנים.

          "מרגלים !" קבע מפקד הבסיס, ופנה אל קצין התקשורת : "תורה לכל הספינות שלנו לתקוף את הספינה הזרה בכל הכוח האפשרי. אני לא רוצה שיישאר ממנה שריד אחד גדול יותר משולחן."

          "כן, המפקד !" אישר הקצין.

          ספינות ההגנה הקטנות החלו לירות על הספינה הסגולה, יוצרים שקעים שחורים על המעטפת החיצונית שלה שנעלמו תוך שניות, והיא חזרה להיות סגולה וחלקה לחלוטין. התקפות אלו גם לא נראו כמפריעים במיוחד לספינה שהמשיכה בסריקתה הדקדקנית. לנוכח חוסר ההשפעה של הספינות הקטנות נעו כעת המשמידות לעמדת התקפה, ובהגיעם לטווח ירי נקי מהפרעות ירתה אחת המשמידות שתי טורפדות אל הספינה, על מנת לראות מה תהיה ההשפעה. המחזה שנראה לצוותי המשמידות הדהים אותם לחלוטין. הטורפדות התפוצצו על גבי הספינה, וערפל של חומר שחור כיסה את מקום הפגיעה למשך שניות, אך לאחר שהחומר התפזר באורך פלאי לא נראו אפילו שקעים שיעידו על מה שקרה לפני כן. שינוי בקדמת מעטה הספינה המשונה משך את ליבם, וחור עגול הופיע מאין בעוד היא עוצרת ופונה אל המשמידות, ומטח אנרגיה כתום נשלח אל עבר הספינה שירתה לפני כן, מפרקת אותה לרסיסים קטנים שפגעו בשאר הספינות שבקרבתה. לאחר מכן הסתובבה הספינה והמשיכה בסריקתה, כאילו דבר לא קרה.

          "המשמידות מבקשות הנחיות, המפקד !" קרא קצין התקשורת.

          "אמור לכל הספינות לתקוף יחדיו !" השיב מפקד הבסיס בכעס.

          שתי המשמידות הנותרות וספינות ההגנה הקטנות החלו להתקדם ולירות אל הספינה, אך היא החלה לנוע במהירות כזאת שרוב המטחים לא פגעו בה. התנועות התזזיתיות לא היו רק על ציר אחד כמו ספינות רגילות אחרות, אלא לכל כיוון אפשרי ובמהירות מדהימה תוך שהיא מרסקת בגופה את ספינות ההגנה הקטנות. עד מהרה לא נותרו שום ספינות הגנה פעילות, ותשומת הלב הופנתה אל המשמידות שעדיין ירו עליה. שני מטחים בלבד של אותה אנרגיה כתומה סיימו את העימות, ולא נותר עוד אויב בסביבה. הספינה הזרה יכלה לנוע שוב ללא הפרעה כשהיא ממשיכה בסריקתו של כוכב הלכת, עד שלפתע פתאום נעצרה הספינה, ונעה במהירות מטה אל פני הפלנטה כמו אבן שנופלת באוויר. היא הגיעה לעצירה מוחלטת כקילומטר מעל פני השטח, היישר מעל אולם השליטה של הבסיס. חלקה התחתון קדמי של הספינה נפער וחשף חלל שממנו יצאה ללא קול דסקית מרחפת אשר עשתה את דרכה אל מנחת המעבורות שמתחת.

חמישה דמויות בעל חזות אנושית פסעו מתוך הדסקית, לבושים מדים סגולים שכיסו את כל גופם, אל עבר קבוצה גדולה של חיילים דוקאניים שחיכו להם בכלי נשק מכוונים. החמישה נעו לעבר החיילים, ואלו פתחו באש מרוכזת בעזרת רובי האנרגיה. המטחים הרבים שנורו היו אמורים להרוג את הפולשים, ולהעיף אותם לאחור למרחק של כמה מטרים, אך במציאות שום דבר כזה לא קרה. המטחים נספגו על ידי שדה כוח שהקדים את החמישה, והוא הואר באור זהוב בכל פעם שיריה פגעה בו. המחזה היה מדהים, אך לאחר שהחיילים סיימו לירות את מטעני האנרגיה שברוביהם, הרימו החמישה את ידיהם, ובידיהם הופיעו כלים מוזרים שדמו לקונוסים ארוכים ודקים. החפצים האלה כוונו אל החיילים, ופעימות אנרגיה רצופות יצאו מתוכם, חותכות כל דבר שבהן הן פגעו. גפיים וראשים מתבוססים בדם נותרו על האדמה אחרי שהזרים סיימו את מלאכת הקטילה, ונעו בהחלטיות אל עבר אולם השליטה. כניסתם של הזרים לא נתקלה בשום התנגדות נוספת מאחר ולא נותרו במקום חיילים בעלי נשק. כל אנשי הצבא באולם הביטו בדמויי האנוש בפחד משתק שלא אפשר להם לזוז ממקומם. מנהיג החמישה פילס את דרכו קדימה, ופנה אל מפקד הבסיס.

          "יש לך עשרים ושבע בני אנוש חיים כלואים על הבסיס הזה," אמר הקול המתורגם מבעד לכיסוי הפנים. "אני רוצה אותם על מנחת המעבורות בתוך עשר דקות. תן את הפקודות המתאימות."

          מפקד הבסיס לא העז לומר דבר, והוא ניגש את עמדת התקשורת, נותן את ההוראות המתאימות לשחרורם של הכלואים.

          "אל תשכח את נשיא האיחוד," העיר מנהיג הזרים.

          הדוקאני רק עיווה את פניו, ושלח עוד הוראה אחת.

          תוך פחות משבע דקות עמדו כל עשרים ושבע אזרחי האיחוד, ובכללם גם טאלן בעצמו, על מנחת המעבורות.

          "תסתלקו מכאן !" הורה מנהיג הזרים אל הסוהרים הדוקאנים שהביאו את השבויים, והם נסו משם בריצה מהירה.

          "באנו הנה על מנת לחלץ אתכם, אז אל תפחדו," הוא אמר לשבויים כשהוא סוקר את מראם. "אנו נדאג לטפל בכם, ולהחזיר אתכם אל האיחוד. תחילה נעלה אתכם אל הספינה שלנו, אבל נצטרך לעשות זאת בשני חלקים. כל אלה הפצועים קשה יעלו בסבב הראשון."

          טאלן המתין מאחור כשהדסקית יצאה לדרכה, מבחין לראשונה שהכלי היה מוכר לו, ושכל חמשת הזרים היו גבוהים ממנו. הוא מצא את קומנדר קריסטה דליאן, קצינת הנשק של הצפע, עומדת כשהיא נשענת על רגל אחת. רגלה השנייה הייתה מכוסה תחבושות, ועדיין נוטפת דם.

          "קריסטה, מה שלומך ?" הוא שאל אותה בקול ניחר.

          קריסטה נרתעה בתחילה למשמע הקול המוכר, כי מראהו של האיש מולה היה מחריד. כל צידו השמאלי של פניו היה מנופח, וחבורות כיסו את כל גופו. בגדיו הדיפו ריח רע, והם היו מוכתמים.

          "אדוני הנשיא ? האם זה אתה ?" היא שאלה בהיסוס.

          "כן, קריסטה," הוא ענה באיטיות, "זה אני."

          "או, אדוני… " היא החלה לבכות, ולפתה את ידו. "מה החיות האלה עשו לך ?"

          "אל תדאגי," הרגיע אותה טאלן, "הכול יעבור תוך זמן קצר. מה שלומך ?"

          "אני חושבת שהרגל שלי שבורה, וישנם הרבה מאוד חתכים שעדיין לא קרשו," היא אמרה כשדמעות נוטפות עדיין על לחיה.

          "אני מצטער לשמוע זאת, אבל אני בטוח שיטפלו בנו היטב מעתה ואילך. אל תדאגי, עברנו את החלק הקשה."

          "אני רק רוצה לישון," אמרה היא בתשובה.

          "כן, גם אני," הוא השיב.

          "סגן קומנדר סנדרה איירהארט מתה במקום הנורא הזה," היא אמרה בלחש ובעיניים מושפלות.

          "מה ?!" פלט טאלן.

          "כן," היא חזרה בהנהון איטי. "היא הייתה יחד איתי בתא הכלא, אך היא הוכנסה אליו רק זמן קצר לפני כן. ממה שהצלחתי להבין מדבריה, הספינות הדוקאניות התקיפו את ספינות המחקר שלהם, ולא היה להם סיכוי. היא הייתה פגועה קשה כבר כשהיא הגיעה, אבל מצבה התדרדר עוד יותר לאחר שהם לקחו אותה לחקירות. היא חזרה משם עם פצעים פתוחים כשהיא מדממת כולה, ומחשבותיה היו הזויות לגמרי. מצאתי את גופתה לאחר שחזרתי מאחד החקירות."

          "הדוקאנים הם מפלצות," אמר טאלן בכעס.

          "אנחנו צריכים להשמיד את כולם. כל אחד ואחד מהיצורים הללו," אמרה הקומנדר בעיניים דומעות.

          טאלן התקרב אליה, וחיבק אותה. הוא לא ידע מה עוד נותר לומר.

          מנהיג כוח ההצלה התקרב אליהם. "הגיע זמן לזוז," הוא אמר.

          הנשיא החזיק את ידה של קריסטה, עוזר לה לעלות אל הדסקית, ואיתם גם כל הניצולים הנותרים. מראה הבסיס הפך קטן במהירות כשהם נעו למעלה, והספינה הממתינה גדלה בעוד הדסקית עושה את דרכה אל פתח הספינה. פתח הכניסה נסגר במהירות לאחר שהם עברו דרכו כשהוא לא משאיר שום סימן להיותו שם, ולאחר מכן נעה הספינה אל מחוץ לאטמוספרת הפלנטה, ומשם היא כיוונה את דרכה אל האזור האסור.

                                      פרק עשרים ושלוש

תאריך 195.2131,

גבול האיחוד ברביעים גמא ודלתא.

          המלחמה התחילה בו זמנית בארבעה נקודות שונות לאורך הגבול, כשכל קבוצות הקרב הרואניות חדרו במהירות אל מעבר לאזור המפורז שתחם את הגבול מיד לאחר שהאות המוסכם שודר במערכות הקשר שלהם. זאת הייתה פעולת מלחמה גלויה מצד הקיסרות, וכל האפשרויות לחזור בהם ממעשיהם נעלמו לאחר ביצוע צעד מחייב זה.

ספינות הסיור היו הראשונות לעבור, מקדימות במעט את המשמידות, והרחק מאחריהן זחלו נושאות החלליות וספינות המערכה שהתקשו לעמוד בקצב. צורתן החיצונית של כל הספינות הקרביות הסדירות הללו הייתה עדות לכך ששיקולי מראה חיצוני לא נכללו במוחם של מתכנני ספינות הקרב, כי הן היו תמצית הפשטות בכל הקשור לייצור שלדת ספינות. לכולן היה אותו גוף ביצתי נפוח שאליו חוברו כנפיים עם קצוות משולשים עבים המופנים באיום קדימה, אבל קנה המידה שבו הן נבנו היה שונה על פי יעודה של הספינה, ותבנית צבעם היה שילוב של כתמים אדומים ושחורים ששיוו להן מראה קטלני, כפי שהן באמת היו. המפרט של הספינות היה פשרה בין מהירות להגנה, דבר שהציב אותן כמהירות יותר מספינות האיחוד ופחות מוגנות מהן, אך עדיין מסוגלות להגן על עצמן הרבה יותר מאלו הדוקאניות.

                                                ***

תאריך 195.2131,

סקטור גמא-50.

          שני קבוצות התקיפה הרואניות שהתקדמו במהירות, עשו את דרכן אל מוצבי הגבול המוגנים היטב. הכוח הרואני היה גדול פי שלושה מכוח האיחוד שהיה בסקטור הזה, אך הוא עדיין היה צריך לעשות את דרכו קדימה מול כל ההגנות המחכות לו.

הקבוצה שהגיעה מכיוון סקטור גמא-49 הייתה פחות מסיבית מזאת שנעה מכיוון הקיסרות הרואנית, בגלל שהכוחות המגויסים לטובתה היו צריכים להישמר הרחק בתוך פנים הקיסרות עד שמזימתם התגלתה, ולכן גם נכללו בה רק ספינות מהירות עד לגודל של ספינות מערכה, שיכלו להגיע לאזור הריכוז בזמן להתקפה המשולבת.

          סקטור גמא-49 היה באופן רשמי שטח של האיחוד, אך חלק מנתיבי התנועה בו הושכרו לטובת הקיסרות הרואנית לפני שנים רבות מאוד לצורכי מסחר בלבד, על מנת שיהיו לה נתיבי חלל אל האימפריה הדוקאנית ומעבר לכך. החוזה המקורי לא נעשה ללא הפעלת כוח רציני מצד הקיסרות, והאיחוד החלש יותר היה חייב לוותר בנושא, אך רק לפני שסעיף מיוחד בחוזה הבטיח שלא יוצבו כוחות גדולים של צי הקיסרות בסקטור הזה, ושלא תתנהל מלחמה דרך האזור.

בזמן מלחמת היאוש היה זה די נוח לאיחוד להשאיר את המצב כפי שהיה משום שהדוקאנים חששו לעבור דרך הסקטור ובוודאי שהם לא רצו לתקוף את הקיסרות, כי פתיחת חזית נוספת הייתה שגיאה שאותה הם לא רצו לבצע. האזור נשאר מקום מעבר לסחורות בלבד, והאיחוד לא היה צריך לדאוג להגנת האזור. מעבר הכוח הרואני בהתקפה זאת דרך הסקטור השליו הפר את ההסכם הישן, והוא גם גיבה את הנתיב שבו יוכלו הכוחות הדוקאנים להשתמש כדי להצטרף  לעימות.

שאר הכוחות שגויסו מאזורים אחרים של הקיסרות לא נכללו בחוד החנית של התקיפה יחד עם הכוח השני שפלש ישירות מכיוון מרחב הקיסרות, בגלל שחייליהם לא היו מנוסים דיים, והמערכות עימן הן יצאו לקרב היו הרבה פחות מתקדמות מהיחידות הקדמיות יותר, כך שהם נותרו בדרך כלל מאחור עד שהמצב יחייב את הטלתם לקרב. למרות זאת, השפעתו של כוח גדול כל כך שנוסף לכוח האזורי היה מראה מפחיד שהוסיף פחד בלב חיילי האיחוד בקו הגבול. טורי הספינות הרבים התמשכו הרחק מעבר לטווח ראיה, כמו נחיל לא נגמר של נמלים היוצאות לקרב.

          שתי קבוצות קרב אלו התקדמו כעת מול הכוח שהוצב נגדם מעברו השני של שני שדות מוקשי חלל ענקיים שיצרו מחסום אימתני. בתוך שני שדות אלו נותרו שישה מעברים  צרים שחצו את המכשול, והזמינו את הכוח התוקף לנסות לעבור דרכם. הייתה זאת אופציה אחת שבה יכלו מפקדי הכוחות לנקוט, אך היו להם גם אפשרויות נוספות, ואלו כללו פילוס נתיב חדש דרך שדות המוקשים על מנת לפרוץ דרך נוספת למעבר הכוחות שתהיה מוגנת פחות על ידי כוחות האיחוד, או ביצוע מעקף גדול אל המקומות שלא כוסו לחלוטין על ידי מטילות המוקשים, ואלו היו רק במרחק רב משם. מפקדי הקבוצות החליטו פה אחד שהם לא יכולים לעכב את ההתקפה על מנת לנסות לעקוף את המכשול, מפחד זעמו של הקיסר, ולכן הם הורו על התקפה חזיתית תוך שהספינות שלהם פועלות להרחיב את המעברים הצרים שעיכבו בעדם, בעוד שעשרה טורים נוספים פילסו לעצמם מעברים משלהם בחומה המסוכנת במרחק מה משם. פילוס דרך חדשה מבעד לשדות המוקשים התבררה כעבודה איטית ומסוכנת, והיה צורך בריכוז והתמדה כי המוקשים נעו ללא הרף לכל כיוון וקשה היה לטווח אותם. בינתיים, קודמו המשמידות המהירות אל המעברים המוכנים כדי להעסיק את הכוח המגן שחיכה להם במחצית הדרך של המעברים, והתקיפה החלה.

          המשמידות הרואניות התקדמו ביריות אל תוך המעברים כשהן מטווחות את ספינות המערכה שציפו להן, ובעודן מתחמקות מהירי הנגדי הן כיוונו את עצמן אל קצותיו של שדה המוקשים, וירו גם אליו. הייתה זאת משימת התאבדות מבחינת המפקדים הרואנים על גבי המשמידות, אך מישהו היה חייב לבצע זאת כדי ששאר הכוחות ינהרו פנימה, ובכל מקרה לא הייתה להם שום אפשרות לסרב לפקודה. חמישה משמידות נלחמו על חייהן בתוך כל מעבר כזה תוך שהן מרחיבות באיטיות את המעבר, ובכל פעם שמשמידה הוצאה מכלל פעולה או הושמדה, התקדמה משמידה נוספת אל תוך המעבר והיישר לקרב.

באותו זמן שאר הכוחות הרואנים הקדמיים שהתחלקו לעשרה טורים פילסו לעצמן מעברים כשהן משמידות את המוקשים מולם, כאילו הן חפרו תעלת תת קרקעית, ואל מול טורים אלו פילסו כוחות האיחוד מעברים משלהם כשהן ממהרות ליירט ולעצור את התקדמות האויב מכיוונים שונים, אך היה זה תהליך מתיש שארך זמן רב בטרם שני הצדדים התחילו לירות אחד על השני.

בינתיים, ספינות המערכה של האיחוד שחיכו בתוך המעברים המוכנים ונלחמו כנגד המשמידות שנשלחו מולן, נסוגו באיטיות רבה ביותר בכל פעם שהמעבר הורחב, מעכבות כמעט בגופן את מסת ספינות האויב שהתקדם מולן. הן היו חייבות לנצל את כל עוצמת האש שלהן על מנת להשמיד כמה שיותר מספינות האויב לפני ויתור של מרחב כלשהו, אך מפקדי הספינות הקפידו שלא להתקרב יותר מדי לקו האש של קדמת כוחות האויב, כי פירושה של טעות כזאת היה מוות מהיר על ידי הגל המתקדם, וכמה צוותי ספינות עייפים לאחר לחימה רצופה וארוכה עשו טעות זאת, ועל כך הם שילמו בחייהם.

          חצי שעה לאחר תחילת הקרב הושמדו עשרים ושתיים משמידות רואניות וארבעה ספינות מערכה של האיחוד, והמרחק שנצבר לטובת הקיסרות היה עדיין פחות מעשירית מהמרחק שהיה עליהם לעבור לפני שהם יגיעו לצד השני. כתוצאה מכך החליטו מפקדי הכוח הרואני לשנות את הטקטיקה שלהם, וספינות מערכה רואניות החליפו בהדרגה את המשמידות שאבדו בקרב. כוחות האיחוד שהיו ערים לשינוי שלחו בתגובה כחמישים חלליות תקיפה קטנות, בעוד ספינות המערכה שלהם נסוגות מעט, ואלו עשו שמות בספינות המערכה הרואניות. שינוי זה הוביל לכך שהצוותים הרואנים איבדו את עשתונותיהם לאחר שהם היו צריכים להגן כל הזמן על חייהן, ובכך הם חדלו להרחיב את המעבר, ורבות מספינותיהם הושמדו בקצב מהיר. מפקדי הכוחות התוקפים מיהרו לשלוח שוב את המשמידות המהירות כדי לייצב את המצב.

          עשרה הטורים הדוקאנים שחצבו לעצמם מעברים חדשים פגשו באש ההגנה שעה לאחר שהחלו במשימתם, אך מצבם לא היה שונה מאלו של חבריהם במעברים המוכנים. גם משמידותיהן היו צריכות להמשיך את מלאכת ההרחבה תוך הגנה עיקשת מהצד השני, ואש שנורתה עליהם מכיוונים שונים.

          יותר משבע שעות קשות עברו עד שחצב הכוח התוקף את דרכו באש תותחים דרך שדות המוקשים אל הצד השני, ומה שקידם את פניהם ביציאה ממנו היה גיהינום ואש תופת. כל ספינות האיחוד כיוונו את תותחיהם אל מקומות היציאה, ובהינתן הפקודה החלו כולן לירות אל תוך הכוחות מולם, טובחים בהם ללא כל הבחנה בעוד אלה ממשיכים, בלית ברירה, להתקדם מולם במהירות. במצב הזה כמעט כל ירייה פגעה במקום כלשהו באחת מספינות האויב, והצטברות הפגיעות גרמו להתפוצצויות רבות שתרמו גם הן לנזקים במסה צפופה כזאת. רק לאחר שפתח היציאה התרחב לממדים רציניים, כתוצאה מהירי הרב ומהתנגשות הספינות במוקשים, יכלו מספיק כוחות עוינים להימלט מהשמדה, והכוחות החלו להתערבב זה בזה בלחימה צמודה.

איבוד היתרון שלהם במצב הנוכחי הוביל את מפקדי הכוחות של האיחוד לתת את האות המתאים, וכוחות האיחוד נסוגו באופן מאורגן תוך שהם שומרים על שורות מסודרות, משמידים באותו זמן כל מסתנן שהעז להיכנס אל תוך שורותיהם.

          שני הכוחות ניתקו מגע באופן ספונטאני לאחר שמרחק רב הפריד ביניהם, וכוחות האיחוד נסוגו לאחור אל כיוון מוצבי הגבול הקרובים, בעוד כוחות האויב המשיכו לנהור דרך המעברים הפרוצים אל תוך המרחב הכבוש. האיחוד אמנם הפסיד בקרב, אך כוחותיו גרמו לאבידות רבות בכוח היריב כשהם סופגים אבידות נמוכות בהרבה, אבל כולם ידעו היטב שבקרבות הבאים לא יהיה להם יתרון כזה.

                                                ***

תאריך 195.2131,

סקטור דלתא-25.

          התרחשות האירועים בגזרת דלתא-25 נטתה גם היא, באופן צפוי למדי, לכיוונה של הקיסרות, אך במקרה זה מפקד הכוח נקט בטקטיקה שונה במקצת מחבריו ברביע גמא. הכוח שהיה ברשותו לא היה צריך לעמוד בלוח זמנים לחוץ, לפחות עד שיחברו אליו כוחות נוספים, כך שהדבר היחידי שנדרש ממנו היה לחדור אל שטח האיחוד ולהעסיק את כוחותיהם. היה לו מרחב פעולה גדול יותר, ולכן הוא החליט לנקוט במתקפה משולבת ולחלק את כוחותיו. בעוד החלק העיקרי של הכוח התכונן לפלס לעצמו דרכי מעבר דרך שדות המוקשים הצפופים שפוזרו לאורך הגבול הקרוב לבסיס אצטאק, שני קבוצות תקיפה קטנות יותר עשו את דרכם במהירות אל המקומות בהם לא הוקמו שדות כאלה. שני הכוחות האלו נועדו לאגף את הכוח המגן, והם הורכבו מספינות מערכה ומשמידות בלבד, ובתוך כך היה בידיהם יתרון של מהירות איתו הם יכלו לבחור את מקומות החדירה ולעבור דרכם לפני שכוח רציני ייאסף מולן. כתוצאה מכך היו צריכים גם כוחות האיחוד להתחלק, בניסיון עקר להאט את התקדמות האויב, וליירט את שלוחותיו. מצב זה אפשר לכוח העיקרי של הרואנים, שכלל את ספינות הקרב האיטיות יותר אך חזקות בהרבה, להתקדם בקושי רב דרך שדות המוקשים, אך לאחר שהם התייצבו בצידו השני של הגבול, הם נתקלו באש הרבה פחות קטלנית. התפתחה לחימה עיקשת מצד האיחוד כנגד שטף הכוחות שהתרכז בצד השני של שדה המוקשים, אך יחסי הכוחות הלא הוגנים פעלו לרעתם, וספינות ההגנה נאלצו לסגת בלב כבד אל מוצבי הגבול הקרובים אליהם.

          שתי קבוצות הצי הרואני שהופרדו מהכוח העיקרי התקיפו באותה עת את מוצבי הגבול הסמוכים ביותר אל נקודות החדירה שלהם. המוצבים המרוחקים הללו שהיו מורכבים מפלטפורמות של מתכת, ונועדו להוות נקודת הגנה ואספקה לכוח של ספינות קרב, הושארו ללא הגנה כלשהי מלבד תותחיהם ומשגרי הטורפדות המועטים שעליהם, כי כל הכוחות הופנו לעבר האזור בו התנהל הקרב הגדול. זה הפך את משימת ההשמדה שלהם לקלה ביותר. תותחי האנרגיה ומשגרי הטורפדות ירו לעבר הספינות הרואניות שהתקיפו אותם מכל עבר, אבל המסה העצומה לא התרגשה מהירי המפוזר שלא יכול היה לפגוע בהם באופן רציני. ספינות האויב המשיכו לירות ללא הרף על המוצבים גם לאחר שלא הושבה שום אש נגדית, והן פסקו מכך רק כשמבנה נהרס לגמרי, ואפשר היה להיות בטוח שלא נותר אף אדם חי בתוכו. ארבעה מוצבים חסרי הגנה משמעותית כאלו הושמדו לאורך הגבול במהלך ההתקפות.

          בתום שמונה שעות הורה המפקד הרואני על איסוף כל כוחותיו, ושלושת הקבוצות חזרו להפוך לכוח יחיד. מטרתו הבאה הייתה שני מוצבי הגבול שהיו מוגנים בכבדות על ידי כוחות האיחוד, והשמדתו תפנה את הדרך אל בסיס אצטאק, אותו הוא צריך לשים במצור יחד עם עזרתם של חבריו ברביע גמא. עד כה, הוא היה מרוצה מתוצאות ההתקפה, כי היא הצליחה מבלי שיהיו אבידות רבות, ואלו היו חדשות טובות עבור הקיסרות שלא לחמה לפני כן בכוחות האיחוד. הוא יוכל גם להודיע לראשונה במלחמה הזאת על השמדתם של כמה מוצבי גבול, והקיסר בוודאי ישמח לשמוע על כך. אם רק הכול יתנהל כפי שקרה עד עכשיו, הם יוכלו לכבוש את כל האיחוד עוד לפני החגיגות השנתיות של הקיסרות, והוא יוכל להתהלך בראש המצעדים המפוארים ברחובות הבירה המקושטת יחד עם המפקדים הצבאיים האחרים שהביאו לגזעם את הניצחון.

                                                ***

תאריך 195.2131,

סקטור דלתא-31.

          המערכה בגזרה זאת הייתה אמורה להתנהל בקלות יחסית, או כך לפחות חשב מפקד הכוח הרואני, אך המציאות טפחה על פניו. כוחות האיחוד הקימו הגנות אפקטיביות ואף התקיפו את הכוח שלו בכמה אירועים, וכוחותיו לא ציפו לכך. רוב הכוח שלו היה מורכב מיחידות לא מנוסות ולא מצוידות, אך היו לו ספינות קרב אמיתיות בכמות העולה על זה של האויב מולו, ואת אלה הוא הציב בקדמת ההתקפה כשהן משיבות אש ומתחמקות בזריזות. ההפתעה הותירה את רישומה בהם כשהכוח המגן לא נסוג בקלות, למרות העובדה שלא היו בסקטור זה בסיסים גדולים או כוכבי לכת חשובים, והם הגנו על כל פיסת גבול בעקשנות שהעידה על כך שבני האדם יהוו יריב ראוי לשמו, אבל לנוכח יחסי הכוחות הוא עדיין היה משוכנע שהם יובסו בסופו של דבר, למרות שחיילי ספינותיו לא פעלו ביעילות שלה הוא קיווה.

הוא שלח את כוחותיו אל הקרב בשמונה טורים שחדרו דרך מכשול המוקשים, ואלו התקדמו היטב עד שהם נתקלו בכוחות ההגנה. כוחות האיחוד יצרו להם כל כך הרבה מעברים דרך שדה המוקשים המבלבל, עד שהמקום נראה כמו מבוך עצום. ספינות האיחוד גם צצו מכל עבר מסביב לטורים המתקדמים, שנקטו בדרך הישירה ופילסו להם דרך משלהם בשדה המוקשים, וספינות הקיסרות הוצאו מכלל פעולה בקצב מחריד.

ספינות האיחוד חוררו למעשה את שדה המוקשים בצורה מתוחכמת, ויצרו מעברים מסובכים ומסוכנים שהתחברו אל המעברים הראשיים שיצרו הרואנים בנקודות שונות. ברגע שטור הספינות היה בטווח ירי ניתכה עליו מכת אש מדויקת שקשה מאוד היה להתגונן ממנה בצפיפות הרבה, כי טור הספינות היה חייב להתמיד בהתקדמותו, ולכן הספינות שיועדו להשמדת האיום תקפו חזרה תוך מגבלות קשות. חלקם הצליחו להשמיד את ספינת האיחוד שירתה עליהם, רק כדי למצוא ספינות נוספות המחכות לתורן להצטרף לקרב, וכך זה נמשך למשך שעות.

רוב הספינות הרואניות שנפגעו בהתקפות אלו היו הספינות שהיו פחות מיומנות בקרב ובניווט במרחב צר, והצבתם בחלק האחורי של הטורים חרצה את גורלם. כל שיכל הכוח התוקף לעשות היה להתקדם תוך שהוא סופג את ההתקפות הבלתי פוסקות, ולקוות שלא נותר להם עוד מרחק רב להגיע לצד השני.

          עשר שעות של סיוט מתמשך נמשך הקרב בטרם פרצו כוחות הקיסרות אל מעבר לשדה המוקשים, והם היו בטוחים שמעתה יהיה להם קל הרבה יותר להגן על עצמם, אך הספינות האיחוד לא נסוגו גם אז. מתקפה משולבת של נושאות חלליות וספינות מערכה קידמה את פניהם, וקרב צמוד החל להתחולל. הכוחות הפולשים מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן, כשמצד אחד חסמו את דרכם ספינות האיחוד, ומצד שני שדה המוקשים הנותר וכוחותיהם שלהם שחסמו כל אפשרות לנסיגה. כל שהם יכלו לעשות היה להמשיך להתקדם אל תוך מטחי האש והטורפדות שנשלחו אליהם, בתקווה שמזלם יישאר לצידם. שמונת הטורים התקדמו אל תוך ענן הקרב מלא שברים וחלקי ספינות אבודות, והם הוסיפו עוד שברים משלהם כשגם הם נפגעו בערבוביה המבלבלת.

          אדמירל טארה פלרוק העבירה בחוכמה לאזור זה את כל הכוחות האפשריים מהגבול עם האיחוד הוורקני כשהיא משאירה כוחות מינימאליים בלבד להגנת המוצבים והבסיסים שם. בטבלת החסרונות והיתרונות שבמוחה היה זה סיכון נמוך יחסית שהקיסרות תחליט לעבור דרך שטחה של הוורקנים כדי לתקוף אותם, ולכן היא הרגישה שהיא תוכל להמר ולנקוט בצעד זה כדי להכות את הכוחות הרואנים על הגבול. הכוח הפולש בסקטור דלתא-31 היה גדול מאוד, אך לפי המודיעין שהתקבל, לא היה זה כוח מיומן או מצויד היטב, והיא ראתה זאת כסיכוי אפשרי להשמיד חלק גדול עוד לפני שהוא יספיק לאסוף מיומנות נוספת.

          הטקטיקה שעליה היא הורתה הייתה להחזיק את הכוחות הרואנים במצבם הבלתי אפשרי עד כמה שניתן היה מבלי שהכוחות של האיחוד יפגעו בצורה ניכרת, ועל כן כל הספינות הקדמיות שנפגעו בצורה רצינית נסוגו לאחור כדי לתת לספינות שחיכו מאחור את האפשרות להחליף אותם בעוד שהם נעו אל כיוון מוצבי הגבול לתיקונים. היה זה כמו שורות ירי במלחמות רובים קדומות שבהם שורת הירי הראשונה החליפה את מיקומה עם השורה מאחוריה כדי לטעון את הנשק חד התחמושת הארכאי.

          המפקד הבכיר הרואני קיבל את דוחות הנפגעים, והתדהמה האיצה בו לשנות את הטקטיקה. הוא הורה מיד להרחיב את נתיבי המוקשים כדי שניתן יהיה להרחיב את נקודות היציאה משדה המוקשים, ובכך לתת לספינותיו מרחב רב יותר ופחות סיכון בפגיעה על ידי המטחים. מפקדי הספינות שלו התפנו לבצע את הוראותיו, ותוך זמן קצר יכלו לצאת טורי הספינות בקלות רבה יותר תוך שהם נמנעים משדות השברים שחסמו את דרכם. הכוח הרואני התקדם במהירות, וספינות האיחוד נסוגו אל מול הכוח הגודל מולם. כוחות האיחוד המשיכו להכות את כוח האויב במשך עשרים דקות נוספות לפני שהם נסוגו למוצבי הגבול, מותירים אחריהם שדה קרב מלא שברי ספינות ומוות.

                                      פרק עשרים וארבע

תאריך 196.2131,

האזור האסור.

          טאלן הרגיש טוב יותר לאחר שהספינה הסגולה חצתה את שדה הכוח שהפריד בין האימפריה הדוקאנית לאזור האסור, למרות שהוא היה בטוח בכך שהכוחות הדוקאנים לא יכלו לעצור אותם גם אם הם היו מנסים. המהירות הרבה הייתה מספיקה על מנת להרחיק כל כוח מהם, וביצועי עוצמתה של הספינה עד כה היו מאלפים. למרות זאת, נראה היה שמאקי לא רצתה שתהיה עדות נוספת לביקורם, ולכן הם ניווטו את דרכם הרחק מטווח חיישנים ארוך טווח של הספינות שנקרו בדרכם.

          מאקי התבררה שבעלת הפיקוד של צוות הספינה הקטן, והיא דאגה לטפל גם בפצעיהם הדחופים של אורחיהם. כל השבויים היו פגועים ברמה כזאת או אחרת, וחלק מאלו ששהו במקום האיום זמן רב גם איבדו כמה מאיבריהם במשך תקופת העינויים הזאת. למזלו של טאלן, הוא שהה במקום רק שלושה ימים, אך הוא היה בטוח שאילו הוא היה נותר במקום עוד זמן קצר, גזר דינו היה מוות בטוח.

          "לאן אנו נוסעים מכאן ?" שאל טאלן את מאקי, בעודם יושבים בחדר שהוקצה עבורו.

          "ובכן, מאחר ואנו לא מעוניינים להראות את נוכחותנו בתוך האיחוד, יהיה זה עדיף שלא נרחיק פנימה. אנו נחזיר את אנשיכם אל מקום כלשהו שבו תוכלו להגיע בדרכים רגילות יותר אל אחד הבסיסים הגדולים או לעיר מרכזית כלשהי על כוכב לכת."

          "לא הזדמן לי לשאול זאת לפני כן, אך אני סקרן מאוד לדעת," אמר טאלן באיטיות, "האם פעולת ההצלה שלנו אושרה על ידי האנשים שלכם ?"

          מאקי רק קרצה בעינה הימינית, וחייכה. "ובכן, בוא נגיד שאין סיכוי שפעולה כזאת הייתה מאושרת על ידי האנשים הממונים על כך."

          "אם כך, אני מרגיש שאני חייב לכם הרבה יותר תודות בעבורי ובעבור אנשיי. אני בטוח שהאיחוד לא יכול היה לבצע פעולת הצלה מסוג זה כשהוא נמצא במצב מלחמה, ותשומת ליבו נתונה לדברים חשובים אחרים. אתם לקחתם על עצמכם סיכון רב, ואני מקווה שלא תהיה בעיה לאחר שתחזרו אל כוכב הלכת שלכם."

          "אל תדאג," השיבה מאקי בחיוך קטן. "אנו מסוגלים לדאוג לעצמנו, ולא יהיה שום אזכור לכל העניין. אני לא מצפה להשלכות כלשהן."

          טאלן לא אמר דבר. נראה היה לו היא ואנשיה לקחו על עצמם סיכון מבלי שהם ציפו לתמורה כלשהי.

          "מדוע הצלתם אותנו ?" הוא שאל לאחר כמה שניות של שקט.

          מאקי לא ענתה מיד, אלא היא הסתכלה אל מסביב לחדר לפני שהיא הביטה היישר לעיניו.

          "ישנו קשר היסטורי בין הגזעים שלנו, וזה לא דבר שאני יכולה לבטל כבדרך אגב, ולהתייחס אליכם כאל שאר הגזעים שאותם פגשנו במהלך השנים. אנו קשורים אחד לשני בקשר דם, ולכן אני ואנשי על הספינה הזאת הרגשנו חובה לעזור לכם בדבר פעוט זה, משום שאנו לא יכולים לעזור לכם בדברים חשובים הרבה יותר כמו הגנה על האיחוד שלכם אל מול ההתקפה המשולבת שהחלה נגדכם. זאת הייתה גם הדרך שלנו לעשות משהו כנגד הגזע הדוקאני שהרג כל כך הרבה מאנשיכם באותו מקום רשע. כמה מאנשינו היו רוצים מאוד להשמיד את הגזע הדוקאני לחלוטין, אך אנו שולטים בעצמו, משום שכגזע אנו חייבים להישאר מאוחדים וחסרי פניות."

          "אני מעריך את הכנות שלך, ומודה לך שוב על הסיכון שאת ואנשיך לקחתם על עצמכם. אבל האם לא תיווצר בעיה אם אני אחזור אל האיחוד ?"

          "כן, זאת הבעיה היחידה שעליה לא ענינו לפני שביצענו את הפעולה," הסכימה מאקי. "אם אתה תחזור אל תפקידך הקודם כנשיא האיחוד, המידע על כך יגיע גם אל אנשינו, וכתוצאה מכך יתחילו לעלות שאלות בנוגע לדרך שבה הצלחת לברוח מכלאך. זה תלוי כמובן בחשיבות שינתן לעניין."

          "אם כך, אסור לי לחזור אל התפקיד שלי ?" שאל טאלן.

          "יהיה זאת עדיף אילו תוכל להימנע מכך," אישרה מאקי בהנהון. "אך אנו לא יכולים לבקש זאת ממך. זאת חייבת להיות ההחלטה שלך."

          "מה תעשו אם אני ארצה לחזור לתפקיד ?" הוא שאל.

          "בכל מקרה, אנו נדאג לספק דיווח שייתן מענה כלשהו לעניין שחרור השבויים," ענתה היא. "זה יהיה משהו בנוגע לספינות האיחוד שהצליחו בפעולה סודית לשחרר את אנשיכם. הפרטים לכך יהיו מעורפלים במידה כזאת שיוותר מרחב להשערות בנושא. מעבר לכך לא נוכל לעשות דבר."

          "מה מצבה של האיחוד ?" שינה טאלן את הנושא לאחר כמה שניות של שקט.

          "עד כה כוחותיכם לא הצליחו לעצור את ההתקדמות של ראשי הקרב הרואנים, אך הצלחתם להשמיד להם ספינות רבות, ובעיקר בסקטור דלתא-31. כמובן שהם הצליחו בכל המקרים לעבור לאחר שעות רבות, והתייצבו בצידו השני של הגבול."

          "מה לגבי הכוחות הדוקאניים ?" שאל טאלן.

          "ישנו כוח שעדיין מחכה לתקוף את סקטור גמא-55, ועוד כוח שעומד לתקוף את סקטור אלפא-12."

          התשובה הפליאה את טאלן.

          "מהיכן, לעזאזל, הגיע הכוח שעומד לתקוף את סקטור אלפא-12 ?"

          "מאותו מקום ממנו הגיעו כל שאר הספינות שתקפו אתכם לפני כן באזור," ענתה מאקי בפנים רציניות. "אך נראה לי שאני אצטרך להראות לך זאת, כי אחרת אתה לא תאמין לי."

תאריך 196.2131,

סקטור אלפא-12.

          כמה מאורחי הספינה הסגולה, שישבו באולם ששימש כתא הפיקוד של הספינה, הביטו במחזה שהוצג מולם, אך הם ראו רק שדה אסטרואידים עצום שגדל יותר ויותר ככל שהם התקדמו.

          "זהו שדה האסטרואידים שבו ניסינו להתחבא כשהדוקאנים הציבו לנו את המארב," העירה קומנדר קריסטה דליאן, קצינת הנשק לשעבר של הצפע.

          "את צודקת. זה באמת שדה האסטרואידים שבו היינו, "הסכים איתה טאלן.

          "האם אנחנו עוברים דרך שדה האסטרואידים ?" שאלה קומנדר דליאן את מאקי שעמדה קרוב אליהם.

          "אפשר לומר זאת," ענתה היא, ולא הרחיבה.

          "חשבתי שאת רוצה להראות לנו איך מצליחים הדוקאנים להיכנס אל תוך השטח הסקטורים האלו ?!" העיר טאלן.

          "אני עדיין מתכוונת לעשות זאת," היא השיבה בחיוך רחב. "אני מודעת לכך שהסקרנות מציקה לכם, אך אני מבטיחה שתהיה לזה תוצאה מרהיבה יותר אם תראו הכול במו עיניכם. חוץ לזה, זה לא ייקח עוד זמן רב."

          טאלן וקריסטה הביטו אחד בשני במבטים מלאי שאלות לנוכח סירובה של מאקי להסביר את המצב, אך לא הייתה להם ברירה. מאקי החליטה להשתעשע מעט, ולשמור את המידע החשוב כל כך לאיחוד עד להגעתם ליעד, והם היו חייבים להסכים לכך.

          הספינה הסגולה לא נעה ישירות אל שדה האסטרואידים, אלא עקפה אותה מצד שמאל, ורק אז נעה לתוכו כשהאסטרואידים הוסטו הצידה על ידי כוח בלתי נראה. האסטרואידים הנעים יצרו מעין מנהרה שהתארכה אל תוכו של הצביר, והם המשיכו קדימה במשך כמה דקות.

          לבסוף, הגיעה הספינה אל חלל גדול וריק מאסטרואידים, שלא היה ניתן להבחין בו בעזרת חיישנים מחוץ לשדה האסטרואידים. הספינה נעמדה שם, והם בחנו את המקום בעניין.

          "איך יתכן שיש חלל כזה בתוך שדה אסטרואידים ?" שאלה קריסטה בתמיהה.

          "ובכן, זה יתכן רק אם הדבר נעשה באמצעים מלאכותיים," השיב לה טאלן תוך שהוא סורק את קצוות החלל המוזר, מנסה לגלות איך בדיוק נשמר החלל הזה. הוא הבחין ביחידות מתכתיות שנעמדו בהיקף החלל מול שדה האסטרואידים, והצביע עליהם. "נראה לי, שהיחידות המרחפות מסביב לחלל שומרות שאסטרואידים לא ייכנסו לאזור."

          קומנדר דליאן הביטה גם היא לכיוון שעליו הוא הצביע, וגם היא הבחינה ביחידות המרחפות שם. "מישהו שמר על החלל הזה נקי מסיבה כלשהי. השאלה הגדולה היא עבור מה ?"

          "אני אדגים לכם מה הסיבה לכך," אמרה מאקי, ופנתה אל אחד מאנשיה בתא הפיקוד, ונתנה לו הוראות בשפה לא מובנת. האיש הגבוה הנהן בהבנה, והתרכז בלוח הבקרה מולו כשהוא מזיז את אצבעותיו במהירות מדהימה.

          "הביטו בזה, " הורתה מאקי בחיוך קטן.

          אחד האסטרואידים השתחרר מהמעטפת של החלל הריק, והחל לנוע אל מול הספינה הסגולה, ואז קדימה אל המרכז החלל הכדורי. זרמי אנרגיה אדומה החלו לפגוע באסטרואיד מתוך המרכז הריק, והתופעה הגבירה את התעניינותם של טאלן וקריסטה שהביטו במחזה בהפנוט. הסערה הצבעונית גברה כשעוד זרמים נגעו באסטרואיד ללא הרף בעוד הוא מתקרב יותר למרכז, ואז פרץ אנרגיה כתומה האירה את מרכז, והאסטרואיד נעלם לחלוטין.

          טאלן לא ידע מה לומר, ולסתו התחתונה צנחה כשהבעת תדהמה נראתה על פניו. גם מראה פניה של קריסטה היו זהים, אך היא התאוששה מהר יותר.

          "מה לעזאזל זה היה ?!" היא שאלה.

          "תנחשו," השיבה מאקי בחיוך מסתורי.

          "זה לא יתכן," אמר טאלן במצח קמוט. "לא שמעתי על דבר כזה באזור גם כשהסקטורים האלו היו בשליטתנו. זה לא יתכן !"

          "מה לא יתכן ?" האיצה בו קריסטה בעיניים שואלות.

          "זהו חור תולעת שמקשר בין מקומות שונים בחלל הגלקסיה, או לפחות זה הניחוש שלי, למרות שמעולם לא ראיתי דבר כזה," אמר טאלן כשהוא מביט במאקי על מנת לראות את תגובתה.

          מאקי חייכה חיוך חושף שיניים לבנות, ועיניה נצצו. "אכן כן. אתה צודק בהחלט בהשערה שלך. זה חור תולעת שמקשר שני אזורים של גלקסיה."

          עיניה של קריסטה יצאו כמעט מחוריהן, והיא הביטה שוב לכיוון מרכז החלל הכדורי, שהיה כעת שקט לחלוטין, ולא נראה כאילו היה שם משהו.

          "האם זה תמיד נראה כך ?" היא שאלה.

          "זה תלוי בחומרים שנמצאים מסביב לפתחי חור התולעת. ישנם חומרים מסוימים שנמשכים אל פתח החור, ולכן ניתן להבחין בהם ממרחק. במצב הזה, לעומת זאת, לא ניתן להבחין בדבר בגלל שהחלל הקרוב לפתח נשמר כשהוא נקי משברים, ושדה האסטרואידים מקיף אותו מכל צדדיו. יתכן מאוד ששדה האסטרואידים הוא תוצר של חור התולעת הזאת, אם אחד מהפתחים נפגש בשדה אסטרואידים קדום. חלק מהאסטרואידים הועברו באופן טבעי דרך הפתח אל הצד השני, ובכך הם עזרו להסתיר אותו."

          "אם כך מכאן מגיעים הכוחות הדוקאנים ?" שאל טאלן.

          "כן.  מכאן הם מגיעים," ענתה לו מאקי, ואז היא שאלה : "אתם מעוניים לראות את הצד השני ?"

          טאלן וקריסטה הביטו זה בזו בחיוך רחב.

          "כן !" הם ענו בהתלהבות בו זמנית.

          מאקי נתנה את ההוראות המתאימות, והספינה הסגולה התקדמה אל מרכז החלל הכדורי.  לא היו זרמי אנרגיה, אך פרץ אנרגיה כתום סנוור אותם למשך כמה שניות, ואז מערבולת של צבעים מילאה את התצוגה מולם ונמשכה כמה שניות, ושוב הם היו מוקפים בשדה אסטרואידים.

          "זה נראה בדיוק כמו המקום ממנו באו," העירה קומנדר דליאן.

          "זה נראה כמו אותו מקום, אך אנו נמצאים בצידו השני של הגלקסיה," אמרה מאקי.

          "האם הכוחות הדוקאניים לא עלולים לגלות אותנו ?" שאל טאלן בחשש.

          "יש לנו דרכים להיות בלתי נראים, אם המצב יגיע לכך, אך בכל מקרה אנו מוסתרים על ידי שדה האסטרואידים שנמצא בצד הזה, כך שלא ניתן לגלות אותנו בקלות. דרך אגב, אנו נמצאים בשטח שהאימפריה הדוקאנית כבשה מאיחוד הממלכות הנרמוניות בתחילת המלחמה הנוכחית שלהם. סביר להניח שהאימפריה אף השתמשה בדרך מעבר זאת על מנת להעביר כוחות לסקטור הזה."

          "זה פשוט מדהים," אמר טאלן. "נתיב כזה חוסך כל כך הרבה מאוד אנרגיה, והוא יכול גם לאפשר למסחר להתנהל בקלות רבה יותר אם דרך כזאת תיפתח לשני הצדדים."

          "כן, זה עלול לקרות אם שני הצדדים נמצאים ביחסי שכנות טובים," העירה מאקי, ומיד הוסיפה : "במצבכם הנוכחי, זה חסרון גדול."

          "האם אתם יודעים ממתי נודע לדוקאנים על חור התולעת ?" טאלן שאל לאחר כמה שניות.

          "לא, אין לנו מידע על כך," ענתה מאקי.

          "האיחוד חייב למצוא דרך להגן על המקום מהתקפה," קבע טאלן.

          "אני חושבת שאנו נוכל לעזור לכם בכך," העירה מאקי, ולא הסבירה. היא נתנה פקודות נוספות, והספינה נעה חזרה אל חור התולעת.

                                                ***

תאריך 197.2131,

סקטור אלפא-12.

          שדה של שברים עדיין היה פזור במקום בו הושמדה המשמידה כוכב בוהק בפיצוץ אדיר, כשהיא פוגעת בספינות האיחוד ששהו באותו הזמן בקרבתה. הספינה העתיקה, דרקוניה, עמדה לה שם כשרבע מגופה חשוף לגמרי לחלל מהפגיעה הקשה, יחד עם שלושה משמידות וספינת מערכה אחת שצי האיחוד לא מצא טעם בתיקונם בזמן הקרוב. האזור עצמו עדיין שימש כנקודת מרכז לפעילות ההגנה כנגד תקיפות אקראיות מצד האימפריה, אך לא היה זה אותו מוצב שוקק חיים כבעבר. החיילים שהוצבו במקום זכרו היטב מה קרה באותו יום מקולל בכל פעם שהם הביטו בתוצאות הפיצוץ המרחפות בחלל, ולכן הוחלט להרחיק את מרכז הפיקוד ממקום הפיצוץ, וכעת נותרו שרידי הספינות הפגועות רחוקות מהפעילות עד שהם לא נראו כלל בחיישנים ארוכי הטווח, ושום שמירה לא הופקדה באתר.

          באותו יום ספינת חלל סגולה עשתה את דרכה אל השרידים הללו במהירות של מעבורת חלל אזרחית תוך שהיא סוקרת את הנזקים בדקדקנות. לאחר כמה דקות התקרבה אותה ספינה אל הדרקוניה, והחלה בסדרת תמרונים שיאפשרו לה לעגון במעגן התקין היחיד של הספינה העתיקה.

          ששה דמויות לבושות חליפות נשימה סגורות יצאו בריחוף אל רצפת המעגן, ומיד החלו לבצע בעזרת המסוף המקומי את הפעולות ההתחלתיות להקמת מערכת שדה הכבידה המלאכותי ומערכת האנרגיה החיונית להפעלת מערך קיום החיים והתאורה בספינה. המסוף התקין התעורר לחיים, מאחר והוא עדיין ניזון מהאנרגיה הנותרת במערכות החירום, אך הוא לא יכול היה לפעול עוד זמן רב, ולכן פתחו שני גברים את לוח האנרגיה הקרוב, בעוד ששני חבריהם הוציאו כבלים עבים ממארז שחור וקופסתי גדול שהם הביאו אותו איתם מהספינה, ומשכו אותו אל כיוון הלוח. ברגע שבוצע חיבור מתאים, בעיה זאת נפתרה, ותאורת החירום החלה להידלק ברחבי הספינה. הם ראו מיד שמערכת שדה הכוח המלאכותי לא נפגעה, ולכן היא הופעלה ראשונה. כוח המשיכה החל לגבור בהדרגה, והחפצים המרחפים החלו לרדת אל הרצפה של הספינה העתיקה בנקישות קלות. שניות לאחר ששת הגברים כבר עמדו על רגליהם, התברר שחלק ממערכות העברת האנרגיה של הספינה נפגעו בצורה קשה, ובעקבות כך מערכות קיום החיים לא יכלו לחזור לפעילותן. אבל הם היו מוכנים לאפשרות כזאת. לחיצות ספורות על מסוף השליטה הראשי הצליחו לייצר מעקף עבור המערכות, וכל מערכות הספינה חזרו לתפקודן הרגיל. שדה כוח חיצוני הקיף שוב את הספינה על מנת למנוע בריחת לחץ, ואוויר רווי חמצן הוזרם אל חלקי הספינה השונים. תאורה רגילה החליפה את זאת של החירום, וזמזום המערכות האחרות נשמע שוב. הספינה חזרה לחיים, אך עדיין חסרה לה היכולת לנוע. המחשב הראשי היה תקין, וכך גם מערכות הניווט, אבל מערכת ההנעה הייתה הרוסה לגמרי, והחזרתה לפעולה הייתה מצריכה זמן רב יותר ממה שהיה להם. הפתרון לכך הייתה גרירה איטית על ידי הספינה הסגולה, שאפשרה לספינה הפגועה להתרחק מהמקום בזחילה איטית ולא מורגשת.

                                                ***

          חמש שעות לאחר מכן הגיעה הספינה הסגולה אל השדה האסטרואידים, והם החלו לעשות את דרכם שוב אל פתחו של חור התולעת. הספינה הסגולה פינתה את המרחב לפני הדרקוניה, ושניהם העמיקו אל תוך הצביר מבלי להיפגע.

          "כמה זמן ייקח לכם לעשות את השינויים המתאימים ?" שאל טאלן את מאקי.

          "אני חושב שנוכל להיות מוכנים בתוך שעתיים," היא ענתה לו.

          "מצוין."

          אנשיה של מאקי היו על סיפון הדרקוניה כשהם מבצעים שינויים כלשהם שאותם מאקי לא פירטה, מלבד ההסבר הקצר שהספינה תוכל לגרום להיעלמותה של חור התולעת למשך זמן מסוים, ובכך יהיה לאיחוד זמן לארגן הגנה מספקת במקום. שאלותיו לגבי הדרך בה הדבר נעשה נענו בכך שהספינה תוצב במקום כזה שהמערכות המיוחדות שהם יציבו עליה יצרו קשר עם פתח החור, והם יספגו חלק מהאנרגיה של חור התולעת, ובכך יהפכו אותו ללא יציב. פתח חור התולעת לא יעבוד כלל או שהספינות שיעברו בו ימצאו את עצמם במקום כלשהו באמצע הנתיב של חור התולעת. היה זה פתרון זמני, אך הוא התקבל על ידי טאלן בשמחה רבה.

          שתי הספינות הגיעו לבסוף אל החלל המלאכותי בשדה האסטרואידים, והם המתינו עד לקבלת האישור לסיום העבודה על הדרקוניה.

          טאלן וקומנדר דליאן הביטו בינתיים בספינה הותיקה שעמדה היישר מול למקום בו אמור היה פתח חור התולעת להיות.

          "חבל מאוד על הספינה," אמרה קריסטה בקול מהורהר.

          "כן," הסכים טאלן איתה. "הספינה הזאת היא חתיכת היסטוריה אמיתית, ואנו כנראה לא נראה אותה יותר."

          "אני בטוחה שכולם יסכימו על כך שהיא ממשיכה לשרת את האיחוד בצורה הטובה ביותר האפשרית, גם אם הדבר יוביל להשמדתה הסופי. האיש ששיפץ אותה צריך להיות גאה על העבודה שהיא עשתה ועל מה שהיא עומדת לעשות."

          "אני עדיין מקווה שאולי נוכל להציל אותה מסוף כזה, אבל זה יהיה תלוי במדה רבה במהלך המלחמה. אם נוכל להדוף את הכוחות של הקיסרות ואת אלו של האימפריה, אולי נוכל גם להציל את הספינה על יד משיכתה, אך אפשרות זאת היא באמת קלושה. המלחמה הזאת עלולה להיות הקשה ביותר איתה התמודד האיחוד מעודו, והיא אף יכולה  להיות גרועה יותר ממלחמת הייאוש. האיחוד עלול להישמד אם נפסיד."

          "אתה באמת חושב כך ?" שאלה קריסטה באי אמון.

          "כן," השיב נחרצות טאלן. "עומדים מולנו כוחות של שתי ישויות בין כוכביות גדולות ורבות עוצמה. אנו, לעומת זאת, נמצאים בעמדת נחיתות, ומוקפים בחלק גדול מגבולותינו. העוצמה של הצי הרואני כפולה מעוצמתנו, ואם נוסיף להם את הכוח הדוקאני שבוודאי יצטרף אליהם – ברור שאנו בצרות."

          "אם כך אנו חייבים להילחם בהם בחוכמה, ולדאוג שהם יספגו מכות קשות שיגרמו להם לחשוב פעמיים לפני שהם יתקפו שוב."

          טאלן לא הגיב לדבריה של הקומנדר. הוא לא יכול היה לחשוב על דרך בה ניתן לעשות זאת מבלי לפגוע באיחוד באופן רציני, והאיחוד בוודאי לא יישאר כפי שהוא היה לפני המלחמה.

                                                ***

          הדרקוניה החלה להתקדם באיטיות אל כיוון פתח חור התולעת כשהיא מנווטת על ידי אנשיה של מאקי מהספינה הסגולה. כל העיניים היו מופנות אל הספינה הפגועה על מנת לחזות במה שיקרה לה. אזרחי האיחוד שהיו על הסיפון עדיין היו ספקניים לגבי מה שנאמר להם, אך הם היו מרותקים אל המחזה.

          הציוד שהותקן בצידה הקדמי של הספינה הותיקה הופנה קדימה, והוא היה אמור ליצור קשר עם הפתח תחילה, ולספוג את האנרגיה שלו. פרצי אנרגיה אדומים החלו לצאת מכיוון הפתח אל המתקן, והם התגברו ככל שהדרקוניה התקדמה יותר ויותר עד שהיא נעצרה. המתקן המוזר בצידה הקדמי החל לזהור באור אדום בהיר חלש מאוד.

          "זהו !" קבעה מאקי בחיוך. "עכשיו המתקן מתחיל  לספוג את האנרגיה מהפתח, והוא ימשיך בכך ככל שהא יכול."

          עיניו של טאלן ראו את המחזה שראו כולם, וגם הוא התאכזב ממה שהוא ראה. הוא ציפה לתצוגה מרהיבה יותר.

          "כמה זמן יוכל המתקן להחזיק מעמד ?" הוא שאל אותה.

          "בערך חודש ימים סטנדרטיים שלכם, " היא ענתה בהיסוס קל.

          "ומה יקרה אז ?" הוא המשיך בשאלה.

          "כשהמתקן יגיע לעוצמת הספיגה המרבית שלו הוא יתפוצץ, ואיתו גם כל מה שנמצא בסביבה הקרובה," היא ענתה בקלילות. "לא כדאי להיות בסביבה כשזה יקרה."

          "האם חור התולעת עלול להינזק מהפיצוץ ?" שאלה קומנדר דליאן.

          "לא, עד כמה שידוע לי. תהיה הפרעה לאורך זמן קצר, אך אז יחזור הכול למצבו הקודם."

          "טוב, אם כך אני מציע שניידע את האיחוד על המצב לפני שזה יקרה," העיר טאלן.

          מאקי הנהנה בראשה לאישור. "אנו נוריד אתכם בבסיס נאוטילוס. משם אני בטוחה שתוכלו להגיע לכל מקום בקלות יחסית."

עדכון : 7.7.2022

                                  

  פרק עשרים וחמש

תאריך 197.2131,

סקטור גמא-50.

          ספינות הקרב של האיחוד התגודדו בשורות לקראת הקרב הראשון על מוצבי הגבול בסקטור כשהן יוצרות קו חזית רציף כמו קצה של מדורת אש הרוטט קדימה ואחורה כל הזמן. קו החזית הזה נקבע כשדה הקרב החדש במאבק לעצור את התקדמות הרואנים לאחר שהם עברו את הגבול, והסיכויים להצלחה בסביבה הזאת היו נמוכים מאוד. כל חיילי הצי ידעו בסתר ליבם שמוצבי הגבול לא מסוגלים להגן על עצמם מול כוח גדול כל כך אפילו כשרבות מספינות האיחוד נמצאות לצידם, ויהיה זה נס אילו הם יוכלו לעכב את התוקפים יותר מכמה ימים. היה זה ברור לכולם שמערכה זאת הייתה רק עוד סדרת קרבות שתפקידה היה להשהות את כניסת כוחות הקיסרות אל תוך האיחוד ולהשמיד להם כמה שיותר ספינות לפני שהם יצליחו להחיל את שליטתם על שדה הקרב. הקמתן מחדש של המיליציות חייב זמן התארגנות כדי שניתן יהיה לצייד את הספינות המגויסות כהלכה, וכדי לאמן את האנשים לתפקידם.

          שתי קבוצות הקרב של האויב בסקטור עדיין פעלו תחת פיקוד עצמאי, למרות שנקודת היעד הברורה של שתיהן הייתה בסיס ביזנטיון, ומבחינה טקטית הייתה זאת החלטה נבונה, כי זה אפשר להן להגיע אליו משתי חזיתות שונות. טקטיקה חכמה זאת נועדה גם לפזר את כוחות ההגנה לאורך מרחק רב, ובכך היא הפחיתה את יתרונן בתחום ההגנה הפסיבית, וזאת הסיבה שכל הכוחות הרואנים תיאמו את תקיפותיהם על מנת שהם יוכלו לבצע את מהלכיהם בו זמנית. כל אחת מהקבוצות הללו התפרשה כנגד שלושה מוצבי גבול הקרובים ביותר אל נקודות הפריצה שלהם מבעד לגבול, ולצורך כך כל קבוצה התחלקה לשלושה תת קבוצות כמעט שוות בכוחן שהתפרשו כנגד כל אחד מהמוצבים. זה היה קו ההגנה האחרון בגבול לפני שדרכה של הקיסרות תהיה פתוחה אל תוך פנים האיחוד.

          מפקדי תת הקבוצות חילקו את ההוראות האחרונות ונתנו את האות לתחילת התקיפה לאחר שכל כוחותיהם כבר היו בכוננות. הראשונות להיכנס אל שדה הקרב היו המשמידות המהירות שנשלחו על מנת לגרות את הכוח הנגדי לפעולה יזומה במרחב שביניהם, אך לא הייתה תגובה למעשה,  ואף ספינת איחוד לא נעה לקדם אותן מקו החזית. לנוכח חוסר התגובה נצטוו המשמידות להגיע אל קו החזית שיצר ההגנה, ושם כבר קידמה את פניהם אש אימתנית. המשמידות נסוגו מיד תוך החזרת אש לא ממוקדת, אך כמה מספינותיהן נותרו חסרות הגנה ופגועות בשדה הקרב לאחר שמערכותיהן נפגעו באורח קשה. מטחים נוספים מצי ההגנה דאגו לרסק אותן לחלוטין באקט של הפגנת זעם, אך היה לכך גם הגיון צבאי מכיוון שהשברים הגדולים של הספינות היוו כעת מכשולים בשדה הקרב, וזה בתורו יגרום להאטת המהירות של הכוחות אשר יבואו אחריהם.

          מפקדי האויב נאלצו כעת לנקוט בגישה ישירה יותר על מנת לשבור את עמדת האיחוד, ועל כן הם הורו על תקיפה משולבת של כל כוחם. בתגובה לפקודה התקדם גל ענקי המורכב מהשורה הראשונה של כוחותיהם אל כיוון מוצבי הגבול וספינות ההגנה, ושורה זאת התנגשה בקו ההגנה כמו גל מים המתנפץ על סוללת מגן בחוף. כל מטחי תותחי האנרגיה האירו בשלל גוונים מהבהבים את שדה הקרב, ופיצוצי הטורפדות הבזיקו בעוצמה רבה לזמן ארוך יותר.

          כוחות האיחוד הצליחו לשמור באדיקות על קו ההגנה שלהם, אך ככל שהקרב התמשך ועוד ספינות בקו הקדמי נפגעו היה זה קשה להמשיך לעשות זאת. שרידי ספינות מפוחמות שנותרו על הקו היו תזכורת למה שמצפה לבאים בתור, אך למרות זאת המשיכו ספינות האיחוד לתגבר את ההגנה בעוד שהן ממלאות כל רווח שהושאר לאחר שספינות מיוחדות עם מערכת קרן כבידתית הועילו להסיט את השרידים אל אחורי הכוח. אותן ספינות פגועות נסרקו לבדיקת אפשרות של ניצולים, אך גם על מנת לראות האם ניתן היה לתקן אותן כדי להחזירם למלחמה בזמן מאוחר יותר או להשתמש בחלקיהן לתיקון ספינות אחרות, כי אנשי האיחוד לא היו יכולים לוותר על המשאבים המצומצמים שהיו להם מבלי לחשוב לטווח ארוך ובגישה מעשית.

          רסיסים ושברי ספינות עפו להם לכל עבר בעוד הקרב המשיך בעקשנות, וכוחות האויב לא ויתרו למרות האבידות הרבות שנגרמו להן. גל חדש התקדם אל תוך שדה הקטל לאחר ששורותיו הקודמות התדלדלו ביסודיות, ולא הייתה ספינה שלא מיהרה לציית לפקודה שניתנה לה – לתפוס את מקומה של זאת שהושמדה דקה לפני כן.

          הדבר היחיד שהחל לפגום בצורת ההתקפה הזאת היה חוסר האפשרות לנווט בקלות בשדה הקטל. שרידים רבים כל כך מהספינות הפגועות שלהם אשר התפזרו לכל עבר מילאו את המרחב, ואלו חייבו את הגל הבא לנווט בזהירות בין כל המכשולים רק כדי להגיע לקו החזית, שם נורתה עליו אש מרוכזת שהוסיפה עוד חלקי ספינות שנותרו מפוחמות בשדה הקרב. חמש שעות של לחימה קשה עברו בטרם הורו המפקדים הרואנים על נסיגת כוחות והתארגנות מחודשת, וכל הכוח התוקף חזר שוב לנקודת הריכוז הראשונה.

          שדה הקרב נראה כעת כבלגן של שברים רבים כל כך עד שלא ניתן היה לנווט בו מבלי להיפגע על ידי משהו. שני הצדדים החלו מיד בעבודת חיפוש ניצולים בספינות פגועות שנותרו שלמות, והרואנים החלו בעבודות ניקוי השטח בעזרת ספינות מיוחדות. הם ניסו לא להתקרב יותר מדי אל הקו ההגנה של האיחוד, מאחר וכוחות מהירים נשלחו לכיוונם במטרה להשמיד אותן, ולהשאיר את שדה הקרב כמו שהוא.  בסיומה של עבודתם, חזר חלקו הרואני של שדה הקרב להיות ריק מכל, ומוכן לקרב הבא שיחל מיד לאחר נתינת האות.

תאריך 197.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          השיחה בין הנשיא החדש קאמר בורדון לרב האדמירל טארון בדרו התנהלה ללא כל גינוני זוטות. תחושת הדחיפות ניכרה בשניהם.

          "הם תוקפים שוב בסקטור גמא-50, אדוני הנשיא," הודיע רב האדמירל בהבעה קפואה מבעד למסך התקשורת. "זאת התקיפה השנייה."

          "ומה תוצאות המצב עד כה על פי מפקדי הכוחות שלנו ?" שאל קאמר מיד.

          "השמדנו להם יותר ספינות ממה שהם השמידו לנו – זה נתון בטוח, אך קשה להעריך את המספרים ברגע זה. מפקדי הכוחות אומדים את האבידות שלנו בסביבות כארבעים ספינות מכל הסוגים, ופי שלוש מכך – מספר הספינות שנפגעו פגיעות קשות. את הפירוט המדויק יעבירו לי מאוחר יותר בדוח מסודר. אני מאמין שיהיה זה עדיף להניח למפקדים לפקח אישית על הקרבות הללו מאשר למלא דוחות מצב."

          "טארון, מה ההערכה שלך לגבי משך הזמן שנוכל לעכב אותם שם ?" מצחו של קאמר היה חרוש קמטים, ודאגה נראתה בעיניו.

          "לא יותר משלושה ימים או קצת פחות מזה, וזה יהיה המקסימום האפשרי בהתחשב ביחסי הכוחות, אבל אני לא בטוח שרצוי לנו לשמור על הקו הזה לאורך הזמן המקסימאלי מבלי להתחשב באבידות שלנו. מוצבי הגבול לא יכולים לעזור בצורה רצינית לכוחות ההגנה שלנו, ולכן הספינות צריכות לפעול ללא יתרון רציני של תמיכה נוספת. אני חושב שיהיה זה מן הראוי לדלל את שורות האויב, ולאחר זמן מסוים להסיג את כוחותינו אל בסיס ביזנטיון."

          "ככל שנעכב את התקדמות האויב, כך יוכלו יותר ספינות תגבור להגיע לבסיס ביזנטיון, אבל אני מסכים איתך שהמקום לא יכול להגן על כוחותינו לאורך זמן. ראשית, עלינו לקבל את ההערכות לגבי יחסי האבידות, ואז נוכל להחליט מתי יהיה הזמן הטוב ביותר לנסיגה. אבל, גם כשנסיג את כוחותינו יהיה זה רצוי שנשאיר הפתעה כלשהי לאויב."

          "למה אתה מתכוון, אדוני הנשיא ?" שאל טארון במבט תוהה.

          "ובכן, חשבתי על כך שנוכל להשתמש במוצבי הגבול לצורך מארב אחרון ממש לפני שנסתלק מהמקום. הם הרי ממילא יושמדו, אז מדוע שלא נשתמש בהם ונשמיד אותם על פי בחירתנו. "

          "הבנתי, אדוני הנשיא," אמר מיד רב האדמירל בהנהון, ועל פניו הפציע חיוך. "כן, זה בוודאי יגרום לאבידות בכוח התוקף אם התזמון יהיה מדויק."

          "קראת את מחשבותיי. התזמון הוא החשוב ביותר, ואם האויב לא יהיה ער לכך, נוכל להשמיד או לפגוע קשה במספר רב של ספינות."

          "אני מיד אדאג לבצע את ההכנות המתאימות," העיר טארון בחיוך.

          "עשה זאת, רב אדמירל, אבל כוחותינו חייבים עדיין לשמור על קו ההגנה למשך זמן מספיק על מנת להוציא זאת לפועל, ואני רוצה תיאור מדויק עד כמה הצליחה התחבולה לאחר המעשה."

          "כן, אדוני," השיב רב האדמירל.

          "יופי. אם כך ספר לי מה מתרחש בגזרות האחרות של הלחימה ?" שינה קאמר את הנושא.

          "כוחותינו מחזיקים את הקו בשני הסקטורים האחרים, אבל המודיעין שלנו סבור שהתקפה רצינית עומדת להתרחש בסקטור דלתא-31. הקיסרות כנראה נחושה לקטוע את תגבורת הכוחות לאזור, והם ידאגו לעשות זאת."

          "האם נוכל להתגבר על כוחותיהם של הרואנים בסקטור דלתא-25, ולתקוף בתוך המרחב של הקיסרות כפי שהציעה אדמירל פלרוק ?"

          "כרגע, אין לנו כוחות מספיקים לצורך מעשה כזה," ענה טארון, "אלא אם נעביר כוחות ממקומות אחרים, ואז נצטרך להשאיר מרחב בלתי מוגן. אני לא חושב שכדאי לנו לנסות זאת עד שנצליח להחזיק בקו הגנה כלשהו."

          "אבל אז זה עלול להיות מאוחר מדי," התנגד קאמר.

          "ראשית, אנו חייבים לשאול את עצמנו מה יקרה אם כוחותינו המתוגברים לא יצליחו להבקיע דרך אל הקיסרות ? מה נעשה אז ?

          התשובה היא שבמצב כזה תהיה להם עדיפות בכך שהם יוכלו לתקוף אותנו מכמה כיוונים, וסביר להניח שתוך זמן קצר כוחותינו המנותקים ינוצחו. זה מה שעלול לקרות."

שקט השתרר כשדבריו של הרב האדמירל החכם חלחלו למוחו העייף של הנשיא. הוא יכול היה להגיע למסקנה ההגיונית הזאת, אילולא מוחו היה טרוד בדברים רבים כל כך.

          "לעזאזל עם הקיסרות הרואנית המחורבנת !" פלט קאמר בכעס מופגן. "הרכיכות האלה תפסו אותנו בזמן הכי גרוע מבחינתנו, ואני בטוח שהם תכננו את המלחמה הזאת במשך זמן רב. הייתי מעדיף להיפגש אישית עם הקיסר החולני שלהם, ולסיים את העניין איתו."

          "זה היה פותר הרבה מאוד בעיות," הסכים טארון בחיוך קצר שנעלם מיד. "אבל כדאי שנפתח במשא ומתן איתם בהקדם האפשרי על מנת לדעת מה בדיוק הם רוצים, והאם נוכל לגרום להם לעצור את ההתקפה, כי קיימת אפשרות ממשית שלא נצליח לעצור אותם."

          "כן, אני מודע לזה." נאנח קאמר בקול, ואז הוסיף : "אני אדאג להעביר מסר דרך השר לענייני חוץ, כדי שנוכל לקבל רעיון לגבי המטרה הסופית שלהם. אם הכיבוש המוחלט שלנו היא המטרה, כפי שאני חושד כעת, אז נצטרך להביא את עצמנו למצב שונה לגמרי לפני שנוכל לדון בהפסקת אש."

          "האם יש סיכוי לקבל עזרה מהשכנות האחרות שלנו ?" שאל טארון כשהוא מתכוון לאיחוד המערכות הוורקאניות ולקהילת הכוכבים.

          "עד כה לא הייתה שלילה לבקשתנו לכוחות עזרה מכיוונם, אך כמובן שגם לא תשובה חיובית. קהילת הכוכבים התחייבו כבר להעביר לנו כמות גדולה של גבישי אנרגיה, וחומרי גלם שיעזרו לנו לצורכי הלחימה, אך לא נראה לי שהם ישלחו כוחות מטעמם. אני עדיין מקווה שהאיחוד הוורקאני ישלח כוחות לא רשמיים שנוכל לצרף להגנתנו, אך זה עלול לקחת זמן רב."

          "אם כך לא נוכל להסתמך על עזרה רבה," אמר טארון.

          "כך זה נראה," הסכים טאלן.

          "אם כך, אני אחזור לפיקוד שלי, כדי להתעדכן במתרחש…"

          קאמר קטע את דבריו. "איך מתנהלת החקירה החשאית של המפקדים הדוקאנים לגבי דרך החדירה שלהם אל תוך האיחוד ?"

          "עד כמה שידוע לי, לא הצלחנו לקבל מידע שיסביר את העניין. נראה כאילו המידע נשמר בסוד מהדרגים הנמוכים של הצי שלהם, ולכן אנו מנסים להתרכז בקצינים הבכירים יותר. עד כה ללא תוצאות."

          "אם כך, אנו חייבים לנסות בצורה משכנעת יותר. המידע הזה הוא קריטי עבורנו, ואני מאשר לכם לעשות כל מה שתצטרכו."

          "כן, אדוני הנשיא," אישר רב האדמירל.

          "תעדכן אותי בנושא ברגע שיתקבל מידע כזה."

          "בהחלט."

          קאמר הודה לרב האדמירל, וניתק את השיחה. הייתה זאת ההחלטה הקשה ביותר שהוא עשה עד כה, אך המידע הזה היה חשוב יותר מתמיד, והוא לא יכול היה להימנע מדרך הפעולה זאת. גורלו של האיחוד היה תלוי בפתרון החידה.

תאריך 198.2131,

סקטור גמא-50.

          טקטיקת הפעולה שננקטה על ידי מפקדי האויב בתקיפה הרביעית הייתה שונה מניסיונותיהם הקודמים. גם הפעם סודרו תתי הקבוצות בתחילה כשורת ספינות שנראתה כעומדת לתקוף את כוחות האיחוד בגלים, אך מיד לאחר מתן האות המתאים הפכו חלק  מספינות השורה לצורת משולש שכוון אל קו ההגנה.

כוחות האיחוד שחולקו באופן שווה לאורך קו ההגנה לא היו מוכנים לשינוי כשהלחימה התרכזה בנקודה אחת בלבד. חלקם נשאר על הקו כשהוא מחכה להתקפה שלא תבוא, בעוד שמסביב לנקודת המגע התרחשה לחימה עזה במיוחד.

הרואנים הופתעו לגלות שהטקטיקה הצליחה בידם, ושהפעם לא הייתה ההתנגדות עיקשת כמו בפעמים הקודמות. ספינות אויב חדרו לראשונה עמוק אל תוך כוחות האיחוד לאחר דקות ארוכות של לחימה קשה, גורמים לקו החזית לסגת לאחור. מפקדי הכוחות הרואנים האיצו בכוחותיהם להמשיך ולדחוף את המשולש קדימה, ועוד כוחות נשלחו לתקוף את החור המתרחב.

ברגע שלא ניתן היה להחזיק את קו המגן, ניתנו ההוראות המתאימות וכל כוחות האיחוד נסוגו לאחור, מותירים את מוצבי הגבול חשופים להתקפה. מפקדי האויב, שהופתעו מהתרחשות האירועים, לא היססו לתת את הפקודות להקדמת כל הכוחות על מנת לנצל את הנסיגה בטרם הצד הנגדי יוכל להתאושש, וכוחותיהם נחפזו קדימה בצורה מסודרת, מקפידים לשמור על שורות רצופות. חוד החנית של המתקפה שחדר אל תוך קו ההגנה התקיפו באותה עת את מוצבי הגבול, ואלו השיבו אש במשך כמה דקות, אך הפסיקו לאחר מכת האש השנייה. כשמכשול זה נראה מנוטרל המשיכו ספינות האויב להתקדם אל מעבר לקו מוצבי הגבול, כשהם משאירים את עבודת ההרס הסופי לספינות הבאות בעקבותיהן.

          זה היה הרגע בו התייצבו שוב ספינות האיחוד בקו חזית חדש, יורים אש מרוכזת בספינות הקיסרות הראשונות, והודפים אותם בנחישות לאחור. פעולה זאת גרמה לשורות האויב להצטופף במרחב הנותר, מעבר למה שהיה רצוי, ויכולות התמרון שלהן החלה להיפגע. באותו רגע נתן מפקדי הכוחות של האיחוד את הסימן, ואות ההפעלה שודר מספינות הפיקוד שלהם, והתקבלה במוצבי הגבול הריקים מאדם.

המוצבים הפגועים אכן היו מנוטרלים מבחינת יכולת הגנה, אך היה בהם מספיק גבישי אנרגיה וחומרים הרסניים אחרים על מנת לגרום להשמדת המוצבים וכל מה שמסביבם. חומרי ההרס "נתרמו" מכל ספינות ההגנה, והריכוז תוכנן להיות מופעל על ידי מתקן תקשורת שנועד לקלוט את האות המתאים, ולהתחיל את תהליך הפיצוץ.

תגובת שרשרת הרסנית החלה כבר במתקני האנרגיה של המוצבים ובמתקני הכבידה המלאכותיים שיצרו כבידה ממוקדת תוך הצמדת כל החומר בסביבה זה אל זה. ספינות האויב הקרובות ביותר החלו להתקרב יותר ויותר אל מוצבי הגבול שהחלו להתעוות מעט כאילו מסגרתם הייתה גמישה, והחלל החל להתעוות כמו בשולי חור שחור.

          כל האירוע התקדם על פי התוכנית בעוד כוחות האיחוד ממשיכים לדחוף את הכוח הקדמי של האויב אחורה כנגד שורות כוחותיהם שחסמו כעת את נסיגתם. התכנית התבססה על היכולת להכניס את ראש הכוח התוקף מסביב למוצבים ברגע בו הפיצוץ יגיע אל השלב הקריטי ביותר, והשיטה עבדה ללא דופי.

          הפיצוצים האלימים הראשוניים התפשטו בזה אחר זה בטבעות אור בהירות, משמידים את המוצבים לחלוטין ומפזרים את חלקיקיהם אל תוך ריכוז האויב במהירות עצומה שגרמה לנזקים עצומים בצפיפות הרבה. הספינות הקרובות ביותר נעלמו ללא זכר, והספינות המרוחקות מעט החלו להתפוצץ מהשברים שחדרו אליהם. ההמולה הייתה גדולה כצפוי, והרבה מהספינות שנפגעות עדיין לא הבינו מה בדיוק התרחש בשניות הנוראות הללו.

היה זה בדיוק הרגע בו החלו ספינות האיחוד להתקדם אל הכוח הרואני במהירות רבה על מנת לנצל את יתרון ההפתעה והפגיעות של הצד הנגדי. היוצרות התהפכו כשספינות רואניות ניסו לסגת כנגד הגל המתקדם אליהן, וכוחות איחוד החלו צולפים על יריביהם המוכים עד שאלו הושמדו או יצאו מכלל פעולה. התרוממות הרוח בקרב בני האדם הייתה בשיאה לאחר שבתוך כמה דקות הצליח האיחוד להשמיד הרבה ספינות אויב, אך היא לא נותרה לאורך זמן. לאחר שהספינות הקיסריות חזרו ליצור חזית מאוחדת ויציבה נבלמה התקדמותם, וכוחות האיחוד החלו לסגת שוב באופן מאורגן.

          מפקדי כוחות האיחוד ידעו אז שקרב זה נגמר, ולמרות הצלחת התוכנית בכל מוצבי הגבול עדיין נטו יחסי הכוחות לרעתם. בנוסף, לאחר שהמוצבים הושמדו לחלוטין כבר לא נותר דבר להגן עליו, והישארות בשטח רק תוביל להשמדתם האיטית והבטוחה של הכוחות שבפיקודם. נותר להם רק לתת את הפקודות המתאימות לכל ספינותיהם לסגת באופן מאורגן אל בסיס ביזנטיון הקרוב, שם הגנתם תהיה עדיפה יותר.

  פרק עשרים ושש

תאריך 198.2131,

סקטור גמא-50.

          ההכנות האחרונות של תושבי מערכות הכוכבים בסקטור היו קדחתניות, והם מיהרו לוודא שכל חפציהם החיוניים ביותר מועמסים על ספינות משא פנויות או מעבורות חלל פרטיות, נושאים איתם רק מזוודות קטנות ותיקים נוחים לנשיאה. הימים האחרונים נראו כמו התרחשות חוזרת עם שינויים קלים בלבד למה שקרה בזמן מלחמת הייאוש, כעשר שנים לפני כן. אנשים שעברו באותו זמן את החוויה המזוויעה של בריחת האזרחים החפוזה ממושבות האיחוד, נדהמו מהתרחשות האירועים המפתיעה והדמיון הרב בין שני המצבים. הם לא תיארו לעצמם שמצב כזה יכול לחזור על עצמו, בעיקר לאחר שהאיחוד התחזק כל כך מאז, אבל הם גברו על התדהמה ופעלו במהירות למלט את נפשם מול הסכנה הקרבה עוד לפני שהכוחות הדוקאנים יעברו את מוצבי הגבול.

העובדה שעד כה לא השתמשה הקיסרות בשיטת חיסול יסודית בסקטורים שאליהם היא פלשה, כמו זאת שננקטה על ידי האימפריה הדוקאנית במלחמה הקודמת, לא עוררה שום תקווה בליבם. הם לא רצו להיווכח בכוונותיהם של הכובשים בטרם הם יעזבו את האזור, והיעדר ראיות לתמיכה בהשערה כזאת או אחרת לא הבטיחו שטקטיקה כזאת לא תיושם כשהכוחות הפולשים יתפנו לכך. בנוסף, היו תמיד שמועות ישנות שעזרו לקיסר הרואני להוציא לעצמו מוניטין של שליט צמא דם, אכזרי ואולי אף מטורף לגמרי, וזה העכיר עוד יותר את מחשבותיהם של כל אזרחי האיחוד שחיו לאורך נתיב התקיפה הברור של כוחות האויב. כוחות הקיסרות נעו ללא ספק לעבר בסיס ביזנטיון השולט על האזור, וברגע שהם יכבשו את הבסיס הגדול, הם ישלטו למעשה על כל הסקטורים שבסביבתו, דבר שיציב את תושבי סקטור גמא-50 בעמדה הראשונה ללמוד את תוכניותיו של הקיסר.

האם הוא מתכוון להשמיד את כל בני האדם ? האם הוא מתכוון להגלות אותם אל מעמקי הקיסרות שלו כדי להטמיע אותם באוכלוסיה ? או אולי הוא רק מתכוון לספח אותם תוך שמירה על המצב הקיים ?

אלו היו שאלות שעלו במוחם, והם יענו תוך זמן קצר, כי מי שיישאר בחלקים הכבושים ילמד על בשרו את התשובה, ואז הוא כבר לא יוכל לעשות דבר בנידון.

האנשים שחוו את השאלות האלה כשהאימפריה הדוקאנית פלשה אל האיחוד, נזכרו כעת להודות לבחירתם המוצדקת לברוח במהירות הרבה ביותר, ושוב הם ביצעו את הסידורים לברוח כל עוד נפשם בם.

          מערכות המדיה דיווחו ללא הפסק על התגודדויות ענק מסביב לנמלי החלל, ועל ההיסטריה הרבה שבה אנשים מנסים למצוא מקום על כל ספינת חלל שעמדה לעזוב את האזור. מספר ההרוגים עד כה כתוצאה מגל ההיסטריה והעומס הנורא בנמלים היה נמוך עד כה, אך הוא גדל במהירות, בעוד שכוחות הצבא ברחבי מערכות הכוכבים נאבקו שוב לשמור בו זמנית על הסדר בנמלי החלל ועל חייהם מפני אנשים מיואשים וחמומי מוח. ממש כפי שהיה זה לפני שנים, היו בעלי האמצעים הראשונים לברוח, ובעלי הספינות הפרטיות הקטנות לקחו איתם את משפחותיהם וכל רכוש שיכול היה להידחס אל הספינות, והם יצרו שיירות ארוכות ומאורגנות בדרכם לעומק שטח האיחוד, רק שהפעם היו ספינות רבות כל כך בנתיבי החלל עד שהצפיפות הרבה חייבה את הספינות לנוע בקצב זחילה עד שהן הגיעו להצטלבויות נתיבים מרכזיים, ומשם התפזרו השיירות לשיירות משנה קטנות יותר והרבה יותר מהירות. גם ספינות מסקטור גמא-49 התערבבו בתוך הנתיבים העמוסים, כשהם מנצלים את חוסר האכפתיות הרואנית לנוכחותם, וגם הם ניסו להרחיק עמוק יותר אל תוך האיחוד.

          בניגוד לשיירות אלו המשיכו ספינות צי וספינות מיליציה מוסבות לשייט בנתיבים הפוכים שהובילו אל בסיס ביזנטיון במהירות הרבה ביותר, כדי לתגבר את הכוחות שם לקראת בואו של האויב. זרם דליל זה שהיה גלוי לעיני האזרחים הבורחים היה עדות נוספת לחולשתו של האיחוד בהגנה על מרחבים רבים כל כך, וגם על המסקנה הברורה שמצב זה חייב את ניצולם המלא של כל הכוחות האפשריים ללא שיושארו כוחות נוספים במאגר חירום. האיחוד היה חייב לעמוד מול ההתקפה הנוכחית ולהדוף אותה בהקדם האפשרי, אחרת הוא יושמד. לא היו כאן מצבי ביניים כי האיחוד לא יוכל לשרוד אם כוחו הצבאי יצומצם משמעותית והוא יצטרך להגן על עצמו לאורך זמן רב בשתי גזרות גלקסיה נרחבות כל כך. מצב מלחמה מתמשך יוביל גם הוא בסופו של עניין להתדרדרות מצבה של האיחוד עד לסופה, ולכן ניצחון ברור ומהיר חייב להתרחש כדי שתהיה תקווה כלשהי. לקיסרות בוודאי לא תהיה סיבה לוותר על כל שטח האיחוד אם הוא יהיה בטווח ידה, אפילו אם המאמץ יצריך כמה שנים להשגת המטרה, והיא הדגימה זאת כמה פעמים לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה.

תאריך 198.2131,

סקטור גמא-55.

לא הייתה שום תקווה בליבם של אזרחי האיחוד המועטים בסקטור הזה, והם דאגו למלט את נפשם לפני שיהיה זה מאוחר מדי. הסקטור בו הם חיו היה אמור להיות מותקף על ידי כוחות האימפריה, והם ידעו היטב מה קורה לתושבים שנכבשו על ידם.

עד כה הדוקאנים לא עשו שום מהלך התקפתי כנגד הסקטור, אך על פי מהלך העניינים היה זה די ברור לכולם שכוח דוקאני אמור לעבור את הגבול אל תוך הסקטור שלהם, ומשם להמשיך לכיוון בסיס סקנדינביה.

למרבה המזל, סקטור זה לא יושב בצפיפות רבה במהלך השנים. הסיבה לכך נבעה מהקרבה הגבוהה אל האימפריה הדוקאנית שהרתיעה אנשים רבים מלהתיישב באזור, ונראה כעת שהם צדקו בהערכותיהם.

כוח דוקאני גדול מאוד נאסף מעבר לגבול, כשהוא צובר עוד כוחות שהגיעו מתוך שטח האימפריה. היה זה די מפתיע שהאימפריה הצליחה לאסוף כוח גדול כל כך בהתחשב במצב המלחמה בצדה השני של הגלקסיה. הידיעות שהגיעו משם דיווחו על מפלות רצופות שהם ספגו מצד איחוד הממלכות הנרמוניות, אך לא היה זה מספיק על מנת להרפות את רצונה של האימפריה למלחמה כנגד איחוד הפלנטות.

תושבי האיחוד ידעו מה היה עליהם לעשות, והם ברחו בהמוניהם אל כיוון בסיס סקנדינביה, ומעבר לו. שיירות השתרכו בכיוון אחד בלבד, ולא נראה היה שכוחות הצי של האיחוד מועברים כלל לגבול הסקטור הזה. כל העדויות הצביעו על כך שהפיקוד הגבוה של הצי החליט לוותר לחלוטין על הסקטור.

תאריך 198.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          "אני רוצה להתחיל בדיווחים על מצב הכוחות," פתח הנשיא קאמר את הישיבה של מועצת ההגנה. "אדמירל קריסוף, אנא ספר לכולם מה קורה בגזרה שלך."

          האדמירל הנהן בתשובה, כחכח קצרות בגרונו, ושאף אוויר מלוא ריאותיו לפני שהוא התחיל לדבר בקול ענייני.

          "כל הכוחות שלנו בסקטורים אלפא-12 ואלפא-13 הוצבו לאורך הגבולות על מנת להדוף כוחות אויב שעלולות להגיע מכיוון זה. תקיפות אקראיות קטנות מצד האימפריה ממשיכות להתרחש לאורך הגבול בשני הסקטורים, אך לא היו תקיפות בעומק המרחב כבר שלושה ימים. לא נעשה כל ניסיון לרכז כוח גדול מעבר לגבול, ועל פי המודיעין שיש בידינו לא נראה שהאימפריה מתכוונת לשלוח כוח דרך האזור הזה בזמן הקרוב. יתכן שהדוקאנים מחכים לתזמון הנכון כדי לתקוף, וזאת הסיבה שאיננו יודעים מתי בדיוק תתרחש ההתקפה המרכזית. פירוש הדבר הוא שאני לא אוכל לוותר על כוחות נוספים ממצבת הכוחות בגבול מעבר למה שכבר העברתי."

          אדמירל ארגון היה הראשון להגיב לדברים.

          "המידע העדכני של סוכנות המודיעין לגבי אזור זה מצביע על כך שהאימפריה אספה כוח ניכר אותו היא מתכוונת לשלוח לקרב בסקטור אלפא-12."

          "אדמירל ארגון," שאל קאמר, "מה ההערכות של הסוכנות לגבי גודלו של הכוח הזה והסיכויים שלו לפרוץ דרך הגבול ?"

          "ובכן, ההערכות שלנו גורסות שגודלו של הכוח לא מהווה איום גדול עד כדי כיבוש הגזרות, אלא אם נפנה עוד כוחות לאזורי מלחמה אחרים. מטרת הכוח הוא כנראה לרתק את כוחותינו לגזרה זאת, והטקטיקה היא הגיונית מבחינה צבאית. אם אנו רוצים לשמור על הגבול מפני חדירות, אנו נצטרך לשמור על מצבת הכוחות הקיימים…"

          שרי ההגנה האחרים לא שמחו לשמוע את דבריו של ראש הסוכנות.

          "אנו חייבים לקבל כוחות נוספים על מנת לתגבר את הכוחות בבסיסים השונים על מנת למנוע מכוחות הקיסרות לפרוץ אל עומק האיחוד," קטע אדמירל לי סיימון את דבריו של עמיתו. "אם נפקיר את הסקטורים ברביע גמא, יתכן מאוד שהאיחוד לא יוכל לעצור את התקדמות כוחותיהם. אני חושב שיהיה זה עדיף לוותר על שני הסקטורים החדשים מאשר להחזיק אותם בכל מחיר."

          "רק רגע אחד ! אני לא מוכן לוותר על שני הסקטורים הללו אחרי כל מה שעברנו," הגיב בכעס אדמירל קריסוף, ופניו האדימו מיד. "אנו חייבים לעצור את הכוחות האימפריה באותו מידה שאנו צריכים לעצור את הקיסרות."

          "ואיך בדיוק נצליח לעשות את כל זה ?" שאלה אדמירל טארה פלרוק.

          "אני עדיין לא יודע !" ענה לה אדמירל קריסוף בפנים כעוסות.

          "אם תתנו לי לסיים, אולי אוכל להציע פתרון כלשהו למצב," הודיע בקול אדמירל סנג'יר ארגון בקול שקט. "אנו לא חייבים להגן על כל הגבול ברביע אלפא, אלא רק על הבסיסים שבנינו, ממש כמו שאנו עושים ברביע גמא. סביר מאוד להניח שהכוחות של האימפריה לא יהיו חזקים מספיק על מנת לכבוש בסיס אחד שלנו מבלי להסתכן בהשמדה של אחוז גדול מכוחם, ואינני חושב שהם יעזו לעשות זאת."

          "אבל האם זה לא מהווה סיכון גדול ?" טען כנגדו קאמר, "איננו יודעים מה בדיוק גודלו של הכוח המתהווה נגדנו, לא כן ?!"

          "כן,"  הסכים האדמירל לבן השיער, "אבל בהתחשב בעובדות הידועות לנו לגבי מצב כוחותיהם והמלחמה המתרחשת בצידה השני של האימפריה, לא יהיה זה מוגזם לומר שכוחותיהם מתוחים כמעט כמו שלנו, והם לא יסתכנו בהשמדה של כוח גדול כי הם מודעים לכך שאנו עלולים ננצל זאת להתקפה נגדית, ואז לא יוותרו להם כוחות לעצור את ההתקדמות."

          "אלו הם הרבה מאוד הנחות, אבל אני מסכים עם ההערכה הזאת," הסכים רב אדמירל טארון. "זאת הסיבה שאנו חייבים להתרכז בהתקפה שמתרחשת ברביע גמא ודלתא, כי שם יקבע מה יעלה בגורלנו."

          "אם יוכלו כוחות נוספים להצטרף לכוח שנמצא בסקטור דלתא-25,  נוכל אולי לגבור על הכוח הרואני הקטן יחסית שנמצא שם," הציעה אדמירל טארה פלרוק. "יהיה זה עדיף מאשר לשלוח אותם לרביע גמא."

          "אני מסכים," הוסיף קאמר. "אני חושב שאנו חייבים להתמודד עם הכוחות הרואנים המפולגים כרגע לפני שהם יוכלו לאחד כוחות. אם נצליח להביס את הכוח הרואני בדלתא-25, נוכל להפנות את כל הכוחות האלו לכיוון רביע גמא."

          כולם הנהנו בראשיהם בהסכמה, מלבד אדמירל לאקר קריסוף.

          "לאקר, " פנה הנשיא אל האדמירל, "אני צריך שתסיג את כוחותינו מהגבול, ותרכז את חציו לתפקיד הגנת הבסיסים. את השאר תפנה לכיוונו של סקטור דלתא-25 תחת פיקודה של אדמירל פלרוק."

          "כן, אדוני הנשיא," השיב האדמירל בנוקשות.

          "כעת נעבור לרביע גמא," המשיך קאמר. "מה קורה בגזרה הזאת ?" הוא שאל את אדמירל סיימון האחראי על ההגנה ברביע זה.

          "הכוחות הרואנים משלבים כוחות לקראת ההתקפה של בסיס ביזנטיון," השיב האדמירל שחור השיער. "אנו מעבירים תגבורות אל הבסיס, אך אני לא בטוח שנוכל לעמוד בהתקפה לאורך זמן."

          מה נוכל לעשות ?" שאל טאלן את הנוכחים.

          אף אחד לא ענה לשאלה, כי לאף אחד לא הייתה תשובה. המצב ברביע גמא היה הגרוע ביותר מבחינתם.

          "מה לגבי כוחות האימפריה באזור ?" שאל טאלן את אדמירל סיימון.

          "בינתיים, הכוח הדוקאני מעבר לסקטור גמא-55 עדיין החל במתקפה, אך ברור שלא נוכל לעצור אותו בגבול. הכוחות שיש לנו באזור מוצבים לאורך מוצבי הגבול, והם מונחים לעכב את ההתקדמות."

          "אדמירל ארגון," פנה קאמר אל ראש סוכנות למודיעין. "מה ההערכות שלכם לגבי המצב ?"

          "האימפריה חיכתה עד כה על מנת לראות איך מתנהלת ההתקפה של כוחות הקיסרות, וכל עוד לא היו הפתעות מיוחדות בתוצאות הם יתחילו את ההתקפה שלהם בימים הקרובים."

          "עד כה המפקדים הרואנים לא עשו טעויות קריטיות," סיכם קאמר.

          "השמדנו הרבה יותר ספינות ממה שהם השמידו לנו," העיר בתורו רב האדמירל, "אך בהתחשב בגודל הכוחות שלהם, טקטיקה זאת לא תוכל לעזור לנו אם לא נוכל לתפוס את היוזמה. אנו חייבים ליצור נקודת מפנה."

          "ואיך אנו עושים זאת ?" שאלה טארה.

          "אני עדיין לא יודע," השיב לה טארון.

          "טארה, מה המצב אצלך ?" שאל קאמר את האדמירלית סגולת השיער.

          "הכוחות הרואנים לא עשו שום מהלך רציני מאז שהם עברו את הגבול. לפי דעתי, הם מחכים ששאר כוחותיהם יתחילו בהתקפה ברביע גמא, ורק אז הם יחזרו לתקוף. בינתיים הוספנו תגבורות מהמיליציות באזור מוצבי הגבול, והם עדיין ממשיכים לזרום לשם. כשאקבל את תוספת הכוחות מרביע אלפא, אני אוכל לרכז התקפה על ראש החץ שלהם בסקטור דלתא-25."

          "הערכת המודיעין לרביע הזה ?" שאל קאמר את ראש הסוכנות למודיעין.

          "ההערכות שלנו תואמות את מה שאמרה אדמירל פלרוק הרגע. הם מחכים לתחילת ההתקפה כדי להפריד את כוחותינו בכך שהם משאירים אותם פרושים על גזרות נרחבות. עיקר ההתקפה של הקיסרות מרוכזת ברביע גמא ולא ברביע דלתא."

          "הבנתי," אישר קאמר.

          "אדוני הנשיא, מה לגבי משא ומתן עם הקיסרות ?" שאל אדמירל לי סיימון.

          "לא קיבלנו שום תגובה בערוצים הדיפלומטיים הישירים או העקיפים," השיב קאמר בתסכול גלוי. "נראה שהם פשוט לא מעוניינים לדבר איתנו כלל."

          "אם כך אפשרות של משא ומתן יורדת מהפרק," העיר רב אדמירל טארון.

          "לפחות עד שנצליח לבצע שינוי במצב העניינים," הוסיף קאמר.

תאריך 198.2131,

בסיס ביזנטיון,

סקטור גמא-50.

          בתחילת חייו של בסיס ביזנטיון לא היה המקום יותר מאשר מתקן צבאי קטן  שהוקם על אחד הצדדים של כוכב לכת ענק ועשיר במתכות, תוך שימוש במשאבי המקום הזמינים כל כך על מנת לבנות את מתקני הבסיס וכדי לתקן את ספינות צי שנזקקו לחלקי חילוף או שדרוגים. עד מהרה התפתח המקום עקב חשיבותו הרבה בשליטה המרחבית האזורית, והוא הכיל את כל המתקנים הצבאיים שהיו צריכות ספינות הצי.

          מבדוקים אלו, שנעו מסביב לכוכב הלכת במסלול גיאו סינכרוני, פעלו כעת במלוא המרץ בעוד ספינות אזרחיות מוסבות באותו זמן על ידי חיילי המבדוקים החלליים. שריון קל הוסף על צדדי הספינות, וכלי נשק הורכבו עליהן במהירות. לא היו אלו עבודות שבוצעו בתחכום רב, אבל צורתן החיצונית של הספינות לא הטרידה איש. האופן בה הן יוכלו לפעול מול האויב היה חשוב יותר, וככל שהן היו מוגנות יותר ובעלות כלי נשק טובים יותר, כך הסיכוי להישרדותן היה גבוה יותר.

          מתקן אימונים הוקם בזריזות בחלל ריק שהיה מרוחק מעט מהבסיס, על מנת לאמן את אנשי המיליציות שהיו אמורים לתפעל את הספינות המוסבות. היה זה אימון בסיסי ביותר ולא ממש מספק, אך זה היה כל מה שהם יכלו לעשות בזמן הקצר שנותר להם.

          שיירות של מעבורות חלל אזרחיות הנושאות אזרחים, תושבי כוכבי הלכת באזור, המשיכו לנוע לא הרחק מהבסיס, יוצרות נתיבי חלל צפופים אל תוך פנים האיחוד, ומראה זה לא היה נעים לאנשי הבסיס. הבריחה המונית של תושבי המושבות אל תוך האיחוד היה מובן, אך זה הקל את חייהם של הכוחות הרואנים. הם קיבלו לידיהם כוכבי לכת כמעט ריקים מתושבים, אותם הם יוכלו ליישב עם אנשיהם תוך זמן קצר מאוד.

          ספינות סיור מהבסיס שייטו ללא הרף לרוחב הנתיב בו היו צריכים להגיע שני ראשי הכוחות הרואנים על מנת לדווח על ההתקדמות של הכוח הפולש, וכוחות הגנה נפרשו מסביב לבסיס הגדול בקבוצות גדולות. כולם כבר הכינו את עצמם לקראת הקרב הקשה שעמד לפניהם.

פרק עשרים ושבע

תאריך 198.2131,

המפקדה הראשית של צי איחוד הפנלטות,

בסיס סנטוריאן, כוכב קרוניה 2,

סקטור דלתא-37.

          השיחה הדחופה שהתקבלה במשרדו של רב אדמירל טארון הייתה מפתיעה מאוד, והוא לא ידע בתחילה איך היה עליו להגיב. עברו כמה שניות עד שהוא יכול היה להתגבר על התחושה שמישהו מנסה להתל בו, ושאלות התרוצצו במוחו.

          נאמר לו שהיה זה טאלן, נשיא האיחוד לשעבר, שביקש לדבר איתו.

          "איך זה יתכן ?!" חשב טארון לעצמו. "הנשיא לשעבר היה מת או שבוי בידי האימפריה. מה לעזאזל קורה פה ?"

כעס מילא אותו לשנייה קלה, אך אז החלו ספקות ותקוות שווא להתגנב למחשבותיו.

"האם זה יתכן שהאיש שהיה אמור להיות שבוי בידי הדוקאנים באותו עת, והוכרז על ידי האיחוד כמת לפני זמן לא רב, הצליח להימלט מידי אויביהם ?" המשיכו המחשבות להציק לו.

 השיחה עצמה התקבלה מהמפקדה של בסיס נאוטילוס בסקטור אלפא-12, כך שנראה היה שהאנשים שם היו משוכנעים שהאיש הוא אכן מי שהוא טען, אחרת הם לא היו יוזמים את השיחה.

          הוא החליט לענות לשיחה בפרטיות של משרדו האישי, וברגע שהופיע הפרצוף בצידו השני, הוא בחן אותו היטב. הפנים אכן היו פניו של הנשיא לשעבר, אך היו עליו סימני אלימות רבים. צד הפנים השמאלי שלו היו נפוחות מעט, וחבורות סגולות שחורות הופיעו במקומות שונים. נראה היה האיש בצד השני שמח לראות אותו, כי הוא חייך חיוך רחב.

          "טארון, אני שמח לראות אותך שוב," פתח טאלן.

          "טאלן, אני לא יודע מה לומר," השיב רב האדמירל במבוכה. הקול אכן היה קולו של האיש אותו הוא הכיר היטב במשך זמן רב כל כך, אך החשדות עדיין כרסמו בו.

          "אני בטוח שאתה מופתע לראות אותי," אמר טאלן בחיוך. "האנשים פה היו נרעשים מאוד לפגוש אותי, והם לא רצו לתת לי לפגוש את מפקד הבסיס עד שהצלחתי לשכנע אותם בזהותי. הבנתי מדבריהם שכולם היו משוכנעים שאני מת."

          "כן, אני מדמיין לעצמי שהופעתך הייתה מלווה באי אמון וספקות רבים. הסיבה לכך היא שמועצת ההגנה החליטה לדווח על מותך בקרב מאשר לדווח שנפלת בשבי. ניסינו לעשות את מה שנראה כדבר הנכון ביותר."

          "זה בסדר גמור," אמר טאלן בהנהון מהיר. "ההחלטה הייתה נכונה, כך שאני לא מאשים אתכם בדבר. אני רק שמח להיות כאן."

          "יש לנו נשיא חדש," הוסיף טארון בטון מתנצל לאחר כמה שניות של שקט.

          "הייתי משוכנע בכך שכבר יש לנו נשיא חדש," אמר טאלן.  "אני הייתי עושה את אותו הדבר אם הייתי במקומכם. במי בחרתם לתפקיד ?"

          "קוראים לו קאמר בורדון. הוא בעל חברת ווראקס ורשת סורבור, וגם בנו של נציג מועצת הנבחרים לשעבר…"

          "כן, כן. אני יודע על מי מדובר," קטע אותו טאלן, "ואני חושב שזאת בחירה מצוינת."

הוא ידע שהשיחה הייתה מעט מביכה עבור איש הצבא המבוגר, והוא ניסה לעבור לעיקר, אבל טארון עדיין המשיך בדבריו.

          "הוא היה זה שעזר לאיחוד ליצור רשת מסחר לגבישי אנרגיה באיחוד הוורקאני ובגבולות הקרובים להם. הוא בחור טוב."

          "אני בטוח בכך," הסכים טאלן. "אבל, הדבר הראשון והחשוב ביותר שרציתי לשאול הוא מה מצב המלחמה ?"

          "אנו מגייסים את כוחות המיליציה מחדש, ומעבירים תגבורות," השיב קצרות איש הצבא המבוגר. "מה בדיוק קרה לך ?"

          טאלן ידע שחשדותיו של טארון גרמו לו להיות זהיר בכל הנוגע לדיווח של מהלכי המלחמה, בעיקר עם אדם שחזר כעת משבי האויב, ולכן הוא לא לחץ בעניין. היה עליו להסביר לו את מהלך האירועים במהירות הגבוהה ביותר, ולהעביר מידע קריטי.

          טארון שמע את קורותיו של טאלן מרגע חזרתו מהאזור האסור ותפיסתו בידי כוחות האימפריה, ופניו הביעו חמלה כשזה תיאר את העינויים בקיצור נמרץ. לאחר מכן המשיך טאלן את סיפור הצלתם של כל שאסירים בכלא הסודי הדוקאני, והגילוי המפתיע של חור התולעת הסודי שאליו הוא נלקח על ידי מאקי וצוותה. טארון נדהם לשמוע את הגילוי הזה, ועיניו נפערו בתדהמה.

          "אז זאת הדרך בה הם שלחו את כוחותיהם," הוא אמר.

          "כן. זאת אפשרות שמעולם לא העלנו בדעתנו, אבל היא אמיתית," סיכם טאלן. "עברנו בה פעמיים, והיא קיימת. הדבר החשוב הוא שאתם לא תצטרכו לדאוג להגן כנגד התקפות מהמקום הזה לפחות כמה שבועות, ועד אז ניתן יהיה להקים הגנה אפקטיבית יותר או להשתמש בדרך זאת לצרכינו."

          "ניסינו לגלות בכל הדרכים האפשריות את הדרך בה הם הצליחו לעשות זאת, ועד כה לא הצלחנו להעלות שביב מידע. אני מבין כעת מדוע נשמר המידע בסודיות רבה כל כך, ואני גם בטוח שכעת נוכל להגן על האזורים בצורה טובה יותר."

          "ובכן, ההגנה שהצבתם ברביע אלפא אמורה להספיק על מנת להדוף התקפות מצד האימפריה מצד זה, אך אני בטוח שהדוקאנים ישלחו כוח גדול דרך רביע גמא בקרוב מאוד, ושם אנו צריכים לנצח אותם," אמר טאלן.

          "כן. מקורות המודיעין שלנו כבר יודעים על הכוח שמתרכז ברביע גמא, אך כוחות ההגנה שלנו לא ערוכים להדוף את האויב. הם יוכלו לעכב אותם למשך זמן קצר, אבל זה המיטב שהם יכולים לעשות."

          טאלן תיאר לעצמו שזה עלול היה להיות המצב. כוחות האיחוד היו פרושים בדלילות לאורך מרחבים גדולים, ולכן הם לא יכלו להקים הגנה טובה. הוא ניסה לחשוב על דרך פעולה שתהפוך את היוצרות, אך שום תוכנית פעולה לא עלתה במוחו.

          "טארון, אני לא רוצה לגרום למהומה בהופעתי המחודשת באיחוד," אמר טאלן לאחר כמה שניות, "ואני לא מתכוון להדיח את הנשיא החדש מתפקידו, אבל הייתי רוצה לעזור לכם ליצור תוכנית הגנה שתהדוף את האויבים שלנו."

          "הדבר הראשון שאתה תצטרך לעשות הוא להגיע לבסיס הצי בסנטוריאן," השיב טארון. "ראשית, אנו נצטרך לוודא שלא בוצעו עליך מניפולציות כלשהם שיגרמו לך להוות איום על האיחוד. אתה ושאר הניצולים תצטרכו לעבור תחקור יסודי על מנת להעריך את המידע שהצליחו הדוקאנים לקבל."

          "יש עימי עוד עשרים וששה אנשים שמעוניינים לתרום את חלקם," העיר טאלן מיד. "דיברתי עם כולם, והם רוצים לעזור במאמץ המלחמה."

          "כולם יצטרכו לבוא איתך לכאן. אני אדאג לסדר את אמצעי התחבורה שלכם לאחר שנסיים את השיחה. רק לאחר שנסיים את כל אלה נוכל לראות איך נמשיך משם."

פניו של רב האדמירל לא גילו דבר, אך טאלן ידע שיעבור זמן עד שמישהו יבטח בו עם תוכניות צבאיות הקשורות לדרכי התגוננות של הצי.

"אני אחכה לתחבורה," הוא אמר בהנהון.

"טאלן, אני חייב להודות שהייתי מופתע מאוד לראות אותך בהתחשב בנסיבות, ולא אמרתי זאת קודם לכן, אבל אני באמת שמח לראות אותך," אמר רב האדמירל בחיוך, וניתק את התקשורת.

תאריך 199.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          השגריר הוורקני הגיע בחשאי אל מעון הנשיא, והוא הובל אל משרדיו הפרטיים שם חיכה קאמר.

          "אנו מודאגים מאוד מהתפתחות האירועים," פתח השגריר הוורקני באיטיות.

          קאמר לא אמר דבר, אלא רק הנהן בראשו קצרות.

          השגריר המשיך בעוד מכשיר התרגום ממיר את דבריו. "אני לא אסתיר ממך את העובדה ששיתוף הכוחות בין האימפריה ובין הקיסרות הם לא דבר שאנו רואים בעין יפה. ברור לכל שאם אתם תפסידו במלחמה, האיחוד כבר יפסיק להתקיים, ואז הם יוכלו להמשיך במסע הכיבושים שלהם. ומי יודע לאן הם יפנו בהמשך ?!"

          "אני בהחלט מסכים עם ההערכה הזאת," אמר קאמר.

          "כמה זמן נראה לך שתוכלו לעמוד מול הכוחות המשולבים שלהם ?" שאל השגריר ישירות.

          "לצערי, אני לא חושב שנוכל לעמוד מול כוח משולב כזה במשך יותר משבוע ימים, ולאחר מכן כנראה נצטרך לוותר על חלק נרחב מהמרחבים שלנו," ענה קאמר בפשטות. "בעייתנו הגדולה ביותר הוא הכוח המשולב ברביע גמא."

          "זה מצב בעייתי מאוד," העיר השגריר. "דיונים וויכוחים מתנהלים כעת ברמות הגבוהות של ממשל האיחוד שלי על מנת להחליט מה נוכל אנו לעשות בנידון. ישנם כאלה שאומרים שעלינו לעזור לכם בכל דרך שניתן, כשזה כולל שליחת כוחות לעזרכם, וישנם כאלה שמעדיפים להימנע מהתערבות כלשהי עד להבהרת המצב."

          "אם כך כדאי שאדגיש שהמתנה עד להתבהרות המצב יכולה להוביל למצב בלתי הפיך," הזהיר קאמר. "עוד ניתן כעת להדוף את כוחות האויב אם יהיו בידינו מספיק כוחות, אך בכל רגע שעובר כוחותינו נשחקים ומושמדים, ואם המצב הנוכחי לא ישתנה, יגיע רגע בו נהיה חייבים לסגת את כוחותינו ולרכז אותם על מרחב קטן יותר. הסקטורים ברביע גמא יהיו הראשונים להיכבש, ולאחר מכן הסקטורים ברביע דלתא."

          "ואז תהיה לאימפריה הדוקאנית נתיב ישיר אלינו," הוסיף השגריר באי נוחות מופגנת.

          "כן, הם יהיו במצב לאיים עליכם, ולאחר מכן על קהילת הכוכבים," המשיך קאמר את טענותיו. "האיחוד כבר לא יהיה קיים יותר."

          "זאת אפשרות שאני אישית חושש ממנה יותר מכל," אמר השגריר בכנות. "אני לא מעוניין להגיע למצב כזה, וזאת הסיבה שאני הוספתי את כל משקלי הפוליטי בעד האפשרות שאנו ננקוט בתפקיד פעיל יותר במלחמה, מעבר להגשת עזרה בחומרי גלם, אבל זה לא תלוי רק בי. עומדת להיות בקרוב הצבעה חשאית של מועצת ההנהגה בו יציגו את השאלה מה צריכה להיות דרך הפעולה של האומה הוורקנית במלחמה הזאת.

אם יהיה רוב להחלטה בה תינקט דרך פעולה אקטיבית יותר, סביר מאוד שנבקש ממכם לחתום על הסכם לברית הגנה משותפת, ולאחר מכן האיחוד הוורקאני יכריז על מלחמה כנגד הקיסרות הרואנית."

          "ואם לא תתקבל החלטה כזאת ?" שאל קאמר.

          "אזי יהיה דיון על דרכי פעולה פחות ישירים, וזה כמובן יוביל לכך שלא תקבלו עזרה מיידית. אומר לך כבר עכשיו שאספקת חומרי הגלם ממנו תימשך בכל מקרה, וזאת הבטחתי האישית."

          קאמר חייך לשמע הדברים. השגריר הוורקני היה דיפלומט שתמיד עמד במילתו. אם הוא הבטיח אישית את המשך האספקה, איחוד פלנטות היה יכול להסתמך על כך. היה לשגריר משקל פוליטי נכבד מאוד בהנהגת האיחוד שלו, וקאמר יכול היה רק לקוות שתמיכתו תעזור בקבלת העזרה המקסימאלית מצידם.

          "אני מודה לכם על כל עזרה שתוכלו להגיש לנו, ואני מקווה שההחלטה הנכונה תבחר על ידי מועצת ההנהגה שלכם," סיים קאמר את הפגישה החשאית.

תאריך 200.2131,

המפקדה הראשית של צי איחוד הפנלטות,

בסיס סנטוריאן, כוכב קרוניה 2,

סקטור דלתא-37.

          הבדיקות שנערכו לניצולים, אשר החלו מיד לאחר שהם הגיעו לבסיס הצי סנטוריאן, היו מעייפות וארכו זמן רב. אנשים רבים כל כך דיברו איתו וביצעו בו בדיקות עד שטאלן הרגיש כמו אדם בניסוי שחוזר על עצמו. זה החל בתחקור כולל לגבי מה כל מה שקרה לו בימים האחרונים ורישומם במדויק, תוך שהדברים מושווים עם דבריהם של הניצולים האחרים שבאו איתו, ולאחר מכן בוצעו בו בדיקות רפואיות וסריקות שונות על מנת לוודא ששום חפץ זר לא הושתל על גופו. אז נכנסו שורה של מאבחנים פסיכולוגיים והתנהגותיים שדיברו איתו במשך שעות, תוך שהם מנסים לגלות התנהגות חריגה. תבנית זאת חזרה על עצמה שלושה פעמים, עד שכל כוחותיו כבר אזלו, והוא נשלח למנוחה בתא צבאי שננעל מאחוריו.

          לאחר שהוחלט בדיון של מומחים שלא נמצאו שום ממצאים שהעידו על השפעה חיצונית, הוא קיבל בסופו של דבר את האישור לצאת לבדו, אך לא לפני שרצועה שחורה נענדה על ידו כדי לעקוב אחר תנועותיו בבסיס.

          טאלן רצה תחילה להיפגש עם רב האדמירל, אך זה היה עסוק בעניינים צבאיים דחופים והוא לא היה באותו עת במשרדו, ולכן הוא המשיך לשוטט בבסיס תוך שהוא סוקר את הפעילות הבהולה שבה נעשו הדברים בבסיס הענקי.

ספינות נעו ללא הרף מפני השטח אל החלל שמסביב לכוכב הלכת, והלאה אל הבסיסים הגדולים יותר שבאזורי המלחמה. חיילים מרושלים למראה נעו במהירות ממקום למקום כדי להספיק את העבודה שלהם, ואזרחים שגויסו למיליציות נעו בקבוצות גדולות במדים חדשים לגמרי ברחבי הבסיס, מנסים למצוא בכל הבלגן את המקומות בהם הורו להם להתייצב לפעילות כזו או אחרת.

          טאלן עצמו משך תשומת לב רבה כשאנשים הביטו היטב בפניו. חלקם ביטלו מראש את הרעיון המגוחך שהנשיא לשעבר מסתובב לידם, אך אחרים שאלו אותו ישירות האם זה אכן הוא. טאלן לא ידע מה לומר.

האם עליו לגלות את זהותו ? או שעליו להמשיך במצב הקיים ?

הוא החליט להמשיך במצב הקיים, ולכן הוא שיקר, וטען בתוקף שהוא אינו מי שהם חשבו לעצמם, והאנשים עזבו אותו לנפשו לאחר זמן מה.

"מה שלומך, אדוני הנשיא ?" שאל אותו קול אישה בלחישה מאחורי גבו בעוד הוא נשען על אחד המעקים, מביט בפעילות המתחוללת באחד ממתקני ההנדסה בו היו משדרגים ספינות אזרחיות.

הוא החל מיד לחשוב איך להגיב לדברי האישה המסתורית, אך לאחר שהוא הסתובב וראה את הדמות הוא נאלם דום.

הייתה זאת מאקי שהביטה בו בחיוך רחב.

"אני כבר לא נשיא האיחוד," הוא אמר ברצינות. "אם לדייק, מבחינה טכנית אני מת כרגע."

"כן, שמענו על כך," היא ענתה. "אני משערת שזה עלול לבלבל אנשים כשהם רואים אותך."

"ובכן, עד כה שיקרתי לגבי זהותי, אבל אנשים עדיין מסתכלים בי כאילו אני עלול להיות רוח רפאים. אני משער שאני יכול להבין אותם."

"ברור שזה מצב משונה במעט," הסכימה היא.

הוא הנהן בראשו בהסכמה. "אז מה בדיוק את עושה כאן ?" הוא שאל אותה.

"רציתי לראות מה שלומך," אמרה מאקי.

"אני מרגיש בסדר, והחבורות נעלמות במהירות כך שנראה שמצבי הגופני הוא בהחלט טוב," אמר טאלן. "אבל, הייתי מעדיף לעשות משהו אחר מאשר להיות מנותק מפעילות. נראה לי שיעבור זמן עד שאוכל לקחת תפקיד פעיל בהגנת האיחוד."

"אני מבינה," היא אמרה. "אני  משערת שהופעתנו לא הקלה את עבודתך."

"לא ממש. אבל עדיין עזרתם לנו בפתרון הבעיה ברביע אלפא, ועל כן לא ניתן לומר שהיה זה בזבוז זמן נורא. אם תוכלו לעזור לנו כעת גם ברביע גמא, יהיה זה פתרון למצוקה הגדולה ביותר שלנו, ונהיה אסירי תודה."

מאקי נדה בראשה לשלילה. "אני מצטערת," היא אמרה. "ניסיתי להפעיל את כל ההשפעה שלי בהעלאת הצורך הדחוף לעזור לכם, אך ההנהגה שלנו לא מוכנה להקשיב. ניסיון העבר מרתיע אותם מנקיטת עמדה כלשהי."

"אם כך, אנו עומדים לבדנו במערכה," סיכם טאלן.

"כן," היא אמרה בהסכמה.

"מה לגבי ההצעה שלכם בנושא שיתוף הפעולה ?" הוא המשיך בשאלותיו.

"לרוע המזל, המועצה חזרה בה מההצעה בגלל המצב המשתנה במהירות. הם אינם מוכנים שטכנולוגיה תיפול לידיים לא מורשות. לא תוכלו יותר להסתמך עליהם לעזרה."

"לעזאזל ! לא נשארו לנו ברירות רבות במצב כזה," פלט טאלן בכעס.

"לצערי, לא נשארו לכם שום ברירות," הסכימה מאקי.

"זה מצב אירוני מאוד," העיר טאלן. "אנשי האיחוד הקדומים חיפשו במסעי הגילוי הראשונים שלהם סימן חיים מיצורים שיהיו דומים להם בחיצוניותם או במבנה תאיהם, אך הם לעולם לא גילו אתכם. זה אירוני שכעת כשהתגליתם אלינו לבסוף, ואנו צריכים את עזרתכם על מנת למנוע את השמדתנו, אתם מפנים לנו את גבכם."

"זאת לא החלטה שנעשתה בקלות," אמרה מאקי. "ולא כולם מסכימים עם ההחלטה הזאת, אבל המצב אינו ניתן לשינוי."

השניים לא דיברו במשך יותר מדקה לאחר מכן, אלא הביטו בפעילות שהתנהלה במתקן.

"אני חייב לפגוש את רק האדמירל כדי לדעת במה אוכל לעזור," אמר לבסוף טאלן.

"אני מבינה בהחלט," אמרה מאקי בתשובה. "אני הייתי עושה את אותו הדבר לו הייתי במקומך."

          הוא השאיר אותה שם, כשהוא הלך אל משרדו של רב האדמירל, והוא מצא את איש הצבא מביט במסכי הדוחות מולו בפנים רציניות. המצב כנראה לא מצא חן בעיניו, אך למרות זאת הוא חייך כשהוא ראה את ידידו הותיק.

          "טאלן, זה כל כך טוב לראות אותך," הוא אמר לאחר שהוא חיבק אותו.

          "גם אותך," ענה טאלן, וטפח על גבו.

          הם התיישבו בנוחות, והחלו מיד לדבר על עניין המלחמה.

          "מצב המלחמה ברביע גמא הוא בכי רע," אמר רב האדמירל. "הכוחות שלנו ממשיכים לתגבר את הבסיסים שם, אך זה לא מספיק. שני הכוחות הרואנים שם שילבו כוחות, וכעת הם מפנים את תשומת ליבם לבסיס ביזנטיון. נראה שהם יתקיפו בעוד פחות מיום."

          "כמה זמן נראה לך שנוכל להחזיק מעמד מולם ?" שאל טאלן.

          האדמירל משך בכתפיו. "קשה לדעת," הוא אמר.

          "ההערכה שלך ?" הקשה טאלן.

          "מעט יותר משבוע ימים," ענה איש הצבא לאחר כמה שניות.

          "ומה אז ?"

          "אז ייכבש הבסיס וההגנה שלנו תצטרך לסגת לבסיס סקנדינביה. זה הקו האדום מבחינתו מעבר לו נראה שהאיחוד כולו יקרוס."

          "אני רוצה לעזור," הודיע לו טאלן.

          "דיברתי כבר עם הנשיא, הוא מעוניין מאוד שתהיה היועץ האישי שלו. הוא מעריך את הניסיון האישי שלך, והוא חושב שתוכל לתרום בנושאים רבים."

          "אני מסכים," קיבל טאלן את ההצעה בלי היסוס.

          "מצוין," חייך טארון. "אני אודיע זאת לו."

פרק עשרים ושמונה

תאריך 201.2131,

בסיס ביזנטיון.

סקטור גמא-50.

          ההתקפה השניה על בסיס ביזנטיון החלה, וגלי התקיפה התקדמו שוב אל המרחב שמסביב לבסיס. אזעקת ההגנה נשמעה היטב בכל הבסיס וגם על כל ספינות ההגנה שהיו תחת פיקודו. חיילי הצי מיהרו שוב אל מקומותיהם כדי להתכונן למתקפה החדשה. כוחות ההגנה רוכזו בטרם עת בארבעה קבוצות נפרדות וניידות שהועברו בכל פעם לכיוון מקום ההתקפה החדש.

          אדמירל מונסר בוקטה הביט במסכי התצוגה בחדר הפיקוד, ודאגה מילאה אותו. הוא הסיט את מבטו אל עבר מופע התצוגה התלת מימדי שעמד באמצע אולם המלחמה, והציג את מהלך הקרב. נקודת המבט של התצוגה הייתה כאילו מישהו הציב ספינה הרחק משם בעמדת תצפית שראתה את הבסיס וכוחותיו ואת כוחות הקיסרות שמסביבו. הוא יכול היה לכוון את נקודת המבט של תצוגה, ואף להציג כל פרט קטן ככל שהיה בשדה הקרב עד לרמה של שברי ספינה זעירה שהושמדה, ואלו היו פזורים בנדיבות בכל שדה הקרב.

          האדמירל היה איש צבא מנוסה גבה קומה ובעל שיער חום ארוך שנקשר לצמה ארוכה על גבו. עורו הכהה היה מבריק באורות האולם, ועיניו השחורות כפחם סקרו את הקרב במבט ערני. הוא ידע מה היה עליו לעשות, וכמי שעבר את מלחמת הייאוש – אווירת הלחץ והמהומה לא היו זרות לו.

          פקודותיו של האדמירל המנוסה היו בראש ובראשונה להדוף את כוחות האויב בכל האמצעים שהיו לרשותו, ולנסות לעשות זאת מבלי שכוחותיו יספגו נזק רב. הייתה זאת פקודה אופטימית במיוחד, אך הוא היה רגיל בפקודות מעורפלות שהמציאות לא אפשרה את ביצוען. כנגד הכוח המשולב שריכזה הקיסרות אל מול הבסיס הוא היה חייב להשתמש בכל האמצעים שלרשותו מבלי לנחש תחילה מה עלול להיות הנזק לספינותיו, כי לא ניתן היה לחשב דבר כזה. בקרב היו למפקד הערכות בלבד ותחושות בטן כתוצאה מניסיון, ולא יותר מזה.

          בתקיפה הראשונה הוא הצליח ליצור מצב בו הכוחות שלו איגפו חלק מהכוחות המתקיפים, והם השמידו אותם כמעט לחלוטין, אך לא נראה שזה השפיע רבות על כוח הגדול. הרואנים היו אולי פחות מנוסים במלחמה, אך מספרם הגדול היה היתרון המרכזי שלהם. הם פשוט יכלו לסבול אבידות מבלי להתייחס לכך יותר מדי, ועם הזמן הם גם יצברו יותר ניסיון.

          "מטרות האויב מתפצלות לשני ראשים," קרא קצין ניהול האירועים.

          האדמירל ראה במופע התצוגה התלת מימדי את מהלך האויב בפרטי פרטים , והוא כבר הבין מה התכוון האויב לעשות. הגל הראשוני שהיה מורכב מספינות משמידות התפצל, כאילו היה זה לוע של יצור, תוך שספינות אלו יורות מטחים בכוחות ההגנה המקדם אותם, ומבעד לרווח שנוצר התקדמו ספינות מערכה ונושאות חלליות שמיהרו גם הם לפגוש את כוחות האיחוד.

          "תן פקודה למשמידות שלנו לפצל את כוחותינו ולהתרחק מהאש הכבדה, ולרכז את האש שלהם על המשמידות הקיצוניות של הקיסרות, ותורה לחלליות הקרב שלנו ליצור מגע עם הספינות הגדולות שלהם," הורה האדמירל מיד.

          הפקודה שלו הועברה מיד אל כוחות ההגנה, והם ביצעו אותה בלי היסוס.

          על מופע התצוגה ניתן היה לראות את המשמידות מנתקות מגע בעוד הם נחלקים לשניים, ואת חלליות הקרב מתקדמות אל שדה הקרב. תוך זמן קצר הקיפו החלליות את הספינות הכבדות של הקיסרות, והחלו לגרום לנזק כללי בכל חלקי המערכות, כמו נחיל דבורים המקיף יתור פולש.

          הספינות הקיסריות האיטיות לא יכלו לטווח במהירות מספקת את הספינות הזעירות, ולכן המפקדים הרואנים שלחו בתגובה את חלליות התקיפה הזעירות שלהם. הקרב הפך לקרבות של אחד על אחד בעוד החלליות מנסות לפגוע אחת בשנייה, ושדה הקרב נראה מבולבל כשספינות נעות קרוב כל כך במהירות רבה.

          אדמירל בוקטה הפנה את הכוחות הכבדים שלו אל טווח ירי מרבי, והם המטירו אש מדויקת אל ספינות האויב שנקלעו לראייתם.

          המהומה המשיכה למשך יותר משעה וחצי לפני ששברי הספינות מילאו את שדה הקרב עד החלליות משני הצדדים נפגעו מהם. המפקדים הרואנים היו הראשונים להסיג את כוחותיהם הגדולים ביותר, ולאחר מכן את החלליות הזעירות ואת המשמידות בסיומו של דבר.

האדמירל הורה גם הוא את הסגת הכוחות, והפנייתם המיידית של הספינות הפגועות למאגרי התיקונים. הוא לא יכול היה לוותר על אף אחת מהספינות שלו, ולכן גם החלו ספינות מיוחדות לסקור את השברים לגילוי ספינות ניתנות להצלה או חלקי ספינות שניתן היה להשתמש בהם שוב. היה זה שיקול ענייני בלבד, וכולם הבינו את חשיבותה של המטרה הסופית למרות הצער שבדבר. הם היו צריכים לשמור את קו ההגנה הזה בכל דרך שהם יכלו.

***

תאריך 201.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          טאלן נכנס אל תוך המשרד הנשיאותי, שהיה שייך לו לפני זמן מועט ביותר, תוך שהוא סוקר את המקום כבדרך אגב. למרבה הפלא, שום דבר לא הוזז ממקומו עם היכנסו של הנשיא החדש, ושום חפצים לא נוספו למקום.

          הנשיא החדש היה מרוכז במסכי התצוגה שמולו, אך הוא עזב את עיסוקו ברגע שהוא ראה את האדם שנכנס אל החדר.

          "טוב לראות אותך, אדוני הנשיא," אמר קאמר בחיוך רחב.

          "תודה רבה, אך שכחת להוסיף את המילה – לשעבר, אדוני הנשיא."

          "בעיני אתה עדיין נשיא האיחוד, ואני ממלא המקום שלך, ולכן אני מעדיף שנוותר על כל עניין התארים בשיחה הזאת ובכל השיחות הפרטיות שלנו מעתה ואילך. תוכל לקרוא לי בשמי הפרטי, קאמר."

          "אם כך אני שמח להכיר אותך, קאמר," אמר טאלן והושיט את ידו ללחיצה.

          קאמר לחץ את היד המושטת בחום, והורה על הכסא מולו.

          "ראשית כל, הייתי רוצה לדעת מה שלומך ?" הוא שאל. "אני רואה שהחבורות על פניך נעלמות באיטיות."

          "החבורות ייעלמו לחלוטין בקרוב, ואני מרגיש הרבה יותר טוב ככל שעובר הזמן, אך עד עכשיו הייתה לי תחושה שאני לא עושה מספיק עבור האיחוד."

          "אני בטוח שמעתה ואילך אתה כבר לא תרגיש כך," קבע קאמר ברצינות. "יש לנו עבודה רבה לפנינו. אני בטוח שאתה מודע היטב למצב הכללי של המלחמה, אך הפרטים הקטנים יותר יכולים לצרוך את מלוא תשומת ליבו של כל אדם, ולכן שמחתי לשמוע שהסכמת להצעתי. יחד עם עזרתך נוכל למצוא דרך להגן על האיחוד."

          "עד כה עשית עבודה מצוינת," העיר טאלן. "אני בטוח שלא הייתי יכול לעשות זאת טוב יותר."

          "הייתה לי עזרה רבה בתחום זה," השיב קאמר בצניעות. "אבל, ישנם הרבה החלטות שצריכות להתבצע, ולכן אני תמיד אוכל להעריך דעה נוספת."
          "ברצון רב, אדוני הנשיא. אני אשמח לעזור בכל דבר שתרצה."

          "יופי," אמר קאמר וצחק, "אני מתנצל אבל זה פשוט מוזר לשמוע אותך קורא לי הנשיא. אני עדיין לא התרגלתי לכך שאנשים אחרים קוראים לי בתואר הזה, וכשאתה אומר זאת זה נשמע עוד יותר מוזר. לפעמים כשאני טרוד בנושאים שונים ומישהו פונה אלי בתואר הזה האינסטינקט הראשון שלי הוא להביט לצדדים, ולחפש אותך."

          "אני בטוח שתתרגל לעניין במהירות רבה יותר ממני," חייך טאלן. "לקח לי חודש ימים עד שאני הפסקתי לעשות זאת."

          השתרר שקט של כמה שניות, ואז קאמר הביט עמוק אל עיניו של טאלן, ואמר : "אני הייתי מוכן לוותר על התפקיד – עבורך.  ברגע ששמעתי שאתה נמצא בבסיס נאוטילוס חשבתי מיד שיהיה זה מן הראוי שאתה תחזור להנהיג את האיחוד, אבל בגלל הנסיבות של ההיעלמות והחזרה שלך, קיבלתי את ההנחה שהמצב הבעייתי עלול לגרום לאיבוד מוקד תשומת הלב בקרב אזרחי האיחוד. זאת הסיבה היחידה שאני נשארתי בתפקיד. אני מקווה שאתה מבין זאת."

          "אני מודע היטב לבעייתיות הרבה שבמצב לאחר שהוכרזתי כמת, וגם לעובדה שישנו עדיין חוסר אמון במישהו שחזר משבי הדוקאנים בעזרת אנשי גזע חדש שאזרחי האיחוד לא יודעים עליו דבר. כל זה מוביל אותי לדעה שהמצב הנוכחי הוא הטוב ביותר, ולכן גם אין לי שום שאיפה להחליף אותך בתפקידך. לפי דעתי האישית, אתה הוא האדם הטוב ביותר שניתן היה לבחור לתפקיד הנשיא."

          "אני מודה לך מאוד על הבעת האמון," אמר קאמר.

          "אז במה אני יכול לעזור לך ?" שאל טאלן.

          "תחילה הייתי רוצה לשמוע את דעתך לגבי דרכי ההגנה האפשריים שלנו. אני לא יודע מה בדיוק סיפר לך רב האדמירל, אבל הייתי רוצה לדעת איך היית אתה מתכנן את חלוקת הכוחות."

          "ובכן, רב אדמירל טארון לא סיפר הרבה מעבר למה שהיה ידוע לכולם ממערכות המדיה החדשותיות, ולכן אני הייתי תחילה מתרכז בהכנעת כוח רואני אחד מבין כל קבוצות ההתקפה לפני שהייתי מרכז מאמץ נוסף במקום אחר. המטרה היא למצוא את החלק החלש ביותר בתוכנית שלהם ולהתמודד מולו עד להשמדתו על מנת שתהיה לנו מרחב פעולה. כמובן שבינתיים, חשוב מאוד שבסיס ביזנטיון יחזיק מעמד ככל האפשר כדי שנוכל לשלוח אליו כוח נוסף. בנוסף, נראה לי שהכוח הדוקאני מחכה לראות האם כוחות הקיסרות יכולים להתמודד מול בסיס שלנו בהצלחה לפני שהם מחייבים כוח כלשהו למלחמה, כך שאם נוכל להחזיק בבסיס ביזנטיון לאורך זמן אולי נוכל לעצור את ההתקפה כבר שם."

          קאמר רק הנהן בזמן שיועצו החדש דיבר, אך כעת הוא חייך.

          "עד כה תיארת במדויק את הדרך בה פעלנו," הוא אמר.

          "האם האיחוד מתכנן התקפה נגדית ?" שאל טאלן.

          "כן, כנגד הכוח בסקטור דלתא-25. המהלך מתוכנן כבר זמן מה, והתקיפה תחל בקרוב."

          "האם יש לנו מספיק כוחות על מנת להכריע את הקרב בצורה נחרצת ?"

          "קשה להעריך," השיב קאמר. "אנו מקווים שהדרך בה נתכנן את ההתקפה תעזור לנו בכך."

          "האם מישהו מהשכנים שלנו עומד לעזור לנו באספקת כוחות ?"

          "לא התקבלה תשובה הוורקנים עד כה, למרות שעברו ימים מאז שהעברנו להם את הבקשה הרשמית שלנו דרך השגריר. על פי המצב נראה לי שהתשובה היא שלילית."

          "וקהילת הכוכבים ?"

          "הם מוכנים לספק עזרה בחומרי גלם בלבד."

          "אם כך אנו עומדים לבדנו במלחמה," העיר טאלן.

          "ממש כמו במלחמת הייאוש," הוסיף קאמר.

***

תאריך 202.2131,

סקטור דלתא-25.

          הכוחות המחולקים של האיחוד בסקטור החלו את ההכנות האחרונות לפני תחילת המתקפה. כוח ההגנה המקורי שולב יחד עם תגבור מסיבי של כוחות מרביע אלפא, אשר הגיע בימים האחרונים במסות גדולות, ומפקדיו תודרכו במהירות הרבה ביותר על מנת לנצל את יתרון ההפתעה שבכוחם המשולב, כדי לנסות ולפגוע קשות בכוח הרואני שעדיין שרץ לו בקרבת מוצבי הגבול ההרוסים.

          תוכנית הפעולה כללה בעיקרה התקפה של כוחות האויב מכמה חזיתות, ובכך למעשה להקיף אותם כמעט לגמרי. על מנת לבצע זאת חולק הכוח המשולב לכוחות קטנים יותר : מחצית מהכוח הייתה אמורה להתקיף ישירות את כוחות האויב ולהעסיק אותם בלחימה, בעוד ששני רבעי כוח נותרים היו צריכים לתקיף אותם משני כיוונים שונים כדי לחסום את דרך הנסיגה שלהם. המטרה הסופית הייתה להדוף האויב אל מרחב מצטמצם והולך שבו לא תהיה להם מרווח פעולה, וכתוצאה מכך יהיה קל מאוד להוציא מכלל פעולה את ספינות אויב. לא הייתה זה תוכנית מתוחכמת למדי, אך היה זה המיטב שהם יכלו לעשות בתחום הזמן שניתן להם.

          הכוחות הקטנים יותר של צי האיחוד חיכה כבר בעורפי האויב, הרחק מטווח הגילוי, לאות התחלת המתקפה, ואילו מחצית הכוח שאמורה הייתה לתקוף את האויב חזיתית כבר נפרסה בקבוצות קטנות יותר, כדי להקל את הפיקוד על כוח.

          האות ניתן והכוח הראשוני יצא לדרכו אל מול האויב כשהם אינם מסתירים כלל את כוונותיהם. המחצית הראשונה הכילה את כל נושאות החלליות בכוח המשולב, משום שהן היו החזקות ביותר אך גם האיטיות ביותר, ולכן גם לא היה טעם בהרחקתם משדה הקרב, מאחר והיה נדרש להם זמן רב להגיע לאתר ההתכתשות. שאר הספינות היו מסוג ספינות מערכה ומשמידות בכמויות קטנות יותר, אך מספקות על מנת לספק הגנה טובה עד לבואה של התגבורת. אותם כוחות הפתעה היו חייבים להכיל ספינות אשר יכלו לנוע במהירות כדי להגיע אל שדה הקרב לפני שיחליט האויב לנתק מגע ולברוח, ולכן כוחותיהם כללו את רוב הספינות המשמידות וחלק מספינות המערכה, וכל שנותר כעת היה לראות האם יצליח המפקד הרואני של הכוח הנגדי להבין את התוכנית שלהם לפני שהם יוכלו להפעיל אותה במלואה.

          האויב לא היה מודאג במיוחד כשהוא ראה את הכוח הראשוני נכנס אל טווח החיישנים שלו, אך מפקד הכוח היה חכם הרבה יותר. הוא לא ראה את שום סיבה שבגללה יחליט האיחוד להתקיף את כוחותיו כל עוד הוא לא מאיים ישירות על אחד מנכסי הצי באזור, מאחר והמערכה ברביע גמא הייתה צריכה להיות חשובה הרבה יותר. הוא חשד מיד שמלכודת שעלולה להתהוות מסביב לכוח שלו, ולכן הוא שלח מיד ספינות על מנת לוודא שעוד כוחות לא אמורים להצטרף אל הקרב. לרוע מזלו, אותן ספינות האויב אשר נשלחו למטרה זאת לא הצליחו לגלות את כוחות האיחוד בעורפיהן בגלל שהם עדיין שמרו על מרחק רב, ובגלל שהיו איתם ספינות יירוט שהסוו את נוכחותם שם.

          לאחר שחשדות המפקד הופגו בחלקם ניתנו הפקודות המתאימות והכוח שלו החל להתפרס כנגד הכוח המתקדם מולם בציפייה לקרב אמיתי לאחר ימים רבים של בטלה. מאז שהם השמידו את מוצבי הגבול של האיחוד לא היו להם משימות כלשהן מלבד לסייר באזור ולחכות לתגבורת כדי שהם יוכלו לתקוף את בסיס אצטאק, והם רצו לסיים את המלחמה במהירות הרבה ביותר, כדי לחזור עטורי תהילה וניצחון אל בתיהם.

          הלחימה שלה הם ציפו החלה ללא השהיות בעוד כוחות האיחוד החלו לתקוף בקבוצות קטנות את קו ההגנה של האויב. לא הייתה זאת התקפה מסיבית, אך היו נזקים לשני הצדדים, והאיחוד איבד מעט יותר ספינות מאשר כוחות הקיסרות.

          בינתיים, המשיכו הכוחות המאגפים של האיחוד להתקדם במהירות אל כיוון שדה הקרב, תוך שהם עדיין מסווים את נוכחותם ככל שניתן. הם היו צריכים לנוע במהירות הגבוהה ביותר במשך כמעט שלוש שעות לפני שהם התגלו על ידי האויב, והמרחק עוד היה גדול.

          מצב זה הותיר את המפקד הרואני בדילמה, הוא עדיין יכול היה לנסות להסיג את כוחותיו חזרה אל תוך הקיסרות על מנת להציל את אנשיו, אך בכך הוא יסתכן בהכפשת כבודו בעיני הקיסר שלו. התוצאה הצפויה של פעולה כזאת עלולה לכלול את האפשרות שהפיקוד על הכוח יילקח ממנו, והוא ייענש אישית בצורה כלשהי. אך המפקד לא היה מוכן להקריב את חייליו ואת ספינותיו למען כבודו האישי. הוא היה איש צבא עוד לפני שהקיסר הנוכחי עלה לשלטון, והקוד האישי שלו הכתיב שאין לו זכות להפקיר את חייליו למען מטרה לא ראויה.

          אות הנסיגה לכוחות הקיסרות ניתן במהירות, והספינות החלו לסגת במהלך מסודר כשכוחות האיחוד מטרידים אותם ללא הרף. בעייתו המרכזית של המפקד הרואני הייתה לדאוג שספינותיו האיטיות ביותר לא יישארו מאחור, ולכן גם הם נשלחו לראש הכוח כששאר הספינות מחפות עליהן.

          כיוון הנסיגה של הכוח הרואני הוביל אותו היישר אל נתיב יירוט של אחד מהכוחות המאגפים של האיחוד, ואלו החלו לטווח את הכוחות הנסוגים ברגע שאויביהם נכנסו לטווח ירי. כוח רואני קטן, שהכיל משמידות בלבד, התנתק מהכוח המרכזי, ונע אל כוחות האיחוד, על מנת להעסיק אותו בקרב קרוב, אך הלחימה הקרובה ויחסי הכוחות הטיבה יותר עם האיחוד, והכוח הרואני הקטן הושמד לחלוטין.

          ספינות הקיסרות היו שוב מטווחות על ידי כוחות האיחוד מכיוונים שונים לאחר ששני הקבוצות המאגפות חברו יחדיו. האש המרוכזת השאירה שובל של שברים וספינות פגועות לאורך נתיב הנסיגה, ובכל זאת לא הייתה למפקד הכוח ברירה אלא להמשיך את בריחתו, כשהוא משאיר את הספינות האיטיות ביותר לספוג את מרב הירי. כמעט כל ספינותיו הגדולות ספגו פגיעות כלשהן לפני שהוא יכול היה למצוא הגנה טובה בשדה המוקשים שעל הגבול, שם לא יכלו להמשיך כוחות האיחוד ללא הספינות הכבדות שלהם שנותרו הרחק מאחור מהלך הרדיפה.

          הלחימה הפסיקה כששני הצדדים ניתקו מגע, אך המפקד הרואני ידע שכוחות האיחוד ימשיכו להתקיף אותו בעזרת כל הכוח שיש להם, ולכן הוא החל לתכנן את אפשרויות ההגנה שנתונות לו.

          כצפוי, כוחות האיחוד לא הפסיקו את ההתקפה, ולאחר שכל הכוחות נאספו שוב, הם נשלחו שוב אל הכוחות הפולשים שעתה היו בעמדת התגוננות. במשך שעות התקיפו ספינות האיחוד את כוחות האויב עד שלא נותרה למפקדם ברירה והוא נתן את הפקודה למפקדי המשמידות וספינות המערכה לסגת בעוד הוא נשאר יחד עם נושאות החלליות  ושאר הספינות הפגועות קשה מאחור לחפות אחר נסיגתם.

          כוחות לא הקלו את הלחץ על הכוחות המועטים שנשארו מולם, והם הוציאו את כל הספינות הרואניות מכלל פעולה לפני סיומו של אותו יום. המפקד הרואני של הכוח הושמד יחד עם ספינתו באחד הקרבות האחרונים, כשנושאת חלליות פגעה במערכות האנרגיה שלה, ובכך ריסקה אותה מבפנים לשברים קטנים שהתפזרו בשדה קרב.

***

תאריך 202.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          "אדמירל פלרוק, מה תוצאות המתקפה ?" שאל קאמר בישיבת מועצת ההגנה שכונסה במהרה.

          "כוחותינו השמידו או לקחו בשבי יותר משליש מכוחות הקיסרות ברביע דלתא-25, והנסנו אותם חזרה אל תוך שטח הקיסרות. הכוח הנותר מכיל משמידות וספינות מערכה בלבד, מאחר וכל נושאות החלליות הושארו מאחור. הייתי אומרת שלמרות שלא הצלחנו להשמיד את רוב הכוח, הייתה זאת פעולה מוצלחת," השיבה האדמירל סגולת השיער, טארה פלרוק בגאווה.

          "אני שמח לשמוע זאת," אמר קאמר בחיוך. "אלו חדשות טובות שכל האיחוד היה צריך לשמוע."

          כל הנוכחים בכללם גם הנשיא לשעבר שישב לצד הנשיא הנהנו בתשובה.

          "כעת עלינו להחליט איך נמשיך מכאן," אמר רב אדמירל טארון.

          "אנו לא מסוגלים לרדוף אחר הכוח הנותר על מנת להשמיד אותו לחלוטין," ענתה מיד שרת ההגנה ברביע דלתא. "הספינות שלהם מהירות יותר משלנו, ואפילו היינו רוצים לעשות זאת היה מהלך זה מחייב אותנו להקים קווי אספקה אשר דורשים משאבים אותם אין באפשרותנו להקצות במצב הנוכחי, כך שאפשרות זאת לא מציאותית. כמובן שעדיין נותרה אפשרות סבירה שהכוחות הרואנים הנותרים יחזרו ויתקפו אותנו ברגע שנעביר את כוחותינו לגזרה אחרת."

          "אם כך השאלה היא אלו אפשרויות פעולה נותרו בידינו כעת. אנו יודעים שישנו עדיין כוח נכבד אך מצויד הרבה פחות שעלול לתקוף אותנו בגזרה זאת.

האם אנו צריכים להשאיר את הכוח להגנת האזור כנגד התקפה ? או שאולי רק את חלקו ?"

          "לפי דעתי, אנו צריכים לדבוק בתוכנית המקורית שלנו," הגיב ראשון אדמירל לי סיימון, שר ההגנה ברביע גמא. "רוב כוחות האויב מרוכזים כנגד בסיס ביזנטיון, וכשהכוחות הדוקאנים יחליטו לנוע, יוכפל כוח האויב באזור. אנו חייבים להתכונן לכך כבר כעת."

          "אני מסכים," אמר אדמירל לאקר קריסוף, שר ההגנה של רביע אלפא. "בעייתנו הגדולה ביותר היא ברביע גמא, ושם עלינו לרכז את ההגנה הטובה ביותר. סקטור דלתא-25 יוכל להתמודד עם האיום מולו אם נרכז את כוחותינו בבסיס אצטאק, ולשלוט משם על האזור כולו. ללא תגבור רציני לא יוכלו כוחות הקיסרות הנותרים לתקוף ביעילות את הבסיס."

          "ומה לגבי שליחת הכוח שלנו לעזרת הכוח הקיים בסקטור דלתא-31 ?" שאל קאמר.

          "גם אם נביס אותם ברביע דלתא-31 תהיה לנו את אותה בעיה שהייתה לנו ב-25," אמר אדמירל קריסוף. "אין לנו את המשאבים לרדוף אחרי הרואנים עמוק אל תוך שטחם. מצב כזה גם ישאיר את רביע גמא ללא כוחות תגבור רציניים במשך זמן רב."

          אדמירל סנג'יר ארגון לא אמר דבר עד כה, אך הייתה עוד אפשרות פעולה עבור הרואנים שאותה אף אחד העלה עד כה.

"אם הכוח הנותר להם מ-25 יתגבר את הכוח הקיים ב-31, הם יוכלו לגבור בסופו של דבר על הכוחות שלנו, ולהמשיך משם עד לרביע דלתא-37. נתיב זה יוביל אותם אל בסיס סנטוריאן ולבירת האיחוד – כדור הארץ החדש."

שקט השתרר באולם לאחר מילים אלו. הייתה זאת אפשרות ממשית מאוד, וכולם הבינו את משמעות ההפסד בקרב כזה. אם בסיס סנטוריאן ייכבש, ייפול יחד איתו כל ממשל האיחוד.

"אז מה נוכל לעשות בנידון ?" שאל קאמר.

"תוכלו לחזור ולפצל את הכוחות כפי שהוא היה לפני כן," השיב טאלן לאחר כמה שניות. "כשאת רוב הכוחות תשלחו לרביע גמא, ואת השאר לעזרת הכוח בדלתא-31. כך נמשיך לשמור על ההגנות בשני האזורים."

"יהיה זה פתרון זמני בלבד עד שכוח הדוקאני יצטרף ללחימה," העיר אדמירל סיימון.

"אני מסכים," השיב טאלן. "אך כל עוד לא יחליטו הדוקאנים להילחם בנו, יש לנו הזדמנות להדוף את כוחות הקיסרות."

"טארון," פנה קאמר אל רב האדמירל. "מה דעתך ?"

רב האדמירל המבוגר לא ענה מיד, בזמן שמחשבותיו חישבו את כל דרכי הפעולה האפשריים. הוא ניסה לחשוב על אפשרות אחרת שתיתן להם את ההזדמנות לשנות את מאזן הכוחות, אך הוא לא הצליח.

"האפשרות היחידה אותה אני רואה היא זאת שנאמרה על ידי הנשיא לשעבר. אנו חייבים להגן על שתי החזיתות שקיימות מולנו כעת, והפסד בכל אחת מהן תהיה הרסנית באותה מידה. למרות זאת, אני מסכים עם ההערכה שהמצב ברביע גמא הוא מצב מסוכן יותר, ולכן עליו לקבל חשיבות גדולה יותר."

"אם כך, אנו נפעל על פי ההצעה של הנשיא טאלן," סיכם קאמר. "החלק הארי של כוח התקיפה בסקטור דלתא-25 ישלח מיד אל בסיס ביזנטיון, בעוד שהכוחות הנותרים ישלחו לתגבר את ההגנה בסקטור דלתא-31. בסיס אצטאק ישאיר ברשותו את הכוחות שלו תוך שהוא מגן על האזור הקרוב אליו בלבד."

אדמירל פלרוק הנהנה בהסכמה, כשקאמר הביט בה לקבלת אישור.

"רב אדמירל טארון יבצע את חלוקת הכוחות, והוא יעביר את פקודותיו אליך," הוסיף קאמר.

"כן, אדוני הנשיא," היא אישרה.

הנשיא קאמר פנה אל כל השאר, והוא הביט היטב בפניהם לפני שהוא סיים את הישיבה.

"עשיתם עבודה מצוינת עד כה," הוא אמר להם. "אני רוצה לראות אותנו ממשיכים בכך גם בהמשך הדרך. הישיבה הסתיימה."

פרק עשרים ותשע

תאריך 203.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          עיר הממשל של איחוד הפלנטות היה מקום פעיל בדרך כלל בכל ימות השנה, אך המצב היה שונה לגמרי בימים אלו של מלחמה. משלחות כלכליות וחברות עסקיות הפסיקו כליל את פעילותן במקום, מאחר וכל תשומת ליבם הייתה נתונה לנזקים שספגו עסקיהם במהלך הפלישה של הקיסרות. הכיבוש של הסקטורים ברביע גמא גזל מהם את הנכסים שהיו ברשותם באזור זה, וגם כל הכנסה שהייתה צריכה להתקבל מהאזרחים שנמלטו מפני כוחות האויב. בנוסף לכך, רבים מבעלי התפקידים שלהם בכל הרמות התגייסו למיליציות, ואיתם גם חלק ניכר מספינותיהם. לא פלא היה שלאף אחד מראשי החברות לא היה עניין להמשיך בפעילות כלשהי בבירת האיחוד כל עוד נמשכה המלחמה.

          גם בקרב השגרירויות הזרות הייתה אווירה של המתנה לגבי מהלכי המלחמה ותוצאותיה, כשהם חלוקים בדעתם לגבי הסיכוי של האיחוד האנושי להדוף את הפלישה, ולהחזיר את המצב לקדמותו. היו להם כבר תוכניות מילוט במקרה שיצליחו כוחות הקיסרות להגיע עד לכדור הארץ החדש, וספינותיהם עמדו מוכנות ומצוידות בכל רגע.

          מבין כל השגרירויות הללו הייתה שגרירות אחת בלבד שלא עשתה כל מאמץ להתכונן לבריחה. אנשי השגרירות של קיסרות רואניה היו נתונים במאסר על ידי חיילי האיחוד, ונאסר עליהם לנוע אל מחוץ למתחם קטן של פנים השגרירות שהיה נתון בשמירה קפדנית של חיילים. מבחינת אנשי השגרירות הייתה זאת אי נוחות בלבד, ולא התגובה אליה הם ציפו. הם חשבו שאנשיהם יושלכו לכלא צבאי בבידוד מוחלט, או שהם יוצאו להורג, אך שום דבר מזה לא קרה. אנשיהם יכלו לנוע בין החדרים של האגף השמור בחופשיות, כשהם ממשיכים לשמוע את החדשות שהועברו משדות הקרב.

          אחד מתוך צוות השגרירות הזאת היה רואני נמוך קומה שתפקידו הרשמי היה איש התחזוקה של השגרירות. הוא היה בעברו איש צבא, ומזכרות רבות מתקופה זאת עיטרו את גופו בצורת צלקות וכוויות שנמתחו לאורך כל חלקו השמאלי, מפניו ועד לרגליו. הדבר היחיד שאף אחד בשגרירות לא ידע היה שרואני זה היה בעצם איש סוכנות המודיעין של הקיסרות, והוא הוצב בעיר הממשל מתוך מחשבה ארוכת טווח ששירותיו הייחודיים יהיו מתאימים למשימה מיוחדת.

          במהלך השנים שהוא שירת במקום הוא יכול היה לאסוף מידע רב על האזור, ובתוך כך גם מפות ונתונים שיכלו לסייע לו לבצע את הפקודה שלה הוא חיכה. הפקודה הזאת הגיעה שבועות מספר לפני שפתחה הקיסרות במלחמה, ויחד איתה גם ההוראות המפורטות לתאריך הביצוע. את הציוד המתאים הוא הציב במקומו כבר לפני זמן רב, אך הוא לא יכול היה לבדוק אותו לאחר שכל צוות השגרירות הושם במעצר בית. כל שהוא יכול היה לעשות היה להפעיל את המתקן ולקוות שכל המערכות עדיין עבדו כפי שהם צריכים היו.

          בעייתו הגדולה ביותר הייתה לקבל גישה אל ציוד התקשורת שיאפשר לו לתת את פקודת ההפעלה, ודבר זה בהחלט היה קל יותר אילו תאריך המבצע היה מוקדם יותר. הוא חיכה לשעות החשוכות של הלילה שבהם היו השומרים ערניים פחות, והוא מיהר אל כיוון פתח תעלות האוויר באחד החדרים שניתן להם לנוע בו. הוא הסיר בשקט רב את המכסה של פתח יציאת האוויר, ואז הוא נדחק בקושי רב אל תוך התעלה הצרה. מערכת האוורור הייתה מערכת סגורה לכאורה שאת כל פתחיה החיצונים חסמו חיילי האיחוד בסורגי סגסוגת של מתכת חזקה שחוברה אל מערכת התראה, אך הדבר אותו הם לא ידעו היה שחלקים שונים של התעלה היו בעצם דלתות נסתרות אל חלקים אחרים של השגרירות. דרך דלתות אלו ניתן היה לעבור בחשאיות בתוך השגרירות, או להציב אמצעי מעקב על אנשי השגרירות האחרים כפי שעשה איש התחזוקה במקרים רבים בעבר. כעת הוא השתמש בתעלות אלו להגיע אל חדר התחזוקה שלו בו עמד ציוד התקשורת מוכן לפעולה.

          הוא זחל מומחיות דרך התעלות השונות והפתחים השונים אשר אותם הוא זכר בעל פה, ואז אל חדר תחזוקה שלו במרכזה של השגרירות. לא היה אף יצור בחדר, אך הוא המתין שני דקות תמימות לפני שהוא העז לפתוח את המכסה של פתח האוורור בחדר, ולדחוק את עצמו מבעד לפתח הצר.

          רגליו נחתו בשקט ברצפה הקשה, והוא הביט בחשש בחשכה שעטפה אותו. לא היה שום אור שידריך אותו, אך תמונת חדרו הייתה חקוקה במוחו, והוא נעזר בה לגשש את דרכו אל יעדו. ידיו נעו חיש מהר בציוד שהיה מונח על שולחן העבודה שלו, והוא הדליק אותו תוך שהוא מנסה לחסום כמיטב יכולתו כל אור שעלול להגיע אל מחוץ לחדר.

          הוא הפעיל את התוכנה שאותה הוא שמר למועד זה, ואז הוא הקיש את הסיסמה המתאימה. האפליקציה החלה לפעול מיד, והוא אישר את תחילת פעולתה החשאית. לא היה שום רעש שיכול היה להצביע על קבלת הפקודה למרות שהסוכן הקשיב בתשומת לב לכך, ולאחר כמה שניות הוא רק סגר את התוכנה, וכיבה את המכשיר.

          הוא שב אל פתח האוורור ונדחק שוב דרך התעלות, תוך שהוא שומר על רעש נמוך ככל שהוא יכול היה, ומשם הוא חזר אל החדר הראשון ממנו הוא נכנס אל התעלות, ואז הוא פשוט הלך לישון.

***

תאריך 203.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          טאלן התעורר בזיעה קרה משנתו מלאת הסיוטים, והוא הביט סביבו בחוסר מנוחה מנסה לזהות את המקום בו הוא היה. החדר מסביבו נראה מוכר מאוד, אך עברו כמה שניות עד שהוא זכר את המקום. היה זה אחד מהחדרים האישיים של הצוות הרפואי במבנה המרפאה הנשיאותית, מרחק קצר מהמקום בו הוא טופל לאחר ניסיון ההתנקשות בו לפני זמן לא רב כל כך. החדר הריק והגדול היה המקום שהוקצע לו על ידי צוות האבטחה של האחוזה, והוא הכיל רק מיטה קשיחה, ארון בגדים ושידה מתכתית עם ציוד תקשורת ומסכי תצוגה.

המחשבות הרבות שמילאו את מוחו הציקו לו שוב, וכך גם כאב הראש שנלווה אליהם, והוא לא הצליח להירדם שוב. האמת הייתה שסיוטי השינה האחרונים היו אף גרועים יותר ממה שהוא שיער. הוא חלם על נפילת האיחוד, וכבישתו הסופית על ידי כוחות הקיסרות והאימפריה שחיסלו כל בן אנוש שנפל לידם. בסיומה של הכחדה הזאת הוא תמיד היה היחיד לשרוד, חסר אונים לעשות דבר מה כנגד כוחות גדולים כל כך. אז גם הוא נשבה שוב על ידם, והועבר אל הכלא הסודי בו המשיכו מעניו את מלאכתם הקודמת.

לא עבר זמן רב עד שהוא החליט לצאת ממבנה האחוזה השקטה אל המרחב הפתוח שבחוץ על מנת לשאוף אוויר צח ולנקות את מוחו. מהר מאוד התברר לו שהיה זה די מהנה להסתובב בחוסר מעשה בגני האחוזה הנשיאותית בשעות הבוקר המוקדמות, להביט ביצורים הקטנים שהחלו את מלאכתם באור הראשון, ולהתפעם מהצמחייה הפורחת במהירות. כחצי שעה לאחר מכן התקרבה אליו דמות חרישית מבלי שהוא שם לב לנוכחותה, ומחשבותיו שלו נדדו הרחק משם.

          נגיעה קלה בכתפו הקפיצה אותו ממקומו, והחזירה אותו חזרה אל המציאות.

          "מה לעזאזל ?!" הוא קרא בקול והסתובב במהירות.

          הפנים המחייכות מולו היו של מאקי, ונראה היה שהיא התענגה מאוד על מעשה הקונדס.

          "סליחה על ההפרעה," היא אמרה בעודה ממשיכה לחייך. "אבל רציתי לדעת אם תתנגד למעט חברה."

          "לא, אני לא אתנגד כלל," הוא ענה לה, ונד בראשו. "אך ראשית אני חייב לדעת עם מי בדיוק אני מדבר."

          היא חייכה בנעימות, והנהנה בראשה.

          "אני מבינה בהחלט את הדילמה, ולכן אציין שאתה מדבר עם האנדרואיד שנראה כמו מאקי. כדאי גם שתדע שאני מודעת באופן כללי למה שקרה לך עד כה, אך לא לכל מה שנאמר ביניכם. אני משערת שזה עלול לגרום להוות בעיה אם תתייחס לדבריך בעבר."

          "אם כך לא נדבר על העבר," הציע טאלן בחיוך קטן.

          "זאת בהחלט דרך אחת להתייחס לעניין," היא השיבה, והחוותה בידה אל השביל.

          הם הלכו לאיטם לאורך השביל הארוך המוביל אל הכניסה הראשית לאחוזה, בוחנים את הדברים שמסביבם בהנאה.

          "המקום הזה הוא אחד המקומות היפים ביותר שאני מכירה," אמרה האנדואידית.

          "אני בהחלט מסכים. המקום הזה נבחר בגלל הריחוק שלו ממקומות הישוב, ולכן הוא נשמר במשך זמן רב כל כך. יד אדם לא שינתה דבר בחלקים אלו של המקום מאז נתחם האזור, ויועד לטובת האחוזה הזאת."

          "זאת בדיוק הסיבה שזה מקום מלא חיים וצבע, בניגוד לאזורים אחרים. ישנם מקומות שלא נעשה די בתכנונם בזמן שבעליהן שינו אותם, וזאת בגלל שהם לא היו מודעים לכך שהם בעצם הורסים את תמצית המקום. זה נעשה בכוכבי לכת רבים."

          "האם את מכילה את כל הזיכרונות של מקור הדמות שלך ?" הוא שאל בסקרנות.

          "לא," היא אמרה. "רק את המקומות הקשורים לאיחוד, וגם אז אין הזיכרונות דומים לזיכרונות שמתהווים בחוויה אישית ופיזית באותו מקום. זאת אולי הסיבה שאני אוהבת כל כך את חלקים אלו של האחוזה."

          "האם יש לך משימה כלשהי ?"

          "לא, אין לי משימה מסוימת. אני אמורה לצפות בדברים שאתם עושים, וללמוד את מנהגכם."

          "וזה הכול ?"

          "כן."

          טאלן קימט את מצחו לנוכח התשובה הקצרה. הוא ציפה שתהיה עוד משמעות נוספת בהיותה שם, או שאולי היא נועדה לספק להם עזרה כלשהי, אך נראה היה שלא היו אלו אחד מתפקידיה. היא הושארה מאחור לדווח על התרחשויות, ותו לא.

          "מה לגבי תקשורת אל הגזע ששם אותך כאן ?" הוא המשיך בשאלותיו.

          "ההצעה שהייתה בעבר כבר לא אקטואלית, ולכן אין טעם בתקשורת נוספת. אני לא בטוחה שיהיה לכם עוד קשר ישיר אלינו בעתיד הקרוב."

          "אני מבין," אמר טאלן.

          הם המשיכו ללכת בשקט בשביל השקט עוד מחצית השעה לפני שהם החליטו לחזור אל האחוזה. ניתן היה לראות שרוב האנשים כבר קמו משנתם, וחלק מאנשי האחזקה של המקום החלו לטפל במטלות הרגילות שהצריכו את תשומת ליבם. השניים המשיכו אל פנים האחוזה שם הייתה מהומה לא קטנה.

          "מה קרה ?" שאל טאלן את אנשי האבטחה.

          "נעשה ניסיון התנקשות בנשיא במהלך הלילה," ענה קצרות אחד המאבטחים.

          "איך בדיוק זה נעשה ?" שאל טאלן בדאגה.

          "גז רעיל שוחרר ממתקן אווירי שחדר דרך אחד החלונות אל תוך המבנה."

          הנשיא קאמר התקרב אליהם, פניו עייפות מחוסר שינה, אך הוא חייך קלות.

          "אני משער שהיה לי מזל," הוא אמר. "החיישנים בתוך הבית גילו את החדירה ואת הגז לפני שהוא יכול היה לגרום לנזק. מערכות הבית פעלו מיד כנגד המקור בכך שהם גרמו לגז להתפזר אל מחוץ לבית."

          "האם ידוע מה מקור המתקן ?" שאל טאלן.

          "על פי מה שנאמר לי, המתקן יכול להיות משוגר ממרחק רב מאוד, והטווח המרבי שלו מגיע עד לעיר הממשל, ובכך הוא כולל בין החשודים את כל הדיפלומטים ומשלחותיהם ששהו שם בדרך קבע מטעם ממשלותיהם. כל אחד מהם יכול היה להיות משוחד על מנת לבצע את המעשה."

          "זה לא משאיר לנו רמזים רבים," העיר טאלן.

          "המתקן יועבר לבדיקה מדוקדקת של הרכיבים שמרכיבים אותו," הוסיף קאמר במשיכת כתפיים. "אולי נוכל לדעת מעט יותר לגבי מקור המשלוח."

          "האם כבר נבדקת על ידי הצוות הרפואי ?" שאלה מאקי בדאגה.

          "אני הולך לשם עכשיו," אמר קאמר.

          "אם כך אני אלווה אותך לשם," היא אמרה בעוד היא משלבת את זרועה בזרועו, והוליכה אותו משם.

          טאלן נאנח בעד השניים הלכו משם. הוא היה בטוח שהיה זה מעשה מתוכנן מראש של אחד מאויביהם, ואולי אף היה זה תוצאות פעולותיו של אחד מאנשי המשלחת הקיסרות הרואנית שעדיין שהתה תחת שמירה בעיר הממשל של כוכב הבירה. יהיה עליו לדאוג להעלות את הנושא בפני אחראי האבטחה של הנשיא, על מנת שאלו יכלאו או יסולקו מכוכב הלכת. תודות לאמצעי האבטחה מתוחכמים, האיחוד ניצל לא רק מניסיון ההתנקשות בנשיאו, אלא גם מהתוהו שעלול היה לפרוץ בעקבותיו.

תאריך 204.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          השגריר הוורקני לא הביא איתו בשורות טובות. בית הנבחרים שלהם לא הגיע להסכמה על דרך הפעולה, ולכן נדחתה ההחלטה לימים הקרובים. ידיעות אלו הותירו בנשיא האיחוד האנושי עוד תקווה לגבי האפשרות לעזרה כלשהי, אך הוא ידע שהיה זה סימן לכך שהאיחוד הוורקני לא נטה לעזרה אקטיבית לנוכח ההתנגדויות הפנימיות שלו. כל שנותר היה להמשיך לנהל את המלחמה בעזרת הכוחות הקיימים בלבד, ומבלי להסתמך על עזרה כלשהי.

          כוחות המיליציה המשיכו לנהור אל כיוון בסיס ביזנטיון על מנת לעבות את ההגנה שם, אבל גם זרם גובר זה של כוחות חדשים היה מוטל בספק לגבי האפקטיביות שלו בגלל העובדה שאנשיו לא היו מנוסים דיים למרות הציוד המתוחכם שהורכב על ספינותיהן. לא היה מנוס מלשלוח אותם אל הקרב בתקווה שהניסיון הקיים שלהם וההכשרה הקצרה תעזור להם להמשיך וללחום לאורך זמן, ורגשות אשמה אלו ניקרו ללא הרף בנשיא האיחוד, אך לא הייתה ברירה אחרת, והוא ידע זאת. אילו ניתנה לו בחירה בעניין, הוא היה מעדיף להצטרף אל הקרב מאשר לנהל אותו מרחוק, אך גם אפשרות זאת לא הייתה קיימת למרות חזרתו מהשבי של הנשיא לשעבר.

          ניסיון ההתנקשות בו ביום הקודם לא הטריד אותו במיוחד, אך חוסר הפעולה האישי היה מטריף דעת עבורו. נאסר עליו לצאת אל ההליכות הארוכות שלו אל מחוץ לאחוזה, ובכל פעם שהוא יצא להליכה קצרה התלוותה אליו פמליה גדולה של אנשי אבטחה ומעבורות אוויר שריחפו מעליו עד שזה גרם לכל העניין להיראות כמו טרדה גדולה מדי.

          "תשכח מכל רגשות האשם שאולי יש לך לגבי האבטחה, ותעשה את מה שאתה רוצה לעשות מבלי להתחשב באחרים," יעץ לו טאלן לאחר שהוא שאל אותו לגבי הנושא. "עניין הביטחון היא העבודה שלהם, והם יחליטו לעשות אותה בדרכם. החשוב מכל הוא שתשמור על השפיות שלך, כי גם מקום זה יכול להפוך לכלא של זהב עבור מי שאינו מסוגל להתמודד עם הדברים הנוספים שבאים יחד עם הנשיאות. פרטיות היא מותרות עבור הנשיא, וכך גם האפשרות להחליט לבצע דברים מבלי להתחשב באיש.

          אתה הוא הנשיא של איחוד הפלנטות, ואתה אומר לאנשים מה לעשות.

          מי הם לעזאזל שיאסרו עליך לצאת לטיול ארוך אם מתחשק לך ?!

          עליך לכפות את רצונך מבלי להשאיר ברירות לאנשים שתחת פיקודך. זאת הדרך היחידה לבצע את התפקיד."

          עצות אלו מפי הנשיא לשעבר היו הדברים אותם היה הנשיא צריך לשמוע ולהפנים כדי להמשיך בתפקודו.

          הדבר הראשון אותו הוא עשה היה לצאת לטיול ארוך על חמת אפם של אנשי האבטחה שלו, ובמהלך אותו טיול הוא החליט לצאת בפעם הראשונה זה ימים רבים אל בירת ממשל האיחוד כדי להראות את נוכחותו ולהעניק מעט תקווה לאזרחי האיחוד בימים קשים אלו. מאז כניסתו לתפקיד הוא לא יצא כלל מהמתחם הנשיאותי, והוא מצא שהמצב היה מנוגד למה שהוא היה מצפה מנשיא, כי לפי השקפתו תפקיד הנשיא היה להעניק השראה ויד מכוונת עבור האזרחים המופקדים תחת אחריותו. הנוכחות שלו כעת הייתה אמורה לנטוע בעם תקווה לקראת העתיד, ולהראות להם שישנה תוכנית ברורה להדיפתו של האויב שכדי לבצעה היו כולם צריכים להשקיע את כל מרצם. לצורך ביצוע תפקידו היה עליו להיפגש עם העם, ולא להסתגר באחוזתו.

הסיור הנשיאותי בעיר הממשל פקח את עיניו לדברים שאותם הוא לא הרגיש וראה במקרים הבודדים שהוא ביקר בעיר הממשל בתור אזרח מן המניין. אנשים נופפו לו בידם בעוברו ברחובות העיר, והריעו לו בחום מופגן. הוא נשא נאום אל מול חברי מועצת הנבחרים אשר הועבר אל כל האיחוד על ידי מערכות המדיה, ומחיאות הכפיים הסוערות שהוא קיבל בתגובה העלו אודם בפניו. היה אפשר להרגיש ממש בתחושת האחדות שאחזה בכולם, ובגאווה המשותפת.

משם המשיך הנשיא אל שאר הערים הגדולות של כוכב הלכת על מנת להיווכח בפעילות המתנהלת שם, וכדי לעודד את חיילי הצי לפני שליחתם אל שדה המלחמה. הוא היה מופתע בתחילה לנוכח האנשים הרבים שהתאספו לראות אותו לצד הרחובות רחבי המימדים בו הוא נע יחד עם שיירתו, אך התחוור לו מהר מאוד שהוא צדק בהערכתו לגבי הכמיהה של האנשים להרגשה של בטחון שתעניק להם סמכות רבת עוצמה. עד מהרה הוא החל גם לראות את הדמיון הרב שהיה המצב הנוכחי לבין הזמן בו הוא עצמו התגייס אל המיליציות בעודו צעיר יותר בימים. גם אז נהרו אנשים להביט ולשמוע בשקיקה את דבריו של נשיא האיחוד, למרות שהמצב היה בכי רע.

הוא המשיך בסיורו ונפגש עם האנשים פנים מול פנים, ולחץ את ידם, כשחיוכים נשלחו אליו בעוברו בין שורות האנשים. תחושת השליחות שהייתה ערטילאית עד כה, הייתה מורגשת כל כך בזמן זה, והיא רק הוסיפה לו כוח להמשיך במעשיו. הסיור שלו נמשך לאורך כל אותו יום, ורק לפני שקיעת השמש המקומית הוא חזר אל האחוזה הנשיאותית בתחושת שליחות.

פרק שלושים

תאריך 207.2131,

סקטור גמא-50,

בסיס ביזנטיון.

          אדמירל מונסר בוקטה היה עייף כל כך עד שהוא בקושי החזיק את עיניו פקוחות. רק כוח רצונו השאיר את האדמירל ער על מנת לבחון את דיווחי הנזקים ואת שאר נתוני הפעילות הנוגעים לכוח ההגנה שעוד נותר לו, והמצב לא נראה טוב.

          הוא ידע שכוח גדול מצי האיחוד, אשר נשלח אליו כבר לפני ימים ספורים מכיוון סקטור גמא-25, אמור היה להגיע אליו בתוך זמן קצר, ותקווה זאת הייתה הסיבה היחידה שהוא ואנשיו הצליחו להחזיק מעמד עד כה.

          ספינותיו נפגעו כל כך במהלך הימים האחרונים עד שהיה עליו לשנות את טקטיקת הפעולה שלו, והוא שלח חזרה לקרב גם את הספינות הפגועות קשה על מנת להוות קו הגנה נוסף כנגד המתקפות המתמשכות של כוחות הקיסרות. לא הייתה לו ברירה בעניין, מאחר וקצב תיקון הספינות היה איטי יותר מהצטברות הנזקים בכל התקפה.

          נותרו רק עוד עשר שעות עד שכוחותיו יוכלו להתחלף עם הכוחות החדשים שיגיעו להגנת הבסיס, ואז הוא יוכל להעניק לאנשיו את המנוחה שהם כל כך ציפו לה, וספינותיהם יוכלו לקבל את התיקונים הנחוצים. אך יחד עם השחיקה והעייפות התמידית נראה כל פרק זמן שעבר כאילו הוא היה כפול ומכופל לפחות, ותחושה זאת התגברה במהלך קרב, כך שקשה היה לתאר איך יעברו עשר שעות תמימות.

          איש הצבא הוותיק הצליח לעבור רק על מחצית מהדוחות עד העייפות הרבה הכריעה אותו, והוא הניח את ראשו על השולחן הגדול לשנייה אחת, ושקע בשינה כבדה ונטולת חלומות.

הוא לא יכול היה להבחין במסכי התצוגה שהחלו להבהב באוד אדום, אך קול האזעקה החל להישמע שוב ברחבי הבסיס, וחדר בנחישות אל תודעתו העייפה. הוא הרים את ראשו במצמוץ עיניים כנגד האור הבהיר במשרד, ועיסה את עורפו הדואב בעוד מעט אדרנלין נע במהירות בעורקיו. הרגשת העייפות עדיין הייתה שם , אך באנחה כבדה הוא קם ממקומו, והחל לצעוד במהירות אל חדר הפיקוד.

          "מה קורה שם ?" הוא שאל את אחד מקציניו.

          "התקפה נוספת," השיב קצרות הקצין בעוד הוא מביט בתצוגת המלחמה.

          "זה נראה כאילו הם החליטו להטיל את כל הכוחות שלהם אל תוך הקרב," העיר קצין נוסף.

          "האם ההגנות שלנו מוכנות ?" המשיך לשאול האדמירל בעוד שהוא מסווה את ייאושו.

          "כן," הגיעה התשובה.

          "אם כך אנו נהדוף אותם כמו שעשינו עד כה," אמר האדמירל בקול המשכנע ביותר שהיה לו, למרות שבתוך תוכו נותרו לו ספקות רבים.

          "כן אדמירל," השיבו כל אנשי הצי שהיו בחדר הפיקוד.

          "יש לנו עוד פחות מעשר שעות עד להגעת התגבורת," המשיך האדמירל. "אנו יכולים לעשות זאת, אם רק נשמור על קור רוח ונמשיך בהגנה צפופה. אסור שהאויב יפרוץ שוב מבעד להגנות."

          "כן, אדמירל," נשמעה תשובה חלושה.

          משימת ההגנה הייתה קשה הרבה יותר ככל שהמשיכו כוחות האויב לתקוף את המרחב שמסביב לבסיס מבלי להפסיק. הקו הראשון של ההגנה נפגע כל כך עד שכוחות האיחוד היו צריכים להיות מתוגברים בכל הספינות הפגועות שעוד נותר בהם כוח לחימה. גם לאחר שהתפזרו שברים בכל אזור הקרב, עדיין המשיכו הכוחות הרואנים בהתקפתם תוך שהם מתעלמים מהפגיעות הנגרמות לאנשיהם. האויב נראה אחוז תזזית והוא התעלם מהסכנות שמסביבו על מנת להביס סופית את האיחוד.

          מפקד הבסיס לא יכול היה לעשות דבר נוסף עבור כוחותיו או עבור האיחוד, אלא להמשיך להביט בתצוגת הקרב ההולך ומחמיר. כוחותיו היו על סף שבירה לאחר ימים רבים של לחימה, ולא היו לו אפשרויות נוספות לפעולה.

***

תאריך  207.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          טאלן וקאמר הביטו במסכי התצוגה שבחדר המלחמה, אך מה שהוצג מולם ניפץ את התקוות שלהם בנוגע למהלך המלחמה.

          "הם עומדים להביס את כוחותינו," ציין קאמר בקול עייף.

          "כך זה נראה," הסכים טאלן בעוד שהוא ממשיך להסתכל בתצוגה.

          קאמר חבט בחלקו הרך של ידו הקפוצה בפני השולחן המתכתי שעמד מולו, ונעמד במהירות.

"התגבורת ששלחנו הייתה כל כך קרובה אליהם ! אילו הם רק יכלו להחזיק מעמד במתקפה הזאת, יכולנו להדוף אותם עם הכוחות החדשים."

"הם הגנו בנחישות על הבסיס במשך זמן רב," העיר טאלן. "אבל אני בטוח שהקיסרות כבר הייתה מודעת לתגבורת שהייתה בדרכה אל הבסיס. הם בוודאי תזמנו את ההתקפה האחרונה כדי למנוע זאת, וכפי שניתן לראות – הם השתמשו בכל הכוחות שהיו להם."

שניהם צפו כיצד כוחות הקיסרות פרצו להם נתיב מבעד לכוחות ההגנה המוכים של האיחוד היישר אל בסיס ביזנטיון הפגוע מהתקפות קודמות, ואיך מערכותיו ההגנתיות של הבסיס החלו להיהרס במהירות.

          הייתה זאת הפעם הראשונה שהקיסרות התקיפה את הבסיס עם כל הכוחות שהיו ברשותה, וכמובן היא הצליחה לחדור שוב אל המרחב של הבסיס כשהיא גורמת לנזק רב. למרות זאת, הפעם נראה היה שהתקפה זאת תהיה האחרונה.

          "עלינו לסגת," העיר טאלן בקול קר וענייני.

          קאמר לא השיב מיד. הוא החל לחשוב על האפשרויות שנותרו לו, אך הוא הגיע אל אותה המסקנה שאליה הגיע הנשיא לשעבר.

          "אני אדבר מיד עם אדמירל לי סיימון לגבי הסגת הכוחות אל בסיס סקנדינביה," הוא אמר לבסוף. "התגבורת מרביע דלתא תופנה גם היא לשם."

          טאלן רק הנהן בראשו, והוא המשיך להביט בתצוגת הקרב בזמן שהנשיא הלך אל כיוון מרכז התקשורת.

          היה לו ברור שהם הפסידו בקרב גורלי, ונותרה להם עוד הזדמנות אחת בלבד להגן על האיחוד, כי הקרב הבא יערך בבסיס סקנדינביה.

***

תאריך 208.2131,

סקטור גמא-55.

          צי ספינות האויב ,שנערך לאורך הגבול היחיד ברביע גמא שגבל עם האימפריה הדוקאנית, החל שוב להתקדם במהירות איטית אל כיוון שטחה של האיחוד בתצורה טקטית סטנדרטית שהכתיבה את סדרי המיקום בכך שנושאות החלליות היו השלב הרביעי והאחרון בקבוצת התקיפה, כשלפניהן נעות המשמידות בקשת רחבה, ולפניהם ספינות המערכה, ובראש החץ נמצאות ערב רב של חלליות תקיפה קטנות שאמורות להיות השלב הראשון לתקוף את המוצבים.

          אל מול הצי המאיים שהתקדם אליהם, החלו שוב להיערך כוחות האיחוד לקרב קשה שעתיד להתרחש. הם הצליחו להדוף את כל ההתקפות שביצעו הדוקאנים עד כה, אם כי במחיר כבד של אבידות ונזק למערכות המוצבים, אך הם עדיין עמדו איתן, נחושים שלא להניח לאויביהם להיכנס את תחום האיחוד. אבל כעת נראה צי הכוחות הדוקאנים גדול יותר מפעמים קודמות, כתוצאה מהתגבור הנוסף שהעבירה הנהגת הצי שלהם מאזורים אחרים של האימפריה. היה זה מצב מייאש בו הדבר היחיד שיכלו כוחות ההגנה לעשות היה להכין את כוחותיהם במערך הטוב ביותר, ולקוות שהם יעמדו בתקיפת הכוח הגדול מהם, כי אף תגבורת לא עמדה להגיע אליהם.

          מערך ההגנה כלל ספינות משמידות שסבבו את המוצבים כמו צביר דבורים תוקפניות כשלב ראשון בקבלת הפנים, אך בצפיפות נמוכה מספיק כדי לאפשר את מעבר ספינות הקרב הזעירות מנושאות החלליות, שעתידות ליצור חומת מגן צפופה יותר. ספינות המערכה ונושאות החלליות היו צריכות להגיע לאחר מכן, ולבסוף נותרו רק מערכות ההגנה של המוצבים כמוצא אחרון להשמדת הכוחות שיחדרו דרך ההגנות הקודמות.

          מפקדי האימפריה פרסו את כוחותיהם על ארבעה גזרות, כשהם משאירים ביניהם חלל גדול על מנת להפריד בין כוחות ההגנה וכדי למנוע הגשת עזרה בין קבוצות ההגנה השונות, והן הורו לכוחותיהם להתמקד במוצבים הפגועים יותר מבין כולם. האסטרטגיה הייתה מוכרת וידועה, שכן נפילתו של מוצב אפשרה את חדירת הכוחות התוקפים, ובכך נפתחה אפשרות לאגף את המוצבים הנותרים מכל צדדיהם. בהתאם לכך נפרסו עתה ספינותיהם מול ארבעה מוצבים בלבד, אשר ממבט מהיר אחד ניתן היה לראות שחצי ממערכותיהם היו הרוסות.

          השלב הראשון של התקיפה שהכיל את הספינות הקטנות האיץ את מהירותו, תוך שהוא עובר את הספינות המשמידות רק על מנת להתרסק על חומת ההגנה הצפופה של חלליות הקרב הזעירות. הגל התפזר לספינות בודדות שהחלו להילחם בספינות האיחוד הקטנות בקרבות אחד על אחד, בדומה לקרב סכינים קטלני שעתיד להסתיים במוות של אחד הצדדים.

          בעוד שהספינות הקטנות נלחמו ביניהן, החלו ספינות המערכה והמשמידות להתקדם במהירות היישר אל משמידות האיחוד הנכונות לקבל את פניהם. מטחי אנרגיה כבדים קידמו את פניהם של הספינות הדוקאניות, אך המשמידות לא התעכבו על מנת להיכנס לקרב יחידים, אלא עברו במהירות את ספינות המערכה והמשמידות הדוקאניות וניווטו היישר אל נושאות החלליות, משאירות את מלאכת השמדת כוח הזה לספינות המערכה ולנושאות החלליות שמחכות מאחור. הוצאתם של המשמידות אל מחוץ להגנה הצפופה הייתה סיכון מחושב שנועד לגרום לאבידות הרבות ביותר בקרב הנושאות עוד לפני שהם יגיעו אל טווח ירי על המוצבים, משום שעל סיפונן הן נשאו את כלי הנשק החזקים ביותר אשר יכלו לפגוע קשות במטרה נייחת כמו מוצב, בעוד שלהן היה קשה לפגוע בספינות משמידות זריזות שטיווחו אותה מכל הכיוונים כשהן נעות ללא הרף.

          ספינות המערכה והמשמידות הדוקאניות היו צריכות לבצע את אותו הדבר, אך בגלל היותם בצד התוקף היה עליהן להתקרב אל המרחב הקרוב של נושאות החלליות שחיכו להתקפה, ובכך הסתכנו מפקדי האימפריה בכניסה אל שטחי אש צולבים שטיווחו את הכוחות אשר נכנסו לטווח הירי. ספינות המערכה של האיחוד נעו באזורים בהם לא יכלו המוצבים ונושאות החלליות להגן, יורים על כל ספינה שהעזה להיכנס לתחום שליטתן, אך מקפידות שלא להתרחק מעבר לתחום ההגנה המצומצם של המוצב, כי אז יכלו הספינות התוקפות המהירות יותר לרדוף אחריהם, ולהשמיד אותן בעזרת העדיפות המספרית שלהן.

          שעתיים לאחר תחילת הקרב כבר ניתן היה להבחין בנטייתו של צד אחד לניצחון, ובעוד שההגנה של המוצבים הצליחה לחסום בהצלחה את רוב ההתקפות עליהם תוך גרימת אבידות קשות לצד השני, הצליחו נושאות החלליות הדוקאניות, בעזרת יחסי כוחות עדיפים בהרבה, לגרום לחיסול כמעט מוחלט של המשמידות שנשלחו כנגדם, ועתה הן הצליחו לעשות את דרכן לעבר המוצבים.

          מול שינוי כוחות כזה לא יכלו כוחות ההגנה לעמוד, ועתה הם החלו להיפגע בקצב מהיר יותר. תחילה ספינות המערכה, ואחר כך נושאות החלליות, ובסופה של ההתקפה כל שנותר לכוחות האימפריה היה לירות במוצבים חסרי ההגנה שנותרו לבדם, כדי להשמיד אותם לחלוטין.

***

תאריך 208.2131,

כדור הארץ החדש, מערכת קונדור,

סקטור דלתא-37.

          "הכוחות הדוקאנים עברו את הגבול והם השמידו כל מוצבי הגבול ואת רוב הכוחות שהיו שם. הכוחות שנותרו קיבלו הנחייה לסגת לבסיס סקנדינביה," דיווח אדמירל לי סיימון, שר ההגנה של הרביע.

          "לא היה להם סיכוי רב," העיר אדמירל לאקר קריסוף.

          "הכוחות מבסיס ביזנטיון אמורים להגיע תוך יום אל בסיס ביזנטיון, וכל התגבורת שנשלחה מרביע דלתא הופנתה גם היא אליו," השלים אדמירל סיימון את הדיווח.

          "מה תוכנית הפעולה שלנו כנגד ההתקפה ?" שאל הנשיא קאמר את האדמירל.

          "אנו פועלים לתקן את הספינות שנפגעו בצורה הקלה ביותר בבסיס עצמו, אך את הספינות הפגועות קשה יותר אנו שולחים אל בסיס אצטאק הקרוב ביותר. כוחות המיליציה ממשיכות את אימונן ללא הרף, וצוותיהן עוברים תדרוכים לקראת טקטיקת ההתגוננות. פיזרנו שדות של מוקשי חלל בכל האזור הסמוך לבסיס על מנת להקשות את דרכי הגישה, ופרסנו חיישנים ארוכי טווח על מנת לחזות בהתנהלות כוחות האויב."

          "מהי ההערכה המודיעינית של מועד התקיפה ?" פנה קאמר בשאלה אל ראש הסוכנות למודיעין.

          "יומיים או שלושה, על פי ההערכות שלנו," השיב אדמירל סנג'יר ארגון. "המפקדים הרואנים והדוקאנים עדיין צריכים לתאם עמדות בנוגע לדרכי התקיפה, ההיררכיה הפיקודית וחלוקת הכוחות. למרות זאת, אין לנו זמן רב, כי הם לא יתמהמהו מעבר לכך."

          "זה לא מותיר לנו זמן רב להתכונן," אמר אדמירל סיימון בדאגה.

          "בסיס סקנדינביה חייב להיות הנקודה בה אנו נעצור את ההתקפה," אמר קאמר בהחלטיות. "האם יש למישהו הצעות לגבי דרכי הפעולה ?"

          "תקיפה נגדית לא תהיה רעיון טוב," הוסיף רב אדמירל טארון בדרו. "יש להם עדיפות מספרית, ומהירות ספינותיהם טובה יותר."

          "אם כך, כוחותינו חייבים להשתמש ביתרונותיו של הבסיס," אמרה אדמירל טארה פלרוק.

          "וזה מותיר אותנו בעמדת הגנה בלבד," השלים אדמירל קריסוף את דבריה.

          "מה עוד נוכל לעשות ?" תהה רב האדמירל בקול.

          לא הייתה הצעה לאף אחד מהנוכחים לגבי מערכה זאת, ונראה היה שדרך פעולה יחידה בלבד נותרה להם, אשר עליה הם יהיו חייבים להסתמך.

          "מה קורה בדלתא-25 ?" שאל רב האדמירל את טארה.

          "לא נעשו שום תקיפות בסקטור זה, למרות שהסגנו את כוחותיו אל בסיס אצטאק, כך שהכול בינתיים שקט שם."

          "ומה לגבי דלתא-31 ?" שאל אדמירל ארגון.

          "גם שם נשמר השקט," היא ענתה לו.

          "על פי הידיעות שמתקבלות אצלנו, כוח הקיסרות שנותר בדלתא-25 נשלח לתגבר את הכוח שלהם בדלתא-31. הם עומדים לתקוף אותנו בכוח משולב מכיוון זה," העיר האדמירל הצעיר.

          "זה תואם להערכה הקודמת שלכם," העיר רב האדמירל.

          אדמירל ארגון רק הנהן בראשו.

          "התגבורת הזאת תטה בחדות את יחסי הכוחות לכיוונם, וכוחותינו במקום לא יוכלו לעמוד בכך לאורך זמן," אמרה אדמירל פלרוק.

          "תעבירי את כל הכוחות האפשריים מבסיס אצטאק אל ריכוז כוחותיך בדלתא-31," הציע טארון. "ואני אשלח את מה שנותר מכוחותינו מבסיס סנטוריאן."

          "זה לא יהיה מספיק," השיבה טארה.

          "אין לנו עוד כוחות, ולכן יהיה זה חייב להיות מספיק," ענה רב האדמירל בשקט.

          אשת הצבא סגולת השיער רק נדה בראשה לשלילה, וניכר שהתשובה לא מצאה חן בעיניה.

          "אילו אפשרויות עוד נותרו לנו ?" שאל קאמר את הנוכחים.

          "שום אפשרויות, אדוני הנשיא," השיב אדמירל קריסוף.

          "זה לא נכון," התנגדה טארה לדבריו של עמיתה. "אנו יכולים לתקוף את הצי הרואני בדלתא-31 לפני שהתגבורת תגיע אליו. אם נספיק לעשות זאת בזמן, נוכל להביס את הכוח הזה, ואז נתפנה לטפל בכוח הנותר. יתרון ההפתעה יהיה בידינו, וכך גם היוזמה."

          "ומה יקרה אם נפסיד במערכה הזאת ?!" שאל רב האדמירל בקשיחות.

          "אנו לא נפסיד אם נתכנן את הפעולה בקפידה," ענתה היא בכעס.

          "אני אגיד לך מה עלול לקרות בתגובה לפעולה כזאת," אמר טארון. "הכוחות הרואנים יכולים לעכב אותנו מספיק על מנת ששאר כוחותיהם יצטרפו אליהם, ואז המתקפה שלך תהפוך למלכודת."

          "יהיה זה עדיף להתקיף אותם מאשר לחכות למתקפה," הגיב אדמירל ארגון. "לא יהיה לנו סיכוי רב לאחר שכוחותיהם יתאחדו. אני חושב, שהצעתה של טארה היא הדרך הטובה ביותר עבורנו במצב הנוכחי.  אפילו אם לא נוכל להביס את כוחותיהם, לפחות נוכל לפגוע בהם מעט לפני המתקפה שלהם."

          "אם כך, אתם רוצים לתקוף אותם כדי להדוף אותם ?" שאל טארון.

          "בהחלט," אישרה טארה והנהנה בראשה. "אין לנו מה להפסיד בכל מקרה."

          רב האדמירל נראה חוכך בדעתו כדי למצוא את נקודות התורפה ברעיון, אך היה עליו להודות שאם המטרה הייתה רק לפגוע בכוח הרואני, אז תוכנית זאת תוכל לבצע זאת.

          "כל עוד לא נרדוף אחר הכוחות הרואנים תהיה לנו עדיפות," הוא אמר לנשיא, והוסיף, "ואם אנו רוצים לעשות זאת, יהיה זה מן הראוי שנתחיל בכך הרבה לפני שהתגבורת תצטרף אליהם."

          "אם כך אנו נתקוף את הכוח הרואני ונפגע בו בכל כוחנו, אך לא נוכל להמשיך ולרדוף אחריו," סיכם קאמר את הרעיון.

          "כן," אישר רב האדמירל.

          הנשיא הביט בטארה בשאלה.

          "כן," אישרה גם אדמירל פלרוק.

          "אם כך בוא נעשה זאת," הוא אמר במשיכת כתפיים.

***

תאריך 209.2131,

סקטור דלתא-31.

          אדמירל טארה פלרוק תדרכה את מפקדי הכוחות שלה לפני הלחימה, והוראותיה היו חד משמעיות. המטרה העיקרית הייתה לפגוע בכמה שיותר כוחות, והוצאתם מפעולה בכל דרך אפשרית.

          תוכניתה הייתה דומה למדי לדרך הפעולה שבה תקפו כוחותיה בסקטור דלתא-25 את האויב. שלושה קבוצות התפצלו מהכוח העיקרי, כששניים מהם אמורים היו לאגף את האויב ממרחק רב, בעוד שהכוח הנותר היה צריך להעסיק את הכוח הרואני עד שיצטרפו חבריו. לרוע מזלם, היה המפקד הרואני חכם דיו כדי ללמוד מטעות עמיתו שמת בהתקפה שנערכה בסקטור הסמוך. בעוד שכוחותיו היו עדיין בעמדת המתנה, במרחק קטן מעבר לגבול ולמוצבים ההרוסים שהיו אמורים להגן עליו, הוא דאג לסיורים ארוכי טווח שיזהירו אותו כנגד כל פעולה שנעשית על ידי האיחוד. זאת הייתה בדיוק הסיבה שכוחותיו הצליחו לגלות מבעוד מועד את שני המערכים שניסו לאגף את הכוח הרואני.

המפקד ידע שלא היה טעם בלחימה בזמן זה, מאחר ולא היו לכוחותיו כל יתרון על פני כוחות האיחוד, ולכן לא כדאי היה לו להילחם כנגד הכוח השווה בעוצמתו. הוא היה מעדיף לחבור, ראשית כל, אל כוח התגבורת שהיה בדרכו אליו, ורק אז להתקיף את האיחוד. שיקולים אלו הובילו את המפקד הרואני לפקוד על נסיגת הכוחות כשהוא דואג למקם את נושאות החלליות וספינות המערכה בראש כוחותיו כדי שהמשמידות שלו יוכלו להגן על צידם האחורי מהתקפה.

לנוכח תזוזת הכוחות המסיבית של האויב היו המערכים הקרביים של האיחוד חייבים לפעול במהירות כדי למנוע את בריחת יריביהם. שתי הקבוצות שאמורות היו לבצע את מהלך האיגוף דלקו אחר הרואנים במהירות הרבה ביותר שלהם, תוך שהם מסתמכים על המהירות האיטית של ספינות האויב הכבדות שיעכבו אותם מספיק כדי לאפשר להם להתקיף את הכוחות הנגררים מאחור, וההשערה שלהם הייתה נכונה.

כוחות האיחוד יירטו את הספינות המשמידות שנותרו מאחור, ופתחו בהתקפה משולבת משני כיוונים שונים. הרואנים, לעומת זאת, עשו את המרב כדי למנוע מיריביהם לתקוף את הספינות הגדולות של הקיסרות, אך באותו זמן הם גם דאגו לסגת בעקבות הכוח המרכזי. התגוששות הכוחות נמשכה גם לאחר כשהם עברו את המוצבים, ופנו אל שרידי שדה המוקשים שנותר באזור. היו פגיעות רבות לשני הצדדים בקרב המתמשך, אך הספינות שנפגעו הוחלפו בשני הצדדים על ידי חברותיהם במהירות הבזק, כשהספינות הרואניות הפגועות נשלחות לראש התור המתקדם אל כיוון הקיסרות, וספינות האיחוד נעו אל כיוון האיחוד.

המצב השתנה מעט כשהמסה האימתנית של ספינות הקיסרות הגיעה אל שדה המוקשים התוחם את הגבול בצד האיחוד, כי שם היו המשמידות הרואניות חייבות לעמוד איתן כנגד יריבותיהן עד שכל הכוח הקיסרי יעבור את המכשול וימשיך אל הקיסרות.

המשמידות הרואניות מצאו את עצמן לכודות בין הפטיש לסדן כשספינות האיחוד התקיפו אותן מצד אחד, ונתיב בריחתן היה חסום. הקרב הפך אכזרי יותר כשהמפקד הרואני שלח את כוחותיו היישר אל ליבו של כוחות האיחוד במתקפה אמיצה שהצליחה לערער את ביטחונם של חיילי האיחוד, אך הם אזרו את הנחישות המספיקה כדי להדוף את ההתקפה, והם המשיכו לדחוף את המשמידות הרואניות אל כיוון שדה המוקשים.

במשך יותר משעה עמדו הספינות הרואניות בהתקפה בלתי פוסקת כשהם מתמודדים בהצלחה כנגד הניסיון לדחוק אותם, ואז כשדרך הנסיגה הייתה פנויה למעבר נעו כולם יחדיו אל תוך שדה המוקשים כשהם משאירים את כוחות האיחוד מאחור.

כוחות האיחוד לא יכלו להמשיך את ההתקפה כנגד כוחות הקיסרות בגלל הפקודות שניתנו להם, וכל שנותר להם היה לראות את טרפם מתרחק אל תוך הקיסרות ללא הפרעה.

פרק שלושים ואחד

                                      פרק שלושים ואחד

תאריך 210.2131,

סקטור גמא-56,

בסיס סקנדינביה.

          התגודדות הכוחות מסביב לבסיס הצי הייתה הגדולה ביותר שנראתה באזור זה של הגלקסיה בשנים האחרונות, ומנקודת מבטם של האנשים שבבסיס היה זה כמו להביט בים של ספינות שכיסו כל חלקת חלל פנויה מסביבם. אך, לאנשי הצוות שהיו על גבי ספינות האיחוד, נראתה כמות זאת קטנה לעומת מה שהתקרב אליהם באופק מבטם, והם יכלו לסקור את מערכי הקרב של האויב המתכונן לקרב.

          סדרי הכוחות בקרב עמדו לגמד כל קרב שנערך בין כוחות האיחוד לשכנותיה בכל ימי קיומה, והוא עתיד גם להיות הקרב המכריע על הגנתה של האיחוד. האיחוד הצליח לאסוף את חלקו הארי של כוחותיו משאר הגבולות בעוד שהוא מותיר אותם פגיעים להתקפה, אך סיכון זה נראה משני אל מול הסיכוי שהאויב יצליח להכריע את בסיס הצי העומד בדרכו אל לב האיחוד.

          אדמירל לי סיימון, שר ההגנה של הרביע היה באותו הזמן באולם המלחמה שבמרכז הבסיס אשר שימש כמפקדה הראשית של הצי לכל הרביע, יחד עם מפקד הבסיס שהיה אחראי על התפקודים השוטפים שבניהול המקום. המקום המה מרעש הפעילות שנבעה מעמדות הפיקוד השונות שהיו צריכות לשלוט בכוח ההגנה העצום, ולהפנות אותו אל המקום בו עזרתו תהיה נחוצה. גזרות משנה חולקו זה מכבר מתוך המרחב הקרוב על מנת להקל על כוחות ההגנה למקם את עצמם, ומפקדי קבוצות מונו על מנת להנהיג את הטקטיקה שבה כל קבוצה תנקוט כדי לפעול ביעילות מקסימאלית.

          הרגעים הקשים ביותר היו רגעי ההמתנה הארוכים בזמן שכוח האויב החל את התקדמותו אל מרחב הבסיס, כשרגשות ההתרגשות והפחד מילאו כל חייל בצי האיחוד. הם  לא יכלו לעשות דבר מלבד לחכות לאויב, ולנסות להדחיק כל מחשבה אחרת שעלולה הייתה לגרום להם לקוות שהיה זה רק חלום. הם ידעו שרק אם כל אנשיהם יהיו מרוכזים ונחושים, ניתן יהיה להדוף את הכוח אויב הגדול מהם, אבל גם אז נותר סיכוי גדול שחלקם לא יחזרו מקרב.

          התחלת הקרב הראשון עלול היה להיראות כמחזה דרמטי או מרהיב למישהו שאינו מעורב במלחמה, אך לחיילים, שהיו באמצעם של כוחות עוינים אלו, היה זה מחזה מפחיד. שני גלים עשויים ערב רב של ספינות מלחמה נראו מתקרבים זה אל זה במהירות איטית עד שהם הגיעו אל טווח הירי, ואז בפרץ אנרגיה כמעט סימולטאני האיצו כל הספינות במהירות המרבית שלהם אל עבר הכוח הנגדי תוך שהם יורים בכלי הנשק שלהם. היה זה כאילו שני גלי מים התנפצו זה כנגד השני בכוח רב, גורמים למערבולות של הבזקים ואורות כשהם התמזגו אחד בשני.

          הטקטיקה של האויב לא הייתה לשלוח את כוחותיו המהירים ביותר על מנת לבחון את התנהגותו של הכוח המגן, אלא להנחית מכה רצינית עם כל הכוחות שהיו ברשותם כדי לנטוע פחד ומורא ביריביהם, אך תוך זמן קצר התערבבו הכוחות אחד בשני בצורה כל כך מלאה עד שלא ניתן היה להעריך את מצב הקרב ולאיזה צד נגרם יותר אבידות. המפקדים הרואנים והדוקנים היו חייבים למשוך את כוחותיהם מתוך שדה הקרב לאחר שעה של לחימה בלתי פוסקת, והספינות שלהם שייטו חזרה אל נקודת ההיערכות הרחק ממרחב הבסיס, במטרה להיערך שוב.

          גם אז לא ויתרו כוחות האיחוד על מרדף הגון כנגד כל ספינה שהראתה חולשה כלשהי, והם מיהרו להוציא אותן מפעולה בעוד שהן מנסות לסגת. כל ספינה פגועה שלא הצליחה להגיע אל שורות ההגנה שהציב האויב נקטלה במהירות על ידי קבוצות קטנות של ספינות מהירות מטעם האיחוד, ובכך נוספו גם שבריהן אל חלל האזור. היה זה אקט שאולי נראה לא הוגן למישהו שאינו מעורב מקונפליקט, אך האיחוד היה חייב לנקוט בכל טקטיקה שהייתה באמתלתו כדי לגרום מספיק נזק לכוחות האויב, ויעודד אותם לקבל את ההחלטה לנטוש את שדה הקרב.

          ספירת האבידות העלתה שהאיחוד עמד היטב כנגד ההתקפה, והם איבדו כשליש ממספר הספינות לעומת יריביהם. כל הספינות הפגועות נשלחו מיד אל המבדוקים על מנת להחזיר להם את כושר הלחימה במהירות הגדולה ביותר, אך זה לא היה זמן מספק כדי להשיב אותם לשדה הקרב לפני שנפתחה המתקפה הבאה.

תאריך 213.2131,

כדור הארץ החדש,

סקטור דלתא-37.

          ההתרגשות הרבה שחש נשיא האיחוד המשיכה להציק לו מאז שהוא קיבל את הודעתו של השגריר הוורקני בנוגע לבקשת פגישה חשאית נוספת. שניהם סיכמו מיד על מועדה, אך הוא לא הצליח לקבל שום אינדיקציה מדבריו של השגריר על נושא השיחה או תוצאות החלטתה של מועצת הנבחרים של האיחוד הוורקני. היה עליו לחכות עד לזמן הפגישה כדי להיווכח האם חששותיו האמיתיים שלא תתקבל עזרה כלשהי מהם, היו אכן מוצדקים.

          השגריר הוורקני התיישב בנוחות במשרד הנשיאותי, והוא הפנה את מבטו אל קאמר שישב מולו.

          "אני שמח להודיע לך רשמית שמועצת ההנהגה קיבלה החלטה לסייע לכם באופן אקטיבי במלחמה," הודיע השגריר בכובד ראש.

          קאמר חייך חיוך רחב לשמע הדברים הללו. חששותיו נעלמו בין רגע, והתקווה האחרונה שעוד נותרה לו התגשמה.

          "אני כל כך שמח לשמוע זאת," הוא אמר בשמחה כשהוא מזדקף קדימה בכיסאו. "עברו ימים רבים מאז בקשתנו עד שחששתי שתשובתכם תהיה שלילית, ובכל זאת אני מאושר לשמוע שדאגתי לחינם.

          מה תוכנית הפעולה שלכם ?"

          "ההנהגה רוצה להכריז על מצב מלחמה גלוי מול הקיסרות הרואנית לפני שנשלח את כוחותינו אל מעבר לגבול כדי לתקוף אותם. התוכנית היא לפתוח חזית לחימה בינינו ובין הקיסרות כדי שהם יחזירו את כוחותיהם שמשמשים אותם לתקוף אתכם ברביע גמא חזרה אל תוך הקיסרות, שם אנו נעסיק אותם עד שנגיע יחדיו להסכם הפסקת אש משותפת."

          "תוך כמה זמן תוכלו לעשות זאת ?" שאל קאמר.

          "אני משער שתוך עשר ימים נוכל להשלים את ההכנות הצבאיות, ואז נוכל לפעול לביצוע התוכנית."

          ליבו של קאמר צנח בקרבו, והדם אזל מפניו.

          "זה עלול להיות מאוחר מדי," הוא אמר בהינד ראש.

          "אני אוכל לנסות להשפיע מעט כדי להקדים מעט את זמן ההיערכות, אך כדי לאסוף את רוב כוחותינו ולהכין אותם למלחמה יהיה צורך בזמן כלשהו. אני לא יכול להבטיח לך יותר מזה."

          "כמה כוחות תוכלו להקציב לטובת המלחמה ?"

          "על פי התכנון המוקדם נראה ששליש מכוחותינו יופנו לצורך המטרה הזאת. אנו לא יכולים להרשות לעצמנו את השארת הגבולות האחרים שלנו ללא הגנה ראויה."

          "אדוני השגריר, אני מעריך מאוד את עזרתכם, אך כוחותינו לא יוכלו לעמוד כנגד ההתקפה המשולבת של האימפריה והקיסרות לאורך זמן."

          "אני מודע למצבכם," אמר בהבנה השגריר, "אך זה המיטב שאני יכול להציע בטווח הזמן הקרוב."

          שקט מעיק השתרר במשרד המפואר כששני בעלי התפקידים המשיכו לשבת במבוכה משותפת לנוכח מצב האירועים העגום. נשיא האיחוד החל לחשוב על דרכי פעולה אחרים שעלולים לפתור את מצוקה, ורעיון חדש התעצב לאיטו במוחו.

          "האם תוכלו להקציב כוח קטן יחסית לתקיפה מהירה ?" הוא שאל בתקווה, לאחר שהוא בחן את הרעיון מכיוונים שונים.

          "אילו סוג ספינות אתה מתכנן עבור הכוח הזה ?" שאל השגריר בסקרנות.

          "משמידות וספינות מערכה בלבד," השיב קאמר.

          "אני משער שנוכל להקציב חלק מכוחותינו הקיימים עבור תקיפה מהירה לטווח קצר, אך עליי לדעת מה בדיוק אתם מתכננים."

          "יש לי תוכנית פעולה שאותה הייתי רוצה שתציג למועצת ההנהגה שלכם, ואני חושב שאם נצליח בכך נוכל שנינו ליהנות מתוצאותיה."

          "אני בוודאי מוכן לשמוע אותה, ואם אכן תהיה זאת תוכנית טובה – אני אישית אעביר את ההצעה לראש מועצת ההנהגה שלנו," השיב השגריר.

          "אם כך, אני אצטרך להתייעץ תחילה עם שרי ההגנה שלי על מנת לקבל את הצעותיהם המקצועיות לגבי הנושא בטרם אני אוכל להעביר לכם את הפרטים המדויקים. אם נוכל לקבוע להיפגש בעוד כמה שעות, אני בטוח שיהיה בידי תוכנית פעולה פרטנית שאותה תוכל להעביר אל ראש ההנהגה שלכם."

          "כן, בוודאי," אמר השגריר באדיבות. "אני אחכה להודעתך."

          "אני מודה לך מאוד, אדוני השגריר, בשם כל אזרחי האיחוד."

תאריך 214.2131,

סקטור גמא-56,

בסיס סקנדינביה.

          כל תגבורת שהצליחה לעשות את דרכה אל הבסיס נשלחה ישירות אל שדה הקרב מבלי שהיא תקבל תקופת מנוחה כלשהי מהמסע הארוך שעבר עליהם. בכל יום שעבר נערכו כמה התקפות מצד האויב, ושדה של ספינות הרוסות ופגועות, שקידם את פני התגבורות בהתקרבם אל הבסיס, היה העדות לכך. המספר המצטבר של חיילים שאבדו בקרב גדל גם הוא בכל יום שעבר, אך לא היה זמן לתת להם את הכבוד המגיע להם בקבורה אמיתית או בטקס אזכרה צנוע בגלל שכל זמן פנוי יועד לתיקון הפגיעות מהקרב ולמנוחת הצוותים שעוד נותרו בחיים.

          האויב ספג גם הוא נזקים והרוגים בקרב כוחותיו, אך לא נראתה כל השפעה כתוצאה מכך. הם הפסיקו את התקפותיהם רק על מנת לפנות את השברים ואת הספינות הפגועות שנותרו חסרות ישע בשדה הקרב, ואז הם שוב החלו בהתקפתם. הטקטיקה הייתה מיועדת להתיש את כוחות ההגנה, אך גם הם סבלו מכך.

          הבסיס עצמו עמד היטב בכל ההתקפות, והוא העניק לכוחות האיחוד כוח אש שאיזן מעט את יחסי הכוחות הלא שווים, אך לצורך כך היו כוחות האויב צריכים להתקרב אל טווח האש שלו. סוללות של תותחים המטירו אש כמעט רצופה אל האויב, ועד כה לא הצליחה אף ספינה לפגוע במערכותיו.

          אדמירל לי סיימון פסע באיטיות באולם המלחמה, והוא הרגיש כאילו מוחו הולם כנגד הקרקפת שלו. כל ניסיונותיו למצוא טקטיקה כלשהי שתעניק להם יתרון רציני ירדו לטמיון, כי מפקדי האויב שינו את מערכי התקיפה שלהם בכל פעם שיד האיחוד הייתה על העליונה. לו היו יחסי הכוחות שווים, אולי הוא יכול היה לשנות את מצב העניינים, אך מול כוח הגדול ממנו פי שניים הייתה זאת בעיה כמעט בלתי אפשרית.

          התפוצצות מרוחקת זעזעה לפתע את האדמה מתחת לרגלי האנשים שהסתובבו באולם המלחמה, וקולות של חריקת מתכת נשמעו ב זמנית.

          "מה זה היה ?" שאל האדמירל את צוות הבסיס.

          "אחד התותחים שלנו יצא מכלל פעולה," השיב אחד הקצינים.

          מצחו של אדמירל סיימון היה חרוש קמטים.

          "האם זאת תוצאה של התקפת האויב ?" הוא המשיך לשאול.

          "לא, אדמירל," באה התשובה. "הפיצוץ היה תוצאה של עומס יתר על המערכות."

          "לעזאזל ! רק זה חסר לנו," העיר האדמירל, ורץ אל החדר בו עמדו צוותי התחזוקה של הבסיס כשהם סורקים את הנתונים שהתקבלו ממערכות הבקרה של הבסיס. לא לקח לו זמן רב לאתר את האיש שהיה ממונה על צוותי מערכות ההגנה.

          "אני רוצה בדיקה מקיפה של כל מערכות ההגנה," הוא פקד על אחראי הצוות, "ותתחילו אותה עם התותחים, כי אנו לא יכולים להרשות לנו איבוד של עוד מערכות בזמן הקרב."

          האחראי רק הנהן, וענה ב"כן, האדמירל."

          "בנוסף, אני רוצה שתחזירו את התותח שיצא מכלל פעולה עוד היום," המשיך האדמירל בפקודותיו.

          האחראי נד בראשו לשלילה. "אין לנו מספיק כוח אדם לבצע את שני העבודות בו זמנית," הוא אמר. "חלק מאנשיי עובדים על תיקון ספינות הקרב שלנו, וחלק אחר נמצא במגורים לאחר משמרת ארוכה של עבודה."

          "אם כך, תבדקו ראשית את המערכות שמתפקדות, ולאחר מכן תפנה את האנשים הנותרים לתיקון התותח שהתפוצץ."

          האחראי רק הנהן בנחישות, והוא פנה לשלוח את אנשיו אל המשימות הרבות שהיו צריכות להיעשות.

          לאחר רבע שעה של חוסר מעשה, החליט האדמירל ששהותו במקום לא נחוצה עוד, והוא העדיף ללכת אל מגוריו כדי לנוח לקראת התקיפה הבאה. משאלותיו לא התגשמו כשאזעקת הבסיס החלה להישמע כמה דקות לאחר שהוא נשכב על המיטה הארעית שאותה הוא מצא באחד מחדרי השינה המיועדים לזמן חירום. אנחה רמה נפלטה מפיו כשהוא אזר את כוחותיו הנותרים לפני שהוא הצליח להרים את עצמו, ולרוץ אל אולם המלחמה.

          מתקפה נוספת עמדה להתרחש בחלל שמסביב לכוכב הלכת, ובהתאם לכך נראתה גם הפעילות מסביב כאנשים רצו ממקום למקום. הטקטיקה לא הייתה שונה מכל הפעמים הקודמות שבהם הותקף הבסיס, וגם טקטיקת ההגנה לא התחלפה. הכוחות הראשונים שנשלחו היו המשמידות, ובעקבותיהם חלליות התקיפה המהירות, וכל שאר הספינות הכבדות נשארו מאחור כדי שלא לאפשר לכוחות האיחוד לטווח אותם על ידי מערכות ההגנה של הבסיס.

          גלים של כוחות, שנשלחו מכיוונים שונים, התקדמו תוך המטרת אש על כוחות ההגנה שקידמו את פניהם. המשמידות הדוקאניות היו הראשונות להיפגע, אך הם המשיכו את התקדמותן, וחלליות התקיפה שבאו אחריהן נכנסו לקרב צמוד כנגד חלליות האיחוד.        קרבות צמודים אלו היו הרבה יותר פיזיים עבור החיילים שניהלו אותם מאשר עבור החיילים שהיו על סיפון הספינות הגדולות יותר. היה צורך במאמץ רב כדי שצוותי שני החיילים יוכלו להטיס את החללית הזריזה בין כל השברים שחסמו את דרכם, וגם לירות אל חלליות האויב שניסו ליירט אותם. הטייס הראשי היה אחראי על ניווט החללית בשדה הקרב ועל מערכות התותחים הקדמיים, ואילו הטייס המשני היה יכול לשמש כגיבוי לטייס הראשי במקרה שזה נפגע או נהרג, אך עיקר תפקידו היה לאייש את מערכות התותחים האחוריים שהיו ניתן להכוונה, בניגוד לתותחים הקדמיים. ההתרגשות, הפחד, האדרנלין והלחץ רוקנו במהירות את מאגרי האנרגיה של צוותים אלו, וזיעה כיסתה אותם למרות שמערכת האקלים פעלה כראוי. לא ניתן היה לתאר את ההרגשה בקרב קרוב כל כך כשהאויב ניסה להתחמק מהם, או כשהם ניסו לא להיפגע מהאש שכוונה כנגדם. הדבר הגרוע היה לצפות בחבריהם שנפגעו בשדה הקרב ונותרו שם, מבלי שתהיה להם אפשרות לעזור להם. בחלק מהמקרים, החלליות שנפגעו מאש האויב לא התפוצצו לרסיסים, אלא מערכותיהם רק הושבתו, והן נעו בשדה הקרב ללא כל דרך לשלוט בתנועתם. חלק מצוותיהן היה עוד בחיים לאחר שהמערכות החשובות יצאו מכלל פעולה, ואם האויב לא חזר כדי להשמיד אותם סופית, נגזר עליהם לחכות לספינת הצלה שתסקור את שדה השברים לאחר תום הקרבות.

          גם הספינות המשמידות היו עלולות למצוא את עצמן באותו מצב כשמערכותיהן החשובות נפגעו באורח בלתי הפיך, וצוותיהן מצאו את עצמן נעים ללא שליטה בכוח האינרציה בלבד. זה בדיוק היה המצב של אחת ממשמידות האיחוד, שניסתה לחמוק מפגיעות האויב, אך מערכות ההנעה והניווט שלה נפגעו על ידי אחת מספינות המערכה הדוקאניות. הפגיעה הדפה את הספינה מעט מנתיבה הקודם, ולרוע המזל היה זה מספיק כדי לכוון את מסלולה החדש אל כוכב הלכת של הבסיס. אנשי הצוות של הספינה נשלחו לנסות ולהחזיר את המערכות לשליטה מספקת שתעזור להם להסיט את הספינה מנתיבה, אך מהירותה הגבוהה הייתה אמורה להביא אותם תוך דקות אל קרבה מסוכנת של כוכב הלכת, והם היו צריכים למצוא פתרון מהיר יותר.

          מפקד הספינה הפגועה ניסה ליצור קשר עם המפקדה הראשית כדי שאלו יוכלו לגרור אותו מנתיבו המסוכן, אך בגלל מהומת הקרב לא ניתן היה לשלוח ספינת מערכה שתוכל לעזור לו מיד בגרירתו. השניות עברו במהירות כשמפקד הספינה חיכה בחוסר סבלנות לעזרה המובטחת, אך גם לאחר שהתפנתה ספינת מערכה לבוא לחילוצו, היא לא הצליחה להפעיל את מערכות הכבידה שלה שהושבתו במהלך הקרב, והיה צריך לשלוח ספינה אחרת במקומה.

          בינתיים, כבר נכנסה המשמידה הפגועה אל חלל האטמוספרה של כוכב הלכת, והאוויר סביבה החל לזהור ככל שכוח הכבידה הגביר את מהירותה. ספינת מערכה נוספת התקרבה אליה, וניסתה לעצור את התקדמותה, אך היה זה כבר מאוחר מדי.

          אחד החיישנים האופטיים של הבסיס הצליח ללכוד את דמותה של הספינה בעודה נכנסת אל האטמוספרה של כוכב הלכת, ואש הלהבה שאפף אותה גבר ככל שמהירותה עלתה.

          "מה המיקום המשוער של נפילת הספינה ?" שאל אדמירל סיימון את הנוכחים באולם המלחמה.

          התשובה הגיעה רק לאחר כמה שניות בהם חישבו המחשבים את נתיבה המשוער של הספינה האומללה.

          "היא עומדת להתרסק על הבסיס !" קרא אחד הקצינים.

          "סליחה ?!" פלט האדמירל בעוד שהוא לא מאמין לשמע אוזניו. הוא מיהר אל עמדת המחשב שמולה ישב הקצין, והתמונה שהוצגה לפניו לא הותירה ספק. הספינה תגרום להרס במקום כלשהו ברחבי הבסיס, והיה על האדמירל למנוע זאת.

          "קצין נשק," קרא האדמירל סיימון.

          "כן, אדמירל," באה התשובה.

          "כוון את אחד התותחים אל הספינה, ויירט אותה לפני שהיא תפגע בבסיס," הוא הורה לו בחוסר ברירה.

          "מבצע," אישר הקצין את הפקודה.

          הספינה הבוערת הייתה כעת כדור אש בלבד, וחלקים ממנה החלו לנשור כשהם איבדו את אחיזתם בשלד המתפורר. שתי שניות לאחר מכן, מטח ירי מכוון היטב נורה מתותח הקרקע של הבסיס, והוא פגע בספינה תוך שהוא מרסק אותה לחלקים קטנים יותר.

          לרוע המזל, גם חלקים אלו היו עדיין גדולים מכדי להישרף לחלוטין לפני שהם פגעו בקרקע, והעדות לכך היה פיצוץ רם שנשמע היישר מעליהם. רעד אדמה חזק ואבק שהתאבק באולם ליוו את הפיצוץ הזה, והאורות הבהבו למשך כמה שניות עד שהם התייצבו שוב.

          "דוח נזק," קרא האדמירל לקצין מבצעים.

          "מחסן תחמושת נפגע ישירות על ידי אחד השברים," ענה הקצין לאחר יותר מדקה. "צוותים מתאימים נשלחו לאתר, והם מדווחים שיש נפגעים."

          "לעזאזל !" העיר האדמירל. "האם נפגעו מערכות הגנה כלשהן ?"

          "לא, אדמירל."

          "איזה מזל מחורבן," לחש האדמירל בהקלה, ונאנח.

פרק שלושים ושתיים

תאריך 215.2131,

סקטור דלתא-31.

          כוחות האיחוד המתינו בפעם השנייה מעבר לשדה המוקשים המחודש שתחם את הגבול בין איחוד הפלנטות לקיסרות הרואנית וכוחותיה שהתאספו בצידו השני. הייתה זאת התרחשות חוזרת של האירועים בטרם הצליחו הרואנים לעבור את הגבול של הסקטור בפעם הקודמת. התגבור המסיבי שהצטרף אל הכוח הרואני, אותו הם סילקו לפני ימים ספורים, כמעט והכפיל אותו, וכך נראו גם יחסי הכוחות כנגדם. גם הוראתם לא השתנתה מהפעם הקודמת, ומשימתם הייתה לגרום לאויב את מרב הנזקים בטרם הוא יפרוץ פנימה.

          מפקדם של כוחות הקיסרות היה גם הוא מוכן יותר לאחר שהוא התנסה בטקטיקת ההגנה של האיחוד, וכתוצאה מכך הוא החליט לשנות את דרך התקפתו. היו לו כוחות רבים יותר מהפעם הקודמת, והוא יכול היה להקצות יותר זמן עבור המשימה הנוכחית מאחר שתפקידו העיקרי היה להעסיק את כוחות האיחוד הרחק משדה הקרב המרכזי, ואת זה הוא ביצע במלואו בעצם היותו שם עם כוחותיו.

          תוכנית הפעולה החדשה שלו כללה את השמדת שדה המוקשים במימדים כאלו שלא ניתן יהיה לאגף את כוחותיו המתקדמים. לצורך כך, הוא שלח את ספינות המערכה שלו קדימה בצורת חרוט שדאג להשמיד או להסיט מהדרך כל מוקש חלל שעמד בדרכם, ובעיקרו של דבר היה זה כמו לחפור מנהרה דרך מכשול.

          כוחות האיחוד לא יכלו לעשות דבר מלבד להביט באויביהם המתקדמים באיטיות ובבטחה דרך שדה המוקשים שהם עמלו כל כך להציב שם, ובמשך שעות המשיכו כוחות הקיסרות לפלס להם נתיב מבלי שהם ימהרו כלל תוך שההמתנה הארוכה מטילה את השפעתה על מצב רוחם של חיילי האיחוד שציפו לקרב.

          רק לאחר שנותרה שכבה דקה של מוקשים שהפרידה בין שני הצדדים, נתן המפקד הרואני את הפקודה לנסיגת ספינות המערכה שלו, ואת מקומם תפסו משמידות שהיו צריכות לפלס במטחי אש את המוקשים שעוד נותרו שם ולהיכנס לקרב עם יריביהם המחכים. המשמידות הללו גילו שלאיחוד היה תוכנית נגדית אותה הוא תכנן לבצע, ומיד לאחר שהם התקרבו אל קצב המנהרה, הומטר עליהם ירי כבד כל כך שרבים מהם התפוצצו במקומם תוך שהם גורמים לנזק נוסף לספינות ששייטו בקרבתן. היה צורך במאמץ רב לפרוץ את החלק האחרון של המכשול ולהיכנס לקרב עם כוחות האיחוד, אך בעזרת המאסה הענקית שזרמה מאחוריהם לא הייתה ההתנגדות מספקת, והאויב נדחק אל תוך כוחות האיחוד כשהם הודפים אותם לאחור בנחישות.

          חיילי האיחוד ניסו כמיטב יכולתם למנוע את המשך התנועה שכמעט פיצלה אותם לחלקים קטנים יותר, אך לא היה להם סיכוי. האויב המשיך לנוע קדימה תוך שהוא מדמה מסה נוזלית שנשפך מתוך המנהרה ומתפזר לכיוונים שונים, וספינות ההגנה עדיין ירו בהם ללא הרף בייאוש, אך הפגיעות שאותם הם ספגו הכריעו רבות מהם, ואלו שנפגעו אך לא הושמדו היו צריכות לסגת משדה הקרב.

          האויב הצליח להעביר את כל כוחותיו מעבר לגבול, ולא נותר לכוחות האיחוד אלא לסגת לאחר קבלת הפקודה הרשמית אל תוך האיחוד. קרב הבלימה שתוכנן לפרטיו, נכשל כישלון חרוץ. כוחות האיחוד המשיכו את הנסיגה שלהם הרחק מעבר לקו מוצבי הגבול ההרוסים, ושם הם התארגנו מחדש. הם ידעו שתוך זמן קצר יפגשו שוב שני הצדדים בהתמודדות נוספת, ואז גם לא יהיה לה שום יתרון.

***

תאריך 216.2131,

סקטור דלתא-31.

          הכוחות הרואנים המתוגברים התקדמו כצפוי אל עבר כוחות האיחוד, יום לאחר פריצת הגבול, כשהם משאירים מאחוריהם את המוצבים ההרוסים שעל הגבול.

          כוחות האיחוד נסוגו אל מול האויב המתקדם בניגוד מוחלט לציפיות, תוך שהם משתמשים במהירות הטובה ביותר שלהם לפני שהמרחק ביניהם התקצר, והיה עליהם לעצור ולהילחם.

          התקפת האויב שבה מיד לאחר מכן לא הייתה מעודנת כלל כשהם הטילו לקרב את כוחותיהם, ובראשם כל חלליות התקיפה שהיו ברשותם, אשר התפצלו לשתי קבוצות נפרדות ונעו אל תוך אגפי הכוחות המגנים של האיחוד.

          כוחות האיחוד קידמו את כוחות הקיסרות בחלליות תקיפה מטעמם שפתחו שבקרבות צמודים אל מול יריביהם, ונראה היה שתוצאות המתקפה היו שקולות עד ששלח המפקד הרואני את ספינות המערכה אל תוך שדה הקרב.

          העדיפות המספרית של כוחות האויב בספינותיהם הגדולות דחקה את כוחות האיחוד לאחור תוך שהם מחזירים לאחור את ספינות המערכה, ובמקומם באו המשמידות המהירות יותר.

          במשך שעות נמשך קרב הבלימה העיקש כשטקטיקת האויב משתנה מפעם בפעם, וכמעט מיד לאחר מכן גם תגובת ההגנה, אך עם הזמן נראה שהמשמעת בקרב כוחות האיחוד מתמוטטת, וכוחותיהם נסוגו מהקרב ללא הרף. המצב הדרדר עוד יותר כשלפתע התפצלו כוחות האיחוד לשלושה קבוצות מפוזרות שנעו לכיוונים שונים במה שנראה כבריחה לא מאורגת.

שינוי מצב זה גרם למפקד האויב לתת את הפקודות המתאימות כדי לדלוק מיד בעקבות הספינות הנסוגות, כשהוא בתורו מפצל את כוחותיו לקבוצות שוות, והלחימה התחדשה שוב כשהיא מתפרסת על מרחב גדול בהרבה.

למרבה המזל, כוחות האיחוד גילו נחישות מחודשת כשהם הצליחו לעמוד כנגד ההתקפות המחודשות שכוונו נגדם, אך פגיעותיהם התרבו במהירות כשהדקות עברו.

          היה זה מאוחר מדי עבור המפקד הרואני כשקציניו הבחינו בחמישה קבוצות של כוחות לא מזוהים שהתקרבו אליהם במהירות מכיוון הקיסרות. תדהמתם הייתה מושלמת כשבדיקה מדוקדקת גילתה להם שהיו אלו כוחות האיחוד הוורקני שבאו להצטרף אל הלחימה, למרות שעד כה לא התערבה האיחוד הוורקני במלחמה, והופעתם של כוחותיה בישר על שינוי מצב אשר עלול להיות לרעת הקיסרות. המפקד הרואני ניסה כמיטב יכולתו להחזיר את כוחותיהם המפוזרים, ולנסות למלט אותם מהמלכודת המתהדקת, אך הבלבול והמרחק סיכל את ניסיונותיו, בטרם איגפו אותם הכוחות הוורקנים מאחור.

          לא היה כל ניסיון של תקשורת מצד הכוחות החדשים כשאלו הטילו את כובד נשקיהם אל זירת הקרב כשהם מתקיפים את כוחות הקיסרות והודפים את האויב באיטיות לאחור. צוותי ספינותיהם התקיפו את כוחות הקיסרות בנחישות ובאומץ ראויים לציון, כשהמשמידות וספינות המערכה שלהם מחסלים בשיטתיות את כל מי שעמד בדרכם.

          הספינות הרואניות הושמדו בברוטאליות במרוצת הזמן, וכוחותיהם לא הצליחו ליצור הגנה מספקת כנגד הכוחות שהקיפו אותם וצמצמו את מרחב הפעולה שלהם. הם ניסו לפרוץ את החומה שסבבה אותם בכמה ניסיונות נפל, אך הם לא הצליחו בכך. כוחותיהם נהדפו לאחור באיטיות אך ללא הרף בטקטיקה שהקלה עוד יותר את חיסולם, כששברים רבים מילאו את המרחב המצומצם שנותר ומנעו מהם לפעול היטב כנגד יריביהם אשר פגעו בהם מכל כיוון אפשרי.

          עברו עוד יותר משעתיים של לחימה עד שכמעט כל ספינות הקיסרות הנותרות נפגעו או נלקחו בשבי, ורק מספר קטן של משמידות הצליח להימלט בחזרה מעבר לגבול על מנת להעביר את הידיעות על ההפסד המר.

          הכוח המנצח התארגן שוב מחדש תוך שעות, והפעם הוא נע אל כיוון שדה המוקשים שעוד נותר על הגבול. כוחותיהם המשולבים של איחוד הפלנטות והאיחוד הוורקני עברו אותו בלי כל בעיה מאחר ולא היו כוחות נגדיים שיעצרו אותם, ומשם הם המשיכו הלאה אל תוך הקיסרות.

***

תאריך 217.2131,

כדור הארץ החדש,

סקטור דלתא-37.

          "הם עדיין לא נסוגים, " אמר קאמר לטאלן כשזה נכנס אל תוך החדר.

          הנשיא לשעבר נאנח, והתיישב על אחד הכיסאות שהיו במשרד הנשיאותי.

          "הם עוד ייסוגו," הוא הבטיח לנשיא.

          "הם עלולים לשבור את כוחותינו בבסיס סקנדינביה בטרם יחליט הקיסר המטורף שלהם להחזיר את כוחותיו, ואז אנו נפסיד את המלחמה."

          טאלן שתק.

          השמועות על הקיסר המטורף היו ידועות לכל, והייתה קיימת אפשרות שהקיסרות תעדיף להסתכן באיבוד חלק מהמרחבים שלה ברביע דלתא כדי להביס את הכוחות של האיחוד אשר הגנו על בסיס סקנדינביה, ורק אז להתרכז בהגנתה שלה. המרחבים הגדולים שהיו לרשותה אפשרו זאת, אך בכך הם יאבדו זמן שאותו הם צריכים כדי לפרוס את כוחותיהם. השתהות רבה מדי תאפשר לכוחות האיחוד האנושי והאיחוד הוורקני, שהכריז עליהם מלחמה, לפרוץ קדימה מבלי שתהיה התנגדות.

          "אנו נשמיד להם את הבסיסים הגדולים שלהם לפני שהם יוכלו לחזיר את כוחותיהם," אמר טאלן בהרהור.

          "במה זה יעזור לנו ?" שאל קאמר.

          "זה לא יעזור לנו," השיב טאלן במשיכת כתפיים, "אבל זה יועיל מאוד לאיחוד הוורקני כדי שהוא יוכל לספח מרחבים גדולים אל האיחוד שלהם."

          "אז מה שאתה טוען הוא שאנו צריכים לגרום לקיסרות נזק רב ככל האפשר לפני שנחוסל," סיכם הנשיא את דבריו של הנשיא לשעבר.

          "אם הם לא מוכנים להיות הגיוניים, אז למה שאנו נהיה ?"

          "אני הרהרתי באפשרות העברת חלק מהכוחות שמתקיפים את הקיסרות להגנת סקנדינביה," העיר קאמר.

          "הם לא יספיקו להגיע בזמן," התנגד טאלן. "אם הבסיס ייפול ימשיכו האויבים שלנו להתקיף גם את הכוח שנשלח לכיוונם, וגורלם יהיה צפוי. לפי דעתי, עלינו להמשיך בהתקפה אל תוך הקיסרות. נשמיד להם את המתקנים הצבאיים שלהם שיעמדו בדרכנו וכל ספינות קיסריות שנוכל למצוא, ונפחיד את הקיסר שלהם עד שהוא יחליט לסגת."

          "זה יהיה עדיין תלוי עד כמה מטורף הקיסר של הרואנים," טען הנשיא, "ועד כמה הוא מוכן לסכן את המשאבים שלו."

          "יש בזה סיכון," הסכים איתו הנשיא לשעבר, "אבל מצבו של הבסיס שלנו עדיין טוב יחסית, ואני בטוח שהוא יצליח לעמוד בעוד כמה התקפות."

"אני רוצה להאמין בכך, אבל אני כבר לא בטוח," אמר קאמר.

"אני מאמין שתוך פחות מיום נוכל לראות את הכוחות הרואנים בורחים חזרה," אמר טאלן.

***

תאריך 219.2131,

סקטור גמא-56,

בסיס סקנדינביה.

          שלושה ימים עברו מאז מפלת כוחות הקיסרות ברביע דלתא, והייתה זאת הקלה אמיתית לראות את כוחות הקיסרות נסוגים באופן מופתי משדה הקרב שבו מתו חיילים רבים מכל הצדדים. ההוראה הקיסרית ציוותה על חזרתם המיידית של כוחותיה תוך שימוש במהירות הרבה ביותר אל תוך שטחה, ופריסתם כנגד האיום החדש שניצב מולם.

          גם כוחות האימפריה הדוקאנית נעו יחד איתם על מנת שלא להישאר בשדה הקרב כנגד יחסי כוחות שונים לגמרי ממה שהם התרגלו אליהם עד כה. משימתם החדשה הייתה לחזור אל הסקטור גמא-55, אותו הם כבשו לא מזמן, ולהגן עליו עד להוראה חדשה.

          כוחות האיחוד נותרו בזמן זה בעמדותיהם , ולא ניסו כלל להקשות על ספינות האויב לעזוב את האזור, מאחר ולא היו להם מספיק כוחות על מנת לבצע זאת, וגם לא היה טעם רב בכך. מספר רב מספינותיהם נותרו פגועות, וצוותיהן היו עייפים כתוצאה מחוסר שינה כרוני, אך כשהידיעות על נטישת הקרב של האויב התפשטו בכל צי ההגנה כמו אש בשדה קוצים, גם העייפים ביותר מבין הצוותים לא ויתרו על מבט ארוך בספינות הנסוגות. היה זה כמו לראות נס מתרחש מול העיניים, וקריאות שמחה פרצו ברחבי ספינות האיחוד.

          אדמירל לי סיימון הביט בתצוגה שמולו ודמעות שמחה התגלגלו במורד פניו בעוד שהוא עיכל את המחזה. הוא מחה את דמעותיו במהירות עוד לפני שאנשים מסביבו קמו מעמדותיהם וטפחו על גבו, והוא לחץ את ידם בחום ובחיוך רחב.

          החלטתו הראשונה הייתה להעביר את דבריו אל כל הצי שמסביבו, ואת בקשתו זאת הוא הפנה אל קצין התקשורת בעוד שהוא חשב על הדברים שאותם הוא יאמר.

          "מדבר אדמירל לי סיימון, והייתי רוצה לומר כמה דברים."

שקט השתרר באולם המלחמה, ובכל מקום בו נשמעו דבריו.

"חיילים, אני רוצה להודות לכולכם," הוא פתח בדבריו. "אתם ביצעתם את משימתכם בגבורה שלא תישכח לעולם בהיסטוריה של איחוד הפלנטות. הדפתם את האויב והגנתם על אזרחינו תוך הקרבה רבה. עלינו לזכור את חברינו שמתו במהלך הקרבות, אך עלינו גם לשמוח כי הצלחנו במשימה הקשה. תודה לכם על הכול."

קריאות שמחה ומחיאות כפיים נשמעו מכל מקום, והאדמירל נפל לו אל תוך כסא קרוב באנחה כבדה. האחריות הכבדה שהייתה מנת חלקו הורמה מעל כתפיו, והוא יכול היה עכשיו לנוח מעט.

***

תאריך 222.2131,

כדור הארץ החדש,

סקטור דלתא-37.

          נשיא האיחוד ויועצו ישבו בכיסאותיהם שמסביב למתקן ההולוגרפי, ולא היה אכפת להם לחכות עד למועד הישיבה. עברו מספר דקות עד שהחלו להופיע שרי ההגנה מסביב לרצפת המתכת העגולה, וחיוכים הפציעו על פני האנשים כשהם ראו זה את זה.

          ישיבת מועצת ההגנה של האיחוד התנהלה הפעם בשמחה גלויה, אך גם בעייפות מורגשת כתוצאה מהימים הלחוצים שעברו עליהם.

          "ראשית כל, אני רוצה לפתוח בתודה מקרב לכל האנשים שנוכחים כאן," פתח קאמר את הישיבה. "בזכותכם הצלחנו להציל את האיחוד, וכולנו יודעים כמה מאמצים הושקעו על מנת להגשים זאת."

          פני כל האנשים חייכו לשמע הדברים, והנהוני הסכמה הראו את תמיכתם בדברי הנשיא.

          "טארון," פנה אמר אל איש הצבא הותיק. "איך אנו ממשיכים מכאן ?"

          רב האדמירל שתק במשך שנייה,לפני שהוא הגיב לשאלה.

          "הדבר הראשון אותו אנו צריכים לעשות הוא לפרוס חלק מכוחות ההגנה שלנו ברביע גמא על גבול הקיסרות על מנת לוודא שהם לא יחליטו לחזור בהם מנסיגתם המהירה. את שאר הכוחות אנו צריכים לשלוח לסקטור גמא-55, כדי להשמיד את הכוחות הדוקנים שעוד מחזיקים בשטח זה, וזה מותיר אותנו עם הכוח המשותף שלנו עם האיחוד הוורקני שעדיין ממשיך בהתקפתו אל תוך הקיסרות."

          "אני אדאג לטפל בכוחות הדוקאנים," הבטיח אדמירל לי סיימון בחיוך.

          "ומה לאחר מכן ?" שאל קאמר.

          "לאחר מכן…. ," אמר רב האדמירל בהרהור. "יהיה זה תלוי במה שרוצה מועצת הנבחרים לעשות. אנו חייבים לתקוף את הקיסרות בגלל ההתחייבות שלנו כלפי האיחוד וורקאני, אך לא את האימפריה. אם תתקבל ההחלטה להתקיף את שניהם, יהיה עלינו לפצל את כוחותינו."

          "אני לא בטוחה שיהיה זה רעיון טוב לפצל את הכוח העיקרי מעבר להקצאת כוחות להגנת הגבולות," העירה אדמירל פלרוק. "אנו צריכים להשמיד את הכוחות הדוקאנים שנמצאים עדיין במרחב שלנו, ולאחר מכן אנו להפנות את תשומת הלב אל הקיסרות הרואנית. לפי דעתי, אנו חייבים את זה לאיחוד הוורקני.

          את האימפריה נשאיר לזמן אחר."

          "אני מסכים עם טארה," אמר אדמירל קריסוף בהנהון ראש. "אנו צריכים להשיב חלק מהכוחות שנועדו להגנה על הגבולות, אך את השאר אנו צריכים לשלוח כדי ללמד את הקיסרות לקח על החוצפה שבמעשיהם."

          "יהיה זה מן הראוי להפנות את התקפתנו אל האזורים העשירים במשאבי אנרגיה," הצטרף גם אדמירל ארגון אל הדיון. "יש לקיסרות אזורים קרובים מאוד אלינו שמכילים את המשאב שאותו אנו צריכים. למה שלא נכבוש אותם תחילה ?!"

          כולם הסכימו מיד שהייתה זאת הצעה הגיונית ומעשית מאוד לטווח ארוך. האיחוד היה מוגבל במשאבים, ומשאבי האנרגיה הנרחבים של הקיסרות היו הגדולים ביותר בחלק זה של הגלקסיה. גם תפיסתם של חלק קטן מהם יפתור כליל את בעיית האיחוד, וספינותיהם יוכלו להמשיך את ההתקפה שלהם עמוק אל תוך הקיסרות.

          "אם כך, זאת תוכנית הפעולה שלנו," הכריז קאמר. "ראשית כל, יהיה עלינו להתעמת עם כוחות האימפריה בסקטור גמא-55, ואז נעבה את הכוחות שלנו לאורך הגבולות ברביע אלפא וגמא. רק לאחר שנחזור לשמור על כוחות הגבולות הקודמים שלנו, נפנה את תשומת ליבנו אל הקיסרות בעזרת שני מערכים שונים. אני בטוח שהאיחוד הוורקני יתחיל אז את התקפותיו העיקריות לאורך הגבול שלהם עם הקיסרות, וזה בהחלט יקל על כוחותינו."

***

תאריך 238.2131,

סקטור גמא-55.

          כוחות האיחוד היו בשלבי הסיום של משימתם להדוף את כוחות האימפריה מהסקטור אותו הם כבשו, ולאחר כתישתו הסופית בימים האחרונים נותרו רק שרידים מועטים מהכוח האימתני שאיים על האיחוד, והם מיהרו לברוח אל כיוון האימפריה.

          בניגוד להחלטה של מועצת ההגנה, בחרה מועצת הנבחרים של האיחוד לשלוח כוח קטן אל תוך האימפריה כדי להמשיך את התקיפה, וכוח זה הצליח להשמיד את כוחות ההגנה של האימפריה, ולספח עוד כמה סקטורים באזור.

          במהלך הלחימה אל מול הקיסרות הצליחו הכוחות המשולבים של שני האיחודים לכבוש חלקים גדולים מאוד של מרחב עשיר במחצבים, ובכך פתרה האיחוד את כל בעיית האנרגיה שהייתה לה. כוחותיהם המשיכו במסע ההתקפה עד שהצליחה הקיסרות לעצור את התקדמותם, ולבסוף נחתם הסכם הפסקת אש בין שלושת הצדדים.

***

תאריך 240.2131,

כדור הארץ החדש,

סקטור דלתא-37.

          "מה תוכניותיך לעתיד הקרוב ?" של הנשיא את טאלן בזמן ששניהם היו ישובים במשרד הנשיאותי לאחר שחזרה השלווה אל האיחוד.

          "ובכן, מאקי העבירה לי הצעה מעניינת מאוד מטעם נציגי הגזע שלה, ולאחר ימים רבים של מחשבה והתלבטויות, נראה לי שאני אסכים לה. הצעתם כוללת את הזכות להכיר מקרוב את תרבותם ואת ההיסטוריה שלהם, ולטייל ברחבי המרחבים שבשליטתם."

          "האם אתה תחזור אלינו לאחר מכן ?" שאל קאמר.

          "אני לא חושב שישנה אפשרות כזאת," ענה טאלן כשהוא נד בראשו. "אבל אם אפשר לדעת."

          "אם כך, זאת עלולה להיות הפעם האחרונה שנראה אותך איתנו, וזה חבל מאוד כי אני תכננתי לערוך לכבודך מסיבה גדולה שבה תוכל להכריז על קיומך אל מול כל האיחוד, ולקבל בחזרה את תפקיד הנשיאות."

          טאלן חייך לשמע הדברים.

          "אני יודע בוודאות שאתה הוא האדם המתאים ביותר לתפקיד, והוכחת זאת לכולם בזמן המלחמה. יהיה זה רק מן הראוי שתזכה להוביל את האיחוד בזמן של רווחה ולא רק בזמן מצוקה, ולכן אני אוותר על הצעתך הנדיבה."

          קאמר קם ממקומו, וחיבק את טאלן בחום.

          "אני מקווה שההרפתקה שאתה יוצא אליה תעבור בנעימים, ואולי תחזור אלינו שוב ביום מן הימים ותספר לנו על כך."

          "תודה רבה. אני לא אשכח את כולכם, ובוודאי לא אותך, אדוני הנשיא," השיב טאלן כשהוא לחץ את ידו בחום, ופנה אל כיוון היציאה של האולם.

          האנדרואידית בדמותה של מאקי חיכתה לו שם בסבלנות, והיא חייכה כשהוא התקרב אליה.

          "האם אתה מוכן ?" היא שאלה.

          "אני מוכן," הוא ענה לה. "האם את מלווה אותי למקום המפגש ?"

          "כן," היא ענתה בפשטות. "אך, אני גם באה איתך. זמני כאן תם, ואני צריכה להעביר את רשמי לממונים עלי," היא הסבירה.

          "אם כך, בואי נעבור דרך החדר בו שהיתי כדי שאוכל לאסוף את חפצי האישיים, ומשם נמשיך הלאה."

          היא הנהנה בהסכמה, ויחדיו הם אספו את דבריו המועטים של טאלן, ויצאו אל המרחבים הפתוחים שמחוץ לאחוזה הנשיאותית.

          הם נעו במשך יותר מעשרים דקות, כשהם הולכים בשלווה לכיוון החלק העבות יותר של הצמחייה העבותה המכסה את חלקו המרוחק של השטח המתוחם, שם חיכתה להם אותה דסקית רחיפה מוכרת בקרחת יער קטנה. השניים עלו על משטח הדסקית, שהחלה מיד לאחר מכן להתרומם מהקרקע.

          טאלן הביט בנוף הנגלה לו מסביבו, ונשם את האוויר עמוק לתוך ריאותיו.

          "יהיה לי חבל לוותר על הנוף הזה," הוא קרא אל מלוותו.

          "אני בטוחה שתראה דברים שיהיו שווים ביופיים במסעך," היא ענתה בחיוך.

          הוא לא אמר דבר, ורק המשיך להסתכל בעצמים המתרחקים.

          ספינה סגולה בצורת טיפת נוזל בשדה כבידה הופיעה לה מתוך האוויר שמעליהם, וחלל חשוך נפער בחלקה התחתון. הדסקית עברה דרך אותו חלל אשר נסגר מיד לאחר מכן, והספינה האיצה במהירות היישר למעלה אל מחוץ לאטמוספרת כוכב הבירה. משם היא המשיכה בנתיב ישיר אל כיוון מרכז גלקסיה.

סוף